Sichot Avodat Levi · Sichot Avodat Levi, Chapter 68
1
מאמר ס"ח – נוצר תאנה יאכל פריה
2
א) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה
3
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו; והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם; ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (פינחס כ"ז, י"ח-כ'). מפסוקים אלו מבואר שמשה רבינו השפיע על יהושע מגדולתו, והמשיך הודו על יהושע כדי שיהושע ידמה למשה רבינו ובני ישראל ישמעו לו.
4
אולם, איתא בבבא בתרא (ע"ה א'), "ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה". אנו למדים מדברי הגמ' שהודו של יהושע לא היה שוה להודו של משה רבינו, שהודו של משה היה דומה לפני החמה ואילו הודו של יהושע היה דומה לפני הלבנה. אלא שצריך ביאור מה היא כוונת הגמ' שהזקנים היו מבויישים מזה עד שאמרו "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה".
5
והנה הרשב"ם (שם) פירש שהיו מבויישים שהכבוד של מנהיגם נתמעט כל כך בזמן קצר, שמשה רבינו היה דומה לפני חמה, ויהושע שהיה ה"יורש" של משה רבינו לא היה יכול להגיע לכבודו.
6
אלא שלפי זה צריך ביאור, למה רק הזקנים שבאותו הדור אמרו כן, והלא גם הצעירים יכולים לראות ההבדל שבין משה ויהושע, וא"כ למה לא אמרו ג"כ "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה"?
7
ב) הזקנים הכירו את משה בצעירותו
8
בספר עליות אליהו (בהערה כ') כתב לפרש בשם הגאון רבי חיים מוואלאזין שהצעירים לא הכירו את משה רבינו בצעירותו, שהרי הם הכירו את משה רבינו רק כשהיה זקן, ולכן צעירי הדור יכולים לטעות ולומר שמשה רבינו הגיע לדרגה של "פני חמה" רק בימי הזקנה, וכשיגיע יהושע לימי זקנה אז יהיה גם הוא דומה לפני חמה, ובאמת אין כל כך הבדל בין משה רבינו ויהושע. אולם הזקנים שבאותו הדור הכירו את משה רבינו בצעירותו, והם ידעו שגם בצעירותו היה פניו דומה לפני החמה, ואין זה מדריגה שהגיע אליה רק בימי הזקנה, ולכן הם יכולים להכיר שיהושע לא יגיע לעולם למדרגת משה רבינו, וממילא רק הזקנים אמרו "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה".
9
ג) מעלת סידור הספסלים
The Virtue of Arranging the Benches
10
רבי יצחק מוואלאזין (מובא בהגה"ה בספר רוח חיים על אבות פ"א מ"א) פירש את דברי הגמ' באופן אחר על פי דברי המדרש במדבר רבה (פינחס פרשה כ"א אות י"ד), "אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כ"ז, י"ח), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר 'נוצר תאנה יאכל פריה'".
Rabbi Yitzchak of Volozhin (cited in the gloss of the book, Ruach Chaim on Avot 1:1) explained the words of the Gemara in a different way, according to the words of the midrash in Bamidbar Rabbah (Parshat Pinchas 21:14), "The Holy One, blessed be He, said to him (in Prov. 27:18), 'He who tends a fig tree will enjoy its fruit.' Your sons sat [with] their own [concerns] and were not involved with Torah [study]. Joshua served you much and gave you much honor, and he would come early and leave late in your house of council, and he would arrange the benches and spread the mats. Since he served you with all of his strength, he is appropriate to serve Israel and not lose his reward - 'Take Joshua bin Nun,' to fulfill that which is stated, 'He who tends a fig tree will enjoy its fruit.'"
11
מדברי המדרש מבואר שעיקר בחירת יהושע היה מחמת שיהושע היה משרת את משה רבינו, שהוא היה מסדר את הספסלים בבית מדרשו של משה והיה פורס את המחצלאות. והנה מה שעשה יהושע היו אחרים ג"כ יכולים לעשות, אלא שסידור הספסלים היה טירחה בעיני האחרים, אבל בעיני יהושע היתה זכות גדולה לעסוק בסידור הספסלים בבית מדרשו של משה רבינו. והקב"ה אמר שיהושע יקבל שכרו במה שהוא יירש את המנהיגות של משה רבינו.
From the words of the midrash, it is explained that the main [reason for the] choice of Joshua was because Joshua had served Moses, our teacher. For he had arranged the benches in Moses' study hall and spread the mats. And behold others could have also done that which Joshua did; except that arranging the benches was a bother in the eyes of others. But in the eyes of Joshua, it was a great merit to be involved in the arrangement of the benches in the study hall of Moses, our teacher. So the Holy One, blessed be He, said that Joshua should should receive his reward with that which he would inherit the leadership of Moses, our teacher.
12
ובזה ביאר רבי יצחק מוואלאזין את דברי הגמ' בבבא בתרא, שכל השנים שראו גדלותו של משה רבינו לא נתביישו, שהרי אי אפשר להם להיות כמשה רבינו, שהרי משה רבינו היה במדריגה גבוהה כבר מזמן שנולד, וכמו שאמרו חז"ל במס' סוטה (י"ב א'), "בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור", ולכן איך שייך לאנשים אחרים להתבייש על שהם לא הגיעו למדריגת משה רבינו. אולם כל אחד היה יכול להיות כיהושע, אלא שרק יהושע השתדל לשרת את משה רבינו ולסדר את הספסלים בבית מדרשו, ובזה באמת יש להתבייש, שהרי הם היו יכולים להגיע למדריגת יהושע, ורק מחמת עצלות לא הגיעו לאותה מדריגה. ולכן כשראו שפני יהושע היה כפני לבנה התביישו ואמרו "אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה", שהרי גם הם היו יכולים להיות כפני לבנה.
13
ונראה שבזה מבואר ג"כ למה רק הזקנים אמרו כן, שהרי הזקנים ידעו היטב שגם הם היו יכולים להיות כיהושע אלא שהם לא ניצלו את ההזדמנות, ולכן הם התביישו מזה מאד עד שאמרו "אוי לאותה בושה וכו'".
14
מכל זה יש ללמוד שזכות גדולה היא לסדר את בית המדרש כדי שהלומדים יוכלו ללמוד ברווח, ולכן לכל הפחות כל אחד יזהר להחזיר את הספרים אחרי השימוש, ואל יהיה דבר זה קל בעיניו.
מאמר ס"ח – נוצר תאנה יאכל פריה
א) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו; והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם; ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (פינחס כ"ז, י"ח-כ'). מפסוקים אלו מבואר שמשה רבינו השפיע על יהושע מגדולתו, והמשיך הודו על יהושע כדי שיהושע ידמה למשה רבינו ובני ישראל ישמעו לו.
אולם, איתא בבבא בתרא (ע"ה א'), "ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה". אנו למדים מדברי הגמ' שהודו של יהושע לא היה שוה להודו של משה רבינו, שהודו של משה היה דומה לפני החמה ואילו הודו של יהושע היה דומה לפני הלבנה. אלא שצריך ביאור מה היא כוונת הגמ' שהזקנים היו מבויישים מזה עד שאמרו "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה".
והנה הרשב"ם (שם) פירש שהיו מבויישים שהכבוד של מנהיגם נתמעט כל כך בזמן קצר, שמשה רבינו היה דומה לפני חמה, ויהושע שהיה ה"יורש" של משה רבינו לא היה יכול להגיע לכבודו.
אלא שלפי זה צריך ביאור, למה רק הזקנים שבאותו הדור אמרו כן, והלא גם הצעירים יכולים לראות ההבדל שבין משה ויהושע, וא"כ למה לא אמרו ג"כ "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה"?
ב) הזקנים הכירו את משה בצעירותו
בספר עליות אליהו (בהערה כ') כתב לפרש בשם הגאון רבי חיים מוואלאזין שהצעירים לא הכירו את משה רבינו בצעירותו, שהרי הם הכירו את משה רבינו רק כשהיה זקן, ולכן צעירי הדור יכולים לטעות ולומר שמשה רבינו הגיע לדרגה של "פני חמה" רק בימי הזקנה, וכשיגיע יהושע לימי זקנה אז יהיה גם הוא דומה לפני חמה, ובאמת אין כל כך הבדל בין משה רבינו ויהושע. אולם הזקנים שבאותו הדור הכירו את משה רבינו בצעירותו, והם ידעו שגם בצעירותו היה פניו דומה לפני החמה, ואין זה מדריגה שהגיע אליה רק בימי הזקנה, ולכן הם יכולים להכיר שיהושע לא יגיע לעולם למדרגת משה רבינו, וממילא רק הזקנים אמרו "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה".
ג) מעלת סידור הספסלים
The Virtue of Arranging the Benches
רבי יצחק מוואלאזין (מובא בהגה"ה בספר רוח חיים על אבות פ"א מ"א) פירש את דברי הגמ' באופן אחר על פי דברי המדרש במדבר רבה (פינחס פרשה כ"א אות י"ד), "אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כ"ז, י"ח), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר 'נוצר תאנה יאכל פריה'".
Rabbi Yitzchak of Volozhin (cited in the gloss of the book, Ruach Chaim on Avot 1:1) explained the words of the Gemara in a different way, according to the words of the midrash in Bamidbar Rabbah (Parshat Pinchas 21:14), "The Holy One, blessed be He, said to him (in Prov. 27:18), 'He who tends a fig tree will enjoy its fruit.' Your sons sat [with] their own [concerns] and were not involved with Torah [study]. Joshua served you much and gave you much honor, and he would come early and leave late in your house of council, and he would arrange the benches and spread the mats. Since he served you with all of his strength, he is appropriate to serve Israel and not lose his reward - 'Take Joshua bin Nun,' to fulfill that which is stated, 'He who tends a fig tree will enjoy its fruit.'"
מדברי המדרש מבואר שעיקר בחירת יהושע היה מחמת שיהושע היה משרת את משה רבינו, שהוא היה מסדר את הספסלים בבית מדרשו של משה והיה פורס את המחצלאות. והנה מה שעשה יהושע היו אחרים ג"כ יכולים לעשות, אלא שסידור הספסלים היה טירחה בעיני האחרים, אבל בעיני יהושע היתה זכות גדולה לעסוק בסידור הספסלים בבית מדרשו של משה רבינו. והקב"ה אמר שיהושע יקבל שכרו במה שהוא יירש את המנהיגות של משה רבינו.
From the words of the midrash, it is explained that the main [reason for the] choice of Joshua was because Joshua had served Moses, our teacher. For he had arranged the benches in Moses' study hall and spread the mats. And behold others could have also done that which Joshua did; except that arranging the benches was a bother in the eyes of others. But in the eyes of Joshua, it was a great merit to be involved in the arrangement of the benches in the study hall of Moses, our teacher. So the Holy One, blessed be He, said that Joshua should should receive his reward with that which he would inherit the leadership of Moses, our teacher.
ובזה ביאר רבי יצחק מוואלאזין את דברי הגמ' בבבא בתרא, שכל השנים שראו גדלותו של משה רבינו לא נתביישו, שהרי אי אפשר להם להיות כמשה רבינו, שהרי משה רבינו היה במדריגה גבוהה כבר מזמן שנולד, וכמו שאמרו חז"ל במס' סוטה (י"ב א'), "בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור", ולכן איך שייך לאנשים אחרים להתבייש על שהם לא הגיעו למדריגת משה רבינו. אולם כל אחד היה יכול להיות כיהושע, אלא שרק יהושע השתדל לשרת את משה רבינו ולסדר את הספסלים בבית מדרשו, ובזה באמת יש להתבייש, שהרי הם היו יכולים להגיע למדריגת יהושע, ורק מחמת עצלות לא הגיעו לאותה מדריגה. ולכן כשראו שפני יהושע היה כפני לבנה התביישו ואמרו "אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה", שהרי גם הם היו יכולים להיות כפני לבנה.
ונראה שבזה מבואר ג"כ למה רק הזקנים אמרו כן, שהרי הזקנים ידעו היטב שגם הם היו יכולים להיות כיהושע אלא שהם לא ניצלו את ההזדמנות, ולכן הם התביישו מזה מאד עד שאמרו "אוי לאותה בושה וכו'".
מכל זה יש ללמוד שזכות גדולה היא לסדר את בית המדרש כדי שהלומדים יוכלו ללמוד ברווח, ולכן לכל הפחות כל אחד יזהר להחזיר את הספרים אחרי השימוש, ואל יהיה דבר זה קל בעיניו.