ספר הישר 2

השער השני - מפורש בו עמודי העבודה וסיבותיה.

CHAPTER II The Pillars Of The Service Of God And Its Motivation

אומר, כי אחרי אשר זכרנו קצת עניינים מסודות בריאת העולם, ונתבאר כי לא נברא כי אם לעבודת הבורא יתברך, נפרש עניני עבודת הבורא יתברך, ונאמר, כי עבודת האל יתעלה, לא תתקיים כי אם אחרי ידיעתו. והעבודה יש לה שלושה עמודים:

After we have called to mind some of the matters pertaining to the mysteries of the Creation of the world and proven that the world was created for but one purpose, the service of the Creator, blessed be He, we will now explain the service of the Creator, blessed be He. We will say that the service of God, blessed be He, cannot endure except after there is knowledge of Him. This service rests on three pillars:

העמוד האחד - הלב הטוב והזך, כי בהיות האדם טוב עם בני אדם יהיה טוב עם אלהים ויהיה טוב עם אנשים, כאשר אמר הכתוב (שמואל א ב) ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״.

One pillar is the good and the pure heart, for when a man is good to his fellow man, he is good with God, and he will be good with people generally as Scripture says (1 Samuel, 2:26), “And he increased in favor both with the Lord, and also with men.”

והעמוד השני הוא להאמין, כי כל נמצא זולתו הוא חסר.

The second pillar is to believe that all that exists, aside from God, is defective.

והעמוד השלישי הוא להכיר, כי הבורא יתברך, שלם.

The third pillar is to realize that the Creator, blessed be He, is perfect.

ובעת ייקבצו באדם שלושה כחות אלו, תימשך נפשו בטבעה לאהוב הבורא יתברך, וכעת אשר יאהבנו, אז תהיה עבודתו בתכלית השלימות, בעבור כי מן האהבה תהיה היראה, וכל מי שיאהב האדם ייראנו, ואפשר שיירא אדם ממי שלא יאהבנו, ועל כן אומר, כי היראה בכלל האהבה ואין האהבה ככלל היראה. ומצאנו, כי עבודת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה בתכלית השלימות. כי אמר בעדו (בראשית יח) ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. וזו עדות ברורה על רוב צדקתו. וגם הבורא יתברך, העיד עליו אחרי מותו, באמרו (בראשית כ״ו:ה׳) ״עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי״.

Now, when these three powers are gathered within a man, his soul is drawn by its very nature to love the Creator, blessed be He. When he loves Him, his service will be completely perfect. For from that love there will come fear, for whomsoever a man loves, he also fears. It is also possible for a man to fear someone he does not love. Therefore, I say that fear is contained within love, but love is not contained within fear. Now, we have found that the service of our father, Abraham, peace be upon him, was completely perfect, for it says concerning him (Genesis 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” This is clear proof of his great righteousness. Moreover, the Creator, blessed be He, testified concerning him after his death, when he said (ibid., 26:5), “Because Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes and My laws,”.

ומצאנו, כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה, והיא העבודה העליונה, ולא שיבח אותו הבורא יתברך, ביראתו אותו ולא אמר ״זרע אברהם הירא ממני״ או ״המפחד״, רק אמר (ישעיה מא) ״זרע אברהם אוהבי״. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע, כי עבודת הבורא יתברך, מיראה איננה עבודת החסידים, אלא עבודת הרשעים או אומות העולם, כמו שאמר לרשעים (ירמיה ה) ״האותי לא תיראו״. ואומר על המצריים (שמות ט) ״הירא את דבר ה׳״. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה, כי אם מיראה, אך לחסידים יאמר (דברים ו) ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. (דברים יא) ״לאהבה את ה׳ אלהיכם״. ואמר באיוב (איוב א) ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״. ולא אמר ״אוהב אלהים״. וכן אמר (תהלים לד) ״יראו את ה׳ קדושיו״, על הרשעים, כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים ״קדושים״, כאשר אמר (במדבר יא) ״התקדשו למחר״. אך החסידים, אשר לבם טהור מיום היותם, אומר עליהם (תהלים לא) ״אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳״. ואמר על חנוך (בראשית ה) ״ויתהלך חנוך את האלהים״. ולא אמר ״ויירא חנוך את האלהים״. ואמר על נח (בראשית ו) ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה.

We find that his service was out of love and not out of fear and this is the highest service. The Creator, blessed be He, did not praise him for fearing Him, nor did he say, “The seed of Abraham who fears me or is terrified,” but he said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, My friend.” We have already said that fear is contained in love. Know that the service of the Creator, blessed be He, out of fear is not the service of the truly pious, but it is the service of the wicked or the nations of the world, as He has said to the wicked (Jeremiah 5:22), “Fear ye not Me?”, and He says concerning the Egyptians (Exodus 9:20), “He that feared the word of the Lord,” for they were not doing His command out of love, but out of fear. But to the pious he says (Deuteronomy 6:5), “And thou shalt love the Lord, thy God,” and (ibid., 11:13), “To love the Lord your God.” But he says in Job (Job 1:8), “A wholehearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil,” and He did not say concerning him, “a lover of God.” And similarly it is said (Psalms 34:10), “O fear the Lord, by His holy ones,” and this is said of the wicked. For when the wicked cleave to the service of God and sanctify and cleanse themselves from their uncleanliness, they are called “holy ones” as it is said (Numbers 11:18), “Sanctify yourselves against tomorrow.” Whereas of the pious ones, whose heart is pure from the first day of their existence, it is said (Psalms 31:24), “O love the Lord all ye His godly ones; the Lord preserveth the faithful.” And of Enoch, it is said (Genesis 5:22), “And Enoch walked with God,” and it is not said, “And Enoch feared God.” And concerning Noah it is said (Genesis 6:9), “Noah was in his generations a man righteous and whole-hearted.”¹⁷Job was regarded by Jewish tradition as a gentile, as were Enoch and Noah. The latter two lived prior to the time of Abraham, the founder of Judaism. Thus the service of God through fear is not like the service of God through love.

והאהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב:

Love can be tested in ten things pertaining to the ones who love:

האחד - להיותו אוהב תורת אלהיו.

One is that he be a lover of the Torah of his God.

השני - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג.

The second is to enjoy the pleasure of the service of God more than any other pleasure.

השלישי - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו.

Third, to reject those who reject the Creator and to love those that love Him.

הרביעי - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך.

Fourth, that his love for the best things the world has to offer be considered as nothing compared with the service of the Creator, blessed be He.

החמישי - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך.

Fifth, that every trial, loss, and affliction shall be sweet to him when accompanied by the love of God, blessed be He.

השישי - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך.

Sixth, that no task of all his occupations should come before his occupation with God, blessed be He.

השביעי - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך, ולהתפאר בה.

Seventh, to let men know of his love of God, blessed be He and to glorify himself with it.

השמיני - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.

Eighth, that he should not listen to the voice of those who would entice him or thrust him away from the service of God, blessed be He.

התשיעי - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע, לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך.

Ninth, that if there should occur upon him happenings either good or bad, he should not because of these matters leave the service of God, blessed be He.

העשירי - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס, כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר.

Tenth, that his service to God shall not be in order to obtain a reward¹⁸Elias J. Bickerman explains the meaning of this phrase. "The Maxim of Antigonus of Socho," Harvard Theological Review, XLIV (1951) pp. 153-165. , for then his service would depend upon a thing.

ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם, נקרא אוהב האל יתברך, והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך, על אברהם אבינו, עליו השלום (ישעיה מא) ״זרע אברהם אוהבי״. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו, ואני מפרשם לך מן הכתובים:

Now, when these ten qualities are combined in a man, he is called “a lover of God,” blessed be He, and he is a perfectly pious man. The Creator, blessed be He, did not say concerning our father, Abraham, peace be upon him, as it is said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, my friend”, until the time when there appeared in Abraham all these qualities, and I will explain them to you from Scripture:

המידה הראשונה - דע, כי אהבת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה ללמד לכל באי עולם עבודת הבורא יתברך, ולקרוא בה תמיד, כאשר אמר (בראשית יג) ״ויקרא שם אברם בשם ה׳״. ואמר במקום אחר (בראשית י״ב:ח׳) ״ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳״. ואמר (בראשית כ״א:ל״ג) ״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳״. להודיעך, כי בכל מקום אשר היה הולך שם, היה קורא בשם ה׳ ומתעסק בעבודתו, ולא היה נמנע מפני פחד אומות העולם.

The first quality: Know that the love of Abraham, peace be upon him, was to teach all those who came into the world the service of the Creator, blessed be He, and proclaim His name always, as it is said (Genesis 13:4), “And Abraham called there on the name of the Lord.” It is also said (ibid., 12:8), “And he built an altar unto the Lord, Who appeared unto him.” And it is said (ibid., 21:33), “And Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba and called there on the name of the Lord.” These verses are to let you know that every place that Abraham went he would call on the name of the Lord and would occupy himself with service to Him. He was not restrained from doing so by the fear of the nations of the world.

המידה השנית - כי החסיד הוא נהנה באהבת אלהיו יותר ממה שנהנה בכל תענוגי העולם, כי מן הידוע, שאין תענוג ושמחה לאדם כמו בבנים, כמו שנאמר (משלי כג) ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״. והיה אברהם אבינו, עליו השלום, נהנה בעבודת האל יתברך, ונתגברה הנאתו בעבודת האל יתברך, על אהבת בניו, והרחיק ממנו את ישמעאל בנו מרוב אהבתו באל יתברך.

The second quality: The pious man gets more pleasure out of his love for his God than he would from all the pleasures of the world. For it is a well-known fact that a man has no greater joy than that derived from his children, as it is said (Proverbs 23:25), “Let thy father and thy mother be glad and let her that bore thee rejoice.” Now, our father, Abraham, peace be upon him, rejoiced greatly in this service of God, blessed be He. His pleasure in the service of God, blessed be He, was mightier than the love of his sons. He sent Ishmael, his son, far away from him because of his great love of God, blessed be He.

המידה השלישית - כי החסיד מואס לכל מואסי הבורא יתברך, ואוהב אוהביו. כי הבורא יתברך, אמר לאברהם (בראשית יב) ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״. והוא מאס במשפחתו ובית אביו מפני שמאס אותם האל יתברך, שנאמר (בראשית יב) ״וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳״.

The third quality: The pious man rejects all those who reject the Creator, blessed be He, and he loves all those that love the Creator. For the Creator, blessed be He, said to Abraham (Genesis 12:1), “Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house,” and he rejected his family and the house of his father because God, blessed be He, had rejected them. As it is said (ibid., 12:4), “So Abraham went, as the Lord had spoken unto him.”

המידה הרביעית - כי החסיד אהבתו בכל טובת העולם חשובה אליו כאין כנגד אהבת האל יתברך. והנה הבורא יתברך, אמר לאברהם אבינו, עליו השלום (בראשית כ״ב:ב׳) ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק״. ואמר ״אשר אהבת״ להראות לבני אדם, כי מה שהיה אוהב בתכלית האהבה מאס אותו והרחיקו מפני אהבת הבורא יתברך.

The fourth quality: The pious man’s love for all the good things in the world is considered as nothing by him when compared to his love of God, blessed be He. Behold, the Creator, blessed be He, said to our father, Abraham, peace be upon him, (ibid., 22:2), “Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac.” And He said “whom thou lovest” in order to show men that Abraham rejected and abandoned him whom he loved exceedingly because of his love of the Creator, blessed be He.

המידה החמישית - כי החסיד חושב כל יגיעה וטורח תענוג והנאה בעבודת האל יתברך. כי אברהם אבינו, עליו השלום, היה מעונה בדרכים, ומנוסה בכמה נסיונות, ולא קץ בהם, וקיבל הכל בסבר פנים יפות, כי מנערותו ניסהו הבורא יתברך, בדרכים, ואחר כן בלקיחת שרה פעמים, ואחר כן בברית מילה, ואחר כן ניסהו לגרש ישמעאל, ואחר כן לשחוט את יצחק, ואילו היתה עבודתו מיראה ולא מאהבה, לא היתה מתקיימת בכל אלה הנסיונות, אך ברוב אהבתו באל יתברך, הכל היה ערב בעיניו, שנאמר (שיר השירים ח) ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״.

The fifth quality: The pious man considers every labor and trouble a pleasure and a joy in serving God, blessed be He. For our father, Abraham, peace be upon him, was afflicted with wanderings and was tried by many trials, yet he endured them and accepted everything graciously. For from his very youth, the Creator, blessed be He, tried him by journeys, and afterwards by having Sarah taken from him twice, and after that by circumcision, and after that by directing him to send Ishmael away, and after that by instructing him to slaughter Isaac. If his service had been out of fear and not out of love, it could not have endured all those trials. But because of his love for God, blessed be He, everything was sweet in his eyes. As it is said (Song of Songs 8:7), “Many waters cannot quench love.”

המידה השישית - כי החסיד לא יקדים עסק מעסקיו עד ישלים מצוות הבורא יתברך. כי מצאנו כל דבר שציוה הבורא יתברך, {את אברהם} לא הקדים שום מעשה עד שהשלים מצות האל יתברך, כי הנה בברית מילה אמר (בראשית יז) ״ויעל אלהים מעל אברהם״. וכתיב (בראשית יז) ״בעצם היום הזה נמול אברהם״. ולא הקדים שום עסק עד השלים המצוה. ואמר בישמעאל (בראשית כ״א:י״ב) ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע״. וכתיב אחריו (בראשית כ״א:י״ד) ״וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה״. ולמדנו מזה, כי בחלום הלילה נאמר לו הדבר, ועל כן השכים בבקר, בטרם שיעשה שום מעשה, להשלים מצות האל יתברך.

The sixth quality: The pious man will not put any personal matter ahead of his service to God, until he has first fulfilled the commandment of his Creator, blessed be He. For we find that in any matter which the Creator, blessed be He, commanded Abraham, Abraham did not perform any one of his personal acts before fulfilling the commandment of God, blessed be He. Thus, in the covenant of circumcision, it is said (Genesis 17:22), “And God went up from Abraham.” And it is further written (ibid., 17:26), “In the selfsame day was Abraham circumcised,” and he did not perform any personal act until he had fulfilled the commandment. It is said in the case of Ishmael (ibid., 21:12), “In all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice, for in Isaac shall seed be called to thee.” It is written immediately after this (ibid., 21:14), “And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting in on her shoulder, and the child, and sent her away.” We learn from this that in the dream of the night it was told to him, and therefore, he rose early in the morning before doing any other deed in order to fulfill the command of God, blessed be He.

המידה השביעית - כי החסיד יודיע לכל אדם אהבתו בבורא יתברך ודרכיו. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנערותו היה מזהיר אנשי דורו ומודיע לכל אדם אהבתו באל יתברך, כי כאשר אמר הכתוב (בראשית יח) ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. רצונו לומר, יודיעם שיהיו אוהבים לאל כאהבתו, ולא אמר ואת ״בניו״ לבד, רק ״את בניו ואת בני ביתו״, כלומר כל הנלוים אליו ואשר יש לו רשות עליהם.

The seventh quality: The pious man makes known to every man his love of the Creator, blessed be He, and his ways. For thus our teachers, of blessed memory, have said that our father, Abraham, peace be upon him, from his very youth would warn the people of his generation and would make known to every man his love of God, blessed be He. Just as it is said (ibid., 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” By these words, He wishes to say that He will make known to them that they should love God with as great a love as his own. Note that it does not say, his children only, but his children and all his household. That is to say, all those who accompanied him, over whom he had authority.

המידה השמינית - כי החסיד לא ידאג ללעג הלועגים ולחרפת המחרפים. אמרו, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנעוריו החל לדבוק בעבודת האל יתברך, והיו אנשי דורו מחרפים אותו, ולא היה משים לבו אליהם, עד שהוליכוהו לכבשן האש, והצילו הבורא יתברך, כמו שנאמר (בראשית ט״ו:ז׳) ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים״.

The eighth quality: The pious man would not worry about the laughter of those who scoff and the shame of those who would shame him. Our sages have said that from his earliest youth, our father, Abraham, peace be upon him, began to cleave to the service of God, blessed be He. Though the men of his generation reviled him, he did not pay any attention until finally they cast him into the fiery furnace¹⁹Our Hebrew Text reads: Holeechuhu. However, the British Museum MS Add. 27, 174 reads Hishleechuhu as does the Cracow edition p. 5a.. And the Creator, blessed be He, saved him, as it is said (ibid., 15:7), “I am the Lord that brought thee forth out of Ur of the Chaldees.”

המידה התשיעית - כי החסיד, כשיתחדשו עליו מאורעות טובים או רעים, לא יבטל עבודתו. וכן עשה אברהם אבינו, עליו השלום, כי בכל אשר היה מתחדש עליו, הן טוב הן רע, היה נאמן לבבו, שנאמר (נחמיה ט) ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״.

The ninth quality: The pious man, even when good or evil happenings occur does not nullify his service. Thus our father, Abraham, peace be upon him, throughout everything that occurred to him, whether good or evil, was faithful in his heart, as it is said (Nehemiah 9:8), “And thou foundest his heart faithful before thee.”

המידה העשירית - כי החסיד אין אהבתו באל יתברך, תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס. ובעבור שלא ביקש אברהם שכר מעבודתו, על כן אמר לו האל יתברך (בראשית טו) ״שכרך הרבה מאד״. כי כן מנהג האל יתברך, עם חסידיו, בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך, עליו השלום (מלכים א ג) ״יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר״. וכתיב אחריו (מלכים א ג) ״וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד״.

The tenth quality: The love of the pious man for God, blessed be He, is not dependent upon anything or given in order to receive a reward. And because Abraham sought no reward for his service to God, therefore God, blessed be He, said to him (Genesis 15:1), “Thy reward shall be exceedingly great.” For such is the way of God, blessed be He, with His pious ones. When they serve Him, not for the sake of receiving a reward, He doubles their reward and gives them a double portion of goodness. As He said to King Solomon, peace be upon him, (1 Kings 3:11), “Because thou hast asked this thing, and hast not asked for thyself long life, neither has asked riches for thyself.” And it is written after this (ibid., 3:13), “And I have also given thee that which thou has not asked, both riches and honor.”

ואלה הם יסודות האהבה. וכל שיהיו בו עשר מידות הללו נקראת אהבתו אהבה גמורה, ועל אלה המידות נאמר (דברים ו) ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״. ודע, כי כפי אהבת אדם באל יתעלה, כן תהיה אהבת האל יתעלה, בו. וכן שאלו לאחד מן החכמים ויאמרו לו, האדם עובד האלהים בכל מאודו, ומתי יתאווה האל יתעלה לראותו? אמר להם, בעת שישליך אחרי גוו העולם וכל חמדתו, ויקוץ בחייו ויתאווה למותו אז יתאווה השם, יתעלה, לו לראותו, כלומר כשאהב מאד הבורא אז יאהבנו הבורא מאד.

These then are the foundations of love. And every man who has in him these ten qualities, his love can be called a complete love. And concerning these qualities, it is said (Deut. 6:5), “And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy, might.” And know that according to the love of man for God may He be exalted, such is the love of God for him. And thus they asked one of the wise men and said to him, “A man serves God with all his might and when does God, may He be extolled, desire to see him?” He said to them, “When a man casts the world behind his back and all its delights and abhors his life and longs for his own death²⁰This example sounds like Socrates’ saying that the philosopher is always seeking death. . In such a case, God may yearn to see him. That is to say, if a man loves the Creator exceedingly, then the Creator will love him exceedingly.”

ואחרי אשר זכרתי עניני האהבה אזכיר כל עניני היראה. ונאמר, כי ההפרש אשר בין עבודת האהבה והיראה הוא גדול מאד, כי עבודת היראה תסור בסור היראה, ועבודת האהבה, אם תהיה לתקוה תסור בהשגת התקוה או באבוד התקוה, ואם איננה לתקוה ולא לתועלת תעמוד לנצח. כי הסיבה הגורמת לאהבת התקוה היא סיבה מקרית, ובסור הסיבה המקרית יסורו כל הדברים הנמשכים ממנה והבאים מכחה, אבל הסיבה, שהיא גורמת האהבה אשר איננה לתקוה, היא סיבה עקרית קיימת ולא תסור לנצח, ועל כן לא יסורו הדברים הבאים מכח האהבה הנמשכת.

And now since I have called to mind the matters concerning love, I will mention all the matters concerning fear. We will say that the difference between serving God from love and serving from fear is very great, for the service of God through fear departs when fear departs, and even in the service of God through love, if it be founded on hope, then it departs when the hope for reward is attained or when that hope is lost. But if the service through love does not depend upon hope, or upon some gain, it will remain forever. For the circumstance that causes love because of hope is an accidental one, and when the temporal cause departs, then all the things which are derived from it or come from its power depart as well. But the cause that motivates service through love that is not based upon hope is a fundamental and enduring cause and will not depart forever. Therefore, the things that come from the power of the sustained love will never depart.

ודע, כי בעבודת האוהב יש בה אלו עשר מידות אשר זכרנו, אך בעבודת היראה לא תמצא אחת מהן אלא אם תהיה יראתו באה מצד אהבה ומכחה. אבל אם תהיה יראתו ממושכת באהבה. ושתיהן שוות, יהיה בו מעט מזער מן המידות אשר זכרנו, כי האהבה תביאנו ביראת השם, ואם לא יהיו שוות ותכבד היראה ותחלש האהבה, לא יימצא בו דבר מכל מידות אשר זכרנו. ואם תתחזק היראה ותחלש האהבה מאד, עד אשר לא תיודע בו, יהיה בו הפך המידות אשר זכרנו. וזהו מאזני הצדק ומשקל היושר, אשר בו ייבחנו בני אדם, ועל כן אומרים, כי רוב החסידים, אשר נזכר בהם יראת הבורא יתברך, לפעמים הוא נאמר על היראה הממושכת באהבה, ולפעמים נאמר על תוקף היראה אשר תבוא מכח האהבה, וזאת היראה קיימת מפני שבאה מכח האהבה. אם כן העבודה הבאה מכח האהבה היא הנכונה, ואשר באה מיראה היא עבודה חסרה, לבד אם תהיה היראה מאהבה.

Know that in the service of him who loves God, there are these ten qualities which we have mentioned. But in the service of God through fear, you will not find one of these qualities unless his fear comes because of his love and from its power. But if his fear is combined with love and both of them are equal, there will be in his service a small quantity of the qualities which we have called to mind, for love will lead a man to fear of God. But if these two are not equal and fear is foremost and love diminishes, then there will not be found in him even one of all the qualities which we have called to mind. If fear grows very strong and love grows very weak, so that it cannot be discerned in him, then in such a man there will be the opposite of all the qualities which we have called to mind. These are the righteous scales and the just weights through which men can be tested. Therefore, they say concerning most of the pious ones, in whom is found the fear of the Creator²¹Our Hebrew text reads nizkar. The British Museum MS. Add. 27, 174 reads nekar. , blessed be He, at times this is said of the fear which is combined with love, and at times it is said of the might of the fear which comes from the power of love, and this fear endures because it comes from the power of love. If this is so, then the service which comes from the power of love is a true one and that which comes from fear is an imperfect service, unless it be fear which comes from love.

ואחרי אשר דיברנו על עניני האהבה והיראה שהם שערי עמודי העבודה, נזכיר ענין החכמה שהוא העמוד השלישי מעמודי העבודה. ונאמר, כי עמודי האהבה והיראה והחכמה הם שלושה כוחות משותפים ומתחברים זה בזה. ומשלשתן תקום העבודה השלימה, ולא מאחת מהן, ולא משתיהן, ואין בכל שתיהן אחת שתסתפק לעצמה שלא תצטרך לחברתה, אלא האהבה לבדה. כי אם תהיה עבודת האדם לבוראו מאהבה, אי אפשר שלא תהיה היראה נצמדת עמה, ואף על פי שלא יתכוין האוהב ליראת הבורא יתברך, אי אפשר שתהא אהבה בלי יראה. אבל יש לך לדעת, כי החכמה היא עמוד גדול לעבודה, וכאשר תתחבר החכמה עם האהבה, יושלם בהם כל חפץ ותושג כל תבונה, ומבלי חכמה אין האהבה שלימה, כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה, אף על פי שהוא אוהב לבוראו, לא ידע לעשות רצונו, ולא ידע דרכי השם, אלא יאסור המותר ויתיר האסור, ולא ידע ואשם, ותהיה אהבתו כענף בלא שורש וכבנין מאין יסוד, אבל אם היתה לו אהבה ויקנה חכמה, אז יכיר מקומות העבודה ומקום הראוי להוסיף ולגרוע ולידע סוד עבודת האל ואופניה ודרכיה, וכן כל מלאכה, אשר ירגיל בה האדם וידענה היטב, ואם יהיה כסיל לא יעשנה כמשפט, מפני שיזדמנו עתים אשר יתחדשו בעסקה ובמלאכה ההיא חידושים אשר לא למדם ולא ידעם בשעת לימודו, ואם יהיה חכם לא יזיק לו זה אחרי אשר למד העיקרים, כי מכח העיקרים יוציא שאר הענפים ויבין הענינים המתחדשים, ואם יהיה כסיל, לא ידע לסדר עניני המלאכה כשיבוא עליו שום חידוש. ועל כן נדע באמת, כי בשלושה אלה תהיה העבודה שלימה ונכונה, ואי אפשר שיתחברו האהבה והחכמה שלא תימצא היראה בתוכן ובכללן.

Now that we have spoken of the matters of love and fear and how they are gates to the pillars of the true service of God, I will call to mind the matter of wisdom which is the third pillar that constitutes true service to God. We will say that the pillars of love, fear and wisdom are three powers that are joined together and are companions, each with the other, and from these three arises the complete service to God, and not from only one of them, and not from two of them. You will not find in any two of them one that suffices to itself and does not need its companion, except love, alone. For if the service of man to his Creator is from love, it is impossible that there should not be fear joined with it. Even though he who loves God does not intend to fear the Creator, blessed be He, it is impossible that there be love without fear. But you should know that wisdom is a great pillar in the service of God. When wisdom combines with love, every desirable goal is made perfect and every worthy character trait is attained. Without wisdom, love is not complete, for the fool who is empty of wisdom, even though he loves his Creator, he does not know how to do His will, and he does not know the ways of God, and he will forbid what is permitted and will permit what is forbidden. And because he does not know, he will do wrong. His love will be like a branch without roots, like a building which has no foundation. But if he has love and acquires wisdom, then he will know the proper places for the service and the place where it is proper to add or to diminish, and he will know the mystery of the service of God, its method and its ways. This is similar to any task which a man is accustomed to do and knows well. If he is a fool, he will not do it properly. For times will come when in the matter and the task that he is occupied with, things will arise that are completely new and which he has not studied and which were not known at the time of his studies. If he is wise, this will not harm him, for he has learned the principles. And from knowing the power of the principle, he can derive the rest of the branches and can understand those matters which are new. But if he is a fool, he will not know how to arrange the matters of his task when some novel happening comes upon him. Therefore, we know in truth that in these three happenings (i.e. love, fear, and wisdom) the service of God can be complete and true, and it is impossible that when love and wisdom are joined together there should not be found fear included with them.

ועתה אחרי אשר התבאר, כי עמודי האהבה שלושה, ופירשנו כל אחד בדרך קצרה, נאמר, כי יסוד הספר וכוונתו היא עבודה אשר בה ישיג האדם רצון האל עד יטהר לבו מרשעתו וינקהו מטומאתו, ואז תדבק בלבבו עבודת האל כמו הבגד אשר תרצה לצבוע אותו, אם יהיה מטונף, לא ידבק בו הצבע עד אשר תרחצהו היטב ותסיר כל כתמיו, ואז ידבק בו הצבע, ועל זה אמר {ישעיהו} הנביא עליו השלום (ישעיה נה) ״יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח״. ואמר שמואל הנביא (שמואל א ז) ״אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם״.

Now that it has been explained that the pillars of love are three and we have explained each of them briefly, we can now say that the foundation of the book and its intent is a service in which man can reach the level of fulfilling God’s will till he purifies his heart from its wickedness and cleanses it from its uncleanliness. Then his heart will cleave to the service of God. It is like a garment which you wish to dye. If it is soiled, then the dye will not be fast until you first wash it well and remove all of its stains; then the dye will be fast. Concerning this, Isaiah, the prophet, peace be upon him, said (Isaiah 55:7), “Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts; and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him, and let him return to our God, for He will abundantly pardon.” And Samuel the prophet said (1 Samuel 7:3), “If ye do return unto the Lord with all your heart, then put away the foreign gods from among you.”

ואחרי אשר התבאר כי כוונתנו בעבודת הבורא יתברך, כי בשבילה נברא העולם. נאמר, כי העבודה חובה עלינו לעשות מן הכתוב ומן השכל. מן הכתוב כי הבורא יתברך, לא ברא העולם אלא בשביל התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג) ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ואומר (משלי ג) ״ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. ואומר (משלי ח) ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״. ונאמר, כי העבודה חובה עלינו, כי התורה לא נתנה הבורא לישראל בסיני כי אם לעבוד אותו, שנאמר (שמות כ) ״כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. ואומר (שמות ג׳:י״ב-י״ג) ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״. ואומר (דברים ו) ״את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד״. הקדים היראה לעבודה, ללמדך, כי אם אין יראה אין עבודה, וכן אמר (דברים י׳:י״ב) ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. ואחרי אשר נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל התורה, נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל העבודה, ובעוד אשר תעמוד העבודה והצדקה, יעמוד העולם עליהם, שנאמר (משלי י) ״וצדיק יסוד עולם״. ואחרי אשר התבאר כי העבודה אנו חייבים לעשותה מדרך הכתוב, נפרש אותה מדרך השכל. ונאמר, כי מן הידוע, כי מלך בשר ודם לא תיכון מלכותו כי אם בעבודת עבדיו, ואם לא יעבדוהו וייראוהו, אין לו ממשלה עליהם, ואין במה יוודע יתרונו עליהם. ואנו רואים, כי המלך יגמול עבדיו כפי עבודתם ויראתם אותו. ואם מלך בשר ודם צריך להיראות ממשלתו ויתרונו על עבדיו אשר הם ברואים כמותו ואפשר שיהיו טובים ממנו, על אחת כמה וכמה היא ראויה ממשלת הבורא יתברך, להיראות עלינו ביראתנו אותו. ובמה יוודע כי הוא בוראנו ואנחנו עבדיו, והוא קיים ואנחנו אובדים, כי אם בעשותנו רצונו ויראתנו מפניו, ובזה נכיר מה אנו מה חיינו.

Now that it has been made clear that our intent is to further the service of the Creator, blessed be He, for because of that the world was created, we say that the service of God is an obligation upon us to fulfill, both from Scripture and from reason. From Scripture, we learn that the Creator, blessed be He, created the world for no other reason than for the Torah, as it is said (Jeremiah 33:25), “If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth.” And it says further (Proverbs 3:19), “The Lord by wisdom founded the earth; by understanding He established the heavens.” And it says further (Proverbs 8:22), “The Lord made me the beginning of His way, the first of His works of old.” We can say that the service of God is an obligation upon us, for the Creator gave the Torah to Israel at Mount Sinai, only as the means to serve Him, as it is said (Exodus 20:17), “God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.” And it is written (ibid., 3:12), “When thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.” And it is said (Deuteronomy 6:13), “Thou shalt fear the Lord thy God; and Him shalt thou serve.” Scripture placed “fear” before “service” to teach that if there is no fear there can be no serving of God. Thus it is said (ibid., 10:12), “And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God… .” Now that we know that the world was created only for the sake of the Torah, we also know that the world was created for no other purpose than the service of God. As long as service to God and righteousness stand, the world will stand upon them. As it is said (Proverbs 10:25), “But the righteous is an everlasting foundation.” Since it has been explained that the service of God is what we are obligated to do according to Scripture, we will now explain how it is derived by way of reason. We will say that it is well known that with regard to a mortal king, his kingdom is not firmly established except by the faithful service of his servants. If his servants do not serve him or fear him, then he has no sway over them, and there is no way in which his authority over them can be known. We see that such a king rewards his servants according to their service and their fear of him. If a king of flesh and blood must show his dominion and authority over his servants who are creatures such as he, and who may even be better than he, how much more is it fitting that the dominion of the Creator, blessed be He, should be apparent from our fear of Him. In what way can it be known that He is our Creator and we His servants, and that He endures forever, while we are transitory? How can we make all of this known except by doing His will and by our fear of Him? In this way, we will know what we are and what our lives are.

ואחרי אשר נדע כי עבודת האל יתברך, היא חובה עלינו על פי הכתוב והשכל, נאמר, כי העבודה נחלקת לשני חלקים:

Since we know that the service of God, blessed be He, is an obligation imposed upon us by Scripture and by reason, we say that the service is divided into two parts:

החלק הראשון - העבודה העליונה הגמורה, אשר היא בתכלית השלימות, כגון עבודת אנשי השם החסידים, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה, ואהרן, דוד, ושלמה, והנלוים אליהם, עליהם השלום.

The first part is that highest and complete service which is of the utmost perfection, such as the service of the famed pious men, Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, David, and Solomon, and those who were associated with them, peace be upon them.

והחלק השני - היא עבודה חסרה מזאת אשר זכרנו, כמו עבודת חסידי הדורות האלה, אשר לא יכלו לטהר את לבם כמו הראשונים, ועל כן לא יגיעו למעלה העליונה.

The second part is the service which lacks something when compared to the service which we have just mentioned. It is a service which is like the service of the pious men of these generations, who could not purify their hearts as did the Patriarchs, and who could therefore not attain the highest level.

והנני זוכר מעלת מידות החסידים מעלה עליונה והמידות אנשי מעלה השפלה, למען יראה כל אדם מה שיש עליו לעשות, ואז יגיע אליה. דע, כי חסידי מעלה עליונה המה הגבורים אנשי השם, יראי אלהים, ואין בהם חטא ואשם, עושי רצון האל ושומרי מהלכיו, ומתאמצים ללכת בדרכיו. מיום הוולדם לא שגו, ולא זדו, ולא פשעו, ולא מרדו, וכאשר גדלו מכל אורח רע נבדלו, ובבואם בימים הכינו כל העולם מכון לשבתם עולמים, בשבתם ולכתם, בשכבם ובקומם, גם לילה גם יומם בתורת ה׳ יהגו ובעבודתו ישגו, ויצרם בעול שכלם אסור, בלי לאסור מותר ולהתיר אסור, לא יעשו רעה, ולא ילמדון זדון ורשעה, צנועים לאל ולבני אדם, כובשים יצרם בכל נפשם ובכל מאודם, נבזים בעיניהם ונכבדים בעיני אדוניהם, עמוד אש דתו תמיד עומד עליהם, וחכמתו תאיר פניהם, וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. לבם בבית אבל, מפני שידעו כי הכל הבל. לא יתחילו בענין מכל עניני העבודה ואחרי כן ימירוהו, וטוב ברע לא יחליפוהו. לא ישבו בסוד משחקים, ואין שעשועיהם כי אם חוקים ומשפטים צדיקים, מתעסקים בצרכי עניים ופדיון שבויים. חברתם חכמה ותבונה, ודברתם נכונה, ואהבתם אמונה, רמיה לא תימצא בפיהם, ומתהילת אלהיהם לא יבלו שפתותיהם. יברחו מן השררה והמלוכה, ויתחברו לכל נפש נמוכה ונבוכה, הם השמחים בחלקם, ולא יבקשו כי אם לחם חוקם למלאות ספקם, יתאוו אכילתם בעבור חיותם, ולא יתאוו חיותם בעבור אכילתם ומשקם, לא יערבו להם מיני מעדנים, ולא יתאוו ללבוש בגדי שנים, יבחרו מהמלבושים מה שיכסו מערומיהם, ומן המזון מה שיקיימו בו חייהם, ומן הדיבור מה שהוא צריך אליהם, ומן המעשים מה שיביא תועלת אליהם וירחיק היזק מהם. יסירו הכעס מלבם, ויוציאו המשטמה מקרבם, לא ישיתו לב למגדפם ליטור וליקום, ולמקלליהם נפשם תדום, אין בלבם תוגה ולא יגון, ולא איד ולא עצבון, כי אין בעולם הזה דבר שיחמדוהו, ולכן לא ידאגו אם יחסרוהו, כי הם יבטחו על עושם, הם חסירי מזונות ועשירי לבבות, לא יחרידם בוא התלאות, ולא תבהילם חרדת התשואות, כבוא עליהם תוקף צרה, או יום חרון ועברה, לא יקצפו על דין אלהיהם, רק יצדיקו דינו על כל הבאים עליהם ולבם ליוצרם לאל רחמן ליוצר נאמן. לא ידעו להתעולל עלילות, ולא יבקשו להם גדולות, מלאכתם מלאכת ה׳ וחוקיהם תורת ה׳, ילמדו אותה וילמדוה לפושעים, ויזהירו נפשם ואחרי כן לרשעים, בימים יצומו בלילות יקומו, ועומדים לראש אשמורות לתת בלילה זמירות, יגהרו ארצה בתחנון ולחש, ולוחכים עפר כנחש, עורגים בקול שועה ויורידו כנחל דמעה, מכירים חטאתם ומתוודים עוונותם. גומלים צדקות, מואסים בבצע מעשקות, מכבדים את ה׳ מהונם ונותנים מעשר מכל קנינם, לא יאכלו פתם לבדם, רק יפתחו לאביון ידם, ילוו המתים לקבורתם לראות שמה מה אחריתם, חידותם דברי אלהים, ושעשועיהם לאחוז מעלת גבוהים, עבודתם בלב שלם ובנפש חפצה, ונפשם מדמי חונף רחוצה, לא יתנהגו רק בענוה, אשר תרחיק הגאוה, לבם זך ובר, ורעיונם טהור ונבר, לא יבעטו אם יעשירו, והאל מנגד עיניהם לא יסירו תפילתם ערב ובקר וצהרים לאלהיהם, אולי יעזרם ליישר מעלליהם, ולשמור אותם מחטוא בחייהם, ולהוציאם מן העולם הזה בשלום לנוה השלום, ואחר יציאתם מו העולם ינוחו ויעמדו בגורלם, זאת נחלת עבדי ה׳ וזאת העבודה השלימה אשר בחר ה׳.

I mention the high level of the qualities of the pious men who belonged to the first group and the qualities of the men of lower status, in order that every man should see what he must do in order to attain a loftier height. Know that the pious ones of the loftiest height are the famed heroes who feared God, and were without sin or guilt, doing the will of God and guarding His ways, and strengthening themselves to walk in His ways. From the day of their birth, they committed no wrongful act either by error or by intent. They did not sin or rebel. As they grew up, they separated themselves from every evil path. When they grew older, they established all the world as a proper place for their eternal dwelling place. When they sat and when they walked, when they lay down and when they arose, both day and night, they meditated on the Torah with the Lord and performed His service with great love. Their impulse was constrained by the yoke of their reason, without the permitted being forbidden or the forbidden permitted. They did no evil, nor did they learn the ways of presumption and wickedness. Modest before God and man, restraining their desire with all their soul and with all their might, of little worth in their own eyes but honored in the eyes of the Lord. A pillar of fiery law hovers always over them, and His wisdom illuminates their faces, and the Ark of the Covenant of the Lord travels before them. Their heart is in the house of mourning, for they know that all is vanity. They do not begin any matter of service to God only to change their goal afterwards, and they never barter that which is good for that which is evil. They do not sit in the close companionship of scoffers, and their delight is only in the statutes and righteous judgments. They occupy themselves with the needs of the poor and the redemption of captives. Their companionship is wisdom and understanding, their word is true, and their love faithful. Deceit is not found in their mouths, and their lips never weary of praising God They flee from lordship and domination, and they give their companionship to every lowly and perplexed soul. They are content with their lot and seek nothing but the food assigned to them to fill their needs. They eat in order to live, and they do not live in order to eat or to drink. All sorts of dainty foods are not sweet to them, nor do they long to wear garments of scarlet²²See Maimonides Hilchot De’ot 5.9 on the garb of the scholar. . They choose for their clothes what would befittingly cover their nakedness. And of food they choose that which will sustain them and talk of that which is essential and of deeds that will be good for them and shield them from harm. They remove anger from their hearts, and they cast forth hatred from within themselves. They pay no attention to those who revile them, nor do they bear a grudge or seek vengeance. As to those who curse them, their soul is silent. There is no sadness or sorrow in their hearts, no feeling of calamity or deep sorrow. There is nothing in this world that they desire greatly, and thus they do not worry that they lack it, for they have trust in their Maker. They lack food but are rich in the treasures of the heart. When trouble comes they are not terrified, and the terror of tumult does not confuse them. When the full force of distress or a day of anger and wrath comes upon them, they do not resent the judgment of their God but accept his decision as righteous in all matters that come upon them. Their heart is directed to the merciful God, to the faithful Creator. They do not know how to plot evil deeds, and they seek no greatness for themselves. Their task is the work of God, and their statutes are the Torah of God. They study it and teach it to sinners, but they will first warn and admonish themselves and only afterward the wicked. They fast by day and arise by night. They stand in prayer at the beginning of the watches of the night in order to offer songs in the night. They bend downward to the earth in petition and in the whisper of pleading, and they lick the earth like a lowly serpent, expressing their yearning with a cry and letting their tears fall like a stream. Recognizing their sins and confessing their wrong doings, doing kindly deeds, rejecting any profit gained from oppression, honoring God with their wealth, and giving a tithe of all their possessions, they do not eat their morsel of bread alone, but they open their hand to the poor and the needy. They accompany the dead to their grave, to see there what is the end of mortal man. Their riddles are in words of God, and their delight is to attain the height of those of lofty soul. Their service to God is with a complete heart and eager soul, and their souls are washed clean of hypocrisy. They conduct themselves only with humility, which keeps arrogance at a distance. Their heart is pure and clean and their thoughts are clean and pure. If they grow rich, they do not kick out haughtily against God and man, and they never remove God from before their eyes. Their prayer arises in the evening, morning, and afternoon to their God; perhaps He will help them make their deeds righteous, and guard them from sin during their lifetime, and take them from this world in peace to the dwelling place of peace. They pray that after leaving this world they might rest and be resurrected according to their portion. This is the inheritance of the servants of God, and this is the perfect service which God has chosen.

אבל העבודה החסרה אשר איננה שלימה כל אנשיה מתרפים, ובעבודתה נרפים פוסחים על שתי הסעיפים, החזיקו בתשובה ולא עזבו המשובה, לא תימלט עבודתם, ואם היא כזהב, מסיג, השגגות ובדילי העוונות, לבם קשור בהבלי העולם הזה מנערותם, ועל כן לא יוכלו להיפרד מהם בעת עבודתם, גבר עליהם היצר ויהי למסך בינם ובין היוצר, צדקתם חלושה ועבודתם אנושה, כי תחזק פעם תחלש פעמים, ירצו לעלות למעלת גבוהים ולא יוכלו, ויפצרו להינשא וישפלו, כי העולם אשר נתן בלבם עצרם ועם שוכני מטה הסגירם, הפליאו בעבודתם להראות לבני אדם צדקתם, למען אשר יצא שמם בדורם, השתדלו בגלויות ונתרשלו בנסתרות, בחרו מן העבודה הקלה ונלאו לסבול הכבדה, התגאו בצדקתם על זולתם ותמעט בעיניהם צדקת בלתם, נזהרו בכל מצוה אשר אין בה יגיעת נפש או אבידת הון, והעלימו עיניהם מן החמורות אשר בהן יגיעה והיזק ממון. והישרים אשר לא נאמנו לאל לבותיהם לא נמלטו ממכשולות המשוגות, ולא הגיעו לגרם המעלות והמדרגות, כי לבותם קצרים וצרים מהכיל סודות העבודות ומהשכיל המידות החמודות, וכפי מה שיכילו לבותם כן היא עבודתם. ועל כן הוצרכו להיות להם ספר, הנותן אמרי שפר, כגון ספר ״חובות הלבבות״ וזולתו, ספר כולל עבודת האל יתברך, והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק, יזכירם אם ישכחו, ויזהירם אם ישגו, וילמדם מה שיקצרו, ויורם מה שלא ידעו.

But as to the service which is deficient and incomplete, all its adherents are weak and become weak by virtue of this service, hesitating and halting between two opinions. They hold onto repentance, but they do not abandon the object of their sin. Their service, even though it was as gold, is not free from the dross of errors and the dreg of their wrongful acts. Their heart is tied from their youth to the vanities of this world, and, therefore, they cannot separate themselves from them even at the time of their service. Their desire is too strong for them and it is like a curtain between them and their Maker. Their righteousness is weak and their service sickly. If it is strong once, it is weak twice. They want to ascend to the height of those of lofty soul, but they cannot. They strive to be uplifted, but they are brought low. For the temptation of this world which God has placed in their heart restrains them, and therefore He has imprisoned them with those who dwell below. They appear to do wondrous things in their service, but it is only to show men their righteousness, only that their name should be famous in their generation. They strive to understand the revealed things but are too lazy to study the hidden things. They have chosen to do what is easy in the service of God; they are too weary to bear the yoke of the heavier obligations. They vaunt themselves that they are more righteous than others, and the righteousness of others is small in their eyes. They are careful to observe every commandment that does not involve weariness and loss of money. But they hide their eyes from the difficult commandments which include weariness and loss of money. And the righteous ones, who have not rendered their heart to be faithful to God, have not escaped the stumbling blocks of error and have not attained the strength of the upper stairs and rungs; for their minds are too limited and narrow to contain the mysteries of the proper service and to understand the desirable qualities. According to what their heart contains is their service. Therefore, they need to have a book that contains words of truth and beauty. As, for example, the “Book Of The Duties Of The Heart,” or any book that contains the service of God, blessed be He. Such a book will restore their soul and will be a righteous guide. It will remind them if they forget; it will warn them if they should err. It will teach them what they are lacking and will instruct them in what they do not know.

ועל כן אמרנו, כי עבודת האל יתברך, יש לה שני עמודים, והם היראה והאהבה. ולשני העמודים האלה יסוד, והוא השכל. והשכל הוא פרי הנפש החכמה. כי בעת יולד האדם ויצא לאויר העולם, תדמה נפש בתוך גופו כמו הזרע הזרוע תחת הארץ אשר לא נודע כחו, אך ישקהו בעליו בכל יום וישמרהו מחורב ומקרח, עד אשר יתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות, ואחרי כן יוצא פרח ויצץ ציץ, ובסוף יגמול פריו, וכן הנפש, בתחילת היותה בגוף לא נודע כחה ולא נראו פעולותיה, והיא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ, ובכל אשר תלך הלוך וגדל ייראו כחותיה ויוסיפו בכל יום מעט, עד שיגיע האדם לזמן הבחרות, ואז תדמה הנפש לאילן אשר יוצא פרח ויצץ ציץ, ובעת יוסיף ימים ישלים שכל האדם ותדמה הנפש לפרח ולציץ אשר גמל פריו. ופרי הנפש הוא השכל. ואולם לא כל עץ עושה פרי טוב, ולא כל נפש יש לה שכל טוב. אך כפי טוב האדמה וטוב השורש וטוב השמירה יהיה טוב הפרי, וכן כפי טוב יסודות הגוף אשר הוא האדמה, וכפי טוב יסוד הנפש אשר הוא השורש, וכפי טוב המוסר אשר הוא השמירה, כן יהיה טוב השכל. ובעבור זה אמרנו, כי השכל הוא יסוד ליראה ולאהבה, ושתי אלה הן עמודי העבודה, וכפי טוב השכל כן יהיה טוב האהבה והיראה ושלימותן, ובו תהיה העבודה נכונה.

Therefore, we have said that there are two pillars to the service of God, blessed be He, and they are fear and love. These two pillars have a foundation, which is reason. Reason is the fruit of the rational soul. For when a man is born and goes forth into the world, the soul which is in his body is like a seed that is sown beneath the earth whose power is not known, but its master waters it every day and guards it through heat and frost until it begins to sprout and send forth branches and shoots, and afterwards it brings forth flowers, produces blossoms, and finally its fruit ripens. Thus it is with the soul. At the beginning of its existence in the body its power is not known, and its deeds cannot be seen. It is like the seed which is hidden beneath the earth. It grows, and its powers begin to be discerned and are augmented slightly every day until the man reaches the time of youth, then the soul is like a tree which brings forth flowers and produces blossoms. As days are added to its life, man’s reason is perfected, and then the soul is like a flower or a blossom whose fruit has ripened. Thus, the fruit of the soul is reason. However, not every tree produces good fruit, and not every soul has good reason. But according to the goodness of the soil, the goodness of the root, and the goodness of the care given to it, will be the goodness of the fruit. In a similar manner, the goodness of reason will be according to the goodness of the foundations of the body, which is the soil, and according to the goodness of the soul, which is the root, and according to the goodness of the moral instruction, which is the watch kept over it. It is because of this that we have said that reason is the foundation of fear and love. These two, fear and love, are the pillars of the proper service. According to the goodness of reason will be the goodness of the love and fear and their perfection, and, with this good reason, the service of God will be true.

והנני מפרש לך מידות השכל והדעות ובמה יוודע השכל. ונאמר, כי אדם אשר מעשיו בקו המישור, ולא יעבור בהם התיכונה, ולא יקצר מעשיו מהגיע אליה, הוא בעל שכל טוב, ודמיון זה כגון הדיבור, אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה, והוא חוטא, כמו שנאמר (משלי י) ״ברוב דברים לא יחדל פשע״. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל, כאשר אמר (משלי כד) ״ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו״. ואם יהיו דברי פיו כראוי, וכל דבריו במשפט ובמישור, נקרא משכיל, כאשר אמר (משלי טז) ״משכיל על דבר ימצא טוב״. ואמר הכתוב (משלי טו) ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״. ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום (קהלת ז) ״אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך״. ורצה בשני אלה להודיענו המישור בכל מעשה ובכל מאמר. וכן בעבודת הבורא יתברך. ותבין מזה, כי המעשים והדיבורים אשר הם בקו המישור, בכל מעשה ובכל מאמר, הם טובים בעיני ה׳ והם הנקראים עבודת ה׳. וזאת המידה לא תושלם כי אם בדעת ובהשכל, כאשר אמר הנביא (ירמיה ג) ״ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל״. וכפי הדעת והשכל שיהיה לאדם, כן יהיו מעשיו במישור, ויהיה טוב עם ה׳ ועם אנשים, כאשר אמר שלמה המלך, עליו השלום (משלי יב) ״לפי שכלו יהולל איש״. ואם לא יהיה לו שכל, לא יעבוד את אלהיו כראוי, מפני ארבעה דברים המעכבים את העבודה ומשחיתים אותה:

Now, I shall explain to you the qualities of reason and the moral values²³Da’ot has the connotation of moral values or beliefs (cf. Maimonides, Hilchot De’ot. Mishne Torah.) and in what way man’s reason may be known. We will say that a man who hews to the line of righteousness and does not transgress against the golden mean and does not diminish his deeds from attaining the golden mean is the possessor of a fine intellect. An illustration of this is in the matter of speech. If a man adds to his speech more than is proper, he is called a simpleton and is a sinner, as it is said (Proverbs 10:19), “In the multitude of words there wanteth not transgression.” And if he speaks fewer words than is proper, he is called a fool, as it is said (ibid., 24:7), “Wisdom is as unattainable to a fool as corals. He openeth not his mouth in the gate.” But if the words of his mouth are as they should be, and if all of his words are delivered in proper measure, he is called an enlightened man, as it is said (ibid., 16:20), “He that giveth heed unto the word shall find good.” And it is said (ibid., 15:23), “A man hath joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good is it.” Concerning this, King Solomon, peace be upon him, said (Ecclesiastes 7:16-17), “Be not righteous overmuch; neither make thyself overwise; why shouldest thou destroy thyself? Be not overmuch wicked, neither be thou foolish; why shouldest thou die before thy time?” He wanted to express both of these ideas in order to let us know the straight path in every deed and in every utterance. Thus must it be in the service of the Creator, blessed be He. From this, you can understand that the deeds and the words, that are in the straight path in every deed and every utterance, are good in the eyes of God, and they are called the proper service of God. This quality cannot be complete without knowledge and wisdom. As the prophet Jeremiah said (Jeremiah 3:15), “And I will give you shepherds according to My heart, who shall feed you with knowledge and understanding.” In proportion to the knowledge and wisdom that a man possesses, so will be his respect of righteousness, and he will be good with God and with men. As King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 12:8), “A man shall be commended according to his intelligence.” If he has no intelligence, he cannot serve his God as is fitting because of four factors that interfere with the service and destroy it:

האחד - מפני שלא ידע המישור,

First, he does not know the right path.

והשני - שלא ידע בין טוב לרע,

Secondly, he does not know how to distinguish between good and bad.

והשלישי - מפני שלא יפחד מאלהיו,

Thirdly, he does not fear his God.

והרביעי - מפני שלא יאמין כי יש שכר לפעולתו.

And fourthly, he does not believe that there is a reward for his deed.

והמידות האלה ארבעתן יחסרו לחסרון השכל, ולא יתקבצו כי אם בדעת ובהשכל. ואם לא יהיה לאדם דעת והשכל, לא יכיר אלהיו ולא יעבדנו, כאשר אמר הכתוב (ירמיה ט) ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. רצונו לומר, כל מי שיהיה לו שכל, מיד יכיר וידע אותי, כי בדעת יכיר אדם את בוראו ואז יעבדנו. וכן פירש במקומות רבים, בשכל הוא אומר (דברים כט) ״למען תשכילו את כל אשר תעשון״. ובדעת הוא אומר (דברים ד׳:ל״ה) ״אתה הראת לדעת״.

These four qualities are lacking if wisdom is lacking, for they cannot join together unless there be knowledge and wisdom. If a man does not have knowledge and wisdom, he will not recognize his God and serve Him, as it is said (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this, that he understandeth and knoweth Me.” The Prophet means that everyone who possesses wisdom will understand and know “Me” immediately. For it is through knowledge that a man recognizes his Creator and then serves Him. In this manner, is it explained in many places. Concerning reason, it is said (Deuteronomy 29:8), “In order that you may do everything with intelligence”, and concerning knowledge, it is said (ibid., 4:35), “Unto thee it was shown, that thou mightest know.”

ואחרי אשר התבאר כי העבודה תהיה בשלשה דברים: ביראה, בחכמה, ובאהבה, שלשתן ניתנו מרועה אחד, והוא השכל, כי השכל כולל שלשתן וכולל כחות אחרים, כי מן הידוע, כי השכל כולל החכמה, וכולל האהבה, וכולל שיאהב המשכיל בכל דבר ודבר המישור לבל יוסיף באחד מהם על הראוי או יגרע מהראוי ונלמד מזה, כי לפי שלימות שכל האדם תהיה עבודתו שלימה, וכפי מה שיחסר משלימות עבודתו יחסר משכל בעליה ומדעתו. ואם תהיה העבודה שלימה, אין ספק כי דעת בעליה ושכלו שלימים, כי הכתוב אומר בחטאים (ירמיה י) ״נבער כל אדם מדעת״. ואמר (ישעיהו מ״ד:י״ח-י״ט) ״לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה״. רצונו לומר, כי העבודה תהיה מכח החכמה, כאשר אמר (תהילים קיא) ״ראשית חכמה יראת ה׳״. וזה לך האות, כי עבודת האל יתברך, תכלית השכל והחכמה, ועוזבי האל יתברך, הם אוילים, ואם יאמר אומר: הנה אנחנו רואים רשעים שיש מהם חכמים ומשכילים בכל חכמה, ואיך תאמר כי הם אוילים וחסרי לב. נאמר לו, כי כל חכם אשר בעת תבוא עליו צרה עושה דבר ממה שלא עשה קודם לכן ויכיר כי בדבר ההוא תהיה לו עזרה וישועה זה לאות על סכלותו.

Since it has been made clear that service to God must be with three things: with fear, with wisdom, and with love, we recognize that these three are given by one shepherd, and that is reason, for reason contains all three and other powers as well. For it is obvious that reason contains wisdom and love and the awareness that the rational person should in all things love the righteous path, lest he add to any of them more than is fitting or diminish more than is fitting. We learn from this that according to the perfection of the reason of man will his service to God become whole, and that what is lacking in the perfection of his service to God is lacking in the man’s reason and knowledge. If the service be perfect there is no doubt that the knowledge of their possessor is complete. For Scripture says with regard to sins and sinners (Jeremiah 10:14), “Every man is proved to be brutish, without knowledge,” and it says (Isaiah 44:18-19), “They know not, neither do they understand; for their eyes are bedaubed, that they cannot see, and their hearts, that they cannot understand. And none considereth in his heart, neither is there knowledge nor understanding.” The Prophet means that the service must be with the power of wisdom, as it is said (Psalms 111:10), “Fear of the Lord is the beginning of wisdom.” And this is a sign that the service of God, blessed be He, is the goal of reason and wisdom and that those who forsake God are fools. If someone were to say, “Behold you see the wicked, that even among them there are wise and intelligent men in every branch of wisdom. How can you say of them that they are fools or lacking in mental power?” Our answer would be: “When a wise man is visited by misfortune and thereupon does a thing which he has never done before, but suddenly realizes that through this thing salvation will come to him, it is a sign of his previous folly.

ואנחנו רואים הרשעים בעת חליים, או בהיותם בצער, או בהיותם נוטים למות, ישובו בעל כרחם לבורא יתברך, ויתחננו אליו, ויכירו כי לא יבואו להם ריוח והצלה כי אם מאתו, ואחרי שלא עשו כן בהיותם בשלוה ולא הכירו כי המעשה ההוא טוב, אין ספק כי הם כסילים וזה לאות על קוצר דעתם, אשר לא יכירו הבורא יתברך, כי אם במבחן התלאות כפתאים והסכלים, ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא יתברך.

We see wicked men who, when they are ill, or when they are in great pain, or when they are near to death, return, against their will, to the Creator, blessed be He. They plead with Him, for they recognize that no help or relief will come to them except from Him. Since they did not turn to Him when they were secure, and did not recognize that the act of repentance is good, there is no doubt that they are fools, and this is a sign of their lack of knowledge, for they did not recognize their Creator, blessed be He, except on the testing ground of troubles, as is the way with simpletons and fools. Such as they, have no superiority over other fools when it comes to knowledge of the Creator, blessed be He.