ועל השאלה אם יש אחד שיכול לפטור את עצמו מלעבוד עבודת הרבים אם לאו, יש בזה שני אופנים. כי עבודת הרבים נחלק לשתי מדרגות.
And on the question if there is the possibility to exempt oneself from doing community service or not, there are two considerations, because public service is separated into two levels.
2
א) יש דרך להחזיר לבות בני אדם אל התורה ע״י פלפולא חריפא, והעמקה נפלאה והבנה ישרה, אשר לב בעלי שכל נמשכים אחריהם. והחיוב הזה מוטל על גדולי וגאוני הדור. וע״ז אמר רבי חנינא בהדי דידי קא מינצת ח״ו אי משתכח תורה מישראל מהדרנא בפלפולא. ומזה יכולים הרבה לפטור עצמם מחיוב זה, כי לא רבים יחכמו.
1) There is a path to return the hearts of people to Torah through sharp analysis, and great depth and straight understanding, which the heart of the highly intellectual are pulled after them. And this obligation is placed on the giants and geniuses of the generation. And on this, Rebbi Chananiya said, “Would you debate with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect?" And from this [obligation], many people are able to exempt themselves from this obligation – for there are not many who are so wise.
3
ב) ויש דרך שני לעבוד בעבודת הרבים ע״י דיבוק חברים, כמו שסדר רבי חייא שיהא ״אקרי אהדדי ואתני אהדדי״, ולעשות על יסודות כאלה ישיבות וקיבוצים בכל מקום, הן בכרך והן בעיר והן בכפר לסבב כל הדור הצעיר תחת דגל התורה והיראה בכל מקום, והחיוב הזה מוטל על כל אחד ואחד, כי כל אחד יכול לסייע בהקמת התורה. זה יכול להגיד שיעורים, וזה יכול לעשות וועדים, וזה יכול להמשיך ולקרב, וזה יכול לעסוק בגשמיות, וזה יכול, לנסוע לקבץ נערים בהסביבה, וזה יכול לסדר להם אכסנאות ודרישתם הפרטיות, וזה יכול לנהל ת״ת וכדומה.
2) And there is a second path to service in community service through connecting to friends, like the design of Rebbi Chiya, that which he called “I will learn with each other” and “I will teach with each other” and to make on these foundations Yeshivos and community centers in every place, in urban populations, cities, and rural villages to surround the enter young generation under the banner of Torah and Awe [of Heaven] in every place. And this obligation is placed on each and everyone, because each individual is able to support the establishment of Torah. This one is able to say [Torah] lectures, and this one is able to make committees, and this one is able to draw and to bring close, and this one is able to be involved in the physical matters, and this one is able to travel and gather the youths within the surrounding area, and this one is able to organize for them lodgings and seek out for them [their personal preferences, and this one is able to oversee the learning of Torah and the like.
4
וע״ז אמר הכ׳ ארור אשר לא יקום את דברי התו׳ הזאת, ופחז״ל והי׳ ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור (ירושלמי סוטה פ״ד ה״ד), והדבר מובן, כי הקללה אינה סובבת על מי שאינו מהדר בפלפולא, כי מזה יכול ליפטר ולומר כי אין זה בידו, אלא הקללה סובבת על מי שאין מסייע על דרך השני של דיבוק חברים שזה יש בידו, כי בכל עיר ועיר יכולים לעשות חברות של שמירת שבת ותיקון מקוואות, וכן בכל דבר ודבר שנוגע לחיזוק הדת. וצריך כל אחד לפחד אולי הוא עומד תחת הקללה לפי שאינו עושה מה שבידו לעשות או כדבעי למיעבד לא עבד.
And on this, the verse says, "Cursed be the ones that do not establish the words of this Torah." And our sages explain that if it was a doubt whether he had in his ability to strengthen or not to strengthen, he is still included in the curse (Talmud Yerushalmi, Sotah, Chapter 4 Halacha 4). And the matter is clear, that the curse does not encompass the one who is not beautiful in sharp analysis, because, from this, he is able to remove himself from it by saying that it’s not in his ability, rather the curse encompasses the one who does not assist in the second path of connecting to friends because this is within his ability for in every single city it is possible to make groups of [learning] Shabbos observance and fixing ritual bathhouses, and similarly in every matter, that is applicable to strengthens [Judaism]. And it’s needed for everyone to fear perhaps he stands under this curse because he didn’t do what was in his ability to do or what he was needed to do.
5
ע״כ צריך האדם לקום מתרדמתו וירגיש כי אם יקצר בעבודה זו אז ח״ו יקצר את חייו, כי התורה צווחת ״ארור אשר לא יקים״, וע״ז אמר רבי חייא בהדי דידי קא מינצית אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל וכ׳ וצריך האדם לילך בעקבותיו לעשות כל מה שנחוץ לרבים ואז יתנחם בכפלים, שיזכה ויראה בהרמת קרן התורה והיראה ויציל את עצמו מן הקללה.
Therefore, a person needs to rise from his stagnation and feel that any shortage of this work will cause a shortening of his life, heaven forbid. Because the Torah screams, "Cursed be the ones that do not establish [the words of this Torah]", and on this Rebbi Chiya said, “Would you debate with me that my labor for Torah [has insured] that it will never be forgotten from Yisrael, etc.” And a person needs to walk in his footsteps to do all that which is necessary for the public. And then he will be consoled two-fold; that he will merit and see the rising of the value of Torah and Awe [of Heaven] and he will save himself from the curse.
ועל השאלה אם יש אחד שיכול לפטור את עצמו מלעבוד עבודת הרבים אם לאו, יש בזה שני אופנים. כי עבודת הרבים נחלק לשתי מדרגות.
And on the question if there is the possibility to exempt oneself from doing community service or not, there are two considerations, because public service is separated into two levels.
א) יש דרך להחזיר לבות בני אדם אל התורה ע״י פלפולא חריפא, והעמקה נפלאה והבנה ישרה, אשר לב בעלי שכל נמשכים אחריהם. והחיוב הזה מוטל על גדולי וגאוני הדור. וע״ז אמר רבי חנינא בהדי דידי קא מינצת ח״ו אי משתכח תורה מישראל מהדרנא בפלפולא. ומזה יכולים הרבה לפטור עצמם מחיוב זה, כי לא רבים יחכמו.
1) There is a path to return the hearts of people to Torah through sharp analysis, and great depth and straight understanding, which the heart of the highly intellectual are pulled after them. And this obligation is placed on the giants and geniuses of the generation. And on this, Rebbi Chananiya said, “Would you debate with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect?" And from this [obligation], many people are able to exempt themselves from this obligation – for there are not many who are so wise.
ב) ויש דרך שני לעבוד בעבודת הרבים ע״י דיבוק חברים, כמו שסדר רבי חייא שיהא ״אקרי אהדדי ואתני אהדדי״, ולעשות על יסודות כאלה ישיבות וקיבוצים בכל מקום, הן בכרך והן בעיר והן בכפר לסבב כל הדור הצעיר תחת דגל התורה והיראה בכל מקום, והחיוב הזה מוטל על כל אחד ואחד, כי כל אחד יכול לסייע בהקמת התורה. זה יכול להגיד שיעורים, וזה יכול לעשות וועדים, וזה יכול להמשיך ולקרב, וזה יכול לעסוק בגשמיות, וזה יכול, לנסוע לקבץ נערים בהסביבה, וזה יכול לסדר להם אכסנאות ודרישתם הפרטיות, וזה יכול לנהל ת״ת וכדומה.
2) And there is a second path to service in community service through connecting to friends, like the design of Rebbi Chiya, that which he called “I will learn with each other” and “I will teach with each other” and to make on these foundations Yeshivos and community centers in every place, in urban populations, cities, and rural villages to surround the enter young generation under the banner of Torah and Awe [of Heaven] in every place. And this obligation is placed on each and everyone, because each individual is able to support the establishment of Torah. This one is able to say [Torah] lectures, and this one is able to make committees, and this one is able to draw and to bring close, and this one is able to be involved in the physical matters, and this one is able to travel and gather the youths within the surrounding area, and this one is able to organize for them lodgings and seek out for them [their personal preferences, and this one is able to oversee the learning of Torah and the like.
וע״ז אמר הכ׳ ארור אשר לא יקום את דברי התו׳ הזאת, ופחז״ל והי׳ ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור (ירושלמי סוטה פ״ד ה״ד), והדבר מובן, כי הקללה אינה סובבת על מי שאינו מהדר בפלפולא, כי מזה יכול ליפטר ולומר כי אין זה בידו, אלא הקללה סובבת על מי שאין מסייע על דרך השני של דיבוק חברים שזה יש בידו, כי בכל עיר ועיר יכולים לעשות חברות של שמירת שבת ותיקון מקוואות, וכן בכל דבר ודבר שנוגע לחיזוק הדת. וצריך כל אחד לפחד אולי הוא עומד תחת הקללה לפי שאינו עושה מה שבידו לעשות או כדבעי למיעבד לא עבד.
And on this, the verse says, "Cursed be the ones that do not establish the words of this Torah." And our sages explain that if it was a doubt whether he had in his ability to strengthen or not to strengthen, he is still included in the curse (Talmud Yerushalmi, Sotah, Chapter 4 Halacha 4). And the matter is clear, that the curse does not encompass the one who is not beautiful in sharp analysis, because, from this, he is able to remove himself from it by saying that it’s not in his ability, rather the curse encompasses the one who does not assist in the second path of connecting to friends because this is within his ability for in every single city it is possible to make groups of [learning] Shabbos observance and fixing ritual bathhouses, and similarly in every matter, that is applicable to strengthens [Judaism]. And it’s needed for everyone to fear perhaps he stands under this curse because he didn’t do what was in his ability to do or what he was needed to do.
ע״כ צריך האדם לקום מתרדמתו וירגיש כי אם יקצר בעבודה זו אז ח״ו יקצר את חייו, כי התורה צווחת ״ארור אשר לא יקים״, וע״ז אמר רבי חייא בהדי דידי קא מינצית אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל וכ׳ וצריך האדם לילך בעקבותיו לעשות כל מה שנחוץ לרבים ואז יתנחם בכפלים, שיזכה ויראה בהרמת קרן התורה והיראה ויציל את עצמו מן הקללה.
Therefore, a person needs to rise from his stagnation and feel that any shortage of this work will cause a shortening of his life, heaven forbid. Because the Torah screams, "Cursed be the ones that do not establish [the words of this Torah]", and on this Rebbi Chiya said, “Would you debate with me that my labor for Torah [has insured] that it will never be forgotten from Yisrael, etc.” And a person needs to walk in his footsteps to do all that which is necessary for the public. And then he will be consoled two-fold; that he will merit and see the rising of the value of Torah and Awe [of Heaven] and he will save himself from the curse.