כתיב האנוש מאלוה יצדק וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעושהו יטהר גבר, (אלא) אמר הקב"ה בעו מנחם ישלם ה' פעלך ומה אם בעז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי נחומים ניחמה שנאמר ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני, כשבא הקב"ה לנחם את ישראל עאכ"ו. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא רשע. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה, אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול ה' אומר וגו' אמר שלתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו, אמרו הניח הקב"ה את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי כמד"א בשבט יכו על הלחי, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני, א"ל הקב"ה ישעיהו בני טרחנים הם סרבנים הם מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם, אמר לו על מנת כן גוי נתתי למכים איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, א"ל הקב"ה ישעה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע שנאת מלחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, א"ל הקב"ה חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד רוח ה' אלהים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבורות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות כפולות עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש, נחמו נחמו עמי.
2
דבר אחר נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה למי צריך לנחם למי שמתה אשתו לא לבעלה, כך נמשלה ציון במחשכים הושיבני כמתי עולם לא אותי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לאו לאביהם כך בני יצאוני ואינם. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשרף ביתו למי מנחמים לבית או לבעל הבית, כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית ה'. כיוצא בו משל למה"ד למי שנקצץ כרמו לא לבעל הכרם מנחמים כך כי כרם ה' בצאות בית ישראל. ועוד משל למה"ד לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן למי מנחמים לא לבעל הצאן, כך צאן אובדות הייו עמי, אעפ"כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני, (יג) הלך הושע לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומרר לי כך לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, א"ל אתמול אמרת הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך עמוס לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אליך לנחמך, א"ל מה בידך א"ל ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת, א"ל אתמול אמרת לי נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך מיכה לנחמה א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע, א"ל אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך נחום לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל כי לא יוסיך לעבור בך בליעל, א"ל אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך חבקוק לנחמה, אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל יצאת לישע עמך לישע את משיחך, א"ל אתמול אמרת ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך צפניה לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, א"ל אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמרין כו'. הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך אמר לה עוד הזרע במגורה הגפן התאנה והרמון מן היום הזה אברך, א"ל אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי לאיזה נאמין כו'. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל קצף גדול אני קוצף על כל הגוים, א"ל אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיככם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין כו'. הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, אמר לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, א"ל אתמוול אמרת אין לי חפץ בכם ועכשיו את אומר לי כן לאיזה האמין כו', א"ל הקב"ה לאברהם לך נחם את ירושלים שמא מקבללת ממך תנחומין, הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין, אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראאה. הלך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הלך יעקב וא"ל קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי אין זה כי אם בית אלהים. הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין, א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזירות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמו מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך ולישראל קראתי בני בכורי ישראל ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל, כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואנכי שנאתיה ע"כ גם עלי לפיייסה, כתבתי בתורתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתים לעובדי אלילים שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגיאם. כתבתי בתורתי לא תכלה פאת שדך ואני כליתי בם חמתי שנאמר וכלה ה' את חמתוו. כתבתי בתורתי שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש וגו', ואני עתיד לבנותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו', מיד ילד הקהה"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבש"ע ולא בדין אכעוס שהגליתני בין האומות וקלתני קללות רעות ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול. אומר לה הקב"ה כנגד זכיות שעשית חובות עליך שעברת על מה שכתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך ואת כתיב בך אב ואם הקלו בך, כתיב שופך דם האדם וגו' וכתיב בך אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, כתיב לא תרצח ולא תנאף וכתיב בך אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף, אמרה לפניו רבש"ע כיון שהגליתני בין האומות בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצות שלך, א"ל בתי הגיע זמנך להגאל, מיד אומרת לפניו רבש"ע איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפוו את שמך, ימיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב, מיד אומרת מי יתנך כאח לי. כאיזה אח כקין להבל והלא הרגו, כישמעאל ליצחק והלא שנאו, כעשו ליעקב ג"כ שנאו, כאחי יוסף ליוסף ג"כ שנאוהו, אלא כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו, כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם, והלא דברים ק"וו ומה אם יוסף שדבר לאחיו דברים טובים דברי ניחומין. כשבא הקב"ה לנחם את ירושלים עא כ"ו. אתה מוצא כל מה שהכה ירמיה בא ישעיה ורפא, ירמיה אמר אין לה מנחם, בא ישעיה ורפא נחמו נחמו עמי וכו' (כתיב באיכה):
... Another reading: “Comfort, oh comfort My people” (Isaiah 40:1) Said the Holy Blessed One: Who needs to be comforted? For one whose wife died, not the husband? Thus was Zion analogized - “He has made me dwell in darkness, Like those long dead” (Lamentations 3:6). Is it not Me who you need to comfort ‘Comfort Me Comfort Me My people’? Similarly, to what may this matter be compared? To one whose two children were taken captive during their father’s life. To whom do we offer comfort, not to the father? So too, “My children have gone forth from me And are no more” (Jeremiah 10:20). Similarly, to what may this matter be compared? To one whose house burned down. To whom do we offer comfort, not to the owner of the house? So this must be the Holy Blessed One, whose house was burned down, as it says: “He burned the House of the LORD” (Kings II 25:9). Similarly, to what may this matter be compared? To one whose vineyards were cut down. Do we not offer comfort to the owner of the vineyard? So too, “For the vineyard of the LORD of Hosts Is the House of Israel” (Isaiah 5:7). And similarly, to what may this matter be compared? To a shepherd whose flocks were ravaged by a lion. To whom do we offer comfort, not to the shepherd? So too, “My people were lost sheep” (Jeremiah 50:6). Nevertheless, go and appease the House of Israel — immediately, all of the prophets enter and approach her. And she says to them: “Why then do you offer me empty consolation? Of your replies only the perfidy remains.” (Job 21:34) Rabbi Abba bar Kahana said: Do your words need polishing? Until this moment my ears have been filled with the chastisements that you have rebuked me with, and now you come to comfort me?? Hosea walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “I will be to Israel like dew” (Hosea 14:6). She said: yesterday you told me “Ephraim is stricken, Their stock is withered; They can produce no fruit” (9:16) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Joel walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “And in that day, The mountains shall drip with wine” (Joel 4:18). She said: yesterday you told me “Wake up, you drunkards, and weep, Wail, all you swillers of wine— For the new wine that is denied you!” (1:5) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Amos walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “In that day, I will set up again the fallen booth of David” (Amos 9:11). She said: yesterday you told me “Fallen, not to rise again, Is Maiden Israel” (5:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Micah walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “Who is a God like You, Forgiving iniquity And remitting transgression” (Micah 7:18). She said: yesterday you told me “All this is for the transgression of Jacob, And for the sins of the House of Israel” (1:5) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Nahum walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “Never again shall scoundrels invade you” (Nahum 2:1). She said: yesterday you told me “The base plotter Who designed evil against the LORD Has left you” (1:11) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Habakuk walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “You have come forth to deliver Your people, To deliver Your anointed” (Habakuk 3:13). She said: yesterday you told me “How long, O LORD, shall I cry out And You not listen, Shall I shout to You, “Violence!” And You not save?” (1:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Zephaniah walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “At that time, I will search Jerusalem with lamps [And I will punish the men Who rest untroubled on their lees]” (Zephaniah 1:12). She said: yesterday you told me “A day of darkness and deep gloom” (1:15) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Hagai walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “while the seed is still in the granary, and the vine, fig tree, pomegranate, and olive tree have not yet borne fruit. For from this day on I will send blessings” (Hagai 2:19). She said: yesterday you told me “You have sowed much and brought in little” (1:6) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Zecharia walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “and I am very angry with those nations” (Zecharia 1:15). She said: yesterday you told me “The LORD was very angry with your fathers.” (1:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Malachi walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “And all the nations shall account you happy, for you shall be the most desired of lands—said the LORD of Hosts.” (Malachi 3:12). She said: yesterday you told me “I take no pleasure in you” (1:10) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? The Holy Blessed One said to Avraham: Walk, comfort Jerusalem — maybe she will receive comfort from you. Avraham walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I receive comfort from you when you made me [Jerusalem] like a mountain, as it says: “On the mount of God there is vision” (Genesis 22:14)? Yitzchak walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, from whom Eisav the Wicked emerged who made me a field and whose sons burned me with fire? Yaakov walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, who made me as if I didn’t exist “This is none other than the abode of God’ (Genesis 28:17)? Moshe walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, who wrote curses and harsh decrees about me, as it is written: “Wasting famine, ravaging plague” (Deuteronomy 32:24)? Immediately, they all walked before the Holy Blessed One and said: Master of the Universe — she does not accept our comfortings, as it is written: “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11). The Holy Blessed One said: I and you shall walk to comfort her, i.e. “Comfort O comfort my people” — ‘Comfort Her, O comfort her, my people.’ It is not fitting that anyone but me should walk, because I have transgressed what it written in the Torah: “you must not work your firstling ox” (Deuteronomy 15:19) and Israel I called “My first-born son” (Exodus 4:22) and I told them “Put your necks under the yoke of the king of Babylon” (Jeremiah 27:12). I wrote in my Torah: “You shall not hate your kinsfolk in your heart” (Leviticus 19:17) and I hated her — therefore it is upon me to appease her. I wrote in my Torah: “You shall not turn over to his master a slave” (Deuteronomy 23:16) and I passed them over to idol-worshippers, as it says: “Unless their Rock had sold them, The LORD had given them up” (Deuteronomy 32:30). I wrote in my Torah: “you shall not reap all the way to the edges of your field” (Leviticus 19:9) and I vented [play of the word for “reap”] my anger upon them, as it says: “The LORD vented all His fury” (Lamentations 4:11). I wrote in my Torah: “he who started the fire must make restitution (Exodus 22:5), and I ignited her on fire, as it says: “From above He sent a fire” (Lamentations 1:13), and I will build a fire in the future, as it says: “And I Myself—declares the LORD—will be a wall of fire all around it” (Zechariah 2:9). Immediately, the Holy Blessed One walked to her and said: My Daughter, why all of this anger? She said before God: Master of the Universe, is it not justified that I be angry — you dispersed me among the nations, and cursed me with evil curses, and whipped me until my face looked like the rim of the caldron, and despite all of this I sanctified Your great name! The Holy Blessed One said to her: corresponding to the meritorious deeds you did there are accounts that must be repaid, as you transgressed what is written in the Torah: “Honor your father and mother” (Exodus 20:12), and regarding you it is written: “Fathers and mothers have been humiliated within you” (Ezekiel 22:7); it is written: “Whoever sheds the blood of man [By man shall his blood be shed]” (Genesis 9:6), and regarding you it is written: “Base men in your midst were intent on shedding blood” (Ezekiel 22:9); it is written: “You shall not murder; you shall not commit adultery” (Exodus 20:13), and regarding you it is written: “[False] swearing, dishonesty, and murder, And theft and adultery are rife” (Hosea 4:2). She said before God: Master of the Universe, since you dispersed me among the nations, is it not justified that I not keep Shabbat and fulfill your mitzvot? God said to her: My Daughter, the time has come to be redeemed. Immediately, she said before God: Master of the Universe, I shall nor be comforted until you show me those same wicked people who caused me to suffer and disgraced Your name. Immediately God said to her: My Daughter, I will surely bring them and exact revenge from them in front of you until they are eating their own flesh, as it says: “I will make your oppressors eat their own flesh, They shall be drunk with their own blood as with wine. And all mankind shall know That I the LORD am your Savior, The Mighty One of Jacob, your Redeemer” (Isaiah 49:26). Immediately she said: Who shall give You to me like a brother? Like which brother — like Cain to Hevel, he killed him; like Yishmael to Yitzchak, he hated him; like Eisav to Yaakov, he also hated him; like Yosef’s brothers to Yosef, they also hated him; rather like Yosef to his brothers, [you find] after all of the troubles they put him through, it is written: “And so, fear not. I will sustain you and your children.” Thus he reassured them, speaking kindly to them” (Genesis 50:21), and we know this from a kal va’chomer: If Yosef could speak to his brothers kind and comforting words, then when the Holy Blessed One came to comfort Jerusalem, all the more so. You find that everything that Jeremiah smote, Isaiah cam and healed. Jeremiah said: “There is none to comfort her” (Lamentations 1:2), Isaiah came and healed: “Comfort, oh comfort My people” (Isaiah 40:1).
כתיב האנוש מאלוה יצדק וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעושהו יטהר גבר, (אלא) אמר הקב"ה בעו מנחם ישלם ה' פעלך ומה אם בעז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי נחומים ניחמה שנאמר ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני, כשבא הקב"ה לנחם את ישראל עאכ"ו. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא רשע. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה, אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול ה' אומר וגו' אמר שלתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו, אמרו הניח הקב"ה את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי כמד"א בשבט יכו על הלחי, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני, א"ל הקב"ה ישעיהו בני טרחנים הם סרבנים הם מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם, אמר לו על מנת כן גוי נתתי למכים איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, א"ל הקב"ה ישעה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע שנאת מלחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, א"ל הקב"ה חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד רוח ה' אלהים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבורות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות כפולות עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש, נחמו נחמו עמי.
דבר אחר נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה למי צריך לנחם למי שמתה אשתו לא לבעלה, כך נמשלה ציון במחשכים הושיבני כמתי עולם לא אותי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לאו לאביהם כך בני יצאוני ואינם. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשרף ביתו למי מנחמים לבית או לבעל הבית, כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית ה'. כיוצא בו משל למה"ד למי שנקצץ כרמו לא לבעל הכרם מנחמים כך כי כרם ה' בצאות בית ישראל. ועוד משל למה"ד לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן למי מנחמים לא לבעל הצאן, כך צאן אובדות הייו עמי, אעפ"כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני, (יג) הלך הושע לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומרר לי כך לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, א"ל אתמול אמרת הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך עמוס לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אליך לנחמך, א"ל מה בידך א"ל ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת, א"ל אתמול אמרת לי נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך מיכה לנחמה א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע, א"ל אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך נחום לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל כי לא יוסיך לעבור בך בליעל, א"ל אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך חבקוק לנחמה, אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל יצאת לישע עמך לישע את משיחך, א"ל אתמול אמרת ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך צפניה לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, א"ל אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמרין כו'. הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך אמר לה עוד הזרע במגורה הגפן התאנה והרמון מן היום הזה אברך, א"ל אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי לאיזה נאמין כו'. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל קצף גדול אני קוצף על כל הגוים, א"ל אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיככם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין כו'. הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, אמר לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, א"ל אתמוול אמרת אין לי חפץ בכם ועכשיו את אומר לי כן לאיזה האמין כו', א"ל הקב"ה לאברהם לך נחם את ירושלים שמא מקבללת ממך תנחומין, הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין, אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראאה. הלך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הלך יעקב וא"ל קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי אין זה כי אם בית אלהים. הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין, א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזירות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמו מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך ולישראל קראתי בני בכורי ישראל ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל, כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואנכי שנאתיה ע"כ גם עלי לפיייסה, כתבתי בתורתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתים לעובדי אלילים שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגיאם. כתבתי בתורתי לא תכלה פאת שדך ואני כליתי בם חמתי שנאמר וכלה ה' את חמתוו. כתבתי בתורתי שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש וגו', ואני עתיד לבנותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו', מיד ילד הקהה"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבש"ע ולא בדין אכעוס שהגליתני בין האומות וקלתני קללות רעות ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול. אומר לה הקב"ה כנגד זכיות שעשית חובות עליך שעברת על מה שכתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך ואת כתיב בך אב ואם הקלו בך, כתיב שופך דם האדם וגו' וכתיב בך אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, כתיב לא תרצח ולא תנאף וכתיב בך אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף, אמרה לפניו רבש"ע כיון שהגליתני בין האומות בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצות שלך, א"ל בתי הגיע זמנך להגאל, מיד אומרת לפניו רבש"ע איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפוו את שמך, ימיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב, מיד אומרת מי יתנך כאח לי. כאיזה אח כקין להבל והלא הרגו, כישמעאל ליצחק והלא שנאו, כעשו ליעקב ג"כ שנאו, כאחי יוסף ליוסף ג"כ שנאוהו, אלא כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו, כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם, והלא דברים ק"וו ומה אם יוסף שדבר לאחיו דברים טובים דברי ניחומין. כשבא הקב"ה לנחם את ירושלים עא כ"ו. אתה מוצא כל מה שהכה ירמיה בא ישעיה ורפא, ירמיה אמר אין לה מנחם, בא ישעיה ורפא נחמו נחמו עמי וכו' (כתיב באיכה):
... Another reading: “Comfort, oh comfort My people” (Isaiah 40:1) Said the Holy Blessed One: Who needs to be comforted? For one whose wife died, not the husband? Thus was Zion analogized - “He has made me dwell in darkness, Like those long dead” (Lamentations 3:6). Is it not Me who you need to comfort ‘Comfort Me Comfort Me My people’? Similarly, to what may this matter be compared? To one whose two children were taken captive during their father’s life. To whom do we offer comfort, not to the father? So too, “My children have gone forth from me And are no more” (Jeremiah 10:20). Similarly, to what may this matter be compared? To one whose house burned down. To whom do we offer comfort, not to the owner of the house? So this must be the Holy Blessed One, whose house was burned down, as it says: “He burned the House of the LORD” (Kings II 25:9). Similarly, to what may this matter be compared? To one whose vineyards were cut down. Do we not offer comfort to the owner of the vineyard? So too, “For the vineyard of the LORD of Hosts Is the House of Israel” (Isaiah 5:7). And similarly, to what may this matter be compared? To a shepherd whose flocks were ravaged by a lion. To whom do we offer comfort, not to the shepherd? So too, “My people were lost sheep” (Jeremiah 50:6). Nevertheless, go and appease the House of Israel — immediately, all of the prophets enter and approach her. And she says to them: “Why then do you offer me empty consolation? Of your replies only the perfidy remains.” (Job 21:34) Rabbi Abba bar Kahana said: Do your words need polishing? Until this moment my ears have been filled with the chastisements that you have rebuked me with, and now you come to comfort me?? Hosea walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “I will be to Israel like dew” (Hosea 14:6). She said: yesterday you told me “Ephraim is stricken, Their stock is withered; They can produce no fruit” (9:16) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Joel walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “And in that day, The mountains shall drip with wine” (Joel 4:18). She said: yesterday you told me “Wake up, you drunkards, and weep, Wail, all you swillers of wine— For the new wine that is denied you!” (1:5) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Amos walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “In that day, I will set up again the fallen booth of David” (Amos 9:11). She said: yesterday you told me “Fallen, not to rise again, Is Maiden Israel” (5:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Micah walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “Who is a God like You, Forgiving iniquity And remitting transgression” (Micah 7:18). She said: yesterday you told me “All this is for the transgression of Jacob, And for the sins of the House of Israel” (1:5) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Nahum walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “Never again shall scoundrels invade you” (Nahum 2:1). She said: yesterday you told me “The base plotter Who designed evil against the LORD Has left you” (1:11) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Habakuk walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “You have come forth to deliver Your people, To deliver Your anointed” (Habakuk 3:13). She said: yesterday you told me “How long, O LORD, shall I cry out And You not listen, Shall I shout to You, “Violence!” And You not save?” (1:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Zephaniah walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “At that time, I will search Jerusalem with lamps [And I will punish the men Who rest untroubled on their lees]” (Zephaniah 1:12). She said: yesterday you told me “A day of darkness and deep gloom” (1:15) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Hagai walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “while the seed is still in the granary, and the vine, fig tree, pomegranate, and olive tree have not yet borne fruit. For from this day on I will send blessings” (Hagai 2:19). She said: yesterday you told me “You have sowed much and brought in little” (1:6) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Zecharia walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “and I am very angry with those nations” (Zecharia 1:15). She said: yesterday you told me “The LORD was very angry with your fathers.” (1:2) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? Malachi walked to comfort her. He said: The Holy Blessed One send me to you to comfort you. She said to him: what do you have [in your hand]? He said to her: “And all the nations shall account you happy, for you shall be the most desired of lands—said the LORD of Hosts.” (Malachi 3:12). She said: yesterday you told me “I take no pleasure in you” (1:10) and now you say thus to me — which should I believe, the first or the second?? The Holy Blessed One said to Avraham: Walk, comfort Jerusalem — maybe she will receive comfort from you. Avraham walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I receive comfort from you when you made me [Jerusalem] like a mountain, as it says: “On the mount of God there is vision” (Genesis 22:14)? Yitzchak walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, from whom Eisav the Wicked emerged who made me a field and whose sons burned me with fire? Yaakov walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, who made me as if I didn’t exist “This is none other than the abode of God’ (Genesis 28:17)? Moshe walked and said to her: receive comfort from me. She said to him: How can I accept comfort from you, who wrote curses and harsh decrees about me, as it is written: “Wasting famine, ravaging plague” (Deuteronomy 32:24)? Immediately, they all walked before the Holy Blessed One and said: Master of the Universe — she does not accept our comfortings, as it is written: “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11). The Holy Blessed One said: I and you shall walk to comfort her, i.e. “Comfort O comfort my people” — ‘Comfort Her, O comfort her, my people.’ It is not fitting that anyone but me should walk, because I have transgressed what it written in the Torah: “you must not work your firstling ox” (Deuteronomy 15:19) and Israel I called “My first-born son” (Exodus 4:22) and I told them “Put your necks under the yoke of the king of Babylon” (Jeremiah 27:12). I wrote in my Torah: “You shall not hate your kinsfolk in your heart” (Leviticus 19:17) and I hated her — therefore it is upon me to appease her. I wrote in my Torah: “You shall not turn over to his master a slave” (Deuteronomy 23:16) and I passed them over to idol-worshippers, as it says: “Unless their Rock had sold them, The LORD had given them up” (Deuteronomy 32:30). I wrote in my Torah: “you shall not reap all the way to the edges of your field” (Leviticus 19:9) and I vented [play of the word for “reap”] my anger upon them, as it says: “The LORD vented all His fury” (Lamentations 4:11). I wrote in my Torah: “he who started the fire must make restitution (Exodus 22:5), and I ignited her on fire, as it says: “From above He sent a fire” (Lamentations 1:13), and I will build a fire in the future, as it says: “And I Myself—declares the LORD—will be a wall of fire all around it” (Zechariah 2:9). Immediately, the Holy Blessed One walked to her and said: My Daughter, why all of this anger? She said before God: Master of the Universe, is it not justified that I be angry — you dispersed me among the nations, and cursed me with evil curses, and whipped me until my face looked like the rim of the caldron, and despite all of this I sanctified Your great name! The Holy Blessed One said to her: corresponding to the meritorious deeds you did there are accounts that must be repaid, as you transgressed what is written in the Torah: “Honor your father and mother” (Exodus 20:12), and regarding you it is written: “Fathers and mothers have been humiliated within you” (Ezekiel 22:7); it is written: “Whoever sheds the blood of man [By man shall his blood be shed]” (Genesis 9:6), and regarding you it is written: “Base men in your midst were intent on shedding blood” (Ezekiel 22:9); it is written: “You shall not murder; you shall not commit adultery” (Exodus 20:13), and regarding you it is written: “[False] swearing, dishonesty, and murder, And theft and adultery are rife” (Hosea 4:2). She said before God: Master of the Universe, since you dispersed me among the nations, is it not justified that I not keep Shabbat and fulfill your mitzvot? God said to her: My Daughter, the time has come to be redeemed. Immediately, she said before God: Master of the Universe, I shall nor be comforted until you show me those same wicked people who caused me to suffer and disgraced Your name. Immediately God said to her: My Daughter, I will surely bring them and exact revenge from them in front of you until they are eating their own flesh, as it says: “I will make your oppressors eat their own flesh, They shall be drunk with their own blood as with wine. And all mankind shall know That I the LORD am your Savior, The Mighty One of Jacob, your Redeemer” (Isaiah 49:26). Immediately she said: Who shall give You to me like a brother? Like which brother — like Cain to Hevel, he killed him; like Yishmael to Yitzchak, he hated him; like Eisav to Yaakov, he also hated him; like Yosef’s brothers to Yosef, they also hated him; rather like Yosef to his brothers, [you find] after all of the troubles they put him through, it is written: “And so, fear not. I will sustain you and your children.” Thus he reassured them, speaking kindly to them” (Genesis 50:21), and we know this from a kal va’chomer: If Yosef could speak to his brothers kind and comforting words, then when the Holy Blessed One came to comfort Jerusalem, all the more so. You find that everything that Jeremiah smote, Isaiah cam and healed. Jeremiah said: “There is none to comfort her” (Lamentations 1:2), Isaiah came and healed: “Comfort, oh comfort My people” (Isaiah 40:1).