עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (שמואל ב כג) ואין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב) ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות באגדות ושמורה שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח מכאן אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה לכן כל ת"ח שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו שאם יעשיר יפשע מדברי תורה וכן הוא מפורש בקבלה ע"י שלמה מלך ישראל שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי (משלי ל) ברוך המקום שבחר בתורה ובגמרא (ובחכמים) ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ובבניהם ובבני בניהם עד סוף כל הדורות ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום פנוי וקורין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין ד"ת על פיהן כדי שלא ישכחו מפיהם ומפי בניהם ובני בניהם עד עולם כן בחר הקב"ה בהן ובבניהן ובבני בניהן עד עולם שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (ישעיה נט) אבל בני פושעי ישראל אינם כן בקטנותן הן רכין ובזקנותן הן קשין מה עושה הקב"ה כשהן עדיין רכים מעלין אותן ושורפין אותן בבית המדרש הגדול ובישיבה הגדולה שלו שנא' (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובראש שרוף ישרפו בשבת ואין בליעל אלא רשע שנאמר (שמואל א י) ובני בליעל אמרו וגו' ואומר (שמואל א ל) ויען כל איש רע ובליעל מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום לעתיד יהא ישיבה להקדוש ב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו. וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ובעוה"ב כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעוה"ז ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו וכל הדומה להן לעתיד יהא הקב"ה מחיה המתים בין לימות בן דוד בין לעוה"ב כבר נעשה מקצת תחיית המתים על ידי הצדיקים בעולם הזה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל בן בוזי הכהן לעתיד יהא כבוד ועוז לצדיקים בעוה"ב כבר נעשה מקצת כבוד ועוז לצדיקים בעולם הזה זה יהושפט מלך יהודה. לעתיד יהא אכילה ושתיה ושמחה לצדיקים. כבר נעשה לצדיקים בעוה"ז לשלמה מלך ישראל. לעתיד יהא דם ובשר ושבר גוג ומגוג ולעכו"ם על הרי ישראל כבר נעשה מקצתו דם ובשר ושבר על לוחצינו כמו שעינינו רואות בכל יום תמיד. ואם אתה רוצה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מראשו של ענין של מעלה שאמרנו עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן ויש נידונין שלשים יום ויש נידונים ששים ימים ויש נידונין שלשה חודשים ויש נידונין ששה חדשים כללו של דבר שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש ואחר כך יעמדו הצדיקים לפני הקב"ה ויאמרו לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת והיו קורין ק"ש ועושין שאר מצוות ויאמר להם הקב"ה אם כך עשו רפאו אותן מיד הולכין הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשין עליהם רחמים והקב"ה מעמידם מעפר רגליהם שנאמר (מלאכי ב) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל כיצד שנאמר אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל בפעם אחת (שמואל ב כג) כל העם יושבין בישיבה לפניו אבל דוד לא היה יושב לא על הכר ולא על הספסל אלא היה יושב על הארץ ומלמד תורה ברבים לשם שמים באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו משיבה ואמרה לו דבר בני דברים הללו הן ראויין לך ושלך הן ואתה מושל בהן כמו אני שנאמר תחכמוני אמר הקב"ה לדוד אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מכאן אמרו חכמים כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה טובה הימנה מה ת"ל ראש השלישי. שתהיה ראש בתורתי המשולשת. ד"א ראש השלישי תהא חלקך עם שלשה הצדיקים אברהם יצחק ויעקב שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד) ד"א ראש השלישי שתהא ראש לשלשה אבות. דבר אחר ראש השלישי שתהא ראש לכל ישראל שהן עולין לירושלים לרגל שלש פעמים בשנה למה דברי תורה של דוד המלך ע"ה דומה לאדם שנותנין לו עור והוא מעבדה וממחקה וממתחה ומביאה לידי מלאכה יפה שנאמר הוא עדינו העצני. ד"א הוא עדינו העצני כשאתה יושב בבית המדרש תהא מעודן כתולעת וכשאתה יוצא למלחמה תהא קשה כעץ ומה שכרך לפני על שמונה מאות חלל בפעם אחד חסר מאתים מאלף אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אני חסר מאתים א"ל דוד בני לא כן כתבתי בתורתי ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו) אעפ"י שאין בכם ד"ת אלא דרך ארץ ומקרא בלבד אבל אם תעשו ד"ת איש אחד מכם ירדוף אלף שנאמר (דברים לב) איכה ירדוף אחד אלף אבל אתה עשית רצוני ולא עשית כל רצוני שנאמר (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי לפיכך אתה חסר מאתים מכאן אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה הא למדת שכל המספר אחר המעשה של ת"ח כאלו מספר אחר השכינה שנאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י) ואין אהבה אלא תורה שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט) ואומר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. אור של ת"ח וצדיק לימות בן דוד ולעוה"ב כיצד יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו כמו שעה א' ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בר"ח ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם והמלוכלך בעבירות אינו מיסב בפני המלך בד"א בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו. כך שנו חכמים שלשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב ואלו הן ירבעם אחז מנשה (י"א אחאב) הוי אומר כל העובד ע"ז הן בקטנותו הן בזקנותו ומת בלא תשובה אפי' ראוי להיות כהן גדול אין לו חלק לעולם הבא שנא' (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלקיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד לפי שכל המצות שהאדם עושה בעולם הזה אין בהם כח להאיר אלא כאור הנר בלבד אבל התורה מאירה מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו) וכל הנזקק אל החכמים ואל תלמידיהן מעלה עליו הכתוב כאלו עשה רצונו של אביו שבשמים וכל היודע להוכיח ומוכיח את הרבים הרי הוא עושה קורת רוח לפני קונו שנאמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב עליו תבוא ברכת טוב לא נאמר אלא עליהם להמוכיחים ולהמקבל תוכחה ואומר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא (קהלת יא) כל המודה ביסורין ושמח בהם נותנין לו חיים בעוה"ז ובעולם שאין לו סוף שנאמר (משלי ו) ודרך חיים תוכחות מוסר.
David, King (may his memory be blessed), further said: "My fear is within my joy, and my joy is within my fear; and my love ascends above them all. Therefore, the Holy One, blessed be He, made a covenant with me that I should be proficient in the Scripture, in the Mishnah, in the laws, and in the aggadahs, as it is said, 'For is not my house so with God? For He has made an everlasting covenant with me, ordered in all things, and sure; for all my salvation, and all my desire, will He not make it to grow' (2 Samuel 23). And there is no covenant but the Torah, as it is said, 'My covenant was with him, life and peace' (Malachi 2). Ordered in all things, in the Scripture, in the Mishnah, in the laws, in the aggadahs, and protection, so that the words of Torah should be preserved by me forever and for all eternity. "For all my salvation and all my desire, will He not make it to grow." From here they said: Every Torah scholar who increases in Torah study and does not derive sustenance much, it is a good sign for him. And if you say, 'If the Holy One, blessed be He, loves His Torah, why does He not sustain him?' You should say that if He enriches him, he may become presumptuous about the words of Torah. Therefore, every Torah scholar who increases in Torah study and does bring-in much produce (wealth), it is a good sign for him, for the Holy One, blessed be He, loves his Torah, that if He enriches him, he may become presumptuous about the words of Torah. And this is explicitly stated in the Kabbalah by Solomon, King of Israel: 'Two things I ask of You; deny them not to me before I die: Remove far from me falsehood and lies; give me neither poverty nor riches; feed me with the food that is needful for me' (Proverbs 30). 'Lest I be full, and deny You, and say: "Who is the Lord?" Or lest I be poor, and steal, and profane the name of my God' (Proverbs 30). Blessed is He who chose the Torah and the Talmud (and the Sages), and their disciples, and the disciples of their disciples, and their children, and the children of their children, until the end of all generations, and He establishes upon them the measure with which a man measures, it is measured unto him. Just as they sit in synagogues and study halls and in every open place, and read for the sake of heaven, and He sees into their hearts, and they uphold the Torah according to its prescriptions, so that they do not forget it from their mouths and from the mouths of their children and the children of their children forever. So did the Holy One, blessed be He, choose them and their children and the children of their children until the end of time, as it is said: 'And I will make My covenant between Me and you, and I will multiply you exceedingly' (Genesis 17). So said the Lord, 'My spirit that is upon you, and My words which I have put in your mouth, shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed's seed,' said the Lord, 'from henceforth and forever' (Isaiah 59). But the sons of rebellious Israel are not like this. In their youth they are soft, and in their old age they are hard. What does the Holy One, blessed be He, do when they are still soft? He raises them up and burns them in the great study hall and in His great yeshiva, [as it is said: 'And all the wicked shall be stubble, and the day that comes shall set them ablaze' (Malachi 3). For none of them shall have a hand to bear or a hand to lay down, but every man's sword shall be against his brother's, and he shall burn the chariots with fire' (Zechariah 9). And there is none but the wicked], as it is said: 'And the sons of Belial said: "What shall this one save us?" And they despised him and brought him no present' (1 Samuel 10). And it says: 'And every man of Belial said: "What will this one save us?"' (1 Samuel 10). The Sages said: Anything that is destined to occur in the end has already been done in part today. There shall be a session for the Holy One, blessed be He, in His study hall, and the righteous of all time shall sit before Him, There has already been a part of the session for the righteous in this world for David, King of Israel, who illuminated his face with the halachah before the righteous who sat before him. And so it will be in the future for the righteous, whose lives will be without sorrow and without the evil inclination, to live with the son of David in this world. And in the World to Come, there has already been a part of life without sorrow and without the evil inclination for the righteous, such as Abraham, Isaac, and Jacob, and Jabez, and Jether, and all who are like them. In the future, the Holy One, blessed be He, will resurrect the dead, whether in the time of the son of David or in the World to Come, for there has already been a part of the resurrection of the dead in this world by the hand of the righteous, Elijah and Elisha, and Ezekiel son of Buzi. In the future, there will be honor and strength for the righteous in the World to Come, for there has already been a part of honor and strength for the righteous in this world, such as Jehoshaphat, King of Judah. In the future, there will be eating, drinking, and joy for the righteous. And there will be no plague nor suffering nor distress, for there has already been a part of eating, drinking, and joy for the righteous in this world. In the future, the Holy One, blessed be He, will make peace among the righteous and among His people Israel, for there has already been a part of peace in this world by the hand of the righteous.
עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (שמואל ב כג) ואין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב) ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות באגדות ושמורה שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח מכאן אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה לכן כל ת"ח שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו שאם יעשיר יפשע מדברי תורה וכן הוא מפורש בקבלה ע"י שלמה מלך ישראל שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי (משלי ל) ברוך המקום שבחר בתורה ובגמרא (ובחכמים) ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ובבניהם ובבני בניהם עד סוף כל הדורות ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום פנוי וקורין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין ד"ת על פיהן כדי שלא ישכחו מפיהם ומפי בניהם ובני בניהם עד עולם כן בחר הקב"ה בהן ובבניהן ובבני בניהן עד עולם שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (ישעיה נט) אבל בני פושעי ישראל אינם כן בקטנותן הן רכין ובזקנותן הן קשין מה עושה הקב"ה כשהן עדיין רכים מעלין אותן ושורפין אותן בבית המדרש הגדול ובישיבה הגדולה שלו שנא' (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובראש שרוף ישרפו בשבת ואין בליעל אלא רשע שנאמר (שמואל א י) ובני בליעל אמרו וגו' ואומר (שמואל א ל) ויען כל איש רע ובליעל מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום לעתיד יהא ישיבה להקדוש ב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו. וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ובעוה"ב כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעוה"ז ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו וכל הדומה להן לעתיד יהא הקב"ה מחיה המתים בין לימות בן דוד בין לעוה"ב כבר נעשה מקצת תחיית המתים על ידי הצדיקים בעולם הזה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל בן בוזי הכהן לעתיד יהא כבוד ועוז לצדיקים בעוה"ב כבר נעשה מקצת כבוד ועוז לצדיקים בעולם הזה זה יהושפט מלך יהודה. לעתיד יהא אכילה ושתיה ושמחה לצדיקים. כבר נעשה לצדיקים בעוה"ז לשלמה מלך ישראל. לעתיד יהא דם ובשר ושבר גוג ומגוג ולעכו"ם על הרי ישראל כבר נעשה מקצתו דם ובשר ושבר על לוחצינו כמו שעינינו רואות בכל יום תמיד. ואם אתה רוצה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מראשו של ענין של מעלה שאמרנו עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן ויש נידונין שלשים יום ויש נידונים ששים ימים ויש נידונין שלשה חודשים ויש נידונין ששה חדשים כללו של דבר שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש ואחר כך יעמדו הצדיקים לפני הקב"ה ויאמרו לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת והיו קורין ק"ש ועושין שאר מצוות ויאמר להם הקב"ה אם כך עשו רפאו אותן מיד הולכין הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשין עליהם רחמים והקב"ה מעמידם מעפר רגליהם שנאמר (מלאכי ב) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל כיצד שנאמר אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל בפעם אחת (שמואל ב כג) כל העם יושבין בישיבה לפניו אבל דוד לא היה יושב לא על הכר ולא על הספסל אלא היה יושב על הארץ ומלמד תורה ברבים לשם שמים באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו משיבה ואמרה לו דבר בני דברים הללו הן ראויין לך ושלך הן ואתה מושל בהן כמו אני שנאמר תחכמוני אמר הקב"ה לדוד אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מכאן אמרו חכמים כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה טובה הימנה מה ת"ל ראש השלישי. שתהיה ראש בתורתי המשולשת. ד"א ראש השלישי תהא חלקך עם שלשה הצדיקים אברהם יצחק ויעקב שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד) ד"א ראש השלישי שתהא ראש לשלשה אבות. דבר אחר ראש השלישי שתהא ראש לכל ישראל שהן עולין לירושלים לרגל שלש פעמים בשנה למה דברי תורה של דוד המלך ע"ה דומה לאדם שנותנין לו עור והוא מעבדה וממחקה וממתחה ומביאה לידי מלאכה יפה שנאמר הוא עדינו העצני. ד"א הוא עדינו העצני כשאתה יושב בבית המדרש תהא מעודן כתולעת וכשאתה יוצא למלחמה תהא קשה כעץ ומה שכרך לפני על שמונה מאות חלל בפעם אחד חסר מאתים מאלף אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אני חסר מאתים א"ל דוד בני לא כן כתבתי בתורתי ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו) אעפ"י שאין בכם ד"ת אלא דרך ארץ ומקרא בלבד אבל אם תעשו ד"ת איש אחד מכם ירדוף אלף שנאמר (דברים לב) איכה ירדוף אחד אלף אבל אתה עשית רצוני ולא עשית כל רצוני שנאמר (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי לפיכך אתה חסר מאתים מכאן אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה הא למדת שכל המספר אחר המעשה של ת"ח כאלו מספר אחר השכינה שנאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י) ואין אהבה אלא תורה שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט) ואומר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. אור של ת"ח וצדיק לימות בן דוד ולעוה"ב כיצד יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו כמו שעה א' ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בר"ח ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם והמלוכלך בעבירות אינו מיסב בפני המלך בד"א בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו. כך שנו חכמים שלשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב ואלו הן ירבעם אחז מנשה (י"א אחאב) הוי אומר כל העובד ע"ז הן בקטנותו הן בזקנותו ומת בלא תשובה אפי' ראוי להיות כהן גדול אין לו חלק לעולם הבא שנא' (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלקיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד לפי שכל המצות שהאדם עושה בעולם הזה אין בהם כח להאיר אלא כאור הנר בלבד אבל התורה מאירה מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו) וכל הנזקק אל החכמים ואל תלמידיהן מעלה עליו הכתוב כאלו עשה רצונו של אביו שבשמים וכל היודע להוכיח ומוכיח את הרבים הרי הוא עושה קורת רוח לפני קונו שנאמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב עליו תבוא ברכת טוב לא נאמר אלא עליהם להמוכיחים ולהמקבל תוכחה ואומר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא (קהלת יא) כל המודה ביסורין ושמח בהם נותנין לו חיים בעוה"ז ובעולם שאין לו סוף שנאמר (משלי ו) ודרך חיים תוכחות מוסר.
David, King (may his memory be blessed), further said: "My fear is within my joy, and my joy is within my fear; and my love ascends above them all. Therefore, the Holy One, blessed be He, made a covenant with me that I should be proficient in the Scripture, in the Mishnah, in the laws, and in the aggadahs, as it is said, 'For is not my house so with God? For He has made an everlasting covenant with me, ordered in all things, and sure; for all my salvation, and all my desire, will He not make it to grow' (2 Samuel 23). And there is no covenant but the Torah, as it is said, 'My covenant was with him, life and peace' (Malachi 2). Ordered in all things, in the Scripture, in the Mishnah, in the laws, in the aggadahs, and protection, so that the words of Torah should be preserved by me forever and for all eternity. "For all my salvation and all my desire, will He not make it to grow." From here they said: Every Torah scholar who increases in Torah study and does not derive sustenance much, it is a good sign for him. And if you say, 'If the Holy One, blessed be He, loves His Torah, why does He not sustain him?' You should say that if He enriches him, he may become presumptuous about the words of Torah. Therefore, every Torah scholar who increases in Torah study and does bring-in much produce (wealth), it is a good sign for him, for the Holy One, blessed be He, loves his Torah, that if He enriches him, he may become presumptuous about the words of Torah. And this is explicitly stated in the Kabbalah by Solomon, King of Israel: 'Two things I ask of You; deny them not to me before I die: Remove far from me falsehood and lies; give me neither poverty nor riches; feed me with the food that is needful for me' (Proverbs 30). 'Lest I be full, and deny You, and say: "Who is the Lord?" Or lest I be poor, and steal, and profane the name of my God' (Proverbs 30). Blessed is He who chose the Torah and the Talmud (and the Sages), and their disciples, and the disciples of their disciples, and their children, and the children of their children, until the end of all generations, and He establishes upon them the measure with which a man measures, it is measured unto him. Just as they sit in synagogues and study halls and in every open place, and read for the sake of heaven, and He sees into their hearts, and they uphold the Torah according to its prescriptions, so that they do not forget it from their mouths and from the mouths of their children and the children of their children forever. So did the Holy One, blessed be He, choose them and their children and the children of their children until the end of time, as it is said: 'And I will make My covenant between Me and you, and I will multiply you exceedingly' (Genesis 17). So said the Lord, 'My spirit that is upon you, and My words which I have put in your mouth, shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed's seed,' said the Lord, 'from henceforth and forever' (Isaiah 59). But the sons of rebellious Israel are not like this. In their youth they are soft, and in their old age they are hard. What does the Holy One, blessed be He, do when they are still soft? He raises them up and burns them in the great study hall and in His great yeshiva, [as it is said: 'And all the wicked shall be stubble, and the day that comes shall set them ablaze' (Malachi 3). For none of them shall have a hand to bear or a hand to lay down, but every man's sword shall be against his brother's, and he shall burn the chariots with fire' (Zechariah 9). And there is none but the wicked], as it is said: 'And the sons of Belial said: "What shall this one save us?" And they despised him and brought him no present' (1 Samuel 10). And it says: 'And every man of Belial said: "What will this one save us?"' (1 Samuel 10). The Sages said: Anything that is destined to occur in the end has already been done in part today. There shall be a session for the Holy One, blessed be He, in His study hall, and the righteous of all time shall sit before Him, There has already been a part of the session for the righteous in this world for David, King of Israel, who illuminated his face with the halachah before the righteous who sat before him. And so it will be in the future for the righteous, whose lives will be without sorrow and without the evil inclination, to live with the son of David in this world. And in the World to Come, there has already been a part of life without sorrow and without the evil inclination for the righteous, such as Abraham, Isaac, and Jacob, and Jabez, and Jether, and all who are like them. In the future, the Holy One, blessed be He, will resurrect the dead, whether in the time of the son of David or in the World to Come, for there has already been a part of the resurrection of the dead in this world by the hand of the righteous, Elijah and Elisha, and Ezekiel son of Buzi. In the future, there will be honor and strength for the righteous in the World to Come, for there has already been a part of honor and strength for the righteous in this world, such as Jehoshaphat, King of Judah. In the future, there will be eating, drinking, and joy for the righteous. And there will be no plague nor suffering nor distress, for there has already been a part of eating, drinking, and joy for the righteous in this world. In the future, the Holy One, blessed be He, will make peace among the righteous and among His people Israel, for there has already been a part of peace in this world by the hand of the righteous.