ואיש את קדשיו לו יהיו כל הקדשים היו בכלל שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים והפסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. ואיש את קדשיו לו יהיו מכאן אתה אומר כהן שהקריב את הזבח אפילו במשמר אחר הרי הן שלו ועבודתו שלו. ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא י"ט) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', קדש לבעלים או קדש לכהנים, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו בנטע רבעי הכתוב מדבר שיהא לבעלים דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אמר קדש לבעלים א"א קדש לבעלים או קדש לכהנים, הרי אתה דן מעשר שני קרוי קדש ונטע רבעי קרוי קדש אם במעשר שני למדת שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. והרי תרומה תוכיח שקרוי קדש ואינה אלא של כהנים והיא תוכיח לנטע רבעי שאע"פ שקרוי קדש לא יהא אלא של כהנים. אמרת הפרש מעשר שני טעון הבאת מקום ונטע רבעי טעון הבאת מקום אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. הרי בכורים יוכיחו שטעונים הבאת מקום ואינן אלא של כהנים והם יוכיחו לנטע רבעי שאף על פי שטעון הבאת מקום לא יהיה אלא של כהנים. אמרת הפרש (מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון נטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תבא תרומה ותוכיח שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון ולא יהיו אלא של כהנים. אמרת הפרש אדון בשלושה לשונות כאחד) מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ונטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תוכיח תרומה שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר (מדבר) ששוה בג' דרכים מדבר ששוה בג' דרכים, ואל אלמד דבר השוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך א' או בב'. אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. ר' יהושע אומר קדש של בעלים א"א קדש של בעלים או קדש לכהנים ת"ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו למי מוסיפים למי שכבר ניתנו לו.
(Bamidbar 5:10) "And a man, his holy things, to him shall they be": All kodshim ("holies") were included in "And a man, his holy things, to him shall they be." Scripture "pulled out" all the kodshim and gave them to the Cohanim, leaving over (to the owners) only ("portions") of thank-offerings, peace-offerings, the Pesach offering, beast-tithe, second-tithe, and neta revai (plantings of the fourth year). Variantly: And a man, his holy things, to him shall they be": From here you derive that to the Cohein who performs the sacrifice (even in a different watch), its service (i.e., its flesh) and its skin belong "to him" (the Cohein). Variantly: "And a man, his holy things, to him shall they be": What is the intent of this? From (Vayikra 19:24) "And in the fourth year all of its fruit shall be holy in praise of the L-rd," (I would not know) "holy" to the owners or "holy" to the Cohanim? It is, therefore, written "And a man, his holy things, to him shall they be." Scripture here speaks of neta revai, that it belongs to the owners. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: "holy" to the owners. You say "holy" to the owners, but perhaps it is "holy" to the Cohanim! — You derive it thus: second-tithe is called "holy" (viz. Devarim 26:13) "and neta revai is called "holy." Just as second-tithe is "holy" to the owners, so, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by terumah, which is called "holy" (viz. Vayikra 22:14) and yet belongs to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe requires bringing to the place (Jerusalem) and neta revai requires bringing to the place. If I learned that second-tithe belongs to the owners, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, belong to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe is called "holy," and requires bringing to the place, and redemption. And neta revai is called "holy," and requires bringing to the place, and redemption. And this is not to be refuted by terumah, which, even though it is called "holy," does not require bringing to the place, nor by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, do not require redemption. I will learn a thing from a thing, and I will reason out a thing from a thing. I will learn a thing of three facets from a thing that is similar in (these) three facets, and I will not learn a thing of three facets from a thing which is not similar in (these) three facets, but only in one or two. If I have learned, then, that second-tithe belongs to the owners, then neta revai, too, should belong to the owners. R. Yossi says "holy" to the owners. You say "holy" to the owners, but perhaps it is "holy" to the Cohanim! — It is, therefore, written (of neta revai, Vayikra 19:25) "And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce." For whom is it increased? For him to whom it has already been given (in the fourth year, i.e., the owner.)
2
ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במדבר י״ח:י״ט) כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל, שומע אני ישלם בזרוע. תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן (קדשים) לבעליהם. ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו) [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] תלמוד לומר (איש אשר יתן לכהן לו יהיה) [ואיש את קדשיו לו יהיו]. או אפילו מדד בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ר' יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
(Bamidbar 5:10) "And every man, his holy things, to him shall they be": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18:19) "All the terumoth of the holy things which the children of Israel will separate for the L-rd have I given to you (Aaron) and to your sons, etc.", I might think that he (a Cohein) could forcibly seize them (the priestly gifts). It is, therefore, written "And every man, his holy things, to him shall they be" — He has the option of giving them to any Cohein he wishes. "And a man, his holy things, to him shall they be": If one measured out (terumah) for them (certain Cohanim) on the ground and others (later) joined them, I might think that I pronounce over him "Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance the Cohein for whom he measured it out), to him (that Cohein) shall it be"; it is, therefore, written "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be" (i.e., he retains the option of giving it to those who came later). I might then think that if he measured it out (for him) in a basket and others joined later, I still pronounce over him "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be" (and he can give it to the later ones); it is, therefore, (for such a circumstance) written "Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance, the first Cohein), to him (that Cohein) shall it be." R. Yossi says if one redeemed his (first-born) son within thirty days, and he (the son) died, I might think that I pronounce over him (the father) "Whatever a man gives to the Cohein to him (the Cohein) shall it be"; it is, therefore, written "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be." (If he died) after thirty days, the money is not taken back from the Cohein, it being pronounced over the father "Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be."
ואיש את קדשיו לו יהיו כל הקדשים היו בכלל שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים והפסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. ואיש את קדשיו לו יהיו מכאן אתה אומר כהן שהקריב את הזבח אפילו במשמר אחר הרי הן שלו ועבודתו שלו. ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא י"ט) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', קדש לבעלים או קדש לכהנים, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו בנטע רבעי הכתוב מדבר שיהא לבעלים דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אמר קדש לבעלים א"א קדש לבעלים או קדש לכהנים, הרי אתה דן מעשר שני קרוי קדש ונטע רבעי קרוי קדש אם במעשר שני למדת שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. והרי תרומה תוכיח שקרוי קדש ואינה אלא של כהנים והיא תוכיח לנטע רבעי שאע"פ שקרוי קדש לא יהא אלא של כהנים. אמרת הפרש מעשר שני טעון הבאת מקום ונטע רבעי טעון הבאת מקום אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. הרי בכורים יוכיחו שטעונים הבאת מקום ואינן אלא של כהנים והם יוכיחו לנטע רבעי שאף על פי שטעון הבאת מקום לא יהיה אלא של כהנים. אמרת הפרש (מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון נטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תבא תרומה ותוכיח שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון ולא יהיו אלא של כהנים. אמרת הפרש אדון בשלושה לשונות כאחד) מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ונטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תוכיח תרומה שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר (מדבר) ששוה בג' דרכים מדבר ששוה בג' דרכים, ואל אלמד דבר השוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך א' או בב'. אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. ר' יהושע אומר קדש של בעלים א"א קדש של בעלים או קדש לכהנים ת"ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו למי מוסיפים למי שכבר ניתנו לו.
(Bamidbar 5:10) "And a man, his holy things, to him shall they be": All kodshim ("holies") were included in "And a man, his holy things, to him shall they be." Scripture "pulled out" all the kodshim and gave them to the Cohanim, leaving over (to the owners) only ("portions") of thank-offerings, peace-offerings, the Pesach offering, beast-tithe, second-tithe, and neta revai (plantings of the fourth year). Variantly: And a man, his holy things, to him shall they be": From here you derive that to the Cohein who performs the sacrifice (even in a different watch), its service (i.e., its flesh) and its skin belong "to him" (the Cohein). Variantly: "And a man, his holy things, to him shall they be": What is the intent of this? From (Vayikra 19:24) "And in the fourth year all of its fruit shall be holy in praise of the L-rd," (I would not know) "holy" to the owners or "holy" to the Cohanim? It is, therefore, written "And a man, his holy things, to him shall they be." Scripture here speaks of neta revai, that it belongs to the owners. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: "holy" to the owners. You say "holy" to the owners, but perhaps it is "holy" to the Cohanim! — You derive it thus: second-tithe is called "holy" (viz. Devarim 26:13) "and neta revai is called "holy." Just as second-tithe is "holy" to the owners, so, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by terumah, which is called "holy" (viz. Vayikra 22:14) and yet belongs to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe requires bringing to the place (Jerusalem) and neta revai requires bringing to the place. If I learned that second-tithe belongs to the owners, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, belong to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe is called "holy," and requires bringing to the place, and redemption. And neta revai is called "holy," and requires bringing to the place, and redemption. And this is not to be refuted by terumah, which, even though it is called "holy," does not require bringing to the place, nor by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, do not require redemption. I will learn a thing from a thing, and I will reason out a thing from a thing. I will learn a thing of three facets from a thing that is similar in (these) three facets, and I will not learn a thing of three facets from a thing which is not similar in (these) three facets, but only in one or two. If I have learned, then, that second-tithe belongs to the owners, then neta revai, too, should belong to the owners. R. Yossi says "holy" to the owners. You say "holy" to the owners, but perhaps it is "holy" to the Cohanim! — It is, therefore, written (of neta revai, Vayikra 19:25) "And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce." For whom is it increased? For him to whom it has already been given (in the fourth year, i.e., the owner.)
ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במדבר י״ח:י״ט) כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל, שומע אני ישלם בזרוע. תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן (קדשים) לבעליהם. ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו) [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] תלמוד לומר (איש אשר יתן לכהן לו יהיה) [ואיש את קדשיו לו יהיו]. או אפילו מדד בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ר' יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
(Bamidbar 5:10) "And every man, his holy things, to him shall they be": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18:19) "All the terumoth of the holy things which the children of Israel will separate for the L-rd have I given to you (Aaron) and to your sons, etc.", I might think that he (a Cohein) could forcibly seize them (the priestly gifts). It is, therefore, written "And every man, his holy things, to him shall they be" — He has the option of giving them to any Cohein he wishes. "And a man, his holy things, to him shall they be": If one measured out (terumah) for them (certain Cohanim) on the ground and others (later) joined them, I might think that I pronounce over him "Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance the Cohein for whom he measured it out), to him (that Cohein) shall it be"; it is, therefore, written "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be" (i.e., he retains the option of giving it to those who came later). I might then think that if he measured it out (for him) in a basket and others joined later, I still pronounce over him "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be" (and he can give it to the later ones); it is, therefore, (for such a circumstance) written "Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance, the first Cohein), to him (that Cohein) shall it be." R. Yossi says if one redeemed his (first-born) son within thirty days, and he (the son) died, I might think that I pronounce over him (the father) "Whatever a man gives to the Cohein to him (the Cohein) shall it be"; it is, therefore, written "And every man, his holy things, to him (the man) shall they be." (If he died) after thirty days, the money is not taken back from the Cohein, it being pronounced over the father "Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be."