ויאמר ה' פתאום. ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום – נתירא משה בפתאום וידבר עמו: צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע. וכן הוא אומר שמות כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. תהילים סב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. (ירמיה כג) הלא כל דברי כאש נאם ה': וירד ה' בעמוד ענן. שלא כמדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה – יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום – אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים; אבל הקב"ה, כשהוא יוצא למלחמה – אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר שמות טו ה' איש מלחמה, וכשהוא בא בשלום – באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן: ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס. ד"א, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו – לא יאמר לו קרב אליך, אלא מושכו במה שרוצה – ומדבר עמו. ד"א, שלא ישמע גנותו של אהרן. ד"א, שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח (בראשית ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ושלא בפניו הוא אומר (בראשית ו׳:ט׳) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים סו) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם – ק"ו לבשר ודם:
(Bamidbar, Ibid. 4) "And the L-rd said suddenly": R. Shimon b. Menassia said: Moses was frightened by "suddenly" (viz. [Shemot 3:6]), and (here) G-d spoke "suddenly." "The three of you go out to the tent of meeting!": We are hereby apprised that the three of them were called by a single utterance, something which (within the framework of nature) the mouth is not capable of uttering nor the ear of hearing. And thus is it written (Shemot 20:1) "And the L-rd spoke all of these things, saying" — (Psalms 62:12) "One (thing) has G-d spoken; two (things) have I heard," (Jeremiah 23:29) "Behold, My word is like fire, declares the L-rd, (and like a hammer that shatters rock.") (Bamidbar, Ibid.) "And the L-rd went down in a pillar of cloud": not as the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When he goes out to war, he goes out with many men, and when he goes out to peace, he goes out with only few. But the Holy One Blessed be He, when He goes out to war, only He goes out, as it is written (Shemot 18:3) "The L-rd is a man of war"; and when He comes in peace, He comes with thousands and ten thousands, viz. (Psalms 68:18) "G-d's chariots are myriads upon myriads, thousands upon thousands." (And here He comes to make peace, accompanied by "a pillar of cloud.") (Bamidbar, Ibid.) "And He called Aaron and Miriam, and the two of them came forth." Scripture here comes to teach us proper conduct — that when one wishes to speak to someone not in the presence of another, he should not ask the other to leave, but should draw near to him the one he wishes to speak to and talk to him. And why did He not call Moses with them? So that Israel not say that Moses, too, was the object of the L-rd's anger. Variantly: So that Moses not hear the (L-rd's) criticism of Aaron. Variantly: A man (Moses, in this instance) is not to be praised to his face. R. Elazar b. Azaryah says: We find that part of a man's praise is stated to his face. For thus do we find with Noach, (the L-rd saying to him, Bereshit 7:1) "For you have I found to be righteous before Me in this generation," whereas not to his face He says (Ibid. 6:9) "These are the progeny of Noach: Noach was a completely righteous man in his generations." R. Elazar the son of R. Yossi Haglili says: We find that one mentions (only) part of the praise of Him who spoke and brought the world into being "to His face," as it is written (Psalms 66:3) "Say to G-d: How awesome are Your deeds!" How much more so is this true (that only partial praise is thus mentioned) with flesh and blood.
ויאמר ה' פתאום. ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום – נתירא משה בפתאום וידבר עמו: צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע. וכן הוא אומר שמות כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. תהילים סב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. (ירמיה כג) הלא כל דברי כאש נאם ה': וירד ה' בעמוד ענן. שלא כמדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה – יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום – אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים; אבל הקב"ה, כשהוא יוצא למלחמה – אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר שמות טו ה' איש מלחמה, וכשהוא בא בשלום – באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן: ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס. ד"א, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו – לא יאמר לו קרב אליך, אלא מושכו במה שרוצה – ומדבר עמו. ד"א, שלא ישמע גנותו של אהרן. ד"א, שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח (בראשית ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ושלא בפניו הוא אומר (בראשית ו׳:ט׳) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים סו) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם – ק"ו לבשר ודם:
(Bamidbar, Ibid. 4) "And the L-rd said suddenly": R. Shimon b. Menassia said: Moses was frightened by "suddenly" (viz. [Shemot 3:6]), and (here) G-d spoke "suddenly." "The three of you go out to the tent of meeting!": We are hereby apprised that the three of them were called by a single utterance, something which (within the framework of nature) the mouth is not capable of uttering nor the ear of hearing. And thus is it written (Shemot 20:1) "And the L-rd spoke all of these things, saying" — (Psalms 62:12) "One (thing) has G-d spoken; two (things) have I heard," (Jeremiah 23:29) "Behold, My word is like fire, declares the L-rd, (and like a hammer that shatters rock.") (Bamidbar, Ibid.) "And the L-rd went down in a pillar of cloud": not as the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When he goes out to war, he goes out with many men, and when he goes out to peace, he goes out with only few. But the Holy One Blessed be He, when He goes out to war, only He goes out, as it is written (Shemot 18:3) "The L-rd is a man of war"; and when He comes in peace, He comes with thousands and ten thousands, viz. (Psalms 68:18) "G-d's chariots are myriads upon myriads, thousands upon thousands." (And here He comes to make peace, accompanied by "a pillar of cloud.") (Bamidbar, Ibid.) "And He called Aaron and Miriam, and the two of them came forth." Scripture here comes to teach us proper conduct — that when one wishes to speak to someone not in the presence of another, he should not ask the other to leave, but should draw near to him the one he wishes to speak to and talk to him. And why did He not call Moses with them? So that Israel not say that Moses, too, was the object of the L-rd's anger. Variantly: So that Moses not hear the (L-rd's) criticism of Aaron. Variantly: A man (Moses, in this instance) is not to be praised to his face. R. Elazar b. Azaryah says: We find that part of a man's praise is stated to his face. For thus do we find with Noach, (the L-rd saying to him, Bereshit 7:1) "For you have I found to be righteous before Me in this generation," whereas not to his face He says (Ibid. 6:9) "These are the progeny of Noach: Noach was a completely righteous man in his generations." R. Elazar the son of R. Yossi Haglili says: We find that one mentions (only) part of the praise of Him who spoke and brought the world into being "to His face," as it is written (Psalms 66:3) "Say to G-d: How awesome are Your deeds!" How much more so is this true (that only partial praise is thus mentioned) with flesh and blood.