Sefer HaYashar (midrash) · Book of Genesis, Toldot, Chapter 1
1
ויהי בשנת תשע וחמישים שנה לחיי יצחק בן אברהם, ורבקה אישתו עודנה עקרה בימים ההם. ותאמר רבקה אל יצחק הלא שמעתי אדוני כי גם שרה אמך היתה עקרה בימיה, עד אשר התפלל עליה אדוני אברהם אביך ותהר לו. עתה עמוד והתפלל אל האלוקים גם אתה וישמע את תפילתך ויזכור גם אותנו, למען חסדיו. ויען יצחק את רבקה אישתו לאמור כבר התפלל עליי אברהם אבי אל אלוקינו להרבות זרעי, עתה ממך היה העקרות הזה אלינו. ותאמר לו רבקה אך עתה קום והתפלל עליי גם אתה, וישמע ה׳ את תפילתך ונתן לי בנים. וישמע יצחק אל דברי אישתו, ויקומו וילכו יצחק ורבקה ארץ המוריה להתפלל שם ולדרוש שם את ה׳. ויבואו עד המקום ההוא, ויעמוד יצחק ויתפלל לנוכח אישתו אל ה׳ כי עקרה היא. ויאמר יצחק ה׳ אלוקי השמים והארץ אשר טוב וחסדך מלאו כל הארץ, אתה אדר לקחת את אבי מבית אביו ומארץ מולדתו ותביאהו אל הארץ הזאת ותאמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול הים. עתה יאמנו דבריך אשר דיברת אל אבי, כי אתה ה׳ אלוקינו עינינו עליך לתת לנו זרע אנשים כאשר הבטחתנו כי אתה אלוקינו ועליך עינינו. וישמע ה׳ אל תפילת יצחק בן אברהם ויעתר לו, ותהר רבקה אישתו. ויהי בשבעה חודשים ויתרוצצו הבנים בקרבה, ויצר לה מאוד מאוד ותקץ מפניהם. ותאמר אל כל הנשים אשר היו איתה הארץ הנהיה לכם כדבר הזה אשר נעשה לי, ויאמרו אליה לא. ותאמר אליהן, למה זה אנוכי היה לי הדבר הזה מכל הנשים אשר היו בכל הארץ. ותלך ארץ המוריה לדרוש את ה׳ על הדבר הזה, ותלך אל שם ואל עבר בנו לשאול ולדרוש מאיתם על הדבר הזה ולבקש עליה מלפני ה׳ בדבר הזה. ותשאל גם את אברהם לבקש ולדרוש את ה׳ על כל הדבר הזה אשר קרה לה. וידרשו כולם את ה׳ על הדבר הזה, וישיבו לה דבר מאת ה׳. ויאמרו אליה שני ילדים בבטנך ושני לאומים יקומו מהם, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. וימלאו ימיה ללדת, ותכרע והנה תאומים בבטנה כאשר דיבר אליה ה׳. ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער, ויקראו כל הארץ שמו עשו לאמור כי שלם זה מהבטן. ואחרי כן יצא אחיו ותאחז ידו בעקב עשב, על כן קרא שמו יעקב. ויהי יצחק בן אברהם, בן שישים שנה בלדת אותם. ויגדלו הנערים עד חמש עשרה שנה, ויבואו באנשים. ויהי עשו איש מחשבות ומרמות, ויודע לצוד ציד בשדה. ויעקב היה איש תם וחכם יושב אוהלים ורועה צאן, ולומד מוסר ה׳ ומצות אביו ואמו.
And I the fifty-ninth year of the life of Isaac, Abarham’s son, Rebekah, his wife, was still barren; and Rebekah said unto Isaac: My Lord, verily I have heard that thy mother Sarah was also barren from many days, until my lord Abraham, thy father, prayed concerning her, and she conceived; now, therefore, arise and pray thou likewise unto the Lord and he will surely hearthy prayer, and remember us in his mercy. And Isaac replied unto his wife, saying: My father, Abraham, had already offered up prayers to God in my behalf to multiply his seed, hence thy barrenness must be caused through thee. And Rebekah said unto him: Arise then thou also, and pray that the Lord may hearken unto thy voice and grant me children. And Isaac listened unto the words of his wife, and he and his wife with him arose and went unto the land of Moriah to pray unto the Lord and to seek him there; and when Isaac reached that place he stood up and prayed unto the Lord concerning the barrenness of his wife, and Isaac said: Oh Lord, God of heaven and of earth, thou whose goodness and mercy fill the earth, who hast taken my father from his father's house and from his native place, and hast brought him unto this land, saying unto him: to thy seed will I give this land; thou who hast promised and declared unto him, I will multiply thy seed like the stars of heaven and like the sand of the sea, may thy words which thou hast spoken unto my father now become verified, for Thou art the Lord our God, and our eyes are turned unto Thee to give us offspring according to thy promise unto us, for Thou art the Lord our God, and our eyes are turned up to Thee only. And the Lord hearkened unto Isaac's prayer, and the Lord was entreated of him, and his wife, Rebekah, conceived; and about seven months after that the children struggled within her, and she had great pains and she was wearied on their account; and she asked all the women in the land: Did such a thing ever happen to any one of you? and they said unto her: No, it never did; and she said unto them: Why do I stand alone in this matter among all the women that ever were upon the earth? And she went unto the land of | Moriah to entreat the Lord concerning this, and she went to Shem and to his son Eber to make inquiry of them on account of this matter, so that they should pray to the Lord in her behalf; and she asked Abraham like wise to seek the Lord and pray unto Him concerning what hath happened unto her. And all of them sought the Lord concerning Rebekah, and they brought her in formation from the Lord, saying unto her: Two children are in thy womb, and two nations shall arise from them; and one nation shall be stronger than the other nation, and the elder shall serve the younger. And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb; and the first came out red all over, like a hairy garment, and they called his name Esau; and after that came his brother out, and his hand took hold at Esau’s heel, and his name was called Jacob; and Isaac was three-score years old when Rebekah bare them. And the boys grew up and reached their fifteenth year, when they came among the people; and Esau was a man cunning and deceitful, and a mighty hunter in the field; while Jacob was a man honest and prudent, who dwelt in tents and attended to his flocks, and always studied the ways of the Lord, and the instructions of his father and mother.
ויהי בשנת תשע וחמישים שנה לחיי יצחק בן אברהם, ורבקה אישתו עודנה עקרה בימים ההם. ותאמר רבקה אל יצחק הלא שמעתי אדוני כי גם שרה אמך היתה עקרה בימיה, עד אשר התפלל עליה אדוני אברהם אביך ותהר לו. עתה עמוד והתפלל אל האלוקים גם אתה וישמע את תפילתך ויזכור גם אותנו, למען חסדיו. ויען יצחק את רבקה אישתו לאמור כבר התפלל עליי אברהם אבי אל אלוקינו להרבות זרעי, עתה ממך היה העקרות הזה אלינו. ותאמר לו רבקה אך עתה קום והתפלל עליי גם אתה, וישמע ה׳ את תפילתך ונתן לי בנים. וישמע יצחק אל דברי אישתו, ויקומו וילכו יצחק ורבקה ארץ המוריה להתפלל שם ולדרוש שם את ה׳. ויבואו עד המקום ההוא, ויעמוד יצחק ויתפלל לנוכח אישתו אל ה׳ כי עקרה היא. ויאמר יצחק ה׳ אלוקי השמים והארץ אשר טוב וחסדך מלאו כל הארץ, אתה אדר לקחת את אבי מבית אביו ומארץ מולדתו ותביאהו אל הארץ הזאת ותאמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול הים. עתה יאמנו דבריך אשר דיברת אל אבי, כי אתה ה׳ אלוקינו עינינו עליך לתת לנו זרע אנשים כאשר הבטחתנו כי אתה אלוקינו ועליך עינינו. וישמע ה׳ אל תפילת יצחק בן אברהם ויעתר לו, ותהר רבקה אישתו. ויהי בשבעה חודשים ויתרוצצו הבנים בקרבה, ויצר לה מאוד מאוד ותקץ מפניהם. ותאמר אל כל הנשים אשר היו איתה הארץ הנהיה לכם כדבר הזה אשר נעשה לי, ויאמרו אליה לא. ותאמר אליהן, למה זה אנוכי היה לי הדבר הזה מכל הנשים אשר היו בכל הארץ. ותלך ארץ המוריה לדרוש את ה׳ על הדבר הזה, ותלך אל שם ואל עבר בנו לשאול ולדרוש מאיתם על הדבר הזה ולבקש עליה מלפני ה׳ בדבר הזה. ותשאל גם את אברהם לבקש ולדרוש את ה׳ על כל הדבר הזה אשר קרה לה. וידרשו כולם את ה׳ על הדבר הזה, וישיבו לה דבר מאת ה׳. ויאמרו אליה שני ילדים בבטנך ושני לאומים יקומו מהם, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. וימלאו ימיה ללדת, ותכרע והנה תאומים בבטנה כאשר דיבר אליה ה׳. ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער, ויקראו כל הארץ שמו עשו לאמור כי שלם זה מהבטן. ואחרי כן יצא אחיו ותאחז ידו בעקב עשב, על כן קרא שמו יעקב. ויהי יצחק בן אברהם, בן שישים שנה בלדת אותם. ויגדלו הנערים עד חמש עשרה שנה, ויבואו באנשים. ויהי עשו איש מחשבות ומרמות, ויודע לצוד ציד בשדה. ויעקב היה איש תם וחכם יושב אוהלים ורועה צאן, ולומד מוסר ה׳ ומצות אביו ואמו.
And I the fifty-ninth year of the life of Isaac, Abarham’s son, Rebekah, his wife, was still barren; and Rebekah said unto Isaac: My Lord, verily I have heard that thy mother Sarah was also barren from many days, until my lord Abraham, thy father, prayed concerning her, and she conceived; now, therefore, arise and pray thou likewise unto the Lord and he will surely hearthy prayer, and remember us in his mercy. And Isaac replied unto his wife, saying: My father, Abraham, had already offered up prayers to God in my behalf to multiply his seed, hence thy barrenness must be caused through thee. And Rebekah said unto him: Arise then thou also, and pray that the Lord may hearken unto thy voice and grant me children. And Isaac listened unto the words of his wife, and he and his wife with him arose and went unto the land of Moriah to pray unto the Lord and to seek him there; and when Isaac reached that place he stood up and prayed unto the Lord concerning the barrenness of his wife, and Isaac said: Oh Lord, God of heaven and of earth, thou whose goodness and mercy fill the earth, who hast taken my father from his father's house and from his native place, and hast brought him unto this land, saying unto him: to thy seed will I give this land; thou who hast promised and declared unto him, I will multiply thy seed like the stars of heaven and like the sand of the sea, may thy words which thou hast spoken unto my father now become verified, for Thou art the Lord our God, and our eyes are turned unto Thee to give us offspring according to thy promise unto us, for Thou art the Lord our God, and our eyes are turned up to Thee only. And the Lord hearkened unto Isaac's prayer, and the Lord was entreated of him, and his wife, Rebekah, conceived; and about seven months after that the children struggled within her, and she had great pains and she was wearied on their account; and she asked all the women in the land: Did such a thing ever happen to any one of you? and they said unto her: No, it never did; and she said unto them: Why do I stand alone in this matter among all the women that ever were upon the earth? And she went unto the land of | Moriah to entreat the Lord concerning this, and she went to Shem and to his son Eber to make inquiry of them on account of this matter, so that they should pray to the Lord in her behalf; and she asked Abraham like wise to seek the Lord and pray unto Him concerning what hath happened unto her. And all of them sought the Lord concerning Rebekah, and they brought her in formation from the Lord, saying unto her: Two children are in thy womb, and two nations shall arise from them; and one nation shall be stronger than the other nation, and the elder shall serve the younger. And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb; and the first came out red all over, like a hairy garment, and they called his name Esau; and after that came his brother out, and his hand took hold at Esau’s heel, and his name was called Jacob; and Isaac was three-score years old when Rebekah bare them. And the boys grew up and reached their fifteenth year, when they came among the people; and Esau was a man cunning and deceitful, and a mighty hunter in the field; while Jacob was a man honest and prudent, who dwelt in tents and attended to his flocks, and always studied the ways of the Lord, and the instructions of his father and mother.