Otzar Midrashim · A Tale of Rabbi Kahana, Chapter 1
1
מעשה ברב כהנא
A Tale of Rabbi Kahana
2
[בתי מדרשות ח״ד]
[From Batei Midrashot, Volume 4] (Published by S. A. Wetheimer, 1897)
3
מעשה ברב כהנא שנתן לו הקב״ה בן ושמו סליק, והיה בן חמש שנים, תפש אביו בידו להוציאו מן הבית ללמוד תורה, אמרה לו אמו של תינוק לאיזה מקום אתה מוליך את בני, אמר לה אמסרנו למי שילמדנו תורה, אמרה לו טוב לנו שנמות שנינו ולא נראה בפרידת בנינו, אינו יוצא ולא ילמוד תורה ולא יעשה מלאכה. א״ל בעלה מהרי תני כתובתך ואקרענה ואשלם מה שבתוכה, אמרה היא מה מום ראית בי כי תגרשני והלא כתיב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר (דברים כ״ד:א׳), השיב בעלה ואמר אין מום גדול מזה כי תמנעי את בני ממים חיים, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳), ונאמר כי חיים הם למוצאיהם (משלי ד׳:כ״ב), אמרה האשה נעשה פשרה אני ואתה, אמר כיצד, אמרה תצא לשוק ותמצא לנו רב מובהק, ונעשה עמו תנאי על ימים ושנים רבים [שילמדו בביתנו] ולא יצא מן הבית, ואני אשרת אותו ואפלא את כליו וארחץ כתליו, מיד רצה הבעל לשוק ומצא חכם מטיל ציצית בשבעה חוליות, אמר לו שלום עליך רבי, אמר לו עליך שלום אדוני, א״ל מה שמך, אמר לו אליעזר זעירי שמי, א״ל יש לך אשה ובנים אמר הן והרי הם עומדים כנגדי, אשתי מרי תורה היא שנאמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת (קהלת ט׳:ט׳) ובני אדוני הם התלמידים, אלו בעלי תורה. וכן חייב האדם ללמד את בנו תורה כשיהיה כבן שש כבן שבע שנאמר עם ז״ו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיהו מ״ג:כ״א). מיד אמרה האשה אתה [תלמד את בני בביתי] ולא יצא סליק בני מפתח ביתי. אמר האיש אני מקבל עלי, מיד כתב רב כהנא שטר לרבי אליעזר, ור״א כתב שטר לרב כהנא, ולמד את סליק בנו, ומעת שיצא מבטן אמו לא יצא מפתח ביתו עד שלמד כ״ה שנה ונעשה בן ל' שנה, ופרע רב כהנא לרבי אליעזר זעירי אלף משקל זהב.
A Tale of Rabbi Kahana: Rabbi Kahana and his wife were blessed by God with a (only) son, whom they named Saliq. And when the boy was just five years old, Rabbi Kahana seized him with his hand and wished to take him from their home to the House of Study to learn Torah. The boy's mother spoke up and said to [Rabbi Kahana] "where are you taking my boy?" [Rabbi Kahana] replied "we must entrust him to someone who is able to teach him Torah." She responded to him "it would be far better for both of us to die than for for us to witness our son's departure. He must not leave us, neither to study Torah nor to pursue a trade." Her husband replied "quickly, fetch your marriage contract and I will read it and pay what is stipulated in it per the conditions of a divorce settlement." She said to him "what blemish do you see in me that you wish to divorce me. For is it not written: "If a man marries a woman and it happens that she does not find favor in his eyes for he has found something indecent about her, and he will write for her a certificate of divorce..." (Deuteronomy 24:1). Her husband replied and said "there is no greater blemish than your action, for you preventing my son from drinking the Living Waters (i.e., the words of Torah). And "water" is none but Torah. As it is written "all those who are thirsty, come to the waters" (Isaiah 55:1). And it is written "For they are life to those who find them" (Proverbs 4:22). The wife then said "let us make a compromise between you and I." Says he, "how so?" She replied "go to the marketplace and find us an expert rabbi, and offer an agreement for him to teach our son at home for many days and years, and I will attend to him honorably, and [prepare his meals and launder his clothes]." Immediately, the husband ran to the marketplace and found a wise man sitting and tying his tzitzit (tassels) in seven loops. [Rabbi Kahana] said to the [Wise Man] "peace be upon you, Rabbi." The [Wise Man] replied "peace be upon you, my lord." [Rabbi Kahana] asked "what is your name?" The [Wise Man] replied "my name is Eliezer the Small One." [Rabbi Kahana] then asked "do you have a wife and children?" The [Wise Man] replied "indeed, and they are here with me. My wife is the Torah." As it is written "enjoy happiness with a woman you love all the fleeting days of life that have been granted to you under the sun—all your fleeting days. For that alone is what you can get out of life and out of the means you acquire under the sun" (Ecclesiastes 9:9). The Wise Man continued "And the children of my master are my students, they are now men of Torah." And indeed, each person is obligated to teach their child Torah once they reach the age of six or seven. As it is written "This people I formed for Myself so that they will declare My praise." (Isaiah 43:21). [The Hebrew word "this" (זו) contains the numbers six (ו) and seven (ז)]. Immediately, the woman said to the Wise Man "you will teach my son at our home and my son Saliq will not leave the entrance of my home." The Wise Man replied "I accept your proposal." Immediately, Rabbi Kahana wrote an employer's contract for Rabbi Eliezer. And similarly, Rabbi Eliezer wrote an employee's contract for Rabbi Kahana and taught [Rabbi Kahana's] son Saliq. And so it happened that from the day of his birth from his mother's womb, Saliq never once crossed the doorway of his home. Instead, he remained and studied for twenty-five years, until he reached the age of thirty. And Rabbi Kahana paid Rabbi Eliezer the Small one thousand measurements of gold.
4
ויצא סליק מלובש במלבושים נאים והלך לראות בשוקים עד שנרעב ונצמא, שמע מוכר המים צועק ואומר בקבוק מסובך במי ורד ומשפך מים קרים על נפש עיפה בקסקס (מטבע) אחד [ומבני משפחתו היה], אשרי שותהו! רמז סליק למוכר המים, כשבא אצלו אמר השקני, אמר לו תן קסקס ושתה מים, אמר אני חכם ולא תשקני?! אמר אם חכמת חכמת לך, אמר אני בן שלשים שנה הוגה בתורה ולא תשקני! אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, אתה בראך אלהים להגות בתורה ואני בראני אלהים לשאוב המים ולסבול על כתפי ולמכור ולפרנס בני ביתי, מיד עמד סליק והלך לביתו בפחי נפש וקרע בגדיו והוליך אותן לפני אביו ואמו, ואמר אבי! כל התלמוד אינו שוה קסקס דמי מים, ועתה הרשני לצאת לרשות (למלאכה) אחרת. כתיב טוב ארך אפים מגבור (משלי ט״ז:ל״ב) זה רב כהנא, שלא צעק ולא בעט על בנו אלא אמר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, אמר סליק בני רצונך שתצא לרשות אחרת? אמר הן, אמר לו הביא לי זה הארגז ותפתחהו ותן לי מתוכו כלי קטן של כסף, מיד הביאו לו, ופתחו אביו והוציא ממנו מרגלית יפה אדומה גלויה ומפורסמת, אמר בני קח את המרגלית ותראנה בשוק של מוכרי חוליות קטנות שהם משיחים אותם באבר ובזכוכית ותראה כמה ידמוה ואל תמכרנה להם, ותלך אח״כ אצל שוק של מרגלית. והרי הן עשר חוליות שתמכור ותביא חציה (ממחירם) לי ולזקנתי וחציה לך, שבני משפחתך לא חסו עליך על בקסקס די מים, משפחה אחרת על אחת כו״כ שלא יחוסו על כבודך. כשתמכור המרגלית תקח חלקך והם יקבלוך, כי הכסף יענה את הכל. הלך בה (במרגלית) סליק לשוק מוכרי חוליות של נזמים שהם משוחים באבר וזכוכית, ודימוה המוכרים סלע מצרי של כסף, וכיסה אותה ולא מכר אותה להם, הלך בה אצל השוק של מרגלית נתן לו האחד אלף שקל זהב ולא מכר, וכן השני וכן השלישי, עד שקנה אותה העשירי באלפים וחמש מאות משקל זהב, והלך לבית וקרא לאביו בוא ונחלק דמי המרגלית אני ואתה, אמר לו בני לא נתתי לך מרגלית למוכרה אלא ללמד לך דעת, דע בני... (הסוף חסר מכ״י, והנמשל הוא כי לכל סחורה וסחורה צריכין מבינים ומומחים, וכמו שמוכרי חוליות אינם מבינים ערך המרגלית כן מוכר המים אינו מבין חין ערך התורה).
One day, Saliq, now thirty years old, departed from his home dressed in fine clothing. And he went to see the markets. He walked until he grew hungry and thirsty. He heard a water vendor shout and say "Bottles of rose water mixed with cold water for a parched throat (Proverbs 25:25) for one kaskas (coin)." And the vendor's family members were there saying "Happy are those who drink!" Saliq gestured to the water vendor and when he came over [Saliq] said "sell one to me." [The vendor] said to him "give me a kaskas (coin) and you may drink the water." [Saliq] replied "but I am a scholar, am I not worthy to be given some water?" [The vendor] said "if you are wise, you are wise for yourself" (Proverbs 9:12). [Saliq] replied "I am a man of thirty years who has rigorously studied Torah, am I not worthy to be given the water?" [The vendor] said "if you have studied much Torah, do not assume any favor for yourself because for this you were created. You have been blessed by God to rigorously study Torah. As for me, God created me to draw water and suffer on my shoulders and sell and support my family."
מעשה ברב כהנא
A Tale of Rabbi Kahana
[בתי מדרשות ח״ד]
[From Batei Midrashot, Volume 4] (Published by S. A. Wetheimer, 1897)
מעשה ברב כהנא שנתן לו הקב״ה בן ושמו סליק, והיה בן חמש שנים, תפש אביו בידו להוציאו מן הבית ללמוד תורה, אמרה לו אמו של תינוק לאיזה מקום אתה מוליך את בני, אמר לה אמסרנו למי שילמדנו תורה, אמרה לו טוב לנו שנמות שנינו ולא נראה בפרידת בנינו, אינו יוצא ולא ילמוד תורה ולא יעשה מלאכה. א״ל בעלה מהרי תני כתובתך ואקרענה ואשלם מה שבתוכה, אמרה היא מה מום ראית בי כי תגרשני והלא כתיב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר (דברים כ״ד:א׳), השיב בעלה ואמר אין מום גדול מזה כי תמנעי את בני ממים חיים, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳), ונאמר כי חיים הם למוצאיהם (משלי ד׳:כ״ב), אמרה האשה נעשה פשרה אני ואתה, אמר כיצד, אמרה תצא לשוק ותמצא לנו רב מובהק, ונעשה עמו תנאי על ימים ושנים רבים [שילמדו בביתנו] ולא יצא מן הבית, ואני אשרת אותו ואפלא את כליו וארחץ כתליו, מיד רצה הבעל לשוק ומצא חכם מטיל ציצית בשבעה חוליות, אמר לו שלום עליך רבי, אמר לו עליך שלום אדוני, א״ל מה שמך, אמר לו אליעזר זעירי שמי, א״ל יש לך אשה ובנים אמר הן והרי הם עומדים כנגדי, אשתי מרי תורה היא שנאמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת (קהלת ט׳:ט׳) ובני אדוני הם התלמידים, אלו בעלי תורה. וכן חייב האדם ללמד את בנו תורה כשיהיה כבן שש כבן שבע שנאמר עם ז״ו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיהו מ״ג:כ״א). מיד אמרה האשה אתה [תלמד את בני בביתי] ולא יצא סליק בני מפתח ביתי. אמר האיש אני מקבל עלי, מיד כתב רב כהנא שטר לרבי אליעזר, ור״א כתב שטר לרב כהנא, ולמד את סליק בנו, ומעת שיצא מבטן אמו לא יצא מפתח ביתו עד שלמד כ״ה שנה ונעשה בן ל' שנה, ופרע רב כהנא לרבי אליעזר זעירי אלף משקל זהב.
A Tale of Rabbi Kahana: Rabbi Kahana and his wife were blessed by God with a (only) son, whom they named Saliq. And when the boy was just five years old, Rabbi Kahana seized him with his hand and wished to take him from their home to the House of Study to learn Torah. The boy's mother spoke up and said to [Rabbi Kahana] "where are you taking my boy?" [Rabbi Kahana] replied "we must entrust him to someone who is able to teach him Torah." She responded to him "it would be far better for both of us to die than for for us to witness our son's departure. He must not leave us, neither to study Torah nor to pursue a trade." Her husband replied "quickly, fetch your marriage contract and I will read it and pay what is stipulated in it per the conditions of a divorce settlement." She said to him "what blemish do you see in me that you wish to divorce me. For is it not written: "If a man marries a woman and it happens that she does not find favor in his eyes for he has found something indecent about her, and he will write for her a certificate of divorce..." (Deuteronomy 24:1). Her husband replied and said "there is no greater blemish than your action, for you preventing my son from drinking the Living Waters (i.e., the words of Torah). And "water" is none but Torah. As it is written "all those who are thirsty, come to the waters" (Isaiah 55:1). And it is written "For they are life to those who find them" (Proverbs 4:22). The wife then said "let us make a compromise between you and I." Says he, "how so?" She replied "go to the marketplace and find us an expert rabbi, and offer an agreement for him to teach our son at home for many days and years, and I will attend to him honorably, and [prepare his meals and launder his clothes]." Immediately, the husband ran to the marketplace and found a wise man sitting and tying his tzitzit (tassels) in seven loops. [Rabbi Kahana] said to the [Wise Man] "peace be upon you, Rabbi." The [Wise Man] replied "peace be upon you, my lord." [Rabbi Kahana] asked "what is your name?" The [Wise Man] replied "my name is Eliezer the Small One." [Rabbi Kahana] then asked "do you have a wife and children?" The [Wise Man] replied "indeed, and they are here with me. My wife is the Torah." As it is written "enjoy happiness with a woman you love all the fleeting days of life that have been granted to you under the sun—all your fleeting days. For that alone is what you can get out of life and out of the means you acquire under the sun" (Ecclesiastes 9:9). The Wise Man continued "And the children of my master are my students, they are now men of Torah." And indeed, each person is obligated to teach their child Torah once they reach the age of six or seven. As it is written "This people I formed for Myself so that they will declare My praise." (Isaiah 43:21). [The Hebrew word "this" (זו) contains the numbers six (ו) and seven (ז)]. Immediately, the woman said to the Wise Man "you will teach my son at our home and my son Saliq will not leave the entrance of my home." The Wise Man replied "I accept your proposal." Immediately, Rabbi Kahana wrote an employer's contract for Rabbi Eliezer. And similarly, Rabbi Eliezer wrote an employee's contract for Rabbi Kahana and taught [Rabbi Kahana's] son Saliq. And so it happened that from the day of his birth from his mother's womb, Saliq never once crossed the doorway of his home. Instead, he remained and studied for twenty-five years, until he reached the age of thirty. And Rabbi Kahana paid Rabbi Eliezer the Small one thousand measurements of gold.
ויצא סליק מלובש במלבושים נאים והלך לראות בשוקים עד שנרעב ונצמא, שמע מוכר המים צועק ואומר בקבוק מסובך במי ורד ומשפך מים קרים על נפש עיפה בקסקס (מטבע) אחד [ומבני משפחתו היה], אשרי שותהו! רמז סליק למוכר המים, כשבא אצלו אמר השקני, אמר לו תן קסקס ושתה מים, אמר אני חכם ולא תשקני?! אמר אם חכמת חכמת לך, אמר אני בן שלשים שנה הוגה בתורה ולא תשקני! אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, אתה בראך אלהים להגות בתורה ואני בראני אלהים לשאוב המים ולסבול על כתפי ולמכור ולפרנס בני ביתי, מיד עמד סליק והלך לביתו בפחי נפש וקרע בגדיו והוליך אותן לפני אביו ואמו, ואמר אבי! כל התלמוד אינו שוה קסקס דמי מים, ועתה הרשני לצאת לרשות (למלאכה) אחרת. כתיב טוב ארך אפים מגבור (משלי ט״ז:ל״ב) זה רב כהנא, שלא צעק ולא בעט על בנו אלא אמר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, אמר סליק בני רצונך שתצא לרשות אחרת? אמר הן, אמר לו הביא לי זה הארגז ותפתחהו ותן לי מתוכו כלי קטן של כסף, מיד הביאו לו, ופתחו אביו והוציא ממנו מרגלית יפה אדומה גלויה ומפורסמת, אמר בני קח את המרגלית ותראנה בשוק של מוכרי חוליות קטנות שהם משיחים אותם באבר ובזכוכית ותראה כמה ידמוה ואל תמכרנה להם, ותלך אח״כ אצל שוק של מרגלית. והרי הן עשר חוליות שתמכור ותביא חציה (ממחירם) לי ולזקנתי וחציה לך, שבני משפחתך לא חסו עליך על בקסקס די מים, משפחה אחרת על אחת כו״כ שלא יחוסו על כבודך. כשתמכור המרגלית תקח חלקך והם יקבלוך, כי הכסף יענה את הכל. הלך בה (במרגלית) סליק לשוק מוכרי חוליות של נזמים שהם משוחים באבר וזכוכית, ודימוה המוכרים סלע מצרי של כסף, וכיסה אותה ולא מכר אותה להם, הלך בה אצל השוק של מרגלית נתן לו האחד אלף שקל זהב ולא מכר, וכן השני וכן השלישי, עד שקנה אותה העשירי באלפים וחמש מאות משקל זהב, והלך לבית וקרא לאביו בוא ונחלק דמי המרגלית אני ואתה, אמר לו בני לא נתתי לך מרגלית למוכרה אלא ללמד לך דעת, דע בני... (הסוף חסר מכ״י, והנמשל הוא כי לכל סחורה וסחורה צריכין מבינים ומומחים, וכמו שמוכרי חוליות אינם מבינים ערך המרגלית כן מוכר המים אינו מבין חין ערך התורה).
One day, Saliq, now thirty years old, departed from his home dressed in fine clothing. And he went to see the markets. He walked until he grew hungry and thirsty. He heard a water vendor shout and say "Bottles of rose water mixed with cold water for a parched throat (Proverbs 25:25) for one kaskas (coin)." And the vendor's family members were there saying "Happy are those who drink!" Saliq gestured to the water vendor and when he came over [Saliq] said "sell one to me." [The vendor] said to him "give me a kaskas (coin) and you may drink the water." [Saliq] replied "but I am a scholar, am I not worthy to be given some water?" [The vendor] said "if you are wise, you are wise for yourself" (Proverbs 9:12). [Saliq] replied "I am a man of thirty years who has rigorously studied Torah, am I not worthy to be given the water?" [The vendor] said "if you have studied much Torah, do not assume any favor for yourself because for this you were created. You have been blessed by God to rigorously study Torah. As for me, God created me to draw water and suffer on my shoulders and sell and support my family."