Otzar Midrashim · A Certain Woman From the Wives of the Sons of the Prophets, Chapter 1
1
ואשה אחת מנשי בני הנביאים: נוסד על הפסוק ואשה אחת וגו' (מ״ב ד' א'), בשבח הנשים הצדקניות לעומת הרשעיות, ובפרט בשבח האשה הנזכרת שהיתה לפי המדרש אשת עובדיה שעזרה לאישה לכלכל את הנביאים, והולך ומפרש את כל הפרשה וספור המעשה על דרך ההגדה כפי שהיתה מסורה לבעל המדרש. בילקוט לא נמצא מזה דבר, רק שורות אחדות: אמר רבי מנא אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין ח״ו, באותה שעה שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו', ויעמוד השמן שהוקיר ובאה לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיו בנותר עד שיחיו המתים. עכ"ל, ויותר ליתא. מדרש זה נעתק מכ״י אשר ברומא ויצא לאור באוצר טוב ע״י ברלינר והאפמאן (ח״א צד 014, ברלין 1878).
"And a certain woman of the wives of the sons of the prophets": This midrash is based on the verse, "And a certain woman of the wives of the sons of the prophets..." (2 Kings 4:1). It praises righteous women in contrast to wicked ones, particularly lauding the woman mentioned in this verse. According to the midrash, she was the wife of Obadiah who helped her sustain the prophets. The midrash then continues to explain the entire chapter and the story in an aggadic (legendary) manner as it was passed down to the author of the midrash. In the Yalkut Shimoni, a compilation of rabbinic interpretations, only a few lines from this midrash can be found: "Rabbi Mena said: Were it not for the merit of Obadiah's wife, Israel would have long been lost, God forbid. This is based on the verse 'And a certain woman of the wives of the sons of the prophets...'. The oil she had was precious, and she came to ask Elisha if she should sell it or not. The final blessing she received was greater than the first, as it is said, 'You and your sons shall live on the rest,' until the resurrection of the dead." That's the extent of it in the Yalkut. This midrash was copied from a manuscript in Rome and was published in "Otzar Tov" by Berliner and Hapman (Vol. 1, p. 014, Berlin, 1878).
2
----------------
3
מדרש אשה אחת מנשי בני הנביאים
4
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר וגו׳ זה הוא שנאמר ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל, כשביקש הקב״ה לבראות חוה ראה שיוצאות ממנה [נשי] דור המבול ודור הפלגה שמחטיאות את בניו, וחזר וראה שיוצאות ממנה שרה רבקה רחל ולאה. וראה שיוצאת ממנה איזבל שמחטיאה את נביאי הבעל, וחזר וראה שיוצאת ממנה אשת עובדיה שמכלכלת בני הנביאים. אמר אם אני בורא חוה שנקראת אחת (לא) [אפילו] בשביל אחת דיי, שנאמר ויקח אחת מצלעותיו. מהו מנשי בני הנביאים? אמרה לפניו רבש״ע יודע אני בך שאין שכחה לפני כסא כבודך, אדם זורע קשואים נוטל גדולים ומוכרם, קטנים חומל עליהם וישן עליהם (ר״ל שמניחין עד הבקר והטל יורד עליהם בלילה ויגדלו), בלילה יורד טל ומשקן. לקשואין אי אתה שוכח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח?! ד״א מנשי בני הנביאים, אמרה לפניו רבש״ע מזלות יש ברקיע עש וכימה כשירד מבול לעולם גנבה כימה שני כוכבים מעש ואתה עתיד לנחמה שנאמר ועיש על בניה תנחם —להם להחזירם אי אפשר לשכוח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח? ד״א מנשי בני הנביאים, אמרה לפניו רבש״ע יודע אני בך שרחמן אתה ואין אכזריות לפניך, שכן כתיב בך נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, להם אין אתה שוכח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח?
5
מה צעקה אל אלישע לאמר? אמרה לו רבי פרנס בני, שהבן פורע שטר על אביו שהוא ערב בו, ואם אין אתה מפרנסם הולכת אני לבית הקברות ואומרת כדרך שאמר יעקב, שנאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ ומאלהי משפטי יעבור. מהו "לאמר" ? אמרה לפניו רבש"ע בעלי לא לווה אלא לך שאתה לווה ופורע באמונה, שנאמר מלוה ה׳ חונן דל. ועבדך אישי מת, ולמה היא מזכרת את בעלה? אמרה לפניו רבש״ע אם מתים לאשה אביה ואמה סומכת על בעלה, מת בעלה על מי תסמוך? אם עשירה היא סומכין אותה לפי עשרה, ומי מכניס אלמנה ושני בניה בתוך ביתו? ואפילו אביה ואמה עצבים בה מפני בניה? לפיכך מזכרת מיתת בעלה, ד״א צעקה, וצעקה מאתים ושבעים ואחת פעמים, שכן לאמר בגימטריא. והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, כיון שהלכה לבית הקברות היתה קורא "ירא אלהים!" והיו כל המתים מתרגשין ואומרים למי את קורא ירא אלהים? ארבעה נקראו ירא אלהים, ואלה הן אברהם ויוסף ועובדיה ואיוב. אם לאברהם את קורא אינו פנוי לו שהוא ושטן עומדים בדין, אם ליוסף את קורא אינו פנוי לו שהוא ואחיו עומדים בדין שמכרו אותו, ואם לאיוב את קורא אינו פנוי לו שחרב את ביתו ומתו בניו ועומד הוא ושטן בדין. אמרה להם איני קורא אלא מי שקוראין בו ירא את ה׳ מאד (עי' מ״א י״ח ג׳). כיון שהכירו בה שאשת עובדיה היא הלכה ונטלה עפר וזרקה על ראשה ומתפלשת בעצמה ואמרה לו בעלי! בעלי חובך מבקשים חובך ובאו לגבות שני בניך בחוב שלהם, ולא כך אמרתי לך בשעת פרידתך מה יהיה על זרעיך, ואמרת לי כך הבטיחני הקב״ה עזבה יתומיך אני אחיה אותם ואלמנותיך עלי תבטיחו, ועכשיו בניך הקדושים היאך גדלו בבית אחאב ואיזבל! ואף בניו פשטו ידיהם ואמרו קבלינו אבא קבלינו אבא! שאין עוזר לנו. לכן יצאת בת קול ואמרה לה לכי אצל אלישע, הלכה אצלו היא ובניה בשקן, מניחים ידיהם על ראשם, כיון שראה אלישע הכיר בה שמקבר בעלה היא ובניה באין, אמר לה כלום יש דבר לאותו צדיק בביתו? אמרה לו לא. אמר לה כלום מברכים על שולחן ריקם? אמרה לו יש כלי שמן ויש בו לחלוחית של שמן, אמר לה תנוח דעתך שהנחת דעתי, אין הברכה מצויה אלא בשמן, ואף באהל מועד אין מדליקין אלא בשמן זית, ואף מלכים אינן נמשחים אלא בשמן, ואף משוח מלחמה לא נמשח אלא בשמן, אמר לה לכי ושאלי לך כלים ומי שיש לו כלים הוא ישאילך, שנאמר וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, והלכה ושאלה. באתה ואמרה לו נטלתי כלים משבפנים, אמר לה שאלי לך משבחוץ. מהו מבחוץ? כלים שמכניסין בהם כלים נקובים ואסיכין שאינן מתוקנים, ואם תמה אתה על דבר זה, בא וראה שברא הקב״ה חתן מן העפר וכלה מן העצם. הלכה ושאלה, אמר לה תכנסי וסגרי הדלת בעדך והניחי כלים תחת אותו כלי, אמרה לו יעשה דבר בפרהסיא וידעו הכל שנעשה נס לאלמנה. אמר לה בעלך לא כלכל אלא בצנעה. הלכה וסגרה הדלת בעדה. מהו והם מגישים אליה והיא מוצקת? שנתמלאו כל הכלים שמן. וכיון שכלו אמרה לבנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי. והלא שני בנים היו לה האחד להיכן הלך? לשאול כלים מן החוץ, כיון שבא ואמר אין עוד כלי, שמע ״עמוד השמן״ ועמד שנאמר ויעמוד השמן. ותבא ותגד לאיש האלהים, ראוי לומר ותבא ותאמר לאיש האלהים מהו ותגד? שבאתה להגיד נסיה, אמר לה לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך. אמרה לו שמא יאמרו בית אחאב שלנו הוא. אמר לה מי שסתם פי הכלבים במצרים הוא יסתום פי של בית אחאב. אמרה לו שמא צריך תרומה ומעשר (לתרום מהשמן) אמר לה בעלך לא כלכל אלא בלחם ומים זה אינו צריך תרומה ומעשר. אף אליהו לא ברכם אלא בשמן שנאמר כה אמר ה׳ כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר. ואומר ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.
ואשה אחת מנשי בני הנביאים: נוסד על הפסוק ואשה אחת וגו' (מ״ב ד' א'), בשבח הנשים הצדקניות לעומת הרשעיות, ובפרט בשבח האשה הנזכרת שהיתה לפי המדרש אשת עובדיה שעזרה לאישה לכלכל את הנביאים, והולך ומפרש את כל הפרשה וספור המעשה על דרך ההגדה כפי שהיתה מסורה לבעל המדרש. בילקוט לא נמצא מזה דבר, רק שורות אחדות: אמר רבי מנא אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין ח״ו, באותה שעה שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו', ויעמוד השמן שהוקיר ובאה לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיו בנותר עד שיחיו המתים. עכ"ל, ויותר ליתא. מדרש זה נעתק מכ״י אשר ברומא ויצא לאור באוצר טוב ע״י ברלינר והאפמאן (ח״א צד 014, ברלין 1878).
"And a certain woman of the wives of the sons of the prophets": This midrash is based on the verse, "And a certain woman of the wives of the sons of the prophets..." (2 Kings 4:1). It praises righteous women in contrast to wicked ones, particularly lauding the woman mentioned in this verse. According to the midrash, she was the wife of Obadiah who helped her sustain the prophets. The midrash then continues to explain the entire chapter and the story in an aggadic (legendary) manner as it was passed down to the author of the midrash. In the Yalkut Shimoni, a compilation of rabbinic interpretations, only a few lines from this midrash can be found: "Rabbi Mena said: Were it not for the merit of Obadiah's wife, Israel would have long been lost, God forbid. This is based on the verse 'And a certain woman of the wives of the sons of the prophets...'. The oil she had was precious, and she came to ask Elisha if she should sell it or not. The final blessing she received was greater than the first, as it is said, 'You and your sons shall live on the rest,' until the resurrection of the dead." That's the extent of it in the Yalkut. This midrash was copied from a manuscript in Rome and was published in "Otzar Tov" by Berliner and Hapman (Vol. 1, p. 014, Berlin, 1878).
----------------
מדרש אשה אחת מנשי בני הנביאים
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר וגו׳ זה הוא שנאמר ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל, כשביקש הקב״ה לבראות חוה ראה שיוצאות ממנה [נשי] דור המבול ודור הפלגה שמחטיאות את בניו, וחזר וראה שיוצאות ממנה שרה רבקה רחל ולאה. וראה שיוצאת ממנה איזבל שמחטיאה את נביאי הבעל, וחזר וראה שיוצאת ממנה אשת עובדיה שמכלכלת בני הנביאים. אמר אם אני בורא חוה שנקראת אחת (לא) [אפילו] בשביל אחת דיי, שנאמר ויקח אחת מצלעותיו. מהו מנשי בני הנביאים? אמרה לפניו רבש״ע יודע אני בך שאין שכחה לפני כסא כבודך, אדם זורע קשואים נוטל גדולים ומוכרם, קטנים חומל עליהם וישן עליהם (ר״ל שמניחין עד הבקר והטל יורד עליהם בלילה ויגדלו), בלילה יורד טל ומשקן. לקשואין אי אתה שוכח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח?! ד״א מנשי בני הנביאים, אמרה לפניו רבש״ע מזלות יש ברקיע עש וכימה כשירד מבול לעולם גנבה כימה שני כוכבים מעש ואתה עתיד לנחמה שנאמר ועיש על בניה תנחם —להם להחזירם אי אפשר לשכוח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח? ד״א מנשי בני הנביאים, אמרה לפניו רבש״ע יודע אני בך שרחמן אתה ואין אכזריות לפניך, שכן כתיב בך נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, להם אין אתה שוכח, לנשי בני הנביאים אתה שוכח?
מה צעקה אל אלישע לאמר? אמרה לו רבי פרנס בני, שהבן פורע שטר על אביו שהוא ערב בו, ואם אין אתה מפרנסם הולכת אני לבית הקברות ואומרת כדרך שאמר יעקב, שנאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ ומאלהי משפטי יעבור. מהו "לאמר" ? אמרה לפניו רבש"ע בעלי לא לווה אלא לך שאתה לווה ופורע באמונה, שנאמר מלוה ה׳ חונן דל. ועבדך אישי מת, ולמה היא מזכרת את בעלה? אמרה לפניו רבש״ע אם מתים לאשה אביה ואמה סומכת על בעלה, מת בעלה על מי תסמוך? אם עשירה היא סומכין אותה לפי עשרה, ומי מכניס אלמנה ושני בניה בתוך ביתו? ואפילו אביה ואמה עצבים בה מפני בניה? לפיכך מזכרת מיתת בעלה, ד״א צעקה, וצעקה מאתים ושבעים ואחת פעמים, שכן לאמר בגימטריא. והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, כיון שהלכה לבית הקברות היתה קורא "ירא אלהים!" והיו כל המתים מתרגשין ואומרים למי את קורא ירא אלהים? ארבעה נקראו ירא אלהים, ואלה הן אברהם ויוסף ועובדיה ואיוב. אם לאברהם את קורא אינו פנוי לו שהוא ושטן עומדים בדין, אם ליוסף את קורא אינו פנוי לו שהוא ואחיו עומדים בדין שמכרו אותו, ואם לאיוב את קורא אינו פנוי לו שחרב את ביתו ומתו בניו ועומד הוא ושטן בדין. אמרה להם איני קורא אלא מי שקוראין בו ירא את ה׳ מאד (עי' מ״א י״ח ג׳). כיון שהכירו בה שאשת עובדיה היא הלכה ונטלה עפר וזרקה על ראשה ומתפלשת בעצמה ואמרה לו בעלי! בעלי חובך מבקשים חובך ובאו לגבות שני בניך בחוב שלהם, ולא כך אמרתי לך בשעת פרידתך מה יהיה על זרעיך, ואמרת לי כך הבטיחני הקב״ה עזבה יתומיך אני אחיה אותם ואלמנותיך עלי תבטיחו, ועכשיו בניך הקדושים היאך גדלו בבית אחאב ואיזבל! ואף בניו פשטו ידיהם ואמרו קבלינו אבא קבלינו אבא! שאין עוזר לנו. לכן יצאת בת קול ואמרה לה לכי אצל אלישע, הלכה אצלו היא ובניה בשקן, מניחים ידיהם על ראשם, כיון שראה אלישע הכיר בה שמקבר בעלה היא ובניה באין, אמר לה כלום יש דבר לאותו צדיק בביתו? אמרה לו לא. אמר לה כלום מברכים על שולחן ריקם? אמרה לו יש כלי שמן ויש בו לחלוחית של שמן, אמר לה תנוח דעתך שהנחת דעתי, אין הברכה מצויה אלא בשמן, ואף באהל מועד אין מדליקין אלא בשמן זית, ואף מלכים אינן נמשחים אלא בשמן, ואף משוח מלחמה לא נמשח אלא בשמן, אמר לה לכי ושאלי לך כלים ומי שיש לו כלים הוא ישאילך, שנאמר וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, והלכה ושאלה. באתה ואמרה לו נטלתי כלים משבפנים, אמר לה שאלי לך משבחוץ. מהו מבחוץ? כלים שמכניסין בהם כלים נקובים ואסיכין שאינן מתוקנים, ואם תמה אתה על דבר זה, בא וראה שברא הקב״ה חתן מן העפר וכלה מן העצם. הלכה ושאלה, אמר לה תכנסי וסגרי הדלת בעדך והניחי כלים תחת אותו כלי, אמרה לו יעשה דבר בפרהסיא וידעו הכל שנעשה נס לאלמנה. אמר לה בעלך לא כלכל אלא בצנעה. הלכה וסגרה הדלת בעדה. מהו והם מגישים אליה והיא מוצקת? שנתמלאו כל הכלים שמן. וכיון שכלו אמרה לבנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי. והלא שני בנים היו לה האחד להיכן הלך? לשאול כלים מן החוץ, כיון שבא ואמר אין עוד כלי, שמע ״עמוד השמן״ ועמד שנאמר ויעמוד השמן. ותבא ותגד לאיש האלהים, ראוי לומר ותבא ותאמר לאיש האלהים מהו ותגד? שבאתה להגיד נסיה, אמר לה לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך. אמרה לו שמא יאמרו בית אחאב שלנו הוא. אמר לה מי שסתם פי הכלבים במצרים הוא יסתום פי של בית אחאב. אמרה לו שמא צריך תרומה ומעשר (לתרום מהשמן) אמר לה בעלך לא כלכל אלא בלחם ומים זה אינו צריך תרומה ומעשר. אף אליהו לא ברכם אלא בשמן שנאמר כה אמר ה׳ כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר. ואומר ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.
תם