מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. זה שאמר הכתוב (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב"ה (שמואל-א ל ח) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב"ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב"ה (דברי הימים-ב יד יא) ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב"ה שנאמר (שם כ כב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה' מארבים. מה עשה הקב"ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב"ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל-ב יט לה) ויהי בלילה ההוא וגו' ויך ה' במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיה ח ח) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י יט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י'. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר' אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו'. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר' תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב"ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיה מג י) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כא כו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב' הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ:
A Psalm of Asaph. God, nations have come into Your inheritance; they have defiled Your holy temple, they have laid Jerusalem in ruins. This is what the Scripture says (Lamentations 4:12), "The kings of the earth did not believe, nor all the inhabitants of the world, that the adversary and the enemy could enter the gates of Jerusalem." Who would have believed that Jerusalem would be conquered by its enemies, after all the miracles that occurred during the days of King Hezekiah, when Sennacherib besieged the city? When a group of Amalekites attacked Ziklag, burned it down, and took everything in it captive, David and his men were heartbroken. David asked the Lord (1 Samuel 30:8), "Shall I pursue after this troop? shall I overtake them?" And he answered him, "Pursue: for thou shalt surely overtake them, and without fail recover all." David did as he was told and found the Amalekites, and he smote them from the twilight even unto the evening of the next day. What did the Lord do? (2 Chronicles 14:11) "And the Lord smote the Cushites before Asa." Jehoshaphat stood and said, "Master of the Universe, I have no strength to chase after them and make war with them, but we will stand here and You pursue them." And so the Lord did, as it says (2 Chronicles 20:22), "And when they began to sing and praise, the Lord set ambushments against the children of Ammon." What did the Lord do? He dressed them up in shining garments in Alexandria, and they saw each other. Hezekiah stood at the time when Sennacherib came and said, "I have no strength to chase or see the war, but when I sleep on my bed, You fight for us." The Lord said, "I will do so; you sleep on your bed and I will fight for you," as it says (2 Samuel 19:35), "And it came to pass that night, that the Lord smote the camp of the Assyrians." And they went up from them and from all these inhabitants, one hundred and eighty-five thousand, all officers and nobles, except for their inhabitants. Our Rabbis said, only those who are mentioned in Isaiah 8:8, "And he shall pass through Judah; he shall overflow and go over, he shall reach even to the neck; and the stretching out of his wings shall fill the breadth of thy land, O Immanuel," were spared. And the wingspan of one rooster is sixty, and all those [Assyrians] died. And how many were spared from them? Rav said ten, as it says (Isaiah 10:19), "And the young man shall lead them." And how many does a young man write? Ten. So, ten were spared from them. Rabbi Eliezer says six were spared from them, and how many does a young man write? Six. Rabbi Yehudah says five were spared from them, as it says (Isaiah 17:6), "And there shall be left therein gleanings, as when the olive tree is beaten, two or three berries in the top of the uppermost bough, four or five in the outermost branches of a fruitful tree, saith the Lord God of Israel." So, five were spared from them. Rabbi Tanchum bar Chiyya says nine were spared from them, as it says (Isaiah 10:19), "And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them." "Nine remained of them. Rabbi Tanhum says fourteen. Two or three, behold there are five. Four and five, behold there are nine. Nebuchadnezzar was one of them, as when the people of Jerusalem angered the Lord, He sought to bring up Nebuchadnezzar to destroy Jerusalem and exile Israel from the land, as it is said: 'Behold, I will send Nebuchadnezzar, My servant, and he shall lay waste to Jerusalem and its inhabitants' (Jeremiah 25:9). Rabbi Levi said that for eighteen years a heavenly voice was heard in the house of that wicked man, Obadiah b. Ishmael, but the people of his city would not listen to him. He was afraid to go up [to heaven], for he knew what had befallen Sennacherib in the days of Hezekiah, and he did not believe that the Lord would destroy Jerusalem, as it is said: 'The kings of the earth did not believe' (Lamentations 4:12). What did he do? He stood a divination charm to find out whether to go up or not, as it is said: 'For the king of Babylon stood at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination' (Ezekiel 21:26). He would throw an arrow to Antioch or to Tyre or to Lod, and the arrow would break. But when he would throw it towards Jerusalem, it would not break, and he knew that it was destroyed. When he saw this, he began to say before the Lord, 'Master of the universe, who would have believed that the haters would enter Jerusalem and destroy it, a place over which Your hand had not reigned? Behold, I see that they have entered and defiled Your sanctuary and scattered Your children among the nations in Your inheritance. Woe, for the kings of the earth did not believe!'"
2
מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל-ב טו ל) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כא טו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובו ומזמרין להקב"ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלקים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב"ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א כא) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב"ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיה א טו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב"ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיה ס יז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיה ה ח) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו ילצהו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך:
Psalm of Asaph. O God, nations have entered Your inheritance. And if this psalm was meant to be a lament. Similarly, you say (2 Samuel 15:30) "David went up the ascent of the Mount of Olives, weeping as he went." Yet it is written "psalm". This is what the verse means (Proverbs 21:15) "It is joy for the righteous to do justice." The righteous pay their debt and sing to God. Similarly, Asaph says "Psalm of Asaph, O God." It is like a king who had a son who was difficult and did not listen to his father. What did the king do? When he was angry, he entered his son's chamber and tore and cut until it was all ripped apart and threw the son out. The king said, "I did wrong by tearing my son's chamber. I could have done it better, and I did not kill him in my anger because if I did, my brother's son would inherit me, and it is better that my son inherits me." Similarly, Asaph said that God did wrong by releasing his anger on trees and stones and not on his children. As it says (Lamentations 4:11) "The Lord has exhausted His anger; He has poured out His blazing wrath." How has He kindled a fire in Zion? Therefore, Asaph said, "You let them enter, and it is not written in the Torah (Numbers 1:51) 'But the outsider who comes near shall be put to death.' Not only the outsider, but also Aaron's holy sons who entered to offer were burned. Similarly, "And so did Uzziah not enter except for your honor, to burn incense before you, and he came out as a leper, and not only that but the earth trembled. And these uncircumcised ones who signed to enter, God said to him, "These entered without permission, therefore I struck them down. But those who entered with permission, I commanded them to enter as it says, 'Behold, I am calling to all the families of the earth' (Jeremiah 1:15)." God said, "What did the name Jerusalem do? It made itself a ruin, but I will renew it as it says, 'Instead of bronze I will bring gold' (Isaiah 60:17)." He said before Him, "Master of the universe, behold, You are renewing these, Your sons who were killed. What will You do, as it says, 'They gave the corpses of Your servants as food to the birds of the sky, the flesh of Your pious ones to the beasts of the earth' (Psalms 79:2)? Were they pious? But isn't it written, 'Jerked horses and eager warriors, every man staring ahead to the fight, jeering at them' (Jeremiah 6:23)?" Asaph said, "Once judgment was passed on them, they were pious." And similarly it says, 'If the wicked son deserves a beating, he is called your brother before you afflict him' (Deuteronomy 25:2). At first, he is called wicked, and after he is punished, he is called your brother, as it says, 'And your brother was humbled before your eyes' (Deuteronomy 25:3)."
3
שפכו דמם כמים. כדם בהמה שנאמר (שם יב כד) על הארץ תשפכנו כמים. בשר חסידיך לחיתו ארץ להודיע שאפילו העצמות לא היו מניחין לקבור. אם חייב אדם לחבירו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי אמר לו אין לי מה יש לו עליו לעשות הואיל ואין לו ממה לפרוע. אבל הקב"ה אינו כן גובה מן הנפש יצאה הנפש גובה מן הבשר. וכן הוא אומר (ישעיה י יח) מנפש ועד בשר יכלה. אין לו נפש ובשר גובה מן העצמות. וכן הוא אומר (ירמיה ח א) בעת ההוא נאם ה' יוציאו את עצמות מלך יהודה. ולא עוד אלא שמחרפים אותנו שנאמר היינו חרפה לשכנינו. ולא עוד אלא שהם אומרים אין אנו אשמים עליהם שנאמר (שם נ ז) אמרו לא נאשם. וכתיב (זכריה יא ה) ומוכריהם יאמר ברוך ה' ואעשיר:
"Pour out their blood like water, as it is said (Psalms 79:3), 'They have poured out their blood like water on the land.' Let the flesh of your pious ones be food for the beasts of the earth, to make known that even their bones would not be left unburied. If a person owes his friend a hundred coins and he says to him, 'Give me my money,' and he responds, 'I don't have it,' he has done all he can since he has no means to pay. But the Holy One, blessed be He, does not act in this way. He takes the soul even if it means taking it from the flesh. As it is written (Isaiah 10:18), 'From soul to flesh He will destroy.' The soul and flesh cannot be taken from the bones. As it is written (Jeremiah 8:1), 'At that time, says the Lord, they shall bring out the bones of the kings of Judah.' Not only that, but they shame us, as it is said (Psalms 79:4), 'We have become a taunt to our neighbors.' And not only that, but they deny their guilt, as it is written (Jeremiah 50:7), 'They say, "We are not guilty."' And it is written (Zechariah 11:5), 'And their buyers say, "Blessed be the Lord, for I am rich."'."
מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. זה שאמר הכתוב (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב"ה (שמואל-א ל ח) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב"ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב"ה (דברי הימים-ב יד יא) ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב"ה שנאמר (שם כ כב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה' מארבים. מה עשה הקב"ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב"ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל-ב יט לה) ויהי בלילה ההוא וגו' ויך ה' במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיה ח ח) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י יט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י'. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר' אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו'. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר' תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב"ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיה מג י) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כא כו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב' הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ:
A Psalm of Asaph. God, nations have come into Your inheritance; they have defiled Your holy temple, they have laid Jerusalem in ruins. This is what the Scripture says (Lamentations 4:12), "The kings of the earth did not believe, nor all the inhabitants of the world, that the adversary and the enemy could enter the gates of Jerusalem." Who would have believed that Jerusalem would be conquered by its enemies, after all the miracles that occurred during the days of King Hezekiah, when Sennacherib besieged the city? When a group of Amalekites attacked Ziklag, burned it down, and took everything in it captive, David and his men were heartbroken. David asked the Lord (1 Samuel 30:8), "Shall I pursue after this troop? shall I overtake them?" And he answered him, "Pursue: for thou shalt surely overtake them, and without fail recover all." David did as he was told and found the Amalekites, and he smote them from the twilight even unto the evening of the next day. What did the Lord do? (2 Chronicles 14:11) "And the Lord smote the Cushites before Asa." Jehoshaphat stood and said, "Master of the Universe, I have no strength to chase after them and make war with them, but we will stand here and You pursue them." And so the Lord did, as it says (2 Chronicles 20:22), "And when they began to sing and praise, the Lord set ambushments against the children of Ammon." What did the Lord do? He dressed them up in shining garments in Alexandria, and they saw each other. Hezekiah stood at the time when Sennacherib came and said, "I have no strength to chase or see the war, but when I sleep on my bed, You fight for us." The Lord said, "I will do so; you sleep on your bed and I will fight for you," as it says (2 Samuel 19:35), "And it came to pass that night, that the Lord smote the camp of the Assyrians." And they went up from them and from all these inhabitants, one hundred and eighty-five thousand, all officers and nobles, except for their inhabitants. Our Rabbis said, only those who are mentioned in Isaiah 8:8, "And he shall pass through Judah; he shall overflow and go over, he shall reach even to the neck; and the stretching out of his wings shall fill the breadth of thy land, O Immanuel," were spared. And the wingspan of one rooster is sixty, and all those [Assyrians] died. And how many were spared from them? Rav said ten, as it says (Isaiah 10:19), "And the young man shall lead them." And how many does a young man write? Ten. So, ten were spared from them. Rabbi Eliezer says six were spared from them, and how many does a young man write? Six. Rabbi Yehudah says five were spared from them, as it says (Isaiah 17:6), "And there shall be left therein gleanings, as when the olive tree is beaten, two or three berries in the top of the uppermost bough, four or five in the outermost branches of a fruitful tree, saith the Lord God of Israel." So, five were spared from them. Rabbi Tanchum bar Chiyya says nine were spared from them, as it says (Isaiah 10:19), "And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them." "Nine remained of them. Rabbi Tanhum says fourteen. Two or three, behold there are five. Four and five, behold there are nine. Nebuchadnezzar was one of them, as when the people of Jerusalem angered the Lord, He sought to bring up Nebuchadnezzar to destroy Jerusalem and exile Israel from the land, as it is said: 'Behold, I will send Nebuchadnezzar, My servant, and he shall lay waste to Jerusalem and its inhabitants' (Jeremiah 25:9). Rabbi Levi said that for eighteen years a heavenly voice was heard in the house of that wicked man, Obadiah b. Ishmael, but the people of his city would not listen to him. He was afraid to go up [to heaven], for he knew what had befallen Sennacherib in the days of Hezekiah, and he did not believe that the Lord would destroy Jerusalem, as it is said: 'The kings of the earth did not believe' (Lamentations 4:12). What did he do? He stood a divination charm to find out whether to go up or not, as it is said: 'For the king of Babylon stood at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination' (Ezekiel 21:26). He would throw an arrow to Antioch or to Tyre or to Lod, and the arrow would break. But when he would throw it towards Jerusalem, it would not break, and he knew that it was destroyed. When he saw this, he began to say before the Lord, 'Master of the universe, who would have believed that the haters would enter Jerusalem and destroy it, a place over which Your hand had not reigned? Behold, I see that they have entered and defiled Your sanctuary and scattered Your children among the nations in Your inheritance. Woe, for the kings of the earth did not believe!'"
מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל-ב טו ל) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כא טו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובו ומזמרין להקב"ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלקים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב"ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א כא) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב"ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיה א טו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב"ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיה ס יז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיה ה ח) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו ילצהו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך:
Psalm of Asaph. O God, nations have entered Your inheritance. And if this psalm was meant to be a lament. Similarly, you say (2 Samuel 15:30) "David went up the ascent of the Mount of Olives, weeping as he went." Yet it is written "psalm". This is what the verse means (Proverbs 21:15) "It is joy for the righteous to do justice." The righteous pay their debt and sing to God. Similarly, Asaph says "Psalm of Asaph, O God." It is like a king who had a son who was difficult and did not listen to his father. What did the king do? When he was angry, he entered his son's chamber and tore and cut until it was all ripped apart and threw the son out. The king said, "I did wrong by tearing my son's chamber. I could have done it better, and I did not kill him in my anger because if I did, my brother's son would inherit me, and it is better that my son inherits me." Similarly, Asaph said that God did wrong by releasing his anger on trees and stones and not on his children. As it says (Lamentations 4:11) "The Lord has exhausted His anger; He has poured out His blazing wrath." How has He kindled a fire in Zion? Therefore, Asaph said, "You let them enter, and it is not written in the Torah (Numbers 1:51) 'But the outsider who comes near shall be put to death.' Not only the outsider, but also Aaron's holy sons who entered to offer were burned. Similarly, "And so did Uzziah not enter except for your honor, to burn incense before you, and he came out as a leper, and not only that but the earth trembled. And these uncircumcised ones who signed to enter, God said to him, "These entered without permission, therefore I struck them down. But those who entered with permission, I commanded them to enter as it says, 'Behold, I am calling to all the families of the earth' (Jeremiah 1:15)." God said, "What did the name Jerusalem do? It made itself a ruin, but I will renew it as it says, 'Instead of bronze I will bring gold' (Isaiah 60:17)." He said before Him, "Master of the universe, behold, You are renewing these, Your sons who were killed. What will You do, as it says, 'They gave the corpses of Your servants as food to the birds of the sky, the flesh of Your pious ones to the beasts of the earth' (Psalms 79:2)? Were they pious? But isn't it written, 'Jerked horses and eager warriors, every man staring ahead to the fight, jeering at them' (Jeremiah 6:23)?" Asaph said, "Once judgment was passed on them, they were pious." And similarly it says, 'If the wicked son deserves a beating, he is called your brother before you afflict him' (Deuteronomy 25:2). At first, he is called wicked, and after he is punished, he is called your brother, as it says, 'And your brother was humbled before your eyes' (Deuteronomy 25:3)."
שפכו דמם כמים. כדם בהמה שנאמר (שם יב כד) על הארץ תשפכנו כמים. בשר חסידיך לחיתו ארץ להודיע שאפילו העצמות לא היו מניחין לקבור. אם חייב אדם לחבירו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי אמר לו אין לי מה יש לו עליו לעשות הואיל ואין לו ממה לפרוע. אבל הקב"ה אינו כן גובה מן הנפש יצאה הנפש גובה מן הבשר. וכן הוא אומר (ישעיה י יח) מנפש ועד בשר יכלה. אין לו נפש ובשר גובה מן העצמות. וכן הוא אומר (ירמיה ח א) בעת ההוא נאם ה' יוציאו את עצמות מלך יהודה. ולא עוד אלא שמחרפים אותנו שנאמר היינו חרפה לשכנינו. ולא עוד אלא שהם אומרים אין אנו אשמים עליהם שנאמר (שם נ ז) אמרו לא נאשם. וכתיב (זכריה יא ה) ומוכריהם יאמר ברוך ה' ואעשיר:
"Pour out their blood like water, as it is said (Psalms 79:3), 'They have poured out their blood like water on the land.' Let the flesh of your pious ones be food for the beasts of the earth, to make known that even their bones would not be left unburied. If a person owes his friend a hundred coins and he says to him, 'Give me my money,' and he responds, 'I don't have it,' he has done all he can since he has no means to pay. But the Holy One, blessed be He, does not act in this way. He takes the soul even if it means taking it from the flesh. As it is written (Isaiah 10:18), 'From soul to flesh He will destroy.' The soul and flesh cannot be taken from the bones. As it is written (Jeremiah 8:1), 'At that time, says the Lord, they shall bring out the bones of the kings of Judah.' Not only that, but they shame us, as it is said (Psalms 79:4), 'We have become a taunt to our neighbors.' And not only that, but they deny their guilt, as it is written (Jeremiah 50:7), 'They say, "We are not guilty."' And it is written (Zechariah 11:5), 'And their buyers say, "Blessed be the Lord, for I am rich."'."