ד"א ואתחנן. זש"ה כי עם בציון ישב בירושלם [בכה לא תבכה חנון יחנך וגו'] (ישעיה ל יט), מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי (לבני ראובן לבני גד) [לראובני ולגדי] (דברים ג יב), לימד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולה שלו מסוכן, ועשה דייתיקי, וחילק כל אשר לו, לא יאמר הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב"ה פוסל תפלת (בריא) [כל בריה], שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי [וגו'], יאיר בן מנשה וגו' (שם יד), ולמכיר נתתי את הגלעד (שם טו), ולראובני ולגדי נתתי [וגו'] (שם טז), (ואצוה) [ואצו] אתכם בעת ההיא לאמר [וגו'] (שם יח), ואת יהושע צויתי [בעת ההיא] לאמר וגו' (שם שם כא), [הרי דייתיקי, שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה'].
Another interpretation (of Deut. 3:23): I BESOUGHT <THE LORD>. This text is related (to Is. 30:19): INDEED, O PEOPLE IN ZION, INHABITANTS OF JERUSALEM, [YOU SHALL SURELY WEEP NO MORE. <HE WILL SURELY SHOW YOU COMPASSION (rt.: HNN)>…. ] What is written above on the matter (in Deut. 3:12)?15Tanh., Deut. 2:4. <…> AND ITS CITIES I GAVE {TO THE CHILDREN OF REUBEN AND TO THE CHILDREN OF GAD} [TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES]. Moses taught <all> who come into the world that one should not say that, whereas he is dangerously ill, has made a will,16Gk.: diatheke. and divided all that he has. He should not say that, whereas he has made a will, he will no longer pray. Rather he should pray, because the Holy One does not disqualify the prayer of [any] creature. See here. Moses made a will, as stated (in Deut. 23:12): < … > AND ITS CITIES I GAVE TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES [….: (vs. 14:) JAIR BEN MANASSEH <RECEIVED>…. (vs. 15:)TO MACHIR I GAVE GILEAD. (vs. 16:) AND TO THE REUBENITES AND THE GADITES I GAVE [….: (vs. 18:) THEN I CHARGED YOU AT THAT TIME, SAYING [….] (vs. 21:) I ALSO CHARGED JOSHUA [AT THAT TIME], SAYING: [Ergo, <Moses made> a will. Lest you say: He ceased and did not pray, the text reads (in vs. 23) I BESOUGHT THE LORD.]
ד"א ואתחנן. זש"ה כי עם בציון ישב בירושלם [בכה לא תבכה חנון יחנך וגו'] (ישעיה ל יט), מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי (לבני ראובן לבני גד) [לראובני ולגדי] (דברים ג יב), לימד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולה שלו מסוכן, ועשה דייתיקי, וחילק כל אשר לו, לא יאמר הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב"ה פוסל תפלת (בריא) [כל בריה], שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי [וגו'], יאיר בן מנשה וגו' (שם יד), ולמכיר נתתי את הגלעד (שם טו), ולראובני ולגדי נתתי [וגו'] (שם טז), (ואצוה) [ואצו] אתכם בעת ההיא לאמר [וגו'] (שם יח), ואת יהושע צויתי [בעת ההיא] לאמר וגו' (שם שם כא), [הרי דייתיקי, שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה'].
Another interpretation (of Deut. 3:23): I BESOUGHT <THE LORD>. This text is related (to Is. 30:19): INDEED, O PEOPLE IN ZION, INHABITANTS OF JERUSALEM, [YOU SHALL SURELY WEEP NO MORE. <HE WILL SURELY SHOW YOU COMPASSION (rt.: HNN)>…. ] What is written above on the matter (in Deut. 3:12)?15Tanh., Deut. 2:4. <…> AND ITS CITIES I GAVE {TO THE CHILDREN OF REUBEN AND TO THE CHILDREN OF GAD} [TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES]. Moses taught <all> who come into the world that one should not say that, whereas he is dangerously ill, has made a will,16Gk.: diatheke. and divided all that he has. He should not say that, whereas he has made a will, he will no longer pray. Rather he should pray, because the Holy One does not disqualify the prayer of [any] creature. See here. Moses made a will, as stated (in Deut. 23:12): < … > AND ITS CITIES I GAVE TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES [….: (vs. 14:) JAIR BEN MANASSEH <RECEIVED>…. (vs. 15:)TO MACHIR I GAVE GILEAD. (vs. 16:) AND TO THE REUBENITES AND THE GADITES I GAVE [….: (vs. 18:) THEN I CHARGED YOU AT THAT TIME, SAYING [….] (vs. 21:) I ALSO CHARGED JOSHUA [AT THAT TIME], SAYING: [Ergo, <Moses made> a will. Lest you say: He ceased and did not pray, the text reads (in vs. 23) I BESOUGHT THE LORD.]