וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זש"ה הדור אתם ראו דבר ה' [המדבר הייתי לישראל וגו'] (ירמיה ב לא), אמר הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו (מארץ מצרים) [ממצרים] (במדבר כ ה כא ה), המדבר הייתי לישראל (ירמיה שם) כמדבר עשיתי לכם, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא [מוצא שם] שלוה, כשם שהיה [מוצא] בפלטין שלו, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים, והוצאתי אתם משם, והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד, והעמדתי לכם שלשה גואלים משמשין אתכם, [שנאמר] ואשלח לפניך [את] משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), [בזכות משה הייתם אוכלים את המן שלא ראו האבות הקדושים, שנאמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' (דברים ח ג), ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה (תהלים קה לט)], שבעה עננים היו, מלמעלה ומלמטה ומרבע רוחות ואחת בפניהם, מכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים, והן מעלין עשן, ורואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן (שה"ש ג ו), וכתיב ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר [לא בלו שלמותיכם וגו'] (דברים כט ד), התינוק הזה כל זמן שהוא [גדל] לבושיו ושמלותיו גדלין עמו, והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים, אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' לוי משל למלך בשר ודם שיש לו מדינה, והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה, שיהיו נושאין משואן ועושין משפטן, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני המדינה צריכין להיות זקוקים למזונותיהם, והקב"ה לא עשה כן, אלא שלח למשה ולאהרן [ומרים], שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), שבזכותן היו ישראל מתנהגין, המן בזכות משה, [תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק משה מה כתיב, וישבות המן ממחרת (יהושע ה יב)], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק אהרן מה כתיב, ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא ד), שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים, שנאמר ותמת שם מרים, ולא חיה מים לעדה (במדבר כ א ב), והיאך היתה [הבאר] עשויה, כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות, כיון שהיו הדגלים חונים, והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים עלי באר (שם כאי ז), והבאר עולה, ואח"כ הבאתי לשם שלוים, המדבר הייתי לישראל (ירמיה ב לא), שמא כמדבר נהגתי אתכם, אם ארץ מאפליה (ירמיה ב לא), לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שמות יג כא).
(Numb. 1:1:) THEN THE LORD SPOKE UNTO MOSES IN THE SINAI DESERT. This text is related (to Jer. 2:31): 0 GENERATION, UNDERSTAND THE WORD OF THE LORD: [HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL <OR A LAND OF THICK DARKNESS>?] The Holy One said to Israel: Because you said to Moses (in Numb. 20:5 = 21:5): WHY DID YOU BRING US UP FROM {THE LAND OF} EGYPT <TO DIE IN THE DESERT? FOR THERE IS NO BREAD AND NO WATER>7Tanh., Numb. 1:2; Numb. R. 1:2. (Jer. 2:31:) HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL? Did I act like a desert to you? Is it customary for a king of flesh and blood, when he leaves for the desert, [to find] easy living [there] just like that which he had found in his palace,8Lat.: palatium. either <palace> food or <palace> drink? However, when you were slaves to Pharaoh in Egypt and when I brought you out from there, I had you lie down under clouds of glory and raised up three redeemers for you to serve you, [as stated] (in (Micah 6:4): AND I SENT MOSES, AARON, AND MIRIAM BEFORE YOU. [Through the merit of Moses you ate manna, <a food> which <even> the holy ancestors had not seen, as stated (in Deut. 8:3): SO HE AFFLICTED YOU WITH HUNGER BUT FED YOU WITH MANNA, <WHICH NEITHER YOU HAD KNOWN NOR HAD YOUR ANCESTORS KNOWN….> Through the merit of Aaron I surrounded you in clouds of glory, as stated (in Ps. 105:39): HE SPREAD A CLOUD FOR A COVER AND A FIRE TO GIVE LIGHT AT NIGHT. There were seven clouds: one from above, one from below, one from each of the four winds, and one before you. He smote snakes and scorpions, leveled the mountains and valleys for them, and burned the thornbushes so that they sent up smoke. When all the kings of the East and West saw this, the peoples of the world said (in Cant. 3:6): WHO IS THIS THAT COMES UP FROM THE DESERT LIKE COLUMNS OF SMOKE? It is also written (in Deut. 29:4): I LED YOU FORTY YEARS IN THE DESERT; [YOUR CLOTHES DID NOT WEAR OUT….] In the case of a baby, all the time that it was growing, its garments and clothes were growing along with it. Now the well <came> through the merit of Miriam, who uttered a song by the waters <of the Reed Sea>.:9See above, Lev. 7:7. R. Berekhyah the Priest said in the name of R. Levi: <The matter> is comparable to a king of flesh and blood who has a province. So he sends high ranking people into its midst to conduct their affairs and and administer their justice. Who has to be responsible for their maintenance? Do not the people of the province have to be responsible for their maintenance? But the Holy One did not act like that. Instead he sent out Moses, Aaron, [and Miriam], as stated (in Micah 6:4): AND I SENT MOSES, AARON, AND MIRIAM BEFORE YOU. Thus through their merit, Israel was sustained. The manna was through the merit of Moses. [You yourself know that it is so. When Moses passed away, what is written (in Josh. 5:12)? THE MANNA CEASED ON THE NEXT DAY (i.e., the day after Moses died).]10Heb.: MMHRT. The midrash understands MMHRT (“on the next day”) as two words, MHR and MT, which can be translated: “On the day after he died.” In adopting this interpretation the midrash goes against the weight of Rabbinic and other traditions that Moses died sometime during the month of Adar, usually on the seventh of that month (as in Qid. 38a; etc.), since (according Josh. 5:12) the manna did not cease until the sixteenth of Nisan. The interpretation here and in Numb. R. 1:2 may result from the simple assertion commonly found in Rabbinic sources (e.g., in TSot. 11:8 [10]; Ta‘an 9a.) that, when Moses died, the manna ceased. The clouds of glory <came> through the merit of Aaron. You yourself know that it is so. When Aaron passed away, what is written (in Numb. 21:4)? BUT THE TEMPER OF THE PEOPLE GREW SHORT ON THE WAY, because the sun was shining down upon them (without a cloud cover). And the well <came> through the merit of Miriam,11See above, Lev. 7:7. since it is stated (in Numb. 20:1-2): BUT MIRIAM DIED THERE <AND WAS BURIED THERE>. NOW THE CONGREGATION HAD NO WATER. And how was [the well] constructed? Like a kind of rock. It rolled along and came with them on the journeys.12See above, Lev. 7:7; below, Numb 6:35, 47-50. When the standards <for each tribe> came to rest and the Tabernacle arose, the rock would come and settle down in the court of the Tent of Meeting. Then the princes would stand beside it and say (in the words of Numb. 21:17): RISE UP, O WELL; and the well would rise up. After that, I brought them quails (cf. Numb. 11:31). (Jer. 2:31:) HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL? Have I treated you like a desert? (Ibid., cont.:) OR A LAND OF UTTER DARKNESS. Did not I become a light for you a light by myself? It is so stated (in Exod. 13:21:) AND THE LORD WENT BEFORE THEM BY DAY….
2
ד"א מאפליה. שמא אמרתי לכם שאני מביא טובה והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר כי אפילות הנה (שם ט לב). אמר (ר') יהושע לא נפל דבר (אחד) מכל (דברו) [הדבר] הטוב אשר דבר ה' אל (בני) [בית] ישראל הכל בא (יהושע כא מג), מדוע אמרו עמי רדנו (ירמיה ב לא), לשון משנה הוא, הרודה פת חמה, אמרו כשהפת מתבשלת בתנור וניטלת ממנו יכולה היא לקבוע בתנור עוד, ואנו היינו בירושלים כבתנור, שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישעיה לא ט), והגליתנו לבבל, מה אתה מבקש ממנו עוד, מדוע אמרו עמי רדנו.
Another interpretation (of Jer. 2:31): UTTER DARKNESS. Have I <ever> said to you that I am bringing a benefit and delayed it? UTTER DARKNESS (rt.:'PL) can only be a term of delay, as it is used (in Exod. 9:32): <BUT THE WHEAT AND THE SPELT WERE NOT HURT> BECAUSE THEY RIPEN LATE (i.e., ARE DELAYED: rt.:'PL).13Below, Numb. 10:7; I Corinthians 10:4. {R.} Joshua said (in Josh. 21:43 [45]; cf. 23:14): NOT A {SINGLE} THING HAS FAILED (NPL) OF ANY GOOD THING {OF HIS} WHICH THE LORD PROMISED UNTO THE {CHILDREN} [HOUSE] OF ISRAEL; IT ALL CAME TO PASS. <Therefore> (in Jer. 2:31:) WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU (rt.: RWD); <WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE>?14According to the interpretation given here, the word is regarded as coming from the root, RDH and voweled as radanu. The word is Mishnaic (as in Ter. 10:3 = Makhsh. 3:3): ONE WHO REMOVES (RWDH) A HOT LOAF (adhering to an oven).15Bread is usually baked adhering to the roof or wall of the oven with the fire beneath. They (i.e., Israel) said: When the bread is baked in the oven and is taken out of it, can it stick16Rt.: QB‘ (which normally means “fix in” or “fix on”). On the translation of this root, see Midrash Tanhuma (Jerusalem: Eshkol, 1971/72), vol. II, p. 647, n. 2, which regards it here as the equivalent of the root DBQ (which means (“stick to”). In a similar vein, see Wolf Einhorn’s commentary, Perush Maharzaw, on Numb. R. 1:2. Since the root QB‘ can also mean “rob” or “defraud,” the meaning for Israel would be that, as bread removed from an oven cannot stick to it again, neither can Israel once removed from Jerusalem ever defraud again. to the oven again? Now we in Jerusalem were as in an oven (since it is stated in Is. 31:9): SAYS THE LORD, WHO HAS A FIRE IN ZION AND HAS AN OVEN IN JERUSALEM. Now you exiled us to Babylon. What do you still want from us? (Jer. 2:31:) WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU (i.e., He has <already> removed us (radanu) <once from oven of Jerusalem>)?
3
[ד"א מדוע אמרו עמי רדנו, מהו רדנו], כענין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מ"א ה ד), אמרו לו נתת לנו בית המקדש, וסילקת שכינתך ממנו, ומה אתה מבקש ממנו עוד, לא נבוא עוד אליך (ירמיה ב לא), אמר להם ומי יתן, שנאמר (ו)מי יתנני במדבר מלון אורחים (שם ט א), היכן שהייתי מתקלס, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו' ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו] (ישעיה מב יא יב), משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה וברחו מפניו, נכנס לעיר אחרת (והחריבה) [חריבה], וראו אותו בני המדינה וקילסו אותו, אמר אותו הנשיא זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, וכאן אני דר, כך הקב"ה בא לים ברח מפניו, שנאמר הים ראה וינס (תהלים קיד ג), בא במדבר חריבה קילסו אותו, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו'] (ישעיה מב יא), אמר זו העיר טובה היא, כאן אני בונה לי אכסניא, ירד לתוכה התחילו שמחים, שהקב"ה דר בתוכו, שנאמר יששום מדבר וציה [ותגל ערבה ותפרח כחבצלת] (שם לה א).
[Another interpretation (of Jer. 2:31): WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU; <WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE>? What is the meaning of RADNU (rt.: RWD)]? Compare what is said (in I Kings 5:4 [4:24]): FOR HE HAD DOMINION (RWDH (as if from RDH) OVER EVERYTHING BEYOND THE RIVER (i.e., west of the Euphrates). They said to <the Holy One>: You have given us17NTT LNW.: Buber, p. 4, n. 26, would emend NTT LNW (“You have given us”) to NTTsT LNW (“You have destroyed for us”). the Sanctuary, but you have taken away your Divine Presence from us. Now what do you still want from us? (Jer. 2:31) <WHY DID MY PEOPLE SAY: HE HAS DOMINION OVER US (RADNU)>; WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE? He said to them: Would that <I> were, as stated (in Jer. 9:1 [2]): {AND} WOULD THAT I WERE IN THE DESERT, AT AN INN FOR WAYFARERS, <THAT I MIGHT LEAVE MY PEOPLE>. Where? Where I was praised,18Rt.: QLS, a word related to the Gk.: kalos (“beautifully”). as stated (in Is. 42:11-12): LET THE DESERT AND ITS CITIES LIFT UP <THEIR VOICE>[… LET THEM GIVE GLORY TO THE LORD AND DECLARE HIS PRAISE IN THE ISLANDS]. <The matter> is comparable to a prince who entered a metropolis. When the inhabitants of the metropolis saw him, they fled. He entered a second one, and <again> they fled from him. He entered into another city {and destroyed it} [that was ruined (harevah)]; and when the inhabitants saw him, they praised him. That prince said: This city is better than all the metropolises. Here I will build myself a lodging place19Gk.: xenia (“guestchamber”).; here I will dwell. Similarly, when the Holy One came to the sea, it fled from him, as stated (in Ps. 114:3): THE SEA SAW <HIM> AND FLED. When he came to the desert wasteland (harevah), they praised him, as stated (in Is. 42:11): LET THE DESERT AND ITS CITIES LIFT UP <THEIR VOICE>[…. He said: This city is better. Here I will build a lodging place. When he came down into its midst, they began rejoicing, because the Holy One was dwelling in their midst, as stated (in Is. 35:1): THE DESERT AND THE ARID LAND SHALL BE GLAD, [AND THE WILDERNESS SHALL REJOICE AND BLOSSOM LIKE A CROCUS].
וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זש"ה הדור אתם ראו דבר ה' [המדבר הייתי לישראל וגו'] (ירמיה ב לא), אמר הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו (מארץ מצרים) [ממצרים] (במדבר כ ה כא ה), המדבר הייתי לישראל (ירמיה שם) כמדבר עשיתי לכם, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא [מוצא שם] שלוה, כשם שהיה [מוצא] בפלטין שלו, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים, והוצאתי אתם משם, והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד, והעמדתי לכם שלשה גואלים משמשין אתכם, [שנאמר] ואשלח לפניך [את] משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), [בזכות משה הייתם אוכלים את המן שלא ראו האבות הקדושים, שנאמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' (דברים ח ג), ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה (תהלים קה לט)], שבעה עננים היו, מלמעלה ומלמטה ומרבע רוחות ואחת בפניהם, מכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים, והן מעלין עשן, ורואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן (שה"ש ג ו), וכתיב ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר [לא בלו שלמותיכם וגו'] (דברים כט ד), התינוק הזה כל זמן שהוא [גדל] לבושיו ושמלותיו גדלין עמו, והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים, אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' לוי משל למלך בשר ודם שיש לו מדינה, והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה, שיהיו נושאין משואן ועושין משפטן, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני המדינה צריכין להיות זקוקים למזונותיהם, והקב"ה לא עשה כן, אלא שלח למשה ולאהרן [ומרים], שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), שבזכותן היו ישראל מתנהגין, המן בזכות משה, [תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק משה מה כתיב, וישבות המן ממחרת (יהושע ה יב)], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק אהרן מה כתיב, ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא ד), שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים, שנאמר ותמת שם מרים, ולא חיה מים לעדה (במדבר כ א ב), והיאך היתה [הבאר] עשויה, כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות, כיון שהיו הדגלים חונים, והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים עלי באר (שם כאי ז), והבאר עולה, ואח"כ הבאתי לשם שלוים, המדבר הייתי לישראל (ירמיה ב לא), שמא כמדבר נהגתי אתכם, אם ארץ מאפליה (ירמיה ב לא), לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שמות יג כא).
(Numb. 1:1:) THEN THE LORD SPOKE UNTO MOSES IN THE SINAI DESERT. This text is related (to Jer. 2:31): 0 GENERATION, UNDERSTAND THE WORD OF THE LORD: [HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL <OR A LAND OF THICK DARKNESS>?] The Holy One said to Israel: Because you said to Moses (in Numb. 20:5 = 21:5): WHY DID YOU BRING US UP FROM {THE LAND OF} EGYPT <TO DIE IN THE DESERT? FOR THERE IS NO BREAD AND NO WATER>7Tanh., Numb. 1:2; Numb. R. 1:2. (Jer. 2:31:) HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL? Did I act like a desert to you? Is it customary for a king of flesh and blood, when he leaves for the desert, [to find] easy living [there] just like that which he had found in his palace,8Lat.: palatium. either <palace> food or <palace> drink? However, when you were slaves to Pharaoh in Egypt and when I brought you out from there, I had you lie down under clouds of glory and raised up three redeemers for you to serve you, [as stated] (in (Micah 6:4): AND I SENT MOSES, AARON, AND MIRIAM BEFORE YOU. [Through the merit of Moses you ate manna, <a food> which <even> the holy ancestors had not seen, as stated (in Deut. 8:3): SO HE AFFLICTED YOU WITH HUNGER BUT FED YOU WITH MANNA, <WHICH NEITHER YOU HAD KNOWN NOR HAD YOUR ANCESTORS KNOWN….> Through the merit of Aaron I surrounded you in clouds of glory, as stated (in Ps. 105:39): HE SPREAD A CLOUD FOR A COVER AND A FIRE TO GIVE LIGHT AT NIGHT. There were seven clouds: one from above, one from below, one from each of the four winds, and one before you. He smote snakes and scorpions, leveled the mountains and valleys for them, and burned the thornbushes so that they sent up smoke. When all the kings of the East and West saw this, the peoples of the world said (in Cant. 3:6): WHO IS THIS THAT COMES UP FROM THE DESERT LIKE COLUMNS OF SMOKE? It is also written (in Deut. 29:4): I LED YOU FORTY YEARS IN THE DESERT; [YOUR CLOTHES DID NOT WEAR OUT….] In the case of a baby, all the time that it was growing, its garments and clothes were growing along with it. Now the well <came> through the merit of Miriam, who uttered a song by the waters <of the Reed Sea>.:9See above, Lev. 7:7. R. Berekhyah the Priest said in the name of R. Levi: <The matter> is comparable to a king of flesh and blood who has a province. So he sends high ranking people into its midst to conduct their affairs and and administer their justice. Who has to be responsible for their maintenance? Do not the people of the province have to be responsible for their maintenance? But the Holy One did not act like that. Instead he sent out Moses, Aaron, [and Miriam], as stated (in Micah 6:4): AND I SENT MOSES, AARON, AND MIRIAM BEFORE YOU. Thus through their merit, Israel was sustained. The manna was through the merit of Moses. [You yourself know that it is so. When Moses passed away, what is written (in Josh. 5:12)? THE MANNA CEASED ON THE NEXT DAY (i.e., the day after Moses died).]10Heb.: MMHRT. The midrash understands MMHRT (“on the next day”) as two words, MHR and MT, which can be translated: “On the day after he died.” In adopting this interpretation the midrash goes against the weight of Rabbinic and other traditions that Moses died sometime during the month of Adar, usually on the seventh of that month (as in Qid. 38a; etc.), since (according Josh. 5:12) the manna did not cease until the sixteenth of Nisan. The interpretation here and in Numb. R. 1:2 may result from the simple assertion commonly found in Rabbinic sources (e.g., in TSot. 11:8 [10]; Ta‘an 9a.) that, when Moses died, the manna ceased. The clouds of glory <came> through the merit of Aaron. You yourself know that it is so. When Aaron passed away, what is written (in Numb. 21:4)? BUT THE TEMPER OF THE PEOPLE GREW SHORT ON THE WAY, because the sun was shining down upon them (without a cloud cover). And the well <came> through the merit of Miriam,11See above, Lev. 7:7. since it is stated (in Numb. 20:1-2): BUT MIRIAM DIED THERE <AND WAS BURIED THERE>. NOW THE CONGREGATION HAD NO WATER. And how was [the well] constructed? Like a kind of rock. It rolled along and came with them on the journeys.12See above, Lev. 7:7; below, Numb 6:35, 47-50. When the standards <for each tribe> came to rest and the Tabernacle arose, the rock would come and settle down in the court of the Tent of Meeting. Then the princes would stand beside it and say (in the words of Numb. 21:17): RISE UP, O WELL; and the well would rise up. After that, I brought them quails (cf. Numb. 11:31). (Jer. 2:31:) HAVE I BEEN A DESERT FOR ISRAEL? Have I treated you like a desert? (Ibid., cont.:) OR A LAND OF UTTER DARKNESS. Did not I become a light for you a light by myself? It is so stated (in Exod. 13:21:) AND THE LORD WENT BEFORE THEM BY DAY….
ד"א מאפליה. שמא אמרתי לכם שאני מביא טובה והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר כי אפילות הנה (שם ט לב). אמר (ר') יהושע לא נפל דבר (אחד) מכל (דברו) [הדבר] הטוב אשר דבר ה' אל (בני) [בית] ישראל הכל בא (יהושע כא מג), מדוע אמרו עמי רדנו (ירמיה ב לא), לשון משנה הוא, הרודה פת חמה, אמרו כשהפת מתבשלת בתנור וניטלת ממנו יכולה היא לקבוע בתנור עוד, ואנו היינו בירושלים כבתנור, שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישעיה לא ט), והגליתנו לבבל, מה אתה מבקש ממנו עוד, מדוע אמרו עמי רדנו.
Another interpretation (of Jer. 2:31): UTTER DARKNESS. Have I <ever> said to you that I am bringing a benefit and delayed it? UTTER DARKNESS (rt.:'PL) can only be a term of delay, as it is used (in Exod. 9:32): <BUT THE WHEAT AND THE SPELT WERE NOT HURT> BECAUSE THEY RIPEN LATE (i.e., ARE DELAYED: rt.:'PL).13Below, Numb. 10:7; I Corinthians 10:4. {R.} Joshua said (in Josh. 21:43 [45]; cf. 23:14): NOT A {SINGLE} THING HAS FAILED (NPL) OF ANY GOOD THING {OF HIS} WHICH THE LORD PROMISED UNTO THE {CHILDREN} [HOUSE] OF ISRAEL; IT ALL CAME TO PASS. <Therefore> (in Jer. 2:31:) WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU (rt.: RWD); <WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE>?14According to the interpretation given here, the word is regarded as coming from the root, RDH and voweled as radanu. The word is Mishnaic (as in Ter. 10:3 = Makhsh. 3:3): ONE WHO REMOVES (RWDH) A HOT LOAF (adhering to an oven).15Bread is usually baked adhering to the roof or wall of the oven with the fire beneath. They (i.e., Israel) said: When the bread is baked in the oven and is taken out of it, can it stick16Rt.: QB‘ (which normally means “fix in” or “fix on”). On the translation of this root, see Midrash Tanhuma (Jerusalem: Eshkol, 1971/72), vol. II, p. 647, n. 2, which regards it here as the equivalent of the root DBQ (which means (“stick to”). In a similar vein, see Wolf Einhorn’s commentary, Perush Maharzaw, on Numb. R. 1:2. Since the root QB‘ can also mean “rob” or “defraud,” the meaning for Israel would be that, as bread removed from an oven cannot stick to it again, neither can Israel once removed from Jerusalem ever defraud again. to the oven again? Now we in Jerusalem were as in an oven (since it is stated in Is. 31:9): SAYS THE LORD, WHO HAS A FIRE IN ZION AND HAS AN OVEN IN JERUSALEM. Now you exiled us to Babylon. What do you still want from us? (Jer. 2:31:) WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU (i.e., He has <already> removed us (radanu) <once from oven of Jerusalem>)?
[ד"א מדוע אמרו עמי רדנו, מהו רדנו], כענין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מ"א ה ד), אמרו לו נתת לנו בית המקדש, וסילקת שכינתך ממנו, ומה אתה מבקש ממנו עוד, לא נבוא עוד אליך (ירמיה ב לא), אמר להם ומי יתן, שנאמר (ו)מי יתנני במדבר מלון אורחים (שם ט א), היכן שהייתי מתקלס, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו' ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו] (ישעיה מב יא יב), משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה וברחו מפניו, נכנס לעיר אחרת (והחריבה) [חריבה], וראו אותו בני המדינה וקילסו אותו, אמר אותו הנשיא זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, וכאן אני דר, כך הקב"ה בא לים ברח מפניו, שנאמר הים ראה וינס (תהלים קיד ג), בא במדבר חריבה קילסו אותו, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו'] (ישעיה מב יא), אמר זו העיר טובה היא, כאן אני בונה לי אכסניא, ירד לתוכה התחילו שמחים, שהקב"ה דר בתוכו, שנאמר יששום מדבר וציה [ותגל ערבה ותפרח כחבצלת] (שם לה א).
[Another interpretation (of Jer. 2:31): WHY DID MY PEOPLE SAY: RADNU; <WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE>? What is the meaning of RADNU (rt.: RWD)]? Compare what is said (in I Kings 5:4 [4:24]): FOR HE HAD DOMINION (RWDH (as if from RDH) OVER EVERYTHING BEYOND THE RIVER (i.e., west of the Euphrates). They said to <the Holy One>: You have given us17NTT LNW.: Buber, p. 4, n. 26, would emend NTT LNW (“You have given us”) to NTTsT LNW (“You have destroyed for us”). the Sanctuary, but you have taken away your Divine Presence from us. Now what do you still want from us? (Jer. 2:31) <WHY DID MY PEOPLE SAY: HE HAS DOMINION OVER US (RADNU)>; WE WILL NOT COME UNTO YOU ANY MORE? He said to them: Would that <I> were, as stated (in Jer. 9:1 [2]): {AND} WOULD THAT I WERE IN THE DESERT, AT AN INN FOR WAYFARERS, <THAT I MIGHT LEAVE MY PEOPLE>. Where? Where I was praised,18Rt.: QLS, a word related to the Gk.: kalos (“beautifully”). as stated (in Is. 42:11-12): LET THE DESERT AND ITS CITIES LIFT UP <THEIR VOICE>[… LET THEM GIVE GLORY TO THE LORD AND DECLARE HIS PRAISE IN THE ISLANDS]. <The matter> is comparable to a prince who entered a metropolis. When the inhabitants of the metropolis saw him, they fled. He entered a second one, and <again> they fled from him. He entered into another city {and destroyed it} [that was ruined (harevah)]; and when the inhabitants saw him, they praised him. That prince said: This city is better than all the metropolises. Here I will build myself a lodging place19Gk.: xenia (“guestchamber”).; here I will dwell. Similarly, when the Holy One came to the sea, it fled from him, as stated (in Ps. 114:3): THE SEA SAW <HIM> AND FLED. When he came to the desert wasteland (harevah), they praised him, as stated (in Is. 42:11): LET THE DESERT AND ITS CITIES LIFT UP <THEIR VOICE>[…. He said: This city is better. Here I will build a lodging place. When he came down into its midst, they began rejoicing, because the Holy One was dwelling in their midst, as stated (in Is. 35:1): THE DESERT AND THE ARID LAND SHALL BE GLAD, [AND THE WILDERNESS SHALL REJOICE AND BLOSSOM LIKE A CROCUS].