ויהי ביום השמיני וגו'. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה), מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא מזמר במחולת מחנים, וכן הוא אומר לחול במחולות (שופטים כא כא).
(Lev. 9:1:) AND IT CAME TO PASS ON THE EIGHTH DAY…. This text is related (to Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY….4On this translation, See Jastrow, p. 373, s.v., WYNY’. What is the meaning of < the words >, I SAY TO THE MERRYMAKERS (rt.: HLL): DO NOT MAKE MERRY (THWLW, rt.: HLL)?5This root can also mean “act with abandon” and is to be taken in that sense here. So also in the parallel, Tanh., Lev. 3:2. For another interpretation of the word, see Lev. R. 20:2. < The verse refers > to whoever sings in a Mahanaim dance (MHWLH),6As in Cant. 7:1 [6:13]. In comparing THWLW and MHWLH, the midrash assumes that both words come from the root HLL and ignores the fact that in the first case the H is a he while in the second case the H is a het. And so it says (in Jud. 21:21): TO DANCE (LHWL) IN THE DANCES.
2
(שאין השמחה ממתנת לאדם) אמרתי להוללים אל תהולו, למה לא מי ששמח היום שמח למחר, ולא מי שמיצר היום מיצר למחר, שאין שמחה ממתנת לאדם, וכן הוא אומר לשחוק אמרתי מהולל וגו' (קהלת ב ב), רצונך לידע שהרי שמחתו של הקב"ה לא המתינה, אימתי כשברא קב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה מתנאה ומשתבח במעשיו, וצוה לאדם הראשון מצוה קלה ולא קיימה, מיד נתן לו אפופסין, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), וכביכול לא המתין בשמחתו ואמר לא בראתי את הכל אלא בשביל האדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי, [ומה אם הקב"ה] לא המתין, בני אדם על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
{Because no happiness endures for a mortal,} (Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY (rt.: HLL). Why? The one who is happy today shall not be happy tomorrow; and the one who is depressed today shall not be depressed tomorrow. And so it says (in Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD (rt.: HLL)….7Cf. PRK 26:2–3. Are you willing to understand that even the happiness of the Holy One did not endure? When? When the Holy One created his world. He was very happy, as stated (in Ps. 104:31): MAY THE LORD BE HAPPY IN HIS WORKS. It also says (in Gen. 1:31): THEN GOD SAW EVERYTHING WHICH HE HAD MADE; AND BEHOLD, IT WAS VERY GOOD. < These verses are > to teach you that the Holy One found pleasure in and took pride in his works. Then he gave the first Adam an easy commandment, but he did not fulfill it. Immediately he rendered him a verdict8Gk.: apophasis. < of death >, as stated (in Gen. 3:19): FOR DUST YOU ARE, AND UNTO DUST YOU SHALL RETURN. So he, as it were, did not remain in his happiness but said: I created everything only for the human, and now he dies. What pleasure is there for me? [Now surely if the Holy One] did not remain < happy >, how much the less shall the children of Adam < remain happy >! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
3
אברהם כמה שמח, נתברך בעולם, ונתגדל והרג כמה מלכים, והקנה להקב"ה שמים וארץ, ונתן לו הקב"ה בן למאה שנה, ומל אותו וגידלו ולסוף נאמר לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעלהו שם לעולה (שם כב ב), ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר ביום השלישי וגו' (שם שם ד), חזר מהר המוריה וקבר את שרה, לא מצא מקום לקוברה עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה, ומה אם אברם הצדיק כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
How happy Abraham was! He was blessed in the world, magnified, slew some kings, and handed over heaven and earth to the Holy One. Also when the Holy One gave him a son at age one hundred, he circumcised him and reared him. Then finally he was told (in Gen. 22:2): PLEASE TAKE YOUR SON, YOUR ONLY CHILD…., < AND GO UNTO THE LAND OF MORIAH, > AND OFFER HIM THERE AS A BURNT OFFERING. So he made a three-day journey, as stated (in Gen. 22:4): ON THE THIRD DAY…. When he returned from Mount Moriah, he buried Sarah. He did not find a place to bury her until he bought one for four hundred silver shekels. Then after that, old age came upon him. Now surely if such was the case with Abraham the Righteous, how much the more is it the case with the rest of the children of Adam!
4
יצחק (לא המתין בשמחתו) [אף הוא כמ שמח], מילטו הקב"ה מן החרב ומן (השרפה) [האש] (ומאנשי גרר) [והצילו מאנשי גרר], והודיע להם [מי היה ובאו הן אצלו] שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר [וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך] (בראשית כו כח), ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (שם כז א), ומה יצחק עולתו של הקב"ה כך, והרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
{Isaac did not remain in his happiness.} [In the case of Isaac also, how happy he was!] The Holy One saved him from the sword and from {burning} [the fire] {and from the men of Gerar}. He also delivered him from the men of Gerar and informed them [about who he was, so that they came to him]. Thus it is stated (in Gen. 26:26, 28): THEN ABIMELECH CAME UNTO HIM FROM GERAR […. AND THEY SAID: WE HAVE CLEARLY SEEN THAT THE LORD IS WITH YOU.] But he did not remain in his happiness. Rather (according to Gen. 27:1): NOW IT CAME TO PASS, THAT WHEN ISAAC WAS OLD AND HIS EYES WERE TOO WEAK TO SEE. So just as < this loss of happiness > happened in the case of Isaac, (according to Gen. 22:2) the burnt offering of the Holy One, how much the more does it happen in the case of the wicked! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
5
יעקב בכורו של הקב"ה, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב), כמה שמח, ראה סולם, ומלאכי אלהים עולים ויורדים (בראשית כח יב) ומביטים בו, והקב"ה עומד למעלה ממנו, שנאמר והנה ה' נצב עליו וגו' (שם יג). והלך אצל לבן וברח מפני עשו, ונעשה עבד ללבן עשרים שנה, ולסוף העשיר, והוליד בנים, וחזר בשלום, ופגע בעשו וניצול הימנו, ושילם את נדרו, ובסוף לא המתין בשמחתו, אלא ותצא דינה וגו' (שם לד א), ובאתה לו צרת יוסף, ומה אם יעקב הצדיק, אדם שאמר לו הקב"ה אשר בך אתפאר, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), לא המתין בשמחתו, הרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
Jacob was the first-born of the Holy One, as stated (in Exod. 4:22): ISRAEL IS MY FIRST-BORN SON. How happy he was! He saw a ladder, and (according to Gen. 28:12) THE ANGELS OF GOD WERE ASCENDING AND DESCENDING, as they looked at him with the Holy One standing above it. It is so stated (in Gen. 28:13): AND BEHOLD, THE LORD STOOD UPON IT…. Then he went to Laban, fled from Esau, became Laban's servant for twenty years, and in the end became wealthy, sired children, and returned in peace. He also met Esau, was saved from him, and paid his vow. But in the end he did not remain in his happiness. Instead (according to Gen. 34:1): NOW DINAH < THE DAUGHTER WHOM LEAH HAD BORNE TO JACOB > WENT OUT…, < and was raped >. There also came upon him the trouble over Joseph. Now surely if Jacob the Righteous, one to whom the Holy One had said: In whom I will be glorified, as stated (in Is. 49:3): ISRAEL, IN WHOM I WILL BE GLORIFIED, did not remain in his happiness, how much the less will the wicked < so remain >! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
6
יהושע כמה שמח, הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחילקה, ונתנו לו כל ישראל כתף, ואמרו כל איש אשר ימרה את פיך וגו' (יהושע א יח), מה שלא זכה משה רבינו, ולא המתין בשמחתו, אלא מת בלא בנים, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
How happy Joshua was! He slew thirty-one kings, gave Israel the land to possess, and distributed it. In addition all Israel gave him a < helping > hand and said (in Josh. 1:18): ANYONE WHO DISOBEYS YOUR COMMAND… < SHALL BE PUT TO DEATH >. < Such an honor was > something of which Moses our master was not worthy. Still he (i.e., Joshua) did not remain in his happiness but died childless. It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
7
עלי כמה שמחה שמח, שהיה מלך, ואב בית דין, וכהן גדול, שנאמר ועלי [הכהן] יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' (ש"א א ט), [ועלי הכהן שהיה כהן גדול יושב על הכסא שהיה מלך, על מזוזת היכל ה' שהיה אב בית דין], ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי (בהזכירו) [כהזכירו] את ארון (ה') [האלהים] ויפל מעל הכסא אחורנית וגו' (שם ד יח), ומתו שני בניו חפני ופנחס, ומה (הצדיקים) [עלי הצדיק] כך, הרשעים על אחת כמ וכמה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
How happy Eli was, when he was king, chief justice, and high priest! It is so stated (in I Sam. 1:9): NOW ELI [THE PRIEST] WAS SITTING ON THE THRONE BY THE DOORPOST OF THE TEMPLE OF THE LORD. [NOW ELI THE PRIEST WAS SITTING ON THE THRONE, because he was king. < He was > BY THE DOORPOST OF THE TEMPLE OF THE LORD, because he was chief justice]. Still he did not remain in his happiness. Instead (according to I Sam. 4:18): AND IT CAME TO PASS THAT WHEN HE (i.e., a messenger) MENTIONED THE ARK OF {THE LORD} [OF GOD], HE (i.e., Eli) FELL BACKWARD FROM OFF THE THRONE…. Moreover, his two sons, Hophni and Phinehas died. So just as this < shift in fortune > {happens with the righteous ones} [happened with Eli the Righteous], how much the more < does it happen with > the wicked! It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
8
אין אתה מוצא איש ואשה שראתה שמחות כאלישבע בת עמינדב [אשתו של אהרן, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב] (שמות ו כג) ראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא, ומשה אחי בעלה מלך ונביא, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון ראש לכל שבטי ישראל, ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (ויקרא י ב), לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
You find neither man nor woman who saw joys like Elisheba bat Amminadab, [the wife of Aaron, as stated (in Exod. 6:23): AND AARON TOOK FOR A WIFE ELISHEBA BAT AMMINADAB.]9PRK 26:2; Zev. 102a; below, Tanh. (Buber), Lev. 6:2. She saw her husband become high priest serving in the high priesthood and prophet. In addition, Moses, her husband's brother, was king and prophet. Moreover, her sons were deputies < to the high priest > in the priesthood, and her brother Nahshon was head of all of the tribes of Israel.10According to Numb. 10:13, Nahshon was in command of the troops of Judah, and the troops of Judah headed those of the other tribes. See also Numb. 2:3; I Chron. 2:10. Still she did not remain in her happiness. Rather, when two of her sons went in to offer sacrifice, (according to Lev. 10:2) FIRE CAME FORTH FROM BEFORE THE LORD AND CONSUMED THEM, SO THAT THEY DIED BEFORE THE LORD. It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
9
וכן שלמה אמר לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב ב), מעשה באחד מגדולי בבל, שהיה משיא את בנו, ועשה סעודה גדולה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה, עלה לעלייה הכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא, אמר אבי ואעלה ואראה מה עשה בני, עלה אביו מצאו מושלך בין החביות מת, מה עשה אותו חסיד, המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכן, כיון שגמרו אמר לברך ברכת חתנים באתם על בני, ברכו עליו ברכת אבלים, להכניסו לחופה באתם, הכניסוהו לקבורה, עלה ר' זכאי דכבול, ואמר לשחוק אמרתי מהולל.
And so Solomon said (in Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD. There is a story about one of the great Babylonian < scholars >, who married off his son,11PRK 26:2; Lev. R. 20:2. and made a great banquet for the sages. He said to his son: Go up and bring us a jar of such and such a wine from the attic. He went up to the attic. < There > a snake < from > among the jars bit him, and he died. His father remained with those who were reclining < at his table >. So he delayed and did not come. < Finally, > his father said: Let me go up and see what my son is doing. His father went up < and > found him cast down dead among the jars. What did that saint do? He waited by himself until the guests had eaten and drunk sufficiently. When they had finished, he said: You came to say a bridegrooms' blessing over my son. Say a mourners' blessing over him. You came to bring my son to the wedding canopy. Bring him to < his > grave. R. Zakkay of Kabul said (in the words of Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD.
ויהי ביום השמיני וגו'. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה), מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא מזמר במחולת מחנים, וכן הוא אומר לחול במחולות (שופטים כא כא).
(Lev. 9:1:) AND IT CAME TO PASS ON THE EIGHTH DAY…. This text is related (to Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY….4On this translation, See Jastrow, p. 373, s.v., WYNY’. What is the meaning of < the words >, I SAY TO THE MERRYMAKERS (rt.: HLL): DO NOT MAKE MERRY (THWLW, rt.: HLL)?5This root can also mean “act with abandon” and is to be taken in that sense here. So also in the parallel, Tanh., Lev. 3:2. For another interpretation of the word, see Lev. R. 20:2. < The verse refers > to whoever sings in a Mahanaim dance (MHWLH),6As in Cant. 7:1 [6:13]. In comparing THWLW and MHWLH, the midrash assumes that both words come from the root HLL and ignores the fact that in the first case the H is a he while in the second case the H is a het. And so it says (in Jud. 21:21): TO DANCE (LHWL) IN THE DANCES.
(שאין השמחה ממתנת לאדם) אמרתי להוללים אל תהולו, למה לא מי ששמח היום שמח למחר, ולא מי שמיצר היום מיצר למחר, שאין שמחה ממתנת לאדם, וכן הוא אומר לשחוק אמרתי מהולל וגו' (קהלת ב ב), רצונך לידע שהרי שמחתו של הקב"ה לא המתינה, אימתי כשברא קב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה מתנאה ומשתבח במעשיו, וצוה לאדם הראשון מצוה קלה ולא קיימה, מיד נתן לו אפופסין, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), וכביכול לא המתין בשמחתו ואמר לא בראתי את הכל אלא בשביל האדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי, [ומה אם הקב"ה] לא המתין, בני אדם על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
{Because no happiness endures for a mortal,} (Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY (rt.: HLL). Why? The one who is happy today shall not be happy tomorrow; and the one who is depressed today shall not be depressed tomorrow. And so it says (in Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD (rt.: HLL)….7Cf. PRK 26:2–3. Are you willing to understand that even the happiness of the Holy One did not endure? When? When the Holy One created his world. He was very happy, as stated (in Ps. 104:31): MAY THE LORD BE HAPPY IN HIS WORKS. It also says (in Gen. 1:31): THEN GOD SAW EVERYTHING WHICH HE HAD MADE; AND BEHOLD, IT WAS VERY GOOD. < These verses are > to teach you that the Holy One found pleasure in and took pride in his works. Then he gave the first Adam an easy commandment, but he did not fulfill it. Immediately he rendered him a verdict8Gk.: apophasis. < of death >, as stated (in Gen. 3:19): FOR DUST YOU ARE, AND UNTO DUST YOU SHALL RETURN. So he, as it were, did not remain in his happiness but said: I created everything only for the human, and now he dies. What pleasure is there for me? [Now surely if the Holy One] did not remain < happy >, how much the less shall the children of Adam < remain happy >! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
אברהם כמה שמח, נתברך בעולם, ונתגדל והרג כמה מלכים, והקנה להקב"ה שמים וארץ, ונתן לו הקב"ה בן למאה שנה, ומל אותו וגידלו ולסוף נאמר לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעלהו שם לעולה (שם כב ב), ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר ביום השלישי וגו' (שם שם ד), חזר מהר המוריה וקבר את שרה, לא מצא מקום לקוברה עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה, ומה אם אברם הצדיק כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
How happy Abraham was! He was blessed in the world, magnified, slew some kings, and handed over heaven and earth to the Holy One. Also when the Holy One gave him a son at age one hundred, he circumcised him and reared him. Then finally he was told (in Gen. 22:2): PLEASE TAKE YOUR SON, YOUR ONLY CHILD…., < AND GO UNTO THE LAND OF MORIAH, > AND OFFER HIM THERE AS A BURNT OFFERING. So he made a three-day journey, as stated (in Gen. 22:4): ON THE THIRD DAY…. When he returned from Mount Moriah, he buried Sarah. He did not find a place to bury her until he bought one for four hundred silver shekels. Then after that, old age came upon him. Now surely if such was the case with Abraham the Righteous, how much the more is it the case with the rest of the children of Adam!
יצחק (לא המתין בשמחתו) [אף הוא כמ שמח], מילטו הקב"ה מן החרב ומן (השרפה) [האש] (ומאנשי גרר) [והצילו מאנשי גרר], והודיע להם [מי היה ובאו הן אצלו] שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר [וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך] (בראשית כו כח), ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (שם כז א), ומה יצחק עולתו של הקב"ה כך, והרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
{Isaac did not remain in his happiness.} [In the case of Isaac also, how happy he was!] The Holy One saved him from the sword and from {burning} [the fire] {and from the men of Gerar}. He also delivered him from the men of Gerar and informed them [about who he was, so that they came to him]. Thus it is stated (in Gen. 26:26, 28): THEN ABIMELECH CAME UNTO HIM FROM GERAR […. AND THEY SAID: WE HAVE CLEARLY SEEN THAT THE LORD IS WITH YOU.] But he did not remain in his happiness. Rather (according to Gen. 27:1): NOW IT CAME TO PASS, THAT WHEN ISAAC WAS OLD AND HIS EYES WERE TOO WEAK TO SEE. So just as < this loss of happiness > happened in the case of Isaac, (according to Gen. 22:2) the burnt offering of the Holy One, how much the more does it happen in the case of the wicked! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
יעקב בכורו של הקב"ה, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב), כמה שמח, ראה סולם, ומלאכי אלהים עולים ויורדים (בראשית כח יב) ומביטים בו, והקב"ה עומד למעלה ממנו, שנאמר והנה ה' נצב עליו וגו' (שם יג). והלך אצל לבן וברח מפני עשו, ונעשה עבד ללבן עשרים שנה, ולסוף העשיר, והוליד בנים, וחזר בשלום, ופגע בעשו וניצול הימנו, ושילם את נדרו, ובסוף לא המתין בשמחתו, אלא ותצא דינה וגו' (שם לד א), ובאתה לו צרת יוסף, ומה אם יעקב הצדיק, אדם שאמר לו הקב"ה אשר בך אתפאר, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), לא המתין בשמחתו, הרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
Jacob was the first-born of the Holy One, as stated (in Exod. 4:22): ISRAEL IS MY FIRST-BORN SON. How happy he was! He saw a ladder, and (according to Gen. 28:12) THE ANGELS OF GOD WERE ASCENDING AND DESCENDING, as they looked at him with the Holy One standing above it. It is so stated (in Gen. 28:13): AND BEHOLD, THE LORD STOOD UPON IT…. Then he went to Laban, fled from Esau, became Laban's servant for twenty years, and in the end became wealthy, sired children, and returned in peace. He also met Esau, was saved from him, and paid his vow. But in the end he did not remain in his happiness. Instead (according to Gen. 34:1): NOW DINAH < THE DAUGHTER WHOM LEAH HAD BORNE TO JACOB > WENT OUT…, < and was raped >. There also came upon him the trouble over Joseph. Now surely if Jacob the Righteous, one to whom the Holy One had said: In whom I will be glorified, as stated (in Is. 49:3): ISRAEL, IN WHOM I WILL BE GLORIFIED, did not remain in his happiness, how much the less will the wicked < so remain >! [It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.]
יהושע כמה שמח, הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחילקה, ונתנו לו כל ישראל כתף, ואמרו כל איש אשר ימרה את פיך וגו' (יהושע א יח), מה שלא זכה משה רבינו, ולא המתין בשמחתו, אלא מת בלא בנים, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
How happy Joshua was! He slew thirty-one kings, gave Israel the land to possess, and distributed it. In addition all Israel gave him a < helping > hand and said (in Josh. 1:18): ANYONE WHO DISOBEYS YOUR COMMAND… < SHALL BE PUT TO DEATH >. < Such an honor was > something of which Moses our master was not worthy. Still he (i.e., Joshua) did not remain in his happiness but died childless. It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
עלי כמה שמחה שמח, שהיה מלך, ואב בית דין, וכהן גדול, שנאמר ועלי [הכהן] יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' (ש"א א ט), [ועלי הכהן שהיה כהן גדול יושב על הכסא שהיה מלך, על מזוזת היכל ה' שהיה אב בית דין], ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי (בהזכירו) [כהזכירו] את ארון (ה') [האלהים] ויפל מעל הכסא אחורנית וגו' (שם ד יח), ומתו שני בניו חפני ופנחס, ומה (הצדיקים) [עלי הצדיק] כך, הרשעים על אחת כמ וכמה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
How happy Eli was, when he was king, chief justice, and high priest! It is so stated (in I Sam. 1:9): NOW ELI [THE PRIEST] WAS SITTING ON THE THRONE BY THE DOORPOST OF THE TEMPLE OF THE LORD. [NOW ELI THE PRIEST WAS SITTING ON THE THRONE, because he was king. < He was > BY THE DOORPOST OF THE TEMPLE OF THE LORD, because he was chief justice]. Still he did not remain in his happiness. Instead (according to I Sam. 4:18): AND IT CAME TO PASS THAT WHEN HE (i.e., a messenger) MENTIONED THE ARK OF {THE LORD} [OF GOD], HE (i.e., Eli) FELL BACKWARD FROM OFF THE THRONE…. Moreover, his two sons, Hophni and Phinehas died. So just as this < shift in fortune > {happens with the righteous ones} [happened with Eli the Righteous], how much the more < does it happen with > the wicked! It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
אין אתה מוצא איש ואשה שראתה שמחות כאלישבע בת עמינדב [אשתו של אהרן, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב] (שמות ו כג) ראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא, ומשה אחי בעלה מלך ונביא, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון ראש לכל שבטי ישראל, ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (ויקרא י ב), לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
You find neither man nor woman who saw joys like Elisheba bat Amminadab, [the wife of Aaron, as stated (in Exod. 6:23): AND AARON TOOK FOR A WIFE ELISHEBA BAT AMMINADAB.]9PRK 26:2; Zev. 102a; below, Tanh. (Buber), Lev. 6:2. She saw her husband become high priest serving in the high priesthood and prophet. In addition, Moses, her husband's brother, was king and prophet. Moreover, her sons were deputies < to the high priest > in the priesthood, and her brother Nahshon was head of all of the tribes of Israel.10According to Numb. 10:13, Nahshon was in command of the troops of Judah, and the troops of Judah headed those of the other tribes. See also Numb. 2:3; I Chron. 2:10. Still she did not remain in her happiness. Rather, when two of her sons went in to offer sacrifice, (according to Lev. 10:2) FIRE CAME FORTH FROM BEFORE THE LORD AND CONSUMED THEM, SO THAT THEY DIED BEFORE THE LORD. It is therefore stated (in Ps. 75:5 [4]): I SAY TO THE MERRYMAKERS: DO NOT MAKE MERRY.
וכן שלמה אמר לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב ב), מעשה באחד מגדולי בבל, שהיה משיא את בנו, ועשה סעודה גדולה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה, עלה לעלייה הכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא, אמר אבי ואעלה ואראה מה עשה בני, עלה אביו מצאו מושלך בין החביות מת, מה עשה אותו חסיד, המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכן, כיון שגמרו אמר לברך ברכת חתנים באתם על בני, ברכו עליו ברכת אבלים, להכניסו לחופה באתם, הכניסוהו לקבורה, עלה ר' זכאי דכבול, ואמר לשחוק אמרתי מהולל.
And so Solomon said (in Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD. There is a story about one of the great Babylonian < scholars >, who married off his son,11PRK 26:2; Lev. R. 20:2. and made a great banquet for the sages. He said to his son: Go up and bring us a jar of such and such a wine from the attic. He went up to the attic. < There > a snake < from > among the jars bit him, and he died. His father remained with those who were reclining < at his table >. So he delayed and did not come. < Finally, > his father said: Let me go up and see what my son is doing. His father went up < and > found him cast down dead among the jars. What did that saint do? He waited by himself until the guests had eaten and drunk sufficiently. When they had finished, he said: You came to say a bridegrooms' blessing over my son. Say a mourners' blessing over him. You came to bring my son to the wedding canopy. Bring him to < his > grave. R. Zakkay of Kabul said (in the words of Eccl. 2:2): OF LAUGHTER I SAID: IT IS MAD.