ד"א ויהי בשלח פרעה, ולהלן הוא ואמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב), וכאן הוא משלחן למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו קח לי דג אחד, והלך ולקח לו דג אחד מבאיש, אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, או הדג אתה אכול, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין, אמר לו אני אוכלו, לא הספיק לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו, אמר אני לוקה מאה מגלבין, לא (הסכין לאכול) [הספיק ללקות] חמשים [מגלבין] עד שהסכין למות, אמר אני נותן את דמיו, נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים יותר מדאי, אמר לו הקב"ה שלח עמי, אמר לא ידעתי את ה', הביא עליו עשר מכות ולא שלחן, א"ל הקב"ה חייך יש לך ליתן שכרן, שנאמר וה' נתן את חן העם וגו' (שמות יב לו), משנטל המכות ונתן שכרן, אחר כך שילחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה.
Another interpretation (of Exod. 13:17): NOW IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH HAD LET <THE PEOPLE> GO.17Mekhilta de Rabbi Ishmael, Beshallah 2; PRK 11:3. Elsewhere it says (in Exod. 5:2): AND MOREOVER I WILL NOT LET ISRAEL GO; yet here he is letting them go. To what is the matter comparable? To a king who gave his servant some cash and said to him: Buy me one fish. So he went and bought him one stinking fish. The king said to him: By your life, you shall not leave without one of three <punishments >. You shall eat the fish, or you shall pay for it, or you shall be flogged with a hundred lashes. He said to him: I will eat it. He had not finished eating a little of it before it nauseated him. He said: I will be flogged with a hundred lashes. He {was not used to eating} [had not finished being flogged] with fifty [lashes] before he was in danger of dying. He said I will pay for it. It turned out that he ate a stinking fish, was flogged, and paid for it. So it was with Pharaoh. His enslavement of Israel in Egypt was excessive. The Holy One said to him (in Exod. 5:1: LET MY PEOPLE GO. He said (in Exod. 5:2): I DO NOT KNOW THE LORD. He brought ten plagues18Heb.: makkot. This word can mean “lashes” as well as “plagues.” upon him, but he did not let them go. The Holy One said to him: By your life, you have to give them compensation. Thus it is stated (in Exod. 12:36): AND THE LORD GAVE THE PEOPLE FAVOR <IN THE EYES OF THE EGYPTIANS TO GIVE THEM LOANS. THUS THEY DESPOILED THE EGYPTIANS >. When they had received the plagues and given them compensation, after that he let them go. It is therefore stated (in Exod. 13:17): NOW IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH HAD LET <THE PEOPLE> GO.
ד"א ויהי בשלח פרעה, ולהלן הוא ואמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב), וכאן הוא משלחן למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו קח לי דג אחד, והלך ולקח לו דג אחד מבאיש, אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, או הדג אתה אכול, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין, אמר לו אני אוכלו, לא הספיק לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו, אמר אני לוקה מאה מגלבין, לא (הסכין לאכול) [הספיק ללקות] חמשים [מגלבין] עד שהסכין למות, אמר אני נותן את דמיו, נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים יותר מדאי, אמר לו הקב"ה שלח עמי, אמר לא ידעתי את ה', הביא עליו עשר מכות ולא שלחן, א"ל הקב"ה חייך יש לך ליתן שכרן, שנאמר וה' נתן את חן העם וגו' (שמות יב לו), משנטל המכות ונתן שכרן, אחר כך שילחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה.
Another interpretation (of Exod. 13:17): NOW IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH HAD LET <THE PEOPLE> GO.17Mekhilta de Rabbi Ishmael, Beshallah 2; PRK 11:3. Elsewhere it says (in Exod. 5:2): AND MOREOVER I WILL NOT LET ISRAEL GO; yet here he is letting them go. To what is the matter comparable? To a king who gave his servant some cash and said to him: Buy me one fish. So he went and bought him one stinking fish. The king said to him: By your life, you shall not leave without one of three <punishments >. You shall eat the fish, or you shall pay for it, or you shall be flogged with a hundred lashes. He said to him: I will eat it. He had not finished eating a little of it before it nauseated him. He said: I will be flogged with a hundred lashes. He {was not used to eating} [had not finished being flogged] with fifty [lashes] before he was in danger of dying. He said I will pay for it. It turned out that he ate a stinking fish, was flogged, and paid for it. So it was with Pharaoh. His enslavement of Israel in Egypt was excessive. The Holy One said to him (in Exod. 5:1: LET MY PEOPLE GO. He said (in Exod. 5:2): I DO NOT KNOW THE LORD. He brought ten plagues18Heb.: makkot. This word can mean “lashes” as well as “plagues.” upon him, but he did not let them go. The Holy One said to him: By your life, you have to give them compensation. Thus it is stated (in Exod. 12:36): AND THE LORD GAVE THE PEOPLE FAVOR <IN THE EYES OF THE EGYPTIANS TO GIVE THEM LOANS. THUS THEY DESPOILED THE EGYPTIANS >. When they had received the plagues and given them compensation, after that he let them go. It is therefore stated (in Exod. 13:17): NOW IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH HAD LET <THE PEOPLE> GO.