בראשית 4

והאדם ידע את חוה. והביאה ממנו קין והיה הריון שלה בלא צער, ומקיש לידתה להריון, מה הריון בלא צער כך לידתה בלא צער:

ותאמר קניתי איש את ה'. אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי מציירים והקב"ה שותף עמנו ביצירתו שהאברים מחמתי ומחמת בעלי והנשמה מאת ה', לכך נקראו שמו קין על שם שקניתי איש את ה' ביני ובינו נברא את הולד הזה:

And she said, "I have acquired a man with the Lord." She said, "In the past, I and my husband would form [it] and the Holy One, blessed be He, would join with us in its formation. For the limbs would be because of me and because of my husband and the soul would be from God. Hence, let us call him, Cain, since I acquired (kaniti) a man with the Lord — this child was created [only] between Him and I."

ותוסף ללדת. התוספת גדול מן העיקר, שעם קין לא נולדה אלא תאומה אחת, ועם הבל נולדו שתי תאומות, כי הזכיר בו שני אתין, ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו זרע:

ויהי הבל רועה צאן. שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את האדמה, שנא' בעצבון תאכלנה (בראשית ג יז), והיה מתעסק ברעיית הבהמות, אבל קין לא נתיירא מהקב"ה והיה קשה עורף, ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד ולא הניח מפני הגזירה, שלא נאמר זו הגזירה אלא על אדם שחטא:

ויהי מקץ ימים. זמן פסח היה, אמר אדם לבניו עתידים ישראל כולם להביא פסחיהם ויהיו לרצון ועת רצון היא זאת, אך אתם הביאו קרבניכם לפניו וירצה לכם:

ויבא קין מפרי האדמה. משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן:

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. מן המובחרים שבהם, והקריבו קרבנם. וירדה אש מן השמים וליחכה את קרבן הבל, והניח את קרבן קין, ועליו אמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו:

ואל קין ואל מנחתו לא שעה וגו'. וכיון שראה קין שלא חשש הקב"ה למנחתו, חרה ונפלה פניו, ולכך אמרו החכמים שהכלאים צמר ופשתים אסור שאסר הקב"ה ללבוש כשם שלא נתערב קרבן קין שהיה מזרע פשתן עם קרבן הבל, שהיה מבכורות צאנו שלא נגזז לצמר, כך שלא יתערבו ב' מינים הללו, לא בלבושם ולא בפעולה לשום הנאה בעולם:

הלא אם תטיב שאת. אם תטיב מעשיך אשא לך עונך, ואם לא תטיב מעשיך ליום הדין חטאתיך יהיה שמור:

ואליך תשוקתו. הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך, ואעפ"כ הוא מסור בידיך ואין אתה מסור בידו:

ואתה תמשול בו. שאם אין אתה חפץ לשמוע אליו אינו יכול להחטיאך, ולכך אתה מתחייב בעולם:

ויאמר קין אל הבל. אמר קין לאחיו לית דין ולית דיין ואין עולם אחר, אמר לו הבל אית דין ואית דיין ואית עולם אחר, ויכול אתה לידע מקרבניך, לפי שלא הקרבתו כראוי לא נתקבל, כיון ששמע קין שלא נתקבל קרבנו חרה וחרפו, ואין ויאמר אלא חירופין, שנאמר והיום הזה תאמרנה שרות (אסתר א יח):

ויהי בהיותם בשדה. אמר קין להבל אתה אומר שיש עולם אחר, בוא ונחלוק, אני אטול העולם הזה בחלקי, ואתה בחלקך טול העולם הבא, כיון שראה קין להבל שהיה רועה צאנו בשדה, אמר לו קין לא כבר חלקנו ונפל העולם הזה בחלקי, למה תרעה צאנך בחלקי, אמר לו הבל אני לא קבלתי כדי שאניח צאני בלא מרעה, ואי אפשר בלא רעיה, ומתוך דברים אלו נפלה קטטה ביניהם, והרג קין להבל, ומהו ויקם קין אל הבל אחיו, מלמד שנתקוטטו שניהם, ועלה הבל לקין והפילו, וריחם עליו ועזבו ולא נשמר ממנו, ועמד קין והרג את הבל אחיו:

ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך. לפי שהקב"ה חפץ בתשובתם של רשעים, והיה צריך לומר רבונו של עולם אתה יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו, והוא לא עשה כן, וכיון ששמע הקב"ה שואלו אי הבל אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו ואינו רואה מעשה בני אדם, והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי:

השמר אחי אנכי. כיון שראה הקב"ה כי קין ענה בסכלות, התחיל מגיד לו שהוא יודע הכל, והוא הדיין והוא עתיד לדון, שנאמר ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים, אינו אומר דם אחיך, אלא דמי אחיך, מלמד שתבע ממנו דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות:

ד"א מהו דמי, מלמד שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאת, והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים, והיה דמו מתפזר ממקומות הרבה:

ועתה ארור אתה מן האדמה. לפי שנברא גופו ממנה, ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך, וגם קללו כי תעבוד את האדמה וגו', שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע בה:

נע ונד תהיה בארץ. מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת:

ד"א מהו נע ונד, שיגלה ממקומו ויהיה נע ולא יהיה אלא מטולטל, כמו שנאמר ונוע ינועו בניו וגו' (תהלים קט י):

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. עוני גדול מששים רבוא שעתידים לעשות עגל ואתה נושא להם ועוני לא תשא ואהיה נע ונד לפניך:

ומפניך אסתר. כמו שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם (דברים לא יח):

ד"א ומפניך אסתר שאם רוצה אני לקבוע מקום לשבתי שלא תדע אתה מה שאני עושה, וכי מפניך אסתר לאו, אלא הכל גלוי לך ואתה אומר עלי שאהיה נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני, כי ידעו כל בריותיך שאני חייב מיתה:

ויאמר לו ה'. כל מה שאתה מבקש ממני אני אמחול לך שלא יהרגוך כל מצאוך ואעשה לך תקנה, כי לא ינקם ממך עון הבל עתה אלא אמתין לך עד שבעה דורות, הוי אומר שבעתים יוקם:

וישם ה' לקין אות. שיכירנו כל מוצאו ולא יהרגנו, וידע כי ה' מחל לו עד ז' דורות:

ומה היה האות, יש אומרים קרן עלה במצחו. ויש אומרים זכות שבת עמדה לו, שנאמר בה אות הוא (שמות לא יג). ויש אומרים אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו:

ויצא קין מלפני ה' וגו'. כגונב דעת עליונה:

וישב בארץ נוד. לפי שעשה ברמאות שאמר גדול עוני מנשוא, לכך לא מחל לו אלא חצי עון, שאמר לו נע ונד תהיה בארץ:

קדמת עדן. למזרח עדן, לכל כך הרוצחים בשוגג גולים לערי מקלט שהם במזרחו של ארץ ישראל, שנאמר אז יבדיל וגו' מזרחה שמש (דברי' ד מא):

ד"א קדמת. שקודם שהרג קין את אחיו היתה הארץ כגן עדן, אבל אחר שגרשו ואיררו הקב"ה ואמר לו לא תוסף תת כחה לך, לא הצליח יותר בזרע האדמה:

ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. לפי ששמע מן הקב"ה שעתיד לכלות זרעו אחר שבעה דורות, לכך קרא שם העיר כשם בנו חנוך, כדי שיהיה שמו נזכר בעולם, כמו דכתיב קראו בשמותם עלי אדמות (תהלים מט יב):

עירד. עורדו אני מן העולם:

מוחיאל. מוחה אני אותו מן העולם:

מתושאל. מתישו אני מן העולם:

למך. למה לי ולדורותיו:

שתי נשים שם האחת עדה. שלקחה לפריה ורביה:

ושם השנית צלה. שתהא יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש, כמה דהוא אמר רני עקרה ולא ילדה (ישעיה נד א) והשקעה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה ומכסה אותה בבגדים נאים:

יובל. למה נקרא שמו יובל, על שם והוא לקברות יובל (איוב כא לב):

תובל קין. למה נקרא שמו תובל קין, שכל מעשה קין יובלו למיתה, ולמה פירש כל אחד ואחד, ללמדך שכשם שהיתה גזרה על קין כי תעבוד את האדמה וגו', (פסוק יב) כך היתה גזרה על כל תולדותיו, ולא הצליחו עוד בעבודת האדמה, ותפשו אומנות אחרת, וזהו שנאמר לוטש [כל חורש] נחשת וברזל:

ואחות תובל קין נעמה. חכמינו ז"ל אמרו נעמה שהנעימה בסוף מעשיה, שבקשו מלאכי השרת לתעות אחריה וברחה מפניהם:

ויאמר למך לנשיו. שראו הנשים כי קיימו פריה ורביה עדה ילדה ב' בנים, צלה ילדה בן ובת, פירשו מבעליהן, אמרו למה נולד לבהלה, שהרי בנינו עד שבעה דורות, וה' גזר שלא יתקיים מזרע קין, וכיון שראה למך שלא היו שומעות אליו להזקק לו, התחיל אומר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי, וכי הרגתי הבל שהיה איש גדול כאשר אנשים וילד לשנים שבאותו עון יתלה זרעו, והלא לקין שהרגו נתלה עד שבעה דורות, ולי שלא הרגתיו לא יתלה הקב"ה עד שבעים ושבעה דורות:

ד"א למאן דאמר קרן היה לו במצחו, ואמרו אל למך שהוא הרג לקין, ולכך פירשו ממנו נשיו, כי למך סומא היה והיה תובל קין משכו, והיה למך מורה בקשת והיה צד חיות, לפי שכשהיה רואה תובל קין היה אומר ללמך חיה אני רואה, היה אומר לו באיזה מקום היא, והיה מראה לו, והיה למך מורה בקשת, והיה הורגה, פעם אחת יצא למך לצוד, והיה יודע תובל קין לקין, שהיה לו קרן אחת במצחו, אמר ללמך אביו דמות חיה רואה אני במקום פלוני, משך למך בקשת והכה לקין והרגו, כשהלכו אצלו אמר תובל קין ללמך אביו, לא חיה הרגת, אלא קין זקנינו הרגת שהיה לו קרן במצחו, כיון ששמע כן והוא היה סומא הכה ידיו זו על זו כף על כף והרג תובל קין בנו בין שתי ידיו, ולכך פירשו ממנו, אמרו לו הרגת קין זקנינו וגם הרגת לתובל קין בנינו, אין אנו נשמעים לך, ולכך אמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי, זה קין שלא הרגתיו במזיד, כשם שעשה קין שהרג להבל אחיו בפצעים וחבורות במזיד, אם לקין שהרג לאחיו במזיד תלה לו הקב"ה שבעה דורות, ולי שלא הרגתי אלא בשוגג על אחת כמה וכמה שיתלה לי שבעים ושבעה דורות, אמרו לו אין אנו שומעין לך, אמר להן נלך אצל אדם הראשון אם הוא אומר שתפרשו ממני על מה שעשיתי, תהיו אתם פטורות, מיד הלכו אצל אדם הראשון, אמר להם אם הקב"ה פורע דינו מן קין מה לכן חזרו אצל בעליכם, ומה שירצו הקב"ה לעשות יעשה, אמרו לו הנשים אסייא חגור חגורתיך, והלא פירשת אתה מאשתך ק"ל שנה על שנגזר עליך מיתה, על מה אנו לא נפרש מבעלינו שהרג לקין זקנינו ולתובל קין בנינו, אם אתה רוצה שנחזור לבעלינו חזור אתה תחלה אצל אשתך, ואחריך נלמוד ממך שנחזור ללמך בעלינו, אמר להן אדם למדו ממני וכן תעשו, מיד חזר אדם אצל אשתו, הדא הוא דכתיב וידע אדם [עוד] את (חוה) אשתו:

שת. שממנו הושתת העולם:

אנוש. על שם ומכתי אנושה (ירמיה טו יח), לפי שבימיו נעשה שם הקב"ה מחולל שעשה ע"ז ומנעו עצמם מלקרוא בשם ה':

ד"א הוחל. התבטל, כמו לא יחל דברו (במדבר ל ג), כתרגומו לא יבטל: