(דף עד ע״ב) כתיב (דברים ח טז) המאכילך מן במדבר וכתיב (שם) ויענך וירעיבך רבי אמי ור׳ אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין. אמר אביי הילכך מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא. א״ר זירא מאי קראה (קהלת ו ט) טוב מראה עינים מהלך נפש. (משלי כג לא) כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם דומה עליו כמישור וחד אמר כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור (שם יב כו) דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים. (ישעיה סה כה) ונחש עפר לחמו רבי אמי ורבי אמי חד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר וחד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מתקררת עד שיאכל עפר: תניא א״ר יוסי בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. בשר ודם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו יורד לקרקע מזונותיו עמו קלל את כנען אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה קלל את האשה הכל רצין אחריה קלל את האדמה הכל ניזונין הימנה:
(Fol. 74b) It is written (Deu. 8, 16) Who hath fed thee in the wilderness with manna; and it is also written (Ib. ib. 3) And He afflicted thee and suffered thee to hunger. R. Ami and R. Asi both explained [of what such affliction consisted] . One said that you cannot compare a person who has bread in his basket with one who has none (i.e., the craving of him who lacks the opportunity of gratifying his hunger is much more intense then that of him who has the opportunity). The other said that you cannot compare one who sees what he eats with one who does not see what he eats. "This suggests," said R Joseph, "that the blind are never satisfied." "Therefore," said Abaye, "he who must eat, should eat only by day, and not by night." R. Zera said: "Where is the Biblical passage to prove it? (Ecc. 69) Better is what one seeth with the eyes than the wandering of desire." (Pr. 23, 31) When he glances into the cup, he drinks it down smoothly. R. Ami and R. Assi both explained this passage. One explained it: (Fol. 75) "Whoever glances into the cup, to him the entire world appears common (he disregards other people's rights)"; and the other said: "Whoever glances into the cup, to him all forbidden connections appear common (to which all have access)." (Ib. 12, 26) If there is care in the heart of a man, he shall suppress it. R. Ami and R. Assi both explained this. One said: "This means that he should dismiss, it from his mind." The other said: "He should speak it out to others." (Is. 65, 25) The serpent, dust shall be his food. R. Ami and A. Assi both explained this. One said this means: "Even if he eats the best things in the world, he tastes the flavor of earth"; and the other said: "Even after eating the best things in the world, he finds no satisfaction until he eats earth." We are taught in a Baraitha: R. Jose said: "Come and see how the custom of the Holy One, praised be He! differs from that of frail man. When one frail man provokes another, the latter tries to embitter his life; but the Holy One, praised be He! is not so. The serpent is cursed by Him, yet it climbs up the roof and finds its food; it then descends to the ground and finds its food there. Canaan was cursed. Nevertheless, he eats what his master eats, drinks what his master drinks. Woman was cursed, yet all run after her. The earth was cursed, yet the world is sustained by it."
2
תניא ר׳ יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כך המן מגיד לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א״ל משה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומר בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו נמצא עומר בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א״ל משה דינו לבקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב (במדבר יא ט) וברדת הטל על המחנה לילה וגו׳ וכתיב (שמות טז ח) ויצא העם ולקטו וגו׳ וכתיב (במדבר יא ד) שטו העם ולקטו וגו׳ הא כיצד צדיקים יורד להם על פתח בתיהם בינונים יצא העם ולקטו רשעים שטו העם ולקטו כתיב לחם וכתיב וטחנו הא כיצד צדיקים לחם בינונים עוגות רשעים טחנו בריחים. (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם לשד השמן א״ר אבהו מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כמה טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוציאין בו כמה טעמים:
We are taught in a Baraitha: R. Jose says: "Just as the prophet disclosed to Israel all that occurred in the very nooks and fissures of their dwellings, so also did the manna disclose all the secrets that were hidden in the very nooks and fissures." In what manner? For instance, when two [litigants] came to Moses, and the plaintiff said: "He has stolen my slave," while the defendant said: "You sold him to me," Moses would say: "In the morning we shall decide it." On the morrow, if the measure of manna for the slave was found in the house of his first master, it became known that the slave had been stolen; but if the measure of manna was found in the house of the other, it was evident that he had bought him. And so also if one came and impeached his wife for adultery, and she counter-charged him with that crime; then Moses again said: "In the morning we shall decide it." If her measure of manna was found in the house of her husband, it was evident that he had sinned; if the measure of manna was found in the house of her father, it was plain that she had sinned." It is written (Num. 15, 9) When the dew fell upon the camp in the night the manna fell upon it; and it is written (Ex. 16, 4) The people shall go out, and gather; and again it is written (Num. 11, 8) The people went about, and gathered it. How are the three verses to be reconciled? As for the righteous, the manna came down at the door of their tents; the average man had to go out and find it; the wicked had to swarm around and gather it." It is written (Ex. 16, 8) bread from heaven; and (Num. 11, 4) … made cakes of it; and (ib.) ground it. How shall these passages be reconciled to each other? For the righteous, it was ready bread; for the average man, it was cakes (unbaked); and the wicked had to grind it in a mill. (Num. 11, 8) Its taste was as of cakes mixed with oil. R. Abahu said: "Just as the breast, in which the suckling, every time he touches it, finds a different flavor [according to what his mother had eaten], so also did the manna, as often as the Israelites ate it, contain all flavors."
3
(שמות טז ח) ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע (עיקרים מג פ׳ י״ט) תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה (שם ע״ב) לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן. בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בערב והא אמר אביי האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכליה אלא ביממא מאי יממא כעין יממא. אמר רב אחא בר יעקב אמר רב חסדא בתחלה היו ישראל דומין לתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודתם:
(Ex. 16, 8) And Moses said: "When the Lord giveth you in the evening flesh to eat, and bread in the morning to the full." It was taught in the name of R. Joshua b. Karcha: (Ib. b) Bread [was given] because they had been reasonable in demanding it [only when they were hungry], they got it reasonably [right in the morning]; but as for meat, because they had been unreasonable in demanding it, [having had many flocks], it was also given to them with the same unreasonableness [late at night so that they had not sufficient time to prepare it] . By this, the Torah teaches a lesson in manners; viz,. that meat is to be eaten only by night. But did not Abaye once say: "He who has to eat a meal, should eat it only by day?" He meant while yet there is light. R. Acha b. Jacob said: "At first Israel were like hens, which constantly pick in the dunghill [so they ate at all times], till Moses came and set regular hours for their meals."
4
כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש. א״ר יוסי ברבי חנינא הא כיצד לנערים לחם ולזקנים שמן לתינוקות דבש. כתיב שליו וקרינן סליו:
It is written [the manna had the taste of] "bread, oil, honey." What does this signify? i.e., For the young it had the taste of bread; for the old, the taste of oil, and for the children, the taste of honey.
5
ת״ר (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא וכשנאמרו הדברים לפני ר׳ ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לר״ע עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלים לחם והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי אלא מה אני מקיים לחם אבירים אל תקרי לחם אבירים אלא לחם איברים, לחם שנבלע ברמ״ח איברים:
Our Rabbis have been taught: (Ps. 78, 25) The bread of Abirim did man eat. R. Akiba said: "That means, the bread that angels eat." When this was told to R. Ishmael, he said to them: "Go and tell unto R. Akiba: Thou hast been in error. Do then angels eat bread? Behold it is written (Deut. 9, 9) Bread did I not eat, and water did I not drink?" But how is the passage, bread of Abirim, to be explained? Do not read Abirim (angels), but Ebrim (members); i.e., it was absorbed by all the two hundred and forty-eight members (no refuse was left).
6
(דף עו) שאלו תלמידיו את רשב״י מפני מה לא היה יורד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן וקבע עליו פרנסתו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד וקבע לו פרנסתו בכל יום ויום לא ראוי לאותו בן שיקבול פני אביו בכל יום ויום ואף כך ישראל מי שיש לו ד׳ וה׳ בנים היה דואג ואומר שמא למחר אין המן יורד ונמצאו בניהם ובנותיהם מתים ברעב ונמצאו כל ישראל מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. ד״א (מן) שאוכלין אותו כשהוא חם. ד״א מפני משוי הדרך:
(Fol. 76) The disciples of R. Simon b. Jochai questioned him: "Wherefore did not the manna descend for Israel all at once for the whole year?" He answered: "I will explain it to you by means of a parable. Unto what may that be likened? Unto a frail king who ordered that his son's rations shall be supplied but once a year; the son, then, came to see his father but once a year. The king got angry and ordered again that the rations should be supplied daily. Could his son do otherwise than to visit his father every day? So it was also with Israel. Whoever had four children or five, worried, and said: 'Perhaps no manna will descend to-morrow, and all my children will starve of hunger.' Consequently all Israel directed their hearts [daily] towards their Heavenly Father." According to others, the purpose was that Israel should have it fresh every day; and still others, that they should not have to carry it on the road.
7
וכבר היה ר׳ טרפון וזקנים יושבים ועוסקים בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהם נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להם לישראל היה גבוה ס׳ אמה אמר לו רבי טרפון עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו א״ל רבי מקרא אני דורש (בראשית ז כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו׳ וכי ט״ו אמה בעמק ט״ו אמה בהרים וכי מיא שורי שורי הוה קיימא ותו תיבותא היכי סגיא אלא מעיקרא כתיב (שם) נבקעו כל מעיינות תהום רבה עד דשוו מיא לטורי ולבסוף כתיב (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (וגו׳) וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות כמדת פורענות הוא אומר (שם) וארובות השמים נפתחו ובמדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ודלתי שמים פתח ואומר (שם) וימטר עליהם מן לאכול ותנא כמה ארובות יש בדלת ד׳ ד׳ הרי כאן ח׳ נמצא מן שירד להם לישראל גבוה ס׳ אמה. תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם כג טו) תערוך לפני שולחן נגד צוררי וגו׳ אמר אביי ש״מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרים וחד לוגא מחזיק שנאמר (תהלים כג ה) כוסי רויה. רויה בגימטריא הכי הוי. מי דמי התם מ׳ יום והכא חדא שעתא התם לכ״ע הכא לישראל לחודיה. אם כן נפישי להו טפי אלא לרבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר:
It was after R. Tarphon and the elders had been occupied for a long time discussing the section concerning the manna that R. Elazar of Modein, who was among them, answered, saying: "The manna which came down to Israel in the desert was sixty cubits high." Thereupon R. Tarphon said to him: "Modite! How long wilt thou rake words together and bring them up against us (what authority have you for your assertions)?" "Rabbi," answered he, "I take my theory from the following passages (Gen. 7, 20) Fifteen cubits upward did the war ters prevail, and the mountains were covered. Does this mean that the water was fifteen cubits above the valley or fifteen cubits above the mountains? Did then the water stand like walls [so that it could be measured]? And besides, how could the ark ascend the mountains? Therefore, [we must explain it as follows], first of all apply the former passage (Ib. 11), … were all the fountains of the great deep broken up, until they were level with the mountains; and then apply the passage, fifteen cubits upward did the water prevail, etc. Let us see which measure is larger, the one of Divine goodness or of evil dispensation? Surely the measure of Divine goodness is larger than that of evil dispensation. Now, concerning the measure of evil dispensation, it is said (Ib. ib. 11) and the windows of heaven were opened; and concerning the measure of Divine goodness, it is written (Ps. 78, 23) And the doors of heaven He opened; and He caused to rain manna unto thee; and we have been taught as to how many window spaces a door space contains; viz., four windows to each door space. Hence there are eight window spaces, [and since at the evil dispensation when water came from two windows, it comprised fifteen cubits above the earth], therefore the manna [which came from eight windows] must have been sixty cubits high, [four times the amount]." We are taught in a Baraitha: Issi b. Juda says: "The manna which ascended for Israel was increased by itself in height till all the kings of the East and the West saw it, as it is said (Ib. 23, 15) Thou preparest for me a table in the presence of my assailants." "From this we infer," said Abaye, "that the [wine] cup of King David in the future world will hold two hundred and twenty-one quarts, as it is said (Ib. ib. b) My cup runneth over. The word cup (Kossi) equals in numerical value the above number. But how can Rabbi Elazar the Modite compare both things, since the flood lasted for forty days and the manna lasted only a short time; again, the flood did the work, for the entire world while the manna was merely for Israel alone. Hence the measure ought to be much more. We must, therefore, say that R. Elazar the Modite makes the inference by analogy of P'thicha, p'thicha, mentioned in both places.
8
(דף עז) מאי דכתיב (ירמיה ב כה) מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה מנעי עצמך מחטא כדי שלא יבאו רגליך לידי יחוף מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה:
(Fol. 77) (Jer. 2, 25) Prevent thy foot from being unshod, and thy throat from being thirsty; i.e., prevent thyself from sin, so that thy foot be not unshod, and prevent thy tongue from speaking vanity, so that thy throat be not thirsty.
9
(דף פג ע״ב) רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קאזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא א״ל מה שמך א״ל כידור אמר להו רבי מאיר שמע מינה אדם רשע הוא דכתיב (דברים לב כ) כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה אזל רבי מאיר אותביה בכדא וקבריה בקברא דאבוה דההוא גברא ברישיה איתחזי ליה אבוה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ברישיה דההוא גברא למחר אתא לקמיה דרבי מאיר א״ל הכי איתחזי לי בחלמאי א״ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון אזל רבי מאיר נטריה כולי יומא לאורתא שקלי לכיסיה ואתא. למחר אמרו ליה הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו רבי מאיר אמאי לא תבדקו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימור דאמרי אנא אחששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא אשקיוהו חמרא חזו טלפחי בדיקניה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלי לכיסייהו אזיל איהו וקטלא לאיתתיה היינו דתנן מים הראשונים האכילו בשר חזיר מים האחרונים הרגו את הנפש לסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לביתיה דגברא דשמיה בלה לא עיילי לגבי׳ אמרו ש״מ רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג מג) ואומר לבלה נאופים:
(Fol. 83b) It happened once that R. Meir, R. Juda and R. Jose were traveling on the road. R. Meir paid attention to the names of his innkeepers, but the other two did not pay any attention to it. When they arrived at an inn, they asked the host: "What is thy name?" "Kidor," he replied. "I infer from his name that he is a wicked man," said R. Meir, "because it is written (Deut. 32, 20) Ki dor tah-puchoth hema — (for a perverse generation are they [by a play of words] ) ." R. Juda and R. Jose intrusted him with their purses for safe-keeping over the Sabbath. R. Meir, however, did not, but put his in a pitcher and buried it alongside the head of the innkeeper's father's grave. His father appeared in a dream to the innkeeper, saying: "Go and take away the purse that is over my head." Kidor rose in the morning, and told it to R. Meir. He said to him: "A dream which occurs on the eve of the Sabbath has no significance." Nevertheless, R. Meir kept watch over his money the whole day, and at nightfall he removed it. On the morrow, when R. Juda and R. Jose said to the innkeeper: "Give us our purses." He replied to them: "You have never given them to me." R. Meir then said to them: "Why did you not pay attention to names?" "Why has the Master not told us about it?" replied they. He said: "I only say that such men ought to be suspected, but I could not say it with certainty." Noticing that he [Kidor] had lentils on his mustache they took him to a store and intoxicated him with wine. In the meantime they went to his wife, and told her that her husband had instructed her that she should give them their money; and to prove their statement they told her that on this very day they ate lentils. She returned their purses to them, and they went away. He (Kidor) then went and murdered his wife And this is meant by the statement of the Mishnah: "The failure to wash his hands before the meal caused a man to eat pork [for he was token to be a gentile]; and water, after the meal, caused one to obecome a murderer [refering to Kidor]." Consequently all of them began to pay strict attention to the name [of a person]. Later when they arrived at an inn whose keeper's name was Bala, they refused to stop there. They said this must be a wicked man, for it is written (Ezek. 23, 43) And Bala is an adulterer.
10
ת״ר ה׳ דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו שמואל אמר רוח רעה שורה עליו מאי בינייהו איכא בינייהו (ד׳ פד) למיקטלי׳ בדבר הנזרק. תניא כותיה דשמואל כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק דחייף ביה מסתכן דנכית ליה מאית דחיית ביה מסתכן מאי תקנתיה נשלח מאניה ונשדינהו קמיה ונרהוט כי הא דרב הונא בריה דרב יהושע הוה קאי בשוקא חף ביה שלח מאניה ושדא קמיה ורהט אמר קיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה:
Our Rabbis were taught: Five things have been said respecting a mad dog: Its mouth gapes wide, it drops saliva, its ears hang down, its tail is curled between its thighs, and it slinks alongside the road. And others say, it barks spasmodically. What causes a dog to become mad? Rab said: "It is caused by witches sporting with it." Samuel however said: "It is the cause of an evil spirit which rests upon it." Wherein do they differ? To kill it by means of a projectile [in order not to touch it]. (Fol. 84) We are taught in accordance with the opinion of Samuel: It (a mad dog) should be killed by an arrow, or other projectile, for whoever touches it becomes dangerously ill, and whoever is bitten by him dies. What are the remedies? He whose clothes have been touched by the dog should cast them off and run away, as it happened with R. Huna, the son of R. Joshua, who was rubbed against by a mad dog; he stripped himself, and ran away, saying: "I have fulfilled in my own person the verse (Ecc, 7) Wisdom giveth life to him who possesseth it."
11
(דף פה ע״ב) משנה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבינו לבין חבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. א״ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה׳ מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:
(Fol. 85b) MISHNAH: He who says, "I will sin, repent, sin again, and repent again," will have no opportunity to repent. If one says, "I will sin, and the Day of Atonement will atone for my sins," the Day of Atonement will bring no atonement for him. [Only] sins affecting the relation of man to God, the Day of Atonement atones for: but, sins affecting the relation of man to his fellow-man is not atoned for by the Day of Atonement until he appeases his fellow-man. This R. Elazar expounded (Lev. 16, 30) From all your sins before the Lord shall ye be clean; i,e. "Sins affecting the relation of man to God, the Day of Atonement atones for; but sins affecting the relation of man to his fellow-man, the Day of Atonment cannot atone for until his fellow-man has been appeased. "Happy are ye, OIsrael," remarked R. Akiba: "Before whom do you cleanse yourselves, and who cleanses you? Your Father, who is in Heaven! for it is said (Ez. 36, 25) There will I sprinkle clean water upon you, and ye shall be clean; and there is also another passage (Jer. 17, 13) The hope (Mikvah) of Israel is the Lord; i.e., just as a ritual bath of purification (Mikvah) purifies the unclean, so also does the Holy One, praised be He! cleanse Israel."
12
(דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א״ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה״כ מכפר שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. עבר אדם על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם וגו׳ אבל מי שיש חלול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיה כב יד) ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו׳:
(Fol. 86) R. Mathia b. Cheresh asked R. Elazar b. Azariah of Rome: "Have you heard of the four kinds of atonement, about which R. Ishmael expounded?" "There are only three," replied he, "for penitence, the fourth one, is combined with each of them. When one has transgressed a positive commandment, and repents before he leaves the place [of transgression] he is forgiven, as it is said (Jer. 3, 22) Return O backsliding children, I will heal your backslidings. If he has transgressed a prohibitive commandment, and offers repentance, his repentance causes the suspension of sentence, and penitence on the Day of Atonement forgives, as it is said (Lev. 16, 30) For on that day shall He make atonement for you, to cleanse you from, all your sins. If he has committed sins for which the penalties are Karoth, or death by Beth Din, then Penitence together with the Day of Atonement suspends [the sentence in Heaven] and afflictions finish the atonement, as it is said (Ps. 89, 33)Then will I visit with the rod their transgressions, and with plagues their iniquity. But he who has on his conscience the defamation of the name of the Lord, penitence cannot suspend, nor can the Day of Atonement atone for, nor will affliction end, his punishment; but all three together only suspend sentence, and death completes the atonement; as it is said (Is. 22, 14) And it was revealed in my ears by the Lord of hosts: Surely this iniquity shall not be forgiven unto you, until ye die."
13
היכי דמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולאלתר לא יהיבנא דמי. אמר אביי ל״ש אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה. אמר רבינא הא מתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. אביי כי הוה שקיל בשרא מבי תרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי וקרבינהו אהדדי ועביד להו חושבנא. רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ד׳ אמות בלא תפילין ובלא תורה. רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחביריו בושין משמועתו. היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא אביי אמר כדתניא (דברים ו ה) ואהבת את ה׳ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מתנו ומקחו נאה בשוק ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו כ) באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו:
What is called defaming the Lord's name? "For instance," said Rab, "if I take meat from a butcher and do not immediately pay for it." (He might say a great and religious man commits robbery.) Said Abaye: "This applies only where the custom is for the butcher not to come to collect, but not where the butcher comes to collect." Rabina said: "Matha Mechasia is a place where the butchers come around to collect." Whenever Abaye bought meat from a butcher who had a partner, he would pay both, and later would bring them together to straighten out the account. R. Jochanan said: "If I would walk four cubits without Tephilin, or without studying Torah, I should profane the Name of the Lord." R. Isaac b. Abdini said: "When a man's companions are ashamed of his reputation [the name is defamed]." In what respect might this [statement] be true? When people say of a man, "O God, pardon him for his deeds." Abaye said: "[The statement] refers to the following Baraitha: (Deut. 6, 5) Thou shalt love the Lord thy God. This implies that the Divine name may be beloved through thee; that a man should read and study the Torah and wait upon scholars; that he should speak softly to people; that his purchases and presents should be fitting, and that his business transactions be honest. What will people then say of him? Happy is he who studied the Torah; happy is his father, who taught him the Torah; happy is his teacher, who has instructed him in the Torah; and woe to those people who have not studied the Torah! Behold, the one who has learned Torah, how beautiful are his ways! How perfect are his deeds! Of him the passage reads (Is. 49, 3) And he said unto me. My servant art thou, O Israel, thou on whom I will be glorified. But one who has even read the Bible, studied the Mishnah and served the scholars, but speaks not gently to people, or whose purchases and gifts are not fitting, or who deals dishonestly, what do people say about him? Woe to him who has read the Bible and studied the Mishnah; woe to his father, who has taught him the Torah; woe to his teacher, who has instructed him in the Torah! Happy is he who did not study the Torah! See the one who has learned the Torah! How evil are his deeds! How evil are his ways! Of him the passage reads (Ezek. 36, 20) They profane My holy name, because they said of them, these are the people of the Lord, and out of His land are they gone forth."
14
א״ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר (הושע יד ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו׳. רבי חמא בר חנינא רמי כתיב (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב (שם) ארפא משובותיכם. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה אמר רב יהודה רב אמי רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (שם) כי אנכי בעלתי בכם גו׳ לא קשיא כאן מאהבה ומיראה כאן על ידי יסורין:
R. Chama b. Chanina said: "Penitence is great; for it brings healing to the world, as it is said (Hosea 14, 5) I will heal their backsliding, I will love them freely." R. Chama b. Chanina raised the following contradiction: It is written (Jer. 3, 14) Return, O backsliding children; which seems to apply even to those who had formerly been backsliders; and it is written (Ib.) I will heal thy backsliding, which seems to imply merely for the time being. No difficulty is here presented. The former case deals with one who repents out of love for God, but the latter deals with one who repents merely out of fear. R. Ami raised the following contradiction: It is written. Backsliding children, and elsewhere (Jer. 3, 14) For I am become your master and will take you as slaves. No difficulty is here presented. The former case applies to repentance through love or through fear [they are their children]. But the latter applies only when they do it through suffering [when they are considered merely as slaves].
15
א״ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ (שם ע״ב) אמר ר״י גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר (ירמיה ג ג) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר וגו׳ עד ושוב אלי נאם ה׳:
R. Levi said: "Penitence is great. It reaches the throne of Divine Majesty, as it is said (Hos. 14, 2) Return, O Israel, even unto the Lord thy God." R. Jochanan said: "Penitence is so great that it supersedes a negative commandment in the Torah, as it is said (Jer. 3, 3) One could say. Behold, if a man sends away his wife, and she goes from him, and becomes another man's, can he return unto her again? Would not that land be greatly polluted? and thou hast played the harlot with many companions, and will yet return to me, saith the Lord."
16
א״ר יונתן גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב:
R. Jochan said: "Penitence is great that it will cause to bring the redemption, as it is said. And a redeemer shall come to Zion and to them that turn from transgression in Jacob; i.e., why shall a redeemer come to Zion? Because of those that turn from transgression."
17
אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול איני והא אמר ר״ל גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם הוא יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה:
(Ib.) Resh Lakish said: "Penitence is great, since it mitigates intentional crimes to the status of inadvertent acts. As it is written (Hos. 14, 2) For thou hast stumbled in thy iniquity. Iniquity, is intentional, and yet it is called stumbling." Is this so? Did not Resh Lakish himself say: "Penitence is so great, that intentional sins are accounted to him [who repents] as though they were merits, as it is said (Ezek. 33, 19) And when the wicked returneth from his wickedness, and executeth justice and righteousness, he shall surely live for them." This presents no difficulty. The latter deals with one who repents out of love, and the former with one who repents out of fear.
18
אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר (שם) הוא יחיה, אמר רבי יצחק אמרי במערבא משמיה דרבא בר רמי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מקניט את הבירו ספק מתפייס ממנו ספק אין מתפייס ממנו ואם תמצא לומר מתפייס ממנו ספק מתפייס ממנו בדברים ספק מתפייס ממנו בממון אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר (שם) וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקטיר עליו קרבן שנאמר (שם) ונשלמה פרים שפתינו ושמא תאמר פרי חובות ת״ל אוהבם נדבה:
R. Jonathan said "Penitence is so great that it causes man to live long (to prolong the years and days of man), as it is said (Ib. ib.) He shall surely live." R. Isaac said that in the land of Israel, they say in the name of Raba b. Mari as follows: "Come and see how the custom of the Holy One, praised be He! differs from the custom of frail man. The custom of frail man is, that when he is provoked by his friend, it is doubtful whether he will or will not accept an apology; and should one even be sure to accept an apology, it is doubtful whether he will be appeased by mere words (without a fine). But the Holy One, praised be He! allows Himself to be appeased even if a man commits a sin in secret, as it is said (Hos. 14, 3) Take with you the words, and return to the Lord. And not this alone, but He even gives him credit [for his sins], as it is said (Ib. ib.) Accept good; and not this alone, but the passage considers him [the repentant sinner] equal to one who has sacrificed bullocks, as it is said here. Let us repay the steers with our lips One might say that they will be regarded as steers of sin-oyering. It is, therefore, said (Ib. 5) I will heal their backsliding, I will love them voluntarily [i.e., as a volunteer offering]."
19
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר (שם) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו, היכי דמי בעל תשובה כגון שבא עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ופירש הימנה מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותה אשה ובאותו פרק אמר רב יהודה רב רמי כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב וגו׳ וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו:
R. Zutra b. Tubia said in the name of Rab: "Repentance is so great, that even when an individual repents the whole world is pardoned together with him, as it is said: I will heal their backsliding, I will love them freely; for my anger is turned away from us. It does not say from them, but from us, — from all of us." What do you call a repentant sinner? When he had an opportunity to do a sin once, and twice, but abstains from committing it. R. Juda, pointing out with his finger, said: "This refers only to when it [the repentance] happened in the same place, with the same person, and at the same time." R. Juda said: "Rab raised the following contradiction: It is written (Pr. 28, 13) He that concealeth his transgressions will not prosper, and (Ps. 31, 1) Happy is he whose transgression is forgiven; whose sin is covered. It presents no difficulty. One refers to a sin publicly known [he ought to confess and repent]; but the other refers to a sin not yet known [he ought to repent before it has become known]." R. Zutra b. Tubia said: "The former deals with sins committed toward a man; and the other deals with sins committed toward God."
20
תניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו. שניה מוחלין לו. שלישית מוחלין לו. רביעית אין מוחלין לו שנאמר (עמוס ב ו) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בצבור אבל ביחיד לא ת״ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר:
We are taught in a Baraitha: R. Jose b. R. Juda said: "When a man sins the first time he is pardoned; the second time, he is pardoned; the third time, he is pardoned, as it is said (Amos 2, 6): Thus hath said the Lord: 'For three transgressions of Israel, and for four, will I not turn away their punishment.' And it is said (Job 33, 29) Lo, all those things doth God two or three times with man." What need for the second passage? From the first we might think that only a congregation is referred to, but not an individual. Come, listen: Lo, all these things doth God two or three times with man.
21
ת״ר עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהם יוה״כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ביוה״כ אחר ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה כאולתו ר״א ברבי יהודה אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר (תהלים נא ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר:
Our Rabbis were taught: "The sins for which one has confessed on one Day of Atonement, need not be confessed again on the next Day of Atonement. This is the case if he has not repeated the sin; but in case the sin was repeated, he should repeat the confession also. If, however, without having sinned again, he confessed again, then to him applies the verse (Prov. 26, 11) As a dog returneth to his vomit, so doth a fool repeat his folly." But R. Elazar b. R. Juda says: "So much the more may he be praised, as it is said (Ps. 51, 5) For of my transgressions I have full knowledge, and my sin is before me continually. But, how should the passage. As a dog returneth to his vomit, be explained? This refers to that which R. Huna said (for R. Huna said): "When a man commits a sin and repeats it, it is permitted to him." How can you think so? We must say that he meant: It appears to him permissible.
22
תניא רבי יהודה בן בבא אומר צריך אדם לפרט את החטא שנאמר (שמות לב לא ) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב רבי עקיבא אומר אינו צריך שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דאמר רבי ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שבלו שפתותיהם מלומר די גרם להם לעשות אלהי זהב:
We are taught that R. Juda b. Baba says, "One must specify his sin [when he confesses], as it is said (Ex. 32, 31) This people hath sinned a great sin, and they have made themselves a god of gold." R. Akiba, however, says that one need not specify his sin, as it is said (Ps. 33, 1) Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered. But how shall the passage. And they have made themselves a god of gold, be explained? This is explained by R. Janai, for R. Janai said: Moses thus pleaded before the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe! the silver and the gold which Thou didst pour upon them, until they said enough, were the reason they made the golden calf."
23
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם משה ודוד. משה אמר יכתב סורחני שנאמר (דברים לב נא) על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. דוד אמר לא יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בב״ד אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית זו שאכלה פגי שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה כדי שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. מיד הביאו פגי שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על כך היא לוקה:
Two good leaders have arisen for Israel, Moses and David. Moses said: "Let my sin be inscribed," as it is said (Deut. 32, 51) Because ye trespassed against Me in the midst of the children of Israel at the waters of Meribath-Kadesh, in the wilderness of Zin; because ye sanctified me not in the midst of the children of Israel. And David said: "Let my sins not be inscribed"; as it is said (Ps. 33, 1) Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered. The illustration of Moses and David may be compared to two women punished in court: one, because she had committed a disgraceful sin; and the other, because she had eaten unripe dates of the Sabbatical year. "I pray thee," pleaded the second, "proclaim the cause of my punishment, so that it should not be said I am punished for the same sin as the other woman." Complying with her request, they took the fruit and suspended it on her neck, and proclaimed, "Be it known that she has been chastised for this."
24
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל ג כ) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות. תשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות ואפילו לאחר שנחתם גזר דינם של פורענות. שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את בעליה ערום נכנס לה וערום יוצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה:
The evil deeds of hypocrites should be made public, to avoid the profaning of the name of the Lord; as it is said (Ezek. 3, 20) When a righteous man doth turn from his righteousness and doeth what is wrong, then will I lay a stumbling-block before him so that he shall die. The repentance of the confirmed sinner causes delay of a calamity, and the dispensation is not executed, even after the decree has been sealed. The prosperity of the wicked ends in a snare (leads them to sin); and the high office buries its occupant (causes premature death). One enters the world naked, and naked he leaves it. O, were he but as clean when he goes out as when he came in!
25
רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי בצבו נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתי לית אנא עביד וריקן לביתי איעול ערום אכנס לה וערום אצא ממנה ולואי שתהא ביאה כיציאה. (דף פז) כי הוה חזי אמבוהא דאזיל בתריה אמר הכי (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע בגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. מר זוטרא חסידא כי הוה מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן וגו׳:
Whenever Rab went to hold court, he said: "Of his own free will he [refering to himself] goes to meet death (divine punishment for wrong judgment), but the desire of his household he does not do (he neglects his own affairs); empty handed he comes to his home again. Naked, I entered the world, and naked I shall leave it. O! Were I but as clean when I leave as when I entered it!" (Fol. 87) When he noticed a crowd escorting him, he would say (Job 20, 6-7) Though his exaltation should mount up to the heavens, and his head should reach unto the clouds, yet when he but turneth round will be vanished forever; those who have seen him, will say: 'Where is he?'" When the people on the first Sabbath of the season carried Mar Zutra, the pious, on a chair upon their shoulders, he would say (Pr. 29, 24) "For strength endureth not forever."
26
(משלי יח ה) שאת פני רשע לא טוב לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעוה״ז לא טוב לו לאחאב בן עמרי שנשא הקדוש ברוך הוא לו פנים בעולם הזה שנאמר (מ״א כא כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני (משלי יח ה) להטות צדיק במשפט טוב להם לצדיקים שלא נשא להם הקדוש ברוך הוא פנים בעולם הזה אשריהם למשה ואהרן שלא נשא הקדוש ברוך הוא להם פנים בעולם הזה שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו׳ הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר (ויקרא י יב) הנותרים אלא שזכות אבותם עמדה להם אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שהיו ראוין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהם גרמה להם:
(Pr. 18, 5) It is not good to favor the wicked person. [This passage signifies that] it is not good for the wicked that indulgence is shown them (in this world by the Lord). It was not good for Achab that indulgence was shown him in this world by the Holy One, praised be He! as it is said (I Kings 21, 29) Hast thou seen how Achab has humbled himself before me? (Pr. 18, 5) to wrest [the cause of the] righteous in judgment. [This passage signifies that] it is well for the just that no indulgence is shown them by the Holy One, praised be He! in this world. Happy are Moses and Aaron, because no indulgence was shown them in this world by the Holy One, praised be He! as it is said (Num. 20, 12) Because ye have not confided in me, etc. But if you had confided in me, your time to depart from this world would not yet have arrived. Happy are the righteous; for, not only do they obtain divine grace for themselves, but they also transfer the same to their children and their children's children, until endless generations. More of Aaron's children were destined to be burnt like Nadab and Abihu, as it is said (Lev. 10, 12) That were left. But the divine grace of their parents preserved them. Woe unto the wicked; for not only do they attach guilt unto themselves, but they also cause guilt to be attached to their children and their children's children unto endless generations. Many sons belonged to Canaan who were worthy to be relied upon as was Tabi, the servant of Rabban Gamaliel; but the guilt of their father prevented them from becoming so.
27
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ״ט שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר (משלי כח יז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו:
Whoever causes a community to do good, no sin will come through him; and he who induces the public to sin, no time nor opportunity will be given him to do repentance. Whoever causes a community to do good will never be the cause of sin. Why so? Because he should not be in Gehenna, while his followers will be in Paradise; as it is said (Ps. 16, 10) For Thou wilt not abandon my soul to the grave. Thou wilt not suffer Thy pious to see corruption; and he who inspires the public to sin, no time nor opportunity will be given him to do repentance, — so that he should not be in Paradise while his followers will be in Gehenna; as it is said (Prov. 28, 17) A man oppressed by the load of having shed human blood will flee even to the pit: they shall not support him.
28
אחטא ואשוב אחטא ואשוב, תרי זימני למה לי כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר לימא מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר אפילו תימא רבי אגב שאני. רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו תנן עבירות שבין אדם להבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו דכתיב (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו והא כתיב (ש״א ב כה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. מאן אלהים דיינא אי הכי אימא סיפא ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו אלא הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים:
"I will sin, the Day of Atonement will atone for." Shall we assume that our Mishnah is not in accord with Rabbi? For we are taught in a Baraitha that Rabbi said: For all the sins mentioned in the Bible, [whether one has repented or not], the Day of Atonement atones. The Mishnah may agree with the opinion of Rabbi, but if a person sins, relying [on the Day of Atonement to atone for him], it is different. R. Joseph b. Chabu pointed out the following contradiction to R. Abahu: We are taught that the Day of Atonement does not atone for the sins against men until he appeases them, for it is written (Lev. 16, 30) From all your sins before the Lord shall ye be clean. Behold it is written (Sam. 2, 25) If one man sins against another, God will forgive him when he will pray. The word Elohim (God) refers here to the judge. If so, then how will you explain the last part of the passage: If against the Lord a man should sin, who shall judge him? [Cannot God himself judge him?] We must therefore say it means this: If one sins against a man, and appeases him, God forgives him; but if he sins against God, who can pray for him? Only repentance and good deeds.
29
(דף פז ע״א) אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך וכתיב (שם) נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלשה שורות של שלשה בני אדם שנאמר (איוב לג כז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי:
R. Isaac said: "He who has provoked his neighbor, even by words, must appease him as it is said (Prov. 6, 1) My son, if thou hast become surety for thy friend, etc., go hasten to him and urge thy friend; i.e., it thou hast his money, open thy palm and restore it to him; if not, request some persons to ask him to forgive thee." R. Chisda said: "He must try to appease him three times, and among three circles of persons. He then should assemble men around, and say, as in (Job 33, 27) I have sinned, and perverted that which was right, and it profited me not."
30
אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים שנא׳ (בראשית נ יז) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו׳ ועתה שא נא וגו׳ ואם מת אמר רב יוסף בר חבו מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ופלוני זה שחבלתי בו:
R. Jose b. Chanina said: "When one tries to appease another, he need not try more than three times, as it is said (Gen. 1, 17) Oh, I pray Thee, forgive, I pray thee, the trespass of thy brothers, and their sin, for evil have they done unto Thee, and now we pray Thee, forgive." And if the offended person is dead, he should bring ten persons to his grave and say: "I have sinned against God and against him who lies here, for I have wounded his feelings."
31
רב ירמיה הוה ליה מלתא לר׳ אבא בהדיה אזל ויתיב אדשא דרבי אבא נפקא אמתי׳ ושדיא לה כנושא מיא אקיקלת׳ מטא זרזיפי דמיא ארישיה אמר עשאוני אשפה וקרי אנפשיה (תהלים קיג ז) מאשפות ירים אביון שבקיה וקאזיל שמע רבי אבא נפק אבתריה אדהכי הדר לו רבי ירמיה אפיה ואתא בתריה א״ל לא צריכא השתא עלי רמי דכתיב (משלי ו ג) לך התרפס ורהב רעך. רבי זירא כל מאן דהוה ליה מלתא בהדיה הוה ממציא ליה נפשיה חליף ותני קמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה:
R. Jeremiah had not been on quite intimate terms with R. Abba: he went to appease him. He sat down on the threshold. The servant-maid came out to empty dirty water, and bespattered R. Jeremiah. He said: I was made like unto mud, and applied unto himself the passage (Ps. 113, 7) From the dunghill he lifieth up the needy. He abandoned hope and began to walk away. When R. Abba heard about this, he came out and followed him. Meanwhile R. Jeremiah, noticing that R. Abba pursued him, returned in the desire to approach and appease R. Abba, when R. Abba said to him: "Now, I have to ask forgiveness of thee, as it is written (Pr. 6, 3) Go, humble thyself, and urge thy neighbor." When R. Zera was on bad terms with any person, he passed him repeatedly, in order that the other might recollect and [try to] appease him.
32
רב הוה ליה מלתא בהדי ההוא טבחא אזל תריסר ירחי שתא לא אתא כי מטא מעלי יומא דכפורי ולא אתא אמר איזיל אנא לפייסיה פגע ביה רב הונא א״ל היכא קאזיל מר א״ל לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל גברא. אזיל קרא אבבא א״ל אבא את זיל לית לי בהדך מלתא קא פליג רישא אישתמוט נרגא הוי מחייה ארישיה וקטליה:
Rab once had a quarrel with a butcher. When the eve of the Day of Atonement arrived, the butcher did not come to ask his forgiveness. "It he does not come to me," said Rab, "then I shall go to him to ask forgiveness." On the road, R. Huna met him, and inquired of him: "Whither goes the Master?" "I go to appease that man," he said. "Abba (i.e., Rab) is on his way to kill a man," remarked R. Huna. When Rab came to the door of the butcher, who was cleaving a head of cattle, raising his eyes and perceiving Rab, he [the butcher] said: "Abba, is that thou? Go away, I don't want to have any dealings with thee." When he resumed the cleaving of the head, the axe slipt out of its hilt an dstruck his head, thus causing his death.
33
רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי (שם ע״ב) אתא רבי חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא רבי שמעון בר רבי הדר לרישא אתא רבי חנינא ברבי חמא א״ל כל דאתי נימא הדר לרישא נקט רבי חנינא מלתא בהדיה אזל רב לגביה תריסר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס והיכי עביד הכי והאמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים רב שאני ורבי חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא רבי חנינא חלמא חזא ליה לרב דזקפי ליה בדקלא וגמירי מאן דזקפי ליה בדיקלא רישא הוי אמר אידחייה ולא נדחיין:
Rab read before Rabbi a section from the Prophets (Ib. b). Meanwhile R. Chiya entered. Rab again read from the beginning. Then entered Bar Kapara. He began from the beginning again. Later came R. Simon, the son of Rabbi. He read from the beginning once more. Then came R. Chanina b. Chama. He said: "Shall I again begin from the beginning, after so many times?" and he did not do it. R. Chanina thereupon felt offended. Rab then went to him thirteen times on the eve of the Day of Atonement, and yet that man [R. Chanina] did not permit himself to be appeased. Why did he not do so? Did not R. Jose b. Chanina say: "More than three times one need not try?" Rab is different. Himself he treated more vigorously. Why did R. Chanina act in this wise? R. Chanina saw in a dream that Rab was hung on a tree, and there is a tradition: If one dreams of a man's being hung, he [that man] will become a leader. So he thought to himself: "I shall send him off. If I will not permit myself to be appeased, he will go to Babylon and become a leader there; consequently I will not be pushed aside, [for I might then become the leader here]."
(דף עד ע״ב) כתיב (דברים ח טז) המאכילך מן במדבר וכתיב (שם) ויענך וירעיבך רבי אמי ור׳ אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין. אמר אביי הילכך מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא. א״ר זירא מאי קראה (קהלת ו ט) טוב מראה עינים מהלך נפש. (משלי כג לא) כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם דומה עליו כמישור וחד אמר כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור (שם יב כו) דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים. (ישעיה סה כה) ונחש עפר לחמו רבי אמי ורבי אמי חד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר וחד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מתקררת עד שיאכל עפר: תניא א״ר יוסי בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. בשר ודם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו יורד לקרקע מזונותיו עמו קלל את כנען אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה קלל את האשה הכל רצין אחריה קלל את האדמה הכל ניזונין הימנה:
(Fol. 74b) It is written (Deu. 8, 16) Who hath fed thee in the wilderness with manna; and it is also written (Ib. ib. 3) And He afflicted thee and suffered thee to hunger. R. Ami and R. Asi both explained [of what such affliction consisted] . One said that you cannot compare a person who has bread in his basket with one who has none (i.e., the craving of him who lacks the opportunity of gratifying his hunger is much more intense then that of him who has the opportunity). The other said that you cannot compare one who sees what he eats with one who does not see what he eats. "This suggests," said R Joseph, "that the blind are never satisfied." "Therefore," said Abaye, "he who must eat, should eat only by day, and not by night." R. Zera said: "Where is the Biblical passage to prove it? (Ecc. 69) Better is what one seeth with the eyes than the wandering of desire." (Pr. 23, 31) When he glances into the cup, he drinks it down smoothly. R. Ami and R. Assi both explained this passage. One explained it: (Fol. 75) "Whoever glances into the cup, to him the entire world appears common (he disregards other people's rights)"; and the other said: "Whoever glances into the cup, to him all forbidden connections appear common (to which all have access)." (Ib. 12, 26) If there is care in the heart of a man, he shall suppress it. R. Ami and R. Assi both explained this. One said: "This means that he should dismiss, it from his mind." The other said: "He should speak it out to others." (Is. 65, 25) The serpent, dust shall be his food. R. Ami and A. Assi both explained this. One said this means: "Even if he eats the best things in the world, he tastes the flavor of earth"; and the other said: "Even after eating the best things in the world, he finds no satisfaction until he eats earth." We are taught in a Baraitha: R. Jose said: "Come and see how the custom of the Holy One, praised be He! differs from that of frail man. When one frail man provokes another, the latter tries to embitter his life; but the Holy One, praised be He! is not so. The serpent is cursed by Him, yet it climbs up the roof and finds its food; it then descends to the ground and finds its food there. Canaan was cursed. Nevertheless, he eats what his master eats, drinks what his master drinks. Woman was cursed, yet all run after her. The earth was cursed, yet the world is sustained by it."
תניא ר׳ יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כך המן מגיד לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א״ל משה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומר בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו נמצא עומר בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א״ל משה דינו לבקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב (במדבר יא ט) וברדת הטל על המחנה לילה וגו׳ וכתיב (שמות טז ח) ויצא העם ולקטו וגו׳ וכתיב (במדבר יא ד) שטו העם ולקטו וגו׳ הא כיצד צדיקים יורד להם על פתח בתיהם בינונים יצא העם ולקטו רשעים שטו העם ולקטו כתיב לחם וכתיב וטחנו הא כיצד צדיקים לחם בינונים עוגות רשעים טחנו בריחים. (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם לשד השמן א״ר אבהו מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כמה טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוציאין בו כמה טעמים:
We are taught in a Baraitha: R. Jose says: "Just as the prophet disclosed to Israel all that occurred in the very nooks and fissures of their dwellings, so also did the manna disclose all the secrets that were hidden in the very nooks and fissures." In what manner? For instance, when two [litigants] came to Moses, and the plaintiff said: "He has stolen my slave," while the defendant said: "You sold him to me," Moses would say: "In the morning we shall decide it." On the morrow, if the measure of manna for the slave was found in the house of his first master, it became known that the slave had been stolen; but if the measure of manna was found in the house of the other, it was evident that he had bought him. And so also if one came and impeached his wife for adultery, and she counter-charged him with that crime; then Moses again said: "In the morning we shall decide it." If her measure of manna was found in the house of her husband, it was evident that he had sinned; if the measure of manna was found in the house of her father, it was plain that she had sinned." It is written (Num. 15, 9) When the dew fell upon the camp in the night the manna fell upon it; and it is written (Ex. 16, 4) The people shall go out, and gather; and again it is written (Num. 11, 8) The people went about, and gathered it. How are the three verses to be reconciled? As for the righteous, the manna came down at the door of their tents; the average man had to go out and find it; the wicked had to swarm around and gather it." It is written (Ex. 16, 8) bread from heaven; and (Num. 11, 4) … made cakes of it; and (ib.) ground it. How shall these passages be reconciled to each other? For the righteous, it was ready bread; for the average man, it was cakes (unbaked); and the wicked had to grind it in a mill. (Num. 11, 8) Its taste was as of cakes mixed with oil. R. Abahu said: "Just as the breast, in which the suckling, every time he touches it, finds a different flavor [according to what his mother had eaten], so also did the manna, as often as the Israelites ate it, contain all flavors."
(שמות טז ח) ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע (עיקרים מג פ׳ י״ט) תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה (שם ע״ב) לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן. בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בערב והא אמר אביי האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכליה אלא ביממא מאי יממא כעין יממא. אמר רב אחא בר יעקב אמר רב חסדא בתחלה היו ישראל דומין לתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודתם:
(Ex. 16, 8) And Moses said: "When the Lord giveth you in the evening flesh to eat, and bread in the morning to the full." It was taught in the name of R. Joshua b. Karcha: (Ib. b) Bread [was given] because they had been reasonable in demanding it [only when they were hungry], they got it reasonably [right in the morning]; but as for meat, because they had been unreasonable in demanding it, [having had many flocks], it was also given to them with the same unreasonableness [late at night so that they had not sufficient time to prepare it] . By this, the Torah teaches a lesson in manners; viz,. that meat is to be eaten only by night. But did not Abaye once say: "He who has to eat a meal, should eat it only by day?" He meant while yet there is light. R. Acha b. Jacob said: "At first Israel were like hens, which constantly pick in the dunghill [so they ate at all times], till Moses came and set regular hours for their meals."
כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש. א״ר יוסי ברבי חנינא הא כיצד לנערים לחם ולזקנים שמן לתינוקות דבש. כתיב שליו וקרינן סליו:
It is written [the manna had the taste of] "bread, oil, honey." What does this signify? i.e., For the young it had the taste of bread; for the old, the taste of oil, and for the children, the taste of honey.
ת״ר (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא וכשנאמרו הדברים לפני ר׳ ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לר״ע עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלים לחם והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי אלא מה אני מקיים לחם אבירים אל תקרי לחם אבירים אלא לחם איברים, לחם שנבלע ברמ״ח איברים:
Our Rabbis have been taught: (Ps. 78, 25) The bread of Abirim did man eat. R. Akiba said: "That means, the bread that angels eat." When this was told to R. Ishmael, he said to them: "Go and tell unto R. Akiba: Thou hast been in error. Do then angels eat bread? Behold it is written (Deut. 9, 9) Bread did I not eat, and water did I not drink?" But how is the passage, bread of Abirim, to be explained? Do not read Abirim (angels), but Ebrim (members); i.e., it was absorbed by all the two hundred and forty-eight members (no refuse was left).
(דף עו) שאלו תלמידיו את רשב״י מפני מה לא היה יורד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן וקבע עליו פרנסתו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד וקבע לו פרנסתו בכל יום ויום לא ראוי לאותו בן שיקבול פני אביו בכל יום ויום ואף כך ישראל מי שיש לו ד׳ וה׳ בנים היה דואג ואומר שמא למחר אין המן יורד ונמצאו בניהם ובנותיהם מתים ברעב ונמצאו כל ישראל מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. ד״א (מן) שאוכלין אותו כשהוא חם. ד״א מפני משוי הדרך:
(Fol. 76) The disciples of R. Simon b. Jochai questioned him: "Wherefore did not the manna descend for Israel all at once for the whole year?" He answered: "I will explain it to you by means of a parable. Unto what may that be likened? Unto a frail king who ordered that his son's rations shall be supplied but once a year; the son, then, came to see his father but once a year. The king got angry and ordered again that the rations should be supplied daily. Could his son do otherwise than to visit his father every day? So it was also with Israel. Whoever had four children or five, worried, and said: 'Perhaps no manna will descend to-morrow, and all my children will starve of hunger.' Consequently all Israel directed their hearts [daily] towards their Heavenly Father." According to others, the purpose was that Israel should have it fresh every day; and still others, that they should not have to carry it on the road.
וכבר היה ר׳ טרפון וזקנים יושבים ועוסקים בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהם נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להם לישראל היה גבוה ס׳ אמה אמר לו רבי טרפון עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו א״ל רבי מקרא אני דורש (בראשית ז כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו׳ וכי ט״ו אמה בעמק ט״ו אמה בהרים וכי מיא שורי שורי הוה קיימא ותו תיבותא היכי סגיא אלא מעיקרא כתיב (שם) נבקעו כל מעיינות תהום רבה עד דשוו מיא לטורי ולבסוף כתיב (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (וגו׳) וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות כמדת פורענות הוא אומר (שם) וארובות השמים נפתחו ובמדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ודלתי שמים פתח ואומר (שם) וימטר עליהם מן לאכול ותנא כמה ארובות יש בדלת ד׳ ד׳ הרי כאן ח׳ נמצא מן שירד להם לישראל גבוה ס׳ אמה. תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם כג טו) תערוך לפני שולחן נגד צוררי וגו׳ אמר אביי ש״מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרים וחד לוגא מחזיק שנאמר (תהלים כג ה) כוסי רויה. רויה בגימטריא הכי הוי. מי דמי התם מ׳ יום והכא חדא שעתא התם לכ״ע הכא לישראל לחודיה. אם כן נפישי להו טפי אלא לרבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר:
It was after R. Tarphon and the elders had been occupied for a long time discussing the section concerning the manna that R. Elazar of Modein, who was among them, answered, saying: "The manna which came down to Israel in the desert was sixty cubits high." Thereupon R. Tarphon said to him: "Modite! How long wilt thou rake words together and bring them up against us (what authority have you for your assertions)?" "Rabbi," answered he, "I take my theory from the following passages (Gen. 7, 20) Fifteen cubits upward did the war ters prevail, and the mountains were covered. Does this mean that the water was fifteen cubits above the valley or fifteen cubits above the mountains? Did then the water stand like walls [so that it could be measured]? And besides, how could the ark ascend the mountains? Therefore, [we must explain it as follows], first of all apply the former passage (Ib. 11), … were all the fountains of the great deep broken up, until they were level with the mountains; and then apply the passage, fifteen cubits upward did the water prevail, etc. Let us see which measure is larger, the one of Divine goodness or of evil dispensation? Surely the measure of Divine goodness is larger than that of evil dispensation. Now, concerning the measure of evil dispensation, it is said (Ib. ib. 11) and the windows of heaven were opened; and concerning the measure of Divine goodness, it is written (Ps. 78, 23) And the doors of heaven He opened; and He caused to rain manna unto thee; and we have been taught as to how many window spaces a door space contains; viz., four windows to each door space. Hence there are eight window spaces, [and since at the evil dispensation when water came from two windows, it comprised fifteen cubits above the earth], therefore the manna [which came from eight windows] must have been sixty cubits high, [four times the amount]." We are taught in a Baraitha: Issi b. Juda says: "The manna which ascended for Israel was increased by itself in height till all the kings of the East and the West saw it, as it is said (Ib. 23, 15) Thou preparest for me a table in the presence of my assailants." "From this we infer," said Abaye, "that the [wine] cup of King David in the future world will hold two hundred and twenty-one quarts, as it is said (Ib. ib. b) My cup runneth over. The word cup (Kossi) equals in numerical value the above number. But how can Rabbi Elazar the Modite compare both things, since the flood lasted for forty days and the manna lasted only a short time; again, the flood did the work, for the entire world while the manna was merely for Israel alone. Hence the measure ought to be much more. We must, therefore, say that R. Elazar the Modite makes the inference by analogy of P'thicha, p'thicha, mentioned in both places.
(דף עז) מאי דכתיב (ירמיה ב כה) מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה מנעי עצמך מחטא כדי שלא יבאו רגליך לידי יחוף מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה:
(Fol. 77) (Jer. 2, 25) Prevent thy foot from being unshod, and thy throat from being thirsty; i.e., prevent thyself from sin, so that thy foot be not unshod, and prevent thy tongue from speaking vanity, so that thy throat be not thirsty.
(דף פג ע״ב) רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קאזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא א״ל מה שמך א״ל כידור אמר להו רבי מאיר שמע מינה אדם רשע הוא דכתיב (דברים לב כ) כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה אזל רבי מאיר אותביה בכדא וקבריה בקברא דאבוה דההוא גברא ברישיה איתחזי ליה אבוה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ברישיה דההוא גברא למחר אתא לקמיה דרבי מאיר א״ל הכי איתחזי לי בחלמאי א״ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון אזל רבי מאיר נטריה כולי יומא לאורתא שקלי לכיסיה ואתא. למחר אמרו ליה הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו רבי מאיר אמאי לא תבדקו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימור דאמרי אנא אחששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא אשקיוהו חמרא חזו טלפחי בדיקניה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלי לכיסייהו אזיל איהו וקטלא לאיתתיה היינו דתנן מים הראשונים האכילו בשר חזיר מים האחרונים הרגו את הנפש לסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לביתיה דגברא דשמיה בלה לא עיילי לגבי׳ אמרו ש״מ רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג מג) ואומר לבלה נאופים:
(Fol. 83b) It happened once that R. Meir, R. Juda and R. Jose were traveling on the road. R. Meir paid attention to the names of his innkeepers, but the other two did not pay any attention to it. When they arrived at an inn, they asked the host: "What is thy name?" "Kidor," he replied. "I infer from his name that he is a wicked man," said R. Meir, "because it is written (Deut. 32, 20) Ki dor tah-puchoth hema — (for a perverse generation are they [by a play of words] ) ." R. Juda and R. Jose intrusted him with their purses for safe-keeping over the Sabbath. R. Meir, however, did not, but put his in a pitcher and buried it alongside the head of the innkeeper's father's grave. His father appeared in a dream to the innkeeper, saying: "Go and take away the purse that is over my head." Kidor rose in the morning, and told it to R. Meir. He said to him: "A dream which occurs on the eve of the Sabbath has no significance." Nevertheless, R. Meir kept watch over his money the whole day, and at nightfall he removed it. On the morrow, when R. Juda and R. Jose said to the innkeeper: "Give us our purses." He replied to them: "You have never given them to me." R. Meir then said to them: "Why did you not pay attention to names?" "Why has the Master not told us about it?" replied they. He said: "I only say that such men ought to be suspected, but I could not say it with certainty." Noticing that he [Kidor] had lentils on his mustache they took him to a store and intoxicated him with wine. In the meantime they went to his wife, and told her that her husband had instructed her that she should give them their money; and to prove their statement they told her that on this very day they ate lentils. She returned their purses to them, and they went away. He (Kidor) then went and murdered his wife And this is meant by the statement of the Mishnah: "The failure to wash his hands before the meal caused a man to eat pork [for he was token to be a gentile]; and water, after the meal, caused one to obecome a murderer [refering to Kidor]." Consequently all of them began to pay strict attention to the name [of a person]. Later when they arrived at an inn whose keeper's name was Bala, they refused to stop there. They said this must be a wicked man, for it is written (Ezek. 23, 43) And Bala is an adulterer.
ת״ר ה׳ דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו שמואל אמר רוח רעה שורה עליו מאי בינייהו איכא בינייהו (ד׳ פד) למיקטלי׳ בדבר הנזרק. תניא כותיה דשמואל כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק דחייף ביה מסתכן דנכית ליה מאית דחיית ביה מסתכן מאי תקנתיה נשלח מאניה ונשדינהו קמיה ונרהוט כי הא דרב הונא בריה דרב יהושע הוה קאי בשוקא חף ביה שלח מאניה ושדא קמיה ורהט אמר קיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה:
Our Rabbis were taught: Five things have been said respecting a mad dog: Its mouth gapes wide, it drops saliva, its ears hang down, its tail is curled between its thighs, and it slinks alongside the road. And others say, it barks spasmodically. What causes a dog to become mad? Rab said: "It is caused by witches sporting with it." Samuel however said: "It is the cause of an evil spirit which rests upon it." Wherein do they differ? To kill it by means of a projectile [in order not to touch it]. (Fol. 84) We are taught in accordance with the opinion of Samuel: It (a mad dog) should be killed by an arrow, or other projectile, for whoever touches it becomes dangerously ill, and whoever is bitten by him dies. What are the remedies? He whose clothes have been touched by the dog should cast them off and run away, as it happened with R. Huna, the son of R. Joshua, who was rubbed against by a mad dog; he stripped himself, and ran away, saying: "I have fulfilled in my own person the verse (Ecc, 7) Wisdom giveth life to him who possesseth it."
(דף פה ע״ב) משנה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבינו לבין חבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. א״ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה׳ מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:
(Fol. 85b) MISHNAH: He who says, "I will sin, repent, sin again, and repent again," will have no opportunity to repent. If one says, "I will sin, and the Day of Atonement will atone for my sins," the Day of Atonement will bring no atonement for him. [Only] sins affecting the relation of man to God, the Day of Atonement atones for: but, sins affecting the relation of man to his fellow-man is not atoned for by the Day of Atonement until he appeases his fellow-man. This R. Elazar expounded (Lev. 16, 30) From all your sins before the Lord shall ye be clean; i,e. "Sins affecting the relation of man to God, the Day of Atonement atones for; but sins affecting the relation of man to his fellow-man, the Day of Atonment cannot atone for until his fellow-man has been appeased. "Happy are ye, OIsrael," remarked R. Akiba: "Before whom do you cleanse yourselves, and who cleanses you? Your Father, who is in Heaven! for it is said (Ez. 36, 25) There will I sprinkle clean water upon you, and ye shall be clean; and there is also another passage (Jer. 17, 13) The hope (Mikvah) of Israel is the Lord; i.e., just as a ritual bath of purification (Mikvah) purifies the unclean, so also does the Holy One, praised be He! cleanse Israel."
(דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א״ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה״כ מכפר שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. עבר אדם על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם וגו׳ אבל מי שיש חלול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיה כב יד) ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו׳:
(Fol. 86) R. Mathia b. Cheresh asked R. Elazar b. Azariah of Rome: "Have you heard of the four kinds of atonement, about which R. Ishmael expounded?" "There are only three," replied he, "for penitence, the fourth one, is combined with each of them. When one has transgressed a positive commandment, and repents before he leaves the place [of transgression] he is forgiven, as it is said (Jer. 3, 22) Return O backsliding children, I will heal your backslidings. If he has transgressed a prohibitive commandment, and offers repentance, his repentance causes the suspension of sentence, and penitence on the Day of Atonement forgives, as it is said (Lev. 16, 30) For on that day shall He make atonement for you, to cleanse you from, all your sins. If he has committed sins for which the penalties are Karoth, or death by Beth Din, then Penitence together with the Day of Atonement suspends [the sentence in Heaven] and afflictions finish the atonement, as it is said (Ps. 89, 33)Then will I visit with the rod their transgressions, and with plagues their iniquity. But he who has on his conscience the defamation of the name of the Lord, penitence cannot suspend, nor can the Day of Atonement atone for, nor will affliction end, his punishment; but all three together only suspend sentence, and death completes the atonement; as it is said (Is. 22, 14) And it was revealed in my ears by the Lord of hosts: Surely this iniquity shall not be forgiven unto you, until ye die."
היכי דמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולאלתר לא יהיבנא דמי. אמר אביי ל״ש אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה. אמר רבינא הא מתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. אביי כי הוה שקיל בשרא מבי תרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי וקרבינהו אהדדי ועביד להו חושבנא. רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ד׳ אמות בלא תפילין ובלא תורה. רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחביריו בושין משמועתו. היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא אביי אמר כדתניא (דברים ו ה) ואהבת את ה׳ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מתנו ומקחו נאה בשוק ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו כ) באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו:
What is called defaming the Lord's name? "For instance," said Rab, "if I take meat from a butcher and do not immediately pay for it." (He might say a great and religious man commits robbery.) Said Abaye: "This applies only where the custom is for the butcher not to come to collect, but not where the butcher comes to collect." Rabina said: "Matha Mechasia is a place where the butchers come around to collect." Whenever Abaye bought meat from a butcher who had a partner, he would pay both, and later would bring them together to straighten out the account. R. Jochanan said: "If I would walk four cubits without Tephilin, or without studying Torah, I should profane the Name of the Lord." R. Isaac b. Abdini said: "When a man's companions are ashamed of his reputation [the name is defamed]." In what respect might this [statement] be true? When people say of a man, "O God, pardon him for his deeds." Abaye said: "[The statement] refers to the following Baraitha: (Deut. 6, 5) Thou shalt love the Lord thy God. This implies that the Divine name may be beloved through thee; that a man should read and study the Torah and wait upon scholars; that he should speak softly to people; that his purchases and presents should be fitting, and that his business transactions be honest. What will people then say of him? Happy is he who studied the Torah; happy is his father, who taught him the Torah; happy is his teacher, who has instructed him in the Torah; and woe to those people who have not studied the Torah! Behold, the one who has learned Torah, how beautiful are his ways! How perfect are his deeds! Of him the passage reads (Is. 49, 3) And he said unto me. My servant art thou, O Israel, thou on whom I will be glorified. But one who has even read the Bible, studied the Mishnah and served the scholars, but speaks not gently to people, or whose purchases and gifts are not fitting, or who deals dishonestly, what do people say about him? Woe to him who has read the Bible and studied the Mishnah; woe to his father, who has taught him the Torah; woe to his teacher, who has instructed him in the Torah! Happy is he who did not study the Torah! See the one who has learned the Torah! How evil are his deeds! How evil are his ways! Of him the passage reads (Ezek. 36, 20) They profane My holy name, because they said of them, these are the people of the Lord, and out of His land are they gone forth."
א״ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר (הושע יד ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו׳. רבי חמא בר חנינא רמי כתיב (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב (שם) ארפא משובותיכם. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה אמר רב יהודה רב אמי רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (שם) כי אנכי בעלתי בכם גו׳ לא קשיא כאן מאהבה ומיראה כאן על ידי יסורין:
R. Chama b. Chanina said: "Penitence is great; for it brings healing to the world, as it is said (Hosea 14, 5) I will heal their backsliding, I will love them freely." R. Chama b. Chanina raised the following contradiction: It is written (Jer. 3, 14) Return, O backsliding children; which seems to apply even to those who had formerly been backsliders; and it is written (Ib.) I will heal thy backsliding, which seems to imply merely for the time being. No difficulty is here presented. The former case deals with one who repents out of love for God, but the latter deals with one who repents merely out of fear. R. Ami raised the following contradiction: It is written. Backsliding children, and elsewhere (Jer. 3, 14) For I am become your master and will take you as slaves. No difficulty is here presented. The former case applies to repentance through love or through fear [they are their children]. But the latter applies only when they do it through suffering [when they are considered merely as slaves].
א״ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ (שם ע״ב) אמר ר״י גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר (ירמיה ג ג) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר וגו׳ עד ושוב אלי נאם ה׳:
R. Levi said: "Penitence is great. It reaches the throne of Divine Majesty, as it is said (Hos. 14, 2) Return, O Israel, even unto the Lord thy God." R. Jochanan said: "Penitence is so great that it supersedes a negative commandment in the Torah, as it is said (Jer. 3, 3) One could say. Behold, if a man sends away his wife, and she goes from him, and becomes another man's, can he return unto her again? Would not that land be greatly polluted? and thou hast played the harlot with many companions, and will yet return to me, saith the Lord."
א״ר יונתן גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב:
R. Jochan said: "Penitence is great that it will cause to bring the redemption, as it is said. And a redeemer shall come to Zion and to them that turn from transgression in Jacob; i.e., why shall a redeemer come to Zion? Because of those that turn from transgression."
אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול איני והא אמר ר״ל גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם הוא יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה:
(Ib.) Resh Lakish said: "Penitence is great, since it mitigates intentional crimes to the status of inadvertent acts. As it is written (Hos. 14, 2) For thou hast stumbled in thy iniquity. Iniquity, is intentional, and yet it is called stumbling." Is this so? Did not Resh Lakish himself say: "Penitence is so great, that intentional sins are accounted to him [who repents] as though they were merits, as it is said (Ezek. 33, 19) And when the wicked returneth from his wickedness, and executeth justice and righteousness, he shall surely live for them." This presents no difficulty. The latter deals with one who repents out of love, and the former with one who repents out of fear.
אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר (שם) הוא יחיה, אמר רבי יצחק אמרי במערבא משמיה דרבא בר רמי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מקניט את הבירו ספק מתפייס ממנו ספק אין מתפייס ממנו ואם תמצא לומר מתפייס ממנו ספק מתפייס ממנו בדברים ספק מתפייס ממנו בממון אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר (שם) וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקטיר עליו קרבן שנאמר (שם) ונשלמה פרים שפתינו ושמא תאמר פרי חובות ת״ל אוהבם נדבה:
R. Jonathan said "Penitence is so great that it causes man to live long (to prolong the years and days of man), as it is said (Ib. ib.) He shall surely live." R. Isaac said that in the land of Israel, they say in the name of Raba b. Mari as follows: "Come and see how the custom of the Holy One, praised be He! differs from the custom of frail man. The custom of frail man is, that when he is provoked by his friend, it is doubtful whether he will or will not accept an apology; and should one even be sure to accept an apology, it is doubtful whether he will be appeased by mere words (without a fine). But the Holy One, praised be He! allows Himself to be appeased even if a man commits a sin in secret, as it is said (Hos. 14, 3) Take with you the words, and return to the Lord. And not this alone, but He even gives him credit [for his sins], as it is said (Ib. ib.) Accept good; and not this alone, but the passage considers him [the repentant sinner] equal to one who has sacrificed bullocks, as it is said here. Let us repay the steers with our lips One might say that they will be regarded as steers of sin-oyering. It is, therefore, said (Ib. 5) I will heal their backsliding, I will love them voluntarily [i.e., as a volunteer offering]."
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר (שם) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו, היכי דמי בעל תשובה כגון שבא עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ופירש הימנה מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותה אשה ובאותו פרק אמר רב יהודה רב רמי כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב וגו׳ וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו:
R. Zutra b. Tubia said in the name of Rab: "Repentance is so great, that even when an individual repents the whole world is pardoned together with him, as it is said: I will heal their backsliding, I will love them freely; for my anger is turned away from us. It does not say from them, but from us, — from all of us." What do you call a repentant sinner? When he had an opportunity to do a sin once, and twice, but abstains from committing it. R. Juda, pointing out with his finger, said: "This refers only to when it [the repentance] happened in the same place, with the same person, and at the same time." R. Juda said: "Rab raised the following contradiction: It is written (Pr. 28, 13) He that concealeth his transgressions will not prosper, and (Ps. 31, 1) Happy is he whose transgression is forgiven; whose sin is covered. It presents no difficulty. One refers to a sin publicly known [he ought to confess and repent]; but the other refers to a sin not yet known [he ought to repent before it has become known]." R. Zutra b. Tubia said: "The former deals with sins committed toward a man; and the other deals with sins committed toward God."
תניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו. שניה מוחלין לו. שלישית מוחלין לו. רביעית אין מוחלין לו שנאמר (עמוס ב ו) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בצבור אבל ביחיד לא ת״ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר:
We are taught in a Baraitha: R. Jose b. R. Juda said: "When a man sins the first time he is pardoned; the second time, he is pardoned; the third time, he is pardoned, as it is said (Amos 2, 6): Thus hath said the Lord: 'For three transgressions of Israel, and for four, will I not turn away their punishment.' And it is said (Job 33, 29) Lo, all those things doth God two or three times with man." What need for the second passage? From the first we might think that only a congregation is referred to, but not an individual. Come, listen: Lo, all these things doth God two or three times with man.
ת״ר עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהם יוה״כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ביוה״כ אחר ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה כאולתו ר״א ברבי יהודה אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר (תהלים נא ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר:
Our Rabbis were taught: "The sins for which one has confessed on one Day of Atonement, need not be confessed again on the next Day of Atonement. This is the case if he has not repeated the sin; but in case the sin was repeated, he should repeat the confession also. If, however, without having sinned again, he confessed again, then to him applies the verse (Prov. 26, 11) As a dog returneth to his vomit, so doth a fool repeat his folly." But R. Elazar b. R. Juda says: "So much the more may he be praised, as it is said (Ps. 51, 5) For of my transgressions I have full knowledge, and my sin is before me continually. But, how should the passage. As a dog returneth to his vomit, be explained? This refers to that which R. Huna said (for R. Huna said): "When a man commits a sin and repeats it, it is permitted to him." How can you think so? We must say that he meant: It appears to him permissible.
תניא רבי יהודה בן בבא אומר צריך אדם לפרט את החטא שנאמר (שמות לב לא ) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב רבי עקיבא אומר אינו צריך שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דאמר רבי ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שבלו שפתותיהם מלומר די גרם להם לעשות אלהי זהב:
We are taught that R. Juda b. Baba says, "One must specify his sin [when he confesses], as it is said (Ex. 32, 31) This people hath sinned a great sin, and they have made themselves a god of gold." R. Akiba, however, says that one need not specify his sin, as it is said (Ps. 33, 1) Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered. But how shall the passage. And they have made themselves a god of gold, be explained? This is explained by R. Janai, for R. Janai said: Moses thus pleaded before the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe! the silver and the gold which Thou didst pour upon them, until they said enough, were the reason they made the golden calf."
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם משה ודוד. משה אמר יכתב סורחני שנאמר (דברים לב נא) על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. דוד אמר לא יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בב״ד אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית זו שאכלה פגי שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה כדי שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. מיד הביאו פגי שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על כך היא לוקה:
Two good leaders have arisen for Israel, Moses and David. Moses said: "Let my sin be inscribed," as it is said (Deut. 32, 51) Because ye trespassed against Me in the midst of the children of Israel at the waters of Meribath-Kadesh, in the wilderness of Zin; because ye sanctified me not in the midst of the children of Israel. And David said: "Let my sins not be inscribed"; as it is said (Ps. 33, 1) Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered. The illustration of Moses and David may be compared to two women punished in court: one, because she had committed a disgraceful sin; and the other, because she had eaten unripe dates of the Sabbatical year. "I pray thee," pleaded the second, "proclaim the cause of my punishment, so that it should not be said I am punished for the same sin as the other woman." Complying with her request, they took the fruit and suspended it on her neck, and proclaimed, "Be it known that she has been chastised for this."
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל ג כ) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות. תשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות ואפילו לאחר שנחתם גזר דינם של פורענות. שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את בעליה ערום נכנס לה וערום יוצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה:
The evil deeds of hypocrites should be made public, to avoid the profaning of the name of the Lord; as it is said (Ezek. 3, 20) When a righteous man doth turn from his righteousness and doeth what is wrong, then will I lay a stumbling-block before him so that he shall die. The repentance of the confirmed sinner causes delay of a calamity, and the dispensation is not executed, even after the decree has been sealed. The prosperity of the wicked ends in a snare (leads them to sin); and the high office buries its occupant (causes premature death). One enters the world naked, and naked he leaves it. O, were he but as clean when he goes out as when he came in!
רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי בצבו נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתי לית אנא עביד וריקן לביתי איעול ערום אכנס לה וערום אצא ממנה ולואי שתהא ביאה כיציאה. (דף פז) כי הוה חזי אמבוהא דאזיל בתריה אמר הכי (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע בגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. מר זוטרא חסידא כי הוה מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן וגו׳:
Whenever Rab went to hold court, he said: "Of his own free will he [refering to himself] goes to meet death (divine punishment for wrong judgment), but the desire of his household he does not do (he neglects his own affairs); empty handed he comes to his home again. Naked, I entered the world, and naked I shall leave it. O! Were I but as clean when I leave as when I entered it!" (Fol. 87) When he noticed a crowd escorting him, he would say (Job 20, 6-7) Though his exaltation should mount up to the heavens, and his head should reach unto the clouds, yet when he but turneth round will be vanished forever; those who have seen him, will say: 'Where is he?'" When the people on the first Sabbath of the season carried Mar Zutra, the pious, on a chair upon their shoulders, he would say (Pr. 29, 24) "For strength endureth not forever."
(משלי יח ה) שאת פני רשע לא טוב לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעוה״ז לא טוב לו לאחאב בן עמרי שנשא הקדוש ברוך הוא לו פנים בעולם הזה שנאמר (מ״א כא כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני (משלי יח ה) להטות צדיק במשפט טוב להם לצדיקים שלא נשא להם הקדוש ברוך הוא פנים בעולם הזה אשריהם למשה ואהרן שלא נשא הקדוש ברוך הוא להם פנים בעולם הזה שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו׳ הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר (ויקרא י יב) הנותרים אלא שזכות אבותם עמדה להם אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שהיו ראוין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהם גרמה להם:
(Pr. 18, 5) It is not good to favor the wicked person. [This passage signifies that] it is not good for the wicked that indulgence is shown them (in this world by the Lord). It was not good for Achab that indulgence was shown him in this world by the Holy One, praised be He! as it is said (I Kings 21, 29) Hast thou seen how Achab has humbled himself before me? (Pr. 18, 5) to wrest [the cause of the] righteous in judgment. [This passage signifies that] it is well for the just that no indulgence is shown them by the Holy One, praised be He! in this world. Happy are Moses and Aaron, because no indulgence was shown them in this world by the Holy One, praised be He! as it is said (Num. 20, 12) Because ye have not confided in me, etc. But if you had confided in me, your time to depart from this world would not yet have arrived. Happy are the righteous; for, not only do they obtain divine grace for themselves, but they also transfer the same to their children and their children's children, until endless generations. More of Aaron's children were destined to be burnt like Nadab and Abihu, as it is said (Lev. 10, 12) That were left. But the divine grace of their parents preserved them. Woe unto the wicked; for not only do they attach guilt unto themselves, but they also cause guilt to be attached to their children and their children's children unto endless generations. Many sons belonged to Canaan who were worthy to be relied upon as was Tabi, the servant of Rabban Gamaliel; but the guilt of their father prevented them from becoming so.
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ״ט שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר (משלי כח יז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו:
Whoever causes a community to do good, no sin will come through him; and he who induces the public to sin, no time nor opportunity will be given him to do repentance. Whoever causes a community to do good will never be the cause of sin. Why so? Because he should not be in Gehenna, while his followers will be in Paradise; as it is said (Ps. 16, 10) For Thou wilt not abandon my soul to the grave. Thou wilt not suffer Thy pious to see corruption; and he who inspires the public to sin, no time nor opportunity will be given him to do repentance, — so that he should not be in Paradise while his followers will be in Gehenna; as it is said (Prov. 28, 17) A man oppressed by the load of having shed human blood will flee even to the pit: they shall not support him.
אחטא ואשוב אחטא ואשוב, תרי זימני למה לי כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר לימא מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר אפילו תימא רבי אגב שאני. רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו תנן עבירות שבין אדם להבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו דכתיב (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו והא כתיב (ש״א ב כה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. מאן אלהים דיינא אי הכי אימא סיפא ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו אלא הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים:
"I will sin, the Day of Atonement will atone for." Shall we assume that our Mishnah is not in accord with Rabbi? For we are taught in a Baraitha that Rabbi said: For all the sins mentioned in the Bible, [whether one has repented or not], the Day of Atonement atones. The Mishnah may agree with the opinion of Rabbi, but if a person sins, relying [on the Day of Atonement to atone for him], it is different. R. Joseph b. Chabu pointed out the following contradiction to R. Abahu: We are taught that the Day of Atonement does not atone for the sins against men until he appeases them, for it is written (Lev. 16, 30) From all your sins before the Lord shall ye be clean. Behold it is written (Sam. 2, 25) If one man sins against another, God will forgive him when he will pray. The word Elohim (God) refers here to the judge. If so, then how will you explain the last part of the passage: If against the Lord a man should sin, who shall judge him? [Cannot God himself judge him?] We must therefore say it means this: If one sins against a man, and appeases him, God forgives him; but if he sins against God, who can pray for him? Only repentance and good deeds.
(דף פז ע״א) אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך וכתיב (שם) נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלשה שורות של שלשה בני אדם שנאמר (איוב לג כז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי:
R. Isaac said: "He who has provoked his neighbor, even by words, must appease him as it is said (Prov. 6, 1) My son, if thou hast become surety for thy friend, etc., go hasten to him and urge thy friend; i.e., it thou hast his money, open thy palm and restore it to him; if not, request some persons to ask him to forgive thee." R. Chisda said: "He must try to appease him three times, and among three circles of persons. He then should assemble men around, and say, as in (Job 33, 27) I have sinned, and perverted that which was right, and it profited me not."
אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים שנא׳ (בראשית נ יז) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו׳ ועתה שא נא וגו׳ ואם מת אמר רב יוסף בר חבו מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ופלוני זה שחבלתי בו:
R. Jose b. Chanina said: "When one tries to appease another, he need not try more than three times, as it is said (Gen. 1, 17) Oh, I pray Thee, forgive, I pray thee, the trespass of thy brothers, and their sin, for evil have they done unto Thee, and now we pray Thee, forgive." And if the offended person is dead, he should bring ten persons to his grave and say: "I have sinned against God and against him who lies here, for I have wounded his feelings."
רב ירמיה הוה ליה מלתא לר׳ אבא בהדיה אזל ויתיב אדשא דרבי אבא נפקא אמתי׳ ושדיא לה כנושא מיא אקיקלת׳ מטא זרזיפי דמיא ארישיה אמר עשאוני אשפה וקרי אנפשיה (תהלים קיג ז) מאשפות ירים אביון שבקיה וקאזיל שמע רבי אבא נפק אבתריה אדהכי הדר לו רבי ירמיה אפיה ואתא בתריה א״ל לא צריכא השתא עלי רמי דכתיב (משלי ו ג) לך התרפס ורהב רעך. רבי זירא כל מאן דהוה ליה מלתא בהדיה הוה ממציא ליה נפשיה חליף ותני קמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה:
R. Jeremiah had not been on quite intimate terms with R. Abba: he went to appease him. He sat down on the threshold. The servant-maid came out to empty dirty water, and bespattered R. Jeremiah. He said: I was made like unto mud, and applied unto himself the passage (Ps. 113, 7) From the dunghill he lifieth up the needy. He abandoned hope and began to walk away. When R. Abba heard about this, he came out and followed him. Meanwhile R. Jeremiah, noticing that R. Abba pursued him, returned in the desire to approach and appease R. Abba, when R. Abba said to him: "Now, I have to ask forgiveness of thee, as it is written (Pr. 6, 3) Go, humble thyself, and urge thy neighbor." When R. Zera was on bad terms with any person, he passed him repeatedly, in order that the other might recollect and [try to] appease him.
רב הוה ליה מלתא בהדי ההוא טבחא אזל תריסר ירחי שתא לא אתא כי מטא מעלי יומא דכפורי ולא אתא אמר איזיל אנא לפייסיה פגע ביה רב הונא א״ל היכא קאזיל מר א״ל לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל גברא. אזיל קרא אבבא א״ל אבא את זיל לית לי בהדך מלתא קא פליג רישא אישתמוט נרגא הוי מחייה ארישיה וקטליה:
Rab once had a quarrel with a butcher. When the eve of the Day of Atonement arrived, the butcher did not come to ask his forgiveness. "It he does not come to me," said Rab, "then I shall go to him to ask forgiveness." On the road, R. Huna met him, and inquired of him: "Whither goes the Master?" "I go to appease that man," he said. "Abba (i.e., Rab) is on his way to kill a man," remarked R. Huna. When Rab came to the door of the butcher, who was cleaving a head of cattle, raising his eyes and perceiving Rab, he [the butcher] said: "Abba, is that thou? Go away, I don't want to have any dealings with thee." When he resumed the cleaving of the head, the axe slipt out of its hilt an dstruck his head, thus causing his death.
רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי (שם ע״ב) אתא רבי חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא רבי שמעון בר רבי הדר לרישא אתא רבי חנינא ברבי חמא א״ל כל דאתי נימא הדר לרישא נקט רבי חנינא מלתא בהדיה אזל רב לגביה תריסר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס והיכי עביד הכי והאמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים רב שאני ורבי חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא רבי חנינא חלמא חזא ליה לרב דזקפי ליה בדקלא וגמירי מאן דזקפי ליה בדיקלא רישא הוי אמר אידחייה ולא נדחיין:
Rab read before Rabbi a section from the Prophets (Ib. b). Meanwhile R. Chiya entered. Rab again read from the beginning. Then entered Bar Kapara. He began from the beginning again. Later came R. Simon, the son of Rabbi. He read from the beginning once more. Then came R. Chanina b. Chama. He said: "Shall I again begin from the beginning, after so many times?" and he did not do it. R. Chanina thereupon felt offended. Rab then went to him thirteen times on the eve of the Day of Atonement, and yet that man [R. Chanina] did not permit himself to be appeased. Why did he not do so? Did not R. Jose b. Chanina say: "More than three times one need not try?" Rab is different. Himself he treated more vigorously. Why did R. Chanina act in this wise? R. Chanina saw in a dream that Rab was hung on a tree, and there is a tradition: If one dreams of a man's being hung, he [that man] will become a leader. So he thought to himself: "I shall send him off. If I will not permit myself to be appeased, he will go to Babylon and become a leader there; consequently I will not be pushed aside, [for I might then become the leader here]."
סליק מסכת יומא.
End of Tract Yomah