(דף קיג) וכבדתו מעשות דרכיך וגו׳. וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. (ישעיה נח יג) מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול ממצוא חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותרים. ודבר דבר (שם ע״ב) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור אסור הרהור מותר. בשלמא כולהו לחיי אלא שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת. א״ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת א׳ מת״ק ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. אמר רבי אמי האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל מבשר אבותיו ויש אומרים כאלו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז כג) וימח את כל היקום וגו׳. אמר ריש לקיש למה נקרא שמה (זבחים פי״ד וע״ש מהרש״א) שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רב יוחנן ולמה נקרא שמה מצולה שכל מתי עולם נצללין לשם. (רות ג ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וגו׳ אמר רבי אלעזר אלו בגדים של שבת:
(Fol. 113a) And honor (the Sabbath) by not performing thy usual pursuits, by not following thine own business, and speaking (vain) words (Is. 58, 13). Honor it means that thy Sabbath clothes shall not be the same as that of the week days. R. Jochanan called his garments "my honors." Not doing thy usual pursuits, means that thy Sabbath walk shall not be as thy walk on weekdays; Not following thine own business, means that thine own business may not be followed, but Heavenly business (charity, etc.) is permitted; And speaking (vain) words, i.e., the mode of thy speaking on the Sabbath shall not be like that on the weekdays — speaking is prohibited, but thinking is permitted. All these are plain, but "that thy Sabbath walk shall not be as "thy walk on the week day" what does this signify? It means the same as the question which Rabbi asked of R. Ishmael, the son of R. Jose: "May one make large strides on the Sabbath?" R. Ishmael replied: "May one do so even on weekdays? For I say that a large step deprives one of a five-hundredth part of the light of one's eyes. A remedy for this is the drinking of the wine on which the Habdala benediction has been performed on the Sabbath evening." [Hence there is a different walk on the Sabbath.] (Ib. b.) R. Ami said: "Whoever eats from the earth of Babylon is regarded as if he were eating the flesh of his ancestors; according to some, it is as if he ate abominable and creeping things, for it is written (Gen. 7, 23) And it wiped off every living substance, etc." Resh Lakish said: "Why was it called Sinar? Because all the dead of the flood were buried there." R. Jochanan said: "And why was it called Metzula? Because all the dead of the world were drowned there."
2
(משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות דאלו נעמי קאמר לה (רות ג ג) ורחצת וסכת וגו׳ וירדת הגורן ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה. שמואל דאלו עלי קא״ל (שמואל א ג ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה׳ כי שומע עבדך ואלו בדידיה כתיב ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה׳. (רות ב ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאתה הלכה ובאתה עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. (שם) ויאמר בועז וגו׳ למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה. אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה ב׳ שבלים לקטה שלשה שבלים אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב. (שם) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים אמר רבי אלעזר כיון דחזא (רות א יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאדבוקי בה. (שם ב) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום אמר רבי אלעזר רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה דכתיב ביה הלום שנא׳ (ש״ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. (רות ב יד) וטבלת פתך בחומץ אמר רבי אלעזר מכאן שחומץ יפה לשרב. רבי שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשים כחומץ ומנו מנשה. (שם) ותשב מצד הקוצרים אמר רבי אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתתחלק. (שם) ויצבט לה קלי ותאכל וגו׳ אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה. ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אחוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעוה״ז ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבוא:
Give instructions to the wise and he will become yet wiser (Pr. 9, 9). "This refers," said R. Elazar, "to Ruth, the Moabite, and to Samuel of Ramath. As to Ruth, although Na'omi said to her, (Ruth 3, 3.) Therefore bathe, and anoint thyself and put thy garments upon thee, still Ruth did otherwise, as it is written (Ib. ib. 6.) And she went down at the threshing floor, and then it says, And she did in accordance with all that her mother-in-law commanded her. Concerning Samuel, although Eli said to him (I Sam. 3, 9.) Go, lie down, and it shall be, if He call thee, that thou shall say, Speak Lord, for thy servant heareth, Samuel did otherwise, at it is written (Ib. ib. 10.) And the Lord came, and placed Himself and called as at the previous times, Samuel, Samuel. And Samuel said, Speak, for thy servant heareth, and he did not say Speak Lord [lest it might not be the Sheehina on account of which God's name cannot be mentioned]." And she went, and came and gleaned in the field after the reapers (Ib. 2, 3). R. Elazar said: "She went and came, to and fro. until she found such men as were fit company for her." And Bo'az said, etc., Whose maiden is this? (Ib.) Was it proper for Bo'az to inquire whose maiden she was? R. Elazar said: "He noticed an act of wisdom committed by her, viz., two ears of corn she picked up, but three she did not." In a Baraitha we are taught: "He noticed that she was very modest, the standing sheaves she gleaned while she was standing and the sheaves that were lying on the ground, she gleaned while sitting." And keep close company with my own maidens. (Ib.) Was it proper for Bo'az to be attached to women? R. Elazar said: "As soon as Bo'az saw Orpah kissed her mother-in-law, but Ruth clung unto her (Ib. 1, 14), he thought it proper to be attached to her.'" And Bo'az said unto her, at meal time. 'Come near hither.' (Ib.) R. Elazar said: "By the word Halom (hither) he intimated to her that from her is destined to come forth the kingdom of David, who also used the expression, Halom (hither), as it is said (II Sam. 7, 18.) Then King David went in, and sat down before the Lord, and said. Who am I, O Lord Eternal? And what is my house that Thou hast brought me thither (halom)?" And dip thy morsel in the vinegar (Ruth 2, 14). "We infer from this," said R. Elazar, 'that vinegar is good for [relieving] heat." But R. Samuel b. Nachmeini said: "This was also an intimation to her, viz., it is destined that a son shall come forth from thee whose deeds will be as sour as vinegar (evil acts) and this refers , to King Menashe." And she seated herself beside the. reapers. (Ib.) R. Elazar said: "She took a seat beside the reapers, and not between them; this was also an intimation to her, viz., the kingdom of David is destined to be divided." And he reached her parched corn, and she ate, etc., (Ib.) R. Elazar said: "She ate, refers to the days of David [when Israel had already enjoyed rest]; Was satisfied, refers to the times of Solomon; And had some left; refers to the days of Hezekiah." Others say: "And she ate, refers to the days of David and Solomon; And was satisfied, refers to the days of King Hezekiah; And had some left, refers to the days of Rabbi; for the master said the officer of the stables of Rabbi was richer than the King Shabur (Persian Shah)." We are taught: "And she ate; refers to this world; And was satisfied, refers to the world to come; And had some left, refers to the time of Messiah."
3
(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש אמר רבי יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש רבי יוחנן לטעמיה דקרי למאניה מכבדותי. רבי אלעזר אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש. רשב״ג אומר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. אמר רב אחא בר אבא אמר רבי יוחנן (דף קיד) מנין לשינוי בגדים מן התורה שנאמר (ויקרא ו ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל לימדה תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק. והא רבי אבא בר חנינא נפיק. אמר ר׳ אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. וא״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. רבינא אמר רבד איתמר. ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מ״ד (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערום בבגדים בלואים ויחף במנעלים המטולאים. א״ר יוחנן תלמידי חכמים נקראים בנאין מפני שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם. ואמר ר׳ יוחנן איזהו ת״ח שמחזירין לו אבדה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להפכו. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. וה״מ למטרח בריפתיה. וא״ר יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נ״מ למנוייה פרנס על הצבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנוייה בריש מתיבתא:
And under His glory, shall be kindled a burning like the burning of fire (Is. 10, 16). R. Jochanan said: "Under His glory, but not His glory itself [referring to His garments] ." R. Jochanan is in acord with his own opinion, for he called his garment "my honors." But R. Elazar said: "Under His glory, means His glory itself." R. Samuel b. Nachmemi said: "Under His glory, has the same meaning as that of the burning of the sons of Aaron; as in the case concerning the burning of Aaron's sons, their souls were burnt but their bodies remained unscathed, so the burning referred to in the above passage also means the burning of the soul, and not of the body." (Fol 114a) R. Acha b. Abba in the name of R. Jochanan said: "Whence do we learn that the changing of clothes [for special occasions] is Biblical? It is said (Lev. 6, 4.) And he shall take off his garments, and put on other garments, and it was explained in the school of R. Ishmael, that 'The Torah teaches [incidentally] a lesson in good manners, viz., that the garments worn while cooking for a master should not be worn when serving the master with a cup of wine at his table.' "R. Chiya b. Abba in the name of R, Jochanan said: "It is a disgrace for a scholar to walk around with patched shoes." R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan said also: "A scholar upon whose garments a greasy stain is to be found, deserves to be punished with death; as it is said (Pr. 8, 36.) All those that hate me love death." Do not read Mesanai (those who hate me) but read it Masniai (things that cause others to hate me). Rabina said that Rebad was read [in the above, instead of Rabab (grease-stain)] and they do not differ save that the former refers to the over-garment [on which even a grease-stain is disgraceful] but the latter refers to the garment. Further said R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan: "What is meant by the passage (Is. 20, 3.) Just as my servant Isaiah hath walked naked and barefooted, i.e., naked, with wornout garments; and "barefooted, with patched shoes." R. Jochanan said also: "Scholars are called 'Builders' because they are engaged in [the study of] the preservation of the [mental and moral] world." R. Jochanan also said: "Who can be called a scholar sufficiently trustworthy that a lost article shall be restored to him on his identification from a general description [without describing particular marks of the article]? A scholar who is so particular that, if he happens to put on his night-robe wrong-sided, he will take the trouble to take it off and adjust it properly." Further said R. Jochanan: "Who is the scholar worthy of being made the chief of a congregation? The one who, when asked concerning a law bearing on any subject, knows exactly what to answer, even such a law as contained in the treatise of Kalah." R. Jochanan said also: "Who is to be called a scholar deserving to have his work performed by the people of his town? The one who neglects his own affairs in order to attend to religious affairs." This refers, however, only to the trouble of maintaining him and his family [which he neglects on account of his congregational duties]. R. Jochanan also said: "Who may be called a scholar? One who can give an interpretation of any law in whatever chapter it may be shown him." In regard to what practical difference is this stated? In regard to this: If a man is familiar only with the laws of one treatise, he may be competent to be the chief of only one community; but if he understands them all, he may be made the chief of the academy.
(דף קיג) וכבדתו מעשות דרכיך וגו׳. וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. (ישעיה נח יג) מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול ממצוא חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותרים. ודבר דבר (שם ע״ב) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור אסור הרהור מותר. בשלמא כולהו לחיי אלא שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת. א״ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת א׳ מת״ק ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. אמר רבי אמי האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל מבשר אבותיו ויש אומרים כאלו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז כג) וימח את כל היקום וגו׳. אמר ריש לקיש למה נקרא שמה (זבחים פי״ד וע״ש מהרש״א) שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רב יוחנן ולמה נקרא שמה מצולה שכל מתי עולם נצללין לשם. (רות ג ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וגו׳ אמר רבי אלעזר אלו בגדים של שבת:
(Fol. 113a) And honor (the Sabbath) by not performing thy usual pursuits, by not following thine own business, and speaking (vain) words (Is. 58, 13). Honor it means that thy Sabbath clothes shall not be the same as that of the week days. R. Jochanan called his garments "my honors." Not doing thy usual pursuits, means that thy Sabbath walk shall not be as thy walk on weekdays; Not following thine own business, means that thine own business may not be followed, but Heavenly business (charity, etc.) is permitted; And speaking (vain) words, i.e., the mode of thy speaking on the Sabbath shall not be like that on the weekdays — speaking is prohibited, but thinking is permitted. All these are plain, but "that thy Sabbath walk shall not be as "thy walk on the week day" what does this signify? It means the same as the question which Rabbi asked of R. Ishmael, the son of R. Jose: "May one make large strides on the Sabbath?" R. Ishmael replied: "May one do so even on weekdays? For I say that a large step deprives one of a five-hundredth part of the light of one's eyes. A remedy for this is the drinking of the wine on which the Habdala benediction has been performed on the Sabbath evening." [Hence there is a different walk on the Sabbath.] (Ib. b.) R. Ami said: "Whoever eats from the earth of Babylon is regarded as if he were eating the flesh of his ancestors; according to some, it is as if he ate abominable and creeping things, for it is written (Gen. 7, 23) And it wiped off every living substance, etc." Resh Lakish said: "Why was it called Sinar? Because all the dead of the flood were buried there." R. Jochanan said: "And why was it called Metzula? Because all the dead of the world were drowned there."
(משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות דאלו נעמי קאמר לה (רות ג ג) ורחצת וסכת וגו׳ וירדת הגורן ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה. שמואל דאלו עלי קא״ל (שמואל א ג ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה׳ כי שומע עבדך ואלו בדידיה כתיב ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה׳. (רות ב ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאתה הלכה ובאתה עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. (שם) ויאמר בועז וגו׳ למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה. אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה ב׳ שבלים לקטה שלשה שבלים אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב. (שם) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים אמר רבי אלעזר כיון דחזא (רות א יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאדבוקי בה. (שם ב) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום אמר רבי אלעזר רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה דכתיב ביה הלום שנא׳ (ש״ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. (רות ב יד) וטבלת פתך בחומץ אמר רבי אלעזר מכאן שחומץ יפה לשרב. רבי שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשים כחומץ ומנו מנשה. (שם) ותשב מצד הקוצרים אמר רבי אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתתחלק. (שם) ויצבט לה קלי ותאכל וגו׳ אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה. ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אחוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעוה״ז ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבוא:
Give instructions to the wise and he will become yet wiser (Pr. 9, 9). "This refers," said R. Elazar, "to Ruth, the Moabite, and to Samuel of Ramath. As to Ruth, although Na'omi said to her, (Ruth 3, 3.) Therefore bathe, and anoint thyself and put thy garments upon thee, still Ruth did otherwise, as it is written (Ib. ib. 6.) And she went down at the threshing floor, and then it says, And she did in accordance with all that her mother-in-law commanded her. Concerning Samuel, although Eli said to him (I Sam. 3, 9.) Go, lie down, and it shall be, if He call thee, that thou shall say, Speak Lord, for thy servant heareth, Samuel did otherwise, at it is written (Ib. ib. 10.) And the Lord came, and placed Himself and called as at the previous times, Samuel, Samuel. And Samuel said, Speak, for thy servant heareth, and he did not say Speak Lord [lest it might not be the Sheehina on account of which God's name cannot be mentioned]." And she went, and came and gleaned in the field after the reapers (Ib. 2, 3). R. Elazar said: "She went and came, to and fro. until she found such men as were fit company for her." And Bo'az said, etc., Whose maiden is this? (Ib.) Was it proper for Bo'az to inquire whose maiden she was? R. Elazar said: "He noticed an act of wisdom committed by her, viz., two ears of corn she picked up, but three she did not." In a Baraitha we are taught: "He noticed that she was very modest, the standing sheaves she gleaned while she was standing and the sheaves that were lying on the ground, she gleaned while sitting." And keep close company with my own maidens. (Ib.) Was it proper for Bo'az to be attached to women? R. Elazar said: "As soon as Bo'az saw Orpah kissed her mother-in-law, but Ruth clung unto her (Ib. 1, 14), he thought it proper to be attached to her.'" And Bo'az said unto her, at meal time. 'Come near hither.' (Ib.) R. Elazar said: "By the word Halom (hither) he intimated to her that from her is destined to come forth the kingdom of David, who also used the expression, Halom (hither), as it is said (II Sam. 7, 18.) Then King David went in, and sat down before the Lord, and said. Who am I, O Lord Eternal? And what is my house that Thou hast brought me thither (halom)?" And dip thy morsel in the vinegar (Ruth 2, 14). "We infer from this," said R. Elazar, 'that vinegar is good for [relieving] heat." But R. Samuel b. Nachmeini said: "This was also an intimation to her, viz., it is destined that a son shall come forth from thee whose deeds will be as sour as vinegar (evil acts) and this refers , to King Menashe." And she seated herself beside the. reapers. (Ib.) R. Elazar said: "She took a seat beside the reapers, and not between them; this was also an intimation to her, viz., the kingdom of David is destined to be divided." And he reached her parched corn, and she ate, etc., (Ib.) R. Elazar said: "She ate, refers to the days of David [when Israel had already enjoyed rest]; Was satisfied, refers to the times of Solomon; And had some left; refers to the days of Hezekiah." Others say: "And she ate, refers to the days of David and Solomon; And was satisfied, refers to the days of King Hezekiah; And had some left, refers to the days of Rabbi; for the master said the officer of the stables of Rabbi was richer than the King Shabur (Persian Shah)." We are taught: "And she ate; refers to this world; And was satisfied, refers to the world to come; And had some left, refers to the time of Messiah."
(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש אמר רבי יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש רבי יוחנן לטעמיה דקרי למאניה מכבדותי. רבי אלעזר אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש. רשב״ג אומר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. אמר רב אחא בר אבא אמר רבי יוחנן (דף קיד) מנין לשינוי בגדים מן התורה שנאמר (ויקרא ו ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל לימדה תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק. והא רבי אבא בר חנינא נפיק. אמר ר׳ אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. וא״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. רבינא אמר רבד איתמר. ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מ״ד (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערום בבגדים בלואים ויחף במנעלים המטולאים. א״ר יוחנן תלמידי חכמים נקראים בנאין מפני שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם. ואמר ר׳ יוחנן איזהו ת״ח שמחזירין לו אבדה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להפכו. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. וה״מ למטרח בריפתיה. וא״ר יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נ״מ למנוייה פרנס על הצבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנוייה בריש מתיבתא:
And under His glory, shall be kindled a burning like the burning of fire (Is. 10, 16). R. Jochanan said: "Under His glory, but not His glory itself [referring to His garments] ." R. Jochanan is in acord with his own opinion, for he called his garment "my honors." But R. Elazar said: "Under His glory, means His glory itself." R. Samuel b. Nachmemi said: "Under His glory, has the same meaning as that of the burning of the sons of Aaron; as in the case concerning the burning of Aaron's sons, their souls were burnt but their bodies remained unscathed, so the burning referred to in the above passage also means the burning of the soul, and not of the body." (Fol 114a) R. Acha b. Abba in the name of R. Jochanan said: "Whence do we learn that the changing of clothes [for special occasions] is Biblical? It is said (Lev. 6, 4.) And he shall take off his garments, and put on other garments, and it was explained in the school of R. Ishmael, that 'The Torah teaches [incidentally] a lesson in good manners, viz., that the garments worn while cooking for a master should not be worn when serving the master with a cup of wine at his table.' "R. Chiya b. Abba in the name of R, Jochanan said: "It is a disgrace for a scholar to walk around with patched shoes." R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan said also: "A scholar upon whose garments a greasy stain is to be found, deserves to be punished with death; as it is said (Pr. 8, 36.) All those that hate me love death." Do not read Mesanai (those who hate me) but read it Masniai (things that cause others to hate me). Rabina said that Rebad was read [in the above, instead of Rabab (grease-stain)] and they do not differ save that the former refers to the over-garment [on which even a grease-stain is disgraceful] but the latter refers to the garment. Further said R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan: "What is meant by the passage (Is. 20, 3.) Just as my servant Isaiah hath walked naked and barefooted, i.e., naked, with wornout garments; and "barefooted, with patched shoes." R. Jochanan said also: "Scholars are called 'Builders' because they are engaged in [the study of] the preservation of the [mental and moral] world." R. Jochanan also said: "Who can be called a scholar sufficiently trustworthy that a lost article shall be restored to him on his identification from a general description [without describing particular marks of the article]? A scholar who is so particular that, if he happens to put on his night-robe wrong-sided, he will take the trouble to take it off and adjust it properly." Further said R. Jochanan: "Who is the scholar worthy of being made the chief of a congregation? The one who, when asked concerning a law bearing on any subject, knows exactly what to answer, even such a law as contained in the treatise of Kalah." R. Jochanan said also: "Who is to be called a scholar deserving to have his work performed by the people of his town? The one who neglects his own affairs in order to attend to religious affairs." This refers, however, only to the trouble of maintaining him and his family [which he neglects on account of his congregational duties]. R. Jochanan also said: "Who may be called a scholar? One who can give an interpretation of any law in whatever chapter it may be shown him." In regard to what practical difference is this stated? In regard to this: If a man is familiar only with the laws of one treatise, he may be competent to be the chief of only one community; but if he understands them all, he may be made the chief of the academy.