(דף כב ע״ב) אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא דאילו בספר תורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרי חדא:
(Fol. 22 b) Said Raba: "How foolish are those who arise before the Holy Scrolls, but do not arise before a great man. We find that in the Holy Scrolls it reads forty [lashes] and the Rabbis, however, reduced it one." [Hence their authority is even greater than that of the Torah itself.]
2
(דף כג) אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה מנין לרצועה שהיא של עגל שנאמר (דברים כה ג) ארבעים יכנו לא יוסיף וסמיך ליה (שם כה ד) לא תחסום שור בדישו. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה שנאמר (שמות לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליט לכלבים שנאמר (שם כב ל) לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וקרי ביה לא תשיא:
(Fol. 23) R. Shesheth said in the name of R. Elazar b. Azaria: "Whence do we know that the strap [with which lashes are given] must be of calf skin? From the following passage (Deut. 25, 3) Forty stripes he may give him, he shall not exceed, and immediately after, it reads, Thou shalt not muzzle the ox." R. Shesheth, in the name of R. Elazar b. Azaria, said again: "Whoever disregards the festive weeks [treating them as ordinary days], is considered as if he served idols; for the verse reads (Ex. 34, 17) Thou shalt make thee no molten God, and immediately follows the passage, The feast of unleavened bread shalt thou keep." R. Shesheth, in the name of R. Elazar b. Azaria, said again: "Whoever speaks gossip, or listens to gossip, and whoever testifies as a false witness deserves to be thrown before dogs, for the passage reads (Ib. 22, 30) To the dogs shalt ye cast it, and immediately follows, Thou shalt not receive a false report; put not thy hand with the wicked to be an unrighteous witness. Read it Tashi," (to bear or receive false reports).
3
פיסקא. ושתי רצועות עולות ויורדות בה. תנא ושל חמור. כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיה א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע אמר הקב״ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:
"Two small stripes," etc. In a Baraitha it is taught from ass leather, as a certain Galilean preached in the presence of R. Chisda: (Is. 1, 3) The ox knoweth his owner and the ass his master's crib; Israel doth not. The Holy One, praised be He! said: "Let the one that knoweth the master's crib come and take revenge on him who does not want to know it."
4
משנה. כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כה ג) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך דברי ר׳ חנניא בן גמליאל. וא״ר חנניא בן גמליאל ומה אם העובר עבירה אחת נפשו ניטלת לו עליו העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. רבי ישמעאל אומר ממקומו הוא למד שנאמר (ויקרא יח כט) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואומר (שם יח ה) (ע״ב) וחי בהם הא כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ר' שמעון ברבי אומר (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש ממנו עאכ״ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. ר׳ חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מב כא) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
MISHNA: All who are liable to Kareth if beaten, are exempt from it (Kareth), as it is said (Ib., ib. 3) Thy brother rendered vile, i.e., as soon as he was rendered vile, he is thy brother. This is the opinion of R. Chanania b. Gamaliel. R. Chanania b. Gamaliel remarked: "If the commiitting of a crime deprives one of his soul, how much more should a meritorious act save one's soul!" R. Ishmael said: "This may be inferred from the very place which treats of Kareth (Lev. 18, 29) Even the souls that commit them shall be cut off, and (Ib., ib. 5) [Ordinances, which, if a man do] he shall live in them. From this, it is to be inferred that if one only abstains from committing a crime, he is rewarded as if he acted meritoriously." R. Simon b. Rabbi said: "Concerning the passage (Deut. 12, 23) Be firm so as not to eat the blood; for the blood is the life. Now, if a person rejects blood which is disgusting to one, and abstains from it, is rewarded; how much more is one to be rewarded for abstaining from robbery and adultery towards which the nature of man is inclined; and not only he, but also all his descendants to the end of the generations, may be rewarded." R. Chanania b. Akashya said: "The Holy One, praised be He! wanted to make Israel blissful and therefore He multiplied to them his commands in the Torah, as it reads (Is. 42, 21) The Lord was pleased [to do this], for the sake of His righteousness: [therefore] He maketh the teaching great and glorious."
5
אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידן. אלו הן מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר. מקרא מגילה דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה. שאילת שלום בשם דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ואומר (שופטים ו יב) ה׳ עמך גבור החיל מאי ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומן שמיא לא אסכימו על ידיה תא שמע ה׳ עמך גבור החיל. הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף וגו׳ (שם) והריקותי לכם ברכה עד בלי די אמר רב חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:
Said R. Joshua b. Levi: "Three things were done by the worldly court, and the heavenly court agreed with them. They are: The reading of the Book of Esther on Purim (Feast of Esther); greeting with the Holy Name, and placing the tithe belonging to the Levites in the treasury of the sanctuary. As to the first, we infer from (Esther 9, 27) The Jews ordained, and took upon them; i.e., they ordained above, what they took upon them down below. Greeting, from (Ruth, 2, 4) And he said unto the reapers, the Lord be with you, and there is also a verse (Jud. 6, 12) The Lord is with thee, thou mighty man of valor. To what purpose is the second quotation? Lest one say that Boas did it according to his own opinion and without the consent of heaven. Come, listen! The Lord is with thee, thou mighty man of valor. And concerning tithe, as it is written (Mal. 3, 10) Bring ye the whole tithes into the store-house, that there may be food in My house, and try Me now herewith, saith the Lord of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficient.
6
אמר ר׳ אלעזר בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו׳ מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזיל נמי אינש אחרינא לגבה יצתה ב״ק ואמרה ממנו יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל דכתיב (ש״א יב ג) הננו ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו וגו' ויאמר אליהם עד ה׳ בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד ויאמרו מיבעי ליה יצתה ב״ק ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מ״א ג כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו מנא ידע דילמא איערומי קא מערמא יצאת ב״ק ואמרה היא אמו. אמר רבא ממאי דילמא יהודה כיון דחשיב יומי וירחי ואתרמי ליה דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן. שמואל נמי דכולהו ישראל דכולה וישראל קרי להו בלשון יחיד דכתיב (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה׳. שלמה נמי הא מרחם קא מרחמנא והא לא קא מרחמנא אלא גמרא:
R. Elazar said: "At three places the Holy spirit appeared: At the court of Shem, in the court of the prophet Samuel, and in the court of King Solomon. At the court of Shem, as it is written (Gen. 38, 26) And Juda acknowledged them and said, She hath been more righteous than I. And whence did he know? Perhaps just as he was with her, so was some one else. Therefore a Heavenly voice was heard: I have decided that so is it to be. In the court of Samuel, as it is written (I. Sam. 12, 5) And he answered, He is witness. Why He? It ought to be they! Hence a Heavenly voice was heard, I witness that so it is. And in the court of King Solomon, as it is written (I. Kin. 3, 17) The king then answered and said, Give her the living child and do not slay it; She is its mother. And whence do we know that it really was so, perhaps she deceived him? Hence the last words, she is its mother, were said by a Heavenly voice." Said Raba: "If it were based merely upon the Scripture, all of them could be objected to, but this is shown by tradition."
7
דרש ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס״ה לאוין כמנין ימות החמה רמ״ח עשה כנגד איבריו של אדם א״ר המנונא מאי קראה (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה תור״ה בגימטריא (דף כד) שית מאה וחד סרי הוין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידן על י״א דכתיב (תהלים טו א) מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו׳ הולך תמים זה אברהם דכתיב ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק כגון אבא חלקיה. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (שם כז יב) אולי ימושני אבי. לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה ת״ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו אבי אבי רבי רבי מרי מרי. נשבע להרע ולא ימיר כר׳ יוחנן דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית נכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. וכתיב עושה אלה לא ימוט לעולם. וכשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד כולהו הוא דלא ימוט הא דעביד חדא מנייהו ימוט אמר ליה ר׳ עקיבא אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא בכל אלה באחת מכל אלה ה״נ עושה אלה אחת מאלה. בא ישעיה והעמידן על שש שנאמר (ישעיה לג טו) הולך צדקות ודובר מישרים וגו׳ הולך צדקות זה אברהם דכתיב (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו׳ לעשות צדקה ומשפט. ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חברו ברבים. מואס בבצע מעשקות כגון ר׳ ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון רבי ישמעאל בר׳ יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים כגון רבי אלעזר ברבי שמעון דלא שמיע ליה בזילותא דרבנן ושתיק. ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דא״ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וכתיב הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידן על שלשה שנאמר (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים. והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת והלא דברים ק״ו ומה דברים שאין דרכן לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעא עאכ״ו. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמום והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה ד) כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן ודלמא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק וחעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה:
R. Simlai lectured: "Six hundred and thirteen commands were spoken to Moses; three hundred and sixty-five of them negatives, corresponding to the number of days in the year counting according to the solar system, and two hundred and forty-eight positives, corresponding to the members of a human body." Said R. Hamnuna: "Where is the passage to prove this? (Deut. 33, 4) The Torah which Moses commanded us. The numerical value of the word Torah amounts to six hundred and eleven. (Fol. 24) I am; and, Thou shalt have no [of the first two commandments], we heard from the Almighty Himself. David, however, came and reduced their number to eleven, as it is written (Ps. 15, 2-5) A Psalm of David, Lord, we shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness, and speaketh truth in his heart, etc., i.e., He that walketh uprightly, refers to Abraham, concernnig whom such an expression is written (Gen. 17, 1) Walk before Me, and be upright. Worketh righteously, refers to a man like Aba Chelkia.' And speaketh the truth refers to man like Rabbi Saphra. Nor doeth evil to his fellows, i.e., who takes care not to compete with his neighbor's business. That hath no slander upon his tongue, refers to our father Jacob, concerning whom it is written (Gen. 27, 12) My father peradventure will feel me. Nor taketh up a reproach against his neighbor, refers to one who befriends his relatives. In whose eyes a vile person is despised, refers to Hezekiah, King of Judea, who caused his father's bones to be carried on a bed of ropes. But he honoreth them that fear the Lord, refers to Jehoshaphath, King of Judea, who upon seeing a scholar, would rise from his throne, kiss him, and call him, my father, my master, my teacher, my master, my master. But that sweareth to his own hurt, and changeth not; this refers to R. Jochanan, who said: 'If one says I will fast until I will come home.' He that putteth not out his money on interest, i.e., not even from an idolater. Nor taketh no bribe, refers to men like R. Ismael b. Jose. He that doeth these things shall never be moved. When R. Gamaliel would come to this passage, he used to weep, saying: "Only one who performed all these shall not be moved, but [if he performs merely] one of them, he might be moved;" whereupon R. Akiba said to him: "According to your opinion then how would you explain the passage (Lev. 18, 24) Defile not ye yourselves in all of those things. Do you mean to say that only if in all of these things, but not one?" You must therefore say that it means to any of these things. The same could also be explained. Isaiah then came and reduced them (the six hundred and thirteen commands) to six as it is said (33, 15) He that walketh righteously, and speaketh uprightly; he that despiseth the gain of oppressions, that shaketh his hands from holding of bribes; that stoppeth his ears from hearing of blood, and shutteth his eyes from looking on evil. He that walketh righteously, refers to Abraham, of whom it is written (Gen. 18, 19) For I have known him, to do righteousness and justice, etc. Speaketh uprightly, refers to him who does not anger his colleague in public. And he despiseth the gain of oppressions, refers to R. Ismael b. Elisha. That shaketh his hands from holding of bribes, refers to R. Ishmael b. Jose. That stoppeth his ears from hearing of blood, refers to R. Elazar b. Simon. And shutteth his eyes from looking on evil, as R. Chiya b. Aba explained this to refer to one "who does not look upon women washing near the bank of the river." When Michah [the prophet] came he reduced them to three (6, 8) It hath been told thee, o man, what is good; and what the Lord doth require of thee: (only) to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God. To do justly, refers to the law; love mercy, refers to loving kindness; and walk humbly, providing for the marriage of poor maidens and the burial of the dead. Is this not an a fortiori conclusion! If concerning matters which are not to be performed in secrecy, the Torah says to walk humbly, how much more so should this be applied to matters which are accustomed to be done in secrecy! Isaiah finally reduced them to two, as it is said (56, 1) Thus saith the Lord, Keep ye justice, and do righteousness. Amos then came and reduced them to one, as it is said (Amos 5, 4) For thus saith the Lord unto the house of Israel: Seek ye Me, and live. R. Nachman b. Isaac raised the following objection: Perhaps he means by Seek ye Me, to perform the entire Torah? We must therefore say that it was Habakkuk [the prophet] who came and reduced them to one (2, 4) But the righteous shall live by his faith.
8
אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא ד׳ גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום משה אמר (דברים לג כח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס ובטלה שנאמר (עמוס ז ה) חדל נא מי יקום יעקב כו' קטן הוא וכתיב (שם ז ג) נחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר ה׳ אלהים. משה אמר (דברים כח סה) ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ובטלה דכתיב (ירמיה לא ב) הלוך להרגיע ישראל. משה אמר (שמות לד ז) פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה שנאמר (יחזקאל יח ד) הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר (ויקרא כו לח) ואבדתם בגוים בא ישעיה ובטלה שנאמר (ישעיה כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו׳ אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא ודלמא כאבדה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפיה דקרא (ויקרא כו לח) ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף לה מר זוטרא ואיתימא רב אשי ודילמא כאכילת קשואין ודלדעין:
Said R. Jose b. Chanina: "Four decrees did Moses decree upon Israel, and four prophets came and abolished them. Moses said (Deut. 33, 28) And Israel dwelt in safety, the fountain of Jacob alone. Amos, however, abolished it, as it is said (7, 5) I beseech Thee; How should Jacob stand? For he is small. Then immediately in (Ib. 6) The Lord bethought … this also shall not be. Moses said (Deut. 28, 65) And among these nations shalt thou have no repose. Jeremiah came and abolished it, as it is written (31, 2) Even Israel, when I go to cause him to rest. Moses said (Ex. 34, 7) Visiting the iniquity of the fathers upon the children. Ezekiel, however, came and abolished it, by saying (18, 4)The soul that sinneth, it shall die. Moses said (Lev. 26, 38) And ye shall perish among the nations. Isaiah came and abolished it by saying (27, 13) And it shall come to pass in that day, that a great horn shall be blown; and they shall come that were lost in the land of Assyria, etc." Rab said: "I am [nevertheless] afraid of the passage, Ye shall be lost among the nations," whereupon R. Papa remarked: "Perhaps this means like a lost article, which is looked after by the owner, as the passage says (Ps. 119, 176) I have gone astray like a lost sheep; seek Thy servant." We must say that he refers to the end of same, The land of your enemies shall consume you. Mar Zutra, and according to others, R. Ashi, opposed this, contending that it may refer to the consummation of pumpkins and cucumbers [which are only eaten partly].
9
וכבר היה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור״ע מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של בבל מפלטיה ברחוק מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ור׳ עקיבא משחק אמרו לו עקיבא למה אתה משחק אמר להם למה אתם בוכים אמרו לו עכו״ם הללו שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים יושבים בטח ושלוה והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף (ע״ב) באש ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ״ו. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שהיה יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור״ע משחק אמרו לו עקיבא מפני מה אתה משחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת עכשיו נתקיים בו (איכה ה יח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. בזכריה כתיב (זכריה ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ה׳ ינחמנו אמן.
It happened with Rabban Gamaliel, R. Elazar b. Azariah, R. Joshua and R. Akiba, who were on the road, and heard the noise of the Babylonian thoroughfare at a distance of one hundred and twenty miles. All began to weep, but R. Akiba smiled. And to the question, "Why are you smiling?" he returned the question, "Why are you weeping?" "Those idolaters," responded they, "who bow themselves to images and smoke frank incense to the idols are resting in peace; the contrary is with us, that even our holy Temple is burned by fire. (Ib. b.) Should we not weep?" Whereupon he answered: "For the same reason am I smiling. If this is the reward of those who act against His will, so much the more will be the reward in the future of those who act in accordance with His will." It happened again that they were going to Jerusalem; when they arrived at the Mount Zophim (Scopes), they tore their garments; and when they arrived at the Mount Zophim Temple and saw a fox coming out from the place where the Holy of Holies had been situated, they began to weep; but R. Akiba [again] began to smile. To their question, "Why do you smile?" he returned the question, "Why do you weep?" They replied: "The prophecy concerning the place which the verse says (Num. 1, 51) And the common man that draweth nigh shall be put to death, is now fulfilled that (Lam. 5, 18) For the mountain of Zion, which is desolate, the foxes walk upon it." R. Akiba replied: "I rejoice because of the passage (Is. 8, 2) And I will take unto me, faithful witness to record, Uriah, the priest, and Zechariah, etc. Why is Uriah joined with Zechariah? Behold, the former was at the first Temple and the latter at the second. We must therefore say that it was because the passage makes the prophecy of Zechariah depend upon the prophecy of Uriah. Uriah said (Michah 3, 12) Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps. Zechariah said (8, 4) There shall still sit old men and old women in the broad places of Jerusalem. While the prophecy of Uriah was not fulfilled I feared lest the prophecy of Zechariah might be realized, but now since I see that Uriah's prophecy is fulfilled I am sure that Zechariah's prophecy will also be fulfilled in the near future." With this version they said to him: "Akiba, thou hast consoled us, thou hast consoled us!"
(דף כב ע״ב) אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא דאילו בספר תורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרי חדא:
(Fol. 22 b) Said Raba: "How foolish are those who arise before the Holy Scrolls, but do not arise before a great man. We find that in the Holy Scrolls it reads forty [lashes] and the Rabbis, however, reduced it one." [Hence their authority is even greater than that of the Torah itself.]
(דף כג) אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה מנין לרצועה שהיא של עגל שנאמר (דברים כה ג) ארבעים יכנו לא יוסיף וסמיך ליה (שם כה ד) לא תחסום שור בדישו. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה שנאמר (שמות לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליט לכלבים שנאמר (שם כב ל) לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וקרי ביה לא תשיא:
(Fol. 23) R. Shesheth said in the name of R. Elazar b. Azaria: "Whence do we know that the strap [with which lashes are given] must be of calf skin? From the following passage (Deut. 25, 3) Forty stripes he may give him, he shall not exceed, and immediately after, it reads, Thou shalt not muzzle the ox." R. Shesheth, in the name of R. Elazar b. Azaria, said again: "Whoever disregards the festive weeks [treating them as ordinary days], is considered as if he served idols; for the verse reads (Ex. 34, 17) Thou shalt make thee no molten God, and immediately follows the passage, The feast of unleavened bread shalt thou keep." R. Shesheth, in the name of R. Elazar b. Azaria, said again: "Whoever speaks gossip, or listens to gossip, and whoever testifies as a false witness deserves to be thrown before dogs, for the passage reads (Ib. 22, 30) To the dogs shalt ye cast it, and immediately follows, Thou shalt not receive a false report; put not thy hand with the wicked to be an unrighteous witness. Read it Tashi," (to bear or receive false reports).
פיסקא. ושתי רצועות עולות ויורדות בה. תנא ושל חמור. כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיה א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע אמר הקב״ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:
"Two small stripes," etc. In a Baraitha it is taught from ass leather, as a certain Galilean preached in the presence of R. Chisda: (Is. 1, 3) The ox knoweth his owner and the ass his master's crib; Israel doth not. The Holy One, praised be He! said: "Let the one that knoweth the master's crib come and take revenge on him who does not want to know it."
משנה. כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כה ג) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך דברי ר׳ חנניא בן גמליאל. וא״ר חנניא בן גמליאל ומה אם העובר עבירה אחת נפשו ניטלת לו עליו העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. רבי ישמעאל אומר ממקומו הוא למד שנאמר (ויקרא יח כט) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואומר (שם יח ה) (ע״ב) וחי בהם הא כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ר' שמעון ברבי אומר (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש ממנו עאכ״ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. ר׳ חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מב כא) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
MISHNA: All who are liable to Kareth if beaten, are exempt from it (Kareth), as it is said (Ib., ib. 3) Thy brother rendered vile, i.e., as soon as he was rendered vile, he is thy brother. This is the opinion of R. Chanania b. Gamaliel. R. Chanania b. Gamaliel remarked: "If the commiitting of a crime deprives one of his soul, how much more should a meritorious act save one's soul!" R. Ishmael said: "This may be inferred from the very place which treats of Kareth (Lev. 18, 29) Even the souls that commit them shall be cut off, and (Ib., ib. 5) [Ordinances, which, if a man do] he shall live in them. From this, it is to be inferred that if one only abstains from committing a crime, he is rewarded as if he acted meritoriously." R. Simon b. Rabbi said: "Concerning the passage (Deut. 12, 23) Be firm so as not to eat the blood; for the blood is the life. Now, if a person rejects blood which is disgusting to one, and abstains from it, is rewarded; how much more is one to be rewarded for abstaining from robbery and adultery towards which the nature of man is inclined; and not only he, but also all his descendants to the end of the generations, may be rewarded." R. Chanania b. Akashya said: "The Holy One, praised be He! wanted to make Israel blissful and therefore He multiplied to them his commands in the Torah, as it reads (Is. 42, 21) The Lord was pleased [to do this], for the sake of His righteousness: [therefore] He maketh the teaching great and glorious."
אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידן. אלו הן מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר. מקרא מגילה דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה. שאילת שלום בשם דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ואומר (שופטים ו יב) ה׳ עמך גבור החיל מאי ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומן שמיא לא אסכימו על ידיה תא שמע ה׳ עמך גבור החיל. הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף וגו׳ (שם) והריקותי לכם ברכה עד בלי די אמר רב חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:
Said R. Joshua b. Levi: "Three things were done by the worldly court, and the heavenly court agreed with them. They are: The reading of the Book of Esther on Purim (Feast of Esther); greeting with the Holy Name, and placing the tithe belonging to the Levites in the treasury of the sanctuary. As to the first, we infer from (Esther 9, 27) The Jews ordained, and took upon them; i.e., they ordained above, what they took upon them down below. Greeting, from (Ruth, 2, 4) And he said unto the reapers, the Lord be with you, and there is also a verse (Jud. 6, 12) The Lord is with thee, thou mighty man of valor. To what purpose is the second quotation? Lest one say that Boas did it according to his own opinion and without the consent of heaven. Come, listen! The Lord is with thee, thou mighty man of valor. And concerning tithe, as it is written (Mal. 3, 10) Bring ye the whole tithes into the store-house, that there may be food in My house, and try Me now herewith, saith the Lord of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficient.
אמר ר׳ אלעזר בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו׳ מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזיל נמי אינש אחרינא לגבה יצתה ב״ק ואמרה ממנו יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל דכתיב (ש״א יב ג) הננו ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו וגו' ויאמר אליהם עד ה׳ בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד ויאמרו מיבעי ליה יצתה ב״ק ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מ״א ג כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו מנא ידע דילמא איערומי קא מערמא יצאת ב״ק ואמרה היא אמו. אמר רבא ממאי דילמא יהודה כיון דחשיב יומי וירחי ואתרמי ליה דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן. שמואל נמי דכולהו ישראל דכולה וישראל קרי להו בלשון יחיד דכתיב (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה׳. שלמה נמי הא מרחם קא מרחמנא והא לא קא מרחמנא אלא גמרא:
R. Elazar said: "At three places the Holy spirit appeared: At the court of Shem, in the court of the prophet Samuel, and in the court of King Solomon. At the court of Shem, as it is written (Gen. 38, 26) And Juda acknowledged them and said, She hath been more righteous than I. And whence did he know? Perhaps just as he was with her, so was some one else. Therefore a Heavenly voice was heard: I have decided that so is it to be. In the court of Samuel, as it is written (I. Sam. 12, 5) And he answered, He is witness. Why He? It ought to be they! Hence a Heavenly voice was heard, I witness that so it is. And in the court of King Solomon, as it is written (I. Kin. 3, 17) The king then answered and said, Give her the living child and do not slay it; She is its mother. And whence do we know that it really was so, perhaps she deceived him? Hence the last words, she is its mother, were said by a Heavenly voice." Said Raba: "If it were based merely upon the Scripture, all of them could be objected to, but this is shown by tradition."
דרש ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס״ה לאוין כמנין ימות החמה רמ״ח עשה כנגד איבריו של אדם א״ר המנונא מאי קראה (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה תור״ה בגימטריא (דף כד) שית מאה וחד סרי הוין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידן על י״א דכתיב (תהלים טו א) מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו׳ הולך תמים זה אברהם דכתיב ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק כגון אבא חלקיה. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (שם כז יב) אולי ימושני אבי. לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה ת״ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו אבי אבי רבי רבי מרי מרי. נשבע להרע ולא ימיר כר׳ יוחנן דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית נכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. וכתיב עושה אלה לא ימוט לעולם. וכשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד כולהו הוא דלא ימוט הא דעביד חדא מנייהו ימוט אמר ליה ר׳ עקיבא אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא בכל אלה באחת מכל אלה ה״נ עושה אלה אחת מאלה. בא ישעיה והעמידן על שש שנאמר (ישעיה לג טו) הולך צדקות ודובר מישרים וגו׳ הולך צדקות זה אברהם דכתיב (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו׳ לעשות צדקה ומשפט. ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חברו ברבים. מואס בבצע מעשקות כגון ר׳ ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון רבי ישמעאל בר׳ יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים כגון רבי אלעזר ברבי שמעון דלא שמיע ליה בזילותא דרבנן ושתיק. ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דא״ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וכתיב הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידן על שלשה שנאמר (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים. והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת והלא דברים ק״ו ומה דברים שאין דרכן לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעא עאכ״ו. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמום והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה ד) כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן ודלמא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק וחעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה:
R. Simlai lectured: "Six hundred and thirteen commands were spoken to Moses; three hundred and sixty-five of them negatives, corresponding to the number of days in the year counting according to the solar system, and two hundred and forty-eight positives, corresponding to the members of a human body." Said R. Hamnuna: "Where is the passage to prove this? (Deut. 33, 4) The Torah which Moses commanded us. The numerical value of the word Torah amounts to six hundred and eleven. (Fol. 24) I am; and, Thou shalt have no [of the first two commandments], we heard from the Almighty Himself. David, however, came and reduced their number to eleven, as it is written (Ps. 15, 2-5) A Psalm of David, Lord, we shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness, and speaketh truth in his heart, etc., i.e., He that walketh uprightly, refers to Abraham, concernnig whom such an expression is written (Gen. 17, 1) Walk before Me, and be upright. Worketh righteously, refers to a man like Aba Chelkia.' And speaketh the truth refers to man like Rabbi Saphra. Nor doeth evil to his fellows, i.e., who takes care not to compete with his neighbor's business. That hath no slander upon his tongue, refers to our father Jacob, concerning whom it is written (Gen. 27, 12) My father peradventure will feel me. Nor taketh up a reproach against his neighbor, refers to one who befriends his relatives. In whose eyes a vile person is despised, refers to Hezekiah, King of Judea, who caused his father's bones to be carried on a bed of ropes. But he honoreth them that fear the Lord, refers to Jehoshaphath, King of Judea, who upon seeing a scholar, would rise from his throne, kiss him, and call him, my father, my master, my teacher, my master, my master. But that sweareth to his own hurt, and changeth not; this refers to R. Jochanan, who said: 'If one says I will fast until I will come home.' He that putteth not out his money on interest, i.e., not even from an idolater. Nor taketh no bribe, refers to men like R. Ismael b. Jose. He that doeth these things shall never be moved. When R. Gamaliel would come to this passage, he used to weep, saying: "Only one who performed all these shall not be moved, but [if he performs merely] one of them, he might be moved;" whereupon R. Akiba said to him: "According to your opinion then how would you explain the passage (Lev. 18, 24) Defile not ye yourselves in all of those things. Do you mean to say that only if in all of these things, but not one?" You must therefore say that it means to any of these things. The same could also be explained. Isaiah then came and reduced them (the six hundred and thirteen commands) to six as it is said (33, 15) He that walketh righteously, and speaketh uprightly; he that despiseth the gain of oppressions, that shaketh his hands from holding of bribes; that stoppeth his ears from hearing of blood, and shutteth his eyes from looking on evil. He that walketh righteously, refers to Abraham, of whom it is written (Gen. 18, 19) For I have known him, to do righteousness and justice, etc. Speaketh uprightly, refers to him who does not anger his colleague in public. And he despiseth the gain of oppressions, refers to R. Ismael b. Elisha. That shaketh his hands from holding of bribes, refers to R. Ishmael b. Jose. That stoppeth his ears from hearing of blood, refers to R. Elazar b. Simon. And shutteth his eyes from looking on evil, as R. Chiya b. Aba explained this to refer to one "who does not look upon women washing near the bank of the river." When Michah [the prophet] came he reduced them to three (6, 8) It hath been told thee, o man, what is good; and what the Lord doth require of thee: (only) to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God. To do justly, refers to the law; love mercy, refers to loving kindness; and walk humbly, providing for the marriage of poor maidens and the burial of the dead. Is this not an a fortiori conclusion! If concerning matters which are not to be performed in secrecy, the Torah says to walk humbly, how much more so should this be applied to matters which are accustomed to be done in secrecy! Isaiah finally reduced them to two, as it is said (56, 1) Thus saith the Lord, Keep ye justice, and do righteousness. Amos then came and reduced them to one, as it is said (Amos 5, 4) For thus saith the Lord unto the house of Israel: Seek ye Me, and live. R. Nachman b. Isaac raised the following objection: Perhaps he means by Seek ye Me, to perform the entire Torah? We must therefore say that it was Habakkuk [the prophet] who came and reduced them to one (2, 4) But the righteous shall live by his faith.
אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא ד׳ גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום משה אמר (דברים לג כח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס ובטלה שנאמר (עמוס ז ה) חדל נא מי יקום יעקב כו' קטן הוא וכתיב (שם ז ג) נחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר ה׳ אלהים. משה אמר (דברים כח סה) ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ובטלה דכתיב (ירמיה לא ב) הלוך להרגיע ישראל. משה אמר (שמות לד ז) פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה שנאמר (יחזקאל יח ד) הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר (ויקרא כו לח) ואבדתם בגוים בא ישעיה ובטלה שנאמר (ישעיה כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו׳ אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא ודלמא כאבדה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפיה דקרא (ויקרא כו לח) ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף לה מר זוטרא ואיתימא רב אשי ודילמא כאכילת קשואין ודלדעין:
Said R. Jose b. Chanina: "Four decrees did Moses decree upon Israel, and four prophets came and abolished them. Moses said (Deut. 33, 28) And Israel dwelt in safety, the fountain of Jacob alone. Amos, however, abolished it, as it is said (7, 5) I beseech Thee; How should Jacob stand? For he is small. Then immediately in (Ib. 6) The Lord bethought … this also shall not be. Moses said (Deut. 28, 65) And among these nations shalt thou have no repose. Jeremiah came and abolished it, as it is written (31, 2) Even Israel, when I go to cause him to rest. Moses said (Ex. 34, 7) Visiting the iniquity of the fathers upon the children. Ezekiel, however, came and abolished it, by saying (18, 4)The soul that sinneth, it shall die. Moses said (Lev. 26, 38) And ye shall perish among the nations. Isaiah came and abolished it by saying (27, 13) And it shall come to pass in that day, that a great horn shall be blown; and they shall come that were lost in the land of Assyria, etc." Rab said: "I am [nevertheless] afraid of the passage, Ye shall be lost among the nations," whereupon R. Papa remarked: "Perhaps this means like a lost article, which is looked after by the owner, as the passage says (Ps. 119, 176) I have gone astray like a lost sheep; seek Thy servant." We must say that he refers to the end of same, The land of your enemies shall consume you. Mar Zutra, and according to others, R. Ashi, opposed this, contending that it may refer to the consummation of pumpkins and cucumbers [which are only eaten partly].
וכבר היה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור״ע מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של בבל מפלטיה ברחוק מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ור׳ עקיבא משחק אמרו לו עקיבא למה אתה משחק אמר להם למה אתם בוכים אמרו לו עכו״ם הללו שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים יושבים בטח ושלוה והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף (ע״ב) באש ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ״ו. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שהיה יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור״ע משחק אמרו לו עקיבא מפני מה אתה משחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת עכשיו נתקיים בו (איכה ה יח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. בזכריה כתיב (זכריה ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ה׳ ינחמנו אמן.
It happened with Rabban Gamaliel, R. Elazar b. Azariah, R. Joshua and R. Akiba, who were on the road, and heard the noise of the Babylonian thoroughfare at a distance of one hundred and twenty miles. All began to weep, but R. Akiba smiled. And to the question, "Why are you smiling?" he returned the question, "Why are you weeping?" "Those idolaters," responded they, "who bow themselves to images and smoke frank incense to the idols are resting in peace; the contrary is with us, that even our holy Temple is burned by fire. (Ib. b.) Should we not weep?" Whereupon he answered: "For the same reason am I smiling. If this is the reward of those who act against His will, so much the more will be the reward in the future of those who act in accordance with His will." It happened again that they were going to Jerusalem; when they arrived at the Mount Zophim (Scopes), they tore their garments; and when they arrived at the Mount Zophim Temple and saw a fox coming out from the place where the Holy of Holies had been situated, they began to weep; but R. Akiba [again] began to smile. To their question, "Why do you smile?" he returned the question, "Why do you weep?" They replied: "The prophecy concerning the place which the verse says (Num. 1, 51) And the common man that draweth nigh shall be put to death, is now fulfilled that (Lam. 5, 18) For the mountain of Zion, which is desolate, the foxes walk upon it." R. Akiba replied: "I rejoice because of the passage (Is. 8, 2) And I will take unto me, faithful witness to record, Uriah, the priest, and Zechariah, etc. Why is Uriah joined with Zechariah? Behold, the former was at the first Temple and the latter at the second. We must therefore say that it was because the passage makes the prophecy of Zechariah depend upon the prophecy of Uriah. Uriah said (Michah 3, 12) Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps. Zechariah said (8, 4) There shall still sit old men and old women in the broad places of Jerusalem. While the prophecy of Uriah was not fulfilled I feared lest the prophecy of Zechariah might be realized, but now since I see that Uriah's prophecy is fulfilled I am sure that Zechariah's prophecy will also be fulfilled in the near future." With this version they said to him: "Akiba, thou hast consoled us, thou hast consoled us!"
סליק מסכת מכות
END OF MACCOTH