סנהדרין 11

משנה. כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב שנאמר (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעוה״ב האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס. ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות טו כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

(Fol. 90) MISHNA: All Israel have a share in the world to come, as it is said (Is. 60, 21) And thy people shall all be righteous; they shall inherit the land forever, the branch of my planting, the work of my hands, that I may be glorified. The following have no share in the world to come: He who says that the resurrection of the dead is not intimated in the Torah, and [he who says that] the Torah was not given by Heaven; and the Epicurus. R. Akiba says: "Also he who reads books of the Chizonim and he who mumbles over a wound, reciting the verse (Ex. 15, 26) I will put none of those diseases upon thee, which I have brought upon the Egyptians; for I the Lord am thy physician." Abba Saul said: "Also he who pronounces the Divine Name with the letters [in which it is written]."

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים ירבעם, אחאב ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דהי״ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישבהו ירושלים למלכותו אמרו ליה למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי:

Three kings and four ordinary men have no share in the world to come. The three kings are Jeroboam, Achab, and Menasseh. R. Juda, however, said, "Menasseh has a share in the world to come, for it is said (II Chron. 33, 13) And he prayed unto Him and He permitted Himself to be entreated by him, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom." But the sages expounded it to him: "He was returned to his kingdom, but not to the world to come." The four ordinary men are Bileam, Doeg, Achitopel and Gechazi.

גמרא. וכל כך למה תנא הוא ספר בתחית המתים לפיכך לא היה לו חלק בתחית המתים שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה שנאמר (מ״ב ז א-ב) ויאמר אלישע שמעו דבר ה' בעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון וכתיב (שם) ויען השליש וגו׳ ויאמר וחנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיה בדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל (ע״ב) וכתיב (שם) ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות ודלמא קללת אלישע גרמה ליה דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה א״כ לכתוב וירמסוהו וימות מאי בשער על עסקי שער. א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (במדבר יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שישראל נותנים לו תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחית המתים מן התורה. דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנים מתנה לכהן עם הארץ. א״ר שמואל בר נחמני מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר (דהי״ב לא ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה׳ כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נתנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו. דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמח שנאמר (שם) והשיאו אותם עון אשמח באכלם את קדשיהם. תניא רבי סימאי אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב״ה מחיה מתים אמר להן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו מן התורה דכתיב (דברים לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם. אמרו ליה ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך ודלמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים דכתיב (שיר ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים דילמא רחושי מרחשן שפוותייהו בעלמא כדרבי יוחנן דאר״י משום ר״ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה משמו בעוה״ז שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים עד שאמר להם מקרא זה (דברים יא ט) אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. וי״א מן המקרא הזה אמר להם שנאמר (שם ד ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כלכם קיימים אף לעוה״ב כלכם קיימים. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניא מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד לחיות אמר להו תרוייהו מן מקרא הזה שנאמר (שם לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיתא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות. איתמר נמי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו׳:

GEMARA: Why such a punishment [to him who says that the resurrection is not intimated in the Torah]? It was taught in a Baraitha: He denied resurrection, therefore as punishment he will not have a share in it; for all retributions of the Holy One, praised be He! are commensurate with man's doings." And R. Samuel b. Nachmeni said in the name of R. Jochanan: "Whence do we know that all the retributions of the Holy One, praised be He! are commensurate with man's doings?' It is said (II Kings 7, 1-2) Then Elisha said, Hear ye the word of the Lord; Thus hath said the Lord, About this time tomorrow a s'ah of fine flour shall be sold for a shekel, and two s'ahs of barley for a shekel, in the gate of Samaria. Then a lord on whose hand the king leaned, answered the man of God, and said, Behold, will the Lord make windows in heaven, that this thing shall be? And he said, Behold, thou shalt see it with thine eyes, but thereof shalt thou not eat. (Ib. b) And further it is written, And it happened unto him so; for the people trod him down in the gate and he died." But perhaps this was because Elisha cursed him? As R. Juda, in the name of Rab, said: "If a sage curses anyone, even for no cause, it nevertheless comes to pass?" If this were the cause, it should read: And the people trod on him and he died. Why "in the gate"? Because of [his protest which he made at] the gate. R. Jochanan said: "Where is the resurrection of the dead intimated in the Torah?" It is said (Num. 18, 28) And ye shall give thereof the heave-offering (T'rumah) of the Lord to Aaron the priest. Would then Aaron remain alive forever that Israel should give him heave-offerings? Infer from this that he will come to life again and Israel will give him heave-offerings. Hence here is an intimation in the Torah of the resurrection. The school of R. Ismael, however, explained the above passage in this manner: 'To Aaron,' means priests who are similar to him — viz., scholars as he was. And from this it is inferred that no T'rumah should be given to an ignorant priest. R. Samuel b. Nachmeni said: "Whence do we know that one must not give the heaveoffering to a priest who is an ignoramus? It is said (I Chron. 31, 4) To give the portion of the priests, and the Levites, in order that they might hold firmly to the law of the Lord. Hence the priest who knows how to hold firmly to the law has a portion, but not he who is ignorant of the law." R. Acha b. Ada said in the name of R. Juda: "Whoever gives T'rumah to an ignorant priest acts as if he threw it before a lion; just as in throwing it before a lion there is a doubt whether it shall be trodden upon and eaten or not, so is it doubtful whether the priest will eat it in Levitical cleanliness or uncleanliness." R. Jochanan said: "He may even cause death to the ignorant priest [by doing so] as it is said (Lev. 22, 9) That they may not bear sin through it, and die therefor, if they profane it." At the college of R. Eliezer b. Jacob it was taught that (Ib. ib. 16) also applies to him who gives heaveoffering to an ignoramus. There is a Baraitha: R. Simi said: "Whence is the Biblical intimation of the resurrection of the dead? It is said (Ex. 6, 4) And as I did also establish my covenant with them, to give unto them the land of Canaan." It does not read to you (lachem), but (lahem) to them — hence this is an intimation of the resurrection. The Sadducees questioned Rabban Gamaliel: "Whence do you infer that the Holy One, praised be He! would restore the dead to life?" And he answered: "From the Pentateuch, Prophets, and Hagiographa." However, they did not accept it. From the Pentateuch, — it is written (Deut. 31, 16) And the Lord said unto Moses, Thou shalt sleep with thy fathers (v-kam) and arise. And they answered: "Perhaps the word v-kam is connected with its succeeding words, and the people will go astray." From the Prophets, — it is written (Is. 26, 19) Thy dead shall live, my dead bodies shall arise. Awake and sing, ye that dwell in the dust; for a dew on herbs is thy dew, and the earth shall cast out the departed. [They also rejected this explanation, saying] "Perhaps this refers to those dead who were revivified by Ezekiel (Ez. 36)." From the Hagiographa: — It is written, (Son. 7, 10) And thy palate like the best wine, that glided down for my friend, gently exciting the lips of those that are asleep. And they answered: "Perhaps only their lips moved [in the graves], as R. Jochanan said; for R. Jochanan said in the name of R. Simon b. Jehozadak: "Whoever reports a traditional law in the name of its author, [causes] his [the author's] lips to move in the grave, as it is said, Exciting the lips of those that are asleep." Thereafter, when Rabban Gamaliel mentioned to them (Deut. 11, 9) And the Lord hath sworn unto your fathers to give unto them, which does not read to you, but to them — hence it is an intimation for resurrection from the Torah — his explanation was accepted. According to others, he inferred from this passage (Deut. 4, 4) But ye that did cleave unto the Lord your God are alive every one of you this day, i.e., just as this day you are all alive, so also will you be alive in the world to come. The Romans questioned R. Joshua b. Chananiah: "Whence do you know that the Holy One, praised be He! will restore the dead to life and that it is revealed before Him all that will happen in the future?" And he answered: "Both things are inferred from the following passage (Deut. 31, 16) And the Lord said unto Moses, thou shalt sleep with thy fathers (v'kam) and arise." "Perhaps the word v'kam belongs to its succeeding words, And the people will go astray?" He rejoined: "Accept at least the explanation of the [half] of your question, that it is revealed before Him all that will happen in the future." The same was taught also by R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai: "Whence do we infer that the Holy One, praised be He! will restore the dead to life and that it is revealed before Him all that will happen in the future? It is said, Thou shalt sleep with thy parents and (v'kam) arise."

תניא א״ר אליעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחית המתים מן התורה הרי הוא אומר (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעוה״ז עונה בה לאימת לאו לעוה״ב:

There is a Baraitha: R. Eliezer b. Jose said: "With this argument I demonstrated the falsification of the Samaritan's books, who used to say that there is no intimation about the resurrection in the Pentateuch. I said to them: 'You have falsified your Torah, but it does not avail you; for you say that there is no intimation of the resurrection in the Torah. Does it not read, (Num. 15, 31) That person shall be cut off, his iniquity is upon him? That person shall be cut off, from this world, his iniquity upon him, referring to the world to come'?"

שאלה קליאופטרא מלכתא את ר״מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדים עומדים ערומים או בלבושיהם עומדים אמר לה ק״ו מחטה ומה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים צדיקים שנקברים בלבושיהם עאכ״ו:

Queen Cleopatra questioned R. Mair saying: "I am aware that the dead shall be restored to life, as it is written (Ps. 72, 16) And (men) shall blossom out of the city like herbs of the earth. My question, however, is, When they shall be restored, will they be naked or dressed?" And he answered: "This may be drawn by an a fortiori conclusion from a comparison with wheat. If a grain of wheat which is buried naked comes out dressed in so many garments, how much more so the righteous, who are buried in their clothes, should come out dressed in their garments!"

אמר ליה קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (דף צא) אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה ליה מן המים צר מן הטיט לא כל שכן. דבי רבי ישמעאל תנא ק״ו מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שעמלן ברוח ב״ו נשברו יש להם תקנה ב״ו שברוחו של הקב״ה עאכ״ו. א״ל ההוא מינא לר' אמי אמריתו דשכבי חיי תא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי א״ל אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך ב״ו שאמר לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר הלכו ובנו אותו לימים נפלו אמר להם חזרו ובנו אותן במקום שיש עפר ומים אמרו לו אין אנו יכולין כעס עליהם אמר להם במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר עאכ״ו ואם אין אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כולו בשר שמא תאמר לזמן מרובה עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחת למחר ירדו גשמים ונתמלא כלו חלזונות. א״ל ההוא צדוקי לגביחה בן פסיסא אוי לכון חייביא דאמריתון מיתיא חיין דחיין מיתי דמיתי חיין א״ל אוי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו הוו דהוו לא כל שכן אמר ליה חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמומותך מינך א״ל אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול:

Caesar questioned Rabban Gamaliel: "You say that the dead will be quickened. Does not the corpse become dust? How, then can dust be restored to life?" (Fol. 91) And the daughter of Caesar said to R. Gamaliel: "Leave this question to me and I shall answer it: i.e., There are two potters in our city, one of whom can make a pot from water and the other from clay; to which of them would you give preference? And he answered: "Certainly to him who creates it from water." She then said to him: "If He could create [man] from water, how much more could He do so from clay!" In the school of R. Ismael it was taught: One may learn it through an a fortiori by comparing it with glass. If glass which is made by the skill of frail man, nevertheless if it breaks there is a remedy for it, how much more so for frail man, who is created by the Holy One, praised be He! that he could be renewed (restored)." A certain Min said to R. Ami: "You say that the dead will be restored to life. Does not the corpse become dust? How, then, can dust be restored to life?" He said to him: "I will give you a parable showing to what this thing is similar. A frail king said to his servants: 'Go and build me great palaces in such a place, where there is neither earth nor water.' They went and did so. In a short time, it collapsed. He commanded them to build it for him in a place where there was earth and water. And they answered: 'We cannot do so.' The king became angry, saying: 'If you were able to build it in a place where there was neither earth nor water, how much easier ought you be able to build it where there are earth and water!' And if you don't believe it, go into a valley and see a mouse, which is today half flesh and half earth and tomorrow it multiplies and turns all into flesh. And should you say that it takes much time till it become so, ascend the mountain, and see that today you cannot find even one Chelzon (purple worm) and on the morrow, after rain, you will find the mountains full of Chelzonoth." There was another Min who said to G'bihah b. P'sisa: "Woe to you, wicked ones, who say that the dead will be restored to life. If the living die — how can the dead come to life?" And he answered: "Woe to you, wicked ones, who say that the dead will not come to life. If that which has not existed at all comes to life — should those who once had life not come to life again?" The Min answered him: "You call me wicked. If I arise, I will kick thee and level thy hump from off thee (drive out thy conceit)." Whereupon he rejoined: "If you do so, you will be a specialist physician, and you will receive a great reward."

ת״ר בכ״ד בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל לפני אלקסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד ב) ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהני אינשי הוי אמר להו גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה שנאמר (בראשית ט כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו אמר להו אלכסנדרוס מלכא החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה:

Our Rabbis were taught: "On the twenty-fourth of Nissan the contractors of revenues were taken off from Juda and Jerusalem. This was when the Africans summoned Israel before Alexander of Macedonia, claiming that the land of Canaan belonged to them, as it is written (Num. 34, 2) The land of Canaan according to its boundaries — and that they were the descendants of Canaan. G'bihah b. P'sisa said then to the sages: "Permit me, and I will appear before Alexander as advocate for the defendant Israel, and if they defeat me, say to them, 'You have defeated an ignoramus among us'; and if I defeat them, say to them, 'The law of Moses has defeated you'." They gave him permission, and he went to argue with them. He asked them: "Whence is your evidence?" They said: "From your Torah." Then said he: "I, in defence, will also bring my evidence from the same source. It is said (Gen. 9, 25) And he said, Cursed be Canaan; a servant of servants shall he be unto his brethren. Now, to whom does the estate of a slave belong, if not to his master? And not this only, but I summon you before the king for the many years you have not done any service for us." King Alexander said to them: "State your argument against him." Whereupon they said: "Give us three days' time [in which to find an answer]. And he granted it to them. And they could find nothing to reply, so they fled, leaving their fields, which were sown, and their vineyards, which were planted. And that year was a Sabbatical year.

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לי שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר לחם אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה. ושוב פעם אחת באו ב0ני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם שנאמר (בראשית כה) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב (שם) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שכתב אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום:

It happened again that the Egyptians summoned Israel before Alexander of Macedonia, saving to them: "The passage reads (Ex. 12, 36) And the Lord hath given the people favor in the eyes of the Egyptians, so that they gave unto them what they required; and they emptied out Egypt." And G'bihah b. P'sisa said to the sages: "Permit me, and I will appear before Alexander as advocate for the defendant Israel; if they defeat me, you will say to them, 'You have defeated an ignoramus among us,' and if I defeat them, you will say to them, 'The Torah of Moses defeated you'." They gave him permission, and he went to argue with them. He said to them: "Whence is your evidence? And they answered: "From your Torah." Then said he: "I, in defence, will also bring my evidence from the Torah. It is said (Ib. ib. 40) Now the time of the residence of the children of Israel, which they dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years. Hence I demand of you the wages for the labor of six hundred thousand men whom your parents compelled to work for them during all the time they were in Egypt." King Alexander said to them: "State your argument against him." Whereupon they requested three days' time, which was granted them. But they could find nothing in reply, so they fled, leaving their sown fields and their planted vineyards. And that year also was a Sabbatical one. And it happened again that the descendants of Ishmael and the descendants of Keturah summoned Israel before Alexander, saying: "The land of Canaan belongs to us and to you, as it is said (Gen. 25, 12) These are the generations of Ishmael, Abraham's son, and it is written (Ib.) And these are the generations of Isaac, the son of Abraham." And again G'bihah b. P'sisa said to the sages: "Permit me, and I will appear before Alexander as advocate for the defendant Israel, and if they defeat me, say to them, 'You have defeated an ignoramus among us'; and if I defeat them, say to them, 'The law of Moses has defeated you." They granted him permission, and he went to argue with them. He said to them: "Whence is your evidence?" They said: "From your Torah." Then said he: "I, in defence, will also bring my evidence from the Torah. It is said (Ib. ib. 5) And Abraham gave all that he had unto Isaac. But unto the sons of the concubines that Abraham had, Abraham gave gifts; and he sent them away from Isaac his son." Now, if a father who made a legatum (bequest) to his children, and separated them while he was still alive, can the heirs have any claim against one another?"

וא״ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. א״ל אמשול לך משל למה״ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיה בו (שם ע״ב) בכורות נאה והושיב בו שני שומרים אחד חגר ואחד סומא א״ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב חגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל הפרדס אמר להם בכורות נאות היכן הם א״ל סומא כלום יש לי עינים לראות א״ל חגר כלום יש לי רגלים להלך בהם מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב״ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף:

Antonius said to Rabbi: "The body and the soul may free themselves on the day of Heavenly Judgment. How so? The body may say: 'The soul has sinned; for since she has departed I lie in the grave like a stone.' And the soul may say: 'The body has sinned; for since I am departed from it, I fly in the air like a bird'." And he answered: "I will give you a parable to which this is similar: A frail king who had an excellent garden which contained (Ib. b ) very fine figs, appointed two watchmen over it, one of whom was blind, and the other had no feet. He who had no feet said to the one who was blind: 'I see in the garden fine figs. Place me upon your shoulders, and I shall get them, and we shall consume them.' He did so, and while upon his shoulders he picked the figs, and both consumed them. And when the owner of the garden came and asked them: 'What became of those fine figs?,' the blind one answered: 'Have I, then, eyes to see them [that you should suspect me of taking them]?' And the lame one answered: 'Have I, then, feet to go there?' What did the owner do to them? He put the lame one on the shoulders of the blind one, and punished them together. So also does the Holy One, praised be He! put the soul in the body and punish them together, as it is said (Ps. 50, 4) He will call to the heavens above, and to the earth beneath, to judge his people, i.e., to the heavens above, refers to the soul, and to the earth beneath, refers to the body."

א״ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב א״ל אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי א״ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב א״ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים א״ל ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלמא ותיעול משום פועלים ומשום עוברי דרכים:

Antonius again questioned Rabbi: "Why does the sun rise in the east and set in the west?" He answered: "If it were contrary, you would also question the same." "I mean to say," said Antonius, "why does it set in the west [why not until it reaches the place from whence it rose]?' And he answered: "For the purpose of greeting with peace its Creator, as it is said (Nehem. 9, 6) And the host of the heavens bow down before thee." "Let it then travel to half of the sky, greet the Creator, and set," he asked. "Because of harm to the laborers, and those who travel on the road [if it would stop shining]."

א״ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי נתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א״ל משעת יצירה א״ל אפשר לחתיכה של בשר עומדת ג׳ ימים בלא מלח ואינה מסרחת א״ל משעת פקידה. אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י יב) ופקדתך שמרה רוחי. אמר ליה אנטונינוס לרבי יצה״ר מאימתי שולט בו באדם בשעת יצירה או משעת יציאה א״ל משעת יצירה א״ל אם כן יבעוט באמו ויצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס והכתוב מסייעו שנאמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ:

Antonius questioned Rabbi again "At what time does the soul come into the body — at the moment of conception, or at the time the embryo is already formed?" He answered him: "When it is already formed." Antonius said to him: "Is it possible that a piece of flesh shall keep three days or more without being salted, and it shall not smell badly?" Rabbi replied: "It must therefore be at conception." "This thing, said Rabbi, "I was taught by Antonius, and the following passage is a support to him: (Job 10, 12) (Upakad'ta) And thy providence watched over my spirit." Antonius questioned Rabbi again: "At what time does the evil spirit reach man? At the time the embryo is formed, or when it comes out from the womb?" "At the time it is formed," he answered. "If so," rejoined Antonius, "the embryo would kick the entrails of the mother and go out; therefore it must be from the time it comes out." And Rabbi said: "This thing was taught to me by Antonius, and the following passage supports him (Gen. 4, 7) Sin lieth at the door."

ריש לקיש רמי כתיב (ירמיה לא ז) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב (ישעיה לה ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם הא כיצד עומדים במומם ומתרפאים. עולא רמי כתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכתיב (שם סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן באוה״ע ואוה״ע מאי בעו התם הנך דכתיב בהו (שם כה ח) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. רב חסדא רמי כתיב (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות וכתיב (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעוה״ב ולשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה. רבא רמי כתיב (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וכתיב (שם) מחצתי ואני ארפא אמר הקב״ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא:

Resh Lakish raised the following contradiction: It is written (Jere. 31, 7) Among them the blind, and the lame, the pregnant women and she that travaileth with the child together, and it is written (Is. 35, 6) Then shall the lame leap as a hart, and the tongue of the dumb shall sing [cured]. How can both be reconciled? It must therefore be said: They will be restored to life with their blemishes, and thereafter they will be cured. Ula raised another objection: It is written (Ib. 25, 8) He will destroy death to eternity; and the Lord Eternal will wipe away the tear from all the earth; for the Lord hath spoken it; and it is written (Ib. 65, 20) There shall no more come thence an infant … for as a lad shall one die a hundred years old? This presents no difficulty. The former speaks of Israel's self, and the latter of those concerning whom it reads (Ib. 61, 5) And strangers shall stand and feed your flocks, and the son of the alien shall be your ploughmen and your vintners. R. Chisda also raised an objection: It is written (Ib. 24, 23) And the moon shall be put to the blush and the sun be made ashamed; for the Lord of Hosts will reign on Mount Zion; and it is written (Ib. 30, 26) And the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of the seven days. This presents no difficulty. The latter speaks of the time when the Messiah will appear, and the former, of the future world. And to Samuel, who maintained that there will be no difference between this time and the Messianic time, except that Israel will no longer be under the domination of foreigners, the explanation of these contradictory passages may be thus — the latter refers to the camp of the righteous and the former to the camp of the Divine Glory. Raba raised another objection: It is written (Deut. 32, 39) I make one die and I make one alive, and further it is written, I wound and I heal, i.e., The Holy One, praised be He! said: "All that I make to die I shall bring to life again, and thereafter I shall cure whom I wounded."

תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול תהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה. לאומר אין תחית המתים מן התורה. תניא ר״מ אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה. כיוצא בדבר (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. אלא מעתה (מ״א יא ז) אז יבנה שלמה במה וגו׳ ה״נ דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה. א״ר יהושע בן לוי מנין לתזזית המתים מן התורה שנאמר (תהלים פד ג) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחית המתים מן התורה. וא״ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו׳. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (ישעיה נב ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחית המתים מן התורה וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולם לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול וגו׳:

Our Rabbis were taught: I make one die and I make one alive; lest one say that this means, I make one person die and another one shall I bring to life, therefore it reads, I wound and I cure, i.e., just as wounding and curing apply to one person only, so also do death and life apply to one person. This is an answer to those who say that there is no intimation in the Torah about the resurrection of the dead. There is a Baraitha: R. Mair says: Whence do we learn of the resurrection in the Torah? It is written (Ex. 15, 1) Then Moses and the children of Israel will sing this song. It does not read (Shar) sang, but will sing (Yashir). This is an intimation of the resurrection in the Torah. Similar to this is (Josh. 8, 30) Then Joshua will build an altar. It does not read (Banah) did build, but (Yibna) will build. This is also an inference of the resurrection from the Torah. According to this, how will the passage (I Kings, 11, 7) Then did (Yibna) Solomon build an altar, be explained? Will you also explain here 'will build'? We must therefore say that it means in the past. R. Joshua b. Levi says: "Whence do we find an intimation in the Torah of the resurrection of the dead? It is written (Ps. 84, 3) Happy are they who dwell in thy house; they will be continually praising thee. It does not read praised thee (in the past) but will praise (in the future). Hence it is an intimation of the resurrection." R. Joshua b. Levi said again: "He who recited hymns to his Creator in this world will be rewarded by reciting the same in the world to come, as it is said, Happy are they who dwell in thy house." R. Chiya b. Abba said, in the name of R. Jochanan: "Whence do we learn of the resurrection in the Torah? It is written (Is. 52, 8) The voice of thy watchmen — they raise their voice, togeher shall they sing; for eye to eye shall they see, when the Lord returneth unto Zion . It does not read (Ran'nu) sang, [in the past,] but (Yeran'nu) will sing [in the future]. Hence the resurrection is inferred from the Torah." R. Chiya b. Abba said again in the name of R. Jochanan: "In the future all the prophets will sing together a song of praise, as it is said, The voice of thy watchmen, they raise their voice together."

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנא׳ (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר (משלי יא כו) מונע בר (דף צב) יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ ואין קב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנא׳ (תהלים ב יב) נשקו בר פן יאנף ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף שנאמר (משלי יא כו) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא כה) ומתה גם הוא יורא. אמר מר זוטרא מנין לתחית המתים מה״ת שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן לימות המשיח ואל ימות לעוה״ב. רבינא אמר מהכא (דניאל יב ב) ורבים מישני עפר יקיצו. רב אשי אמר מהכא (שם) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמר ר׳ אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא שנאמר (ישעיה מט י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ואר״א גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳ וגו׳. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו דעת לסוף מתעשר שנאמר (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) כי עם לא בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו. וא״ר אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנא׳ (עובדיה א ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונת בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר (הושע ה יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה שנא, (ישעיה ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת:

R. Juda said in the name of Rab: "He who withholds from imparting an Halacha to a disciple is considered as if he would rob him of the inheritance of his ancestors, for it is said (Deut. 33, 4) The law which Moses commanded us is the inheritance of the congregation of Israel. Hence the law is considered as an inheritance to all Israel since the creation of the world." R. Chana b. Bizna, in the name of R. Simon the Pious said: "He who withholds (or denies) the explanation of an Halacha to a disciple, even the embryos in the entrails of their mothers, curse him, as it is said (Prov. 11, 26) Him that withholdeth corn, (Fol. 92) (l'om) the people will (ye'kabuhu) denounce, and the word l'am refers to embryos, as it is said (Num. 23, 8) How shall I denounce (Kabo) whom God … , and Bar means the Torah, as it is said (Ps. 2) And if one do teach." What will be his reward for such? Raba, in the name of R. Shesheth, said: "He will be rewarded with the blessing with which Joseph was blessed, as it is said (Pr. 11, 26) But blessing will be heaped upon the head of the one (Mashbir) that selleth it, and Mashbir refers to Joseph; as it is said (Gen. 48, 6) And Joseph, he was the governor over the land, he it was that sold corn to all the people." R. Shesheth said again: "He who teaches the Torah in this world will be rewarded by teaching it in the world to come, as it is said (Prov. 11, 25) He that refresheth [others] will do the same in the future." Mar Zutra said: "Whence do we infer the resurrection from the Torah? It is said (Deut. 33, 6) May Reuben live, and not die, i.e., he may live in this world, and not die in the world to come." Rabina says: From the following (Dan. 12, 2) And many of those that sleep in the dust of the earth shall awake, some to everlasting life, and some to disgrace and everlasting abhorrence. And R. Ashi said: From (Ib. ib. 13) But thou, go [thy way] toward the end; and thou shalt rest, and arise for thy lot at the end of the days. R. Elazar said: "A leader of a congregation, who leads them humbly, will be rewarded by leading the same in the world to come, as it is said (Is. 49, 10) For he that hath mercy on them will lead them, and by springs of water will he guide them." R. Elazar said again: "Wisdom is of great importance, as it was placed between two divine names (I Sam. 2, 3) For a God of knowledge is the Lord." Another thing said R. Elazar: "Every man who possesses wisdom may consider himself as if the Temple were built in his days, as both wisdom and temple are placed between two divine names." R. Elazar said further: "He who possesses no knowledge does not merit that one should have mercy upon him, as it is said (Is. 27, 11) For it is not a people of understanding; therefore he that made it will not have compassion upon it, and he that formed them will not be gracious unto them." R. Elazar said also: "He who feeds one who does not possess any knowledge, will suffer as a reward for it, as it is said (Ob. 1, 7) They that eat thy bread have struck thee secretly a wound, there is no understanding in them." R. Elazar said again: "A man that has no knowledge will finally be exiled, as it reads (Is. 5, 13) Therefore are my people led into exile, for want of knowledge."

ואמר ר׳ אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתן שנאמר (איוב כ כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ידע שריד באהלו ואין שריד אלא ת״ח שנאמר (יואל ג ד) ובשרידים אשר ה׳ קורא. וא״ר אלעזר כל שאינו מהנה ת״ח מנכסיו אין רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ כו) אין שריד לאכלו ע״כ לא יחיל טובו ואין שריד אלא ת״ח שנא׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא. ואמר ר׳ אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (שם) אין שריד לאכלו על כן לא יכיל טובו. והא״ר אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע״ז שנאמר (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן הממלאים למי ממסך לא קשיא הא דאיכא שלמה בהדיה תא דליכא שלמה בהדיה. ואמר ר׳ אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע״ז כתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים, וא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים א״ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ש״מ:

R. Elazar said again: "A house in which the words of the Torah are not heard during the night will finally be burned, as it is said (Job 20, 26) Entire darkness is laid by for his treasures: a fire not blown by man will consume him; it will destroy anyone (Sarid) left in his tent. Sarid refers to a scholar, as it is said (Joel 3, 4) Among the remnant (shridim) whom the Lord calleth." R. Elazar said again: "He who does not benefit scholars with his estate will never come into any manner of blessing, as it is said (Job 20, 21) Nothing was spared (Sarid) from his craving to eat; therefore shall his wealth not prosper. And the word Sarid refers to a school, as it is said (Joel 3) Among the remnant (Shridim) whom the Lord calleth." And from the same passage, R. Elazar said again: "He who does not leave any bread after his meal will not reap the fruits of any blessing, as it is said (Job 20) Nothing was spared (Sarid) from his craving, and Sarid refers to a scholar as above. But did not R. Elazar say elsewhere that he who left pieces of bread after his meal is considered as if he were worshipping idols, as it is said (Is. 65, 11) That set out a table for the god of fortune and that fill for destiny the drink-offering. This presents no difficulty. In the latter saying he means, that he puts a whole loaf on the table [which is prohibited], but in the former passage he speaks of leaving some crumbs of bread for the poor. R. Elazar said again: "He who changes his word is considered as if he were to worship idols; it is written here (Gen. 27, 12) I will seem to him as a deceiver; and it is written (Jer. 10, 15) They are vanity, the work of deception." R. Elazar said again: "A man shall always remain obscure (without an office) and he will live." R. Zera said: "We have also taught so in the following Mishna: If there seems to be leprsoy in a house which is dark, windows must not be opened for investigation." Hence it is inferred as above.

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינם חוזרים לעפרם שנאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין (ע״ב) ואם תאמר אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש בהן את עולמו שנאמר (שם ב יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושמין על פני המים שנאמר (תהלים מו ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ ושמא תאמר יש להם צער ת״ל (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. ונילף ממתים שהחיה יחזקאל סבר לה כמ״ד באמת משל היה דתניא ר׳ אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו ומה שירה אמרו ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים ר׳ יהושע אומר שירה זו אמרו (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר אמת משל היה א״ל רבי נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת אלא באמת משל היה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר׳ יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהן. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר (ד״ה א ז כ - כג) ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד וחרטם אנשי גת הנולדים בארץ וגו׳ וכתיב (שם) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו. ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ג) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ר׳ ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין מהם לחלוחית של מצוה שנאמר (שם) בעצמות היבשות שמעו דבר ה׳. ר׳ יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר (שם ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה ושקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב כתיב הכא סביב וכתיב התם (יחזקאל לז ב) והעבירני עליהם סביב סביב. ר׳ יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא דא״ר יוחנן מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופין וחיו כשדיות רואות אותם ושופעות זיבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך וצוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זיבות וצוה המלך ורמסום:

At the school of Elijah, it was taught: The righteous who will be restored in the future by the Holy One, praised be He! will never return to their dust, as it is said (Is. 4, 3) And it shall come to pass that whoever is left in Zion, and he that remaineth in Jerusalem, shall be called holy, everyone that is written down into life in Jerusalem. And as the Holy One exists forever, so also those who are mentioned in this verse will live forever. (Ib. b) And let one ask, What will they do during the one thousand years when the Holy One, praised be He! shall renew his world? For it is said (Ib. 2, 17) And exalted shall be the Lord alone on that day. The righteous in question will be supplied with wings similar to the wings of the eagles, and they will fly over the world, as it is said (Ps. 46, 3) Therefore will we not fear when the earth is transformed, and when mountains are moved into the heart of seas. And lest one may say that they will grieve, it is therefore said, (Is. 40, 31) Yet they that wait upon the Lord shall acquire new strength; they shall mount up with wings as eagles; they shall run and not be weary; they shall walk and not become faint. But why not infer from the dead who were restored by Ezekiel, and who died again? He (Elijah) holds with him who says that in reality Ezekiel did not restore any dead to life at all, and the whole prophecy was only a parable [prophesying that the Jewish nation would be restored again], as we are taught in the following Baraitha: The dead whom Ezekiel restored arose on their feet, sang a song, and died again. And what kind of a song was it? The Lord makes one die justly, and mercifully restores him to life. Thus says R. Eliezer. But R. Joshua says: "The song was from (I Sam. 2, 6) The Lord killeth and maketh alive; he bringeth down to the grave, and bringeth up." R. Juda, however, says: "It was a real parable." R. Nechemiah said to him: "If it is real, then it is not a parable; and if a parable, then it is not real." Say, then, in reality it was only a parable. R. Eliezer b. R. Jose, the Galilean, however, says: "The dead who were restored by Ezekiel went to the land of Israel, married, and begat sons and daughters." Then arose R. Juda b. Bathyra to his feet, and said: "I myself am a descendant of them, and these are the phylacteries which I inherited from my grandfather, who told me that they were used by those restored." But who were they that were restored to life? Rab said: "They were the sons of Ephraim who erred concerning the promised time of the redemption from Egypt, as it is said (I Chron. 7, 20-23) And the sons of Ephraim: Shuthalach, and Bered his son, and Thachath his son, and Eladah his son, and Thakhath his son, and Zbad his son, and Eladah his son, and Eser and Elad whom the men of Gath that were born in that land slew… . And Ephraim their father mourned many days, and his brethren came to comfort him." Samuel, however, said: "They were the men who denied resurrection, as it is said (Ezek. 37, 11) Then said he unto me, Son of man, these bones are the whole house of Israel; behold, they say, Dried are our bones, and lost is our hope; we are quite cut off." R. Jeremiah b. Abah said: "They were the bodies of men in whom, there was no essence of any meritorious act, as it is said (Ib. ib. 4) O ye dry bones, hear ye the word of the Lord." And R. Isaac of Nabhar said: "They were the men concerning whom it is said (Ib. 8, 10) So I went in and saw; and behold there was every form of creeping thing, and cattle, abominations, and all the idols of the house of Israel, engraven upon the wall all round about. And it is written (Ib. 37, 2) And he caused me to pass by them all round about, etc." R. Jochanan said: "They were the dead of the valley of Dura, whom Nebuchadnezzar killed." This is what R. Jochanan said elsewhere, that from the river Achar to the city of Rabath in the valley of Dura there were young men of Israel who were exiled by Nebuchadnezzar the wicked, who were so beautiful that there were none similar to them under the sun; and the women of Chaldea became sick when they looked upon them. The king then commanded to slay them all and to tread upon their faces.

תנו רבנן בשעה שהפיל נבוכדנאצר חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר ליה הקב״ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובעת שהחיה אותם באו עצמות וטפחו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהם של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר (דניאל ג לג) אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם וגו׳ א״ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום אלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן וחומק סורו ונהפך צלם על פניו ונשרפו ד׳ מלכיות והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא וכולהו גמרא וד׳ מלכיות קרא דכתיב (שם) ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו׳ וכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגובריא אלך וגו׳. תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר (שם) באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו׳. א״ר יוחנן (דף צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר (שם) ענה ואמר הא אנה חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא והבל לא איתי בהון ורוח די רביעיא דמה לבר אלהין:

Our Rabbis were taught: At the time Nebuchadnezzar threw Chananya, Mishael and Azaryah into the furnace, the Holy One, praised be He! said unto Ezekiel: "Go and restore the dead in the valley of Dura," and those bones came and slapped Nebuchadnezzar's face. He questioned: "What is the nature of these? And he was told that the colleague of those [whom he had thrown into the kiln] was engaged in restoring the dead in the valley of Dura. He then began to say (Dan. 3, 33) His signs — how great are they! And His wonders — how mighty are they! His kingdom is an everlasting kingdom, and His rule is over every generation." R. Isaac said: "May hot-melted gold be poured into the mouth of that wicked, for if an angel had not come and slapped him on his mouth, he would have disgraced all the songs and praises which were uttered by David in the Psalms." Our Rabbis were taught: Six miracles occurred that day: The furnace floated upwards; it broke; its foundation was crumbled [by the heat]; the golden image fell upon its face; four kingdoms [which assisted Nebuchadnezzar] were burned; and Ezekiel restored the dead to life in the valley of Dura. All of them are known by tradition, except concerning the four kingdoms, which is written (Dan. 3, 2) And King Nebuchadnezzar sent to assemble (his) lieutenants, the superintendents and the governors, the judges, the treasurers, the counsellors, those learned in the law, and all rulers of the provinces; and it is written (Ib. ib. 27) And the lieutenants, superintendents and governors, and the king's counsellors, being assemlled together, saw these men, etc. [four of the class of persons mentioned in the first passage are missing]. At the college of R. Eliezer b. Jacob it was taught: "Even at the time of danger one shall not change his official dress, as it is said (Ib. ib. 21) Then were these men bound in their mantles, etc." R. Jochanan said: (Fol. 93) "The righteous are even greater than ministering angels, as it is said, He answered and said, Lo, I see four men unbound, walking in the midst of the fire, and there is no injury on them: and the appearance of the fourth is like a son of the gods." [The angels are mentioned last.]

אמר ר׳ תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אוה״ע וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם אמרו להם יש לכם אלוה בזה ואתם משתחוים לצלם מיד פתחו ואמרו(דניאל ט ז) לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. א״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ״ד (שיר ז ט) אמרתי אעלה. בתמר אחזה בסנסניו אמר הקב״ה אני אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה. א״ר יוחנן מ״ד (זכריה א ח) ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים מאי ראיתי הלילה בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו ללילה. והנה איש רוכב ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו. על סוס אדום בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר (זכריה א ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר (ישעיה מד כז) האומר לעולה חרבי ונהרותיך אוביש מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים אמר רב פפא ש״מ סוסיא חיורא מעלי לחלמא. ורבנן להיכן אזלו אמר רב בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו. ורבי יוחנן אמר עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. כתנאי ר׳ אליעזר אומר בעין הרע מתו ר' יהושע אמר ברוק טבעו וחכמים אומרים עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה איזו הם אנשים שנעשה להם מופת הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה ודניאל להיכן אזל אמר רב למיכרא נהרא רבא בטורא ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא רבי יוחנן אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים איני והתניא תודוס הרופא אומר אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד. זוטרי אייתו בלא דעתייהו:

R. Tanchum b. Chanilai said: "When Chananyah, Mishael, and Azaryah came out of the furnace, the nations came and slapped Israel in the face, saying: 'Ye have such a God, and ye bowed yourselves to the images!' They (Israel) immediately confessed, saying (Ib. 9, 7) Thine, O Lord, is the righteousness, but unto us belongeth confusion of faces, as it is this day." R. Samuel b. Nachmeni, in the name of R. Jochanan, said: "What does the passage (Songs 7, 9) I thought, I wish to climb up the palm-tree, I wish to take hold of its boughs, mean? The Holy One, praised be He! said, 'I will take hold of the whole tree, (Israel) but now I claim only one branch — that of Chananyah, Mishael and Azaryah'." R. Jochanan said: "What does the passage (Zech. 1, 8) I saw this night, and behold there was a man (ish) riding upon a red horse, etc., mean? This night, i.e., the Lord intended to turn the entire world into night. Behold there was a man (ish), — this refers to the Holy One, praised be He! as it is said (Ex. 15, 3) The Eternal is a man (ish) of war. Upon a red horse — i.e., the Holy One, praised be He! intended to plunge the entire world into blood, but after looking upon Chananyah, Mishael and Azaryah, he felt satisfied (cooled off), as it is said, And he was standing among the myrtle-trees (hadasim). And myrtle-trees refers to the upright, as it is said (Esth. 2, 7) And he brought up Hadassah. And deep valley refers to Babylon, as it is said (Is. 44, 27) That saith to the deep, Be dry, and thy rivers will I dry up; immediately the red which were filled with anger became pale, and the red became white." R. Papa said: "Infer from this that if one sees a white horse in his dream, it is a good sign." But what became of Chananyah, Mishael, and Azaryah after they came out of the furnace [as there is no further mention of them]? Rab said: "They died from an evil eye"; and Samuel said: "They were drowned in the spittle [caused by the nations when they slapped Israel in the face, mentioned above.]" R. Jochanan, however, said: "They returned to Palestine, married, and begat children." Concerning the same the Tannaim of the following Baraitha differ: R. Eliezer says: "They died from an evil eye." R . Joshua says: "They were drowned in the spittle," and the sages say: "They returned to Palestine, married aud begat children," as it is said (Zech. 3, 8) Do but hear, O Joshua the high-priest, thou and thy fellows that sit before thee, for men of wonder are they, i.e., who were the men to whom wonder was done? We must say, Chananyah, Mishael and Azaryah. But where was Daniel at the time that they were thrown into the kiln? Rab said: "He went to dig a river in the city of Tiberius." And Samuel said: "He was sent by Nebuchadnezzar to bring a certain kind of grass [from Palestine, to be planted in Babylon]." And R. Jochanan said: "He was sent to bring swine from Alexandria of Egypt." But was it not said above by Tudus the physician that no swine left Alexandria without having its womb first removed so that they should not multiply in other countries? He brought little ones, and the Egyptians were not aware [that he took them that they should multiply in Babylon].

תנו רבנן שלשה היו באותה עצה הקב״ה ודניאל ונבוכדנאצר הקב״ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל. ודניאל אמר איזיל מהכא דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש ונבוכדנאצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא ומנין דסגיד ליה דכתיב (דניאל ב מו) באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד וגו׳:

Our Rabbis were taught: It was upon the advice of the following three [that Daniel left before the affair of Chananyah, etc.]: The Holy One, praised be He! Daniel himself, and Nebuchadnezzar. The Holy One, praised be He! for the reason that people should not say that they were saved because of Daniel's good deeds. Daniel said: "I shall go away that the verse (Deut. 3, 25) The graven images of their gods shall ye burn with fire, be not fulfilled through me. And Nebuchadnezzar said: "Let Daniel go, in order that people shall not say I have burnt my god in fire." And whence do we know that Nebuchadnezzar worshipped him? It is written (Dan. 2, 46) Then did King Nebuchadnezzar fall upon his face, and he bowed down to Daniel.

(ירמיה כט כא, כג) כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר וגו׳ וכתיב (שם) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה׳ כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש אשר שרפם לא נאמר אלא אשר קלם א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מלמד שעשאם כקליות. (שם) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם מאי עביד אזיל לגבי ברתיה דנבוכדנאצר אחאב אמר לה כה אמר ה׳ השמיעי אל צדקיה וצדקיה אמר כה אמר ה׳ השמיעי אל אחאב אזלה ואמרה ליה לאבוה אמר לה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי כי אתו לגבה שדרתינהו לגבי אבוה אמר להו מאן אמר לכון אמרו ליה הקב״ה והא חנניא מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור אמרו ליה אנן נמי נביאי כותייהו לדידהו לא אמר להו לדידן אמר לן. אמר להו אנא בעינא דאבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה. אמרו ליה אינון תלתא הוו ואנן תרין אמר להו בחרו לכו מאן דבעיתו בהדייכו אבחרי יהושע כהן גדול סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגני עלן אחתינהו שדינהו אינהו איקלו יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה שנאמר (זכריה ג א-ג) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה׳ והשטן עומד על ימינו לשטנו וכתיב (שם) ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן ויגער ה׳ בך הבוחר בירושלים הלוא זה אוד מוצל מאש א״ל ידענא דצדיקא את אלא מ״ט אהניא בך פורתא נורא וחנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל אמר להו אינהו תלתא הוו ואנא חד א״ל והא אברהם יחיד הוה התם לא הוו רשעים בהדיה ולא איתיהיב רשותא לנורא הכא הוו רשעים בהדיה ואתיהיב רשותא לנורא והיינו דאמרי אינשי תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא. מה טעמא איענש אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן שנאמר (זכריה ג ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים אלא מלמד שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן:

(Jer. 29, 21, 23) Thus hath said the Lord of hosts, the God of Israel, concerning Achab, the son of Kolayah, and of Zedekiah, the son of Maasseyah, who prophesy unto you in my name of false-hood… . And of them there shall be taken up a curse by all the captivity of Judah who are in Babylon, saying: May the Lord make thee like Zedekiah and like Achab, whom the king of Babylon roasted in the fire. "It does not read (Sarfam), whom he burned, but it says (Kalan) whom he roasted," said R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai: Infer from this that they were roasted as people roast grain. (Ib. ib, 23) Because they have done scandalous deeds in Israel, and have committed adultery with the wives of their neighbors. What had they done? They went to the daughter of Nebuchadnezzar. Achab said to her: "The Lord has commanded me to tell thee that thou shalt listen to Zedekiah." And the latter said the same — that she should hearken to Achab. And she straightway went and told this to her father. To which he answered: "It is known to me that their God abhors incest. When they shall come to you again, send them to me. When they did come, she sent them to her father; Nebuchadnezzar asked them: "Who told you to do so?" The Holy One, praised be He!" they said. "But Chananyah and his colleagues told me that such a thing is prohibited," said he. And they answered: "We are also prophets as they are, and this command, although not given to them, was, nevertheless, given to us." Then said the king: "I would try you as I did Chananyah and his colleagues." And to their claim, "They were three, and we are only two," he said: "You may choose a third one, whomever you like." And they selected Joshua, the high-priest, thinking that his merit was so great that it would save them also. Joshua was then brought, and all three were thrown into the kiln. They were burned, but Joshua was saved; only his garments were singed. And this is what is meant by the passage (Zech. 3, 1-3) And he showed me Joshua the high-priest standing before the angel of the Lord. And the Lord said unto the accuser, the Lord rebuke thee, O accuser, etc. Satan said to him: "I know that you are an upright man, but why did the fire affect your garments, which was not the case with Chananyah, Mishael and Azaryah?" And he answered: "They were three, and I one." "But was not Abraham the patriarch also only one when he was thrown into the kiln," Satan asked. "With Abraham," said he, "there were no wicked whom the fire was granted permission to affect, but with me were two wicked, and such permission was given to the fire." And this is what people say: "If there are two dried pieces of wood, and a green one between, the green piece will burn with the dry ones." But why was he punished? R. Papa said: "Because his sons married such wives as were not fit for the priesthood, and he did not protest against it; and this is what is meant by the passage (Ib. 3, 3) And Joshua was clothed with filthy garments. Was it then the habit of Joshua to wear filthy garments? But infer from this that his sons married such wives as were not fit for the priesthood and he did not protest agninst it."

אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בצפורי מ״ד (רות ג יז) ותאמר שש השעורים האלה נתן לי מאי שש השעורים אי לימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים (ע״ב) אלא שש סאין וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב (ש״א טז יח) ויען אחד מן הנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלה״ר. יודע נגן שיודע לשאול. גבור חיל שיודע להשיב. איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. איש תואר שמראה פנים בהלכה. וה׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום. ככולהו אמר יונתן בני כמוהו כיון דא״ל וה׳ עמו מלתא דבדידיה נמי לא הוה חלשא דעתיה ונתקנא בו דבשאול כתיב (ש״א יד מז) ובכל אשר יפנה יושיע ובדוד כתיב בכל אשר יפנה יצליח ומנ״ל דדואג חוה כתיב הכא (שם טז יח) אחד מהנערים מיוחד שבנערים וכתיב התם (שם כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳ ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. משיח דכתיב (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳. (שם) והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח אמר ר׳ אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כרחים רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעמי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין גחזי אנן אי מורה ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו(דניאל א ד) ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך. מאי אשר אין בהם כל מום א״ר חמא בר חנינא אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך אמר רב חמא בר חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכים לנקביהן מפני אימת מלכות:

R. Tanchum said: "Bar Kappara lectured in Sepphoria: "What does the passage (Ruth, 3, 17) These six barleys gave he unto me mean? How are six barleys to be understood? Shall we take it literally. Ib. b) Would a man like Boaz give six grains of barley as a gift? Shall we assume that it means measures of barley. How can a woman carry six measures? Therefore the six barleys were a prediction that in the future six sons would come out of her, each of them would be blessed with six blessings: viz., David, Messiah, Daniel, Chananyah, Mishael, and Azaryah. David — as it is written (I Sam. 16, 18) Then answered one of the servants, and said, Behold, I have seen a son of Jesse the Betlechemite, who is skilled as a player and a mighty valiant man, and a man of war, and intenigent in speech and a person of good form, and the Lord is with him. And R. Juda said in the name of Rab: "The whole verse was said by Doeg the Edomite, with the intention of slander, i.e., who is skilled as a player — who knows how to ask questions; a mighty valiant man, who knows how to answer questions; a man of war — who understands argument in the disputations of the Torah; intelligent in speech — he understandeth how to derive one thing from another (argument by analogy); a person of good form — who is able to give good reasons for Halakhas; the Lord is with him — the Halakha always prevails with him. To all the things mentioned above Saul said: "My son Jonathan possesses all the same qualities." But when he heard that the Halakha prevailed with him, a qualification which he himself did not possess, he felt discouraged and began to be jealous, for concerning Saul it is written (I Sam 14, 47) And whithersoever he turned himself, he caused terror, and about David it is written: In whatsoever he turned to he was successful. But whence do we know that it was Doeg who said so? From the following passage (Ib. 16, 18) One of the servants — the most distinguished of them; and (Ib. 26, 8) And his name was Doeg the Edomite, the chief of the herdsman that belonged to Saul. Messiah — as it is written (Is. 11, 2) And there shall rest upon him the spirit of the Lord, the spirit of wisdom and understanding, the spirit of counsel and might; the spirit of knowledge and of the fear of the Lord. Daniel,Chananyah, Mischael and Azaryah — as it is written (Dan. 1, 4) Lads in whom there should be no kind of blemish, but who should be handsome in appearance, and intelligent in counsel and might; the spirit of knowledge and undersatnd science, and such as should have the ability to serve in the king's palace, and that these should be taught the learning and the language of the Chaldeans. And it is also written Vaharikho (animated). R. Alexandri said: "Infer from this that he is always overloaded with the divine commandments and chastisements resting upon him as Rechayim (a handmill)." Raba said: "He judges by smelling," as it is written further, And not after the sight of the eyes shall he judge, and not after the hearing of ears… . [nevertheless] he judges with righteousness the poor and decides with equity for the suffering ones of the earth, and he shall smite the earth with the rod of his mouth, and with the breath of his lips shall he slay the wicked. [Hence, if not by the eye and not by the ear, it must be by smelling.] Therefore when [Bar Kokhba] said to the sages: "I am Messiah," they answered him concerning Messiah: "It is written He judges by smelling; let us see if he does also judge by smelling." As soon as they saw that he did not judge by smelling, they executed him. And now cocerning the verse cited about Chananyah, Mishael, etc., 'they had no blemish.' R. Chama b. Chanina said: "Not even a scratch, caused by the piercing of the lancet, was to be found on their bodies." The ability to serve in the king's palace, i.e., they were able to restrain themselves from laughing, sleeping and dreaming, and even from departing for one's necessity for fear of the king.

(דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה א״ר אלעזר כולן מבני יהודה הם ור׳ שמואל בר נחמני אמר דניאל מבני יהודה חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים. מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בציפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו:

(Ib. ib. 6) Now there were among these, of the children of Judah, etc. R. Elazar said: "All of them were of the tribe of Judah." But Samuel b. Nachmeni said: "Only Daniel was of Judah; but Chananyah, Mishael and Azaryah were of other tribes." What means (Is. 56, 5) I will indeed give unto them … an everlasting name? R. Tanchun said: "Bar Kappara lectured in Sepphorias that this refers to the book of Daniel, which is named after him."

מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו ונחמיה בן חכליה מ״ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר ר׳ ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה. דוד נמי מימר אמר (תהלים קו ד) זכרני ה׳ ברצון עמך פקדני בישועתך דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר ומנ״ל דגדול ממנו דכתיב (דניאל י ז) וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי (דף צד) אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעית אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי. אמר רבינא ש״מ האי מאן דמבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה לנשוף מדוכתה ארבעה גרמידי אי נמי ליקרי קריאת שמע ואי קאי במקום הטינופת לימא הכי עיזא דבי טבחא שמינא מינאי:

Let us see! All which is written in the book of Ezra was said by Nechemiah to Chacklayah. Why, then, was it not named after him? R. Jeremiah b. Aba said: "Because he claimed credit for it, as it is said (Nech. 5, 19) Remember for me, my God for good, all that I have done for this people." But did not David also say similar to this (Ps. 106, 4) Remember me, O Lord, when thou favorest thy people? This was said only as a prayer. R. Joseph said: "The book was not named after him because he slandered the former governors, as it is said (Neh. 5, 15) Former governors … had made it heavy … had taken of them bread and wine, besides forty shekels. And even Daniel, who was greater than he, was included in this slander [being a governor long before Nechemiah]." And whence do we know that Daniel was greater than he? From the following passage (Dan. 10, 7) And I, Daniel, saw alone this appearance; but the men that were with me did not see the appearance; nevertheless a great terror fell upon them, so that they fled to hide themselves. Who were these men? R. Jeremiah, and according to others, R. Chiya b. Aba said: "Haggai, Zechariah and Malachi. (Fol. 94) In one respect they were greater than he and in another he was greater than they; in one respect they were greater than he, as they were prophets, while he was not, and in another respect he was greater than they, for he saw the appearance and they did not see it. But if they saw nothing why were they shocked? Though they did not see it, their guardian angels did. "Infer from this," said Rabina, "that if a man is shocked, although he sees nothing, nevertheless his guardian angel must have seen it." What is the remedy for it? Let him move four cubits from that place, or read the portion of Sh'ma. And if he stands in a dirty place, where it is not allowed to recite the portion of Sh'ma Israel, he may say, "The goats of the butcher are fatter than I am."

(ישעיה ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו׳ א״ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מ״ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמר מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותושבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשה משיח לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח פתחה הארץ ואמרה שירה לפניו שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ אמר שר העולם לפני הקב״ה רבש״ע עשה צביוני לצדיק זה יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי. יצתה בת קול ואמרה (שם) בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא רב יצחק עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי. (שם כא יא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו נתקבצו כל הרוחות אצל דומה אמרו לו שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו:

(Is. 9, 6) For promoting the increase of the government, and for peace without end, etc. R. Tanchum said: "Bar Kapara lectured in Sepphoria: Why is it that in all other words if the (letter) mem happens to be either at the beginning or in the middle, it is an open one, and here the mem, which is the second letter of this word, is final mem? i.e., the Holy One, praised be He! was about to make Hezekiah the Messiah, and Sennacherib who declared war against him as a substitute for Gog and Magog, whereupon the Divine Attribute of justice said before Him: "Sovereign of the Universe! David, the king of Israel, who recited before Thee so many songs and praises, was not made Messiah, while Hezekiah, for whom Thou hast wrought so many wonders and miracles, for which he did not recite any song, shouldst Thou make him a Messiah?" Therefore the mem was closed [as a hint for this]. The earth, immediately, however, opened her mouth and said: "Sovereign of the Universe! I will recite songs before Thee instead of this righteous one, and Thou, I pray Thee, make him a Messiah." And she did so, as it is said (Ib. 24, 16) From the edge of the earth have we heard songs, Glory be to the righteous. And the genius of the universe also said before Him: "Sovereign of the Universe! do, I pray Thee, the desire of this righteous man." Then a heavenly voice was heard saying: It is my secret, it is my secret! To which the prophet exclaimed: Woe is me! Till what time will it be postponed? And the heavenly voice answered: Till the treacherous will deal treacherously. Raba, and according to others, R. Isaac, explained this: "Until disgrace after disgrace will have come." (Ib. 21, 11) The prophecy concerning Dumah. Unto me one calleth out of Se'ir, Watchman, what of the night? Watchman, what of the night? R. Jochanan said: "The angel who rules the souls after their departure from this world, is named Dumah; and all spirits gathered themselves to him questioning him: 'What said the watchman of the world (the Lord). What of the night? What of the night? [the exile which is compared to night?] And he answered. 'So said the watchman: The morning cometh, but previously will be a long, long night. If, however, ye desire to pray that He shall hasten it, try to do so by repenting of your sins, and coming again prepared for redemption'."

תנא משום ר׳ פפייס גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ וכיוצא בדבר אתה אומר (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה׳. (שם) ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה. (ישעיה י טז) לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון מאי משמניו רזון אמר הקב״ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (שם ט ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיהו שחזקו יה ד״א חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה (מ״ב טו כט) תגלת פלאסר (ד״ה ב כח כ) פלנאסר (מ״ב יז ג) שלמנאסר (מ"ב טו יט) פול (ישעיה כ א) סרגון (עזרא ד י) אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב ד״א סח ונחר דברים כלפי מעלה. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של א״י שנאמר (מ״ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם רב ושמואל ח״א מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה למאן דאמר מלך פקח היה אי אמינא להו עדיפא מארעייכו אמרו קא משקרת ומאן דאמר מלך טפש היה א״כ מאי רבותיך. להיכא אגלי מר זוטרא אמר לאפריקא ור׳ חנינא אמר להרי סלוג. אבל ישראל ספרו בגנותה של א״י כי מטו שוש אמרו שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרין אמרו על חד תרין:

It was taught in the name of R. Pepiyas: Indeed it is a disgrace for Hezekiah and his associates not to have recited any song until the earth opened its mouth and sang, as it is said, (Is. 24) From the edge of the earth we heard songs, Glory be to the righteous. Similar to this we find a passage (Ex. 18, 10) Blessed be the Lord who hath delivered you. It was taught in the name of Pepiyas: It is indeed a shame for Moses and the six hundred thousand Israelites with him who didn't say this benediction till Jethro came and said Blessed be the Lord (Ib. ib. 9) Vayichad (rejoiced) Jethro. Rab and Samuel both explain this word. Rab said: "It means that he passed a sharp razor upon his body." [He performed the ceremony of circumcision]. And Samuel said "It means that his whole body pained as if struck with sharp needles." Rab said: "This is what people say: "A proselyte, even until the tenth generation, do not despise in his presence a heathen." (Is. 10, 15) Therefore will the Lord, the Eternal of hosts, send forth among his bmashmanov (fat ones) leanness. What is meant by the term bmashmanov? The Lord said: "Let Hezekiah who has eight names come and take revenge on Sennacherib who has also eight names." Hezekiah had eight names, as it is written (Ib. 9, 5) For a child is born unto us, a son hath been given unto us, and the government is placed on his shoulders and his name is Pete, Yoez, El, Gibor, Abbi, Ad, Sar, Shalom. And what about the name Hezekiah? This means that the Lord strengthened him; according to others, it means, that he caused the strengthening of Israel unto their Heavenly Father. And concerning Sennacherib, it is written (II Kings, 15, 9) Thiglath-pilesser (I Chron. 5, 20) Pilnesser, (II Kings, 17, 3) Shalmanesser, (Ib. ib. 17) Pul, (Isa. 20, 1) Sargon, and (Ezra 4, 70) Assnaper, Rabha, V'yaquira. And what about the name Sennacherib? This means that he said vile words against Heaven. R. Jochanan said: "Why did that wicked one deserve to be called the honored and the great? Because he did not speak evil of the land of Israel, as it is said (II Kings, 18, 32) Until I come and take you away to a land like your own, etc." Rab and Samuel differ in the following: One says he was a clever king, and the other, he was a foolish king. According to the one, he was a clever king, because if he would have said that he would take them to a better land than theirs they would have considered him a liar. And according to the other he was a fool, for what use could it be for them to go to a land which was not better than their own? Whereto did he exile the ten tribes of Israel? Mar Zutra said, to Africa, and R. Chanina said, to the mountains of Slug. However, the ten tribes of Israel slandered the land of Israel, for when they reached the city of Sus they said that it was like their own land. And when they came to the city of Elmin they said that it is like our Elmin (Jerusalem), and when they reached the second Sus they said that it was much better than their own land.

(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד כיקוד אש אמר רבי יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאניה מכבדותיה רבי אלעזר אומר תחת כבודו ממש כשרפת בני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן שרפת נשמה וגוף קיים:

(Isa. 10, 16) And under his glory shall be kindled. R. Jochanan said: "This means under his glory but not the glory itself," for R. Jochanan called his garments "my honors." [Hence the body was burned, but not the garments.] R. Elazar, however, said: "Under his glory" means under the flesh, i.e., only the soul was burned as by the children of Aaron; just as there the soul was burnt, but the body remained untouched, so also does it mean here the soul will be burnt but the body will remain."

תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו סנחריב שחירף על ידי שליח נפרע הקב״ה ממנו (שם ע״ב) על ידי שליח. פרעה דכתיב ביה (שמות ה ב) מי ה׳ אשר אשמע בקולו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו דכתיב (שם יד כז) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים וכתיב (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. סנחריב דכתיב (מ״ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה׳ נפרע הקב״ה ממנו ע״י שליח דכתיב (מלכים ב יט לה) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳. ר׳ חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיה לז כד) מרום קצו וכתיב (מ״ב יט כג) מלון קצו אמר אותו רשע בתחלת אחריב דירה של מטה ואח״כ אחריב דירה של מעלה. א״ר יהושע בן לוי מ״ד (שם יח כה) עתה המבלעדי ה׳ עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה מאי היא דשמעיה לנביא דקאמר (ישעיה ח ו) יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמילהו אמר רב יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר. חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייחי כמי השלוח דנגדין בנייח ואתרעיאו ברצין ובן רמליהו:

We are taught in a Baraitha, in the name of R. Joshua b. Karcha: Pharaoh who personally blasphemed the Holy One, praised be He! was also punished by the Holy One, praised be He! Sennacherib, who blasphemed through a messenger, was also punished through a messenger. Concerning Pharaoh, it is written (Ex. 5, 2) And Pharaoh said, Who is the Everlasting, whose voice I am to obey? And he was punished by the Holy One, praised be He! as it is written (Ib. 14, 27) And the Lord overthrew the Egyptians in the midst of the sea. And also (Habakkuk, 3, 15) (But) thou didst pass along over the sea. Concerning Sennacherib it is written (II Kings 19, 23) By the messengers thou hast blasphemed the Lord. He was punished through a messenger, as it reads (Ib. ib. 3) And it came to pass … that an angel of the Lord smote in the camp of the Assyrians, one hundred eighty and five thousand." R. Chanina b. Papa raised the following contradiction (Isa. 37, 24) I will enter into the height of its summit. (II Kings, 19, 23) I will enter into the lodgings of its summit, i.e., Thus thought Sennacherib: I will first destroy the lower dwelling and thereafter the higher one. R. Joshua b. Levi said: "What is the meaning of the passage (Ib. 18, 25) Now am I come up without the Lord ('s will) against this place to destroy it, i.e., the Lord hath said to me, Go up against this land, and destroy it." What is it? He heard the prophet who said (Isa. 8, 6-7) For as much as this people despiseth the waters of Shiloach that flow softly, and rejoice in Rezin and Remaliahu's son, etc. R. Joseph said: "Were it not for the translation of this verse into Chaldaic, we would not understand its meaning. The translation is thus: Because this people despised the kingdom of David, who ruled them gently like the waters of Shiloach which flow gently, and grew fond of Rezin and the son of Remalyahu.

א״ר יוחנן מ״ד (משלי ג לג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך מארת ה׳ בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יברך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא בשר בסעודה. (ישעיה ח ז) ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. וכתיב (שם ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע אלא מ״ט איענש. נביא אעשרת השבטים אתנבי והוא יהיב דעתיה על כולה ירושלים בא נביא וא״ל (שם ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה א״ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עיף בתורה ביד מי שמציק לו. מאי (שם) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי וחאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים שהכבידו עליהם עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים:

R. Jochanhan said: "What is the meaning of the passage (Prov. 3, 33) The curse of the Lord is in the house of the wicked, but the habitation of the righteous will be blessed? i.e., the curse of the Lord is in the house of the wicked refers to Peckach b. Remalyahu, who used to consume forty s'ahs of pigeon as a dessert. But the habitation of the righteous will be blessed, refers to Hezekiah, King of Judah, whose whole meal consisted of a litra of meat. (Isa. 8, 7)… . The king of Assyria … and he shall penetrate into Judah, overflood and flood over, even to the neck shall he reach. Now [since he acted in accordance with the prophecy] why then was he punished? The prophet prophesied concerning the ten tribes, and he himself made up his mind to go to Jerusalem. Then came the prophet and said (Ib. ib. 23) And no fatigue overtaketh him that oppresseth them. R. Eleazar b. Breakhya explained the above passage thus: "A people who are occupied with the study of the law will not be delivered over to their oppressor." What is meant (Ib.) In the first time, he made light of the land of Zebulun and of the land of Naphtali, and at the last he will deal hard, with the way by the sea, on the other side of the Jordan (up to) the Galilee of the nations — i.e., Not like the first [exiled] who threw off the yoke of the Torah, but like the latter, who tolerated the heavy yoke of the Torah, and therefore deserved that a miracle should happen to them as it had happened to those who passed the Red Sea and to those who stepped over the Jordan. Hence if he will retract from turning away from Jerusalem, well and good, but if not, I will make him contemptible among the nations.

(דהי״ב לב א) אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על העדים הבצורות ויאמר לבקעם אליו האי רישנא להאי פרדשנא. אחר הדברים והאמת מאי אחר אמר רבינא לאחר שקפץ הקב״ה ונשבע ואמר אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא מיד קפץ הקב״ה ונשבע דמייתינא ליה שנאמר (ישעיה יד כד) נשבע ה׳ צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וגו׳ א״ר יוחנן אמר הקב״ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו. (שם י כז) והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל עול מפני שמן א״ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר (שם ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו׳ ואומר (שם ז כג) והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה אע״פ שאלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. (שם לג ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו. אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם (שם לג ד) כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד העכו״ם מייד טיהר:

(II Chron. 32, 1) After these things and veritable events came Sennacherib the king of Assyria, and invaded Judah, and besieged the fortified cities, and thought to break them open for himself. Is such a reward adequate for such a man [Hezekiah]? And also what is the meaning of after? Rabina said: "It means after the Holy One, praised be He! had sworn; for He said, 'If I would tell Hezekiah that I will bring Sennacherib, and deliver him in his hands, he would say to me, I want neither to be scared nor to have him delivered to me.' And therefore the Holy One, praised be He! swore that he will bring him in, as it is said (Isa. 14, 24-24) Sworn hath the Lord of hosts, saying, Surely as I have purposed, so doth it come to pass; and as I have resolved, so shall it occur. To break Asshur in my own land, and upon my mountains will I tread him under foot; then shall his yoke be removed from off them, and his burden shall be removed from off their shoulders. R. Jochanan said: "The Holy One, praised be He! said: 'Sennacherib with his companions shall come and be made a crib for Hezekiah and his associates'." (Ib. 10, 27) And it shall come to pass on that day, that his burden shall be removed from off thy shoulder, and his yoke from off thy neck, and the yoke shall be broken because of the fatness. R. Isaac of Nafcha said: "The yoke of Sennacherib was broken because of the fats of Hezekiah which he used to kindle in the prayer house and in the house of learning." What did he do? He placed a sword on the gate of the house of learning as a sign that he who would not occupy himself with the Torah would be slain by the sword. And thereafter a search was made from the city of Dan to the city of Beersheba, and there was not found one ignoramus among them. And also from the city of Gebeth to the city of Antiphras, and there was not found even one among women and children who was not acquainted with the law of purification. And to that generation is applied the passage (Ib. 7, 21) And it shall come to pass on that day, that a man shall nourish [but] one young cow and two sheep; and also the passage (23) And it shall come to pass on that day that every place, where there are [now] a thousand vines worth a thousand silver shekels, shall be — yea, this shall be (given up) to briers and thorns, i.e., though the vine was worth a thousand silver shekels, it was neglected and turned to briers and thorns because all of them occupied themselves with the study of the law. (Ib. 33, 4) And your spoil shall be gathered as the cricket gathereth. Thus said the prophet to Israel: "Gather your spoils." They said to him: "Shall each one gather for himself or shall it be divided into equal shares?" The prophet answered: "As the cricket gathereth," i.e., as the cricket gathereth each one for himself, so also shall you gather. Then they said to him: "Is there not among these the property of the ten tribes which was robbed by the Assyrians?" He answered: "(Ib. ib. 4) i.e., just as the brook render man from the state of uncleanliness to cleanliness, so also is the case of an Israelite, as soon as his property falls into the hands of an idolater he loses his claim of ownership."

אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום שנאמר (ישעיה י כח) בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו עוד היום בנוב לעמוד וגו׳ הני טובא הויין צהלי קולך בת גלים נביא הוא דקאמר להו לכנסת ישראל צהלי קולך בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי הים. הקשיבי לישה מהאי לא תסתפי אלא אסתפי מנבוכדנאצר הרשע דמתיל כאריה שנאמר (ירמיה ד ז) עלה אריה מסבכו מאי (דף צה) עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיה מענתות ומתנבי עלך דכתיב (שם א) דברי ירמיהו בן חלקיה מן הכהנים וגו׳ מאי (ישעיה י לב) עוד היום בנוב לעמוד אר״ה אותו היום נשתייר מעונה של נוב א״ל כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגשית כל משריתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם מניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרו ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמיה הרג מינה מיד (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו׳ וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א״ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:

R. Huna said: "Ten trips that wicked person made on that day, as it is said (Ib. 10, 28-32) "He cometh to Ayath, he passeth on to Migron; at Michmash he layeth up his baggage: They go through the pass; they take up their lodgings at Geba; Rama trembleth; Gib'as of Saul fleeth. Let thy voice resound O, daughter of Galim! Listen Layshah; O noor Anathoth! Madmenah is in motion (the inhabitants of Gebin) etc." Here are mentioned more than ten places. The passage, Let thy voice resound, etc., was spoken by the prophet unto the Congregation of Israel. Let thy voice resound, O daughter of Galim, ye daughter of Abraham, Isaac and Jacob, who performed divine commandments as numerous as the waves of the sea. Listen Layshah, i.e., Be not afraid of him (Sennacherib) but you should be afraid of Nebuchadnezzar, who is equal to a lion, as it is said (Jer. 4, 7) The lion has come up from his thicket. (Fol. 95) O poor Anathoth! i.e., A time will come when Jeremiah, the prophet, who comes from Anathoth, will prophesy the destruction of Jerusalem, as it is written (Jer. 1, 1) These are the words, etc. What does As yet will he remain at Nob mean? R. Huna said: "One day was left [within the time set] for the punishment of the iniquity of Nob." And the astrologers told Sennacherib: "If you can reach Jerusalem on that day you will be victorious, but if not, then you will fail." He therefore hastened his march and made a journey of ten days in one day. And when he reached Jerusalem, there was thrown down to him a recepticle of braided wool, upon which he ascended the fortification wall from where he could view the entire city. As he looked at it, it appeared to him very small, and he exclaimed: "Indeed, is this the city of Jerusalem for which I set all my camp in motion and for which I have gathered together all my forces? Behold! She is smaller and weaker than all the great cities and countries which I conquered with my powerful arm." He stood nodding his head, and gestured with his hands over the Sanctuary in Zion and over the Temple Court in Jerusalem. His advisers said: "Let us throw our hands upon it immediately," but he said to them: "You are too tired from the journey; tomorrow everyone of you should bring with him a piece of the wall which surrounds it." Immediately (II Kings, 19, 35) And it came to pass, on that same night, that an angel of the Lord … smote … of the Assyrians one hundred eighty and five thousand men … and when men (from Jerusalem) arose early in the morning, behold they were all dead corpses. R. Papa said: "This is what people say: "If a judgment is postponed over night, it may be entirely lost."

(ש״ב כא טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגומר ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א״ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסור ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד׳ גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא א״ד אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא׳ (שם סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ש״מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרידיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברה למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לאילעאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א״ל מאי בעית הכא א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א״ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א״ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (ש״ב כא יז) ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקברה כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב (שם) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו ולא תכבה את נר ישראל:

(II Sam. 21, 16) And Yishbi at Nob, who was of the children of the Raphah, the weight of whose spear was three hundred shekels of copper, being girded with new armour, thought to slay David. What does Yishbi at Nob mean? R. Juda, in the name of Rab, said: "A man [who came] because of that which was done to [the inhabitants of] Nob." The Holy One, praised be He! said to David: "How long will you keep in your hand this iniquity? Through thee came the destruction of Nob, the city of the priest. Through thee came the trouble upon Doeg the Edomite, and through thee Saul and his three sons were killed. Now dost thou want that I shall destroy thy children or that thou shouldst be delivered over to thy enemies?" And he answered: "Sovereign of the Universe! it is better for me to be delivered over to the enemy than that my descendants should be destroyed." Thereafter it happened one day that David went to a village and the Satan appeared to him in the form of a deer. He shot an arrow at it, which did not reach it. So he chased after it till he passed the border of the Philistines. And when Yishbi of Nob saw him, he said: "This is he who killed my brother Goliath." Whereupon the former seized and tied him and put him under the block of an olive press. However, a miracle occurred in that the earth under him became soft, and he was not killed. Concerning this it is written (Ps. 18, 37) Thou enlargest my steps under me, so that my joints do not slip. That day was the eve of Sabbath. And Abishai b. Zeruyah used to wash his head with four pitchers of water, when he noticed in it what appeared spots of blood; according to others, a dove came down and rolled before him in spasms. He said the assembly of Israel is likened unto a dove, as it is said (Ps. 68, 14) The wings of the dove covered with silver. Hence it must be that David the King of Israel was in trouble. He went to David's house but did not find him there. He sent to the house of study and he was not found there also. He then said: "We are taught: One must not ride on a king's horse, must not sit on his chair, etc. But how is it at the time of danger?" He went to the college and questioned concerning it. In answer he was told that at the time of danger it is permissible. Then he rode upon the king's mule and miraculously the earth (the road) was lessened (he was suddenly transferred to a distant place). And while riding he saw Arpa, Yishbi's mother, who sat and spun. As soon as she saw him she broke the thread [of her spindle] and threw it at him [with the intention of killing him]. Missing him, she said: "Young man, hand me my spindle." He took the spindle, threw it at her head, and killed her. When Yishbi of Nob saw Abishai, he said: "Now there are two, and they will be able to kill me." He seized David and tossed him up high, placing the point of his spear so that David should fall upon it, and be killed. But Abishai uttered the Tetragrammaton, causing David to remain suspending between the sky and the earth. (But why didn't David himself utter it? Because a prisoner cannot liberate himself from prison without help.) Abishai then questioned David as to what he was doing there. And he explained to him what the Omnipotent had told him and what his answer to it was. Abishai said to him: "Change thy prayer. Let thy grandson sell wax (be poor) so that thou be spared suffering (i.e., do not sacrifice the present for the sake of the future)." "If it must be so," said David, "then pray with me." This is meant by the passage (Sam. 30, 17) But Abishai the son of Zeruyah succored him. Upon which R. Juda, in the name of Rab, said that he prayed with him. Again Abishai uttered the Tetragrammaton and caused him to come down. Yishbi [seeing both fleeing] ran after them. When they reached the village of Kubi [situated] on the boundary of Palestine] they said to each other: "Let us stop here and fight him." [Nevertheless they went] as far as the village of Betrei and then they said: "Between [us] two cubs — can we kill the lion?" When the fight began they said to him: "Go back, and you will see that your mother is dead." As soon as they mentioned the name of his mother, his strength began to fail, whereupon they killed him. And this is meant by the passage (Ib. 17) Then swore the men of David unto him, saying: Thou shalt go out no more with us to battle, that thou mayest not quench the lamp of Israel.

ת״ר שלשת קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרוית הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד מב) ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו (ע״ב) דכתיב (בראשית כח י-יא) ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ ויפגע במקום וגו׳ כי מטו כו' ומנ״ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליח אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב (ש״א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר. א״ר יהודה אמר רב אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

Our Rabbis were taught: For three persons did the earth (the road) shrink (they were miraculously transferred to their destination): For Eliezer, the servant of Abraham; for Jacob, our father, and for Abishai b. Zeruyah; for Abishai b. Zeruyah, as stated above; for Eliezer, the servant of Abraham, as it is written (Gen. 24, 42) And I came this day unto the well. This day means that he left on the same day; for Jacob, our father, (Ib. b) as it is written (Ib. 28, 10-11) And Jacob went out from Beersheba and went towards Haran. And he alighted (vayiphga) upon a certain place and tarried there all night, because the sun was set, etc. When he reached Haran he said: "Is it proper of me not to say prayer when I passed the place where my parents passed? He resolved to return, and soon after his resolution, the earth shrank and he came to Bethel. And whence do we know that David's children were destroyed? It is written (II Kings 11, 1) And when Athaliah the mother of Ahabiah saw that her son was dead, she arose and destroyed all the royal seed. But did not Joash remain? There in the case of Nob also Abiathar remained, as it is written (I Sam. 22, 20) And there escaped one of the sons of Ahimelech, the son of Ahitub whose name was Abiathar. R. Juda, in the name of Rab, said: "Had not Abiathar remained of Ahimelech's family, nothing would have remained of David's family."

תנא ראשונה עברו בשחי שטו ועברו שנא׳ (ישעיה ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר אמצעיים עברו בקומה שנאמר (שם) עד צואר יגיע אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנאמר (שם לז כה) אני קרתי ושתיתי מים וגו׳ והכתיב (ישעיה לז לו) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳ א״ר אבהו הללו ראשי גייסות הן אמר רבינא דיקא נמי דכתיב (דהי״ב לב כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו׳ ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב ש״מ:

We are taught in a Baraitha: The first part of Sennacherib's army crossed the Jordan by swimming, as it is said (Is. 8, 8) He shall penetrate into Judah, overflow, etc.; the middle division walked over, as it is said (Ib.) Even to the neck shall he reach. [The water was diminished by the swimming of the first part.] And when the last part crossed [the Jordan had been so dried] that the dust was whirled up by the tramping of their feet. And they found no water to drink, and they had to bring it from another place; as it is said (Ib. 37, 25) I have dug and drunk water. (Ib. 37, 36) Then an angel of the Lord went out and smote one hundred eighty and five thousand, and when they arose early in the morning behold they were all corpses? R. Abahu said: "This enumerates only the officers of the army." Rabina said: "This can be deduced from (II Chr. 32, 21) And the Lord sent an angel, who cut off every man of valor, and leader and captain in the camp of the king of Assyria, and when he returned with shame of face to his own land, he went into the house of his god, and [those] that came forth from his own bowels felled him there with the sword." The deduction is finally accepted.

במה הכם רבי אליעזר אומר ביד הכם שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב ר׳ יהושע אומר באצבע הכה שנאמר (שם ח טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר א״ל הקב״ה לגבריאל מגלך נטושה אמר לפניו רבש״ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר (ישעיה כא טו) מפני חרבות נדדו רשב״י אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה א״ל הקב״ה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל פירות היזקק להם שנאמר (שם כח יט) מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר וגו׳ אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע וי״א בחוטמן נשף בהם ומתו שנאמר (שם מ כד) וגם נשף בהם ויבשו רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני הכיתי כפי אל כפי והניחותי חמתי רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו שנאמר (ישעיה לג ג) מרוממותך נפצו גוים:

With what did the angel smite them? R. Eliezer said: "With his hand, as it is said (Ex. 14, 31) And Israel saw that great hand which the Lord had shown, i.e., that which will take revenge on Sennacherib." R. Joshua said: "He smote them with his finger, is it is said (Ib. 8, 15) Then said the magicians unto Pharaoh, This is a finger of God; i.e., this is the finger which will take revenge on Sennacherib." And R. Eliezer b. R. Jose, the Galilean said: "The Holy One, praised be He! said to Gabriel: 'Is thy sickle [of death] polished?' And he answered: 'Sovereign of the Universe, it is polished and ready since the six days of the creation,' as it is said (Is. 21, 15) From the drawn sword, from the bent bow." R. Simon b. Jochai said: "That was the time when the fruit became ripe, and the Holy One, praised be He! said to Gabriel: "When thou wilt go to make the fruit ripe, thou shalt, by the way, attend to them,' as it is said (Ib. 28, 19) For morning by morning shall it pass by, by day and by night; and the mere understanding of the report shall cause terror." R. Papa said: "This is what people say: 'When thou passest by the door of thy enemy, make thyself seen'." According to others, the angel blew into their nostrils till they died, as it is said (Ib. 40, 24) When he breathed upon them, they withered. R. Jeremiah b. Abah said: "They died from the clapping of his hands as it is said (Ezek. 21, 22) I will strike my hands together, and I will cause my fury to be assuaged." And R. Isaac of Nafha said: "He uncovered their ears so that they heard the songs of the angel and died from it, as it is said (Ib. 33, 3) When thou liftedst thyself up nations were scattered."

כמה נשתיירו מהם אמר רב עשרה שנאמר (ישעיה י יט) ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם כמה נער יכול לכתוב יו"ד וכמה יו"ד עשרה ושמואל אמר ט׳ שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה וגו׳ ר׳ יהושע בן לוי אומר י״ד שנאמר שנים שלשה גרגרים ארבעה חמשה וגו׳ ר׳ יוחנן אומר ה׳ סנחריב ושני בניו נבוכדנאצר ונבוזראדן. נבוזראדן גמרא נבוכדנאצר דכתיב (דניאל ג כה) ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין ואי לא דחזיה מנא הוה ידע סנחריב ושני בניו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב א״ר אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו דכתיב (ישעיה ז כ) ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר מלך אשור את הראש ואת שער הרגלים וגם את הזקן תספה אתא קוב״ה ואדמי ליה בגברא סבא אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א״ל ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב א״ל היכי נעביד א״ל זיל (דף צו) ושני נפשך במאי אישכי א״ל זיל אייתי לי מספר ואיגזייך מהיכא אייתי א״ל זיל לההוא ביתא ואייתי אזל אשכחינהו מלאכי ואידמו ליה בגברי והוו קא טחנא קשייתא אמר להו הבו לי מספרא אמרו ליה טחין הר גריויא דקשייתא וניתן לך טחן חד גריויא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא עד דאתא איחשך אמר ליה זיל אייתי נורא אזל ואייתי נורא בהדי דקא נפח אתלי ביה נורא בדיקניה אזל גזייה לרישיה ודיקניה אמר היינו דכתיב (ישעיה ז כ) וגם את הזקן תספה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גרירתיה לארמאה ושפר ליה אתלי ביה נורא בדיקניה ולא שבעא חוכא מיניה אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוה היינו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב:

And how many remained of them? Rab said: "Ten, as it is said (Ib. 10, 19) And the rest of the trees of his forest shall be few in number, so that a boy may write them down, i.e., what [letter] can a boy write, a yud whose numerical value is ten." And Samuel said: "Nine, as it is said (Ib. 17, 6) And there shall be left on it gleanings, two or three berries on the top of the uppermost bough, four to five on the outermost branches of a fruitful tree." R. Joshua b. Levi said: "Fourteen, as the just quoted verse reads two, three … four, five." R. Jochanan, however, said: "Only five, and they were Sennacherib, his two sons and Nebuchadnezzar and Nebusaradan; the latter is known by tradition; concerning Nebuchadnezzar, it is written (Dan. 3, 25) And the appearance of the fourth is like a son of the gods; if he would not have seen [an angel before] how would me know [to describe him so]?" And concerning Sennacherib and his two sons, as it is written (II Kin. 19, 37) And it came to pass, as he was prostrating himself in the house of Nisroch his god, that Adrammelech and Sharezer, his sons, smote him." R. Abahu said: "Were it not for the following verse, it would be impossible to believe, [that the Lord himself did it] for it is written (Is. 7, 20) On the same day, will the Lord shave with the razor that is hired, (namely) by them beyond the river, by the king of Assyria, the head and the hair of the feet, and also the beard shall it entirely remove." The Holy One, praised be He! appeared before Sennacherib as an old man, and questioned him: "When thou wilt return to the kings of the East and the West, what excuse canst thou give to them for their sons whom thou didst bring with thee and who were killed?" And he answered: "I myself am trembling about this. Canst thou advise me what to do?" And he rejonied: "Go (Fol. 96) and change thyself that thou mayest not be recognized." "How can I do it?" The old man said: "Bring me a pair of scissors and I will cut your hair off." "Where shall I procure the scissors?" The old man said: "Go into that house and you will get it." He went there, and found angels who had appeared before him as men, engaged in grinding the kernels of dates. And he asked them for the scissors. To which they answered, "Grind one kernel and thou wilst get it." He did so, whereupon they gave him the scissors. But when he returned, it grew dark, and the old man told him to bring a light. He went and brought a light; and while carrying the light, the wind blew and the fire caught his beard, and therefore he had to cut off both his hair and his beard. And this is what is meant by the passage (Ib.) And also the beard shall it entirely remove. R. Papa said: "This is what people say: 'When you cut the hair of an Aramaen, and he likes it, singe his beard, and you will have plenty of sport'." When he went away he found a board from the ark of Noah. And he exclaimed: "This is the great God, who saved Noah from the flood. I vow that if I will succeed in the future, I will sacrifice my two sons to him." This his sons heard, and therefore they killed him, and this is what is meant by the passage (Kin. 19, 37) And it came to pass, as he was prostrating himself in the house of Nisroch his god, that Adramelech and Sharezer, his sons, smote him.

(בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר ר׳ יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו׳ אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. (בראשית יד יד) וירדוף עד דן א״ר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבור ע״ז בדן שנאמר (מ״א יב כט) ואת האחד נתן בדן ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר (ירמיה ח טז) מדן נשמע נחרת סוסיו:

(Gen. 14, 15) And he divided himself against them, he and his servants by night (Lyelah) and smote them. R. Jochanan said: "The name of the angel who came to assist Abraham was Lyelah (night) as it is said (Job 3, 3) And the night when it was said, There hath been a male child conceived, etc." R. Isaac of Nafha said: "This means a thing concerning the night was wrought for him, as it is said (Jud. 5, 20) From heaven they fought — the stars in their courses fought against Sissera." Resh Lakish remarked: "The explanation of Nafcha is better than that of bar Nafcha's" (Jochanan, who was called bar Nafcha). R. Jochanan said: "When that righteous man (Abraham) reached the city of Dan, his strength began to fail, for [he saw that] in the future his children would worship idols in Dan, it it is said (I Kin. 12, 29) And the other he put in Dan. And also this wicked one Sennacherib did not feel himself strong until he reached Dan, as it is said (Jer. 8, 16) From Dan was heard the snorting of his horses."

א״ר זירא אע״ג דשלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כר׳ יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו (ירמיה יב א) צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה (שם) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו׳ משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א״ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ״ו ומה ג׳ מילין כך ג׳ פרסאות עאכ״ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים עאכ״ו אף אתה ומה בשכר ד׳ פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחרי כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים עאכ״ו היינו דכתיב (ירמיה כג ט) לנביאים נשבר לבי בקרבי וגו׳ הני ד׳ פסיעות מאי היא דכתיב (ישעיה לט א) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳ משום דשמע כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה אין (דהי״ב לב לא) לדרוש המופת אשר היה בארץ דאמר ר׳ יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב״ה להנך עשר שעי ניהליה דכתיב (ישעיה לח ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשודורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיהו אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א״ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאי ישראל:

R. Zera said: "Although R. Juda b. B'therah of N'zibin sent a message: 'Be careful with a scholar, who, on account of an accident, forgot his learning; be careful to follow R. Juda's decision regarding the Vridin; be careful with the children of a common man, as [very often] wisdom emanates from them,' the following may be nevertheless proclaimed: (Ib. 12, 1-3) Righteous art thou, O Lord [even though] I should plead with Thee; yet must I speak of [the principles of] justice with Thee: Wherefore is the way of the wicked happy? Do all those prosper that deal treacherously? Thou hast planted them; they have also taken root; they grow; they also bring forth fruit; and he was answered (Ib., ib. 5) If thou hast run with the footmen, and they have wearied thee, how then canst thou contend with the horses? And if in the land of peace, [wherein] thou trusted, [they wearied thee], how then wilt thou do in the swelling of the Jordan? This might be likened to one who proclaims that he is able to run three parsas between the dykes in advance of horses. A runner met him, and he ran before him three miles and became tired. The runner then said to him: "If you became tired by running in advance of me, how much more so in advance of horses? If you became tired by running three miles only, how much more so by running three parsas? If you became tired on dry land, how much more would you become tired between the dykes!" Similar to this was it said to Jeremiah: Thou art wondering that I have rewarded that wicked one for the four steps he was running for the sake of my glory; how much more will you wonder when I will come to pay the reward of Abraham, Isaac and Jacob, who used to run for me like horses! And to this refers the passage (Ib. 23, 9) To the prophets - Broken is my heart within me; all my bones shake; I am like a drunken man, because of the Lord, and because of his holy words. What are they, the four steps? As it is written (Isa. 39, 1) At that time sent Merodash-baladon, the son of Baladon, the king of Babylon, letters and presents to Hezekiah, for he had heard that he had been sick, and was becoming strong again. Is it reasonable to assume that the passage means because Hezekiah became well he sent him letters and presents? Yea, as we find (II Chron. 32, 31) … Who sent unto him to inquire concerning the wonder that had happened in the land; for R. Jochanan said that the day on which Achaz died contained only two hours. And when Hezekiah became sick and thereafter recovered, the Holy One, praised be He! returned the ten hours to the day, as it is written (Isa. 38, 8) Behold, I will cause the shadow of the degrees, which is gone down on the dial of Achaz by the sun, to return backward ten degrees. So the sun returned ten degrees, by the degrees which he was gone down. Merodach-baladon then questioned why that day is so long. And he was told, because Hezekiah was sick and recovered. He then said: "If there is such a man, must he not be greeted? Write him a letter of greeting." And they wrote, "Peace to the king Hezekiah, peace to the city of Jerusalem, and peace to the great God." At that time Nebuchadnezzar was Merodach's secretary. But this letter was written in his absence. When he returned and heard of it he asked them what they had written. And they told him accordingly. And he exclaimed: "Ye named him the great God, and yet greet Him at the conclusion! It ought to have been written, "Peace to the great God, peace to the city of Jerusalem, and peace to Hezekiah'." And they said: "Let him who dictates the letter be the carrier (i.e., let him execute his own plan)." He commenced to run after the messenger and make him return. But after he had run four steps, Gabriel came and stopped him. And R. Jochanan said: "Had not Gabriel stopped him, there would have been no remedy for the people of Israel."

מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתני אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב (ירמיה נב יב) בחדש החמישי בעשרה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (ע״ב). ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב (שם) ויעלו אותו רבלתה אל מלך בבל וא״ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה לו חקוקה על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא מעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר (תהלים עד ו) ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (שם) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הוה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיה מז ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו׳:

What does the term ben Baladan mean? It was said that Merodach's father was a king whose appearance was changed to that of a dog. And his son Beladan sat on the throne. And when he used to sign his name, he did so in conjunction with his father's for the sake of his honor. And to this the passage refers (Mal. 1, 6) A son honoreth his father, and a servant his master, i.e., a son honoreth his father, as just mentioned, and a servant his master, as in (Jer. 52, 12-13) And in the fifth month on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, the king of Babylon, came Nebusaradan, the captain of the guard, (who) served the king of Babylon, unto Jerusalem. And he burnt the house of the Lord, etc. (Ib., b) Was then Nebuchadnezzar at that time in Jerusalem? Behold it is written (II Kings 25, 20) And Nebusaradan, the captain of the guard, took these, and conducted them to the king of Babylon to Riblah. And R. Abahu said that Riblah is identical with Antukhia? R. Chisda and R. Isaac b. Abdimi [differed as to the explanation of the passage]; one said that the image of Nebuchadnezzar was engraved on his (Nebusaradan's) carriage, and the other said that the fear of Nebuchadnezzar rested upon him, so that it always appeared to him that he was standing by him. Raba said: "Three hundred mules loaded with iron axes which could cut iron (steel) were given to Nebusaradan by Nebuchadnezzar while going to attack Jerusalem. And all of them were swallowed (broken) at one gate of Jerusalem, as it is said (Ps. 74, 6) And now they hew in pieces the carved work thereof altogether with hatchets and hammers." Seeing this he thought to return, saying: "I fear that I might meet the same fate as Sennacherib." But a heavenly voice was heard: "Tramp, son of a tramp, Nebusaradan, jump now [to Jerusalem] for the time has come that the Sanctuary be destroyed and the Temple be burnt." At that time one axe remained with him [from all he had] and with it he struck the gate, and it opened, as it is said (Ib. ib. 5) [The enemy] is known as one that lifteth up high axes against the thickets of a forest. Then he slew every one coming under his hand till he reached the Temlpe and then kindled it. However, the Temple arose heavenward, but it was pressed down by Heaven, as it is said (Lam. 1, 15) The Lord hath trodden as in a wine press the virgin, the daughter of Judah. Nebusaradan became proud of all this, whereupon a Bath Kol (heavenly voice) was heard saying: "You slew a vanquished nation, a burnt temple have you burned, ground flour have you ground," as it is said (Isa. 47, 2) Take the mill and grind meal; uncover thy locks, strip off the train, uncover the thigh, pass over the rivers. It is not said, And grind wheat, but Grind meal.

ת״ר נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורת בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב״ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסם תחת כנפי השכינה היינו דכתיב (ירמיה נא ט) רפאנו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנאצר ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צינייתא דבבל:

Our Rabbis were taught: Naaman was a Ger Toshab. Nebusaradan, however, was a true proselyte; from the descendants of Sissera were those who studied the law in Jerusalem, and from the descendants of Sennacherib were those who taught the Torah among the multitudes of Israel, and they are Shmayah and Abtalion. From the descendants of Haman were those who learned the Torah in the city of Bnei-Brack, and this is R. Samuel b. Shiloth. And even the descendants of Nebuchadnezzar, it was the intention of the Holy One, praised be He! to take under the Divine protection. But the angels said before Him: "Sovereign of the Universe, he who has destroyed your house, burned your Temple, shouldst Thou take him under the protection of the Shechinah?" This is meant by the passage (Jer. 51, 9) We would have healed Babylon, but she was not healed. Ula said: "This refers to Nebuchadnezzar." Samuel b. Nachman, however, said: "This refers to the Babylonian rivers." And it was explained that he meant the palms of Babylonia.

אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוה כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבי לחורבנא דירושלים שלחו לנבוכדנאצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא לעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה (משלי ז יט) כי אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה (משלי ז כ) צמר הכסף לקח ביה ואין כסף אלא צדיקים שנאמר (הושע ג ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שולחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר (משלי ז כ) ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר (תהלים פא ) בכסה ליום הגט שלה להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיה טז א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב (ירמיה ח א) בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו׳ ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום וגו׳ ואשר הלכו אחריהם:

Ula said: "Amon and Moab were the two bad neighbors of Jerusalem, and when they heard the prophets prophesying the destruction of Jerusalem, they sent to Nebuchadnezzar, 'Come up,' and he answered, 'I am afraid that they should not do to me as they have done with their former enemies.' They sent to him (Prov. 7, 19) For the man is not in his house; ish (man) refers to the Holy One, praised be He! as it is said (Ex. 15, 3) The eternal is ish (the Lord) of war. Whereupon he sent to them, 'He is near to them, and will return.' They sent again to him, 'He is gone on a journey a great way off.' Nebuchadnezzar, however, sent to them, 'I am aware that among them are righteous, who will pray to Him and He will return,' and they answered, '(Pr. 7) The bag of money hath he taken with him,' and by a bag of money, the righteous are meant, as it is said (Hos. 3, 2) So I bought me such an one for fifteen pieces of silver, etc. He sent again, 'The wicked of them will repent, pray and will be hearkened to.' And they answered, 'He has already set a time [how long He will not listen to their repenting], as it is said (Prov. 7, 19) By the day of 'kesa' only will he return, and the term kesa means an appointed time, as it is said (Ps. 81, 4) Blow on the new moon, the cornet at the time appointed (kesa) on the day of our feast.' He, however, sent to them, 'It is winter, and I cannot come up because of snow and rain.' And they sent to him, 'The mountains will protect thee, as it is said (Is. 16, 1) Send ye the lambs of the ruled of the land from Sela, through the wildesness unto the mount of the daughter of Zion." He sent to them, 'When I will arrive there I will have no place to reside.' And they answered, 'Their graves are better than your palaces, as it is written (Jer. 8, 1-2) At the time, saith the Lord, shall they bring out the bones of the kings of Judah, and the bones of the princes, and the bones of the priests and the bones of the prophets, and the bones of the inhabitants of Jerusalem, out of their graves. And they shall spread them out before the sun and the moon and all the hosts of heaven, which they have loved, and which they have served, and after which they have walked'."

א״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח ומשיח בר נפלי קרית ליה א״ל אין דכתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים (דף צז) את סכת דוד הנופלת. א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן דור שבן דוד בא ת״ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא ת״ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורת משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת על לומדיה בששית קולות ובשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעיות דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (תהלים פט נב) אשר חרפו אויביך אשר חרפו עקבות משיחך תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישתומם ואנשי גליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר (ישעיה נט טו) ותהי האמת נעדרת מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי (שם) וסר מרע משתולל אמרי דבי רב שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות:

R. Nachman said to R. Isaac: "Have you heard when the fallen son will come?" He was asked, "Who is the fallen son?" "Meshiah," answered R. Nachman. "And the Messiah, you call the fallen son?" And he answered: "Yes, for it is written (Amos 9, 11) On that day will I raise up (Fol. 97) the tabernacle of David, which is fallen." R. Isaac answered: "Thus said R. Jochanan: 'In the generation in which the son of David will come scholarly men will decerase, and the eyes of the remainder will protrude from sighing and sorrow; many chastisements and many evil decrees will be renewed; one will not have ceased, when another will have come'." Our Rabbis were taught: the Sabbatical period in which the son of David will appear there will be fulfilled in the first year the following passage (Am. 4, 7) And I caused it to rain upon one city, and upon another city I caused it not to rain. In the second year, slight famine will be sent. In the third, a great famine from which men, women and children, pious men and saints will die, and the Torah will be forgotten by the scholars. In the fourth, there will be partly abundance, and partly scarcity. In the fifth there will be great abundance, and the people will eat, drink, and enjoy themselves, and the Torah will return to her scholars. In the sixth, rumors will be heard saying that the Messiah is near. In the seventh, there will be war, and at the end of the seventh, ben David will come. "Were there not many Sabbatical periods," R. Joseph remarked, "which were like this, and still he did not come?" Abaye said: "Was it then as mentioned that rumors were heard in the sixth, and war in the seventh? And secondly, has it then happened in the same order as stated above?" It has been taught in a Baraitha that R. Juda said: "In the generation in which ben David will come, the school houses will be converted into debauchery. Galilee will be destroyed. The place called Gablan will be demolished. The Galileans will travel from one city to another, but will find no grace. The wisdom of the scribes will be corrupted. Men fearing sin will be hated. The leaders of that generation will have the nature of dogs. And the truth will be lacking as it is said (Is. 59, 15) And thus is the truth missing." What does the expression 'Ne'edereth mean? It was said in the college, they will form into various groups and disappear (Ib.) And he that departeth from evil is regarded as foolish. At the school of Shilah it was explained thus: "He who turns away from evil is regarded as foolish, in the eyes of the people."

אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמו ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משנו בדיבורייהו ולא הוו מית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי אתתא מנהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבה דביתהו וקא חייפא רישא אתאי שבבתא טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה לימא הכא שכיבי ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה א״ל מאי האי אמר להו הכי הות מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תיגרי בהו מותנא בהנך אינשי:

Raba said: "Previously I thought there is no truth in the whole world. However, I consequently met a certain Rabbi named Tabuth, according to others, R. Tibumi, and if the whole world filled with gold were given to him, he would not change his word." It happened once, that he came to a city named Kushta (truth). The inhabitants of that city would not change their word, and it never happened that one died an untimely death. And he married one of its inhabitants, and she bore him two children. It happened once that his wife washed her head and a female neighbor came to ask for her, and he thought that it was not proper to say that she was washing her head, and therefore said that she was out. And the two children died. The inhabitants came and asked him: "What does this mean?" He told them the truth, whereupon they said to him: "Pray to move away from our city in order not to cause untimely deaths among us."

תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני הכלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה. מסייע ליה לרבי יצחק דא״ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קראה (ויקרא יג יג) כלו הפך לבן טהור הוא. ת״ר (דברים לב לו-לז) כי ידין ה׳ עמו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד״א עד שיתמעטו התלמידים ד״א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד״א עד שיתיאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזו לישראל כי הא דר׳ זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוה דתנינא ג׳ באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב:

R. Nehorai taught: "The generation in which the son of David will come, the young will expose the old to public shame, and the old will rise [in token of respect] before the young; a daughter will rebel against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law, the leaders of the generation will have the nature of dogs, and a son will not be ashamed when reproached by his father." We are taught in a Baraitha: R. Nehemiah says: "The generation in which ben David will come, insolence will increase, respect will be missing, the vine will give forth its fruit abundantly; nevertheless wine will be dear, and all the governments will be turned to the Minuth, and no admonition will avail." This is in accordance with R. Isaac, who said that ben David will not come unless all governments will be turned over to Minuth. Raba said: "Where is the passage for it?" (Lev. 13, 13) It is all turned white, he is clean. Our Rabbis were tought: (Deut. 32, 36-37) For the Lord will espouse the cause of his people, and bethink himself concerning his servants: When he seeth that their power is gone, and the guarded and fortified are no more, i.e., Ben David will not come until the informers will increase. According to others, until the pockets will be empty of a perutah. And some others also say unless they will renounce their hope to be redeemed, as it is said, And the guarded and fortified are no more. This is in accordance with R. Zera who found the Rabbis occupying themselves with the question of the Messiah, and he said to them, "I beg of you, do not cause the event to be removed further than it is, as there is a Baraitha that the following three come unexpectedly: Messiah, a discovery and a bite of a serpent.

אמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיה ב יא) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט אלף שנים לז׳ אלפים שנה שנא' ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת יום שכלו שבת ואומר (שם צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא ב׳ אלפים תהו ב׳ אלפים תורה ב׳ אלפים ימות המשיח (ע״ב) ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ״ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א״ל בתחלתו או בסופו א״ל איני יודע כלה או אינו כלה א״ל איני יודע רב אשי אמר הכי א״ל עד הכא לא תסתכי ליה מכאן ואילך איסתכי ליה שלה רב חנן בר תחליפא לרב מצאתי אדם אחד ובידו מגלה אחת כתובה אשורית ובלשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים וצ״א שנה לאחר בריאתו של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב״ה מחדש עולמו אלא לאחר ז׳ אלפים שנה רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר:

R. Ktina said: Six thousand years shall the world last, and one thousand it will be waste, as it is said (Isa. 2, 11) And exalted shall be the Lord alone, on that day." Abaye said: "Two thousand it will be waste, as it is said (Hos. 6, 2) He will revive us after two days." We are taught in a Baraitha in accordance with R. Ktina: "Just as the Sabbatical year causes rest [of all field work] once every seven years, so shall the world rest (be waste) one millenium in every seven millenia, as it is said (Is. 2,11) And exalted shall be the Lord alone, on that day, and there is also a verse (Ps. 92, 11) A Psalm or song for the Sabbath Day, i.e., the day which will be all Sabbath, and there is another passage (Ib. 90, 4) For a thousand years are in Thy eyes but as yesterday when it is passed. At the college of Elijah it was taught: "The world will last six thousand years, two thousand of which were a chaos (Tohu), two thousand were of Torah, and the remaining two thousand are the days of the Messiah, (Ib. b) and beause of the increase of our sins, many years of these have already elapsed, and still he has not come." Elijah said to R. Juda, the brother of R. Sala the Pious: "The world will continue for no less than eighty-five jubilaic periods, and in the last jubilaic period ben David will come." The latter asked: "Will he come at its beginning or at its end?" He answered: "I do not know." "Has this passed already, or will it come?" He also answered, "I do not know." R. Ashi, however, said: "Elijah told him thus: 'Until that time [will pass] do not wait for him. But after that time, you may wait'." R. Chana b. Tahlipha sent a message to R. Joseph: "I met a man who possessed scrolls written in Assyrian characters and in the holy language. And to my question from where he obtained it, he answered: 'I sold myself to the Roman army, and among the Persian treasures, I found it.' And it is written therein that four thousand two hundred and ninety-one years after the creation, the world will remain [like] an orphan, many years in which there will be war of whales, and many other years in which there will be the war of Gog and Magog, and the remainder will be the days of the Messiah. But the Holy One, praised be He! will not renew the world before seven thousand years will have elapsed." And R. Acha, the son of Raba said: "It was stated after five thousand years."

תניא ר׳ נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום (חבקוק ב ג) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז כה) עד עדן עדנין ופלג עדן ולא כר׳ שמלאי שהיה דורש (תהלים פ ו) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כר״ע שהיה דורש (חגי ב ו) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשונה ע׳ שנה מלכות שניה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי (חבקוק ב ג) ויפח לקץ ולא יכזב א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר (שם) אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת״ל (ישעיה ל יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים לקבל שכר שנאמר (שם) אשרי כל חוכי לו אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטרא תלתין ושיתא הוו איני והאמר רבא דרא דקמיה קב״ה תמני סרי אלפי פרסא הואי שנאמר (יחזקאל מח לה) סביב שמונה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה א״ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהם וכו' עד אם שנים הם אני ובני מהם לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:

We are taught in a Baraitha that R. Nathan said: "The following passages bore and penertate to the depth (i.e., no one can fathom their exact meaning) viz., (Habak. 2, 3) For there is yet a vision for the appointed time, and it speaketh of the end, and it will not deceive: Though it tarry, wait for it; because it will surely come, it will not be delayed." It is in accordance neither with our Rabbis who lectured about this from (Dan. 7, 25) And they will be given up into his hand until a time, and times and half a time, nor with R. Simlai, who lectured about this from (Ps. 80, 6) Thou feedest them with the bread of tears, and givest them tears to drink in great measure; and also not in accordance with R. Akiba, who used to lecture about this from (Hag. 2, 6) For thus said the Lord … Yet one thing more [will I do], it is but little, when I will cause the heavens and the earth to quake and the sea and the dry land. But we observe that the first kingdom endured seventy years, the second fifty-two, and the kingdom of Bar Kochba, two years and a half. What does, Speaketh of the end, mean? R. Samuel b. Nachmeni said in the name of R. Jonathan: "May despair come upon those who sit and figure the time for the arrival of the Messiah [because they usually err] and when the appointed time comes and the Messiah does not appear, they say that he will not come any more. But every one has to wait for him, as it is said (Ib. ib) Wait for him, because he will surely come. And lest one say, 'We are waiting but He does not wait, therefore it is said (Is. 30, 18) And therefore will the Lord wait to be gracious unto you, and therefore will he exalt himself, to have mercy upon you.' But if He and we are awaiting, who prevents him from coming? The Divine Attribute of Justice prevents it. But if the Divine Attribute of Justice prevents it, then what is the use of our waiting? To receive reward for waiting, as it is said (Ib. ib) Happy are those that wait for him. Abaye said: "There are no less than thirty-six righteous men in every generation who receive the appearance of the Shekhina, as it is said (Ib.) Happy are those that wait for him (Lo); the word Lo in numerical value amounts to thirty-six." Is this so? Did not Raba say that the first row [of righteous men] in front of the Omnipotent, contains eighteen thousand parsas, as it is said (Ezek. 48, 35) All round it shall be eighteen thousand rods? This presents no difficulty. The former speaks of those who contemplated [Deity] through a lucid speculum, aud the latter speaks of those who contemplated [Deity] through a dim speculum. But are there, indeed, so many [righteous]? Did not R. Simon b. Jochai say: "I see that those who enjoy the Divine presence in the future world are very few. If they are a thousand, I and my son are included, etc., and if they are only two, they are I and my son?" This presents no difficulty. The former speaks of those who enter after getting permission, and the latter speaks of those who enter without permission.

אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א״ל רבי יהושע אם ישראל אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב״ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב. תניא אידך רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיה נב ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם נמכרתם בע״ז ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים א״ל רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה אליכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון א״ל ר״א והלא כבר נאמר (ישעיה ל טו) בשובה ונחת תושעון וגו׳ א״ל רבי יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר (שם מט ז) כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי וגומר (דף צח) א״ל רבי אליעזר והלא כבר נאמר (ירמיה ד א) אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (דניאל יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שתק רבי אליעזר וא״ר אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא ר׳ אליעזר אומר אף מזה שנאמר (זכריה ח י) כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם שלום דכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולין:

Rab said: "All the dates of redemption [calculated from the Scripture] have already passed, and it depends only on repentance and good deeds." Samuel, however, said: "It is sufficient for the mourner to remain with his own sorrow," (i.e., the suffering of Israel for such a long time is sufficient that they should be redeemed even without repentance). And on this point the following Tannaim differ. R. Eliezer says: "If the people of Israel will repent they will be redeemed, but not otherwise." R. Joshua then said to him: "According to you, if they will not repent they will not be redeemed at all?" "Then [replied R. Eliezer], the Holy One, praised be He! will cause the appointment of a king whose decrees [concerning Israel] will be as severe as were those of Haman's, and this will lead them back to the right way." There is another Baraitha: R. Eliezer says: "If the people of Israel will repent they will be redeemed, as it is said (Jer. 3, 14) Return, O backsliding children, I will heal your backslidings." R. Joshua then said to him: "Is it not said (Is. 52, 3) For thus hath said the Lord, for naught were you sold, and without silver shall ye be redeemed; i.e., for naught were you sold to the idolaers, and not because of repentance and good deeds will you be redeemed?" Whereupon R. Eliezer said: "But does it not read (Mal. 3, 7) Return unto me, and I will return unto you, said the Lord?" R. Joshua rejoined: "Does it not say (Jer. 3, 14) For I am become your husband, and I will take you one of a city and two of a family and bring you to Zion?" R. Eliezer responded again: "It is also said (Is. 30, 15) In repose and rest shall ye be helped." R. Joshua said again: "But it is said (Ib. 49, 7) Thus hath said the Lord, the Redeemer of Israel, His Holy One, to him who is despised by men, to him who is abhorred by nations, to the servants of rulers, kings shall see it and rise up, princes, and they shall prostrate themselves, for the sake of the Lord who is faithful." (Fol. 98) "But there is also another verse," responded R. Eliezer." (Jer. 4, 1) If thou wilt return, O Israel," saith the Lord, unto Me, must thou return." R. Joshua said to him: "But there is another passage (Dan. 12, 7) Then heard I the man clothed in linen, who was above the waters of the stream; and he lifted up his right hand and his left hand unto the heavens, and swore by the Everliving One that after a time, times, and a half, and when there shall be an end to the crushing of the power of the holy spirit, all these things shall be ended." Thereupon R. Eliezer remained silent. Said R. Abba: "The appointed time for the Messiah cannot be better revealed in any other passage," as it is said (Ez. 36, 8) But ye, O mountains of Israel, ye shall send forth your boughs, and your fruits shall ye bear for My people, Israel. R. Eliezer said: "Also from the following verse (Zech. 8, 10) For before those days, there was no reward for men, nor any reward for beast; and for him that went out or came in there was no peace, because of the oppressor. What do the words, And for him who went out and came in there was no peace, mean? Rab said: "This means that even the scholars, among whom there is peace, as it is written (Ps. 119, 165) Abundant peace have they who love Thy law, will also have no peace from the oppressor." Samuel, however, said: "The cited verse means that the Messiah will not come until high prices will prevail for all articles [of life]."

א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר (יחזקאל לב יד) אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתיב (שם כט כא) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. אמר רבי חמא ברבי חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר (ישעיה יח ה) וכרת הזלזלים במזמרות וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה׳ צבאות וגו׳. ואמר זעירא א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר (צפניה ג יא) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב (שם ג יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳. א״ר שמלאי משום ר׳ אלעזר בר״ש אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר (ישעיה א כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך וגו׳:

R. Chanina said: "Ben David will not come until such a time when a piece of fish will be sought for a sick one, and it will not be found, as it is said (Ez. 32, 14) Then will I make clear their waters, and cause their rivers to flow like oil. And there is also another verse (Ib. 29, 21) On that day will I cause to grow a horn for the house of Israel, and unto thee will I open the mouth in the midst of them." R. Chama b. Chanina said: "Ben David will not appear until even the slightest trace of tyranny against Israel will be removed, as it is said (Is. 18, 5) He will both cut off the tendrils with pruning-knives, and the sprigs he will remove and cut down." And thereafter, it is written, At that time shall be brought as a present unto the Lord of Hosts a people pulled and torn." And Zera, in the name of R. Chanina said: "Ben David will not come until the presumptuous men of Isarel will cease to exist, as it is said (Zeph. 3, 11) For then will I remove out of the midst of thee, those that rejoice in thy pride, and thou shalt never more be haughty again on My mount. And thereafter it is written, I will leave, remaining in the midst of thee, a humble and poor people, and they shall trust in the name of the Lord." R. Simlai said, in the name of R. Elazar b. Simon: "Ben David will not come unless there will cease to be judges and officers of Israel, as it is said (Is. 1, 25) And I will turn My hand against thee, and purge as with lye thy dross, and remove all thy tin. And I will restore thy judges as at first, and thy counsellors as at the beginning, etc."

אמר עולא את ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (שם א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. א״ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב (שם א כה) ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך. א״ר יוחנן אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר (ש״ב כב כח) ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. וא״ר יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר (ישעיה נט יט) כי יבא בנהר צר רוח ה׳ נוססה בו וסמיך ליה (שם) ובא לציון גואל. וא״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי שנאמר (שם ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב (שם נט טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב (שם מח יא) למעני אעשה:

Ula said: "Jerusalem will not be redeemed except through charity," as it is said (Is. 1, 27) Zion shall be redeemed through justice, and her converts through Tzedakah (righteousness, or charity)." R. Papa said: "When the haughty shall cease to exist in Israel, then the magicians [among the Persians] shall cease, as it is said, (Ib. ib. 25) And purge away as with lye thy dross, and remove all thy tin. When the judges [of Israel] shall cease to be, the brutal executions of the Persian court-servants will cease, as it is said (Zeph. 3, 15) The Lord hath removed Mishpatecha (thy judges); He hath cleared away the enemy." R. Jochanan said: "When you see a generation in which wisdom decreases continually, you may hope for the Messiah, as it is said (II Sam. 22, 28) And the afflicted people thou wilt save." R. Jochanan said again: "If you see a generation in which chastisements and evils increase like the waters of the ocean increase, await the Messiah, as it is said (Isa. 59, 19) For there shall come distress like a stream." And thereafter is written, "But unto Zion shall come the redeemer." R. Jochanan said further: "Ben David will appear either in a generation in which all will be righteous, or in one in which all will be wicked. All righteous, as it is said, (Ib. 60, 21) And thy people — they all will be righteous, forever shall they possess the land. Or all wicked, as it is said (Ib. 59, 16) "And he saw that there was no man, and wondered that there was no intercessor." And it is also written (Ib. 48, 11) For My own sake, for My own sake, will I do it."

אמר ר׳ אלכסנדראי ר׳ יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיה ס כב) בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. וא״ר אלכסנדראי רבי יהושע ב״ל רמי כתיב (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי וכתיב (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חחמור א״ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי א״ל מי אית לך בר חיור גווני. ריב״ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב״י א״ל אתינא לעלמא דאתי א״ל אם ירצה האדון הזה אריב״ל ב׳ ראיתי וקול ג׳ שמעתי אמינא ליה אימת אתי משיח א״ל זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפתחא דרומי ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זמנא ואיהו שרי חד ואסיר חד אמר דלמא מבעינא דלא איעכב אזיל לגביה א״ל שלום עליך רבי ומורי א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל לאימת אתי מר א״ל היום. אתי לגבי אליהו א״ל מאי אמר לך א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי א״ל שקורי קא שקיר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א״ל הכי אמר לך (תהלים צה ז) היום אם בקולו תשמעו:

R. Alexandri said: "R. Joshua b. Levi raised the following contradiction: It is written: (Ib. 60, 22) "I, the Lord, will hasten it in its time." Hasten and in its time contradict each other, i.e., if they will be worthy, I will hasten it, and if not, they must wait till the appointed time will come." R. Alexandri said again: "R. Joshua b. Levi raised the following contradiction: It is written (Dan. 7, 13) Behold with the clouds of heaven came one like a son of man, … and it is also written: (Zech. 9, 9) Lowly, and riding upon an ass [hence he is poor]?" i.e., If they will be worthy, he will come with the clouds of heaven, and if not, he will come upon an ass." King Sabur said to Samuel: "You say that your Messiah will come upon an ass; let me send him the best horse of my stable." And he answered: "Do you possess a horse of a hundred colors as the ass of the Messiah?" R. Joshua b. Levi met Elijah standing at the entrance of the cave of R. Simon b. Jochai and asked him: "Will I have a share in the world to come?" And he answered: "If it will be the will of this Lord." R. Joshua b. Levi said: "I have seen two persons and the voice of the third have I heard." I then questioned them: 'When will the Messiah appear?' And they answered: 'Go and ask Messiah himself.' 'But where is he to be found?' 'At the gate of Rome.' 'And what is the sign [to recognize him]?' 'He goes among poor people afflicted with wounds. All the afflicted poor open the bandages of all their wounds, fix them and then dress them. And he opens one bandage, fixes the wound and dresses it, and then goes on to the next one, for the reason that when he might be called, there should be no delay [till all the wounds are dressed]. I went to him, and said: 'Peace be to thee, my master and teacher.' And he answered: 'Peace be with thee, bar Levi.' I asked him: 'When will the master appear?' He answered: 'This day.' I then went back to Elijah, and he questioned me as to what the Messiah said to me, and I told him that he said: 'Peace be with thee, bar Levi.' Elijah then said: 'I can assure you [now] of a share for thyself and for thy father in the world to come.' 'But he made a fool of me,' I said to Elijah, 'for he said that he will come this day.' And Elijah answered: 'The expression, this day, means as in (Ps. 95) Yea, this day, if you will hearken to his voice.' "

שאלו תלמידיו את ר׳ יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא אמר מתירא אני שמא תבקשו ממני אות אמרו לו אין אנו מבקשים ממך אות אמר להן לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא אמרו רבינו תן לנו אות אמר להן ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשים ממני אות אמרו לו ואעפ״כ אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו. בשעת פטירתו אמר להם העמיקו לי ארוני (ע״ב) שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן:

The disciples of R. Jose b. Kisma questioned him: "When will Ben David appear?" And he answered: "I am afraid you will ask me for a sign." They assured him that they would not. He then said to them: "When this gate will fall, be rebuilt and fall again, be rebuilt again and fall again. And before it will be rebuilt for the third time, the Messiah will appear." The disciples then said: "Our master, give us a sign." "Have you not promised that you will not ask of me for any sign?" They said: "Nevertheless, we would like to have it." And he said: "If it is as I say, the spring of the cave of Paneas shall be converted into blood." And the water was converted. When dying he said to his disciples: "Put my coffin very deep into the earth (Ib. b), for there will not be one tree in Babylon to which a horse of the Persians will not be tied. And there will not remain one coffin in the land of Israel from which the horses of Modoites will not eat straw."

אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי על ישראל תשעה חדשים (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא אחמיניח וכן אמר רבא ייתי ולא אחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכח דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה אמר ליה אביי לרבא מאי טעמך אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא כדר׳ יעקב בר אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ליעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא. וכן א״ר יוחנן ייתי ולא אחמיניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא משום דכתיב (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש בא ואראך דוגמתו בעוה״ז בזמן שאדם יוצא לשדה פגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק א״ר מי שכל גבורה שלו ומאי נהפכו כל פנים לירקון א״ר יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה באותה שעת אומר הקב״ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי האיך אאבד אלו מפני אלו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה:

Rab said: "Ben David will not arrive until Rome will have dominated over Israel for nine months, as it is said (Micha 5, 2) Therefore will He give them up until the time when she who travaileth has brought forth, then shall the remnant of his brethren return with the children of Israel." Ula said: "May he come soon, but I wish not to see him [when he comes]." R. Joseph, however, said: "I pray for his coming in my days, and that I shall have the honor to sit in the shadow of his ass." Abaye said to Raba: "Why does the master not wish to see the Messiah? Is it because of the suffering which will precede the advent of the Messiah? Is there not a Baraitha that the disciples of R. Elazar questioned him: 'What may one do to be saved from the suffering which is to precede the coming of the Messiah,' and he answered, 'He shall occupy himself with the study of the Torah and with loving kindness'; and you, master, are doing both; you study the Torah and and practice loving kindness; why then are you afraid?" And he answered: "Perhaps sin [will cause me to suffer with the lot]." As R. Jacob b. Idi said, for R. Jacob b. Idi raised the following contradiction: It is written (Gen. 28, 15) And behold, I am with thee, and will keep thee wheresoever thou goest. And it is written (Ib. 32, 8) Then Jacob was greatly afraid, and he felt distressed. [Why was he afraid after he was promised by the Lord?] He (Jacob) was afraid because perhaps there was a sin which would serve [to prevent its fulfillment]; as we are taught in a Baraitha concerning the verse: (Ex. 15, 16) Till Thy people pass over, refers to the first entrance [of Palestine]; till this people pass over, refers to the second entrance [of Palestine]. Infer from this that it had been intended that a miracle be performed for Israel in the second entrance as it had been in the first entrance [of Palestine], but sin was the cause [that it was not performed]. R. Jochanan also said: "May he come soon, but I shall not see him." Resh Lakish said to him: "What is your reason?" Is it because of (Amos 5, 19) As if a man were to flee from a lion, and a bear should meet him; and he were to enter the house, and lean his hand against the wall, and a serpent should bite him? Come, and I will show you a similarity to this in the world at this time — e.g., when one goes to his field and meets a bailiff [who tries to contest the title to the field]; is this not equal to his meeting a lion? And when he enters the city a collector from the government meets him; is this not equal to his meeting a bear? And when he enters his house and finds his sons and daughters starving; is this not equal to a serpent's biting him? It must then be because of the following verse (Jer. 30, 6) Ask ye now, and see whether a male doth give birth to a child? Wherefore do I see every man (gever) with his hands on his loins as a woman is giving birth? And why are all faces turned pale? What does I see every man (gever) mean? Rabba b. Isaac, in the name of Rab, said: "Him (God) to whom all the strength belongs." And what does all faces turned pale, mean? R. Jochanan said: "The heavenly house-hold and the household here below, for at that time the Holy One, praised be He! says: 'Both Israel and the nations are my creatures, why then should I destroy the one for the other?'" R. Papa said: "This is what people say: 'If the ox [which is liked by the owner] falls while going on his way, a horse is placed at its (the ox's) crib (i.e., Israel is displaced and other nations feed on his soil).'"

אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א״ר יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הלל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב לא איברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ור׳ יוחנן אמר למשיח. מה שמו דבי ר׳ שילא אמרי שילה שמו שנאמר (בראשית מט י) עד כי יבא שילה. דבי ר׳ ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר (ירמיה טז יג) אשר לא אתן לכם חנינה. וי״א מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. אמר רב חנינא אמר רב עתיד הקב״ה להעמייד להם דוד אחר שנאמר (ירמיה ל ט) ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א״ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלג קיסר:

R. Giddel said in the name of Rab: "In the future Israel will enjoy the abundance which the Messianic period will bring." R. Joseph said to him: "Is this not self-evident? Who else should then enjoy it, Hilek and Bilek?" By this he intended to disprove the theory of R. Hillel, who said [later] "Israel has no Messiah to expect, for they have already enjoyed him [through the glory] in the days of Hezekiah." Rab said: "The world is created only for such [great] men as David." And Samuel said: "For such men as Moses [for the purpose of giving a Torah]." And R. Jochanan said: "For such men as the Messiah." But what is his (Messiah's) real name? At the college of R. Shila, it was said: "Shila is his real name, as it is said (Gen. 49, 10) "Until Shilah will come." At the college of R. Janai, it was said: "Yinon is his real name, as it is said (Psalms 72, 17) "In the presence of the sun, Yinon is his name." And at the college of R. Chanina, it was said: "Chanina is his name, as it is said (Jer. 16, 13) So that I will not grant you Chanina (favor)." According to others, Menachem b. Hezekiah is his name, as it is said (Lam. 1, 16). Far from Me is Menachem, (comforter) that should refresh my soul." R. Juda, in the name of Rab, said: "In the future the Holy one, praised be He! will create for them (Israel) another David, as it is said (Jer 30, 9) And David, their king, whom I will raise up unto them. It does not read, I raised [in the past], but I will raise." R. Papa said to Abaye: "Is it not written (Ezek. 37, 25) David, My servant, shall be prince unto them forever? This is as it is now [the custom], a Caesar and a prince."

דרש ר׳ שמלאי מאי דכתיב (עמוס ה יח) הוי המתאוים את יום ה׳ למה זה לכם יום ה׳ הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור א״ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא ואתה למה לך אורה (דף צט) והיינו דא״ל ההוא צדוקי לרבי אבהו אימתי אתי משיח א״ל לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי א״ל מילט קא לייטת לי א״ל קרא כתיב (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה. תנא ר׳ אלעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה שנאמר (ישעיה כג טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד אי זהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח. ר׳ אומר שלשה דורות שנאמר (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו אמר רב יוסף שרא ליה מריה לר׳ הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וגו׳:

R. Simlai lectured: "What does the passage (Am. 5, 18) Woe unto you that long for the day of the Lord, mean? For what do you wish the day of the Lord? It is [one of] darkness and not of light. This might be likened unto a cock and a bat, which were waiting for daybreak. The cock said to the bat, 'I look out for the light, because the light is mine (I see it), but for what purpose do you wait for it?'" Ib. 33) And this is what a Sadducee said to R. Abahu: "When will your Messiah appear?" And he answered: "When your people will be surrounded with darkness." "Art thou trying to curse me?" asked the Sadducee. He answered: "No, it is written so (Isa. 60, 2) For behold, the darkness shall cover the earth, and a gross darkness the people; but over thee will shine forth the Lord, and His glory will be seen over thee?" We are taught in a Baraitha that R. Elazar says: "Forty years will be the Messianic period, as it is said (Ps. 95, 10) Forty years did I feel loathing on this generation." R. Elazar b. Azaryah says: "Seventy years, as it is said (Is. 23, 15) And it shall come to pass on that day that Tyre shall be forgotten for seventy years, like the days of one king; i.e., who is meant by the one king? The Messiah is meant." Rabbi, however, says: "It will continue for three generations," as it is said (Ps. 72, 5) They shall fear thee, as long as the sun shineth, and in the presence of the moon throughout all generations." R. Hillel, however, says: "Israel has no more Messiah to expect, for they have already enjoyed him in the days of Hezekiah." R. Joseph said: "May the Lord forgive R. Hillel [for his statement] for Hezekiah was there at the time of the first Temple, and Zacharyah, who prophesied at the time of the second Temple, said (Zech. 9, 9) Be exceedingly glad, O daughter of Zion; shout, O daughter of Jerusalem! Behold, thy king will come unto thee, righteous and victorious, lowly, and riding upon an ass, and upon a call the foal of a she-ass."

תניא אידך ר׳ אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה כתיב הכא (דברים ח ג) ויענך וירעבך ויאכילך את המן וכתיב התם (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ורבי דוסא אמר ת׳ שנה שנאמר שמחנו כימות עניתנו וגו׳ וכתיב (בראשית טז יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. רבי אומר שס״ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה מאי יום נקם בלבי א״ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי. תני אבימי בריה דר׳ אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר (שם סב ה) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. אמר רב יהודה אמר שמואל ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר (דברים יא כא) כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי:

We are taught in another Baraitha that R. Eliezer says: "The Messianic period will be forty years," as it is written here (Deut. 8, 3) And he afflicted thee, and suffered thee to hunger, and it is written there (Ps. 90, 15) Cause us to rejoice as many days as those wherein Thou hast afflicted us." [Just as their journey in the desert was forty years, so long will be the days of the Messiah.] R. Dosa, however, says: "Four hundred years, as it is said Cause us to rejoice as many days as thou hast afflicted us, and it is also written (Gen. 15, 13) And they will afflict them four hundred years." Rabbi said: "Three hundred and sixty-five years, according to the days of the Solar year, as it is said (Isa. 63, 4) For the days of vengeance was in my heart, and the year of My redeemer was come." What does the day of vengeance is in My heart mean? R. Jochanan said: "I revealed it to My heart, but not to any other member of My body." And R. Simon b. Lakish said: "I revealed it to My heart, but not to the ministering angels." Abimi b. Obahu taught: "Seven thousand years will be the Messianic period for Israel, as it is said (Ib. 62, 5) And as a bridegroom is glad over the bride, so will thy God be glad over thee." R. Juda said in the name of Samuel: "The Messianic period will be as long as it is from the day of creation till now," as it is said (Deut. 11, 21) As the days of heaven over the earth." R. Nachman b. Isaac said: "As from the day of Noah till now," as it is said (Is. 54, 9) For as the waters of Noah is this unto Him! as I have sworn, etc."

א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה״ב (שם סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דא״ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק מדעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ור׳ יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה ת״ח מנכסיו אבל ת״ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך. מאי עין לא ראתה א״ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ריש לקיש אמר זה עדן שלא ראתה עץ מעולם. וא״ת אדם היכן דר בגן. וא״ת גן הוא עדן ת״ל (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן:

R. Chiya b. Aba, in the name of R. Jochanan said: "All the prophets have prophesied only for the Messianic period, but concerning the world to come, we read (Ib. 63, 3) "No eye has seen, O God, beside Thee." And he differs with Samuel, who says that there is no difference between this world and the days of the Messiah except the delivery of the nations from servitude. R. Chiya said further in the name of R. Jochanan: "The prophets prophesied only concerning repentant sinners, but concerning the perfect righteous, the passage says No eye has seen, O Lord, besides Thee." And he differs with R. Abahu, who said: "Where the repentant sinners stand, the perfectly righteous are not permitted to stand, for it is said (Is. 57, 19) "Peace, peace, to him that is afar off, and to him that is near; i.e., first, afar off, then, that is near. And what does afar off mean? Who previously was far off and now is near. And what does near mean? He who was near from the beginning to the end." R. Jochanan, however, said far off means one who was always far away from sin, and near means one who was near to sin, but now is far away. R. Chiya said again in the name of R. Jochanan: "The prophets prophesied only to him who marries his daughter to a scholar, to him who is in business with a scholar, and to him who benefited a scholar by his estate, but as to the scholars themselves, No eye has seen, O God, besides Thee." What does No eye has seen mean? R. Joshua b. Levi said: "This refers to the wine which is preserved in its grapes since the days of the creation." And Resh Laksh said: "This refers to the Eden which no eye has seen. And lest one ask where did Adam the First dwell then, Adam dwelt only in the garden. And lest one say that both are one and the same, therefore it is said (Gen. 2, 10) And a river went out of Eden to water the garden."

פיסקא. והאומר אין תורה מן השמים. ת״ר (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים. ד״א כי דבר ה׳ בזה זה אפיקורוס. דבר אחר כי דבר ה׳ בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותן הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו הכרת בעוה״ז תכרת בעוה״ב מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע״פ שיש ביה תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה׳ בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מג״ש זו זהו כי דבר ה׳ בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה׳ בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר׳ נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע״ז מאי משמע דתנא דבי רבי ישמעאל כי דבר ה׳ בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳. ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ר׳ יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר׳ עקיבא אומר זמר (ע״ב) בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קראה שנאמר (משלי טז כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום הזה ותורתו עומלת לו במקום אחר. א״ר אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיו הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוו דרופתקי דאורייתא. (משלי ו לב) ונואף אשה חסר לב אר״ל זה הלומד תורה לפרקים שנאמר (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך:

And he who says that the Torah was not given by Heaven, etc. Our Rabbis were taught: Concerning the verse (Num. 15, 31) "Because the word of the Lord hath he despised and his commandment hath he broken. This refers to him who says that the Torah was not given by Heaven. According to others, the word of the Lord hath he despised, refers to an Epicurean. Still another explanation is that the word of the Lord hath he despised, refers to him who interprets the Torah in opposition to the adopted sense." His commandment hath he broken; this refers to circumcision, Hikareth Tikareth; i.e., Hikareth (shall be cut off), from this world. Tikaret, from the world to come. "Infer from this," said R. Elazar the Modite, "that he who profanes the sanctuary, who despises the festivals, he who breaks the covenant of Abraham, our father (circumcision), he who explains the Torah in opposition to the adopted sense, he who exposes his fellowman to shame in public, although he possesses wisdom and good deeds, will, nevertheless have no share in the world to come." We are taught in another Baraitha: "He hath despised the word of God, refers to him who says that the Torah was not given by Heaven, and even if he says that the entire Torah was given by Heaven, except this verse, which was not by the Holy One, praised be He! but by Moses himself, such a man is included in the verse that he hath despised. And furthermore even if he says that the whole Torah was given by Heaven except such and such an explanation, such an a fortiori conclusion, such an analogy of expression, such a man is considered, as if he hath despised the word of the Lord." We are taught in another Baraitha: R. Mair says: "To him who learned the Torah but does not teach it to others, the passage, for he hath despised, refers." R. Nathan says: "It refers to him who does not care for the Mishnah." R. Nehorai says: "It refers to him who is capable of studying the Torah, but does not." R. Ismael, however, says: "It refers to an idolater." How does he conclude this: As it was taught at the college of R. Ismael: "He hath despised the word of the lord." This refers to him who has despised the words which were said to Moses at Sinai (Ex. 20, 2) "I am the Lord, thy God, there shall not be any other god before thee." R. Joshua b. Karcha says: "He who learns the Torah and does not repeat it, is like unto one who sows but does not reap." R. Joshua says: "He who learned the Torah and causes to forget it, is likened unto a woman who bears children and buries them." R. Akiba said: "Chant every day, (Ib. b) chant every day." R. Isaac b. Abudimi said: "Where is the passage which gives a hint of this? It is said (Prov. 15, 26) The desire of the laborer laboreth for him; for his mouth imposeth it on him, i.e., he is laboring here and the Torah labors for him in another place." R. Elazar said: "Every man is created to labor," as it is said: (Job. 5, 7) "But man is born unto labor. From this, however, we do not know whether it means mental or physical labor; when the verse says (Pr. 16, 26) "For his mouth imposeth it on him, hence it refers to mental labor. But still I am not aware if it refers to labor of Torah or gossip? When the passage says: (Josh. 1, 8) "This book of the law shall not depart out of thy mouth, hence it refers to the labor of the Torah." And to this Raba referred when he said: "All human bodies are mail bags (carrying Heavenly decrees), happy are they who are found worthy to be receptacles of the Torah." (Pr. 6, 32) But whosoever committeth with a woman, lacketh sense," i.e., Resh Lakish said: "This refers to one who studies the Torah occasionally, as it is said (Ib. 22, 18) For it is a pleasant thing if thou keep them within thy bosom, if they be altogether firmly seated upon thy lips."

ת״ר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (שם ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמרה ליה (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו׳ ועליו מפורש בקבלה (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א״ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולסוף דומה לעבות העגלה. דאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ״ט דלא איבעי להו לרחקה.

Our Rabbis were taught: (Num. 15, 30) "But the person that doth aught with a high hand; this refers to Menasseh b. Hezekiah who sat and lectured on topics with the object of fault-finding," saying, "Could not Moses have found something better than (Gen. 36, 22) "And Lotan's sister was Thimna, or, (Ib.) she was a concubine of Eliphaz b. Esau," or that of (Ib. 13, 14) "And Reuben went in the days of the wheat harvest and found mandrakes in the field." A heavenly voice was then heard saying (Ps. 50, 20) "Thou sittest and speakest against thy brother, against thy own mother's sons thou utterest slander, etc." And to him also applies the words of tradition: (Is. 5, 18) Wee unto those that draw iniquity with the cords of falsehood, and as with a wagon-rope, sinfulnesses." What does a wagon-rope mean? A. Assi said: "In the beginning, the evil inclination appears as thin as the thread of a spider's web; and finally he becomes as thick as a wagon rope." Since we have already arrived at it, let us see what does And Lotan's sister was Thimna really mean. Thimna was a princess, as it is written (Gen. 36, 40) Duke Thimna, and dukedom means a kingdom without a crown. She desired to become a proselyte, but Abraham, Isaac, and Jacob did not accept her. And she went and became the concubine of Eliphaz b. Esau, saying it is better to be a servant in this nation than to be a princess of another. And her offspring was Amalek, who troubled Israel as a punishment to their parents, who ought not to have driven her away.

וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי. לוי אמר סיגלי. ר׳ יונתן אמר סביסקי. א״ר אלכסנדראי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיה כז ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר (שם נא טז) ואשים דברי בפיך וגו׳ (שם) לנטוע שמים וליסוד ארץ ר׳ יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כלו שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר״א אומר כאילו עשאו לדברי תורה שנאמר (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. רבא אומר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם. א״ר אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר (שמות יז ה) ומטך אשר הכית בו את היאור וכי משה הכה את היאור והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו:

Reuben went in the days of harvest, etc. Raba b. Isaac said in the name of Rab: "Infer from this that the righteous do not stretch their hands out to robbery." What were the dudaim which Reuben found? Rab said: "They were mandrakes," and Samuel said: "Violet flowers." R. Alexandri said: "Those who occupy themselves with the Torah for its own sake [for no selfish ends] cause peace to reign in the heavenly household and in the household here below," as it is said (Is. 27, 15) "If he would but take hold of my strength, make peace with me, make peace with me." And Rab said: "He is considered as if he had built both palaces of heaven and earth," as it is said: (Ib. 51, 16) "And I have placed My words in thy mouth, and with the shadow of My hand have I covered thee: To plant the heavens and lay the foundations of the earth." R. Jochanan said: "He also protects the world, as it is said (Ib.) "With the shadow of My hand have I covered thee." And Levi said: "He brings nearer the redemption, as it is said (Ib.) To say to Zion, Thou art My people." Resh Lakish said: "He who teaches the Torah to his neigbor's son, is considered by Scripture as if he had created him," as it is said: (Gen. 12, 5) "And the persons they had obtained Charan." R. Elazar said: "He is considered as the creator of the law, as it is said: (Deut. 29, 8) Keep ye, therefore, the words of the covenant, and do them." And Raba said: "He is considered as the creator of himself," as it is said, "And do them; do not read otham (them), but atem, (ye yourselves)." R. Abahu said: "He who causes his neighbor to do a meritorious act, is considered by Scripture as if he himself has done it, for it is said: (Ex. 17, 5) "And take in thy hand thy staff wherewith thou smotest the river, and go." Did he, then, smite the river? Did not Aaron do this? But this is to teach thee that whoever causes his neighbor to do a meritorious act is considered by Scripture as if he himself had done it."

פסקא. אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורום הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה ת״ח עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חברו בפני ת״ח אפיקורוס הוי אלא למ״ד המבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאי א״ר יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לך רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו א״ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי א״ר נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר (בראשית יח כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמי רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר. רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבנן מעולם (דף ק) לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טרפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי ביה טעמא להתירא אמר להו תחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוי חזי ליה טעמא לאיסורא אמר להו תחזו דקא אסרנא לכו יונה:

Epicurean, etc. Both Rab and R. Chanina said: "This refers to him who disgraces a scholar." But R. Jochanan and R. Joshua b. Levi said: "This refers to him who disgraces his negihbor in the presence of a scholar." It is correct according to them who said that an Epicurean is he who disgraces his neighbor in the presence of a scholars as he who disgraces a scholar himself is considered as one who explains the Torah in opposition to the accepted sense. But according to those who say that he who disgraces a scholar himself is considered only an Epicurean, what then is one considered who explains the Torah in opposition to the accepted sense? E.g., Menasseh b. Hezekiah. There were others who taught the same, concerning the latter part of the Mishna, who explain the Torah in opposition to the accepted sense. And to this Rab and R. Chanina said: "This refers to one who disgraces a scholar. And Jochanan and Joshua b. Levi said: "This refers to one who disgraces his neighbor in the presence of a scholar." It is proper according to them who said that he who disgraces a scholar is considered as one who explains the Torah in opposition to the accepted sense, then the one who disgraces his neighbor in the presence of a scholar, is considered an Epicurean, but according to those who said that he who disgraces his colleague in the presence of a scholar is considered as one who explains the Torah in opposition to the accepted sense, then who is to be considered an Epicurean? R. Joseph said: "E. g., those who say, What good do the Rabbis do to us? They read and study the Torah for their own sake." Abaye said to him: "Such are surely considered as explaining the Torah in opposition to the accepted sense, as it is written (Jer. 33, 25) Thus said the Lord, If My covenant be not day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth." R. Nachman b. Isaac said: "This is inferred also from (Gen. 18, 26) Then will I spare all the places for their sale." We must therefore say that an epicurean is considered — e.g., if one sits before his master and recollects a Halacha stated somewhere else and says, so and so we have learned there, but does not say, And the master said so. Raba, however, said: "An Epicurean is considered — e.g., the disciples of Benjamin the physician, who used to say, 'What good have the Rabbis done for us? " (Fol. 100) They have never permitted us to eat a crow, and they have not prohibited us to eat a dove [hence all remains as it is in the Scriptures]?" Rab, whenever it happened that a question concerning meat was brought before him from the house of Benjamin, the physician, and he saw a reason to permit the use of it, said to them, "See, I have permitted you a crow"; and whenever he saw a reason to prohibit it, said, "See, I have prohibited a dove to you."

רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא. לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגלת אסתר אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת אמר להו כי האי גונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דא״ר יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר (מ״ב ח ה) ויאמר גיחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב״ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים שנאמר (יחזקאל מז יב) ועל הנחל הזה יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו להדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים וחיה פריו למאכל ועלהו לתרופה א״ל ההוא סבא יישר וכן א״ר יוחנן א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא כי האי גוונא מיחזי אפקירותא א״ל האי סיוע קא מסייע לך אלא אי שמיע לך הא שמיע לך כי הא דיתיב ר׳ יוחנן וקא דריש עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם י׳ ברום עשרים ומעמידם בשערי שנאמר (ישעיה נד יב) ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו׳ לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות אמר לחו הני למאי אמרי ליה עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים כי הדר אשכחיה לר׳ יוחנן דיתיב וקא דריש א״ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי אמר לו ריקא אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. מאי (יחזקאל מז יב) ועלהו לתרופה רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה. איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות ר' יוחנן אמר לתרופה ממש מאי לתרופה רבי שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה:

R. Papa said: "Those who speak of the Rabbis in a contemptible language saying, 'those Rabbis'." However, he himself forgot his statement and used the very language while talking about the Rabbis, and thereafter when he recollected it, he fasted. Levi b. Samuel and R. Hune b. Chiya used to prepare wraps for the holy scrolls in the college of R. Juda. When they came to the Book of Esther, they said: "For this certainly no wrap is needed." R. Juda said to them: "Even such language is the kind that is used by the followers of Epicurus." R. Nachman said: "He who calls his master by his name without adding my master," for R. Jochanan said: 'Why was Gechazi punished? Because he called his master by his name (II Kings 8, 5) This is her son, whom Elisha restored to life'." R. Jeremiah sat in the presence of R. Zera and said: "In the future, the Holy One, praised be He! will create a river, which will issue from the most holy chamber, and on its banks the best fruit will be grown," as it is said: (Ez. 47, 12) "And by the river upon the banks thereof, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall the fruit thereof fail; it shall bring forth new ripe fruit every month; because the waters thereof issue out of the sanctuary; and the fruit shall be for food, and the leaf thereof for healing." There was a certain old man who commented upon it and said: "Right, thus also said R. Jochanan." Whereupon R. Jeremiah said to R. Zera: "Is such a language also not used by the Epicureans?" And he answered: "Nay, he is only supporting you, and if you have heard that such language must not be used, it is in relation to what R. Jochanan lecturel: "In the future the Holy One, praised be He! will bring jewels and pearls the size of thirty cubits square, twenty ells in height and ten in width, and will place them at the gates of Jerusalem.' And one disciple sneered at him: 'We do not even find a jewel as large as the egg of a turtle dove and [you say] we shall find jewels of such sizes?' Thereafter it happened that the same disciple was on a boat on the high seas, and he saw angels who sawed jewels and pearls the size of thirty ells square, boring holes in them twenty ells in height and ten in width. He asked them, 'For whom is this?' and they answered: "The Holy One, praised be He! will place them at the gates of Jerusalem.' And when he returned he said to R. Jochanan: 'Lecture Rabbi, for all you said is true, as I have seen it myself.' And R. Jochanan said to him: 'Ignoramus, if you had not seen it you would not have believed it? You are a scoffer at the words of the sages?' He cast his eyes on him, and he became a heap of bones." What does leaf thereof for healing mean? R. Isaac B. Abdimi and R. Chisda [differ as to its meaning]. One said, a remedy to make the dumb speak. And the other said, to open the womb when there is a difficulty in bearing the child. And so also was it taught by Hezekia; to open the mouth of the dumb, and by Bar Khapara, to open the womb. R. Jochanan, however said: "It is to be explained literally, healing for everything." R. Samuel b. Nachmeni said: "It means a remedy for the appearance of those who have studied with their mouths."

דרש ר׳ יהודה בר סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר (ש״ה ה טו) מראהו כלבנון בחור כארזים. א״ר תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה״ז הקב״ה משביעו לעולם הבא שנאמר (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר (שם סח כ) ברוך ה׳ יום יום יעמם לנו האל ישועתנו סלה א״ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (יעשיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן א״ל מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא׳ (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש וגו׳ בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי:

R. Juda b. Simon lectured: "He who blackens his face (looks bad), through studying the Torah in this world, the Holy One, praised be He! will brighten his appearance in the world to come, as it is said (Son. 5, 15) His aspect is as Lebanon, excellent as the cedars." R. Tanchun b. Chanilai said: "He who undergoes privation for the sake of the words of Torah in this world, the Holy One, praised be He! will satiate him in the world to come, as it is said (Ps. 36, 9) They are abundantly satisfied with the fatness of Thy house; and Thou makest them drink of the river of Thy pleasures." When Abdimi came from Palestine, he said: "In the future, the Holy One, praised be He! will give to every righteous his full measure of reward, as it is said (Ib. 68, 20) Blessed be the Lord, day by day He beareth our burden, even the God who is our salvation, Selah." Abaye said to him: "How is it possible to say so? Is is not said (Is. 40, 12) Who hath measured the waters in the hollow of His hand, and meted out heavens wtih the span?" And he answered: "Why are you not accustomed to study Haggadah? For it was said in the West in the name of Raba b. Mari: 'The Holy One, praised be He! will give in the future every righteous man possession of three hundred and ten worlds, as it is said (Prov. 8, 21) That I may cause those that love me to inherit Yesh (substance). The numerical value of Yesh amounts to three hundred and ten.'"

תניא ר׳ מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה אמר ליה ר' יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה״ז הקב״ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והא כתיב (שם מ יב) שמים גזרת תכן ואתה אומר כן אי זה הוא מדה מרובה מדה טובה מרובה או מדת פורענות (שם ע״ב) הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו ובמדת פורענות הוא אומר (בראשית ז יא) וארובות השמים נפתחו במדת פורענות כתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקב״ה כח ברשעים לקבל פורענותן כך נותן הקב״ה כח בצדיקים לקבל טובתן:

We are taught in a Baraitha: R. Mair said: "The same measure with which one measures others it will be measured out to him (i.e., as man deals, he will be dealt with), for it is written (Is. 27, 8) In full measure, when Thou sendest her away, Thou dost contend with her." R. Joshua said to him: "How is it possible to make this statement?" Do you mean that if one gives to a poorman a handful of charity, will then the Holy One, praised be He! give the donator His handful? Behold it is written (Ib. 40, 12) And meted out the heavens with the span?" "And do you not say so?" inquired R. Mair. "Let us see. What measure is greater? Is not the measure of Divine goodness greater than that of evil dispensation? (Ib. b.) Surely the measure of Divine goodness is greater than that of evil dispensation, for concerning Divine goodness, it is written (Ps. 78, 23) And He commanded the skies above, and opened the door of heaven; and He caused manna to rain upon them for food, and gave them of the corn of heaven; while concerning evil dispensation it is said (Gen. 7, 11) The windows of heaven were opened. Concerning evil dispensation it is written (Is. 66, 24) And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me! for their worm shall not die, neither shall their fire be quenched; and they shall be an abhorring unto all flesh. And how is this to be understood? We know that in this world, if a man puts his finger in the fire, immediately he is burned. You must then say, that just as the Holy One, praised be He! will give strength to the wicked to receive their punishment, so also will the Holy One, praised be He! give strength to the righteous, to enable them to accept their reward."

פיסקא. ר״ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים. תנא בספרי מינין רב יוסף אמר אף בספר בן סירא אסור למקרי א״ל אביי מאי טעמא אילימא משום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין אי מפשטיה באורייתא נמי כתיב (דברים כ יט) לא תשחית את עצה. אי מדרשא אורחא דארעא קא משמע לן דלא לבעול שלא כדרכה. ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנח בגרה שמא לא תנשא נישת שמא לא יהיו לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תיעל דוי בלבך דגברא גוברין קטיל דוי הא שלמה נמי אמרה (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישיחנה ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא רבי נמי אמרה דתניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר (שם יח כד) איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטמן עבדקן סכסן. דנפח בכסי לא צחי. אמר במאי איכול לחמא לחמא פבימיניה. מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מתוך ביתו ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרבה. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך. רבים יחיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים:

R. Akiba says also he who reads in the books of the Chitzonim (profane books). We are taught in a Baraitha: This refers to the books of the atheists. R. Joseph said: "One must not read even in the book of Ben Sirra." "Why so?" asked Abaye of him: "Shall we assume because it is written there, 'Thou shalt not take off the skin of a fish, even that of the ear, as the skin will be damaged, but roast it in fire, and eat with it two loaves of toast?' Is not its plainer sense similar to the following passage? (Deut. 20, 19) Thou shalt not destroy the trees thereof, etc? And if because it contains, 'A daughter to a father is a false treasure. Because of the worry she causes him, he does not sleep in the night. When she is a minor [he is afraid] perhaps she will be seduced. When she becomes of age, perhaps she will sin; when she becomes vigaros, perhaps she will not marry. After she is married, perhaps she will have no children. And when she becomes old, perhaps she will become a witch.' Similar to this, our Rabbis also said: 'The world cannot be without males and females, however happy are those who have male children,' etc. And is it because there is written, 'Thou shalt not bring worry in thy heart, for such has killed strong men.' This was also said by Solomon (Pr. 12, 25) Care in the heart of a man boweth it down? Whereupon R. Ami and Assi gave their interpretation; according to one, 'let him dismiss it from his mind'; and according to the other one, 'let him speak it out to others.' And if because it is written there, 'Prevent many people from entering thy house, as not all of them are fit to come into it'; this also was said by Rabbi, for we are taught in a Baraitha that Rabbi says: 'Never shall a man try to acquire too many friends within his house, for it is said (Pr. 18, 24) There are friends that one hath to his own hurt.' Therefore we must say, because it reads there, 'A thin-bearded person is shrewd. And a thick-bearded person is a fool. He who blows off the foam, shows a sign that he is not thirsty. And he who says with what shall I eat the bread, take the bread away from him. And he whose beard is divided in two, the whole world will not overrule him.'" Said R. Joseph: 'However, the following good teachings which are in this book may be proclaimed: 'A good wife is a good gift; she ought to be given to one who fears God. A bad wife is to her husband like leprosy, and what is his remedy? Let him divorce her, and be cured from this leprosy. A beautiful woman, happy is her husband, the number of his days is doubled. Turn away thy eyes from a coquette, lest thou be caught in her net; abstain thyself from drinking wine or beer even with her husband, because through the handsome appearance of a beautiful woman many were destroyed, and numerous are those who were killed by her. Numerous are the wounds of the pedlar [inflicted by the husbands] when found trading with their wives, for as a spark kindles a coal, or as a coop is full of birds, so are their houses full of deceit. Avoid many visitors to thy house; neither shalt thou invite anyone in thy house. Although many may be who wish you peace, however reveal thy secrets only to one among a thousand. Be careful with words even with her that lies on thy bosom. Worry not about tomorrow's trouble, for thou knowest not what the day may beget. Perhaps when the tomorrow comes, thou wilt not be in existence, and thus wouldst thou have worried for a world which is not thine." All the days of the poor are bad. Ben Sira said: "Also the nights, for his roof is usually lower than others, and his vineyard is usally on the top of the mountain, thus the rain from others falls on his and the manure [which he brings up for it] is blown off to the other vineyards which are lower."

(דף קא) תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבתי משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב״ה ואומרת לפניו רבש״ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבש״ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה ובהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג. העיד ר׳ שמעון בן אלעזר משום ר׳ שמעון בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב:

(Fol. 101) Our Rabbis were taught: If one reads a verse of Solomon's Songs, and treats it like [a secular] song, or if one reads any other verse in the drinking-places [not in its proper time], causes evil to the world, because the Torah, dresses itself in a sack, and appears before the Holy One, praised be He! saying: "Sovereign of the Universe, Thy children have made of me a fiddle on which frivolous persons play." And he sayeth to her: "My daughter with what else, then, shall they occupy themselves while they are eating and drinking?" And she says before Him: "Sovereign of the Universe, if they are masters in the Scriptures, then let them occupy themselves with the Pentateuch, Prohpets and Hagiographa; if they understand Mishnah, let them then study Mishnah, Halacha and Haggadah, and if they are Talmudists, let them study Halachoth in time of Passover on Pesach. Of Pentecost at that time. And the Halachas of Feast of Tabernacle at that time." R. Simeon b. Elazar in the name of R. Simon b. Chanania testified: "If one reads a verse in its proper time, he benefits the world, as it is said (Pr. 15, 23) And a word in due season, how good is it!"

פיסקא. והלוחש על המכה. א״ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה אתמר אמר רב אפילו בנגע צרעת ר׳ חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה:

He who whispers over a wound, etc. R. Jochanan said: "Provided he also spits, as the Divine name must not be mentioned by spitting." It was taught: Rab said: "Even a verse which does not contain the name of Heaven, e.g., a plague, if it will be on a man." And R. Chanina said: "Even the words, And He has called to Moses."

אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכים ור׳ עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה שוחק אמר להם וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח״ו קבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח א״ל עקיבא כלום הסרתי מן התורה כולה א״ל למדתנו רבינו (קהלת ז כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא:

Rabba b. b. Chana said: "When R. Eliezer became sick, his disciples came to make him a sick call, and he said to them, 'Great anger prevails in the world' (i.e., referring to himself) and they began to weep. R. Akiba, however, smiled. And to the question: 'Why are you smiling?' he said to them, 'Why are you weping?' They answered: 'Is it possible not to weep when we see the Holy Scroll is in such a painful distress?' Whereupon he remarked: 'And therefore I smile, for so long as I have seen our master's wine does not become sour, his flocks undamaged, his oil unspoiled, and his honey unfermented, I was afraid that perhaps he received all his reward in this world; now as I see him in pain, I rejoice.' 'Akiba,' said R. Eliezer to him, 'have I then failed to perform, or transgressed, anything of what the Torah says?' And he answered: 'You, master, yourself taught us (Ecc. 7, 20) For there is not a righteous man upon earth, that doeth good, and sinneth never."

תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ד׳ זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעולם הבא. נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין א״ל עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש (מ״ב כא א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש הרע בעיני ה׳ (ע״ב) וכתיב (משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שמרה בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דהי״ב לג י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה וכתיב (שם לג יב) ובהיצר לו חילה את פני ה' וגו׳ ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו הא למדת שחביבין יסורין:

Our Rabbis were taught: When R. Eliezer became sick four elders entered to make him a sick call: R. Tarphon, R. Joshua, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiba. "You are better to Israel than drops of rain," exclaimed R. Tarphon, "for the latter are only in this world, you, our master, are in both, in this and in the world to come." To which R. Joshua answered: "You are better to Israel than the planet of the sun, which is only in this world, while you, our master, are in both, in this world and in the world to come." And R. Elazar b. Azaryah added, saying: "You are better to Israel than a father and mother, who are only in this world, while you, our master, are in both, in this world and in the world to come." R. Akiba then exclaimed: "Dear are sufferings [as a Divine trial]!" Whereupon R. Eliezer said: "Support me, and I will bear the statement of Akiba my disciple, who says, 'Dear are sufferings.' " "Akiba," said he, "whence do you know this?" And he answered: "I interpret the following passage (II Kings, 21, 1) Menasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty and five years in Jerusalem … and he did that which was evil in the sight of the Lord. (Ib. b) It is also written (Prov. 25, 1) "These also are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, the king of Judah, copied out. How is it possible that Hezekiah taught the law to the whole world, but not to his son Manasseh? It must then be said that of all the troubles which Hezekiah has troubled himself, he did not succeed in bringing him back to the right way, but suffering did it, as it is said (II Chron. 33, 10-14) And the Lord spoke to Manasseh, and to his people; but they gave no heed. Wherefore the Lord brought upon them the captains of the host of the king of Asyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with fetters, and carried him to Babylon. And it is written further, And when he was in distress, he besought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers. And he prayed unto Him; and He was entreated by him, and heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom. Then Manasseh knew that the Lord He was God. From this you can learn that sufferings are dear."

ת״ר שלשה באו בעלילה ואלו הן קין עשו ומנשה קין דכתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש״ע כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. עשו דכתיב (שם כז לח) הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו:

Our Rabbis were taught: Three men came evasively (instead of praying in a straight-forward manner), and they were Cain, Esau and Manasseh. Cain, as it is written (Gen. 4, 13) My sin is greater than I can bear; i.e., he said before Him: "Sovereign of the Universe, is then my sin greater than that of the six hundred thousand Israelites who will sin before Thee in the future, and Thou wilt forgive them?" Esau, concerning whom it is written: (Ex. 27, 38) "Hast thou then but one blessing, my father?" And Manasseh, who at the beginning called to many gods, and only [after he had not been answered by them] finally called to the God of his parents.

תנו רבנן ירבעם שריבע עם. ד״א ירבעם שעשה מריבה בעם ד״א ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט בן שניבט ולא ראה. מיכה שנתמכמך בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו. ת״ר שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן נבט ואחיתופל ואצטגניני פרעה. נבט שראה אש שיוצא מאמתו הוא סבר איהו מלך ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה. אחיתופל ראה צרעת שפרחה לו על אמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא בת שבע בתו היא דנפק מינה שלמה. אצטגניני פרעה דאמר ר׳ חמא בר חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה המה שראו אצטגניני פרעה וטעו ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והם לא ידעו שעל עסקי מי מריבה הוא לוקה. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״א יג לד) ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר (שם יא כז) וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנא את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו א״ל דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי זה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפליו בפניו:

"Three kings," etc. Our Rabbis were taught: Jereboam, i.e., who caused Israel to quarrel among themselves. According to others, he who caused a controversy between them and their Heavenly Father. Ben Nebat, i.e., the son of him who had a vision, but did not see [properly]. We are taught in a Baraitha: Nebat is identical with Michah and with Sheba ben Bichri; Nebat, because he had a vision, but did not see [properly]; Michah, because he became poor while occupying himself with building Egypt. And his real name was Sheba ben Bichri. Our Rabbis were taught: There were three who had a vision, but have not seen it properly. Nebat, Achitophel and the astrologers of Pharaoh. Nebat observed a spark of light which came out from him. He thought he himself would become a king, and he erred, for it referred to his son Jeroboam. The same happened with Achitophel. He thought that he himself would become a king, but he erred, as it referred to his daughter, Bath Sheba, from whom Solomon was a descendant. And the astrologers of Pharaoh, as R. Chama said: "What is the meaning of the passage (Num. 20, 13) These are the waters of Meribah, i.e., this is what the astrologers of Pharaoh saw that the redeemer of Israel will be beaten through water, and therefore advised Pharaoh to command: (Ex. 1, 22) Every son that is born ye shall cast into the river. And they erred, for it referred that Moses will be punished on account of water." But whence do we know that Jeroboam has no share in the world to come? From the following passage (I Kings, 13, 34) And by this thing there was sin unto the house of Jeroboam, even to cut it off, and to destroy it from off the face of the earth. To cut it off from this world and to destroy it from the world to come. R. Jochanan said: What merited Jeroboam to become king? Because he rebuked Solomon. And why was he punished? Because he rebuked him in public, as it is said (Ib. 11, 27) And this was the cause that he lifteth up his hand against the king: Solomon built Milo, and repaired the breach of the city of David his father. He said to him: "David, thy father hath broken in holes in the surrounding wall of Jerusalem, for the purpose of that it shall be easier for Israel to enter the city. And thou hast fenced it for the purpose of making an angaria to Pharaoh's daughter." What does it mean, and he lifteth up his hands? R. Nachman said: "He took off his phylacteries in his presence."

אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר (מ״א יב כו) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה׳ בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודח והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם. דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד (שם) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן מאי ויועץ אמר ר׳ יהודה אמר רב שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא אמרו ליה הן אמר להו מלכא בעינא למיהוי אמרו ליה הן כל דאמינא לכו עבדיתו א״ל הן אפילו למפלח לע״ז אמר ליה צדיק ח״ו א״ל רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא רבא כירבעם פלח לע״ז אלא למינסינהו הוא דקא בעי אי מקבליתו למימריה או לא (דף קב) ואף אחיה השילוני טעה וחתם דהא יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר (מ״ב י ל) ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וגו׳ וכתיב (שם) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה׳ אלהי ישראל וגו' מאי גרמא ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר (שם) אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה דכתיב (הושע ה ב) ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם א״ר יוחנן אמר הקב״ה הם העמיקו משלי אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם אמת כל העולה לתל ידקר בחרב:

R. Nachman said: "The arrogance of Jeroboam had driven him from the world, as it is said (Ib. 12, 26-28) And Jeroboam said in his heart: 'Now will the kingdom return to the house of David. If this people go up to offer sacrifices in the house of the Lord at Jerusalem, then will the heart of this people turn back unto their lord, even unto Rehoboam, king of Judah, and they will kill me, and return to Rehoboam, king of Judah." He said: 'We have a tradition that no one is permitted to sit in the Temple except the kings of the house of David. Now if they see that Rehoboam, the king, is sitting and I am standing, then they will say that he is the king and I am his servant. And if I will sit, Rehoboam's people will say that I am a rebel, and they will kill me, and therefore (Ib., ib. 28) Whereupon the king took counsel, and made two calves of gold, and he said unto them: Ye have gone up long enough to Jerusalem; behold thy gods, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.' " What does the king took counsel mean? R. Juda said: "He arranged a righteous one should be together with a wicked one, and said to them: 'Will you sign your name to all that I will command? And they said: 'Yea.' 'Even to worship an idol?' The upright answered: 'God forbid.' Whereupon the wicked said to the righteous: 'Do you think a man like Jeroboam will worship idols? He only wants to try us.'" (Fol. 102) And in this thing even Aciyah, the Shilonite, erred and signed his name. For Jehu, who was exceedingly righteous, of whom it is said (II Kings, 10, 30) And the Lord said unto Jehu: Because thou hast done well in executing that which is right in Mine eyes, and hast done unto the house of Ahab according to all that was in my heart, etc.; yet thereafter it reads, But Jehu took no heed to walk in the law of the Lord, the God of Israel, with all his heart; he departed not from the sins of Jeroboam, where he made Israel to sin; what caused him to sin? Abaye said: "A law is made for the lips (i.e., words are ominous), as it is said (Ib., ib. 18) Achab served Baal a little, but Jehu will serve him much;" and Raba said: "He saw the signature of Achiyah the Shilonite and he erred, as it is written (Hos. 5, 2) And for murdering those who had rebelled [against God] concealed themselves in deep places; but I will inflict correction on them all." Whereupon R. Jochanan explained it that the Holy One, praised be He! said: 'They laid deeper plans than that of mine; I said: He who does not ascend to Jerusalem for the festivals transgresses a positive commandment only, and they say that he who will ascend to Jerusalem shall be slain by the sword.' "

(מ״א יא כט) ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וגו׳ תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורעניות. (בראשית לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה תנא משמיה דרבי יוסי עת היא מזומנת לרעה (ירמיה נא יח) בעת פקודתם יאבדו תנא משום רבי יוסי עת - מזומנת לפורענות. (ישעיה מט ח) בעת רצון עניתיך תנא משום ר׳ יוסי עת היא מזומנת לטובה. (שמות לב לד) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם תנא משום ר׳ יוסי עת היא מזומנת לפורענות. (מ״א יב א) וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו תנא משום ר׳ יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם ענו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד (שם יא כט) וירבעם יצא מירושלים וגו׳ אר״ח ב״פ שיצא מפתקה של ירושלים. (שם) וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה אר"נ בשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד״א שלמה חדשה שחדשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה אר״י שכל ת״ח דומין לפניהם כעשבי השדה וא״ד שכל טעמי התורה מגולין להם כשדה. (מיכה א יד) לכן תתנו שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל אר״ח בר פפא יצתה בת קול ואמרה להן מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתנו שלוחים לבניו בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל:

(I Kin. 11, 29) And it came to pass at that time, when Jeroboam went out of Jerusalem, etc. It was taught in the name of R. Jose: At that time, refers to the time designated for evil dispensation (Gen. 38, 1) At that time when Juda went down; R. Jose says: "A time designated for evil." (Jer. 51, 18) In the time of their visitation shall they perish. It was taught in the name of R. Jose: A time designated for evil dispensation. (Isa. 49, 8) In the time of favor have I answered thee. It was taught in the name of R. Jose: A time designated for Divine goodness. (Ex. 32, 34) Nevertheless in the day when I visit, I will visit their sins upon them. It was taught in the name of R. Jose: A time designated for evil dispensation. (I Kin. 12, 1) And Rehoboam went to Shechem; for all Israel were come to Shechem to make him king. It was taught in the name of R. Jose: That place was designated for trouble. In Shechem Dina was assaulted; in the same place Joseph was sold by his brothers, and in the same place the kingdom of David was divided. And (Ib. 11, 29) And it came to pass at that time when Jeroboam went out of Jerusalem. R. Chana b. Papa said: "It means he went out of the destiny of Jerusalem (i.e., was to have no share in the welfare of Jerusalem)." (Ib., ib. 7) That the Shilonite, the prophet Achiyah, found him in the way; how Achiyah had clad himself with a new garment, what does it mean? R. Nachman said: "As a new garment has no spots so also was the teaching of Jeroboam clean, without any error." According to others: "They renewed things which no ear has ever heard of." And what is meant by, And they two were alone in the field? R. Juda said in the name of Rab: "All other scholars were like the plants of the field in comparison with them." According to others: "All the reasons for the commandment of the Torah were revealed to them as a field." (Mic. 1, 14) Therefore shalt thou give a parting gift to Moreshethgath; the houses of Achzib shall be a deceitful thing unto the kings of Israel. R. Chanina b. Papa said: "A heavenly voice was heard saying: 'To him who has killed Goliath, the Philistine, and inherited to you the city of Gath, should ye send away his descendants? Therefore the house of Achzib shall be a deceitful thing unto the kings of Israel.'"

(מ״ב יז כא) וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולת א״ר חנן כשתי מקלות המתיזות זו את זו. אמר רב חיננא בר פפא כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכת כאילו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלוא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנ״י שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים:

(II Kin. 17, 21) And Jeroboam drew Israel away from following the Lord, and made them sin a great sin. R. Chanina said: "As one throws a stick by means of another stick (i.e., he made Israel sin against their will)." R. Chinna b. Papa said: "He who enjoys (anything) in this world without saying a benediction is considered as if he has robbed the Holy One, praised be He! and the Congregation of Israel, for it is said (Pr. 28, 24) Whoso robbeth his father or his mother and saith it is no transgression, he is the companion of a destroyer. His father, refers to the Holy One, praised be He! as it is said (Deu. 32, 6) Is He not thy father who hath bought thee; Or his mother, refers to nothing else but the Congregation of Israel, as it is said: (Pr. 1, 8) Hear, my son, the instructions of your father and cast not aside the teaching of your mother." What is meant by He is a companion of a destroyer? R. Chanin b. Papa said: "He is a companion of Jeroboam, the son of Nebat, who corrupted Israel in their relation to their Heavenly Father."

א״ר אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד מכאן ואילך משנים וג׳ עגלים. א״ר יצחק אין לך כל פורענות ופרענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ״ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר (שמות לב לד) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. א״ר חנינא לאחר כ״ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר (יחזקאל ט א) ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו (מ״א יג לג) אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וגו׳ מאי אחר אמר רבא אחר שתפשו הקב״ה לירבעם בבגדו א״ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן א״ל ומי בראש א״ל בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא:

R. Oshiyah said: "Until Jeroboam came, Israel had to bear the iniquity of one golden calf, and from that time on for two and three." R. Isaac said: "Every evil dispensation which comes upon Israel, a twenty-fourth part of its punishment is for the golden calf, as it is said (Ex. 32, 34) Nevertheless in the day when I visit, I will visit their sins upon them." R. Chanina said: "After twenty-four generations this verse was fulfilled, as it is said (Ez. 9, 1) Then He called in mine ears with a loud voice, saying: 'The pkudas (visitation) of the city drew near.'" (I. K. 13, 33) After this thing Jeroboam returned not from his evil way. After what? R. Abba said: "After the Holy one, praised be He! held Jeroboam by his garment, saying, 'Repent, and I, David, the son of Jesse, and thou wilt walk in the Garden of Eden.' Jeroboam asked: 'Who will lead?' He said: 'The son of Jesse.' And he rejoined: "If so I do not want it.' "

רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קביל עליה דלא דריש כיון (ע״ב) דאיתפח הדר קא דריש אמרו ליה לא קבילת עליך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי אהדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקים אג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא א״ל לא ידענא א״ל מהיכא דבעי' למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן אמר ליה אגמרן לי ולמחר דרשינן ליה משמך בפירקא א״ל מהיכא דקרים בישולא א״ל מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לע״ז אמר ליה אי הות התם הוית נקיט בשיפולי גלימא ורהטת אבתראה. למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים ואב לע״ז אח לשמים דכתיב (משלי יז יז) אח לצרה יולד אב לע״ז דכתיב (תהלים קג יג) כרחם אב על בנים. (מ״א טז לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט א״ר יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א״ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא״י שלא העמיד אחאב עליו ע״ז והשתחוה לה:

R. Abahu used to lecture about the three kings. Becoming sick, he decided not to lecture about them any more. But after he was cured (Ib. b.) he lectured about them as before, and to the question of his disciples: "Have you not determined not to lecture any more about them?" he answered: "Did they then repent that I shall do so?" R. Ashi appointed a time for lecturing about the three kings, and said: "On the morrow we will begin our lecture about our colleague Manasseh." The latter then appeared to him in a dream, and said to him: "You call me a colleague and a colleague of your father? Answer me the question: "Where must one begin to cut the bread by the benediction of the hamotzi?" And he said: "I do not know." Manasseh then rejoined: "If you do not know the answer to even this which I question you, how can you call me a colleague." R. Ashi said to him: "Teach this to me, and tomorrow I will proclaim it in your name in the college." And he said: "From that part where it begins to bake when in the oven." Said R. Ashi again: "If you are so wise, why did you worship idols?" And Manasseh answered: "If you would have been living at that time you would have lifted up the edges of your dress [that they shall not impede you] to run after them to worship them." On the morrow said R. Ashi to the Rabbis: "Let us lecture about the great men. Achab — means Ach, a cause of grief to Heaven, and ab, a father (friend) of idolatry (I Kin. 16, 31) And it came to pass, as if it had been a light thing for him to walk in the sins of Jeroboam." R. Jochanan said: "The minor sins committed by Achab were greater than the grave sins that Jeroboam committed, and why then does the Scripture make Achab dependent on Jeroboam? Because he initiated corruption." (Hos. 12, 12) Their altars also are as stone heaps. R. Jochanan said: "There was not one heap in the land of Israel upon which Achab had not placed an idol and bowed himself down to it."

ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״א כא כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעוה״ז ועזוב לעוה״ב. א״ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא״י שנאמר (שם טז כד) ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שום שמר אדני ההר שומרון. א״ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ״ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ״ב אותיות שנאמר (שם כ ב) וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם וגו׳ כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו וגו׳ ויאמר למלאכי בן הדר אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות. מאי מחמד עיניך לאו ספר תורה ודילמא ע״ז לא ס״ד דכתיב (שם) ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא תאבה ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב (ש״ב יז ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל ואמר רב יוסף סבי דבהתא התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי דכתיב (מ״א יט יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו:

And whence do we know that he has no share in the world to come? From the following passage (I Kings, 21, 21) Behold, I will bring evil upon thee, and I will utterly sweep thee away, and will cut off from Achab every man-child, and him that is shut up and him that is left at large in Israel. Shut up, refers to this world; and that is left at large, refers to the world to come. R. Jochanan said: "What are the deeds that caused Omri (Achab's father) to obtain the kingdom? Because he added one great city to the land of Israel, as it is said (Ib. 16, 24) And he bought the mount Samaria of Shemer for two talents of silver, and built on the mount, and called the name of the city which he had built, Samaria, after the name of Shemer, the lord of the mount." R. Jochanan said again: "Why was Achab rewarded by the prolongation of his kingdom for twenty-two years? Because he respected the Torah which is written with the twenty-two letters of the alphabet, as it is said (Ib. 20, 2-9) And he sent messengers to Achab, the king of Israel, into the city, and he said unto him: 'Thus said Ben-hadad: Thy silver and thy gold is mine; thy wives also and thy children, even the goodliest, are mine. And the king of Israel answered and said: It is according to thy saying, my lord, O king, am I thine, and all that I have. And the messengers came again and said: Thus speaketh Ben-hadad, saying: I sent indeed unto thee, saying: Thou shalt deliver me thy silver, and thy gold, and thy wives, and thy children. But will I send my servants unto thee to-morrow about this time, and they shall search thy house, and the houses of thy servants; and it shall be, that whatsoever is pleasant in thine eyes, they shall put it in their hand, and take it away. Then the king of Israel called all the elders of the land, and said: 'Mark, I pray you, and see how this man seeketh mischief; for he hath sent unto me for my wives, and for my children, and for my silver, and for my gold; and I denied him not. Wherefore he said unto the messengers of Ben-hadad: 'Tell my lord the king: all that thou didst send for to thy servants at the first I will do; but this thing I may not do.' What does pleasant in thine eyes mean? We must say this means the holy scrolls." But perhaps it means an idol. This is impossible to be considered, for it is written farther, And all the elders, and all the people said unto him, Thou must not hearken nor consent [which is a too mild warning against idols.] But perhaps it means the elders of disgrace, as it is written (II Sam. 17, 4) That they are also names of the elders of Israel, and R. Joseph explained it to mean the elders of disgrace. There it does not read all the people, but here it does; and it is impossible that among them were no righteous, since it is written (I Kings 19, 18) And I will leave in Israel seven thousand, all the knees which have not bent unto Baal and every mouth which has not kissed him.

אמר רב נחמן אחאב שקול היה שנאמר (מ״א כב ב) ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתיב ביה (שם כא כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום ויום איזבל היתה שוקלת שקלי זהב לע״ז ואת אמרת אחאב שקול היה אלא אחאב ותרן בממונו היה ומתוך שהיה מהנה ת״ח מנכסיו כפרו לו מחצה. (שם כב כא) ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה׳ אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. מאי רוח אמר ר׳ יוחנן תהו של נבות היזרעאלי. מאי צא אמר רבינא א״ל הקב״ה צא ממחיצתי שכן כתוב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני א״ר פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה. (מ״א טז לג) ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה׳ אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו א״ר יוחנן שכתב על דלתות שומרון אחאב כפר בה׳ באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל:

R. Nachman said: "Achab's sins and good deeds were just equal, as it is said (Ib. 22, 20) Who will persuade Achab, hence it is difficult to punish him, as his sins did not outweigh his good deeds." R. Joseph contradicted this and said that he, concerning whom it reads (Ib. 21, 25) But indeed there was none like unto Achab, etc., and we are taught that he used to give a daily allowance of golden dollars for the idols. How can you say that his sins and good deeds were equal? The reason, however, that it was necessary to persuade him, is because he was liberal with his money and assisted many scholars from his estate, and therefore half of his sins were atoned. (Ib. 22, 21) And there came forth the spirit, and stood before the Lord, and said: I will entice him. And the Lord said unto him: Wherewith? And he said: I will go forth and will be a lying spirit in the mouth of all his prophets. And He said: Thou shalt entice him, and shalt prevail also; go forth, and do so. Whose spirit was it? Said R. Jochannan: "The spirit of Naboth the Israelite." And what is meant by Go forth? Said R. Juda: "Go forth from My compartment; for it is written (Ps. 191, 7) He that speaketh falsehood shall not be establsihed before mine eyes." Said R. Papa: "This is meant what the people say: 'He that wreaks his vengeance destroys his own house'."

מנשה שנשה יה דבר אחר מנשה שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה״ב אף מנשה אין לו חלק לעוה״ב. פיסקא. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דהי״ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לעולם הבא השיבו. א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר (ירמיה טו ד) ונתתם לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד ומר סבר (דף קג) בגלל מנשה דלא עבד תשובה א״ר יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהם של בעלי תשובה דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה ל״ג שנים דכתיב בן שתים עשרה שנה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב (מ״ב כא א) ויעש אשרה כאשר עשה אחאב וגו׳ כמה מלך אחאב עשרים ותרתין שנין מנשה כמה מלך נ״ה דל מינייהו כ״ב פשו להו ל״ג. א״ר יוחנן משום רשב״י מ״ד ויתפלל אליו ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב״ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה והטמינו מפני מדת הדין:

Manasseh, means he has forgotten the Lord. According to others it means that he made Israel forget their Heavenly Father. And whence do we know that he has no share in the world to come? From the following passage (II Kings 21, 3) And he built up again the high places which Hezekiah hath destroyed and he reared up altars for Baal and made a grove as Achab the king of Israel hath done. As Achab has no share in the world to come, so is the case with Manasseh. R. Juda said: "Manasseh has a share, etc." R. Jochanan said: "Both infer their theory from one and the same passage, for it is said (Jer. 15, 4) And I will cause them to become a horror unto all the kingdoms of the earth on account of Manasseh the son of Hezekiah. According to one: Because Manasseh had repented and the other kings have not. And according to others: (Fol. 103) Because he himself had not repented." R. Jochanan said: "He who said that Manasseh has no share in the world to come laxes the hands of those who [desire to] repent, for a disciple taught before R. Jochanan: Manasseh repented thirty-three years, as it is wriitten (II Kings 21, 1-3) And he reigned five and fifty years in Jerusalem … and made an Asherah, as did Achab. How long did Achab rule? Twenty-two years; deduct the twenty-two from the fifty-five years which Manasseh reigned, there remains thirty-three years." R. Jochanan said in the name of R. Simon b. Jochai: "What is the meaning of the passage (II Chr. 33, 13) And he prayed unto Him, and he was entreated of him (vayechtar). It should have been vayethar, instead of vayechtar? Infer from this that the Lord made an opening for him in the Heaven to receive him; because of the [opposition] of the Divine Attribute of Justice."

ואמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מאי דכתיב (ירמיה כו א) בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו וכתיב (שם כח א) בראשית ממלכת צדקיהו וכי עד האידנא לא הוו מלכי אלא ביקש הקב״ה להחזיר את כל העולם כלו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים כיון שנסתכל בדורו נתקררה דעתו וביקש הקב״ה להפוך לעולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. בצדקיה נמי כתיב (מ״ב כד ט) ויעש הרע בעיני ה׳ שהיה בידו למחות ולא מיחה:

R. Jochanan said again in the name of R. Simon b. Jochai: "What is the meaning of the passage (Jer. 27, 1) In the beginning of the reign of Jehoiakim … The beginning of the reign of Zedekiah. Were there not rulers before them? This signifies that the Holy One, praised be He! was about to return the world to vanity and chaos because of Jehoiakim. But when He looked upon his generation who were righteous, the Lord reconsidered it. And the opposite was the case with Zedekiah. He wanted to destroy the world because of his genaration, but when He looked upon him, He reconsidered it. But is it not written concerning Zedekiah (II Kings 24, 19) And he did that which was evil in the sight of the Lord? [Hence he was wicked.] This is because he should have protested against their deed but did not do so."

ואמר ר׳ יוחנן משום רשב״י מאי דכתיב (משלי כט ט) איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת אמר הקב״ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק זיבח וקיטר לאלהיהם שנאמר (דהי״ב כח כג) ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה להם שנאמר (שם כה יד) ויהי אחרי בוא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בכי ליה למר ולא ידע אחוכי ליה למר ולא ידע וי ליה למר דלא ידע בין טב לביש. (ירמיה לט ג) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מאי שער התוך א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי מקום שמחתכין בו הלכות א״ר פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא ביתא תלה ליה זייניה תמן קולבא רעיא קולתיה תלה:

R. Jochanan said again in the name of R. Simon b. Jochai: "What is the meaning of the passage (Prov. 29, 9) If a wise man contendeth with a foolish man, whether he be angry or laugh, there will be no rest? This means that the Holy One, praised be He! said: "I became angry with Achaz and delivered him to the king of Damascus. What had he done? He sacrificed and smoked incense to their gods, as it is said (II Chron. 28, 23) For he sacrificed unto the gods of Damascus, which smote him; and he said, 'Because the gods of the kings of Aram helped them, therefore will I sacrifice unto them, that they may help me. Thus it proved merely a stumbling-block for him and for all Israel. I smiled on Amazia and delivered the kings of Edom into his hand. And what had he done? He brought their gods and bowed himself to them, as it is said (II Chron. 25, 14) Now it came to pass after that Amazia was come from the slaughtering of the Edomites, that he brought the gods of the children of Seir, and set them up to be his gods, and prostrated himself before them, and offered unto them'." R. Papa said: "This is why people say: 'You can do nothing with an ignoramus; weep before him or laugh with him, he does not care." Woe is to him who does not understand the difference between good and evil." (Jer. 39, 3) In the middle gate. R. Jochannon said in the name of R. Simon b. Jochai: "This was the place where the Sanhedrin decided upon Halachas." R. Papa said: "This is why people say: 'Where the master of the house hangs up his armor, the shepherd hangs up his pitcher (an unworthy successor)'."

א״ר חסדא א״ר ירמיה בר אבא מ״ד (משלי כד ל) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זה אחז. ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה. והנה עלה כלו קמשונים זה אמון. כסו פניו חרולים זה יהויקים. וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו. ואמר רב חסדא א״ר ירמיה בר אבא ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה כת לצים כת שקרנים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת לצים דכתיב (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים. כת שקרנים דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב יג טז) כי לא לפניו חנף יבא כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע:

R. Chisda said in the name of R. Jeremia b. Aba: "What is the meaning of the passage (Prov. 24, 30-31) I went by the field of a slothful, and by the vineyard of the man void of understanding; and, lo, it was all grown over with thistles, the face thereof was covered with nettles, and the stone wall thereof was broken down, i.e., the field of a slothful, etc., refers to Achaz; void of understanding, refers to Manasseh; with thistles, refers to Amon; was covered with nettles, etc., refers to Jehoiakim; broken down, refers to Zedekiah, in whose days the temple was destroyed." R. Chisda said again in the name of R. Jeremia b. Aba: "Four types will not receive the glory of the Shechina, viz., the scorners, the liars, the hypocrites, and the slanderers; the scorners, as it is written (Hos. 7, 5) He stretcheth out his hand with scorners; liars, as it is written (Ps. 101, 7) He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes; hypocrites, as it is written (Job 13, 16) That a hypocrite cannot come before Him, and slanderers as it is written (Ps. 5, 5) For Thou art not a God that hath pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with Thee, i.e., Thou art righteous and therefore evil cannot abide with Thee."

ת״ר מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו אחאב שמונים וחמשה ירבעם מאה ושלשה. תניא היה רבי מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעוה״ב שנאמר (ש״ב יח טו) ויכו את אבשלום וימיתוהו ויכוהו בעוה״ז וימיתוהו לעוה״ב. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן (מ״ב כא טז) ויעש הרע בעיני ח׳ לא היין ולא נדונין. (שם) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה׳ הכא תרגימו כשהרג ישעיה. במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום היה הורג את כולם. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה שקולה נשמה של צדיק אחד ככל העולם כולו כמ״ד ישעיה הרג:

(Ib. b) Our Rabbis were taught: Manasseh used to interpret the book of Leviticus in fifty-five ways, corresponding to the number of years which he reigned. Achab, eighty-five, and Jeroboam, one hundred and three. We are taught in a Baraitha that R. Mair used to say: "Absalom has no share in the world to come, as it is said (II Sam. 18, 15) Smote Absalom and slew him, i.e., smote Absalom — in this world, and slew him, in the world to come." R. Simon b. Elazar said in the name of R. Mair: "Achaz, Achazyah and all the kings of Israel concerning whom it is written, And he did evil in the eyes of the Lord,' will not enjoy resurrection, but are also not sentenced to Gehena." (II Kings 21, 16) Moreover, Manasseh shed innocent blood very much till he had filled therewith Jerusalem from one end to another; beside his sin wherewith he induced Judah to sin, in doing that which was evil in the sight of the Lord. Here (in Babylon) it was explained that the passage he had filled Jerusalem from one end to another, refers to the slaughtering of Isaiah. In the West (Palestine) it was explained that it refers to an image which he made of a thousand persons in weight. And those who were engaged in carrying it from one place to another would die [because of the great exertions]. Whose principles does Rabba b. b. Chana follow when he said: "A soul of a single righteous man is equal to the whole world?" It is in accordance With him who says that Manasseh has killed Isaiah. [Since the passage calls it he had killed Jerusalem.]

תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה אמר להן הקב״ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם:

We are taught in a Baraitha: R. Nathan said: "From the city of Garab to the city of Silah, is a distance of three miles, and the smoke from the altar in Silah used to mingle with the smoke from the altars which were made for the image of Michah. And the ministering angels wanted to thrust Michah aside, but the Holy One, praised be He! said to them: 'Let him alone because his bread is accessible to travellers.' And for this were punished the men who took revenge in the case of the concubine of Gibah, for the Holy One, praised be He! said to them, 'When My honor was concerned, you did not interfere, and when the honor of a frail man is at stake, you do interfere'".

א״ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר. (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ור׳ יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים (דף קד) מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר רבי יוחנן בשכר (שמות ב כ) קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה"א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם (שופטים א טז) ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו׳. ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה. ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא דכתיב (מ״א יג כ) ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה׳ אל הנביא אשר הושיבו. ושגגתו עולה זדון אמר ר׳ יהודה אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

R. Jochanan said in the name of R. Jose b. Kisma: "A little refreshment often plays an important role, for its refusal estranged two tribes from Israel, as it is said (Deut. 23, 5) Because they met you not with bread and water, in the way." And R. Jochanan himself said: "Its [refusal] estranges relatives and its [partaking] brings strangers near; it shuts the eye from the wicked, causes the Shechina to rest on the prophets of Baal and even an unintentional offence is considered as if it were done intentionally." It estranges relatives. This refers to (Fol. 105) Ammon and Moab [who were relatives to Israel]. It brings near strangers — this refers to Jethro, for R. Jochanan said: "As a reward for what Jethro said (Ex. 2, 20) Call him, that he may eat bread; his descendants merited to sit among the Sanhedrin in the chambers of the Temple, as it is said (I. Chr. 2, 55) And the families of the scribes that dwelt at Jabez: the Thirathites, the Shimeathites, the Suchathites. These are the Kenites that came from Chammoth, the father of the house of Rechab, and (Jd. 1, 16) And the children of the Kenite, the father-in-law of Moses, went up out of the city of palm-trees with the children of Judah into the wilderness of Judah, which is in the south of Arad, and they went and dwelt with the people." He shuts the eyes from the evil deed of the wicked,— this refers to Michah, [as said above]. Causes the Shechina to rest upon the prophets of Baal, — as (I Kings 13, 20) And it came to pass as they were sitting at the table, that the word of the Lord came unto the prophets, that brought him back. — And even an unintentional offence is considered as if it were done intentionally, — for R. Juda in the name of Rab said: "Had Jonathan supplied David with some loaves of bread the priests of the city of Nob would not have been slain, Doeg, the Edomite, would not have been lost, and Saul and his three sons would not have been killed."

ומפני מה לא מנו את אחז א״ר ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם ליחזקיהו רב יוסף אמר מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו שנאמר (ישעיה ז ג) ויאמר ה׳ אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס מאי כובס איכא דאמרי דכבשינה לאפיה וחלף איכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף. מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמנייה מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדתניא (דברים לב לט) ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו. ומפני מה לא מנו את יהויקים משום דר׳ חייא בר אבויה דאמר ר׳ חייא בר אבויה כתוב על גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת. זקנו דרבי פרידא אשכח ההיא גלגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים והוה כתוב עילויה זאת ועוד אחרת קברה והדר נבוג אמר דלמא האי גלגילתו של יהויקים היא דכתיב ביה (ירמיה כב יט) קבורה חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים אמר מלכא הוא ולאו אורח ארעא לבזוייה שקלה כרכה בשיראי ואותביה בסיפתא אתיא דביתהו חזיתא נפקא אמרה להו לשיבבתה אמרי לה האי דאתתיה קמייתא היא דלא קא מנשי לה שגרתא לתנורא וקלתה. כי אתא אמר היינו דכתיב עילויה זאת ועוד אחרת:

Why does not the Mishnah count Achaz among those who have no share in the world to come? R. Jeremia b. Aba said: "Because he was placed between two righteous men (Jotham, his father, and Hezekiah, his son)." And R. Joseph said: "Because he was bashed before the prophet Isaiah, as it is said (Isa. 7, 3) Then said the Lord unto Isaiah, Go forth now to meet Achaz, thou, and She'arJashub thy son, at the end of the conduit of the upper pool, in the highway of the fuller's field. Why is the washers' field mentioned? Because Achaz was ashamed to look at Isaiah, and according to some he hid his face when passing Isaiah, and according to still others, he inverted a fuller's basket over his head when he passed Isaiah [in order not to be recognized]." And why was Amon not reckoned? Because of the honor of his son, Yeshiyahu. If so, let them not include Manasseh, because of the honor of Hezekiah? There is a tradition that a son can save his father, but not a father his son, as we are taught (Deut. 32, 39) And no one can deliver out of My hands, which means that Abraham cannot save Ishmael, nor Isaac, Esau. Now, when we come to this theory it may be said that Achaz was not counted because of the honor of Hezekiah. But, the above question, why Jehoiakim was not counted, remains still unanswered? It is because of what was said by Chiya b. Abuya that on the head of Jehoiakim was written: This and something else, i.e., one revenge more will be taken from it. The grandfather of R. Preida found a skull in the gates of Jerusalem upon which was engraved: This and something else. He buried it once and twice, but it came out again. He then said it must be the skull of Jehoiakim, concerning whom it is written (Jer. 22, 19) He shall be buried with the burial of an ass. He dragged it about and cast forth beyond the gates of Jersualem. He then said to himself: "It is the skull of a king, and it must be properly treated." He wrapped it in a silk garment and put it in a chest. When his wife saw this she told her neighbors about it, and they said to her: "This must be the skull of his first wife, whom he does not want to forget." And she heated the oven and burned it. When he came home and found out what happened, he said: "This must have been meant by the words which were engraved upon it: This and something else."

תניא א״ר שמעון בן אלעזר בשביל (מ״ב כ ג) הטוב בעיניך עשיתי מה אות בשביל מה אות נכרים אכלו על שלחנו בשביל נכרים שאכלו על שלחנו ומשמש עליהם גרם גלות לבניו מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמין עכו״ם לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו שנאמר (ישעיה לט ב) ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (שם) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וגו׳ אמר רב מאי בית נכתה אשתו חשקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ורבי יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להם:

We are taught in a Baraitha that R. Simon b. Elazar said: "Because [Hezekiah said] (II Kings, 20, 3) And I have done what is good in Thy eyes, this brought him to say (Ib. ib. 8) What sign, etc.; and this brought about that idolaters were invited to his table. (Ib. ib. 13) And because he invited idolaters at his table and served upon them, he brought exile upon his descendants, (Ib. ib. 17). This is a support to Hezekiah who said that he who invites an idolater to his house and serves him, causes his children to be exiled, as it is said (Is. 39, 18) And of thy sons… . they shall be court servants in the palace, etc. (Is. 39, 2) And Hezekiah was rejoiced on their account and showed them his Nechotha, etc., Rab said: "The house of Nechotha, refers to his wife [who was in attendance], and Samuel said: "It means that he showed them all his treasures." R. Jochanan said: "He showed them a type of iron that breaks iron (steel)."

תנו רבנן מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם (ע״ב) ואמר אחד מהם לחברו גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד נכרי ואחד ישראל אמר להם שבאי עם קשה עורף מאין אתם יודעים אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת ומצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד נכרי ואחד ישראל נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקם על ראשם והביאם לביתו ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם ופטרן והלכו לבתיהם לשלום:

Our Rabbis were taught: It happened with two men who were captured in the mountain of Carmel. Their captors were walking behind them. (Ib. b) Said one of the captured to his colleague: "The camel which walks in front of us is blind in one eye and carries two bags one of wine and the other of oil. And the men who are heading it, one of them is an Israelite, and the other is a heathen." The captors said to them: "Stiffnecked people, whence do you know this?" And they answered: "From the grass which is in front of the camel that gnawed only on one side, hence from the side on which he sees he gnawed, and the other side on which he is blind he leaves. It carries two bags of wine and oil, because drops of wine sink, and drops of oil float. And the leaders, one of them is an Israelite and the other a heathen; because an Israelite when he needs to do his necessity, usually turns aside, and a heathen does it on the way." The captor then ran after them and found that it was as they said. He then kissed them on their heads, brought them to his house, prepared for them a great meal, danced before them, saying: "Blessed be He, who chose the descendants of Abraham and gave them of His wisdom, and everywhere they go they became masters of their masters." He freed them, and they went in peace to their home.

(איכה א ב) בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה א״ר יוחנן אחד על בית ראשון ואחד על בית שני בלילה על עסקי לילה שנאמר (במדבר יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה א״ר יוחנן אותו הלילה ליל תשעה באב היה אמר להם הקב״ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו. מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו. (איכה א ב) ודמעתה על לחיה אמר רבה אמר רבי יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר (יואל א ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. היו צריה לראש אמר רבה א״ר יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר (ישעיה ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה וגו׳ א״ר יוחנן כל המציק להם לישראל אינו עיף:

(Lam. 1, 2) Weeping, are they weeping. Why two weepings? Rabba said in the name of R. Jochanan: "One for the first Temple, and the other for the second Temple." In the night; i.e., because of what happened in a [former] night, as it is said (Num. 14, 1) And the people wept that night, and Rabba in the name of R. Jochanan, said: "This was the ninth of Ab, and the Holy One, praised be He! said: 'Ye have cried on this night in vain, and I shall decree it that your following generations shall lament on this night forever'." According to others, In the night, because at night a voice is heard better. According to still others, In the night, because for him who weeps in the night, it seems that the stars and planets are weeping with him. Others again say, because he who hears one weeping in the night, weeps with him, as it happened with a woman, a neighbor of Rabban Gamaliel, who wept because her son died, and he wept with her until his eyelids fell off. On the morrow his disciples discovered this, and they made her move away from his neighborhood. (Ib.) And her tears are on her cheeks. Rabba in the name of R. Jochanan, said: "Just like a woman weeps for the husband of her youth, as it is said (Joel 1, 8) Lament like a virgin girded with sackcloth for the betrothed of her youth." (Lam.) Her adversaries are become chiefs. Rabba said in the name of R. Jochanan: "Every one who oppresses Israel becomes a chief, as it is said (Isa. 8, 3) For no fatigue befalleth him that oppresseth them." Rabba said further in the name of R. Jochanan: "Everyone who oppresses Israel never becomes tired."

(איכה א יב) לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה אמר רבי יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה. כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאילו בסדום כתיב (בראשית יט כד) וה׳ המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב (איכה א יג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו׳ וכתיב (שם ד ו) ויגדל עון עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבה א״ר יוחנן מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה כסדום דאילו בסדום כתיב (יחזקאל טז מט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳ ואילו בירושלים כתיב (איכה ד י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (שם א טו) סלה כל אבירי ה׳ בקרבי כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו:

(Lam.) Not for you, ye travellers, behold and see. Rabba said in the name of R. Jochanan: "Here we have a Biblical support that a man in trouble should make it known to friends and appeal to their sympathy." (Ib.) All that pass this way. R. Amram said in the name of Rab: [This said Israel] "They (the nations) have made me the perpetrators of such a crime similar to that of Sodom about whom it is written (Gen. 19, 24) And the Lord rained upon Sodom; and concerning Jerusalem, it is written (Lam.) From on high hath He sent a fire into my bones, and it is also written (Ib. 4, 6) For greater is the iniquity of the daughter of my people than the sin of Sodom." Rabba said in the name of R. Jochanan: "Jerusalem was punished much severer than Sodom was, for concerning Sodom, it is written (Ez. 16, 49) Behold, this was the iniquity of thy sister Sodom: pride, fulness of food … but the hand of the poor and needy did she not strengthen. And conrerning Jerusalem, it is written (Lam. 4, 10) The hands of merciful women choked their own children." (Ib. 1, 15) The Lord hath trodden under foot all my weighty men in the midst of me, as one says to his neighbor: "This coin is worthless."

(איכה ב טז) פצו עליך פיהם אמר רבה א״ר יוחנן מפני מה הקדים פ״א לעי״ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מח שלא ראו בעיניהם. (תהלים יד ד) אכלו לחם ה׳ לא קראו אמר רבה אמר רבי יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם. ה׳ לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות:

(Ib. 2, 16) All thy enemies open their mouth wide against thee. Rabba said in the name of R. Jochanan: "Why is the letter Peh placed before the letter Ayen? Because of the spies, who said with their mouths what they had not seen with their eyes." They do not call on the Lord. Rab said: "This refers to the judges." And Samuel said: "This refers to the teachers of children who are doing their work faithlessly."

אמר רב יהודה אמר רב בקשו למנות עוד אחד באתה דמות דיוקנו של אביו ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה באתה אש מן השמים ולהבה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצתה בת קול ואמרה להם (משלי כב כט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה יצתה בת קול ואמרה (איוב לד לג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו׳. דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנאמר (תהלים ס ט) לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל (דף קה) דקאתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גיחזי שלקה על עסקי רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בנך גת מה אתה עושה לו אמר להם עלי לעשותם רעים זה לזה:

R. Juda said in the name of Rab: "They wanted to count one king more; and the appearance of his father's face came and spread itself before them, but they did not care. And then a fire from heaven came and charred the benches on which they were sitting, still they did not care. Then a heavenly voice said to them (Prov. 22, 29) 'Seest thou a man that is diligent in His work. He shall stand before kings, but He shall not stand before mean men. He built My house first and then his house; but not only this, he has built My house during seven years and his house during thirteen years. Should he have such [bad] luck?' And still they did not care. Then came another heavenly voice (Job 34, 33) Shall His recompense be as thou wilt? For thou loathest it; so that thou must choose, and not I." However, those who interpret the Torah metaphorically, say that all of them have a share in the world to come, as it is said (Ps. 60, 9) Gilead is mine, and Manasseh is mine; Ephraim also is the defence of my head, Judah is my sceptre, Moab is my washpot; upon Edom do I cast my shoe; i.e., Gilead is mine, refers to Achab, who fell in Ramoth Gilead. Manasseh — literally, Ephraim the stronghold of my head, refers to Jeroboam, who was a descendant of the tribe of Ephraim; Juda are my chiefs, refers to Achitophel (Fol. 105) who was of the tribe of Juda. Moab my washpot, refers to Gechazi, who was beaten because of the business of washing. Upon Edom do I cast my shoe, refers to Doeg, the Edomite. Philistia, cry aloud because of me. The ministering angels said before the Holy One, praised be He!: "Sovereign of the Universe, if David, who has killed the Philistines, would come before Thee and would complain about that which Doeg and Achitophel shared in the world to come, what wilst Thou say to him?" And he answered: "It is for Me to make them friends."

(ירמיה ח ה) מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת וגו׳ אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה אבותיכם שחטאו היכן הם אמרו להם ונביאכם שלא חטאו היכן הם שנאמר (זכריה א ה) אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו אמר להם אבותיכם חזרו והודו שנאמר (שם) אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה׳ צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו שמואל אמר באו י׳ בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקב״ה לנביא לך אמור להם (ישעיה נ א) אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי וגו׳ והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (ירמיה מז י) דוד עבדי נבוכדנאצר עבדי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב״ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי. (יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים במשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרוקינן (ישעיה כח כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו אמר רבב״ח אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצה״ר שולט בנו אמר להם יסרו יצרכם אמרו לו אלהיו יורנו:

(Jer. 8, 5) By a perpetual backsliding. Rab said: "A triumphant answer has the Assembly of Israel given to the prophets. The prophet said to Israel: 'Repent ye of your sins, as you may look upon your parents who have sinned, where are they?' And they answered: 'And your prophets who have not sinned, where are they?' As it is said (Zech. 1,5) Your fathers, where are they? And the prophets, do they live forever? He then said to them: 'But your parents have repented and confessed,' as it is said (Ib. ib. 6) But My words and My Statutes, which I commanded My servants the prophets, did they not overtake your fathers? so that they turned and said: Like as the Lord of hosts purposed to do unto us, according to our ways, and according to our doings, so hath He dealt with us." Samuel said: "The triumphant answer was thus: Ten men came to the prophet and sat down. And the prophet said to them: 'Repent of your sins.' And they answered: 'A slave whom his master has sold, and a woman whom her husband has divorced, has this then anything to do with one another?' The Holy One, praised be He! then said to the prophet: 'Go and say to them (Isa. 50, 1) Where is the bill of your mother's divorcement, wherewith I have put her away? Or which of My creditors is it to whom I have sold you? Behold, for your iniquities were ye sold, and for your transgressions was your mother put away?'" And this is what Resh Lakish said: "What is the meaning of the passage (Jer. 47, 10) Nebuchadnezar My slave? It was known before Him who said, and the world came into being that Israel might claim so in the future, and therefore He said advance, Nebuchadnezzar My slave; for to whom, then, belongs the property of a slave? Surely to his master?" [Hence whatever Nebuchadnezzar took, it belongs to the Lord.] (Ezek. 20, 32-35) And that which cometh up into your mind shall not be at all; in that ye say, We will be as the nations, as the families of the other countries to serve wood and stone. As I live, saith the Lord God, surely with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with fury poured out, will I be King over you. R. Nachman said: "Let the Merciful have all the anger, if He only redeem us." (Isa. 28, 26) For his God had instructed him rightly, taught him (so to do). Rabba b. b. Chana said. "The prophet said to Israel: "Repent." And they answered: "We cannot, as the evil inclination dominates over us. And he said to them: "Overrule him." To which they answered: "This can be done only by his God."

אמר ר׳ יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה וסומא באחת מעיניו היה שנ' (במדבר כד ג) שתום העין:

R. Jochanan said: "Bil'am was lame on one foot and blind in one eye, as it is said (Num. 24, 15) Whose one eye is open."

(במדבר כב כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו תנא משום ר׳ שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתיב (בראשת כא יד) וישכם אברהם בבקר שנאת מבטלת שורה של גדולה מבלעם דכתיב ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו:

(Ib. b) (Num. 22, 21) And Balaam rose up in the morning and saddled his ass." We are taught in a Baraitha in the name of R. Simon b. Elazar: "Love disregards the rule of dignified conduct and causes men to do things ordinarily left to servants, as we have seen by Abraham, concerning whom it is written (Gen. 22, 3) And Abraham rose early in the morning and saddled his ass [because of his love for the Creator]; so does hatred disregard the rule of dignified conduct. We learn it from Bil'am concerning whom the passage says And Bil'am rose up in the morning, and saddled his ass, [because of his animosity for Israel]."

אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות וא״ר יוסי בר הונא רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה:

R. Juda said in the name of Rab: "One shall always occupy himself with the Torah and Divine commandments, even not for the sake of Heaven, as finally he will come to do so for its sake, for in reward of the forty-two sacrifices, which Balak offered he was rewarded that Ruth came forth from him, as R. Jose b. Huna said: 'Ruth was the daughter of Eglon, the grandson of Balak, king of Moab'."

א״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (מ״א א מז) ייטיב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך אורח ארעא למימר ליה למלכא הכי א״ל מעין קאמר ליה דאי לא תימא הכי (שופטים ה כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכי נמי מעין קאמר ופליגא דר' יוסי בר חוני דאמר ר׳ יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמה ותלמידו אי בעית אימא (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי בעית אימא (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו:

Raba said to Rabba b. Mari: "It is written (I Kings 1, 47) May God make the name of Solomon more famous than thy name, and make his throne greater than thy throne." Is this the usual way of speaking to a king? And he answered: "It is not to be taken literally; they meant to say similar to thy name, for if you would not say so, how is to be understood (Jul. 5. 24) Blessed above women shall Joel be, the wife of Heber the Kenite, above women in the tent shall she be blessed? Who is meant by women in the tent, if not Sarah, Rebeka, Rachel, and Leah? Now, is this prayer to mean that Joel shall be more blessed than they? But it means, similar to them; so also here it means similar to them." This, however, disagrees with the opinion of R. Jose b. Choni; for R. Jose b. Choni said that of every one a man is jealous except of his own son and disciple. Of his son, as we see from the above-cited verse concerning Solomon. And of his disciple, if you wish you may infer it from (II Kings 2, 9) And Elisha said, Let there be, I pray thee, a double portion of thy spirit upon me, and if you wish you may infer it from (Num. 27, 23) And he laid his hands (both) upon him, though he was commanded (Ib. ib. 18) Thou shalt lay thy hand (one) upon him.

(במדבר כג ה) וישם ה׳ דבר בפי בלעם ר׳ אלעזר אומר מלאך ר׳ יונתן אומר חכה א״ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה חיה בלבו בקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (שם כד ה) מה טבו אהליך יעקב. לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל. לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו. לא יהיו להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר. לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה׳. לא יהיו להם מרבים בעלי קומה כארזים עלי מים. לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו. לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים. לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו. לא תהא איומה מלכותן ותנשא מלכותו א״ר אבא בר כהנא כולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (דברים כג ו) ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך קללה ולא קללות:

(Ib. 23, 16) And put a word in his mouth. R. Jochanan said: From the blessings of that wicked you may learn what he intended to say, [should he not have been prevented]. He wanted to say: That Israel shall not possess any houses of prayer and of learning, [but he was compelled to say] (Ib. 24, 5) How goodly are thy tents, O Jacob. He intended to say that the Shechina shall not rest upon them, [and said] Thy dwellings, O Israel. [He intended to say] that their kingdoms shall not be prolonged, and said, As streams are they spread forth. [He intended to say] that they shall not possess olives and vineyards, [and said,] As gardens by the river's side. They shall have a bad odor, and said, As aloes which the Lord had planted. They shall not have kings of nice appearance, and said, And cedar-trees beside the water. Their kings shall not be descendants of kings, and said, Water runneth out of His buckets. Their kingdom shall not rule over other nations, and said, That his seed may be moistened by abundance of waters. Their kingdom shall not be strong enough, and said, And his king shall be higher than Agag. And their kingdom shall not be feared, and said, And raised on high shall be his kingdom." R. Abba b. Chana said: "All Bil'am's blessings were curses except concerning houses of prayer and of learning, as it is said (Deut. 23, 6) And the Lord thy God has changed unto thee the curse into a blessing, because the Lord thy God loved thee. It reads curse, singular, but not curses, plural."

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (משלי כז ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה שנאמר (מ״א יד טו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו׳ מה קנה זו עומד במקום מים וגזעו (דף קו) מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו אבל בלעם הרשע ברכם בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמום לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים:

R. Samuel b. Nachmeni in the name of R. Jonathan said: "What is the meaning of (Prov. 27, 6) Faithful are the wounds of a friend; but the kisses of an enemy are importune, i.e. The caution that Achiyah the Shilonite cautioned Israel is better for them than the blessings that Bil'am blessed them. The former cautioned Israel giving as a simile the reed, as it is said (I Kings 14, 15) As the reed is shaken in the water. As this reed stands in water-places, the branches (Fol. 106) of it change, but its roots are many, and even all the winds of the world when blowing upon it are not able to uproot it, but it bends in every direction of the wind. However, when the wind ceases it remains straight in its place. But Bil'am, the wicked, blessed Israel likening them to a cedar, which does not stand in waterplaces, does not change its branches, and its roots are few, and although no winds can affect it, however, as soon as a south wind comes it uproots it and turns it over on its face. Moreover, a pen for writing the Holy Scrolls, the Prophets and the Hagiographa is made from a reed."

(במדבר כד) וירא את הקני וישא משלו א״ל בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באותה עצה מי הושיבך אצל איתני עולם והיינו דאמר ר׳ חייא בר אבא א״ר שמלאי שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין ויתרו שברח זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״י א ב) וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים. (במדבר כב כג) וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל א״ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב״ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה:

(Num. 24, 21) And he looked on the Kenites … Though firm be thy dwelling-place, etc. Bil'am said to Jethro: "Kenite, wast thou not with us at the time we consulted to destroy Israel? How, then, does it come that thou art placed now among the strongest of the world?" And this is what R. Chiya b. Aba, in the name of R. Jochanan, said: "The following three: Bil'am, Job and Jethro, were the advisers of Pharaoh, concerning his command of throwing in the river the children of Israel. Bil'am, who gave this advice, was killed; Job, who kept silent, was punished with chastisement; and Jethro, who ran away, was rewarded by having his descendants placed among the Sanhedrin, in the chamber of the Temple, as it is said (I Chron. 2, 55) And the families of the scribes who dwelt at Jobetz, the Tirotites, etc. These are are Kenites that come from Chamoth — (Num. 22, 23) And he took up his parable, and said, Alas, who shall live after God hath appointed him? R. Jochanan said: "Woe will be to that nation which will try to prevent the redemption of Israel, when the Holy One, praised be He! will do it to His children. Who can prevent a lion from coming together with his lioness at the time they are both free?"

א״ר יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנאמר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (בראשית לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה (שם מז כז) וישב ישראל בארץ מצרים ויקרבו ימי ישראל למות (מ״א ה ה) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו וגו׳ (שם יא יד) ויקם ה׳ שטן לשלמה וגו׳:

(Num. 25, 1) And Israel abode in Shittim. R. Jochanan said: "Wherever such an expression is to be found it brings infliction. And Israel dwelt in Shittim and the people began to commit incest; (Gen. 37, 1) And Jacob dwelt in the land of his fathers' sojournings, and Joseph brought evil reports of them unto their father. (Ib. 47, 27) And Israel dwelt in the land of Egypt, in the land of Goshen; and (Ib. 29) And the days of Israel drew near that he was to die. (I Kings 4, 5) And every man dwelt in safety, and (Ib. 11, 14) And the Lord stirred up an adversary unto Solomon, Hadad the Edomite."

(במדבר לא ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו׳ ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם אמר רבי יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא אזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזו מיניה. (יהושע יג כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושליטי הות אייזן לגברי נגרי:

(Num. 31, 8) And the kings of Midian they slew, besides the rest of their men that were slain … and Bil'am, the son of Boer, they slew with the sword. What has Bil'am to do there? R. Jochanan said: "He went to take the reward for the twenty-four thousand Israelites who were killed because of his advice." Mar Zutra b. Tubia said in the name of Rab: "This is what people say: A camel wanted to get horns, and therefore the ears he possessed were cut off." (Josh. 13, 22) And Bil'am, the son of Beor, the soothsayer. The soothsayer! Was he not a prophet? R. Jochanan said: "At the beginning he was a prophet, but thereafter he became a soothsayer."

ואמ״ר יצחק מאי דכתיב (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. א״ר אמי ארבע מאות בעיי הוו בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי ר״י האשה שכובשת ידה בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב״ה לבא בעי דכתיב (ש״א טז ז) וה׳ יראה ללבב:

(Ib. b) R. Isaac said again: "What is the meaning of the passage (Isa. 33, 18) Where is he who wrote down; where is he that weighed; where is he that counted the towers? i.e., where is he who counted the letters of the Torah? Where is he who weighs the lenient and rigorous things mentioned therein? Where is he who counted three hundred decided Halachas [about Levitical cleanliness] concerning a turret flying in the air?" R. Ami said: "Four hundred questions had Doeg and Achitophel raised concerning turrets flying in the air, and not one of them could be decided." "Is it then a great thing to ask questions?" remarked Raba. "In the years of R. Juda all their studies were confined to the Section of Damages, etc. We must therefore say that the Holy One, praised be He! desires a [pure] heart of one [but not his mouth], as it is written (I Sam. 16, 7) But the Lord looketh on the heart."

אמר רבי אמי לא מת דואג עד ששבת תלמודו שנאמר (משלי ה כג) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה. אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וא״ר יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד. וא״ר יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי (תהלים נה יד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא ל״ד ושל אחיתופל אינם אלא ל״ג:

R. Ami said: "Doeg did not die before he had forgotten all his studies, as it is said (Pr. 5, 23) He will indeed die for want of correction; and through the abundance of his folly will he sink into error." R. Jochanan said: "Three angels of destruction attended Doeg; one who caused him to forget his study, and one who burned his soul, and the third who scattered his ashes in the houses of prayer and study." R. Jochanan said further: "Doeg and Achitophel did not see each other, as Doeg was in the days of Saul and Achitophel in the days of David." R. Jochanan said further: "Both Doeg and Achitophel have not lived half of their days." We are also taught so in the following Baraitha: All the years of Doeg were only thirty-four, and those of Achitophel, thirty-three.

וא״ר יוחנן בתחלה קראו דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חברו ולבסוף קראו תלמידו בתחלה קראו רבו (תהלים נה יד) ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חברו (שם) אשר יחדו נמתיק סוד וגו' ולבסוף קראו תלמידו (שם מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אופל לחמי וגומר:

R. Jochanan said further: "At first David called Achitophel master, then he called him associate and finally he called him disciple. At first he called him master, (Ps. 55, 14) But it was thou, a man mine equal, my companion and my familiar friend; then he called him associate, (Ib.) We took sweet counsel together, etc.; and finally he called him disciple (Ib. 41, 10) Yea, mine own familiar friend, in whom I trusted, who did eat of my bread, etc.

דרש רבא מאי דכתיב (תהלים יא א) למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הרשעים הר שבכם צפור נדדתו. דרש רבא מ״ד (שם נא ו) לך לבדך חטאתי וגומר אמר דוד לפני הקב״ה גלוי וידוע קמך דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא מ״ד (שם לח יח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאת אליו במכאוב וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה דרש רבא מ״ד (שם לה טו) ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקים באהלות ונגעים פוסקים ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה״ב אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא:

Raba lectured: "What does the passage (Ps. 11, 1) In the Lord have I put my trust; how can ye say to my soul, flee to your mountain as a bird mean? i.e., David said before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the Universe! forgive me this sin so that people shall not say that your mounatin was lost through a bird'." (Fol. 107) Raba lectured: "What is the meaning of the following passage (Ps. 51, 6) Against Thee, Thee only, have I sinned, and done that which is evil in Thy eyes; in order that Thou mayest be justified when Thou speakest, and be in the right when Thou judgest, i.e., David said before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the Universe, it is known and revealed before Thee, that if I had desired to curb my passion, I would have succeeded, but I did not, so that people should not say that the servant conquered his master'." Raba lectured again: "What is the meaning of the passage (Ib. 38, 18) For I am ready to halt, and my pain is continually before me. Bath Sheba was destined for David since the six days of creation; however, she came to him only through infliction." And so also it was taught at the college of R. Ishmael: Bath Sheba, the daughter of Eliam, was destined for David, but he enjoyed her as an unripe fruit. Raba lectured: "What is the meaning of the passage (Ps. 35, 15) But when I halt they rejoice, and gather themselves together; … they tear me, and cease not. Thus said David before the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe, it is known and revealed before Thee that if they would tear my flesh the blood would not run. Even when they are occupied in the study of Negaim and Ahaloth they say to me: 'David, who is an adulterer, with what kind of a death must he be punished?' And I answered them: 'He is to be hanged; he, however, has a share in the world to come, but he who exposes his fellowmen to shame in public has no share in the world to come'."

דרש רבי דוסתאי דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין א״ל שבקי לך מנסתרות נקני שביקי לך גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך אל ימשלו בי אז איתם דלא לשתעו בי רבנן שבקי לך ונקיתי מפשע רב שלא יכתוב סורחני אמר לו אי אפשר ומה יו"ד שנטלתי משרי עמד וצוה כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כלה על אחת כמה וכמה. ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש״ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו (משלי ו כז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה א״ל כל הכי נטרד ההוא גברא א״ל קביל עליך יסורין קביל עליה אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב (תהלים נא ט) תחטאני באזוב ואטהר וגו׳ נסתלקה הימט שכינה דכתיב (שם נא יד) השיבה לי ששון ישעך וגומר ופרשו ממנו סנהדרין דכתיב (שם קיט עט) ישובו לי יראיך וגו׳ ו' חדשים מנ״ל דכתיב (מ״א ב יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה (ע״ב) בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (ש״ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל״ג שנה והנך ו׳ חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה (תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה וגו׳ אמר לפניו רבש״ע מחול לי על אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו א״ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את ביה״מ בקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ״ד רננות ולא נענה אמר (שם כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו׳ ולא נענה כיון שאמר (דהי״ב ו מב) ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעת נהפכו פני שונאי דוד לשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב״ה על אותו עון:

R. Dusthai, of the city of Biri, lectured: "Unto what may be likened the system of David's praver? "Unto a peddler who wanted to sell out his stock little by little. He said before the Holy One, praised be He! (Ps. 19,13-15) 'Sovereign of the Universe, who can guard against errors?' And he was answered, 'They will be forgiven.' (Ib.) 'From secrets (faults) do Thou cleanse me.' 'They will be forgiven.' (Ib.) 'Also from presumptuous sins withhold Thy servants.' 'This will [also] be forgiven.' (Ib.) 'Let them not have dominion over me,' i.e., the Rabbis shall not talk about me. 'This will [also] be allowed to you.' (Ib.) 'Then shall I be blameless,' i.e., my sins shall not be written. And he was answered, 'This is impossible, for, if the Yud which I took away from the name of Sarai complained before me several years, until Joshua came and I added it to his name, as it is said (Num. 13, 16) And Moses called Hoshea; the son of Nun, Joshua, how much more [will there be complaints] if I omit a whole portion of the Torah?' (Ps. 19) Clear from any great transgression, i.e., He said before him: 'Sovereign of the Universe, forgive me the whole sin.' And he was answered, 'It is revealed before Me what Solomon, thy son, will say in his wisdom in the future (Pr. 6, 27-30) Can a man take fire in his bosom, and his clothes not be burnt? Or can one walk upon hot coals, and shall his feet not be scorched? So he that goeth in to his neighbor's wife; whosoever touches her shall not go unpunished.' He then exclaimed, 'If so, then I am lost.' And he was answered: 'Accept affliction upon thyself.' Immediately David accepted affliction upon himself." R. Juda said in the name of Rab: "Six months was David afflicted with leprosy; the Shechina left him, and the Sanhedrin separated themselves from him. He was inflicted with leprosy, as it is written (Ps. 51, 9) Purge me [from sin] with hyssop, etc. The Shechina left him, as it is written (Ib., ib., 14) Restore unto me the gladness of Thy salvation. The Sanhedrin separated themselves from him, as it is written (Ib. 119, 79) Let those that fear Thee return unto me and they that know Thy testimonies. That all this lasted fully six months — when do we learn it? From the following passage (I Kings, 2, 11) And the days that David reigned over Israel were forty years; (Ib. b) In Hebron he reigned thirty-three years over all Israel and Judah. Hence we see that the six months more [which are counted in II Samuel] are not counted [in I Kings], and this was because the six months in which he was inflicted with leprosy were not counted." (Ps. 86, 17) Display on me a sign for good, etc. Thus said David before the Holy One, praised be He! "Sovereign of the universe, forgive me this sin [of Bath Sheba]." "Thou art forgiven," answered the Lord. David then said to the Lord: "Show me a sign while I live." Whereupon He answered, "During thy life I shall not make it known but during the life of Solomon, thy son, I shall make it known." When Solomon had built the Temple he desired to place the ark in the holy of holies, but the gates had become fastened to each other [and they could not be opened]. Solomon then offered twenty-four prayer-songs but was not answered. He then said the prayer (Ps. 24, 9) Raise your heads, O ye gates, and raise up, ye everlasting doors, and let the King of glory enter. Who is the King of glory, the Lord of Hosts, He is the King of glory, Selah (II Chr. 6, l2). Still he was not answered; but as soon as he said O Lord God, turn not away the face of Thy anointed, remember the pious deeds of David Thy servant, he was immediately answered. At that moment the faces of David's enemies turned black like the bottom of a pot and then it was known to all that the Holy One, praised be He! had forgiven David that sin.

(מ״ב ח ז) וילך אלישע דמשק להיכן אזל א״ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א״ל חזור בך א״ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר (שם) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפני צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

Now about Gechazi. It is written (II Kings 8, 7) And Elisha came to Damascus. Wherefore did he go there? R. Jochanan said: "He went to make Gechazi repent of his sins. He tried to do so, but he did not want to, saying: 'I have a tradition from thee, that he who sins and causes others to sin, no opportunity will be given him to repent'." But what has he done to cause others to sin? According to some, he put a magnet over the golden calves made by Jeroboam, and they were suspended in the air. And according to others, he engraved a holy name on its mouth, and it heralded: "I am the God," etc. And accordnig to still others, he drove away disciples from Elisha's college, as it is said (Ib. 6, 1) Behold now the place where we dwell before thee is too narrow for us. And this was after the departure of Gechazi, hence it was not narrow until now [when Gechazi was there, because he drove away many disciples].

ת״ר לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים דכתיב (מ״ב ה כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים ויפרץ בו וגו׳ ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות. ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל א״ר יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א״ל זיל טבול בירדן א״ל אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקיל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה א״ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג (שם ז ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער א״ר יוחנן גיחזי ושלשת בניו. תניא אמר רשב״א יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

Our Rabbis were taught: Always let the left hand repel (those deserving it), and the right hand shall invite. And not as Elisha has done with Gechazi, whom he rejected with both hands, as it is written (II Kings, 5, 23-27) And Naaman said, Give thy assent, take two talents. And he urged him… . Whence comest thou, Gechazi? And he said, Thy servant went not hither or thither. And he said unto him, My mind was not gone when the man turned around from his chariot to meet thee. Is it time to take money, and to take garments, and olive-yards, and vineyards, and sheep, and oxen, and man-servants, and maid-servants? Hath then Gechazi taken all this? Behold he took only silver and garments? R. Isaac said: At that time Elisha was occupied with the study of the chapter of eight reptiles (of Tract Sabbath). Naaman, the captain of the King of Syria was afflicted with leprosy, and his servant girl, who was captured from Israel, told him that if he would go to Elisha he would be cured. And when he came to him and was told to dip himself in the Jordan, he said: "They make sport of me." But the men with him said: "Go and try it, since it cannot hurt you." Whereupon he went and he bathed himself in the Jordan and was cured. And he brought all what he had with him to Elisha, but Elisha did not want to accept it from him. Gechazi, however, departed from Elisha, and hid what he took, and when he came before Elisha again he saw that the leprosy sprouted over his head. Then he said to him: You wished the time has come that you should be rewarded for [my studying of the chapter] eight reptiles, [as you took from him the value of the eight things mentioned in this passage] May there the leprosy of Na'aman cleave unto thee, and thy seed forever, and he went out of his presence a leper (as white) as snow." It reads (ib. 7, 3) And there were four leprous men at the entrance of the gate. R. Jochanan said: "These were Gechazi and his three sons." There is a Baraitha: R. Simon b. Elazar said, "The impulse of man, a child and a woman, should always the left hand repel and the right hand invite."

תנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר (מ״ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

Our Rabbis were taught: "Three times was Elisha sick; first at the time he discharged Gechazi from his service, secondly when he set the bears on the children, and the third time when he died."

עד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (שם מח א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר (מ״ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

Until the time of Abraham there was no mark of old age, and anyone who wanted to talk to Abraham spoke to Isaac, or vice versa, [since their appearance was the same]. Then Abraham prayed, and the mark of old age was visible, as it is said (Gen. 24) And Abraham was old. Until the time of Jacob there was no sickness [death occurred suddenly]. Then Jacob prayed that sickness should come before death; as it is said (Ib. 48, 1) Behold, thy father is sick. Until the time of the prophet Elisha there was no one who was cured of sickness. But Elisha prayed and he was cured; as it is said (II Kings 13) Elisha was sick of the sickness where he had to die, which signifies that previously he was sick and was cured.

משנה. דור המבול אין להם חלק לעוה״ב ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (שם יא ח) ויפץ ה׳ אותם משם וכתיב (שם) ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים רעים בעוה״ז וחטאים לעוה״ב אבל עומדין בדין ר׳ נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א ה) על כן לא יקומו (דף קח) רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים:

MISHNA: The generation of the flood have no share in the world to come, and are also not judged, as it is said (Gen. 6, 3) Lo yadon ruchi b'adam forever, i.e., no judgment and no spirit. The generation of dispersion (Ib. 11) have also no share in the world to come, as it is said (Ib. 8) And the Lord scattered them abroad. The men of Sodom have also no share in the world to come, as it is said (Ib. ib. 13) For the men of Sodom were wicked, and sinners before the Lord exceedingly, i.e., wicked in this world, and sinners in the world to come. However, they have to appear before judgment. R. Nechemiah says: "Both of the above are not to appear before judgment, as it is said (Ps. 1, 5) Therefore shall the wicked not be able to stand (Fol. 108) in the judgment, and sinners in the congregation of the upright; i.e., therefore shall the wicked not be able to stand in the judgment, refers to the generation of the flood; and sinners in the congregation of the upright, refers to the men of Sodom." The sages, however, said to him: "The passage means that among the congregation of the upright, the latter cannot stand, but they can stand among the congregation of the wicked [hence they face judgment]."

מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו לעולם הזה. במגפה לעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא כו׳ שנאמר (שם) במדבר הזה ימתו וגו׳ דברי ר״ע ר׳ אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ ה) אספו לי חסידי וגו׳. עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ בעוה״ז ויאבדו מתוך הקהל לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (ש״א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

The spies have no share in the world to come, as it is said (Num. 14, 37) Died by the plague before the Lord; i.e., died — in this world; plague — in the world to come. The generation of the desert has no share in the world to come, as it is said (Ib. ib. 35) In this wilderness shall they die, and therein shall they be spent; etc., i.e., in the wilderness shall they die, in this world; and therein shall they be spent, in the world to come. So says R. Akiba. R. Eliezer, however, maintains: "Concerning them, Scripture says: (Ps. 1, 5) Gather together unto Me My pious servants, who make a covenant with Me by sacrifice. The congregation of Korah will not be restored [at the time of resurrection], as it is said (Num. 16, 33) And the earth closed over them, i.e., in this world; and they disappeared from the midst of the congregation — in the world to come." So says R. Akiba. R. Eliezer, however, says: "Concerning them, Scripture says: (I Sam. 2, 6) The Lord killeth and maketh alive; he bringeth down to the grave, and he bringeth up."

גמרא. תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו׳ וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דבר אחר לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה ר׳ מנחם בר' יוסי אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר (ישעיה לג יא) תחת חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

GEMARA: Our Rabbis were taught: The generation of the flood has no share in the world to come, as it is said (Gen. 7, 23) And it swept off every living substance, and they were swept from the earth, i.e., and it swept off every living substance, — in this world; and they were swept from the earth, — in the world to come. So says R. Akiba. R. Juda b. Bathyra said: "They will neither be restored nor judged, as it is said (Gen. 6, 3) Lo yadon ruchi b'adam forever, i.e., no judgment and no spirit'." In another form the above is interpreted, Their spirits shall not return unto their leaders. R. Menachem b. Jose said: "Even at the time the Holy One, praised be He! will return the souls to the corpses, those souls will still be judged hard in the Gehena, as it is said (Is. 33, 11) Ye conceive chaff, ye shall bring forth stubble; your breath is a fire, that shall devour you."

תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב״ה ומה כתיב בהם (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד וגומר וכתיב (שם) שורו עבר ולא יגעיל וגו׳ וכתיב (שם כא יא) ישלחו כצאן עויליהם וגו׳ ישאו בתף וכנור וגו׳ יבלו בטוב ימיהם וגו׳ וכתיב וברגע שאול יחתו וגו׳ והיא גרמה שאמרו לאל (שם כא יד) סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו וגו׳ אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקים מהם אמר הקב״ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר (בראשית ו יז) ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר (שם) ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העץ שנאמר (שם ז יא) נבקעו כל מעינות תהום רבה. אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה ניידונו ברבה קלקלו דכתיב (שם ו ה) וירא ה׳ כי רבה דעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה א״ר יוחנן שלשה נשתיירו מהם בליעה דגדר וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

Our Rabbis were taught: The generation of the flood became overbearing only on account of the wealth which the Holy One, praised be He! bestowed upon them. And what is written concerning them? (Job. 21, 9-14) Their houses are safe, without fear, neither is the rod of God upon them, and again the passage says: Their bull gendereth and faileth not; their cow calveth, and casteth not her calf. They send forth their little ones like a flock, and their children dance. They sing to the timbrel and harp, and rejoice at the sound of the pipe. They spend their days in prosperity. The verse continues, And peacefully they go down to the grave. This was caused by what they said, Depart from us and the knowledge of Thy ways we desire not, etc., i.e., they said, "The only thing for which we need the Almighty is for the drops of rain, with which He supplies us; however, we possess springs and rivers, of which we can make use." The Holy One, praised be He; then said: "With the very blessing that I bestowed upon them, do they provoke Me to anger; I will therefore punish them with he same," as it is said (Gen. 6) I will bring a flood of water, etc. R. Jose says: "The generation of the flood were exalted only on account of [the covetousness of] the eye-ball, which [in restlessness] resembles water, as it is said (Ib. ib. 2) And they took themselves wives of all whom they chose, and therefore they were punished with water, which resembles the eye-ball, as it is said (Ib. 7, 11) On the same day, were all the fountains of the great deep broken up, and the windows of heaven were opened." R. Jochanan said: "The generation of the flood became corrupt with the word rabba, and with the word rabba they were punished; i.e., with the word rabba they became corrupt as it is written (Ib. 6, 5) God saw that it was great (rabba) the wickedness of men, and they were punished with the word rabba, as it is written (Ib. 7, 11) All the fountains of the great (rabba) deep." R. Jochanan said further: "Three of the hot springs [used at the flood] remained forever, and they are, the swamps of Gadara, the hot water of Tiberius and the great spring of Biram."

(בראשית ו יב) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ א״ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל א״ר אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. (שם) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני א״ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר (שם) כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב (יחזקאל ז יא) החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם א״ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם. תנא דבי רבי ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה׳ שנאמר (בראשית ו ז) כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה׳ וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר אמר הקב״ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם (שם נ כא) וינחם אותם וידבר על לבם וא״ד לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה׳ וכתיב התם (שמות לב יד) וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

(Ib. 6, 12) For all flesh has corrupted his way upon the earth. R. Jochanan said: "Infer from this that cattle, beast and men had intercourse with each other." R. Aba b. Cahana said: "All of them returned to their kind, except the bird Thushl'imi." (Ib ib. 13) The end of all the flesh is come before Me. R. Jochanan said: "Come and see how severe is the force of robbery, for although the generation of the flood had committed all kinds of crimes, nevertheless their evil decree was not sealed until they stretched out their hand to commit robbery, as it is said (Ib.) For all the earth is filled with violence through them, and I will destroy them with the earth, and it is also written (Eze. 7, 11) Violence is risen up into a rod of wickedness; nought cometh from them, nor from their turmoil, neither is there eminency then; and there shall be no lamenting for them." R. Elazar said: "Infer from the last passage, that the violence has raised itself as a cane and placed itself before the Lord, saying, 'Sovereign of the Universe, nothing shall be left of them, etc'." At the college of R. Ishmael, it was taught: "Also Noah was included in that evil decree, but he found favor in the eyes of the Lord, as it is said (Gen. 6, 7) For it repenteth Me that I have made them. But Noah found grace in the eyes of the Lord." (Ib. ib. 6) And it repenteth the Lord that he had made man on the earth. When R. Dimi came from Palestine, he said: "The Holy One, praised be He! said, 'I have done well that I prepared for them graves in the earth'." Where is the inference? It is written here, Vayinachem (and the Lord bethought himself), and it is also written (Ib. 50) Vayinochem (And he comforted them). According to others, He said, "I have not done well that I prepared for them graves in the earth, [because they might have repented]. It is written here Vayinachem, and it is written there (Ex. 32, 14) Vayinachem (And the Lord repented) of the evil which He said He would do unto His people.

(בראשית ו ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו א״ר יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים וריש לקיש אמר בדורותיו כ״ש בדורות אחרים. א״ר חנינא משל דר׳ יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. א״ר אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטין שהיתה מונחת במקום הטינופת במקומה ריחה נודף כל שכן במקום הבוסם. (שם ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה תנא משום ר׳ יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין כל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל״ל אף הקב״ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל״ל. (שם ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש ר׳ יוסי דמן קסרי מ״ד (איוב כד יח) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב״ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים בזיקים שנא׳ קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם (ע"ב) אם כן לא נפנה דרך כרמים:

(Gen. 6, 9) Noah was a just, perfect man in his generation; according to R. Jochanan in his generation, but not in others [among more righteous]. And according to Resh Lakish: In his generation [among the wicked], so much the more in other generations. "R. Jochanan's theory," remarked R. Chanina, "should be likened unto the following parable: If a barrel of wine is placed among barrels of vinegar, in that place, the good smell of wine is marked, which would not be the case if placed among other barrels of wine." R. Oshia said: "Resh Lakish's theory may be likened unto the following parable: If a glass of perfume is placed in a filthy place, and its odor is marked, how much more would it be marked if it were placed among spices?" (Gen. 7, 23) And it swept off etc. If man sinned, what were the sins of the animals? We are taught in the name of R. Joshua b. Karcha: "This is similar to one who made a canopy for his son, and prepared all kinds of delicacies for the wedding-meal, but his son died before the wedding and he destroyed all that he prepared, remarking: 'All this was done only because of my son; now, as he is dead, for what purpose do I need the canopy and all that I prepared?' So the Holy One, praised be He! said: 'For what purpose have I created cattle and beast, only for the sake of man; now, when man has sinned and is to be destroyed, for what purpose do I need all other creatures'?" (Gen. 6, 22) All that were on dry land died, but not the fish in the sea. R. Jose of Caesareau lectured: "What is the meaning of the passage (Job 24, 18) Swift are such men (to flee) on the face of the water; accursed is their field on the land, i.e., infer from this that Noah, the upright, warned them, saying: 'Repent and pray to God, for if not, the Holy One, praised be He! will bring the flood upon you and will make your corpses swim upon the water like leather bags [filled with air]; and not only this, but ye will be accursed to future generations.' And they answered: 'Who prevents him from doing so?' And he said: 'There is one pigeon (Methushalech) among ye which must be taken away' [before the evil takes place]. And they answered: (Ib. b) 'If it is so, then we will continue on our way and will not hide ourselves in the vineyards'.'"

(בראשית ז י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח למדך שהספדן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא דבר אחר לשבעת ששינה הקב״ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב״ה זמן גדול ואח״כ זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם. (שם) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בהם עבירה רבי אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

(Gen. 7, 10) And it came to pass after the seven days that the waters of the flood were upon the earth. What is the nature of these seven days? Rab said: "The seven days of mourning for Methushelach. From this you may learn that the lamentation [upon the death] of the righteous delays evil dispensation from coming." Another explanation is given: Atter the Holy One, praised be He! caused the entire order of creation to be changed that the sun [instead of rising in the East and setting in the West], shall rise in the West and set in the East. Again another explanation is: The Lord appointed for them at first a long time for repenting, and thereafter a short time. And still another explanation is: The seven days in which it was given them a taste of the world to come, for the purpose that they shall know what good they are losing. (Ib. ib. 2) Of every clean beast thou shalt take to thee seven pair of each, the male and his female. Have these animals wives? R. Samuel b. Nachmeni said in the name of R. Jonathan: "It means from those with whom a crime was not committed." But how did he know this? R. Chisda said: "He passed them by the ark, and those whom the ark admitted, he was certain no crime was committed, and those whom the ark did not admit, he knew that a crime must have been committed." R. Abahu said: "It means from those animals which came by themselves."

(בראשית ו יד) עשה לך תבת עצי גפר מאי גופר א״ר אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. (שם) צהר תעשה לתבה א״ר יוחנן א״ל הקב״ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלשים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבחמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח א״ל רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. (שם ח ח) וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים אמר ר' ירמיה מכאן שדירתם של עופות טהורים עם הצדיקים. (שם) והנה עלה זית טרף בפיה א״ר אלעזר אמרה יונה לפני הקב״ה רבש״ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי:

(Ib. 6, 14) An ark of gopher wood. What does gopher mean? R. Adda, in the name of the school of Shila, said: "It means an oak tree," and according to others, a cedar tree. (Ib., ib. 16) A window shalt thou make. R. Jonathan said: "The Holy One, praised be He! said to Noah: "Set it with diamonds and pearls, so that it shall give you light as in the middle of the day'." (Ib.) With lower second and third stories shalt thou make it. The lower for manure, the second for animals and the third for man. (Ib. 8, 7) He sent forth a raven. Resh Lakish said: "The raven gave Noah a victorious answer. 'Thy Master hates me and thou doest the same. Thy Master hates me, for He said, From the clean fowl shalt thou taken seven and from the unclean only two; and thou hatest me as thou leavest alone the species of which thou hast seven, and sendest from a species of which thou hast only two. If I would be killed by the angel of heat or by the angel of cold, would not the world be lacking a creature of my species'?" (Ib., ib. 8) He then sent forth a dove from him. R. Jeremiah said: "Infer from this that clean fowls may be kept in the residence of the upright." (Ib., ib. 11) And the dove came in to him at the time of evening. R. Elazar said: "The dove said before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the Universe, Let my food be bitter as an olive-leaf, but given at Thy hand, rather than that sweet as honey and given by frail man'." And whence do we know that tereph (plucked off) refers to food? From the following passage (Pr. 30, 8) Let me eat the bread (hatripheni).

(בראשית ח יט) למשפחותיהם יצאו מן התבה א״ר יוחנן למשפחותיהם ולא הם. אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון א״ל צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוה גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינא אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא א״ל לא בעית מזוני א״ל חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך אמר ליה יהא רעוא דלא תמות שנאמר (איוב כט יח) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

(Gen. 8, 19) After their families. R. Jochanan said: "Infer from this that each family was placed separately." R. Chana b. Bizna said: "Eliezer, the servant of Abraham, questioned Shem the senior (son of Noah). 'As all the animals were placed separately, where was your family placed?' And he answered: 'We had great trouble in the ark to feed all the animals. The creature whose habit it is to eat in the daytime we had to feed by day, and those whose habit it is to eat in the night, we had to feed by night. A chamoleon, my father did not know what its food was. It happened one day that he cut a pomegranate and a worm fell out of it, and the chamoleon consumed it, and from that time he prepared its food from bran that had become wormy. The lion's fever fed its vital energies, as Rab said: Not less than six and not more than twelve days one can live in fever without taking any food. The phoenix my father found that it slept in a corner of the ark, and to his question, 'Dost thou need any food,' it answered, 'I saw thou wert very busy, and I thought I would not trouble thee.' And he blessed her that it should never die, and concerning it says the passage (Job 29, 18) As the chaul (phoenix) shall I have many days'."

אמר רב חנא בר ליואי א״ל שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו א״ל אייתיה הקב״ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר (תהלים קי א) לדוד מזמור נאם ה׳ לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו׳ וכתיב (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו:

R. Chana b. Levi said: "Shem the Senior questioned Eliezer, the servant of Abraham: 'When the kings of the West and East came to fight you, what have you done?' And he answered: 'The Holy One, praised be He! took Abraham, sat him down to His right, and we, however, took earth, threw it, and it became swords; straw and they became arrows; as it is said (Ps. 110, 1) Sit thou at My right hand, until I make thine enemies thy footstool, and it is written (Isa. 41, 2) Who hath raised up one from the east, at whose steps victory attendeth? He giveth nations before him, and maketh him rule over kings; his sword maketh them as the dust, his bow as driven stubble'."

(דף קט) פיסקא. דור הפלגה אין להם חלק לעוה״ב מה עבוד אמרי דבי ר׳ שילא אמרו נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבה אם כן ליבנו אחד בטורא אלא אמר ר׳ ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלשה כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע״ז ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה׳. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופץ ורוחין ושדים ולילין. וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע״ז (בראשית יא ט) כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ. תניא ר׳ נתן אומר כולם לשם ע״ז נתכוונו כתיב הכא (שם) נעשה לנו שם וכתיב התם (שמות כג יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז. א״ר יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח:

(Fol. 109) The generation of dispersion has no share, etc. What had they done? At the college of R. Shila, it was said: They wanted to build a tower to ascend to the sky, and split it with axes, so that the water contained therein should pour down. This legend was ridiculed in the West, for if they intended to ascend to the sky they ought to have built the tower on a mountain [and not in a valley]. Therefore said R. Jeremia b. Elazar: "They were divided into three parties. One party said: 'Let us ascend and dwell there;' the second said: 'Let us ascend and worship there idols,' and the third said: 'Let us ascend and fight there." The party that said, 'Let us ascend and dwell there,' was scattered all over the world, and the party that said, 'Let us ascend and fight there,' became demons, devils, etc. And the party that said, 'Let us ascend and worship there idols,' was scattered to Babylon." (Gen. 11, 9) Therefore is the name Babel, because the Lord did there confound the language. We are taught in a Baraitha that R. Nathan says: "All the parties intended to worship idols, for it is written here (Ib. ib) Let us make us a name, and it is written elsewhere (Ex. 23, 13) And make no mention of the name of other gods. Just as in the latter case the word Shem (name) refers to idolatry so does the word Shem (name) in the former case refer to idolatry." "From the tower, a third of it was burned, the second third was swallowed and a third is still in existence."

פיסקא. אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב. ת״ר אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד רעים בעוה״ז וחטאים לעוה״ב. א״ר יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב (שם לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. וחטאים בממונם דכתיב (דברים טו ט) והיה בך חטא. לה׳ זו ברכת השם. מאד שמתכונים וחוטאים. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב (שם טו ט) ורעה עינך באחיך האביון. וחטאים בגופם דכתיב (בראשית לט ט) וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר (מ״ב כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. ת״ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב״ה ומה כתיב בהם (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה לחם וגו' למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר (שם כח ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו':

Men of Sodom, etc. Our Rabbis were taught: Men of Sodom have no share in the world to come, as it is said (Gen. 13, 13) But the people of Sodom were wicked and sinners, i.e., wicked in this world, and sinners, in the world to come. R. Juda said: "They were wicked with their bodies and sinners with their money. With their bodies, as it is written (Ib. 39, 9) How then can I do this great evil and sin against God? And sinners with their money, as it is written (Deut. 15, 9) It will be sin in thee. Before the Lord, refers to blasphemy. Exceedingly — all their sins were intentional." In a Baraitha it was taught the reverse: Wicked, with their money, as it is written (Ib., ib. 9) And thy eye be thus evil against thy needy brother, and sinners, with their bodies, as it is written (Gen. 39, 9) and sin against God. Before the Lord, refers to blasphemy, and exceedingly, means bloodshed, as it is said (II Kings, 21, 16) And also innocent blood did Menasseh shed exceedingly. Our Rabbis were taught: The men of Sodom became overbearing only on account of the wealth that the Holy One, praised be He! bestowed upon them. And what is written concerning them; (Job 28, 58) The earth out of which cometh forth bread, is under its surface turned up as it were with fire. Her stones are the place whence the sapphire cometh; and golden dust is also there. On the path which no bird of prey knoweth, and which the vulture's eye hath not surveyed, etc. And they said: "Since our land supplies us with sufficient bread, why should we permit travellers who come only to diminish our money? Come, let us make the law of free trade forgotten in our land," as it is said (Ib. ib. 4) He breaketh a channel far from the inhabited place, those of unsteady foot, etc.

דרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר (תהלים נט ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון (איוב כד י) ערום הלכו וגו' (שם) חמור יתומים וגו' (שם כא לב) והוא לקברות וגו׳ דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילא תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דר' יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומא ההוא יתמי בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו (ע״ב) דאית ליה תורא נישקול חד משכא דלית ליה תורא נישקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא בתחלת דינא מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה״נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי. דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי. דהוה שדא תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי:

Raba expounded again: "What is the meaning of the passage (Ps. 62, 4) How long will ye set upon a man? That ye may slay him, all of you, as a leaning wall, a tottering fence? Infer from this that they used to place a wealthy man under a tottering wall and pushed the wall over him, and robbed him of his money." Raba expounded again: "What is the meaning of the passage (Job 24, 16) In the dark they dig through houses, they shut themselves up; they know not the light. Infer from this that when they saw a wealthy man they used to deposit balsam with him, which usually the depositories placed in their treasure box, and in the night they smelled balsam and robbed him, as it is said (Ps. 59, 15) And they return evening, they howl like a dog; they then break in the place and steal the money, as the passage says (Job 24, 7) And have no covering, etc.; and again (Ib. ib) They drive away the ass, etc. (Ib. 21, 32) For he is born to the grave, etc., R. Jose lectured the same in Sepphorias. And the night after that lecture, three hundred burglaries were committed through the smell of balsam; the town men annyoed him, saying: "You have shown a way to the thieves." And he answered them: "How could I know that all [who will come to listen to me] are thieves?" It was said when R. Jose died, blood gushed from the spouts of the roofs of Sepphorias. The following was enacted in Sodom. He who possessed one ox had to pasture all the cattle of the city one day, but he who possessed none at all had to pasture them two days. There was an orphan, the son of a widow, to whom they gave their oxen to pasture, and he killed them, saying, (Ib. b) "Who has one ox shall take one skin, and he who has none at all shall take two skins." And to the question, "What is this?" he said to them: "The final trial must be as at the beginning of it. You enacted that he who has one ox shall pasture them one day, and he who has none at all shall pasture them two days. The same is the case with the skins." He who passed the river on a boat had to pay one zuz. And he who passed the river on foot had to pay two. If one had a row of bricks, every one of them came and took one, saying, I am not causing you any damage by taking one. The same they used to do when one scattered garlic or onions to dry.

ארבעה דייני הוו בסדום שקראי ושקרוראי וזייפי ומצלי דינא. דמחי ליה לאתתא דחבריה ומפלת לה אמרו ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהלך. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבי ניהליה עד דקדחה. דפדע ליה לחבריה אמרו ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. דעבר במברא יהיב ארבע זוזי דעבד במיא יהיב תמני זוזי. זמנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ארבעה זוזי אמר להו אנא במיא עברי א״ל אם כן הב תמניא זוזי לא יהב פדעוהו אתא לקמיה דדיינא א״ל הב אגרא ושקל לך דמא ותמני זוזי דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי להתם פדעוהו אתא לקמיה דדיינא א״ל הב ליה אגרא ושקל לך דמא שקל גללא פדעיה איהו לדיינא אמר מאי האי א״ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי. הכי אתנו בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הלולא לשלח לגלימיה הוה ההיא הלולא איקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למיסעד אזל אליעזר עבד אברהם ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמינך להכא אמר לההוא דיתיב את אזמנתן להכא אמר דלמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דההוא גברא שקל גלימיה ורהט לברא וכן עבד לכלהו עד דנפקי כלהו ואכלה איהו לסעודתא. הויא להו אפורייתא דהוו מגני עלה אורחי כי הוה אריך גייצי ליה גוץ מתחי ליה אליעזר עבד אברהם איקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרי נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה ורפתא לא הוו ממטו ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד ושקל דידיה. הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא רפתא לעניא בחצבא אגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתו זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח כ) ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה וא״ר יהודה אמר רב על עסקי ריבה:

There were four judges in Sodom. Every one of them had a name which meant false, lie, etc. If a person struck his neighbor's wife, and she miscarried, they used to decide that the woman should be given to the striker, and he should return her when she would be pregnant again. If it happened that one cut off the ear of his neighbor's ass, they used to decide that the ass should be delivered to the striker, till it should be cured. If one wounded his neighbor, they decided that the striker shall be paid for bleeding him. He who passed the river on a bridge had to pay four zuz. And he who passed it by foot had to pay eight zuz. It happened once that a washer came there and they required of him four zuz. And when he said that he had passed the water on foot, they required eight. And because he didn't pay, they wounded him, and when he came to the judge, the latter decided that he should pay for bleeding and eight zuz for passing the water. Eliezer, the servant of Abraham, happened to be there, and was wounded and when he came to the judge to complain the latter said: "You must pay for bleeding." Whereupon he took a stone and wounded the judge, saying: "The payment for bleeding which you owe to me pay them, and my money shall remain with me." They made a stipulation that if a guest invited to a wedding bring one with him, that the inviter be stripped of his garments. There was a wedding at the time Eliezer happened to be in the city, and none of them wanted to sell him any bread for a meal. He then went to the wedding and took a place at the very end of the table. And when he was asked who had invited him, he pointed to the one who was sitting next to him, 'Thou hast invited me.' And fearing that they would believe that he had invited him and that he would be stripped of his garments, the man hurried to take his mantle and run away. And so he did to the rest of the people, and they all ran away, and he ate the whole meal. They had a bed for strangers. If he was too long for the bed they made the stranger shorter, and if too short they stretched him. When Eliezer was there they told him to sleep in the bed; whereupon he answered: "Since my mother is dead I vowed not to sleep in a bed." When a poor man happened to be there every one used to give him a dinar, on which his name was engraved, but they did not sell him any bread until he died. And then each one took his dinar back. There was a girl who used to supply a poor man with bread, which she used to hide in a pitcher while she went for water, and when this was found out they smeared her body with honey, put her on the roof of the surrounding wall, and bees came and killed her; and this is what is said (Gen. 18, 20) Because the sin against Sodom and Gomorrah is great, etc.

(דף קט ע״ב) תנו רבנן עדת קרח אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ בעוה״ז ויאבדו מתוך דקהל לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה קרחה בישראל. בן יצהר בן שחרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי שנעשה לויה בגיהנם וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט ו) בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה. ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות. בן ראובן בן שראה והבין. אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז ג) כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא (דף קי) וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבילעו להו. אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחות שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי (שופטים טז ל) תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס״ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב (משלי יד א) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח:

Spies … and the congregation of Korah, etc. (Fol. 109, b) Our Rabbis were taught: The congregation of Korah has no share in the world to come, as it is said (Num. 16) And the earth covered them — in this world, and they disappeared from the midst of the congregation, — in the world to come. So says R. Akiba. R. Juda b. Bathyra says: "They are as a lost thing for which the loser inquires, as it is said (Ps. 119, 176) I have gone erringly astray, like a lost sheep; seek thy servant, for thy commandments have I not forgotten." (Num. 16, 1) And Korah took (vayikach). Resh Lakish said: "He bought a very bad purchase for himself." Korah, i.e., he has made Israel bald-headed; ben Yizhar, i.e., he who made the world hot as in the middle of the day. Ben Kehath, i.e., he who made blunt the teeth of his parents; ben Levi, i.e., he who became a companion to the Gehenna. But why is not also written ben Jacob? R. Samuel b. Isaac said: "Jacob's prayer (Gen. 49, 6) Unto their secret shall my soul not come, refers to the spies; unto their assembly my glory shall not be united, refers to the cougregation of Korah." Dathan and Abiram; i.e., Dathan means who disregarded the law of God; Abiram, who hardened his heart not to repent. On, who sat in the mourning [repented upon his sin and withdrew from Korah]. Peleth, for whom wonders were made; ben Reuben, who [carefuly] observed it and understood [that it was wrong]. Rab said: "On ben Peleth was saved by his wife [from being among the congregation of Korah]. She said to him: 'What is the difference to you? If Moses will be master, you are only a disciple, and you will be in the same position if Korah will be the master.' And to his answer: 'What shall I do, I was with them in consultation, and swore to take part with them?' she said, 'I know that the whole congregation is holy, as it is written (Num. 16, 3) For the whole of the congregation are all of them holy, remain in your house and I will save thee.' She made him drink wine to intoxication, and she made him sleep in the house, and she herself sat outside at the entrance of the house, (Fol. 110) uncovered her head, loosened her hair, and whoever came to his house, to call upon On, when he saw the uncovered head of the woman, returned. Meantime, the congregation was swallowed. On the other hand, the wife of Korah said to him: 'See what Moses did. He proclaimed himself as a king, his brother he made highpriest, the sons of his brother for adjuncts of the high-priests. Heave-offering he commanded to give to the priests, and even from tithes, which are for the Levites, he commands to give again one-tenth to the priest. And not only this, he made of you fools by commanding all the Levites to shave off all their hair, so that you should look like prisoners.' And to his answer: 'He himself also did so,' she said, 'Since all the glory belongs to him, he does not care, etc.' And this is meant by the passage (Pr. 14, 1) The wise among women buildeth her house, — referring to the wife of On ben Peleth. But the foolish pulleth it down with her own hands, — referring to the wife of Korah."

(במדבר טז ב) ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם. (שם טז ד) וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהלים קו טז) ויקנאו למשה במחנה א״ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. (במדבר טז כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר״ל מכאן שאין מחזיקים במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (שם יז ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא (שם) ביד משה לו וכתיב התם (שמות ד ו) ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקה א״ר יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא (מ״א א ט) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם (דברים לב כד) עם חמת זוחלי עפר:

(Num. 1, 2) So that they rose up before Moses, with certain men of the children of Israel in number two hundred and fifty, — i.e., the distinguished of the congregation. Called to the assembly; i.e., who were able through their wisdom to intercalate months and establish leap years. Men of renown; i.e., whose name was renowned through all the world. And Moses heard it, and fell upon his face. What had he heard? Samuel b. Nachmeni said in the name of R. Jonathan: "That they suspect him of adultery, as it is said (Ps. 106, 16) Moreover, they envied Hoses." (Num. 16) And Moses went to Dathan and Abiram. Resh Lakish said: "Infer from this that one must do all that he can not to strengthen a quarrel (since he himself who was a king went to Dathan and Abiram); for Rab said: 'He who strengthens a quarrel transgresses a negative commandment'." (Ib. 17, 5) That he become not as Korah and as his company. R. Ashi said: "Such is worthy to be punished with leprosy; for here (Ib.) it is written, by the hand of Moses, and it is written there (Ex. 4, 6) And he put his hand into his bosom, etc." R. Jose said: "He who fights against the kingdom of David deserves to be bitten by a snake, for it is written here (I Kings, 1, 9) … by the stone Zoheleth, and it is written there (Deut. 32, 24) With the poison of Zochle aphar (serpents)."

אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו ט) בהצותם על ה׳. וא״ר חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנאמר (שם כ יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה׳. אמר ר' חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז ח) לא עלינו תלונותיכם כי על ה׳. א״ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר (במדבר כא ה) וידבר העם באלהים ובמשה. (קהלת ה יב) עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עשרו של קרח. (דברים יא ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם א״ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. וא״ר לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקליפי דגילדא:

R. Chisda said: "He who quarrels with his master is considered as if he would quarrel with the Shechina, as it is said (Num. 26, 9) At the time they quarrelled against the Lord." R. Chama b. Chanina said: "He who murmurs against his master is considered as if he would murmur against the Shechina, as it is said (Ib. 20, 13) These are the waters of Meribah, where the children of Israel quarrelled with the Lord." And R. Chanina b. Papa said: "He who murmurs against his master is considered as if he would do so against the Shechina, as it is written (Ex. 16, 8) Not against us are your murmurings, but against the Lord." R. Abahu said: "Even one who meditates evil against his master is considered as if he meditates evil against the Shechina, as it is said (Num. 21, 5) And the people spoke against God and against Moses." (Eccl. 5, 12) Riches reserved for their owner to his own hurt. Resh Lakish said: "This refers to the riches of Korah." (Deut. 11, 6) And all … on their feet. R. Elazar said "This refers to their money which makes one stand on his feet." And R. Levi added: "The keys of Korah's treasure were of such weight that three hundred white mules had to carry them. All its keys and locks [usually of metal] were of leather [to make it easy to carry]."

אמר ר׳ חמא בר חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נגלתה לקרח ואחת נגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. אמר ר׳ יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים. לא מן הבלועים דכתיב (במדבר טז לב) ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (שם כו י) באכל האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים מן הבלועים דכתיב (שם) ותבלע אותם ואת קרח מן השרופים דכתיב (שם טז לה) ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו:

R. Chama b. Chanina said: "Three treasuries were hidden by Joseph in Egypt, one was found by Korah, and the second by ben Severus, and the third is still hidden for the righteous in the future." R. Jochanan said: "Korah was neither of those who were swallowed, nor of those who were burned. Neithed of those who were swallowed, as it is written (Num. 16, 32) And all the men that appertained unto Korah, — but not Korah himself; nor from those who were burned, as it is written (Ib. 26, 10) The fire devoured the two hundred and fifty men, — but not Korah." In a Baraitha, however, it was stated that Korah was among both the burnt and the swallowed. Among the swallowed, as it is written (Ib.) And swallowed them up together with Korah; and burned, as it is written (Ib. 16, 35) And there came out a fire … and consumed the two hundred and fifty, and Korah was among them.

אמר רבא מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. דרש רבא מ״ד (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב״ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה׳ למאי אילימא למיברי ממש והא (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא (במדבר כו יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבי אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח וכו׳:

Raba said: "What is the meaning of the passage (Haba. 3, 11) At the light of Thy arrows they walked along? Infer from this that the sun and the moon ascended to Zebul, and said: Sovereign of the Universe, if Thou wilst do justice to Ben Amram, we will go out [and shine] but if not, we will not go out.' They thereupon remained [not shining] until He shot arrows at them, saying, 'As long as My honor was concerned, you did not interfere, but when the honor of a frail man is at stake, you protest?' And since then they do not go out [to shine] until they are smitten. Raba lectured: "What is the meaning of the passage (Num. 16, 30) But if the Lord do create a new thing, and the earth open her mouth, i.e., Moses said before the Holy One, praised be He! 'If such is already created, well and good, but if not, the Lord shall create'." Shall we assume that it means that he should really create? Behold, (Eccl. 1, 9) And there is nothing new under the sun? We must therefore say that he meant to bring the opening of it near to them. (Num. 26, 11) But the sons of Korah did not die. In the name of Rabbi it was taught: "A place was prepared for them in Gehenna, in which they sat and chanted a song. Rabba b. b. Chana said: "Once I was walking in the deserts when an Arabian merchant said unto me: 'Come and I will show the place where Korah was swallowed up, etc. (as explained in Vol. 4, Book: BABA BATHRA in Chapter 5).

(ע״ב) פיסקא. דור המדבר אין להם חלק לעוה״ב. ת״ר דור המדבר אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעוה״ז ושם ימותו לעוה״ב ואומר (תהילים צה יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר (שם נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה. ר׳ שמעון בן מנסיא אומר באים חם לעוה״ב שנאמר (ישעיה לה י) ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה ר׳ עקיבא לחסידותיה שנאמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כל שכן:

The generation of the desert has no share, etc. Our Rabbis were taught: The generation of the desert had no share in the world to come, as it is written (Num. 14) In the wilderness shall they be spent, etc., i.e., in the wilderness, refers to this world; and therein shall they die, refers to the world to come, and it is also written (Ps. 95, 11) So that I swore in My wrath, that they should not enter into My rest. Thus says R. Akiba. R. Eliezer, however, says: "They have a share in the world to come, as it is said (Ib. 50, 5) Gather unto Me My pious servants. But how shall the verse I swore in My wrath be explained? I retract from it because it was sworn while I was in anger." R. Joshua b. Karcha says: "The verse cited by R. Eliezer was said only concerning the future generations. Gather together unto Me My pious servants, refers to the righteous who are to be found in every generation. Who make a covenant, refers to Chananiah, Mishael, and Azariah, who delivered themselves to [be thrown into] the kiln. Sacrifice, refers to R. Akiba and his colleagues, who had delivered themselves to be slain because of the words of the Torah." R. Simon b. Menasia says: "They (the generation of the desert), will have a share in the world to come, as it is said (Isa. 35, 10) And come to Zion with song." Rabba b. b. Chana said in the name of R. Jochanan: "R. Akiba has departed from his [usual] kindness (i.e., his harsh opinion does not agree with hirality shown elsewhere), for it is said (Jer. 2, 2) I remember unto thee the kindness of thy youth, the love of thy espousals, thy going after Me in the wilderness, through a land that is not sown. Now since we see that even their descendants will benefit from their reward, how much more so they themselves!"

משנה. עשרת השבטים אינם עתידים לחזור שנאמר (דברים כט כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפלה להם כך עתידה להאיר להם:

MISHNA: The ten tribes who were exiled will not be returned, as it said (Deut. 29, 27) And he cast them onto another land, as this day; i.e., just as that will not return so also will they not return. Thus says R. Akiba. R. Eliezer says: "As this day means, just as the day sometimes becomes dark and thereafter becomes light again, so the future will lighten upon ten tribes, who are now in darkness."

גמרא. תנו רבנן עשרת השבטים אינם עתידים לחזור שנאמר (שם) ויטשם ה׳ מעל אדמתם בעוה״ז וישליכם אל ארץ אחרת לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר״ש אם מעשיהם כהיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים. רבי אומר באים הם לעוה״ב שנאמר (ישעיה כז ) ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן שבקיה ר׳ עקיבא לחסידותיה שנאמר (ירמיה ג יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה׳ ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה׳ ולא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעוה״ב שנאמר (מלאכי ג יט) כי הנה היום בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעוה״ז וענף לעוה״ב שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה׳ שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר (דניאל ד כ) גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שרש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצות דבר אחר שורש זו נשמה וענף זה הגוף. אבל קטני בני רשעי עכו״ם ד״ה אין באין לעוה״ב. ור״ג נפקא ליה (ישעיה כו יד) מותאבד כל זכר למו:

GEMARA: Our Rabbis were taught: The ten tribes will not have a share in the future world, as it is said (Ib.) And the Lord plucked them out of their land, refers to this world. He cast them into another land, refers to the world to come. So says R. Akiba. R. Simon b. Juda, the man of the village of Aku, said in the name of R. Simon: "If their acts will be as on that day, they will not return, but if they will repent, they will return." Rabbi, however, says: "They will have a share in the world to come, and they will return, as it is said (Isa. 27, 13) And then shall come those who are lost in the land of Asshur, etc." Rabba b. b. Chana said in the name of R. Jochanan: "R. Akiba has departed from his [usual] kindness, for it is said (Jer. 3, 12) Go, and proclaim these words toward the north, and say, Return, thou backsliding Israel, saith the Lord; I will not frown upon you; for I am merciful, saith the Lord, I will not bear grudge forever. What is his [usual] kindness? As we are taught in a Baraitha: The minor children of the wicked of Israel, will not have a share in the world to come, as it is said (Mal. 3, 19) For, behold, the day cometh, it burneth as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be as stubble; and the day that cometh shall set them ablaze, said the Lord of hosts, that it shall leave them neither root nor branch. Root, refers to this world, and branch, to the world to come. So says Rabban Gamaliel. R. Akiba, however, says: "They will have a share in the world to come, as it is said (Ps. 116, 6) The Lord preserveth p'thayim (fools). And in the coast towns (Arabia), a child is called pathia. And there is another passage (Dan. 4, 11-12) Hew down the tree, and cut off its branches, shake off its leaves, and scatter its fruit; let the beast get away from under it, and the fowls from among its branches." Nevertheless leave the body of its root in the earth. But what does the former verse, and he shall not leave them a root or bough mean? It means that he shall not leave one commandment or a part of it which they will observe unrewarded for it in this world, in order that they shall have no share in the world to come. Another explanation, root means the soil, and bough the body. However, concerning the minors, children of idolaters, all agree that they will not have a share in the world to come." And Rabban Gamaliel infers the above from (Is. 26, 14) … and made all their memory to perish.

איתמר קטן מאימתי בא לעוה״ב ר׳ חייא ור׳ שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר (תהלים כב לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב (שם כב לא) זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב (שם פח טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה. תנא משום ר׳ מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן (דף קיא) מאי אמן אמר ר׳ חנינא אל מלך נאמן:

It was taught: From what age has a minor a share in the world to come? R. Chiya and R. Simon b. Rabbi differ. According to one, immediately after birth, and according to the other, from the time he commences to speak. The former infers it from (Ps. 22, 32) Will tell his righteousness to a people just born, and the latter infers it from the foregoing passage, Zera (children) shall serve him; there shall be related of the Lord unto future generations. It was taught: Rabina said: "From the time he is formed"; and R. Nachman b. Isaac said: "From the time he is circumcised, as it is written (Ps. 88, 16) I am inflicted and perishing from my youth up." There is a Baraitha in the name of R. Mair: "From the time he can answer Amen, as it is said (Is. 26, 2) Open ye the gates, that the righteous nation that keepeth faithfulness (Shomer Emunim) may enter in." Do not read Emunim (faithfulness) but read it Amen. (Fol. 111) What does Amen mean? It is an abbreviation of El melech N'eman, God, King of Truth.

(ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו לא עשה אלא חק אחד. (זכריה יג ח) והיה בכל הארץ נאם ה׳ פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה אמר ריש לקיש שלישי של שם אמר ליה ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו שלישי של נח. (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבן אמר ליה ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. יתיב רב כהנא קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן אמר ליה רב לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב א״ל (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים א״ל מילט קא לייטת לי א״ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה תנא ר׳ סימאי אומר נאמר (שמות ו ז) ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר (שם) והבאתי אתכם מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ מה ביאתן לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתן ממצרים שנים מששים רבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר (הושע ב יז) וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים:

(Is. 5, 14) Therefore hath the deep enlarged her desire, and opened her mouth without measure (chok). Resh Lakish said: "This refers to him who failed to perform even one law of the Torah." R. Jochanan said to him: "Your explanation is not satisfactory to their Master. Say the reverse, even he who has studied but one law does not belong to Gehenna." (Zech. 13, 8) And it shall come to pass that in all the land, saith the Lord, two parts (of those) therein shall perish, but the third part shall be left therein. Resh Lakish said: "This refers to a third of Shem's descendants." And R. Jochanan said to him: "Your explanation is not satisfactory for their Master, but it refers to one-third of Noah's children." (Jer. 3, 14) I will take one of a city and two of a family, and bring you to Zion. Resh Lakish said: "It is to be taken literally." And R. Jochanan said again to him: "Their Master is not pleased with such an interpretation, but it means one righteous in a city saves the whole city, and two from a family save the whole family." R. Cahana was sitting before Rab interpreting the just-recited verse literally, and he said to him the very same thing. Rab saw R. Cahana combing his head and thereafter came and occupied his seat in Rab's college. He read to him (Job 28, 3) And she is not found in the land of the living. R. Cahana asked him: "Do you caution me?" He replied: "I only tell you the interpretation of this passage. The Torah cannot be found with him who supports himself by studying." It was taught in a Baraitha: R. Simai said: "The passage says (Ex. 6, 7) I will take you to me as a people, and (Ib. 8) I will bring you in unto the land. The Scripture compares their exodus from Egypt to the entrance in their land. Just as at the entering of the land, it was only two from six hundred thousand who made their exodus from Egypt (Joshua and Caleb), so also was their exodus from Egypt only two from six hundred thousand." Raba said: "And so also will it be in the time of the Messiah, as it is said (Hos. 2, 17) And she shall respond there, as in the days of her youth, and as in the day when she came up out of the land of Egypt."

תניא אמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנאמר (שמות ה כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה א״ל הקב״ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה שנאמר (שם) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים לא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי (שמות ה כג) והצל לא הצלת את עמה (שם) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת ל״א מלכים:

We are taught in a Baraitha: R. Elazar b. Jose says: "It happened once that I was in Alexandria of Egypt, and I found a certain old man who said to me, 'Come, and I will show you what my great-grandfathers have done to yours. A part of them they threw in the sea, a part they slew with the sword and a part they have crushed in the buildings'." And for this evil Moses, our master, was punished, as it is (Ex. 5, 23) Since I came to Pharaoh, etc., he hath done more evil to this people. To which the Holy One, praised be He! answered "Woe for those (Patriarchs) who are lost, as such are not to be found now. Several times have I revealed myself to Abraham, Isaac, and Jacob by the name of Almighty God, and they have never meditated against My retributions, nor did they question Me for My proper name. I said to Abraham (Gen. 13, 17) Arise, walk through the land in the length of it, and in the breadth of it, for unto thee will I give it. And thereafter when he was searching for a grave for his wife Sarah, he could not get it until he bought one for four hundred silver shekels, but nevertheless, he did not meditate against my retributions. I said to Isaac (Ib. 26, 3) Sojourn in this land, and I will be with thee and bless thee,' and thereafter when his servants wanted water to drink, they could not get it without a quarrel, as it is said (Ib. ib. 20) And the herdsmen of Gerar strove with Isaac's herdsmen, saying, The water is ours, and he also did not meditate against My retributions. I said to Jacob (Ib. 28, 13) The land whereon thou liest, to thee will I give it, and thereafter when he wanted to spread a tent for himslf, he could not do so until he had paid a hundred kessitah, and he did not meditate against My retributions, and they did not ask for My proper name. Thou, however, first hast asked for My proper name, and now thou sayest to Me (Ex. 5, 23) Thou hast in no wise saved thy people. And therefore (Ib. 6, 1) Now shalt thou see [only] what I will do to Pharaoh, but thou wilt not live to see the war with the thirty-one kings in the time of Joshua."

(שמות לד ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר׳ חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרי אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש״ע ארך אפים לצדיקים א״ל אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו א״ל השתא חזית דמיבעי לך. כשחטאו ישראל א״ל לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים (ע״ב) אמר לפניו רבש״ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה׳ לארך ימים וסמיך ליה (שם צ א) תפלה למשה וגו׳ אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

(Ib. 34, 8) And Moses made haste, and bowed his head. What had he seen [that he bowed himself]? R. Chanina b. Gamla said: "He saw the attribute long-suffering." And the Rabbis said: "He saw the attribute Emeth (truth)." We are taught in a Baraitha in accordance with him who said he had seen the attribute long-suffering, viz: When Moses ascended to heaven, he found that the Holy One, praised be He! was sitting and writing the words long-suffering. And he said before Him: "Sovereign of the Universe! does this mean long-suffering for the righteous ones?" And he was answered: "Even for the wicked." "The wicked," Moses remarked, "ought to perish!" The Lord answered him: "In the future thou wilt see that My previous words will be necessary for thee." Thereafter when Israel sinned, the Lord said to Moses: "Didst thou not say long-suffering [only] for the righteous?" And Moses said before Him: "Sovereign of the Universe, but hast Thou not said to me, 'Also to the wicked'?" And concerning this it is written (Num. 14, 17) (Ib. b) And now, I beseech thee, let the greatness of the power of the Lord be made manifest as Thou hast spoken." R. Chaggi, ascending the steps of the college of Rabba b. Shila, heard a child reciting (Ps. 93, 5) Thy testimonies are exceedingly steadfast. In thy house abideth holiness, O Lord, to the utmost length of days. Immediately he began (Ib. 90, 1) A prayer of Moses. And he then said: "Infer from this that Moses saw the attribute long-suffering."

משנה. אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם וגו׳ וכו׳ (דף קיב) תנו רבנן החרם אותה (דברים יג טז) פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה. ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. שללה ולא שלל שמים. ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. א״ר שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד:

MISHNA: The men of a corrupt town have no share in the world to come, as it is said (Deut. 13, 14) There have gone forth men, Beliyaal, from the midst of thee, and have misled the inhabitants of their city (Fol. 112) Our Rabbis were taught concerning the verse: Devoting it utterly; this means to exclude the property of the righteous which is found out of town, and all that is therein, means to include the property of righteous which is inside the city. All the spoils, etc., includes the property of the guilty, which is [even] outside of the town. R. Simon says: "Why does the Torah say that the property of the righteous, which is inside the city, should be destroyed? Because what made them live in such a city? Was it not their property? Therefore it must be destroyed."

(דף קיג) (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו וגו׳ לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב (מ״א טז לד) בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו היה לו ללמוד אבירם ושגוב מאי עבוד הכי קאמר באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו. ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה תלמוד לומר שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עו שגוב. אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו המשאל בשלמא בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע חכי לייט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א״ל אליהו אין אמר ליה אחאב חשתא לווטא דמשה לא קא מקיימא דכתיב (דברים יא טז) וסרתם ועבדתם וגו׳ וכתיב וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ וההוא גברא אוקים ליה ע״ז על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מיקיימא מיד (מ״א יז יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו׳ חי ה׳ אלהי ישראל וגו׳ אם יהיה וגו׳ טל ומטר וגו׳ בעא רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטרא וקם ואזל (שם) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו׳ והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר מהיכא א״ר יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. (שם) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב (שם) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר קום לך צרפתה וכתיב (שם) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחית המתים אמרו ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב אייתי האי ושקיל האי וכתיב מיד (שם יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר:

(Fol. 113) (Josh. 6, 26) And Joshua charged the people with an oath at that time, saying, 'Cursed be the man before the Lord, that riseth up and buildeth this city, even Jericho; with the loss of his first-born shall he lay the foundation thereof, and with the loss of his youngest son shall he set up the gates of it. We are taught in a Baraitha: Any other city must not be built under the name of Jericho, and also Jericho shall not be rebuilt under another name, as it is said (I Kin. 16, 34) In his days did Chiel the Bethelite build Jericho; with Abiram, his first-born, he laid the foundation thereof, and with his youngest son, Segub, he set up the gates thereof. We are taught in a Baraitha: From Abiram, his first-born, the wicked, he should not have learned, but from Segub, his youngest, he should have learned. What have Abiram and Segub to do here? The Baraitha means this: For what reason is it written that Abiram was his first-born and Segub his youngest son? To learn that he buried all his children beginning from Abiram, the oldest, to Segub, his youngest son. And this wicked one should have learned not to continue the building after burying Abiram. Achab was his friend, and both he and Elijah came to console Chiel. The latter said to Elijah: "Is it a fact that Joshua's caution was to those who will rebuild Jericho even under another name, or any other city under the name of Jericho?" And Elijah answered: "Yea." Achab said: "How can it be supposed that Chiel's troubles were because of Joshua's caution, since even the caution of Moses his master does not affect, for it is written (Deut. 11, 16) Take heed to yourselves, etc… . and serve other gods … that there be no rain, etc. And although I am worshipping idols on every flower bed, and nevertheless rain comes to such an extent that it prevents me often from going and worshipping the idols, how then is it possible that the caution of Joshua his disciple should stand?" Immediately after this (I Kin. 17, 1) And Elijah the Tishbite, who was of the settlers of Gilead, said unto Achab: 'As the Lord, the God of Israel, liveth, before whom I stand, there shall not be dew nor rain these years, but according to my word. He prayed and the key of rain was transferred to him. It reads further on (3) and (6) Go away from here … and the ravens brought him bread and flesh in the morning. Where did they get it? R. Juda said in the name of Rab: "From the kitchen of Achab." (Ib.) And it came to pass … that the brook dried up, tc. When he saw that the whole world was in trouble he went to Zarephath according to the Heavenly command, and it happened (17) that the son … fell sick, etc. And Elijah prayed again that the key of resurrection shall be given to him. And he was answered: "Thou knowest that there are three keys in heaven which are not entrusted to any authority, viz., the key of birth, of rain, and of resurrection. Now when the key of resurrection shall also be given to thee, thou wilt have two keys and heaven only one. Bring, therefore, the key of rain, and then thou wilt receive the key of resurrection." And immediately after this it is written (Ib. 18, 1) Go, show thyself to Achab, and I will give rain.

דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה דרש ר' יוסי בצפורי אבא אליהו (ע״ב) קפדן הוה רגיל למיתי גביה איכסיא מיניה תלתא יומו ולא אתא כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר א״ל קפדנא קרית לי א״ל הא דקמן קפיד מר:

A certain Galilean lectured in the presence of R. Chisda: "The parable of Elijah, to what is it similar? To one who shut his door and lost the key of it. [So Elijah has shut the door of rain and had to depend upon Heaven.]" R. Jose lectured in Sepphorias: "Father Elijah is hot-tempered [dealing with Achab too severely]." (Ib. b) Up to that time, Elijah used to visit R. Jose every day; he then disappeared for three days. And thereafter when he appeared and was questioned by R. Jose: "Why have I not seen the master three days?" he answered: "Because you called me hot-tempered." R. Jose said to him: "Is this not true? Hast thou not, master, become angry because of my expression?"

פיסקת (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. ת״ר רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר (משלי יח ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנאמר (שם יא י) ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר (בראשית ה כט) זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

As long as the wicked exist, etc. Whom does it refer to? R. Joseph said: "It refers to the thieves." Our Rabbis were taught: With the appearance of a wicked person anger comes into the world, as it is said (Pr. 18, 3) When the wicked cometh, then cometh also contempt, and with dishonorable acts disgrace. And when the wicked perish, good comes to the world, as it is said (Ib. 11, 10) And when the wicked perish there is joyful shouting. When an upright man departs this world evil comes to the world, as it is said (Is. 57, 1) The righteous perisheth, and no man layeth it to hart; and godly men are taken away, none considering that the righteous is taken away before the evil. And when a righteous man comes to the world goodness comes with him, as it is said (Gen. 5, 29) This same shall comfort us in our work and in the toil of our hands.

סליק מסכת סנהדרין

END OF SANHEDRIN