פרק (מ"ג) [מ"ד] נביאים. [א] והיה שארית יעקב וגו' כטל (מיכה ה ו). זש"ה שרשי פתוח עלי מים [וטל ילין בקצירי] (איוב כט יט), אמרו ישראל מפני שבנינו עוסקין בתורה שנמשלה כמים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א), לפיכך הברכות באות עלינו, שנאמר שרשי פתוח עלי מים. אימתי בשעה שחוזר הקב"ה על כל העולם ליתן להם תורה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וגו' (דברים לג ב), ולא בקשו לקבל, וכיון שבא אצל ישראל, מיד קבלו עליהן, שנאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות יט ח), אמר להן אם כן טלו הברכות לעצמכם, שנא' ויתן לך (בראשית כז כח), לפיכך שרשי פתוח וגו', בשביל כך וטל ילין בקצירי וגו'.
Chapter (43) 44: Prophets [1] "And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the Lord" (Micah 5:6). This means that our roots are open like water [and dew remains on my branches during harvest] (Job 29:19). The people of Israel said this because our children engage in Torah study, which is compared to water, as it is written, "Ho, everyone who thirsts, come to the waters" (Isaiah 55:1). Therefore, blessings come upon us, as it is written, "And my roots will be open to the water." When did God come back to the world to give them the Torah? As it is written, "The Lord came from Sinai" (Deuteronomy 33:2). They did not seek to receive it, but when it came to Israel, they immediately accepted it, as it is written, "And all the people answered together and said, 'All that the Lord has spoken we will do'" (Exodus 19:8). God said to them, "If so, the blessings are for yourselves," as it is written, "And He will give you" (Genesis 27:28). Therefore, "my roots are open to the water" and "dew remains on my branches during harvest.
2
[ב] ד"א והיה שארית יעקב כטל. אמרו לו ישראל כטל אתה עוש' אותנו, אמר להם כשאתם זוכין, וכן הוא אומר וישכן ישראל בטח בדד וגו' (דברים לג כח), ולמה כטל, אלא את מוצא אפילו צדיק שבצדיקים אינו שולט בטל, אלא הקב"ה בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ונשבע ואמר חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי [לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז א), ולא שמע הקב"ה אלא הטל היה יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו לך הראה לאחאב ואתנה [מטר] (שם יח א), טל לא נאמר, אלא ואתנה מטר, מכאן שהי' הטל יורד כל אותן הימים, שאין אדם שולט בטל אלא הקב"ה, כך אמר הקב"ה לישראל כשאתם עושין רצוני כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אף אתם אין בריה שולטת בכם, שנא' והיה שארית יעקב.
[2] another explanation: "And the remnant of Jacob shall be like dew." Israel said to God, "You make us like dew." He replied, "When you merit it." As it says, "And Israel shall dwell securely, alone, on a land of grain and wine, and with dew from the heavens above" (Deuteronomy 33:28). Why like dew? To teach that even the righteous who are among the righteous have no control over dew; only God does. Want to know when Elijah stood up and swore, "As the Lord God of Israel lives, before whom I stand, there will be no rain or dew these years" (1 Kings 17:1), and God did not listen except for the dew that fell? How do we know that? Because God said to Elijah, "Go, show yourself to Ahab, and I will send rain upon the earth" (1 Kings 18:1). It does not say "dew," but rather, "rain." From here, we learn that dew fell every day, because no one has control over dew except for God. So God said to Israel, "When you do My will, just as no creation has control over dew, so too, there is no creation that has control over you." As it says, "And the remnant of Jacob shall be like dew."
3
[ג] ד"א והיה שארית יעקב, גדול הטל מן הגשם שבעת ימים, [הטל] מזכירין אותו ביום הראשון של פסח, אבל הגשם מזכירין אותו ביום טוב האחרון של חג, גדול הטל שאם אמר אדם בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו, אבל אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין. גדול הטל שגזר ר' תענית שירדו גשמים, ועמדה זקנה אחת ועשתה לה כירים, והעלתה אותן לראש גג ליבשן, והיו הכל מתריעין ומתפללין שירדו גשמים, ואותה הזקנה מתפללת שיהא חורב, ואומרת אל תשמע להן עד שתייבש הכיריים שלי ושמע לה הקב"ה, מפני שהפילה בקשה, שנאמר אהיה כטל [לישראל יפרח כשושנה] (הושע יד ו).
[3] another explanation: "And the remnant of Jacob shall be like dew." The dew is greater than the rain of seven days. We mention the dew on the first day of Passover, but we mention the rain on the last day of the festival. The dew is so great that if a person were to say during the hot days of summer that rain should fall, they would be answered, but if they were to say that dew should fall during the rainy days, they would not be answered. The dew is so great that Rabbi Taanit decreed that rain should fall, and an elderly woman made a pit and placed it on the roof to catch rainwater. Everyone was praying for rain, but the woman prayed for drought, saying not to listen to them until her pits were dry. God granted her request, as it says, "I will be like dew to Israel; he shall blossom like the lily" (Hosea 14:6).
4
[ד] ד"א [והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים] כטל מאת ה'. שני דברים שאלו ישראל שלא כהוגן, אמרו שימני כחותם וגו' (שה"ש ח ו) (כבר נכתב בפסיקתא עד אהיה כטל לישראל) למה שהטל סימן יפה לתחיית המתים. שנא' יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו'] (ישעי' כו יט). א"ר ברכיה ישעיה צווח לפני הקב"ה יחיו מתיך נבלתי יקומון. אותן שמתנבלין בשבילו, זה נצלב, למה שמל את בנו, זה נשרף למה, ששומר שבת, זה נהרג, למה שעסק בתורה, לכך נאמר כי טל אורות טליך (שם שם).
[4] Another explanation: "And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the Lord." Two things that Israel requested unfairly: they said, "Set me as a seal upon your heart" (Song of Songs 8:6), and it has already been written in Pesikta until "I will be like dew to Israel" (Hosea 14:6). Why is dew a good symbol for the resurrection of the dead? Because it says, "Your dead shall live; their bodies shall rise" (Isaiah 26:19). Rabbi Berechiah said that Isaiah cried out before the Holy One, blessed be He, "Your dead shall live, their bodies shall rise." Those who were willing to be degraded for the sake of God: This one is crucified—why? Because he circumcised his son. That one is burned at the stake—why? For keeping Shabbat. That one is decapitated—why? For studying Torah. Therefore it says, "For your dew is a dew of light" (Hosea 14:6*). [*לְבָנוֹן Lebanon = "whiteness"]
פרק (מ"ג) [מ"ד] נביאים.
[א] והיה שארית יעקב וגו' כטל (מיכה ה ו). זש"ה שרשי פתוח עלי מים [וטל ילין בקצירי] (איוב כט יט), אמרו ישראל מפני שבנינו עוסקין בתורה שנמשלה כמים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א), לפיכך הברכות באות עלינו, שנאמר שרשי פתוח עלי מים. אימתי בשעה שחוזר הקב"ה על כל העולם ליתן להם תורה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וגו' (דברים לג ב), ולא בקשו לקבל, וכיון שבא אצל ישראל, מיד קבלו עליהן, שנאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות יט ח), אמר להן אם כן טלו הברכות לעצמכם, שנא' ויתן לך (בראשית כז כח), לפיכך שרשי פתוח וגו', בשביל כך וטל ילין בקצירי וגו'.
Chapter (43) 44: Prophets [1] "And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the Lord" (Micah 5:6). This means that our roots are open like water [and dew remains on my branches during harvest] (Job 29:19). The people of Israel said this because our children engage in Torah study, which is compared to water, as it is written, "Ho, everyone who thirsts, come to the waters" (Isaiah 55:1). Therefore, blessings come upon us, as it is written, "And my roots will be open to the water." When did God come back to the world to give them the Torah? As it is written, "The Lord came from Sinai" (Deuteronomy 33:2). They did not seek to receive it, but when it came to Israel, they immediately accepted it, as it is written, "And all the people answered together and said, 'All that the Lord has spoken we will do'" (Exodus 19:8). God said to them, "If so, the blessings are for yourselves," as it is written, "And He will give you" (Genesis 27:28). Therefore, "my roots are open to the water" and "dew remains on my branches during harvest.
[ב] ד"א והיה שארית יעקב כטל. אמרו לו ישראל כטל אתה עוש' אותנו, אמר להם כשאתם זוכין, וכן הוא אומר וישכן ישראל בטח בדד וגו' (דברים לג כח), ולמה כטל, אלא את מוצא אפילו צדיק שבצדיקים אינו שולט בטל, אלא הקב"ה בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ונשבע ואמר חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי [לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז א), ולא שמע הקב"ה אלא הטל היה יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו לך הראה לאחאב ואתנה [מטר] (שם יח א), טל לא נאמר, אלא ואתנה מטר, מכאן שהי' הטל יורד כל אותן הימים, שאין אדם שולט בטל אלא הקב"ה, כך אמר הקב"ה לישראל כשאתם עושין רצוני כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אף אתם אין בריה שולטת בכם, שנא' והיה שארית יעקב.
[2] another explanation: "And the remnant of Jacob shall be like dew." Israel said to God, "You make us like dew." He replied, "When you merit it." As it says, "And Israel shall dwell securely, alone, on a land of grain and wine, and with dew from the heavens above" (Deuteronomy 33:28). Why like dew? To teach that even the righteous who are among the righteous have no control over dew; only God does. Want to know when Elijah stood up and swore, "As the Lord God of Israel lives, before whom I stand, there will be no rain or dew these years" (1 Kings 17:1), and God did not listen except for the dew that fell? How do we know that? Because God said to Elijah, "Go, show yourself to Ahab, and I will send rain upon the earth" (1 Kings 18:1). It does not say "dew," but rather, "rain." From here, we learn that dew fell every day, because no one has control over dew except for God. So God said to Israel, "When you do My will, just as no creation has control over dew, so too, there is no creation that has control over you." As it says, "And the remnant of Jacob shall be like dew."
[ג] ד"א והיה שארית יעקב, גדול הטל מן הגשם שבעת ימים, [הטל] מזכירין אותו ביום הראשון של פסח, אבל הגשם מזכירין אותו ביום טוב האחרון של חג, גדול הטל שאם אמר אדם בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו, אבל אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין. גדול הטל שגזר ר' תענית שירדו גשמים, ועמדה זקנה אחת ועשתה לה כירים, והעלתה אותן לראש גג ליבשן, והיו הכל מתריעין ומתפללין שירדו גשמים, ואותה הזקנה מתפללת שיהא חורב, ואומרת אל תשמע להן עד שתייבש הכיריים שלי ושמע לה הקב"ה, מפני שהפילה בקשה, שנאמר אהיה כטל [לישראל יפרח כשושנה] (הושע יד ו).
[3] another explanation: "And the remnant of Jacob shall be like dew." The dew is greater than the rain of seven days. We mention the dew on the first day of Passover, but we mention the rain on the last day of the festival. The dew is so great that if a person were to say during the hot days of summer that rain should fall, they would be answered, but if they were to say that dew should fall during the rainy days, they would not be answered. The dew is so great that Rabbi Taanit decreed that rain should fall, and an elderly woman made a pit and placed it on the roof to catch rainwater. Everyone was praying for rain, but the woman prayed for drought, saying not to listen to them until her pits were dry. God granted her request, as it says, "I will be like dew to Israel; he shall blossom like the lily" (Hosea 14:6).
[ד] ד"א [והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים] כטל מאת ה'. שני דברים שאלו ישראל שלא כהוגן, אמרו שימני כחותם וגו' (שה"ש ח ו) (כבר נכתב בפסיקתא עד אהיה כטל לישראל) למה שהטל סימן יפה לתחיית המתים. שנא' יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו'] (ישעי' כו יט). א"ר ברכיה ישעיה צווח לפני הקב"ה יחיו מתיך נבלתי יקומון. אותן שמתנבלין בשבילו, זה נצלב, למה שמל את בנו, זה נשרף למה, ששומר שבת, זה נהרג, למה שעסק בתורה, לכך נאמר כי טל אורות טליך (שם שם).
[4] Another explanation: "And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the Lord." Two things that Israel requested unfairly: they said, "Set me as a seal upon your heart" (Song of Songs 8:6), and it has already been written in Pesikta until "I will be like dew to Israel" (Hosea 14:6). Why is dew a good symbol for the resurrection of the dead? Because it says, "Your dead shall live; their bodies shall rise" (Isaiah 26:19). Rabbi Berechiah said that Isaiah cried out before the Holy One, blessed be He, "Your dead shall live, their bodies shall rise." Those who were willing to be degraded for the sake of God: This one is crucified—why? Because he circumcised his son. That one is burned at the stake—why? For keeping Shabbat. That one is decapitated—why? For studying Torah. Therefore it says, "For your dew is a dew of light" (Hosea 14:6*). [*לְבָנוֹן Lebanon = "whiteness"]