קינות ליום תשעה באב 16

זְכֺר אֲשֶׁר עָשָׂה (נ"א עָשׂ) צָר בְּפִנִּים (נ"א בִּפְנִים). שָׁלַף חַרְבּוֹ וּבָא לִפְנַי וְלִפְנִים. נַחֲלָתֵנוּ בִּעֵת כְּטִמֵּא לֶחֶם הַפָּנִים. וְגִדֵּר פָּרֺכֶת בַּעֲלַת שְׁתֵּי פָנִים:

Remember what the adversary did inside. He unsheathed his sword and entered the most innermost. Our portion was confounded as he defiled the Showbread. And he slashed the curtain before the two faces.

יְתוֹמִים גִּעֵל בְּמָגֵן מְאָדָּם. וַיְמַדֵּד קָו כְּמַרְאֶה אֲדַמְדָּם. מֵימֵינוּ דָלַח וְהִשְׁכִּיר חִצָּיו מִדָּם. כְּיָצָא מִן הַבַּיִת וְחַרְבּוֹ מְלֵאָה דָם:

He seared orphans with a red-hot shield. Leaving a trail like a red line. With his right hand he stirred up and enriched his arrows with blood. When he left the house, his sword was full of blood.

עַל הֲגוֹתוֹ הַוּוֹת גָּבֶר. וְנָטָה אֶל אֵל יָדוֹ לְמוּלוֹ לְגַבֵּר. מִצְרַיִם וְכָל לְאֺם אֲשֶׁר בָּם עָבַר (נ"א אִם בָּם גָּבַר). וַאֲנִי (נ"א אֲנִי) בְּתוֹךְ אִוּוּיוֹ אָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר:

אֲבוֹתֵינוּ זָרָה כְּהִכְנִיסוּ בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ. וְזֶה צֺעָה זוֺנָה (נ"א זוֹנָה צוֹעָה) הִכְנִיס וְלֹא נִכְוָה בָּאֵשׁ. עֲבָדִים חִתּוּ בְּתוֹכוֹ לַבַּת אֵשׁ. וְעַל מֶה בְּבֵית אֵשׁ מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ:

Our ancestors, when their young men offered unauthorised Ketoret got burned by fire. And that person (Titus) brought in a dirty prostitute but did not get hurt by fire. Slaves shoveled in the Beis Hamikdash flames of fire. And why in the house of fire, was there sent from the heavens fire?

בְּנַפְשֵׁנוּ טָבַעְנוּ כְּהוֹצִיא כְּלֵי שָׁרֵת. וְשָׂמָם בָּאֳנִי שַׁיִט בָּם לְהִשָּׁרֵת (נ"א לְהַשְׁרֵת). עוֹרֵנוּ נָמַק כְּהִשְׁכִּים מְשָׁרֵת. וְלֹא מָצָא תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְּלֵי שָׁרֵת:

נָשִׁים כְּשָׁרוּ כִּי בָא עָרִיץ. בְּקַרְקַע הַבַּיִת נְעָלָיו הֶחֱרִיץ. שָׂרִים לֻפָּתוּ כְּבוֹא (נ"א בְּבוֹא) פָּרִיץ. בְּבֵית קֺדֶש הַקֳּדָשִׁים צַחֲנָתוֹ הִשְׁרִיץ:

בַּחוּרִים מִבַּחוּץ צָגוּ מְחֻזָּקִים. וְתָרוּ כִּי יֻזַּק בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא מַזִּיקִים. זְקֵנִים נִבְעָתוּ כְּהִרְשׁוּהוּ מִשְּׁחָקִים (נ"א מֵחֲזָקִים). עֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְהוּא אָסוּר בָּזִקִּים:

שָׁבַת סוֹטֵן וַיָּבֺא אַדְמוֹן. וַיְסַבֵּב חוֺמָה וַיְעַוֵּת הָמוֹן. נָפְלָה עֶבְרָה עַל נִינֵי פִּצֵּל לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן. עַד כִּי נֻטַּשׁ מִדּוֹק אַרְמוֹן:

עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת הֵחֵל לָבֹא. בְּיַד אַרְבָּעָה רָאשֵׁי טַפְסְרָיו לְהַחֲרִיבוֹ. עַל צַד מַעֲרָבִי לְזֵכֶר הִשְׂרִיד בּוֹ. וְצָג אַחַר כָּתְלֵנוּ וְלֹא רָב רִיבוֹ:

אַתָּה קָצַפְתָּ וְהִרְשֵׁיתָ לְפַנּוֹת. יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם מִשָּׁם לְהַפְנוֹת. לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וְלֹא שַׁעְתָּ אֶל הַמִּנְחָה פְּנוֹת. וְשִׁלְּחוּם לְאֶרֶץ כּוּשׁ (נ"א בְּאֶרֶץ עוּץ) בְּשָׁלֹשׁ סְפִינוֹת:

הֲשִׁיבֵנוּ שִׁוְּעוּ כְּבָאוּ בְּנִבְכֵי יָם. וְשִׁתְּפוּ עַצְמָם יַחַד לִנְפּוֹל בַּיָּם. שִׁיר וְתִשְׁבָּחוֹת שׁוֹרְרוּ כְּעַל יָם. כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ בִּמְצוּלוֹת יָם:

כִּי תְהוֹמוֹת בָּאוּ עַד נַפְשָׁן. כָּל זֺאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ חִלּוּ לְמַמָּשָׁן. תִּקְוָתָם נָתְנוּ לְמֵשִׁיב מִבָּשָׁן. וּבַת קוֹל נִשְׁמְעָה עוּרָה לָמָּה תִישָׁן: