ויקרא 28

שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ. מַהוּ קֹדֶשׁ. אֲתַר עִלָּאָה, דְּמַבּוּעָא דְּנַחֲלָא עֲמִיקָא נָפִיק מִנֵּיהּ. דִּכְתִּיב, וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת. וְעֵדֶן הוּא דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ עִלָּאָה, בְּגִין כַּךְ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ. וּבַר נָשׁ דְּעָבִיד כֵּן, וְזָכֵי לְהַאי, מַאי קָא מַכְרְזֵי עָלֵיהּ. יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִּיּוֹן, אַתְּ תְּבָרֵךְ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ עִלָּאָה. וְהוּא יְבָרֵךְ לָךְ מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי צִיּוֹן, דְּאַתְּ וּמַטְרוֹנִיתָא תִּתְבָּרְכוּן כַּחֲדָא.

What is “holiness”? The supernal Place from which issues the source of the “deep stream”. When a man has come so far, they proclaim over him, “The Lord bless thee from Zion” (Ibid.); from the place in which the Community of Israel is blessed, from there He will furnish thee with blessings.

כְּמָה דְּזִוּוּגָא דִּלְכוֹן הֲוָה כַּחֲדָא לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא. כַּךְ מֵהַהוּא אֲתַר דְּמִתְבָּרְכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מֵהַהוּא אֲתַר יַזְמִין לָךְ בִּרְכָאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַם. מַאן הוּא טוּב יְרוּשָׁלַ ם. אִינּוּן בִּרְכָאן דְּנָפְקָא לָהּ מִמַּלְכָּא, עַל יְדֵי דְּהַהוּא דַּרְגָּא קַדִּישָׁא דְּצַדִּיק. ועַל דָּא, יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַם, וְכֹלָּא חַד מִלָּה.

Also, “thou shalt see the good of Jerusalem” (Ps. 128, 5), to wit, the blessings that reach it from the King through that holy grade of the Righteous One.’

וּרְאֵה בָנִים לְבָנְיךָ וְגוֹ', וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שַׁפִּיר, מַהוּ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, מַאי קָא בָּעֵי הָכָא עַל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא, בְּגִין דְּאַסְגֵּי שְׁלָמָא לְעֵילָּא, דְּכַד הוּא זָכֵי לְכוּלֵי הַאי, אַסְגֵּי שְׁלָמָא לְעֵילָּא וְתַתָּא. שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, סְתָם. וְשָׁלוֹם שְׁבָחָא הוּא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי, שְׁבָחָא הוּא דְּכָל עָלְמִין. וּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא אַסְגִּיאוּ שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ט:י״א) יְיָ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ' יְבָרִךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָׁלוֹם.