As they went along they saw R. Abba approaching. They said: ‘Here comes a master of wisdom; let us greet the Shekinah.’ When, however, they came up, he himself slipped off the saddle and came down to the ground by them.
He then began to discourse on the verse: “And there was the voice of a trumpet (shofar) exceedingly loud” (Ex. 19, 16). ‘The ancient scribes’, he said, ‘differed as to the correct intonation of this verse. Some punctuated it so as to read, “And there was a voice, the trumpet exceeding strong”, making the voice and the trumpet two things, the trumpet being the signal for slaves to go forth to everlasting freedom.
Some, again, made the voice and the trumpet one, this being the great voice whence issued the Torah, which is called “strong”, because there is no word in the Torah so apparently weak or feeble which when properly studied will not be found as strong as a hammer breaking the rock.
עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, הָא מָארֵיהּ דְּחָכְמְתָא אָתֵי, נְקַבֵּל אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא. כַּד קְרִיבוּ בַּהֲדֵּיהּ, אִשְׁתְּמִיט מִקַּסְטוֹרָא דְּקוּפְטְרָא, וְנָחַת גַּבּוֹן.
As they went along they saw R. Abba approaching. They said: ‘Here comes a master of wisdom; let us greet the Shekinah.’ When, however, they came up, he himself slipped off the saddle and came down to the ground by them.
פָּתַח ואָמַר, (שמות י״ט:י״ט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְגוֹ'. ויְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר, הָכָא אַפְלִיגוּ סִפְרֵי קַדְמָאֵי, וְכֻלְּהוּ בְּחַד מִלָּה אִתְתְּקָעוּ. אִית מַאן דְּאָמַר, קוֹל הַשּׁוֹפָר תְּרֵי, קוֹל חַד, הַשּׁוֹפָר תְּרֵי. וְדָיִיק לָהּ, מִדְּלָא כְּתִיב וַיְהִי הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק, אֶלָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, דְּודַּאי שׁוֹפָר אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו כ״ז:י״ג) יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ שׁוֹפָר גָּדוֹל, דְּבֵיהּ נָפְקִין עַבְדִּין לְחֵירוּת עָלְמִין. וְהָא אוּקְמוּהָ.
He then began to discourse on the verse: “And there was the voice of a trumpet (shofar) exceedingly loud” (Ex. 19, 16). ‘The ancient scribes’, he said, ‘differed as to the correct intonation of this verse. Some punctuated it so as to read, “And there was a voice, the trumpet exceeding strong”, making the voice and the trumpet two things, the trumpet being the signal for slaves to go forth to everlasting freedom.
ואִית מַאן דְּתָנֵי וְדָיִיק דְּכֹלָּא חַד, בְּגִין דִּכְתִּיב קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. ומְנָא לָן דְּאִקְרֵי קוֹל. מִמַּה דִּכְתִּיב, (דברים ה׳:י״ט) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וְהַאי קוֹל גָּדוֹל אִקְרֵי שׁוֹפָר. וְעַל דָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ כְּתִיב. לְאָן הוֹלֵךְ. אִי תֵּימָא לְהַר סִינַי, אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. יוֹרֵד מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹרַיְיתָא מֵהָכָא נָפְקָא. וּמֵאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל שְׁאָר קָלִין אִתְיְיהִיבַת, וכַד יִסְתַּכְּלוּן מִלֵּי כֹּלָּא חַד.
ועַל דָּא, לוּחֵי קַדְמָאֵי רְשִׁימִין מֵהַאי אֲתַר הֲווֹ, וְדָא הוּא רָזָא דְּמִלָּה דִּכְתִּיב, (שמות ל״ב:ט״ז) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת, חֵירוּת מַמָּשׁ, אֲתַר דְּכָל חֵירוּ בֵּיהּ תַּלְיָא. וְתָּא חֲזִי, לֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאַמְרִין כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא דָּא הָכִי וְדָא הָכִי, דְּלָא אָזִיל כֹּלָּא לַאֲתַר חַד, וּלְמַבּוּעָא חַד אִתְכְּנַשׁ.
הוֹלֵךָ: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. וּכְתִיב (קהלת א) הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד. וְחָזֵק מְאֹד, כַּמָה דְּתָנֵינָן כְּלִי מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה. וְחָזֵק מְאֹד, דְּלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא חַלָשָׁא אוֹ תְּבִירָא, דְּכַד תִּסְתְּכַל וְתִנְדַּע בָּהּ, דְּלָא תִּשְׁכַּח לָהּ תַּקִּיפָא כְּפַטִּישָׁא דְּמַתְבָּר טִינָרִין. וְאִי אִיהִי חַלָשָׁא, מִינָךְ הוּא. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (דברים לכ) כִּי לא דָּבָר רֵק הוּא, וְאִם רֵק הוּא, מִכֶּם אִיהוּ. וְעַל דָּא וְחָזֵק מְאֹד.
Some, again, made the voice and the trumpet one, this being the great voice whence issued the Torah, which is called “strong”, because there is no word in the Torah so apparently weak or feeble which when properly studied will not be found as strong as a hammer breaking the rock.