וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר וְגו'. (מה כתיב לעיל ויכר יהודה ויאמר, איהו אמר לגבי אבוי הכר נא וגו', ועל דא ויכר יהודה. וכתיב והנה תאומים בבטנה. תאומין הוו מקדמת דנא אחין הוו. רבי חזקיה אמר, לא אשתמע הכי. אלא בנין אחרנין אתילידו. אמר רבי אבא, בגין כך אשתדלת לאשכחא אובדא דאתאביד. תא חזי מה כתיב, ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ. רמז הכא פריצותא קדמאה דפריץ ההוא דמית עליה משמע דכתיב פרצת עליך פריצותא בגין דאצטריכת לאטרחא למרך ובגין כך פריצותא תעביד בשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות. ועל דא ויקרא את שמו פרץ. ולבתר דכל עובדא דיהודה אתמר דיהודה זבין ליה ליוסף. ואיהו גרים ליה לכל האי. דאי יהודה הוה אמר נהדר ליה לאבונא הוו עבדין ליה אחוי הס ועל דא נחתו ליה אחוי משלטנותא דעליהו. לבתר דאתגלי מאחוי ואתא עליה כל דא אהדר ואמר ויוסף הורד מצרימה) מַאי הוּרַד. דְּאִסְתַּכַּם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עוֹבָדָא לְקַיְימָא גְזֵרָה דִילֵיהּ דִּגְזַר בֵּין הַבְּתָרִים דִּכְתִיב, (בראשית ט״ו:י״ג) יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וְגו'. וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר לִסְטַר חֲטָאָה קָנָה לֵיהּ.
AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN TO EGYPT, AND POTIPHAR BOUGHT HIM, ETC. The expression ‘was brought down” indicates that God approved of the act, so as to bring to fulfilment the announcement made to Abram between the pieces: “thy seed shall be a stranger, etc.” (Gen. 15, 13). AND POTIPHAR BOUGHT HIM , for a sinful purpose.
R. Hizkiah discoursed on the text: Who commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars (Job 9, 7). ‘God’, he said, ‘has set seven stars in the firmament, and each firmament contains numerous angels appointed to minister to the Holy One, blessed be He,
each angel having his own service to perform before his Master. All attend to the service to which they have been appointed and each one knows his task.
Some of them serve as messengers, having charge in this world of the works of men; others are appointed to chant to Him songs and hymns. But although this is their own particular charge, there is no host in heaven or in the stars or in the constellations but chants praises to the Holy One, blessed be He;
for as soon as night falls three hosts of angels range themselves in three quarters of the universe; and in each quarter there are myriads upon myriads, all of whom have for their task to chant praises to the Holy One, blessed be He.
Over these three hosts there stands a sacred Hayah as chieftain. The chanting continues until daybreak. As soon as day breaks all those on the side of the South as well as the shining stars break out into song and praise to the Holy One, as we read: “When the morning stars sang together, and all the sons of God shouted for joy” (Job 38, 7), the morning stars being the stars of the South, the direction implied in the sentence: “And Abraham got up early in the morning” (Gen. 19, 27),
whilst the “sons of God” are those on the left side who merge themselves in the right. When daylight arrives Israel take up the song and offer praises to the Holy One three times a day, corresponding to the three watches of the night. Thus through the angels and Israel together the glory of God is proclaimed day and night with six litanies.
The sacred Hayah that is in charge of the chantings of the night on high similarly presides over the chantings of Israel here below; and all is performed in proper order. In regard to this one it is also written: “She riseth also while it is yet night and giveth food to her household, and a portion to her maidens” (Prov. 31, 15), where the “household” alludes to the heavenly hosts, whilst the word “maidens” signifies Israel here below. The Holy One is thus extolled both on high and here below.’
R. Simeon said: ‘The clause “Who commandeth the sun, and it riseth not” applies to Joseph, whilst the sequel, “and sealeth up the stars”, applies to his brethren, regarding whom he said, “And eleven stars bowed down to me.” Alternatively, “Who commandeth the sun” is an allusion to Jacob at the time his sons said to him: “Know now whether it is thy son’s coat or not”; “that it shineth not” is a reference to the time when the Shekinah departed from him; whilst “sealeth up the stars” implies that through his sons Jacob’s light was sealed and closed up, the sun for him was darkened and the stars did not shine-all because Joseph was separated from his father. And note that from the day on which Joseph disappeared Jacob abstained from marital intercourse and observed all the other rites of mourning until the day the good tidings of Joseph reached him.’
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר וְגו'. (מה כתיב לעיל ויכר יהודה ויאמר, איהו אמר לגבי אבוי הכר נא וגו', ועל דא ויכר יהודה. וכתיב והנה תאומים בבטנה. תאומין הוו מקדמת דנא אחין הוו. רבי חזקיה אמר, לא אשתמע הכי. אלא בנין אחרנין אתילידו. אמר רבי אבא, בגין כך אשתדלת לאשכחא אובדא דאתאביד. תא חזי מה כתיב, ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ. רמז הכא פריצותא קדמאה דפריץ ההוא דמית עליה משמע דכתיב פרצת עליך פריצותא בגין דאצטריכת לאטרחא למרך ובגין כך פריצותא תעביד בשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות. ועל דא ויקרא את שמו פרץ. ולבתר דכל עובדא דיהודה אתמר דיהודה זבין ליה ליוסף. ואיהו גרים ליה לכל האי. דאי יהודה הוה אמר נהדר ליה לאבונא הוו עבדין ליה אחוי הס ועל דא נחתו ליה אחוי משלטנותא דעליהו. לבתר דאתגלי מאחוי ואתא עליה כל דא אהדר ואמר ויוסף הורד מצרימה) מַאי הוּרַד. דְּאִסְתַּכַּם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עוֹבָדָא לְקַיְימָא גְזֵרָה דִילֵיהּ דִּגְזַר בֵּין הַבְּתָרִים דִּכְתִיב, (בראשית ט״ו:י״ג) יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וְגו'. וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר לִסְטַר חֲטָאָה קָנָה לֵיהּ.
AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN TO EGYPT, AND POTIPHAR BOUGHT HIM, ETC. The expression ‘was brought down” indicates that God approved of the act, so as to bring to fulfilment the announcement made to Abram between the pieces: “thy seed shall be a stranger, etc.” (Gen. 15, 13). AND POTIPHAR BOUGHT HIM , for a sinful purpose.
פָּתַח וְאָמַר, (איוב ט׳:ז׳) הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם. תָּא חֲזֵי, שִׁבְעָה כֹּכְבַיָא עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְקִיעָא, וְכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא אִית בֵּיהּ כַּמָּה שַׁמָּשִׁין מְמַנִּין לְשַׁמָּשָׁא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
R. Hizkiah discoursed on the text: Who commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars (Job 9, 7). ‘God’, he said, ‘has set seven stars in the firmament, and each firmament contains numerous angels appointed to minister to the Holy One, blessed be He,
בְּגִין דְּלֵית לָךְ שַׁמָּשָׁא אוֹ מְמַנָּא דְּלֵית לֵיהּ פּוּלְחָנָא וְשִׁמּוּשָׁא לְמָארֵיהּ, וְקָיְימֵי כָּל חַד וְחַד עַל הַהוּא שִׁמּוּשָׁא דְּאִתְפַּקְדָא בֵּיהּ, וְכָל חַד יָדַע עֲבִידְתֵּיהּ לְשַׁמָּשָׁא.
each angel having his own service to perform before his Master. All attend to the service to which they have been appointed and each one knows his task.
מִנְּהוֹן מְשַׁמְּשֵׁי בִּשְׁלִיחוּתָא דְמָרֵיהוֹן וְאִתְפַּקְּדָן בְּעַלְמָא עַל כָּל עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וּמִנְּהוֹן דְּקָא מְשַׁבְּחִין לֵיהּ וְאִינוּן (הא) אִתְפַּקְּדָן עַל שִׁירָתָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִינוּן אִתְפַּקְּדָן בְּהַאי, לֵית לָךְ כָּל חֵילָא בִּשְׁמַיָיא וְכֹכָבִין וּמַזָּלֵי דְּכֻלְּהוּ לָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
Some of them serve as messengers, having charge in this world of the works of men; others are appointed to chant to Him songs and hymns. But although this is their own particular charge, there is no host in heaven or in the stars or in the constellations but chants praises to the Holy One, blessed be He;
דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל לֵילְיָא כְּדֵין אִתְפַּרְשָׁן תְּלַת סִטְרִין מַשִּׁרְיָין לִתְלַת סִטְרֵי עַלְמָא, וּבְכָל סִטְרָא וְסִטְרָא אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא רִבְבָן וְכֻלְּהוּ מְמַנָּן עַל שִׁירָתָא.
for as soon as night falls three hosts of angels range themselves in three quarters of the universe; and in each quarter there are myriads upon myriads, all of whom have for their task to chant praises to the Holy One, blessed be He.
תְּלַת מַשִּׁרְיָין אִינוּן, וְחַד חֵיוָתָא קַדִּישָׁא מְמַנָּא עֲלַיְיהוּ וְקָיְימָא עֲלַיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ קָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, כַּד אָתֵי צַפְרָא, כָּל אִינוּן דְּבִסְטַר דָּרוֹם וְכָל כֹּכְבַיָא דְּנָהֲרֵי, כֻּלְּהוּ מְשַׁבְּחָן וְאָמְרֵי שִׁירָתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר, אִלֵּין כֹּכְבַיָא דְּבִסְטַר דָּרוֹם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית י״ט:כ״ז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלהִים, אִלֵּין אִינוּן דְּבִסְטַר שְׂמָאלָא דְּאִתְכְּלִילוּ בִּימִינָא.
Over these three hosts there stands a sacred Hayah as chieftain. The chanting continues until daybreak. As soon as day breaks all those on the side of the South as well as the shining stars break out into song and praise to the Holy One, as we read: “When the morning stars sang together, and all the sons of God shouted for joy” (Job 38, 7), the morning stars being the stars of the South, the direction implied in the sentence: “And Abraham got up early in the morning” (Gen. 19, 27),
וּכְדֵין צַפְרָא נָהִיר, וְיִשְׂרָאֵל נָטְלֵי שִׁירָתָא וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּימָמָא, תְּלַת זִמְנִין בִּימָמָא, לָקֳבֵל תְּלַת זִמְנִין דְּלֵילְיָא. וְקָיְימִין אִלֵּין לָקֳבֵיל אִלֵּין, עַד דְּיִסְתַּלַּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא כְּדְקָא יְאוּת, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלַּק בְּהוּ בְּשִׁית אִלֵּין.
whilst the “sons of God” are those on the left side who merge themselves in the right. When daylight arrives Israel take up the song and offer praises to the Holy One three times a day, corresponding to the three watches of the night. Thus through the angels and Israel together the glory of God is proclaimed day and night with six litanies.
הַהוּא חֵיוָתָא קַדִּישָׁא דְּקָיְימָא עֲלַיְיהוּ לְעֵילָא קָיְימָא עַל יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּגִין לְאַתְקָנָא כֹּלָּא כְּדְקָא יְאוּת. מַה כְּתִיב בָּהּ (משלי ל״א:ט״ו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ אִלֵּין אִינוּן מַשִּׁירְיָין דִּלְעֵילָא, וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ אִלֵּין מַשִּׁרְיָין דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ יְקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלַּק מִכָּל סִטְרִין מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא הֲוָה (ס"א הוא) בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְימָא, וְכֹלָּא אִיהוּ בִּרְעוּתֵיהּ.
The sacred Hayah that is in charge of the chantings of the night on high similarly presides over the chantings of Israel here below; and all is performed in proper order. In regard to this one it is also written: “She riseth also while it is yet night and giveth food to her household, and a portion to her maidens” (Prov. 31, 15), where the “household” alludes to the heavenly hosts, whilst the word “maidens” signifies Israel here below. The Holy One is thus extolled both on high and here below.’
(איוב ט׳:ז׳) הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלא יִזְרָח. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, דָּא יוֹסֵף. וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתּוֹם, אִלֵּין אִינוּן אֲחוֹי דִּכְתִיב בְּהוּ וַאֲחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. דָּבָר אַחֵר הָאוֹמֵר לַחֶרֶס, דָּא יַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְּאָמְרוּ לוֹ הַכֶּר נָא. וְלא יִזְרָח, בְּשַׁעְתָּא דְּאִסְתַּלְקַת שְׁכִינְתָּא מִנֵּיהּ. וּבְעַד כֹּכָבִים יַחְתּוֹם, בְּגִין בְּנוֹי אִתְחַתַּם וְאַסְתִּים נְהוֹרָא דִּילֵיהּ, שִׁמְשָׁא אִתְחַשַׁךְ וְכֹכְבַיָא לָא נְהִירוּ בְּגִין דְּיוֹסֵף אִתְפָּרַשׁ מֵאֲבוֹי. וְתָּא חֲזֵי, מֵהַהוּא יוֹמָא דְהַהוּא עוֹבָדָא דְיוֹסֵף, אִתְפְּרַשׁ יַעֲקֹב מִשִּׁמּוּשָׁא דְּעַרְסָא וְאִשְׁתָּאַר אֲבֵלָא עַד הַהוּא יוֹמָא דְּאִתְבַּשַּׂר בְּשׂוֹרָה דְיוֹסֵף:
R. Simeon said: ‘The clause “Who commandeth the sun, and it riseth not” applies to Joseph, whilst the sequel, “and sealeth up the stars”, applies to his brethren, regarding whom he said, “And eleven stars bowed down to me.” Alternatively, “Who commandeth the sun” is an allusion to Jacob at the time his sons said to him: “Know now whether it is thy son’s coat or not”; “that it shineth not” is a reference to the time when the Shekinah departed from him; whilst “sealeth up the stars” implies that through his sons Jacob’s light was sealed and closed up, the sun for him was darkened and the stars did not shine-all because Joseph was separated from his father. And note that from the day on which Joseph disappeared Jacob abstained from marital intercourse and observed all the other rites of mourning until the day the good tidings of Joseph reached him.’