R. Eleazar then commenced to discourse on the verse: “O Lord, thou art my God, I will exalt thee, I will praise thy name, for thou hast done wonderful things” (Isa. 25, 1). ‘This verse’, he said, ‘contains the mystery of faith. “Lord” is the supreme mystery, the beginning of the supernal Point, the recondite and unknowable. “My God” refers to the still small Voice which is the first subject of interrogation.
“I will exalt thee”: all together. “I will praise thy name”: in fitting manner, this being the known Name. “For thou hast done wonderful things,’: this is the secondary light with which is invested the hidden ancient primordial light, the supreme grade, the primordial Adam.
The “counsels of old” are the two willow twigs1Nezah and Hod. whence comes all the counsel of the prophets. “Faithfulness and truth” are two things which are one, the river and the garden; the one issues from Eden and the other is watered from it. Thus we have here the whole mystery of faith.’
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (ישעיהו כ״ה:א׳) יְיָ אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ וְגוֹ'. הַאי קְרָא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ. יְיָ, רָזָא עִלָּאָה, שֵׁירוּתָא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה סְתִימָא דְּלָא יְדִיעַ. אֱלֹהַי, רָזָא (מלכים א י״ט:י״ב) קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, וְאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּקַיְּימָא לְשָׁאֲלָא, וְאַסְתִּים וְלָא יְדִיעַ, וְלֵית מַאן דְּאָתִיב עָלֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ סָתִים וְטָמִיר וְגָנִיז.
R. Eleazar then commenced to discourse on the verse: “O Lord, thou art my God, I will exalt thee, I will praise thy name, for thou hast done wonderful things” (Isa. 25, 1). ‘This verse’, he said, ‘contains the mystery of faith. “Lord” is the supreme mystery, the beginning of the supernal Point, the recondite and unknowable. “My God” refers to the still small Voice which is the first subject of interrogation.
אַתָּה, דָּא יְמִינָא, שֵׁירוּתָא דְּקַיְּימָא לְשָׁאֲלָא, וּלְאָתָבָא בֵּיהּ, וְהוּא כֹּהֵן עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ק״י:ד׳-ה׳) אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. מַאן עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. אֶלָּא כֹּהֵן עִלָּאָה דָּא, אִיהוּ דְּקַיְּימָא עַל דָּבָר, בְּגִין דְּהַהוּא דָּבָר לָא קַיְּימָא, אֶלָּא בִּימִינָא. וְהַהוּא דָּבָר מַאן אִיהוּ. מַלְכִּי צֶדֶק, כַּךְ שְׁמֵיהּ. וּמַאי דְּאָמַר דִּבְרָתִי, בְּגִין דְּאִתְקְשַׁר בֵּיהּ בְּדָוִד. וְכָל מִלֵּי שְׁבָחָא דִּילֵיהּ, בְּהַהוּא דָּבָר אַתְיָין. וְעַל דָּא דִּבְרָתִי. וּבְגִין כָּךְ, אַתָּה דָּא כֹּהֵן. וְהָא אוֹקִימְנָא, דִּתְלַת דּוּכְתֵּי אִינּוּן, דְּאִקְרֵי כָּל חַד אַתָּה.
and is also the supernal Priest. We have further laid down that there are three places each of which is called “thou”.
אֲרוֹמִמְךָ כֻּלָּא כַּחֲדָא. אוֹדֶה שִׁמְךָ כְּדְקָא יָאוּת, וְהַאי שֵׁם יְדִיעַ. כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, כִּסּוּיָא וּלְבוּשָׁא, לְאִתְלַבְּשָׁא נְהוֹרָא סְתִימָא עַתִּיקָא, רֵאשִׁיתָא דַּרְגָּא עִלָּאָה, אָדָם קַדְמָאָה, טְמִירָא בְּכִסּוּיָא דִּנְהוֹרָא אַחֲרָא.
“I will exalt thee”: all together. “I will praise thy name”: in fitting manner, this being the known Name. “For thou hast done wonderful things,’: this is the secondary light with which is invested the hidden ancient primordial light, the supreme grade, the primordial Adam.
דָּבָר אַחֵר כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, כִּי עָשִׂיתָ אָלֶ"ף. וּמַהוּ אָלֶף. הָא תָּנֵינָן, אָלֶ"ף בֵּי"ת, אָלֶף בִּינָה. אֲבָל דִּיּוּקְנָא דְּא', אִיהוּ תְּלַת סִטְרִין. רֵאשִׁית דְּרָזָא עִלָּאָה דְּאָדָם קַדְמָאָה. בְּגִין, דִּבְדִיוּקְנָא דְּא', אִית תְּרֵין דְּרוֹעִין, חַד מִכָּאן, וְחַד מִכָּאן, וְגוּפָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. וְאִיהוּ רָזָא דְּיִחוּדָא, א'. וּבְגִין כָּךְ אָלֶף לְחוּשְׁבְנָא אֶחָד, וְהַיְינוּ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא. וְרַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר הָכִי, כִּי עַשִׂיתָ פֶּלֶא, פֶּלֶא דָּא הוּא חַד דַּרְגָּא מֵאִינּוּן פְּלָאוֹת חָכְמָה. וּמַאן אִיהוּ. דָּא (איוב כ״ח:ז׳) נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט. וְאִיהוּ פֶּלֶא.
Rab Hamnuma the Elder said that “wonderful things” is a grade of the wonders of wisdom, to wit, “a path which no bird of prey knoweth” (Job 28, 7).
עֵצוֹת מֵרָחוֹק קָרָא לְהַאי בְּקַדְמִיתָא פֶּלֶא, וְהָכָא אָמַר פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק. אֶלָּא הָתָם אִצְטְרִיךְ לְמִמְנֵי שִׁית סִטְרִין לְדַרְגִּין עִלָּאִין, (ישעיה ו) פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. וְהָכָא, לָא אָתָא לְמִמְנֵי חוּשְׁבָּנָא. אֲבָל עֵצוֹת מֵרָחוֹק מַאי נִינְהוּ. תְּרֵי בַּדֵי עֲרָבוֹת. דְּכָל עֵיטָא דִּנְבִיאֵי מִתַּמָּן אַתְיָא. אִינּוּן אִקְרוּן עֵצוֹת מֵרָחוֹק. אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵין דְּאִינּוּן חַד, נָהָר וְגַן. דָּא נָפִיק מֵעֵדֶן, וְדָא אִשְׁתְּקֵי מִינֵּיהּ. הָא הָכָא, כָּל רָזָא סְתִימָא דִּמְהֵימְנוּתָא.
The “counsels of old” are the two willow twigs1Nezah and Hod. whence comes all the counsel of the prophets. “Faithfulness and truth” are two things which are one, the river and the garden; the one issues from Eden and the other is watered from it. Thus we have here the whole mystery of faith.’