UP to this time Israel were bringing “the produce of the earth”, that is to say, an earthly product (barley), literally, and they occupied themselves therewith and found therein their link (with the divine). God said: I gave you manna in the wilderness from the place which is called “heaven”, and now you bring before me barley (for the Omer).
The truth is that this offering had the same significance as the offering brought by the wife of the jealous husband, which was also of barley, and was to show that the Community of Israel was not unfaithful to the Holy King.1The first 9 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.
This was brought for seven full weeks, and then the Holy King came to join the Community of Israel and the Torah was given to Israel.1The last 47 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.
וּבְיוֹם (במדבר כ״ח:כ״ו) הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיְיָ' בְּשָׁבוּעוֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (דברי הימים א ט״ז:ל״ג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְיָ' כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, דְּיַדְעִין אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְאַחֲדָן בִּשְׁמֵיהּ (כל יומא). וַוי לְאִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא לֵית לוֹן חוּלָקָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ, לָא בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. מַאן דְּזָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, זָכֵי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהָכִי תָּנֵינָן, (שיר השירים ז׳:י׳) דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן בְּהַהוּא עָלְמָא, שִׂפְוָותַיְיהוּ מְרַחְשָׁן תַּמָּן אוֹרַיְיתָא.
AND ON THE DAY OF THE FIRSTFRUITS WHEN YE BRING A NEW OFFERING TO THE LORD IN YOUR WEEKS, ETC.
תָּא חֲזֵי, עַד הַשְׁתָּא אַקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תְּבוּאַת הָאָרֶץ ודַּאי. וְאִתְעַסְּקוּ בֵּיהּ, וְאִתְקַשָּׁרוּ בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא. וְאַף עַל גַּב דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח, דִּינָא בִּשְׁלָמָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. (ס"א דעלמא אתנהיג ביה) וְאַקְרִיבוּ שְׂעוֹרִים, בְּגִין דְּאִיהוּ קַדְמָאָה מִכָּל שְׁאָר תְּבוּאָה, וּמִן קַדְמָאָה מִתְקָרְבָא, וְלָא מֵהַהוּא דְּמִתְאָחֵר, דְּהָא אֲחִידוּ קַדְמָאָה, דְּיִשְׂרָאֵל אִתְאֲחָדוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכָא הוּא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא יָהַבִית לְכוּ מָן בְּמַדְבְּרָא, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, דִּכְתִּיב, (שמות ט״ז:ד׳) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְאַתּוּן מְקָרְבִין קַמַּאי שְׂעוֹרִים.
UP to this time Israel were bringing “the produce of the earth”, that is to say, an earthly product (barley), literally, and they occupied themselves therewith and found therein their link (with the divine). God said: I gave you manna in the wilderness from the place which is called “heaven”, and now you bring before me barley (for the Omer).
וְרָזָא דְּמִלָּה, זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, חָסֵר. אַזְהֲרוּתָא לְנָשֵׁי עָלְמָא, דְּלָא יִשְׂטוּן תְּחוֹת בַּעֲלֵיהוֹן. וְאִי לָאו, קֶמַח שְׂעוֹרִים זְמִינָא לְקָרְבָא. וּמִמִּלָה חֲדָא, אִשְׁתְּמוֹדָע מִלָּה אָחֳרָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁקְרַת בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא לְעָלְמִין. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תַּוָּוהַת, (במדבר ה׳:כ״ט) אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, בְּגִין כַּךְ דִּינָא דְּהַאי אִתְּתָא מֵאַתְרָהָא קָא אַתְיָיא. וּמַאן הוּא אַתְרָהָא הַהוּא דִּכְתִּיב בָּהּ (משלי ל״א:י׳) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. (משלי י״ב:ד׳) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ.
The truth is that this offering had the same significance as the offering brought by the wife of the jealous husband, which was also of barley, and was to show that the Community of Israel was not unfaithful to the Holy King.1The first 9 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.
וְהַהוּא קֶמַח שְׂעוֹרִים, דְּאַיְיתִית הַהִיא אִתְּתָא, מִנְחַת קְנָאֹת אִתְקְרֵי, חָסֵר, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הָכִי אִקְרֵי. וְעַל דָּא, בְּפִנְחָס כְּתִיב, (במדבר כ״ה:י״ג) תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, דְּקִנְאָה הָכָא אִתְאֲחָד, דְּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי בְּרִית, קִנְאָה אִתְּעָרַת עָלֵיהּ, וְעַל דָּא קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. תָּא חֲזֵי, קֶמַח שְׂעוֹרִים, הַאי עוֹמֶר, דְּכֵיוָן דְּהֲוָה מָטָא לְרֵיחַיִּן דִּגְרוּסוֹת, מְפִיקִין מִנֵּיהּ עִשָּׂרוֹן מְנוּפֶּה בְּי"ג נָפָּה.
וְדָא שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, לְבָתַר דְּסַלְּקִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת אִלֵּין, אָתָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְאִזְדַּוְּוגָא בָּהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת. וּכְדֵין אִתְעֲטָּר מַלְכָּא בְּיִחוּדָא שְׁלִים, וְאִשְׁתְּכַח אֶחָד לְעֵילָּא וְתַתָּא. וְכַד אַתְּעַר מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמָטָא זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא. כָּל אִינּוּן אִילָנִין דִּמְבַכְּרֵי אִבַּיְיהוּ, סַלְּקִין שִׁירָתָא. וּמַאי אַמְרֵי בְּשַׁעֲתָא דִּמְלַקְטֵי לְהוֹן, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (תהילים ק״ג:י״ט) יְיָ' בַּשָׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. (תהילים ל״ו:ו׳) יְיָ' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ. וּכְתִיב, (ישעיהו נ״ה:י״ב) וְכָל עֲצֵי הַשָׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף.
This was brought for seven full weeks, and then the Holy King came to join the Community of Israel and the Torah was given to Israel.1The last 47 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.