We have learnt that on this day all joy and all illumination and all forgiveness depend on the Supernal Mother from whom issue all springs. Then all the lights shine with glad brightness until all is firmly established, and all judgements are also bathed in light and punishment is not inflicted.
It is written: “Howbeit (ach) on the tenth day of this seventh month is the day of atonement, and ye shall afflict your souls” (Lev. 23, 27). What is the force here of the word ach (only)?
When used in connection with the Passover (Ex. 12, 15) we derive from it the lesson that on half of the day preceding the Passover the eating of leaven is permitted and on half it is forbidden.1v. T. B. Pesahim, 28b. Shall we say that here also it teaches that half the day eating is permitted and half forbidden?’ R. Simeon replied: ‘It goes here with the words “ye shall afflict your souls”, and signifies that the real affliction is only in the second half of the day.’
FOR ON THIS DAY HE SHALL ATONE FOR YOU. R. Eleazar said: ‘We should expect here, “l shall atone for you”. The “he”, however, signifies that the Jubilee sends forth streams to water and replenish all on this day, and this “for you”, to purify you from all sins, so that judgement should have no power over you.’
R. Judah said: ‘Happy are Israel in that God took pleasure in them and sought to purify them so that they might belong to his Palace and dwell therein.’
(ויקרא ט״ז:כ״ט) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בֶּעָשׂוֹר דַּיְיקָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָא אִתְּמַר נַפְשׁוֹתֵיכֶם וַדַּאי. דְּהָא בְּנַפְשָׁא תַּלְיָא מִלְּתָא, וּבְגִין כַּךְ, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מִתְּשִׁיעָאָה, יַתִיר מִיּוֹמָא אָחֳרָא. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי מִלָּה אִתְּמַר בְּגַוְונָא אָחֳרָא, וְכֹלָּא שַׁפִּיר, וְהַאי וְהַאי מִלָּה חֲדָא, וְכָל חַד בְּאַתְרֵיהּ, וְהָכִי הוּא.
IN THE SEVENTH MONTH ON THE TENTH DAY OF THE MONTH. The allusion of the “tenth” is as we have explained.
וְתָאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, כָּל חֵידוּ, וְכָל נְהִירוּ, וְכָל וַותְּרָנוּתָא דְּעָלְמִין, כֻּלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִימָּא עִלָּאָה, דְּכָל מַבּוּעִין נַגְדִּין וְנָפְקִין מִנָּהּ. וּכְדֵין נְהִירִין כָּל אִינּוּן בּוּצִינִין, וְנַהֲרִין בִנְהִירוּ בְּחֶדְוָותָא, עַד דְּמִתְבְּסַם כֹּלָּא. וּכְדֵין כָּל אִינּוּן דִּינִין אִשְׁתְּכָחוּ בִּנְהִירוּ, וְדִינָא לָא אִתְעָבִיד, וְעַל דָּא תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם.
We have learnt that on this day all joy and all illumination and all forgiveness depend on the Supernal Mother from whom issue all springs. Then all the lights shine with glad brightness until all is firmly established, and all judgements are also bathed in light and punishment is not inflicted.
אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוֹקִים לָהּ מֹר, מִן גּוּפָא דְּמַתְנִיתָא, לָא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, עַד שֶׁכָּפְרוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ׳:א׳) אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, וְהָא אִתְּמַר. קְרָא אַחֲרִינָא אַשְׁכַּחְנָא בְּהַאי, דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ב:ט״ז) רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, בֵּית דָּוִד אִקְרֵי, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו ב׳:ה׳) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ'. בֵּית יַעֲקֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ס׳:ז׳) וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ', דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וְנָטַע הַאי גַּן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בֵּיהּ עִם צַדִּיקַיָּיא, דְּבֵיהּ שַׁרְיָין.
תָּאנָא, כְּתִיב אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא וְגוֹ' וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. וּכְתִיב וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ'. אַךְ דִּכְתִּיב, מַאי קָא בָּעֵי הָכָא. אָמַר לֵיהּ, לְמִעוּטָא קָא אַתְיָא. דְּכֵיוָן דְּאָמַר וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, אָמַר לְבָתַר אַךְ בֶּעָשׂוֹר. אַךְ עָשׂוֹר מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּבֶעָשׂוֹר תַּלְיָא מִלְּתָא.
It is written: “Howbeit (ach) on the tenth day of this seventh month is the day of atonement, and ye shall afflict your souls” (Lev. 23, 27). What is the force here of the word ach (only)?
אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, (שמות י״ב:ט״ו) אַךְ בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם, וְתָנֵינָן אַךְ חִלֵּק, חֶצְיוֹ אָסוּר בַּאֲכִילַת חָמֵץ, וְחֶצְיוֹ מוּתָּר. אוּף הָכָא אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, אֵימָא דְּחֶצְיוֹ אָסוּר בַּמְּלָאכָה (נ"א באכילה), וְחֶצְיוֹ מוּתָּר. אָמַר לֵיהּ אוּף הָכָא בִּוְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם תַּלְיָא, דְּהָא עִנּוּי לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא מִפַּלְגּוּת יוֹמָא וּלְהָלְאָה, וְשַׁפִּיר הוּא אַךְ חִלֵּק בִּוְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם.
When used in connection with the Passover (Ex. 12, 15) we derive from it the lesson that on half of the day preceding the Passover the eating of leaven is permitted and on half it is forbidden.1v. T. B. Pesahim, 28b. Shall we say that here also it teaches that half the day eating is permitted and half forbidden?’ R. Simeon replied: ‘It goes here with the words “ye shall afflict your souls”, and signifies that the real affliction is only in the second half of the day.’
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב, (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַּיוֹם הַזֶה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְגוֹ'. אֲכַפֵּר עַלֵיכֶם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְאַכְלְלָא יוֹבְלָא, דְּנָגִיד מַבּוּעֵי לְאַשְׁקָאָה בְּהַאי יוֹמָא לְכָל עִיבָר, לְאַרְוָאָה כֹּלָּא, וּלְאַשְׁקָאָה כֹּלָּא. וְדָא עֲלֵיכֶם, כְּלוֹמַר, בְּגִינֵיכוֹן לְדַכְּאָה לְכוֹן בְּהַאי יוֹמָא, דִּכְתִּיב לִפְנֵי יְיָ' תִּטְהָרוּ. וְלָא יִשְׁלוֹט עָלַיְיכוּ דִּינָא.
FOR ON THIS DAY HE SHALL ATONE FOR YOU. R. Eleazar said: ‘We should expect here, “l shall atone for you”. The “he”, however, signifies that the Jubilee sends forth streams to water and replenish all on this day, and this “for you”, to purify you from all sins, so that judgement should have no power over you.’
רִבִּי יְהוּדָה, אָמַר זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ חוֹבָה, בְּגִין דִּיהוֹן בְּנֵי הֵיכָלֵיהּ, וִידוּרוּן בְּהֵיכָלֵיהּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ'.
R. Judah said: ‘Happy are Israel in that God took pleasure in them and sought to purify them so that they might belong to his Palace and dwell therein.’