R. Hiya discoursed on the verse: “Behold a day of the Lord cometh when thy spoil shall be divided in the midst of thee” (Zech. 14, 1). ‘This day’, he said, ‘has been fixed from the creation of the world for punishing the wicked and for God to take vengeance on those that afflict Israel. That day ever comes and stands before God, and calls upon Him to execute judgement on the heathen.’
R. Isaac said: ‘God has two Days: one that stays with Him and one that comes before Him, and with these He makes war on all. And when that Day comes to make war, it unites with another Day, and they join arms and make war on high and low, as it is written: “For there is a day to the Lord of Hosts upon all that is proud and haughty and upon all that is lifted up, and it shall be brought low” (Isa. 2, 12).’
R. Simeon drew a similar lesson from the verse: “And if a woman have an issue of her blood many days”, etc. (Lev. 15, 25).’ ‘The “blood” is that referred to in the verse, “The sword of the Lord is filled with blood” (Isa. 34, 6). “Not in the time of her impurity”, as we have learnt, that the wicked bring punishment on the world before its time. “Or if she hath an issue beyond the time of her impurity”: this implies an excess of punishment, as it is written, “I will chastise you still more seven times for your sins” (Lev. 26, 18).
“All the days of the issue of her uncleanness”: this means that the wicked with their sins pollute both themselves and the sanctuary, and bring an unclean spirit upon themselves; but in time to come God will purify Israel and remove from them the unclean spirit.’
(ויקרא ט"ז) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (זכריה י״ד:א׳) הִנֵּה יוֹם בָּא לַיְיָ' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, הִנֵּה יוֹם יָבֹא, מַאי, הִנֵּה יוֹם בָּא. אֶלָּא שֶׁכְּבָר בָּא, עַד לָא אִבְרֵי עָלְמָא, וְהוּא יוֹם דְּבֵיהּ יַעְבִיד דִּינָא לְחַיָּיבַיָּא. וְהוּא יוֹם דְּבֵיהּ יִתְפְּרַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן דְּעָקוּן לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. הַאי יוֹם בָּא וְקָאִים קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבַע מִנֵּיהּ לְמֶעְבַּד דִּינָא וּלְשֵׁצָאָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (זכריה י״ד:ב׳) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'.
R. Hiya discoursed on the verse: “Behold a day of the Lord cometh when thy spoil shall be divided in the midst of thee” (Zech. 14, 1). ‘This day’, he said, ‘has been fixed from the creation of the world for punishing the wicked and for God to take vengeance on those that afflict Israel. That day ever comes and stands before God, and calls upon Him to execute judgement on the heathen.’
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, תְּרֵין יוֹמִין אִינּוּן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַד שָׁארֵי עִמֵּיהּ, וְחַד אָתֵי לְקַמֵּיהּ, וּבְאִלֵּין עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קְרָבִין בְּכֹלָּא. וְכַד הַאי יוֹמָא, אָתֵי לְאַגָּחָא קְרָבָא, אִזְדְּוַּוג בְּהַהוּא יוֹמָא אָחֳרָא, וְנָטִיל זַיְינִין עַל זַיְינֵיהּ, וְאָגַח קְרָבָא בְּכֹלָּא, בְּאִינּוּן רָאמִין וּנְמוּכִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ב׳:י״ב) כִּי יוֹם לַיְיָ' צְבָאוֹת, עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל.
R. Isaac said: ‘God has two Days: one that stays with Him and one that comes before Him, and with these He makes war on all. And when that Day comes to make war, it unites with another Day, and they join arms and make war on high and low, as it is written: “For there is a day to the Lord of Hosts upon all that is proud and haughty and upon all that is lifted up, and it shall be brought low” (Isa. 2, 12).’
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ וְגוֹ'. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ' מָלְאָה דָם. מָלְאָה דָם וַדַּאי, דִּכְתִּיב כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דניאל ט׳:י״ד) וַיּשְׁקוֹד יְיָ' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ. דְּתָנֵינָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים פּוּרְעָנוּתָא לְעָלְמָא, חַיָּיבַיָּא מְקַדְּמִין פּוּרְעָנוּתָא בְּחוֹבֵיהוֹן לְמֵיתֵי לְעָלְמָא, אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ. הַיְינוּ (ויקרא כ״ו:י״ח) וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, מַהוּ וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה. אוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינָא, וְאֶתֵּן דָּמָא עַל דָּמָא, יַתִּיר עַל מַה דְּאִית בְּהַהוּא חֶרֶב לַיְיָ' מָלְאָה דָם.
R. Simeon drew a similar lesson from the verse: “And if a woman have an issue of her blood many days”, etc. (Lev. 15, 25).’ ‘The “blood” is that referred to in the verse, “The sword of the Lord is filled with blood” (Isa. 34, 6). “Not in the time of her impurity”, as we have learnt, that the wicked bring punishment on the world before its time. “Or if she hath an issue beyond the time of her impurity”: this implies an excess of punishment, as it is written, “I will chastise you still more seven times for your sins” (Lev. 26, 18).
כְּתִיב, (בראשית ח׳:כ״א) לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם. מַהוּ לֹא אוֹסִיף. אֶלָּא, לָא אֶתֵּן עוֹד תּוֹסֶפֶת לְהַהוּא חֶרֶב, אֶלָּא כְּגַוְונָא דְּיָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. וְהָא כְּתִיב וְיָסַפְתִּי. אֶלָּא לְיַסְּרָה כְּתִיב, וְלָא לְשֵׁיצָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אוֹ כִּי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ.
כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ. מַהוּ כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ. אֶלָּא חַיָּיבַיָּא מְסָאֲבִין בְּחוֹבֵיהוֹן לְגַרְמֵיהוֹן, וּמְסָאֲבִין לַאֲתַר אָחֳרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר י״ט:כ׳) כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ' טִמֵּא. וְאִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא עָלַיְיהוּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְאַעְבְּרָא לְהַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא מֵעָלְמָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:א׳) לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא. וּכְתִיב (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. מִן הָאָרֶץ וַדַּאי. (מאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי)
“All the days of the issue of her uncleanness”: this means that the wicked with their sins pollute both themselves and the sanctuary, and bring an unclean spirit upon themselves; but in time to come God will purify Israel and remove from them the unclean spirit.’