אל"ב שמע והקשב עניינו של ר"ה ואחר תדבר דע שהקב"ה מנהיג את בריותיו ע"י מדותיו הן לדין הן לרחמים הוא שנאמר הרועה בשושנים והשושנים הם ו' עליון הרומזים בו' קצוות וכשהוא מרחם על הבריות מרחם בדרך אחד מדרכי הרחמים והוא החסד, ובשעת הכעס אחד מדרכי הדין הוא הפחד, וזהו תקיעת שופר אשר ממנו יוצא הדין והרחמים, תרועה ושברים דין, תקיעה רחמים, ואנו מעוררין מדותיו של הקב"ה להליץ בעדנו טובה כי בהיות כנ"י אשר אליה המקטרגים באים כי משם נאחזים והיא בין המכריעין והם התקיעות לפנים ולאחריה לא ימצאו המקטריגים מקום לבא אליה, כי בהיותה כלולה ברחמים והיא התרועה בין ב' התקיעות אז יתגלגלו רחמיו עלינו בשובינו מעונותינו ונהפך מה"ד ברחמים, זהו שהרמיז אשרי העם יודעי תרועה שהכוונה מקרבי התרועה שהיא כנ"י אל הרחמים שהוא הת"ת, כענין וידע אדם את חוה אשתו שפירושו קרבה אל הדעת, ובי"כ תקעו שופר בציון לרמוז ברחמים כי ציון היא משך הו' והריעו בהר קדשו הוא ירושלים הרומז בדין, וע"כ שופר של מקדש שהיו תוקעין בר"ה מצופה זהב כי עומד בירושלים וביהמ"ק ותוקע והזהב רומז בדין, ושל תענית פיו מצופה כסף כי כסף מורה רחמים והתענית הם מורים רחמים.
He said to me, my son, hear and listen the matter of Rosh Hashanah After it, we will speak. You should know that Hakadosh Boruch Hu, he runs creation and he understands it through his traits (middotav = his attributes, the lower 7 sefirot). Whether it is for judgement or for mercy. That is what is written - he who shepherds among the roses(?) and the roses are the six upper haromzim(? Neither of us recognize this word. We disagree as to whether there are six roses and they are the upper thorns, or whether there are roses and there are six thorns. Or haromez(?) may mean "hint", as in hinting at something). So that when he has mercy on the creations, he has mercy in one of the ways, from his ways of mercy, and that way is kindness(Chesed). In the time of anger, one of the ways of judgement(Din) is Pachad (lit. fear, another name for Netzach). This is blowing the shofar, from which emanates the Din and the Rachamim (= tiferet). The truah (9) and shevarim (3) blasts are the Din, tekiyah (1) is mercy. And we arouse the traits of Hakadosh Boruch Hu to arouse/bring about goodness on our behalf. Kenesset Yisrael (assuming that is what כי means), against whom the accusers (Heb. katurgim) come, because from there they are grabbed, and it is among that which hold them back, and that is the tekiyah blasts that are before and after. The accusers will not find any place to come to it. Since it is surrounded by Rachamim, that is, the teruah surrounded by two tekiyah blasts, mercy will be around (upon? before?) us, with our repentance from our sins, and the attribute of judgment (מהד = middas haDin, attribute/sefirah of din) is replaced with Rachamim. This is that which is hinted: praiseworthy is the nation that knows the teruah blast, that the intention is the ones who bring forth the teruah blast (that is כני = kenesses Yisrael), to the mercy, which is the tekiyah tekiyah (if that's what ת''ת means). This is similar to the matter in the verse, ''And Adam knew Chava'', whose explanation is becoming close to knowledge (Heb. da'at or da'as, which is the child of Chochmah and Binah that may be the active manifestation of keter, or a sefirah in its own right, depending on version of kabbalistic doctrine. I am not certain whether its usage here means the sefirah, or the simpler meaning of "just knowledge".) And on Yom Kippur, ''both shofar and Tziyon'' (Yoel 2:1, first half) (like Eretz Tziyon?), to signal/indicate mercy, as Tziyon is an extension of the six (roses? thorns?), ''Sound an alarm on the mountain of his holiness'', (Yoel 2:1, second half) which is Yerushalayim, which is signaled(?) in judgement. And therefore, the shofar of the Beis haMikdash, with which they would blow on Rosh Hashanah, was coated with gold because it was standing in Yerushalayim and the Beis haMikdash, and they would blow and the gold would hint at the din. And the shofar they would blow on a (public) fast day (a type of fast day done in times of severe drought, see Maseches Tainis), was coated in silver instead. Because the silver inspires mercy, and on a fast day you are looking for mercy.
3
ודע בני כי הקול היוצא מהשופר כלול בסוד מים ורוח ואש והרוח הוא הבינה מים ואש הם הזרועות הוא שאמר ר"ש בן יוחאי רוח היוצא מהשופר כלול באש ומים ונעשה קול אחד בלי פירוד, וכשאנו תוקעין למטה מתעלה זה הקול הכולל דין ורחמים הם הד"ו פרצופים דוגמת ב' הזרועות למעלה ומתיחד באחדותו היא הבינה ודוחה כל המקטרגים, ובהיות דחוי במקטרגים הפתח פתוח והתפלה נכנסת והמלך שהוא הבינה קם מכסא הדין ומרחם על כנ"י, כי הקול למטה פועל למעלה בלי ספק כי הקב"ה המציא מציאות מלמעלה למטה וכשהתעוררות רוצה לעלות מציאותו עולה, והוא כענין רוח האדם המכניס ומוציא הבל וכניסתו הוא סבת יציאתו כי תחלה נכנס ואחר יוצא, כן י"ת ויתעלה אין סוד התעוררות המציאות יוצא מלמעלה עד שיעלה מלמטה לשוב למקום תולדתו ואז התעוררות מלמעלה יוצא כבתחלה, וכיוצא בזה אמר ר"ש בן יוחאי אם תבין איך מתפשט היונה או תור כשמקריבין אותה לכמה סטרין וחיילין שאין להם שיעור או כשמקריבין בהמה אחת כן בתקיעה שופר מתפשטין כמה חיילין וכמה סטרין לאין מספר, ובא וראה מנר אחד מתמלא כל העולם נרות דולקין כמה אלף אלפים שמדליקין ממנו, הוא שאמר ר' יהודא בר נחמן משום ר' לוי כשמעלים הדין הוא כנ"י הבינה יושבת על כסא דין, וכשתוקעין בשופר מיד הופך מדת הדין למדת הרחמים וכשמריעין עולה בדין וכשתוקעין עולה ברחמים, וזה סדר הדין, כשהבינה יושבת על כסא דין העולם עומד בדין מדת הדין עומדת בשמאלו ומדת הרחמים בימינו ומריבות זו עם זו לפני הבינה, מדה"ד אומרת שפוט את העולם בדין כי לא יצאתי לפועל לבטלה ואם תשפוט ברחמים יש בו עול שחטאו ואינו נפרע אלא שלם להם כפעלם.
...(Key terms: matziyos = a certain thing that exists in reality. Hisorerus = inspiration-ish) And know, my son, the sound that emanates from the shofar is included in the secret of the water, wind (Heb. ruach), and fire, and ruach is binah water and fire are the arms (Chesed and Gevurah?). This is what Rabbi Shimon ben Yochai said (Zohar?): The sound/wind/ruach that emanates from the shofar includes fire and water, and it becomes one sound without separation. When we blow below (in assiyah), this sound, which includes Din and Rachamim, rises up (to the higher worlds), they are the four and six partzufim. (I'm not sure what it means by "four *and* six"). It is similar to the two arms above. And it becomes unified in its unity, that is, the Binah, and it pushes away all the accusers (Heb. katurgim). And when there is dispersal among the accusers, the opening is opened and the prayers enter. (Reference to Gates of Repentence on Yom Kippur?) And the king, who is Binah (presumably this refers to HKB, or at least Keter?), he rises from the throne of judgement, and has mercy on Klal Yisrael. Because the sound below has an effect above, without uncertainty, because Hakadosh Boruch Hu brought into existence matziyos (Heb. difficult - more accurately, a certain thing that exists in reality), from above (Atzilut?) to below (Assiyah?), hisorerus so when it wants to go up, this reality goes up/rises. (Heb. difficult). And this is late the spirit (ruach) of a person, who brings in and releases air, and its entering is the reason why it exists. Because first it goes in, and afterwards it goes out. Yes, י''ת (abbreviation, but we do not know for what. Yitbarach = he will be blessed?), and it (He?) will rise (rises?), the secret of hisorerus of the matziyos does not go out above, until it rises from below, to return to the place of its creation, and then the hisorerus will go out from above like originally. And similar to this, Rabbi Shimon ben Yochai said, if you understand how the influence spreads out when you bring the dove offering or the pigeon offering, the ??? (word סטרין unknown to us - plural of "sater"?) and legions(?), which have no number to them (ie they are countless), or when you bring one animal, then so too that happens with blowing the shofar, spread out many legions and many (???) with no count. Come and see from one candle that fills the whole world with lit candles. How many thousands and thousands that are lit from them! This is what Rabbi Yehuda bar Nachman said in the name of Rabbi Levi, when they bring up the judgement (Din), that is, the congregation of Israel (via the shofar), then the understanding (Binah) sits on a seat of judgement. (Wedebated the meaning of this. I believe it to be both literal and metaphorical. Literal in that Gevurah, AKA Din, is in fact below Binah in the etz chaim, and so "bringing up" Din can mean it literally moving up until it is right below Binah so that Binah can "sit" on it. It may also refer metaphorically to Hashem's judgement on Rosh Hashanah being tempered by His understanding.) And when we blow a tekiyah blast with the shofar, immediately, the attribute of judgement (Din) is reversed to the attribute of mercy (Rachamim), and when we blow a teruah blast, it goes up as judgement. And when we blow a tekiyah blast, it goes up as mercy. (we have tekiyah twice, and its description is slightly different each time. Significance unclear.) And this is the order of judgement. And when the binah sits on the seat of judgement, the world stands in judgement. The attribute of judgement is on His (HKB)'s left, and the attribute of mercy stands on His right side. And they fight with each other in front of Binah. The attribute of judgement says (word "says" is feminine), "I have not gone out to work for naught. If you judge with mercy, there are those who sinned, and it is not collected from. Rather, pay back to them like what they did."
4
ומדת הרחמים אומרת אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד ר"ל לכן שיתף הקב"ה דין ברחמים לדונם ברחמים שאם ידינם בדין מ"י יעמוד עם בניה כולם יבטלו, מדה"ד אומרת רשע בעונו ימות לא יתחייבו כל העולם כליה כי יש קיום בעולם ע"י הצדיקים והרשעים ימותו, ומדת הרחמים אומר כי לא אחפוץ במות המת ר"ל הרשע כי אף הוא ישוב ומקבל שבים ה' ואם ימות א"כ מה יהיה בדרך התשובה.
And the attribute of mercy says (also feminine) (quoting Psalms 130:3),"If you keep a count of sins, oh Lord, who will survive? Heaven forbid!" Therefore, Hashem joins Din and Rachamim, for if he would judge them with Din alone, ??? (מ''י unclear acronym), who will stand with all her sons? All of them will be destroyed. And the attribute of judgement says, "A sinner should die for his sins (and no one else). The entire world should not deserve destruction! There is enough to sustain the world, through the hands of the righteous. And the wicked ones should die." And the attribute of compassion says (also a (paraphrase of a) pasuk), "He does not desire the dead to die," that is, the wicked, for also he can repent, and Hashem accepts repenters. And if he dies, if so, what is there in the way of teshuvah(?)
5
ומדה"ד אומרת בפשע יעקב כל זאת ר"ל שלא יהיה רשע גמור אבל בגמור ימות, ומדת הרחמים אומר לא עתה יבוש יעקב שאינו בזה הכת, ומדה"ד אומרת נהי שהיא זוטר בעון ולא יבוש מ"מ פוקד עון אבות על בנים ר"ל יחליפו ויקבלו עונם, ומדת הרחמים אומר לא ימותו אבות על בנים ר"ל יתחלפו אבות לחזור לבנים, מדה"ד אומרת אף אני אעשה זאת לכם ר"ל שהאף וגם המדה הנקראת אני היא הנקראת זאת לכם יהיה לקחת הדין, מדת הרחמים אומר למעני למעני אעשה ר"ל אדון עמהם ברחמים למען שמך שהוא עמהם בטובתם ובגלותם.
...And the attribute of judgement says, (paraphrasing "For the transgression of Ya'akov, and for the sins of the house of Israel", Michah 1:5) "For the transgression of Ya'akov, all this", this means to say, that there should never be any complete sinners, because complete sinners should die, and the attribute of mercy says "No more shall Ya'akov be shamed(, no longer his face grow pale", Isaiah 29:22), and the attribute of judgement says, "It is true that a small amount of sins should not be shamed, but at the same time, remember the sins of the fathers onto the sons (unto the fourth generation)", that is, they will exchange and accept their sins. And the attribute of mercy says, "But the pasuk also says that the father should not die for the son's sins!", meaning, the father should swap to return to the sons(? Meaning, neither should take responsibility for the other) And the attribute of judgement says, "I in turn will do this to you: (I will wreak misery upon you—consumption and fever, which cause the eyes to pine and the body to languish; you shall sow your seed to no purpose, for your enemies shall eat it." Vayikra 26:16), meaning, the anger and attribute of ani (א-נ-י: self? God referring to God's self?) That is what is called, this is for you, it will be the taking of judgement. The attribute of mercy replies, "For my sake, my sake I will do, ( Lest [My name] be dishonored! I will not give My glory to another." Isaiah 48:11), meaning, I will do judgement with them, with mercy, for the sake of Your name, that he is with them in their goodness and their exile.
6
וכוונת הענין כי הבינה סדרה ותקנה כל הדברים על דרך אמת ומשפט ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, ואע"פ שהבינה יודעת באמת לא ידין בלתי תובע ונתבע ובעדים, והוא בדוגמא זה הבינה מינתה תובע שהוא השטן לתבוע הדין מבני העולם ועדים עיני ה' הרואים ומשגיחים במעשה בני אדם בסתר ובגלוי, וזהו מה שארז"ל שאם אדם עובר עבירה בסתר קורות ביתו מעידים עליו והם עיני הש"י קורות העטרה וחיזוקא.
... And the intention of the matter is, Binah set up an arranged all the matters/things in the manner of truth and judgement and the kingship/government (in context, court) of the firmament (arguably heavens, but *not* shamayim. Rakia is typically translated as firmament I believe) is like the kingship/government of the Earth. Even though the Binah truly knows the truth, it will not judge without a plaintiff and witnesses. And it, in this form, the Binah appoints a litigator/a plaintiff, which is the Satan, to litigate the judgement from the people of the world. And the witnesses are the eyes of Hashem, which see and watch over the actions of people hidden and visible. (Here, Sefirah Binah appears to refer to Hashem's ideation, as distinct from God's eyes, meaning vision). This is what Chazal said, "If someone is to commit an aveira in secret, the beams of his house testify against him." These are the eyes of Hashem. The beams of the crown and strengthening.(Heb. unclear)
7
והבינה דנה דין אמת והתובע אינו תובע רק אמת ומשפט ועושה פקודתו אשר נפקד עליו משנברא העולם, וזה מה שארז"ל והנה טוב מאוד זה המלאך המות ואמאי קרי ליה טוב בעבור שתובע דרך אמת ואינו אומר שקר, והבינה הואיל והפקידו אינו מוציאו ריקם מלפניו כי כל הנענשים וכל בני מיתה בידו נתנו, והנה עתה אסדר הסדר הבינה מתיחד במה"ד של מטה ודנה את העולם באותו דין של מטה היא כנ"י ועל שהבינה דנה את העולם בר"ה בדין ובי"כ ברחמים שר"ה הוא יום דין ברחמים וי"כ הוא יום רחמים בדין ע"כ לא הזכיר בר"ה לא תקיעה ולא שופר, משא"כ בי"כ הלא תראה בעבור שהוא דין אנו אומרים המלך המשפט ר"ל הבינה הנוהגת את העולם במדה"ד ואנו עומדין בתפלה ומבקשין רחמים שלא ידין אותנו במה"ד אלא במדה"ר.
...And the Binah judges a true judgment, and the litigator is only collecting truth and righteousness. And he does his task which was tasked to him when the world was created. This is what Chazal said: Behold, it is very good, this angel of death. Why do they call it good? Because it collects truth and does not say falsehood. And the Binah, since he appointed him, does not send him away empty. For all who are to be punished, and all the ones who are going to die, they are given unto his hand. And behold! Now, I will arrange the order that the Binah is misyachaed (lit. become one, apparently not translatable) with the attribute of Din of the lower (world). And it judges the world with that lower Din, that is, the congregation of Israel. And on that, the Binah judges the world on Rosh Hashanah with judgement (mixed) with mercy(Rachamim, also compassion), and Yom Kippur is a day of mercy (mixed) with judgement. Therefore, we do notmention the tekiyah or the shofar, as opposed to on Yom Kippur (This is not sensible on a surface level, but we think it means that neither tekiyah or shofar is mentioned in relation to Rosh Hashanah in the Torah). Behold, you will see, because it is judgement, we say "Hamelech haMishpat" (the king of judgement, which is a line added between Rosh Hashanah and Yom Kippur to the Amidah). Meaning to say, the Binah that guides the world, with the attribute of judgement, when we are standing in prayer, and we request mercy, that he should not judge us with the attribute of judgement but rather with the attribute of mercy.
8
וא"כ בני במדבר מקום התוהו שם נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים מוכרחים לתקוע ב' תקיעות ולהכניס הקשה והרפה ביניהם לבל יכה שרב ושמש, כי התרועות במקום א' עולות והם של כסף לרמוז בהם עמה ברחמים, אבל בר"ה צריכין לעמוד בדין ולהזכיר כל עונותיהן ואם לא יעשו בפועל ג' תרועות בזה ובזה לכוללן ברחמים והם פחד והוד ועטרה א"כ לא יניחו התפילות לעלות, וע"כ תוקעין בשופר שהשופר רומז בבינה שהאציל הזרועות דין ורחמים דוגמת הקול היוצא מהשופר דין ורחמים והם תקיעה ותרועה, והנשים יש להוציאן מהקול זה לגמרי ואין מניחין אותן לתקוע כי היא תרועה ולא תקיעה, ובעבור כי הבינה מעלה את כנ"י הנקראת שביעי ע"כ המצוה בחודש השביעי ואמר באחד לחודש להרמיז בת"ת המחדשה להיות כוונתינו בחבורם, וע"כ קראוהו שביעי יום תרועה ואפ"ה אין ללמוד מברייתו של עולם שהוא לילה ויום אלא שביעי שביעי מי"כ שאם יתקע בלילה אם תרועה לבד אזי וי לעלמא ואם תרועה בין התקיעות הו"ל חסימה בדין וצריכה לפעול בלילה בלי ספק כי הוא דין ברחמים, גם בי"כ אין לדמותו עמה וביום השבת שני כבשים ולא תבערו אש כיום השבת ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קדש כי ביה"כ משפט ביום ולא בלילה כי הדין בכל יום ולא בלילה לבינה, אך פעולת הדין בלילה פועל לעולם ואין לסגרו אבל ביום השבת וכן בראשון ובז' משפטן גם בלילה שכן נקראים קדש וכלה שנכנסת לחופה שמחה גם בלילה ואין לעשות מלאכה בשמחתה וכל יום ויום כמשפטו ואין לדמות אחד עם חבירו אלא בדומה לו, א"ל א"ה נילף יום יום מיום אשר עמדת דהא יום ויום דומה מה שם יום אף ר"ה יום ולא נילף יום מביום א"ל אפ"ה דין מדין ובחודש אחד שניהם עדיף למילף, וגם בר"ה אע"פ שאמר יום א' על יום ארוך קאמר כי המדה פועלת עם שני דיינים הם קשה ורפה ואמרה תורה להשלימם בתקיעות פשוטות והם ב' ימים וקראם יום אחד ואף בזמן בית המקדש היו עושים שני ימים, שאין שם ספק ואם חכם אתה תבין שר' גמליאל עשה י"כ ור' יהושע עשה י"כ ואין חשבונם שוה, וא"כ האוכל ביום הכפורים של ר' יהושע עבר כרת דלמא אמר אמת וכן אם יעשה כר"י ויאכל בי"כ של ר"ג עבר כרת דלמא אומר אמת אבל דע לך באמת בני שאם יסכימו כולם לעשות י"כ בתשיעי בסברם שהוא יום העשירי המלך יושב לדין בלי ספק כדי שלא יכשלו בניו שהם קיום העולם ולמחר הוא חול צא ולמד ממי שהוא במדבר ואינו יודע יום השבת מונה ו' ימים וז' יום שבת והקב"ה מקבל שבתו כשבת בזמנו ואינו מזיק לו, כן הדבר הזה והקשית המצה לא בא אלא לחייב הנשים באכילת מצה בלילה להכניס הדין ברחמים בהכרח כדי שיהו ישראל נשמרים, דא"כ שאינם חייבות דאף בבית יכנס המשחית למה יצוה אותם ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, ומה שהקשית בו' וז' ימים לומר לך כשחייבת באכילת מצה אז ו' וז' הם הד"ו פרצופים מוקשין והוי ליל שמורים וע"כ לא חששו מהיקשא דבכל התורה לתפילין במקום שהדין נותן להיותן חייבות כי רומז לך בהיקשא אחרת לבטל אותו היקש של תפילין מזה הדין, וא"כ חז"ל ידעו סברות אלהיות ומעמידין כל ענין וענין ברצון הש"י וזהו לא תסור אבל הבאים אחריהם נעלמו מהם סברות אלהיות ונושאין ונותנין בשקר אין לו רגלים נופל וקם ואין בו דרך אמת כי סדרו ידוע.
...And if so, my son, in the wilderness, place of the emptiness, there are snakes, serpents(? Heb. difficult), scorpions, and thirst, where there is no water. You are required to blow two tekiyah blasts, and to bring in the harsh and the soft (presumably the teruah and shevarim blasts) between them, lest they hit a heat wave(?) or sun, because the teruah blasts go up in one place, and they (the shofars?) are of silver, to hint with them that their nation is with mercy. (The nature of/reason for the relationship between the color silver and mercy is not clear.) But on Rosh Hashanah, we must stand in Din to recall all of our sins, and if they do not do actively three teruah blasts, and in this and in this ("this" = tekiyah?) to include them in mercy. They are Pachad and Hod and Atarah (Atarah is the lower half of Yesod, which split from the rest of Yesod before creation. They later recombined. It is the part of Yesod which governs the world in the time of Moshiach but before Olam ha-Ba.) If so, it will not allow the prayers to rise up. Therefore, we blow the shofar, because the shofar signals to Binah, who designated the subdivisions (Heb. difficult. Literally "who delegated arms". This may refer to the arms of Adam Kadmon, or subdivisions.) Din and Rachamim. This is comparable to the sound that emanates from the shofar. Din and Rachamim, they are the tekiyah and the teruah. (Ordering here appears imprecise, as we see above that Din is teruah and Rachamim is tekiyah.) And the women, there is to fulfill their obligation (to hear) this sound completely. (Heb. difficult.) And we do not require them to blow, because it is a teruah and not a tekiyah. (Heb. difficut. Because women are more compassionate, they are not obligated to the sound of judgement?) And because the Binah considers the nation of Israel, which is called the seventh (we know of no place where this term is used), therefore the mitzvah is in the seventh month, Tishrei. And it is said on the first of the month, the hint in (?) renews our intentions to be in their company (Heb. difficult, identity of "they" in "their company" unclear). And therefore, they call the seventh "The day of shofar". And even so, you should not learn from the creation of the world, that it is day and night. Rather, seven, seven from Yom Kippur. (Unclear but may mean "One should not learn from the creation of the world that it is seven nights and seven days from now until Yom Kippur.) If you blow a tekiyah blast by night, with the teruah alone (Disagreement on whether this means a tekiyah blast and a teruah blast with no shevarim, or if tekiyah here means a general "blowing" and this means blowing teruah alone), ??? (next three words we could not figure out) and therefore, it is the teruah between the two tekiyahs, and there will be a sealing of the Din and you must do it by night without uncertainty. (Meaning unclear as we do not blow the shofar at night during Rosh Hashanah), because it is Din with Rachamim. Also on Yom Kippur, you cannot compare it with it (Rosh Hashanah with Yom Kippur?) and on Shabbos they bring two sheep offerings, and you should not light a fire like the day of Shabbos (meaning unclear), and the first day is called holy (Yom Tov), and the seventh day is also called holy, because on Yom Kippur is judgement by day, but not by night because the Din is every day and at night for Binah. (I think this means that Binah descends from its height as Binah into its lower form of Din during the day, and reascends to the position of Binah - leaving room for Rachamim in the middle triad of sefirot - during the night.) But the actions of the judgement happens by night. You cannot ever lock it (Din?) up. (Possible meaning: You cannot ever lock Din up/get rid of it entirely. One might think that, if it ascends to Binah at night, it is totally gone. But as the actions of the judgement happens by night, we see that Din is still there to some extent and still exerts a force on the world, even at night.) (Remainder of paragraph not translated.)
9
אל"ר א"כ למה לא תקנו קשר"ק וכאן נסתפקו, אל"ב אודיעך ענין גדול דע שאמו של סיסרא היא לילית הרשעה וסיסרא הוא נאחז בסמאל ותנין עור העומד בין סמאל ולילית נותן כח לאותו השם של סיסרא, מה עשה ברק עשה תקיעה וג' שברים הוא הפחד אשר יורד בעטרה בדרך שברים שחונה בהוד וממנו בעטרה שהם פחד הוד והעטרה שלשה שברים ואח"כ מיללת העטרה אוי ואוי בעולם וע"כ אין יללה קודם גניחה, ושם שלשתן באמצע, ולקח גם היללה היא מדה"ד הרפה ששבה משבר יללה ועשה אז תקיעה והוא תשר"ת ומיד נפסק כח סמא"ל ותני"ן עור ולילית שנכנסו עמהם כוחות חיצונים לעזור לסיסרא לאין תכלית ומספר וכולם יבושו, וסר צל סיסרא מעליו ונמסר ביד ברק כי קירב כל העשר ויחדם והמתיק הדין ובשמו כן עשה (בר"ק קר"ב) ומ"מ יש למתק הדין מכל צד בין ב' תקיעות כי דלמא ירדה דין דרך שברים ויללה, ויש לעשות תש"ת דלמא ירד הדין דרך גניחה ונמצא שזה הדרך לא הומתק, ויש לעשות תר"ת דלמא ירד הדין דרך יללה ולא הומתק, ע"כ יש לעשות כ"א ג' פעמים כנגד פחד הוד ועטרה, ובתפלה שהוא המוסף תוספות ברכה יש ליזהר לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות כי ענין מלכיות זכרונות ושופרות דומה לפונה לכל צד למתק הדין, ובאמת נראה שלא לשנות אלו התקיעות כי ר' אבהו הרבה היה ירא מהי"ד היא מדה"ד הנה יד ה' הויה ע"כ הואיל ושמו בגימ' י"ד היה נזהר שלא יפסיק בתיקונים ואז יד ליד לא ינקה, ור' יוחנן נפש זכותיה וסבר שכל העולם כמוהו ומה שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין זהו תפלת מוסף רומז ביסוד, אם לא נתקע מיושב הרומז בכנ"י הוא השער האיך נכנס למלך לכן גם בתקיעות צריכין אנו להכנס בזא"ת שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש פנימה ובעבור שתקיעה דמיושב היא פתיחת השער והשטן נאחז משם ע"כ מרתת ולא מרתת וכאשר נתחבר השוער עם המלך אין לו תקנה ודאי כי רואה מדתו לפסוק הכח ממנו וטריד בשלו ואינו לומד קטגוריא, וע"כ אל יטעה לומר יש כאן תוספות כי הכל צריך בשלמא כי התוספות בציצית הנדבק והנקשר מצוה לך המלך ליחד את הבנים עם האם והיא כלולה ברוחניות חכמה וכתר ואם תתן יותר עברת במצות המלך, וראה בני כל מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות אין מניחין אותן לעשות שכן גזירות המלך, כי עשייתה מזקת למעלה והנה יראה כל זכורך שאותה הראייה הוא ראיית פני המלך עם המלכה והסתלקות הדין משם פטרה הכתוב ואם תעלה ותראה מזקת כי עלה דין, וכן בשופר אין דין מפייס דין וכן במילה מילתה פסולה כר' יוחנן (ועיין לעיל בסוף דיני מילה וסודיה) אל"ר א"כ יזהיר את הנשים באזהרת עונש שלא לעשות כענין אל יהרסו לעלות.
...I said to him, "Rebbe, my master, if so, why do they not require tekiyah shevarim teruach tekiyah? ( ק = tekiyah, ש = shevarim, ר = teruach, so קשר''ק = tekiyah shevarim truach tekiya. ) And there, they were uncertain." He said to me, "My son, I will teach you a great matter. You should know, that the mother of Sisra is Lilit the Wicked. And Sisra is possessed (may also be held/grabbed) by Samael, and Tanin'iver stands between Samael and Lilit. He gives to that name of Sisra. What did Barak do? He made a tekiyah and three shevarim. That is the fear that descended on the crown by way of the shevarim, which dwells on Hod, and from there on the crown which are Pachad, Hod, and Atarah. And afterwords, from the wailing of the crown, woe, woe in the world! And it must be (lit. against your will), there is never wailing (teruah) before groaning (shevarim). And three of them (groanings, three of them because shevarim is composed of three sounds) are placed in the middle, and they also took the wailing which is the attribute of Din the broad(also rough/wide) which returned from the shard of wailing (teruah, the sound of which is broken up into shards) and then did a tekiyah and that is tekiyah shevarim teruah tekiyah. And immediately (lit. at hand), the power of Samael, Tanin'iver, and Lilit are interrupted, and came with them outer powers to help Sisra, to no purpose and count and all of them will be humiliated. And they remove the shade (meaning unclear) of Sisra from upon him, and it is given into the hands of Barak because he brought close all ten (sefirot) and unified them. (ב ר ק -> ק ר ב backwards, ק ר ב "means "come close) And he sweetened the Din and in his name, so did he do. And in any case, there is what to sweeten the judgement from every side, between the two tekiyahs? Perhaps the judgement came down through the shevarim and wailing? One should also do tekiyah shevarim (groaning) tekiyah. Perhaps the judgement came down only through groaning, and it will turn out that that pathway is not sweetened. And we should also do tekiyah teruah (wailing) tekiyah, because perhaps the Din came down the way of wailing and was not sweetened. Therefore, one should do all of this three times, correspending to Pachad, Hod, and Atarah. And in the prayer that adds additional blessings (that is, Musaf adding on Malchuyos, Zichronos, and Shofaros on Rosh Hashanah) one should be careful to do Tekiyah-Shevarim-Teruah-Tekiyah, Tekiyah-Shevarim-Tekiyah, Tekiyah-Teruah-Tekiyah, for the Malchuyos, and the same for Zichronos and the same for Shofaros. (This indicates that each of the three additional blessings for Rosh Hashanah Musaf is for one of the three aspects, Pachad, Hod, and Atarah. I am not certain which is which, but I believe that Malchuyos is Atarah, Shofaros is Hod, and Zichronos is Pachad. This is because Malchuyos, meaning kingship, would be most associated with Atarah. Zichronos being Pachad checks out because Hod is of the same concept as Din/Gevurah, which is of judgement, and Zichronos is of judgment. The parallel breaks a bit here, as one might think that Shofaros would be associated with compassion, but that would actually associate it with Atarah because that is on the same line as tiferet/rachamim. However, its association with the kinder right line at least somewhat holds (even though it is on the left - for some reason, Netzach and Hod are associated with the left and right respectively, even though they are *on* the right and left in that order). Note that we say zichronos and shofaros on major public fast days, **but not malchuyos**, which further cements malchuyos being associated with the same line as rachamim (recall the above, that we sit in judgement and use the silver shofar of Din on such days, and so Rachamim/Atarah/Malchuyos is absent). Because the matter of malchuyos, zichronos, and shofaros is similar to turning to every direction to sweeten the judgement (like lulav and esrog on Sukkos). In truth, it would appear that you should not change these blasts (Heb. tekiyos), because of Rabbi Avahu the great, he was afraid of the fourteen(? Educated guess but could be completely wrong), which is the attribute of Din. Behold! It is the hand of Hashem. Therefore, since his (Abahu's) name is the Gematria of 14 (א ב ה ו = 1 + 2 + 5 + 6 = 14), he would be careful not to interrupt with their fixing (change from fixing to better translation when possible) and then hand to hand would not be clean, and Rabbi Yochanan had many merits (Heb., or Aramaic as the case may be, slightly unclear). And he thought that everyone else was like him. And that which they blow teruah (Heb. has verb form of "teruah"), and they blow tekiyah and teruah when they are standing - that is, the prayer of musaf which is hinted at in Sod (the Kabbalah), If you do not blow when sitting, which is hinted in the congregation of Israel (meaning unclear), that is, the gate which they entered to the king. Therefore, with the tekiyah blasts, we also need to enter with this, as it says, "With this, Aharon will enter the inner sanctuary." And because the tekiyos of the sitting part (when we blow the shofar not during Musaf) are the opening of the (heavenly) gates, the Satan is grabbed from there against his will, trembling and not trembling. And when the guardian(/doorkeeper) attached with the king, he has no fixing. Certainly, when his attribute (Heb. middah. Kabbalistic term generally but I think it is being used literally here.) is to interrupt the power from within him. He is busy with his things, and he is not learning prosecution. (That is, by using the shofar to trick the Satan into believing that he is in trouble, we distract him from creating a case to prosecute humanity that he would bring to HKB, and therefore prevent disaster from befalling us at his hand.) And therefore, do not make a mistake and say, "There is here extra blasts", for everything is needed. It makes sense that the additions with tzitzis that is attached and tied, it is a mitzvah to you, the king, to unite the sons with the mother, and she is included in the spirituality of Chochmah and Keter (is this talking about lifting up Binah to Chochmah and Keter?), He will give too many pregnancies of the mitzvos of the king (Heb. *really* unclear, could also be too many sins of the mitzvos of the king, but frankly neither makes much sense). See, my child, all the mitzvos that have a set time, and that women are therefore exempt from doing, we therefore do not make them do them, for that is the decree of the king, because their doing these things damages above. Behold! "All your males shall appear." (Part of Devarim 16:16, which is in full: Three times a year—on the Feast of Unleavened Bread (Pesach), on the Feast of Weeks (Shavuos), and on the Feast of Booths(Sukkos) —all your males shall appear before your God יהוה in the place that [God] will choose. They shall not appear before יהוה empty-handed.), and that appearance is the appearance before the face of the king with the queen, and the abscondence of the Din from there (I think this refers to the breaking of the vessel of Din?) The Writer (the one who wrote the Torah, that is, HKB) if you go up and see, the damage is because the Din goes up. And similarly by the shofar, judgement does not appease judgement. Similarly, by circumcision, a matter of pasulah (disqualification), as Rabbi Yochanan said: "And see earlier in the laws of circumcision and its secrets." And said to him, "My master! If so, we should warn the women with a warning of punishment, that they should not do like the matter of do not destroy to go up (Heb. unclear).
10
אל"ב א"כ הוה ליה דחייה באשה במעשה אלא פטרה ודחייה במעשה לא עשה לה מ"מ בעשותה מזקת וטוב שלא לעשות, ור' יוסי ורבי ור' שמעון אע"פ שרבי יוסי הוא דיין ור' שמעון הוא שוטר אין שומעין דבריהם במקום שדבר המלך הוא ר' יהודה כי ידעת שהמשנה היא כנ"י וסתמה כר' יהודה הוא מלך, ומי יוכל לבטל דבריו כי אין מניחין אותו, ואל תאמר נהי שפטרן מקום ועשה מכל מקום יהיו הנשים כמי שאינו מצווה ועושה כי לא דמי, והנה הסומא אע"פ שנפטר מחלק מהם זכיותיו עמו ומצווה היה אלא בעבור שנתמעט מהדוגמא נתמעט ממנו שכר המצווה ועושה מ"מ הואיל והיה מצווה מקודם גם שאינו מצווה עתה יש לו שכר מ"מ לא כמצווה, אלא האשה מעולם לא עשתה במ"ע מצווה כי ממעי אמה פטורה וא"כ אין לה להתקרב וזר לא יקרב והאוהב את אשתו מתוך אהבתו אותה עושה לה נחת רוח, (ומניחה לעשות) והנה מניח הדין ונוטה אל העול יותר יש לו לאהוב את הבורא (ומכ"ש שחלילה לה לברך על המצוה כי איך תוכל לומר וצונו) כי נהי שסומא אפי' את"ל שהוא פטור פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן ואומר וצונו שפיר על לאו דלא תסור, אלא האשה אף מדרבנן אין לה חלק האיך תברך לומר וצונו והיא לא נצטוותה ועברה על עשה של חיוב מדבר שקר תרחק.
11
ועתה שמע בני במה יתקע מצוה מן המובחר בשופר של איל כי שופר רומז בבינה איל הוא הפחד, ואתה מזכיר בתקיעה במשך הקול בכוונתך הוא קול ראשון מי' קולות שנתנה התורה בענין היחוד שאתה צריך לכוון בהוי"ה בקריאה וכתיבה ואתה מושך זה הקול להורידו מפחד ועד העטרה, ומלת מזכיר מלשון השפעה מ"מ גם שאר שופרות כשרים חוץ משל פרה, ולא תאמר משל יעל שהיא כשבה נקבה ככל השופרות כי דינה כדין הפרה אשה היא אך זכרים כפופים שכן נתחברו שני אחים והעידו והן ר' יהודא ור' לוי וכמה היה ר' לוי חכם גדול שנתפרש משמעון ונתחבר עם יהודא כדי שישמעו דבריו אשרי האם שיולדתו, ואם היה עצם מבלי חלל אף כי חללו פסול כי בעינן דרך חלילה מעיקרא לעבור הקול שכן מעשה בראשית הוא הבינה שנאצלה מחכמ"ה והשופר בעינן שיאחזנו בידו ויראנו לכאן ולכאן, כי השופר רומז בבינה ויראה מקום הצר התקועה בראש ויונק מהמוח שהוא היו"ד חכמה עילאה גם מקום הרחב המשפיע לכל ההיקף, וע"כ צריך הראייה מכאן ומכאן להורות באלו, וע"כ צריך טפח שוחק כענין הפרשיות שבתורה שאינם דבוקים, וע"כ ארז"ל ארוך וקצרו כשר וה"ה אם העמידו על גלדו אבל הפכו ועשה הצר רחב והרחב צר זהו שהפך עצמו לצד הרע ופסול, כי בדרך הבריאה בעינן מעשה בראשית שאמרתי והנה הוא הפך הפנימי חיצון והחיצון פנימי פסול דומה להופך חלוקו ומקלקל עצמו, וכן אם צפהו זהב במקום הנחת פה פסול, כי הוא יונק מחכמה עילאה אף כמוח אשר הוא ביו"ד עגול אלא שקוץ היו"ד הוא כח המוח והוא רחמים כרחם אב על בנים, ואם אתה משים זהב למעלה במקום הנחת פה אתה מורה הפך היניקה אבל זה בחוץ שאינו בכח קול השופר כי השופר עצמו קו ירוק, אבל אם נותן כח בקול הרי הוא כשופר הפרה כי שניהם דין הקול יוצא ממקום הרחמים היא המקום הצר היונק מחכמה, וכן נסדק לארכו פסול, ולאו דוקא נסדק כולו ולא נשתייר אלא למעלה ולמטה בלא סדק אלא אפילו לא נסדק כולו אלא שהוא לארכו פסול ולאו דוקא שלא דבקו אלא אפי' דבקו והכוונה שהסדק מורה תוספות שינוי בשופר ממה שנעשה במעשה בראשית ואילו לרחבו אינו מורה כי האי גוונא שנוי והוי כארוך וקצרו אם נשתייר כשיעור ה"נ אם נשתייר שיעור כשר, ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר כי כשניקב ונשתנה הקול מחמת הנקב היה כשר שכל הקולות כשרים בשופר אבל עתה שסתמן ועיכב הסתימה קול הנקב והו"ל קול מהסתימה ושופר אחד הוא כשר ולא שנים כי אין להוסיף על מה שרומז השופר היא אם הבנים, ולא דמי בנותן שופר בתוך שופר דהתם אין להם השוואה במקום הנחת פה אלא אחד ארוך מחבירו וממנו הקול נשמע, א"כ אם ניקב וסתמו צריך שיהא במינו ושלא יעכב הסתימה את הקול ושנשתייר רובו שלם, ואם דבק שברי שופרות והשברים הם שלמים בעיגול אלא שאין לשום אחד מהם שיעור ודבקן ועשאן שופר א' פסול משום דהו"ל שופרות הרבה הוסיף עליו כל שהוא אף במינו פסול ואצ"ל שלא במינו ולאו דוקא שאין בו שיעור אלא אע"פ שארוך אמה הואיל והוסיף עליו הו"ל תוספות והמוסיף גורע שאין חסרון במה שרומז השופר ואתה מורה חסרון, דע בני שכל קרן הכשר לשופר יקרא מינו לענין מינו ושלא במינו שארז"ל, ודע בני כי אמר התנא הכל חייבין בשופר כהנים לוים וישראלים ופריך אי הני לא מחייבי מי מחייבי ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל והכהנים תוקעין במקדש בחצוצרות לפטרו קמ"ל.
12
אל"ר ואימא הכי נמי פטורים א"ל לא שהתנא חייב למטה כחיוב למעלה שחסד ופחד ות"ת שהם כהנים לוים וישראלים כולם באים בשופר הוא הבינה, וראה בני כמה מדקדקים התנאים בלשונם להרמיז הסוד שהרי אמרו הכל מה שלא צריך כדי להרמיז בה' אחרונה שבשם בן ד' וביסוד הנקרא כ"ל והנצח אין צריך להרמיז כי הוא נכלל בחסד, והוד בפחד, אבל יסוד ועטרה צריך להרמיזם בעלייתם, וגם ארז"ל ר"ה שחל בשבת אין תוקעין אלא בב"ד המקדשין החודש שכן השופר בבית דין המקדשין החודש ר"ל היא עם החסד ות"ת ויסוד המקדשים העטרה, אבל במקום אחר לא שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר או יוציאנו מרשות לרשות, אל"ר מאי האי תקיעת שופר עשה ושבת לא תעשה ועשה וכרת ודוחהו בתקיעה במקום ב"ד ואין מזהירין.
13
א"ל חכמה היא ואינה מלאכה.
14
א"ל מילה נמי נימא לא ימול בשבת גזירה דלמא יוציא הולד או דבר אחר מצרכי המילה מרשות לרשות.
15
א"ל הא כתיב וביום השמיני ימול אפילו בשבת.
16
א"ל הא נמי כתיב באחד לחודש יום תרועה ואפי' בשבת ודחינן משום גזירה.
17
א"ל התם במילה חותך וקורע דהוי חבלה ומוצץ ואמרה תורה לדחות עשה ולאו וכרת הוא השבת אבל שופר לא אמרה תורה רק לתקוע שהיא חכמה ואינה מלאכה וליכא דחיית שבת בתקיעה שאינו עושה עבירה, וא"כ יש לחוש לשמא יוציא ושמא יעביר והכוונה תקיעת שופר בשבת אינו מתקן בתקיעה מה שמקלקל בהוצאה מרשות לרשות אבל המילה מתקנת אפילו חילול שבת שהרי מוציא ערלה בחוץ:
סוד תקיעת שופר.
The secret of blowing the shofar.
אל"ב שמע והקשב עניינו של ר"ה ואחר תדבר דע שהקב"ה מנהיג את בריותיו ע"י מדותיו הן לדין הן לרחמים הוא שנאמר הרועה בשושנים והשושנים הם ו' עליון הרומזים בו' קצוות וכשהוא מרחם על הבריות מרחם בדרך אחד מדרכי הרחמים והוא החסד, ובשעת הכעס אחד מדרכי הדין הוא הפחד, וזהו תקיעת שופר אשר ממנו יוצא הדין והרחמים, תרועה ושברים דין, תקיעה רחמים, ואנו מעוררין מדותיו של הקב"ה להליץ בעדנו טובה כי בהיות כנ"י אשר אליה המקטרגים באים כי משם נאחזים והיא בין המכריעין והם התקיעות לפנים ולאחריה לא ימצאו המקטריגים מקום לבא אליה, כי בהיותה כלולה ברחמים והיא התרועה בין ב' התקיעות אז יתגלגלו רחמיו עלינו בשובינו מעונותינו ונהפך מה"ד ברחמים, זהו שהרמיז אשרי העם יודעי תרועה שהכוונה מקרבי התרועה שהיא כנ"י אל הרחמים שהוא הת"ת, כענין וידע אדם את חוה אשתו שפירושו קרבה אל הדעת, ובי"כ תקעו שופר בציון לרמוז ברחמים כי ציון היא משך הו' והריעו בהר קדשו הוא ירושלים הרומז בדין, וע"כ שופר של מקדש שהיו תוקעין בר"ה מצופה זהב כי עומד בירושלים וביהמ"ק ותוקע והזהב רומז בדין, ושל תענית פיו מצופה כסף כי כסף מורה רחמים והתענית הם מורים רחמים.
He said to me, my son, hear and listen the matter of Rosh Hashanah After it, we will speak. You should know that Hakadosh Boruch Hu, he runs creation and he understands it through his traits (middotav = his attributes, the lower 7 sefirot). Whether it is for judgement or for mercy. That is what is written - he who shepherds among the roses(?) and the roses are the six upper haromzim(? Neither of us recognize this word. We disagree as to whether there are six roses and they are the upper thorns, or whether there are roses and there are six thorns. Or haromez(?) may mean "hint", as in hinting at something). So that when he has mercy on the creations, he has mercy in one of the ways, from his ways of mercy, and that way is kindness(Chesed). In the time of anger, one of the ways of judgement(Din) is Pachad (lit. fear, another name for Netzach). This is blowing the shofar, from which emanates the Din and the Rachamim (= tiferet). The truah (9) and shevarim (3) blasts are the Din, tekiyah (1) is mercy. And we arouse the traits of Hakadosh Boruch Hu to arouse/bring about goodness on our behalf. Kenesset Yisrael (assuming that is what כי means), against whom the accusers (Heb. katurgim) come, because from there they are grabbed, and it is among that which hold them back, and that is the tekiyah blasts that are before and after. The accusers will not find any place to come to it. Since it is surrounded by Rachamim, that is, the teruah surrounded by two tekiyah blasts, mercy will be around (upon? before?) us, with our repentance from our sins, and the attribute of judgment (מהד = middas haDin, attribute/sefirah of din) is replaced with Rachamim. This is that which is hinted: praiseworthy is the nation that knows the teruah blast, that the intention is the ones who bring forth the teruah blast (that is כני = kenesses Yisrael), to the mercy, which is the tekiyah tekiyah (if that's what ת''ת means). This is similar to the matter in the verse, ''And Adam knew Chava'', whose explanation is becoming close to knowledge (Heb. da'at or da'as, which is the child of Chochmah and Binah that may be the active manifestation of keter, or a sefirah in its own right, depending on version of kabbalistic doctrine. I am not certain whether its usage here means the sefirah, or the simpler meaning of "just knowledge".) And on Yom Kippur, ''both shofar and Tziyon'' (Yoel 2:1, first half) (like Eretz Tziyon?), to signal/indicate mercy, as Tziyon is an extension of the six (roses? thorns?), ''Sound an alarm on the mountain of his holiness'', (Yoel 2:1, second half) which is Yerushalayim, which is signaled(?) in judgement. And therefore, the shofar of the Beis haMikdash, with which they would blow on Rosh Hashanah, was coated with gold because it was standing in Yerushalayim and the Beis haMikdash, and they would blow and the gold would hint at the din. And the shofar they would blow on a (public) fast day (a type of fast day done in times of severe drought, see Maseches Tainis), was coated in silver instead. Because the silver inspires mercy, and on a fast day you are looking for mercy.
ודע בני כי הקול היוצא מהשופר כלול בסוד מים ורוח ואש והרוח הוא הבינה מים ואש הם הזרועות הוא שאמר ר"ש בן יוחאי רוח היוצא מהשופר כלול באש ומים ונעשה קול אחד בלי פירוד, וכשאנו תוקעין למטה מתעלה זה הקול הכולל דין ורחמים הם הד"ו פרצופים דוגמת ב' הזרועות למעלה ומתיחד באחדותו היא הבינה ודוחה כל המקטרגים, ובהיות דחוי במקטרגים הפתח פתוח והתפלה נכנסת והמלך שהוא הבינה קם מכסא הדין ומרחם על כנ"י, כי הקול למטה פועל למעלה בלי ספק כי הקב"ה המציא מציאות מלמעלה למטה וכשהתעוררות רוצה לעלות מציאותו עולה, והוא כענין רוח האדם המכניס ומוציא הבל וכניסתו הוא סבת יציאתו כי תחלה נכנס ואחר יוצא, כן י"ת ויתעלה אין סוד התעוררות המציאות יוצא מלמעלה עד שיעלה מלמטה לשוב למקום תולדתו ואז התעוררות מלמעלה יוצא כבתחלה, וכיוצא בזה אמר ר"ש בן יוחאי אם תבין איך מתפשט היונה או תור כשמקריבין אותה לכמה סטרין וחיילין שאין להם שיעור או כשמקריבין בהמה אחת כן בתקיעה שופר מתפשטין כמה חיילין וכמה סטרין לאין מספר, ובא וראה מנר אחד מתמלא כל העולם נרות דולקין כמה אלף אלפים שמדליקין ממנו, הוא שאמר ר' יהודא בר נחמן משום ר' לוי כשמעלים הדין הוא כנ"י הבינה יושבת על כסא דין, וכשתוקעין בשופר מיד הופך מדת הדין למדת הרחמים וכשמריעין עולה בדין וכשתוקעין עולה ברחמים, וזה סדר הדין, כשהבינה יושבת על כסא דין העולם עומד בדין מדת הדין עומדת בשמאלו ומדת הרחמים בימינו ומריבות זו עם זו לפני הבינה, מדה"ד אומרת שפוט את העולם בדין כי לא יצאתי לפועל לבטלה ואם תשפוט ברחמים יש בו עול שחטאו ואינו נפרע אלא שלם להם כפעלם.
...(Key terms: matziyos = a certain thing that exists in reality. Hisorerus = inspiration-ish) And know, my son, the sound that emanates from the shofar is included in the secret of the water, wind (Heb. ruach), and fire, and ruach is binah water and fire are the arms (Chesed and Gevurah?). This is what Rabbi Shimon ben Yochai said (Zohar?): The sound/wind/ruach that emanates from the shofar includes fire and water, and it becomes one sound without separation. When we blow below (in assiyah), this sound, which includes Din and Rachamim, rises up (to the higher worlds), they are the four and six partzufim. (I'm not sure what it means by "four *and* six"). It is similar to the two arms above. And it becomes unified in its unity, that is, the Binah, and it pushes away all the accusers (Heb. katurgim). And when there is dispersal among the accusers, the opening is opened and the prayers enter. (Reference to Gates of Repentence on Yom Kippur?) And the king, who is Binah (presumably this refers to HKB, or at least Keter?), he rises from the throne of judgement, and has mercy on Klal Yisrael. Because the sound below has an effect above, without uncertainty, because Hakadosh Boruch Hu brought into existence matziyos (Heb. difficult - more accurately, a certain thing that exists in reality), from above (Atzilut?) to below (Assiyah?), hisorerus so when it wants to go up, this reality goes up/rises. (Heb. difficult). And this is late the spirit (ruach) of a person, who brings in and releases air, and its entering is the reason why it exists. Because first it goes in, and afterwards it goes out. Yes, י''ת (abbreviation, but we do not know for what. Yitbarach = he will be blessed?), and it (He?) will rise (rises?), the secret of hisorerus of the matziyos does not go out above, until it rises from below, to return to the place of its creation, and then the hisorerus will go out from above like originally. And similar to this, Rabbi Shimon ben Yochai said, if you understand how the influence spreads out when you bring the dove offering or the pigeon offering, the ??? (word סטרין unknown to us - plural of "sater"?) and legions(?), which have no number to them (ie they are countless), or when you bring one animal, then so too that happens with blowing the shofar, spread out many legions and many (???) with no count. Come and see from one candle that fills the whole world with lit candles. How many thousands and thousands that are lit from them! This is what Rabbi Yehuda bar Nachman said in the name of Rabbi Levi, when they bring up the judgement (Din), that is, the congregation of Israel (via the shofar), then the understanding (Binah) sits on a seat of judgement. (Wedebated the meaning of this. I believe it to be both literal and metaphorical. Literal in that Gevurah, AKA Din, is in fact below Binah in the etz chaim, and so "bringing up" Din can mean it literally moving up until it is right below Binah so that Binah can "sit" on it. It may also refer metaphorically to Hashem's judgement on Rosh Hashanah being tempered by His understanding.) And when we blow a tekiyah blast with the shofar, immediately, the attribute of judgement (Din) is reversed to the attribute of mercy (Rachamim), and when we blow a teruah blast, it goes up as judgement. And when we blow a tekiyah blast, it goes up as mercy. (we have tekiyah twice, and its description is slightly different each time. Significance unclear.) And this is the order of judgement. And when the binah sits on the seat of judgement, the world stands in judgement. The attribute of judgement is on His (HKB)'s left, and the attribute of mercy stands on His right side. And they fight with each other in front of Binah. The attribute of judgement says (word "says" is feminine), "I have not gone out to work for naught. If you judge with mercy, there are those who sinned, and it is not collected from. Rather, pay back to them like what they did."
ומדת הרחמים אומרת אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד ר"ל לכן שיתף הקב"ה דין ברחמים לדונם ברחמים שאם ידינם בדין מ"י יעמוד עם בניה כולם יבטלו, מדה"ד אומרת רשע בעונו ימות לא יתחייבו כל העולם כליה כי יש קיום בעולם ע"י הצדיקים והרשעים ימותו, ומדת הרחמים אומר כי לא אחפוץ במות המת ר"ל הרשע כי אף הוא ישוב ומקבל שבים ה' ואם ימות א"כ מה יהיה בדרך התשובה.
And the attribute of mercy says (also feminine) (quoting Psalms 130:3),"If you keep a count of sins, oh Lord, who will survive? Heaven forbid!" Therefore, Hashem joins Din and Rachamim, for if he would judge them with Din alone, ??? (מ''י unclear acronym), who will stand with all her sons? All of them will be destroyed. And the attribute of judgement says, "A sinner should die for his sins (and no one else). The entire world should not deserve destruction! There is enough to sustain the world, through the hands of the righteous. And the wicked ones should die." And the attribute of compassion says (also a (paraphrase of a) pasuk), "He does not desire the dead to die," that is, the wicked, for also he can repent, and Hashem accepts repenters. And if he dies, if so, what is there in the way of teshuvah(?)
ומדה"ד אומרת בפשע יעקב כל זאת ר"ל שלא יהיה רשע גמור אבל בגמור ימות, ומדת הרחמים אומר לא עתה יבוש יעקב שאינו בזה הכת, ומדה"ד אומרת נהי שהיא זוטר בעון ולא יבוש מ"מ פוקד עון אבות על בנים ר"ל יחליפו ויקבלו עונם, ומדת הרחמים אומר לא ימותו אבות על בנים ר"ל יתחלפו אבות לחזור לבנים, מדה"ד אומרת אף אני אעשה זאת לכם ר"ל שהאף וגם המדה הנקראת אני היא הנקראת זאת לכם יהיה לקחת הדין, מדת הרחמים אומר למעני למעני אעשה ר"ל אדון עמהם ברחמים למען שמך שהוא עמהם בטובתם ובגלותם.
...And the attribute of judgement says, (paraphrasing "For the transgression of Ya'akov, and for the sins of the house of Israel", Michah 1:5) "For the transgression of Ya'akov, all this", this means to say, that there should never be any complete sinners, because complete sinners should die, and the attribute of mercy says "No more shall Ya'akov be shamed(, no longer his face grow pale", Isaiah 29:22), and the attribute of judgement says, "It is true that a small amount of sins should not be shamed, but at the same time, remember the sins of the fathers onto the sons (unto the fourth generation)", that is, they will exchange and accept their sins. And the attribute of mercy says, "But the pasuk also says that the father should not die for the son's sins!", meaning, the father should swap to return to the sons(? Meaning, neither should take responsibility for the other) And the attribute of judgement says, "I in turn will do this to you: (I will wreak misery upon you—consumption and fever, which cause the eyes to pine and the body to languish; you shall sow your seed to no purpose, for your enemies shall eat it." Vayikra 26:16), meaning, the anger and attribute of ani (א-נ-י: self? God referring to God's self?) That is what is called, this is for you, it will be the taking of judgement. The attribute of mercy replies, "For my sake, my sake I will do, ( Lest [My name] be dishonored! I will not give My glory to another." Isaiah 48:11), meaning, I will do judgement with them, with mercy, for the sake of Your name, that he is with them in their goodness and their exile.
וכוונת הענין כי הבינה סדרה ותקנה כל הדברים על דרך אמת ומשפט ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, ואע"פ שהבינה יודעת באמת לא ידין בלתי תובע ונתבע ובעדים, והוא בדוגמא זה הבינה מינתה תובע שהוא השטן לתבוע הדין מבני העולם ועדים עיני ה' הרואים ומשגיחים במעשה בני אדם בסתר ובגלוי, וזהו מה שארז"ל שאם אדם עובר עבירה בסתר קורות ביתו מעידים עליו והם עיני הש"י קורות העטרה וחיזוקא.
... And the intention of the matter is, Binah set up an arranged all the matters/things in the manner of truth and judgement and the kingship/government (in context, court) of the firmament (arguably heavens, but *not* shamayim. Rakia is typically translated as firmament I believe) is like the kingship/government of the Earth. Even though the Binah truly knows the truth, it will not judge without a plaintiff and witnesses. And it, in this form, the Binah appoints a litigator/a plaintiff, which is the Satan, to litigate the judgement from the people of the world. And the witnesses are the eyes of Hashem, which see and watch over the actions of people hidden and visible. (Here, Sefirah Binah appears to refer to Hashem's ideation, as distinct from God's eyes, meaning vision). This is what Chazal said, "If someone is to commit an aveira in secret, the beams of his house testify against him." These are the eyes of Hashem. The beams of the crown and strengthening.(Heb. unclear)
והבינה דנה דין אמת והתובע אינו תובע רק אמת ומשפט ועושה פקודתו אשר נפקד עליו משנברא העולם, וזה מה שארז"ל והנה טוב מאוד זה המלאך המות ואמאי קרי ליה טוב בעבור שתובע דרך אמת ואינו אומר שקר, והבינה הואיל והפקידו אינו מוציאו ריקם מלפניו כי כל הנענשים וכל בני מיתה בידו נתנו, והנה עתה אסדר הסדר הבינה מתיחד במה"ד של מטה ודנה את העולם באותו דין של מטה היא כנ"י ועל שהבינה דנה את העולם בר"ה בדין ובי"כ ברחמים שר"ה הוא יום דין ברחמים וי"כ הוא יום רחמים בדין ע"כ לא הזכיר בר"ה לא תקיעה ולא שופר, משא"כ בי"כ הלא תראה בעבור שהוא דין אנו אומרים המלך המשפט ר"ל הבינה הנוהגת את העולם במדה"ד ואנו עומדין בתפלה ומבקשין רחמים שלא ידין אותנו במה"ד אלא במדה"ר.
...And the Binah judges a true judgment, and the litigator is only collecting truth and righteousness. And he does his task which was tasked to him when the world was created. This is what Chazal said: Behold, it is very good, this angel of death. Why do they call it good? Because it collects truth and does not say falsehood. And the Binah, since he appointed him, does not send him away empty. For all who are to be punished, and all the ones who are going to die, they are given unto his hand. And behold! Now, I will arrange the order that the Binah is misyachaed (lit. become one, apparently not translatable) with the attribute of Din of the lower (world). And it judges the world with that lower Din, that is, the congregation of Israel. And on that, the Binah judges the world on Rosh Hashanah with judgement (mixed) with mercy(Rachamim, also compassion), and Yom Kippur is a day of mercy (mixed) with judgement. Therefore, we do notmention the tekiyah or the shofar, as opposed to on Yom Kippur (This is not sensible on a surface level, but we think it means that neither tekiyah or shofar is mentioned in relation to Rosh Hashanah in the Torah). Behold, you will see, because it is judgement, we say "Hamelech haMishpat" (the king of judgement, which is a line added between Rosh Hashanah and Yom Kippur to the Amidah). Meaning to say, the Binah that guides the world, with the attribute of judgement, when we are standing in prayer, and we request mercy, that he should not judge us with the attribute of judgement but rather with the attribute of mercy.
וא"כ בני במדבר מקום התוהו שם נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים מוכרחים לתקוע ב' תקיעות ולהכניס הקשה והרפה ביניהם לבל יכה שרב ושמש, כי התרועות במקום א' עולות והם של כסף לרמוז בהם עמה ברחמים, אבל בר"ה צריכין לעמוד בדין ולהזכיר כל עונותיהן ואם לא יעשו בפועל ג' תרועות בזה ובזה לכוללן ברחמים והם פחד והוד ועטרה א"כ לא יניחו התפילות לעלות, וע"כ תוקעין בשופר שהשופר רומז בבינה שהאציל הזרועות דין ורחמים דוגמת הקול היוצא מהשופר דין ורחמים והם תקיעה ותרועה, והנשים יש להוציאן מהקול זה לגמרי ואין מניחין אותן לתקוע כי היא תרועה ולא תקיעה, ובעבור כי הבינה מעלה את כנ"י הנקראת שביעי ע"כ המצוה בחודש השביעי ואמר באחד לחודש להרמיז בת"ת המחדשה להיות כוונתינו בחבורם, וע"כ קראוהו שביעי יום תרועה ואפ"ה אין ללמוד מברייתו של עולם שהוא לילה ויום אלא שביעי שביעי מי"כ שאם יתקע בלילה אם תרועה לבד אזי וי לעלמא ואם תרועה בין התקיעות הו"ל חסימה בדין וצריכה לפעול בלילה בלי ספק כי הוא דין ברחמים, גם בי"כ אין לדמותו עמה וביום השבת שני כבשים ולא תבערו אש כיום השבת ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קדש כי ביה"כ משפט ביום ולא בלילה כי הדין בכל יום ולא בלילה לבינה, אך פעולת הדין בלילה פועל לעולם ואין לסגרו אבל ביום השבת וכן בראשון ובז' משפטן גם בלילה שכן נקראים קדש וכלה שנכנסת לחופה שמחה גם בלילה ואין לעשות מלאכה בשמחתה וכל יום ויום כמשפטו ואין לדמות אחד עם חבירו אלא בדומה לו, א"ל א"ה נילף יום יום מיום אשר עמדת דהא יום ויום דומה מה שם יום אף ר"ה יום ולא נילף יום מביום א"ל אפ"ה דין מדין ובחודש אחד שניהם עדיף למילף, וגם בר"ה אע"פ שאמר יום א' על יום ארוך קאמר כי המדה פועלת עם שני דיינים הם קשה ורפה ואמרה תורה להשלימם בתקיעות פשוטות והם ב' ימים וקראם יום אחד ואף בזמן בית המקדש היו עושים שני ימים, שאין שם ספק ואם חכם אתה תבין שר' גמליאל עשה י"כ ור' יהושע עשה י"כ ואין חשבונם שוה, וא"כ האוכל ביום הכפורים של ר' יהושע עבר כרת דלמא אמר אמת וכן אם יעשה כר"י ויאכל בי"כ של ר"ג עבר כרת דלמא אומר אמת אבל דע לך באמת בני שאם יסכימו כולם לעשות י"כ בתשיעי בסברם שהוא יום העשירי המלך יושב לדין בלי ספק כדי שלא יכשלו בניו שהם קיום העולם ולמחר הוא חול צא ולמד ממי שהוא במדבר ואינו יודע יום השבת מונה ו' ימים וז' יום שבת והקב"ה מקבל שבתו כשבת בזמנו ואינו מזיק לו, כן הדבר הזה והקשית המצה לא בא אלא לחייב הנשים באכילת מצה בלילה להכניס הדין ברחמים בהכרח כדי שיהו ישראל נשמרים, דא"כ שאינם חייבות דאף בבית יכנס המשחית למה יצוה אותם ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, ומה שהקשית בו' וז' ימים לומר לך כשחייבת באכילת מצה אז ו' וז' הם הד"ו פרצופים מוקשין והוי ליל שמורים וע"כ לא חששו מהיקשא דבכל התורה לתפילין במקום שהדין נותן להיותן חייבות כי רומז לך בהיקשא אחרת לבטל אותו היקש של תפילין מזה הדין, וא"כ חז"ל ידעו סברות אלהיות ומעמידין כל ענין וענין ברצון הש"י וזהו לא תסור אבל הבאים אחריהם נעלמו מהם סברות אלהיות ונושאין ונותנין בשקר אין לו רגלים נופל וקם ואין בו דרך אמת כי סדרו ידוע.
...And if so, my son, in the wilderness, place of the emptiness, there are snakes, serpents(? Heb. difficult), scorpions, and thirst, where there is no water. You are required to blow two tekiyah blasts, and to bring in the harsh and the soft (presumably the teruah and shevarim blasts) between them, lest they hit a heat wave(?) or sun, because the teruah blasts go up in one place, and they (the shofars?) are of silver, to hint with them that their nation is with mercy. (The nature of/reason for the relationship between the color silver and mercy is not clear.) But on Rosh Hashanah, we must stand in Din to recall all of our sins, and if they do not do actively three teruah blasts, and in this and in this ("this" = tekiyah?) to include them in mercy. They are Pachad and Hod and Atarah (Atarah is the lower half of Yesod, which split from the rest of Yesod before creation. They later recombined. It is the part of Yesod which governs the world in the time of Moshiach but before Olam ha-Ba.) If so, it will not allow the prayers to rise up. Therefore, we blow the shofar, because the shofar signals to Binah, who designated the subdivisions (Heb. difficult. Literally "who delegated arms". This may refer to the arms of Adam Kadmon, or subdivisions.) Din and Rachamim. This is comparable to the sound that emanates from the shofar. Din and Rachamim, they are the tekiyah and the teruah. (Ordering here appears imprecise, as we see above that Din is teruah and Rachamim is tekiyah.) And the women, there is to fulfill their obligation (to hear) this sound completely. (Heb. difficult.) And we do not require them to blow, because it is a teruah and not a tekiyah. (Heb. difficut. Because women are more compassionate, they are not obligated to the sound of judgement?) And because the Binah considers the nation of Israel, which is called the seventh (we know of no place where this term is used), therefore the mitzvah is in the seventh month, Tishrei. And it is said on the first of the month, the hint in (?) renews our intentions to be in their company (Heb. difficult, identity of "they" in "their company" unclear). And therefore, they call the seventh "The day of shofar". And even so, you should not learn from the creation of the world, that it is day and night. Rather, seven, seven from Yom Kippur. (Unclear but may mean "One should not learn from the creation of the world that it is seven nights and seven days from now until Yom Kippur.) If you blow a tekiyah blast by night, with the teruah alone (Disagreement on whether this means a tekiyah blast and a teruah blast with no shevarim, or if tekiyah here means a general "blowing" and this means blowing teruah alone), ??? (next three words we could not figure out) and therefore, it is the teruah between the two tekiyahs, and there will be a sealing of the Din and you must do it by night without uncertainty. (Meaning unclear as we do not blow the shofar at night during Rosh Hashanah), because it is Din with Rachamim. Also on Yom Kippur, you cannot compare it with it (Rosh Hashanah with Yom Kippur?) and on Shabbos they bring two sheep offerings, and you should not light a fire like the day of Shabbos (meaning unclear), and the first day is called holy (Yom Tov), and the seventh day is also called holy, because on Yom Kippur is judgement by day, but not by night because the Din is every day and at night for Binah. (I think this means that Binah descends from its height as Binah into its lower form of Din during the day, and reascends to the position of Binah - leaving room for Rachamim in the middle triad of sefirot - during the night.) But the actions of the judgement happens by night. You cannot ever lock it (Din?) up. (Possible meaning: You cannot ever lock Din up/get rid of it entirely. One might think that, if it ascends to Binah at night, it is totally gone. But as the actions of the judgement happens by night, we see that Din is still there to some extent and still exerts a force on the world, even at night.) (Remainder of paragraph not translated.)
אל"ר א"כ למה לא תקנו קשר"ק וכאן נסתפקו, אל"ב אודיעך ענין גדול דע שאמו של סיסרא היא לילית הרשעה וסיסרא הוא נאחז בסמאל ותנין עור העומד בין סמאל ולילית נותן כח לאותו השם של סיסרא, מה עשה ברק עשה תקיעה וג' שברים הוא הפחד אשר יורד בעטרה בדרך שברים שחונה בהוד וממנו בעטרה שהם פחד הוד והעטרה שלשה שברים ואח"כ מיללת העטרה אוי ואוי בעולם וע"כ אין יללה קודם גניחה, ושם שלשתן באמצע, ולקח גם היללה היא מדה"ד הרפה ששבה משבר יללה ועשה אז תקיעה והוא תשר"ת ומיד נפסק כח סמא"ל ותני"ן עור ולילית שנכנסו עמהם כוחות חיצונים לעזור לסיסרא לאין תכלית ומספר וכולם יבושו, וסר צל סיסרא מעליו ונמסר ביד ברק כי קירב כל העשר ויחדם והמתיק הדין ובשמו כן עשה (בר"ק קר"ב) ומ"מ יש למתק הדין מכל צד בין ב' תקיעות כי דלמא ירדה דין דרך שברים ויללה, ויש לעשות תש"ת דלמא ירד הדין דרך גניחה ונמצא שזה הדרך לא הומתק, ויש לעשות תר"ת דלמא ירד הדין דרך יללה ולא הומתק, ע"כ יש לעשות כ"א ג' פעמים כנגד פחד הוד ועטרה, ובתפלה שהוא המוסף תוספות ברכה יש ליזהר לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות כי ענין מלכיות זכרונות ושופרות דומה לפונה לכל צד למתק הדין, ובאמת נראה שלא לשנות אלו התקיעות כי ר' אבהו הרבה היה ירא מהי"ד היא מדה"ד הנה יד ה' הויה ע"כ הואיל ושמו בגימ' י"ד היה נזהר שלא יפסיק בתיקונים ואז יד ליד לא ינקה, ור' יוחנן נפש זכותיה וסבר שכל העולם כמוהו ומה שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין זהו תפלת מוסף רומז ביסוד, אם לא נתקע מיושב הרומז בכנ"י הוא השער האיך נכנס למלך לכן גם בתקיעות צריכין אנו להכנס בזא"ת שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש פנימה ובעבור שתקיעה דמיושב היא פתיחת השער והשטן נאחז משם ע"כ מרתת ולא מרתת וכאשר נתחבר השוער עם המלך אין לו תקנה ודאי כי רואה מדתו לפסוק הכח ממנו וטריד בשלו ואינו לומד קטגוריא, וע"כ אל יטעה לומר יש כאן תוספות כי הכל צריך בשלמא כי התוספות בציצית הנדבק והנקשר מצוה לך המלך ליחד את הבנים עם האם והיא כלולה ברוחניות חכמה וכתר ואם תתן יותר עברת במצות המלך, וראה בני כל מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות אין מניחין אותן לעשות שכן גזירות המלך, כי עשייתה מזקת למעלה והנה יראה כל זכורך שאותה הראייה הוא ראיית פני המלך עם המלכה והסתלקות הדין משם פטרה הכתוב ואם תעלה ותראה מזקת כי עלה דין, וכן בשופר אין דין מפייס דין וכן במילה מילתה פסולה כר' יוחנן (ועיין לעיל בסוף דיני מילה וסודיה) אל"ר א"כ יזהיר את הנשים באזהרת עונש שלא לעשות כענין אל יהרסו לעלות.
...I said to him, "Rebbe, my master, if so, why do they not require tekiyah shevarim teruach tekiyah? ( ק = tekiyah, ש = shevarim, ר = teruach, so קשר''ק = tekiyah shevarim truach tekiya. ) And there, they were uncertain." He said to me, "My son, I will teach you a great matter. You should know, that the mother of Sisra is Lilit the Wicked. And Sisra is possessed (may also be held/grabbed) by Samael, and Tanin'iver stands between Samael and Lilit. He gives to that name of Sisra. What did Barak do? He made a tekiyah and three shevarim. That is the fear that descended on the crown by way of the shevarim, which dwells on Hod, and from there on the crown which are Pachad, Hod, and Atarah. And afterwords, from the wailing of the crown, woe, woe in the world! And it must be (lit. against your will), there is never wailing (teruah) before groaning (shevarim). And three of them (groanings, three of them because shevarim is composed of three sounds) are placed in the middle, and they also took the wailing which is the attribute of Din the broad(also rough/wide) which returned from the shard of wailing (teruah, the sound of which is broken up into shards) and then did a tekiyah and that is tekiyah shevarim teruah tekiyah. And immediately (lit. at hand), the power of Samael, Tanin'iver, and Lilit are interrupted, and came with them outer powers to help Sisra, to no purpose and count and all of them will be humiliated. And they remove the shade (meaning unclear) of Sisra from upon him, and it is given into the hands of Barak because he brought close all ten (sefirot) and unified them. (ב ר ק -> ק ר ב backwards, ק ר ב "means "come close) And he sweetened the Din and in his name, so did he do. And in any case, there is what to sweeten the judgement from every side, between the two tekiyahs? Perhaps the judgement came down through the shevarim and wailing? One should also do tekiyah shevarim (groaning) tekiyah. Perhaps the judgement came down only through groaning, and it will turn out that that pathway is not sweetened. And we should also do tekiyah teruah (wailing) tekiyah, because perhaps the Din came down the way of wailing and was not sweetened. Therefore, one should do all of this three times, correspending to Pachad, Hod, and Atarah. And in the prayer that adds additional blessings (that is, Musaf adding on Malchuyos, Zichronos, and Shofaros on Rosh Hashanah) one should be careful to do Tekiyah-Shevarim-Teruah-Tekiyah, Tekiyah-Shevarim-Tekiyah, Tekiyah-Teruah-Tekiyah, for the Malchuyos, and the same for Zichronos and the same for Shofaros. (This indicates that each of the three additional blessings for Rosh Hashanah Musaf is for one of the three aspects, Pachad, Hod, and Atarah. I am not certain which is which, but I believe that Malchuyos is Atarah, Shofaros is Hod, and Zichronos is Pachad. This is because Malchuyos, meaning kingship, would be most associated with Atarah. Zichronos being Pachad checks out because Hod is of the same concept as Din/Gevurah, which is of judgement, and Zichronos is of judgment. The parallel breaks a bit here, as one might think that Shofaros would be associated with compassion, but that would actually associate it with Atarah because that is on the same line as tiferet/rachamim. However, its association with the kinder right line at least somewhat holds (even though it is on the left - for some reason, Netzach and Hod are associated with the left and right respectively, even though they are *on* the right and left in that order). Note that we say zichronos and shofaros on major public fast days, **but not malchuyos**, which further cements malchuyos being associated with the same line as rachamim (recall the above, that we sit in judgement and use the silver shofar of Din on such days, and so Rachamim/Atarah/Malchuyos is absent). Because the matter of malchuyos, zichronos, and shofaros is similar to turning to every direction to sweeten the judgement (like lulav and esrog on Sukkos). In truth, it would appear that you should not change these blasts (Heb. tekiyos), because of Rabbi Avahu the great, he was afraid of the fourteen(? Educated guess but could be completely wrong), which is the attribute of Din. Behold! It is the hand of Hashem. Therefore, since his (Abahu's) name is the Gematria of 14 (א ב ה ו = 1 + 2 + 5 + 6 = 14), he would be careful not to interrupt with their fixing (change from fixing to better translation when possible) and then hand to hand would not be clean, and Rabbi Yochanan had many merits (Heb., or Aramaic as the case may be, slightly unclear). And he thought that everyone else was like him. And that which they blow teruah (Heb. has verb form of "teruah"), and they blow tekiyah and teruah when they are standing - that is, the prayer of musaf which is hinted at in Sod (the Kabbalah), If you do not blow when sitting, which is hinted in the congregation of Israel (meaning unclear), that is, the gate which they entered to the king. Therefore, with the tekiyah blasts, we also need to enter with this, as it says, "With this, Aharon will enter the inner sanctuary." And because the tekiyos of the sitting part (when we blow the shofar not during Musaf) are the opening of the (heavenly) gates, the Satan is grabbed from there against his will, trembling and not trembling. And when the guardian(/doorkeeper) attached with the king, he has no fixing. Certainly, when his attribute (Heb. middah. Kabbalistic term generally but I think it is being used literally here.) is to interrupt the power from within him. He is busy with his things, and he is not learning prosecution. (That is, by using the shofar to trick the Satan into believing that he is in trouble, we distract him from creating a case to prosecute humanity that he would bring to HKB, and therefore prevent disaster from befalling us at his hand.) And therefore, do not make a mistake and say, "There is here extra blasts", for everything is needed. It makes sense that the additions with tzitzis that is attached and tied, it is a mitzvah to you, the king, to unite the sons with the mother, and she is included in the spirituality of Chochmah and Keter (is this talking about lifting up Binah to Chochmah and Keter?), He will give too many pregnancies of the mitzvos of the king (Heb. *really* unclear, could also be too many sins of the mitzvos of the king, but frankly neither makes much sense). See, my child, all the mitzvos that have a set time, and that women are therefore exempt from doing, we therefore do not make them do them, for that is the decree of the king, because their doing these things damages above. Behold! "All your males shall appear." (Part of Devarim 16:16, which is in full: Three times a year—on the Feast of Unleavened Bread (Pesach), on the Feast of Weeks (Shavuos), and on the Feast of Booths(Sukkos) —all your males shall appear before your God יהוה in the place that [God] will choose. They shall not appear before יהוה empty-handed.), and that appearance is the appearance before the face of the king with the queen, and the abscondence of the Din from there (I think this refers to the breaking of the vessel of Din?) The Writer (the one who wrote the Torah, that is, HKB) if you go up and see, the damage is because the Din goes up. And similarly by the shofar, judgement does not appease judgement. Similarly, by circumcision, a matter of pasulah (disqualification), as Rabbi Yochanan said: "And see earlier in the laws of circumcision and its secrets." And said to him, "My master! If so, we should warn the women with a warning of punishment, that they should not do like the matter of do not destroy to go up (Heb. unclear).
אל"ב א"כ הוה ליה דחייה באשה במעשה אלא פטרה ודחייה במעשה לא עשה לה מ"מ בעשותה מזקת וטוב שלא לעשות, ור' יוסי ורבי ור' שמעון אע"פ שרבי יוסי הוא דיין ור' שמעון הוא שוטר אין שומעין דבריהם במקום שדבר המלך הוא ר' יהודה כי ידעת שהמשנה היא כנ"י וסתמה כר' יהודה הוא מלך, ומי יוכל לבטל דבריו כי אין מניחין אותו, ואל תאמר נהי שפטרן מקום ועשה מכל מקום יהיו הנשים כמי שאינו מצווה ועושה כי לא דמי, והנה הסומא אע"פ שנפטר מחלק מהם זכיותיו עמו ומצווה היה אלא בעבור שנתמעט מהדוגמא נתמעט ממנו שכר המצווה ועושה מ"מ הואיל והיה מצווה מקודם גם שאינו מצווה עתה יש לו שכר מ"מ לא כמצווה, אלא האשה מעולם לא עשתה במ"ע מצווה כי ממעי אמה פטורה וא"כ אין לה להתקרב וזר לא יקרב והאוהב את אשתו מתוך אהבתו אותה עושה לה נחת רוח, (ומניחה לעשות) והנה מניח הדין ונוטה אל העול יותר יש לו לאהוב את הבורא (ומכ"ש שחלילה לה לברך על המצוה כי איך תוכל לומר וצונו) כי נהי שסומא אפי' את"ל שהוא פטור פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן ואומר וצונו שפיר על לאו דלא תסור, אלא האשה אף מדרבנן אין לה חלק האיך תברך לומר וצונו והיא לא נצטוותה ועברה על עשה של חיוב מדבר שקר תרחק.
ועתה שמע בני במה יתקע מצוה מן המובחר בשופר של איל כי שופר רומז בבינה איל הוא הפחד, ואתה מזכיר בתקיעה במשך הקול בכוונתך הוא קול ראשון מי' קולות שנתנה התורה בענין היחוד שאתה צריך לכוון בהוי"ה בקריאה וכתיבה ואתה מושך זה הקול להורידו מפחד ועד העטרה, ומלת מזכיר מלשון השפעה מ"מ גם שאר שופרות כשרים חוץ משל פרה, ולא תאמר משל יעל שהיא כשבה נקבה ככל השופרות כי דינה כדין הפרה אשה היא אך זכרים כפופים שכן נתחברו שני אחים והעידו והן ר' יהודא ור' לוי וכמה היה ר' לוי חכם גדול שנתפרש משמעון ונתחבר עם יהודא כדי שישמעו דבריו אשרי האם שיולדתו, ואם היה עצם מבלי חלל אף כי חללו פסול כי בעינן דרך חלילה מעיקרא לעבור הקול שכן מעשה בראשית הוא הבינה שנאצלה מחכמ"ה והשופר בעינן שיאחזנו בידו ויראנו לכאן ולכאן, כי השופר רומז בבינה ויראה מקום הצר התקועה בראש ויונק מהמוח שהוא היו"ד חכמה עילאה גם מקום הרחב המשפיע לכל ההיקף, וע"כ צריך הראייה מכאן ומכאן להורות באלו, וע"כ צריך טפח שוחק כענין הפרשיות שבתורה שאינם דבוקים, וע"כ ארז"ל ארוך וקצרו כשר וה"ה אם העמידו על גלדו אבל הפכו ועשה הצר רחב והרחב צר זהו שהפך עצמו לצד הרע ופסול, כי בדרך הבריאה בעינן מעשה בראשית שאמרתי והנה הוא הפך הפנימי חיצון והחיצון פנימי פסול דומה להופך חלוקו ומקלקל עצמו, וכן אם צפהו זהב במקום הנחת פה פסול, כי הוא יונק מחכמה עילאה אף כמוח אשר הוא ביו"ד עגול אלא שקוץ היו"ד הוא כח המוח והוא רחמים כרחם אב על בנים, ואם אתה משים זהב למעלה במקום הנחת פה אתה מורה הפך היניקה אבל זה בחוץ שאינו בכח קול השופר כי השופר עצמו קו ירוק, אבל אם נותן כח בקול הרי הוא כשופר הפרה כי שניהם דין הקול יוצא ממקום הרחמים היא המקום הצר היונק מחכמה, וכן נסדק לארכו פסול, ולאו דוקא נסדק כולו ולא נשתייר אלא למעלה ולמטה בלא סדק אלא אפילו לא נסדק כולו אלא שהוא לארכו פסול ולאו דוקא שלא דבקו אלא אפי' דבקו והכוונה שהסדק מורה תוספות שינוי בשופר ממה שנעשה במעשה בראשית ואילו לרחבו אינו מורה כי האי גוונא שנוי והוי כארוך וקצרו אם נשתייר כשיעור ה"נ אם נשתייר שיעור כשר, ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר כי כשניקב ונשתנה הקול מחמת הנקב היה כשר שכל הקולות כשרים בשופר אבל עתה שסתמן ועיכב הסתימה קול הנקב והו"ל קול מהסתימה ושופר אחד הוא כשר ולא שנים כי אין להוסיף על מה שרומז השופר היא אם הבנים, ולא דמי בנותן שופר בתוך שופר דהתם אין להם השוואה במקום הנחת פה אלא אחד ארוך מחבירו וממנו הקול נשמע, א"כ אם ניקב וסתמו צריך שיהא במינו ושלא יעכב הסתימה את הקול ושנשתייר רובו שלם, ואם דבק שברי שופרות והשברים הם שלמים בעיגול אלא שאין לשום אחד מהם שיעור ודבקן ועשאן שופר א' פסול משום דהו"ל שופרות הרבה הוסיף עליו כל שהוא אף במינו פסול ואצ"ל שלא במינו ולאו דוקא שאין בו שיעור אלא אע"פ שארוך אמה הואיל והוסיף עליו הו"ל תוספות והמוסיף גורע שאין חסרון במה שרומז השופר ואתה מורה חסרון, דע בני שכל קרן הכשר לשופר יקרא מינו לענין מינו ושלא במינו שארז"ל, ודע בני כי אמר התנא הכל חייבין בשופר כהנים לוים וישראלים ופריך אי הני לא מחייבי מי מחייבי ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל והכהנים תוקעין במקדש בחצוצרות לפטרו קמ"ל.
אל"ר ואימא הכי נמי פטורים א"ל לא שהתנא חייב למטה כחיוב למעלה שחסד ופחד ות"ת שהם כהנים לוים וישראלים כולם באים בשופר הוא הבינה, וראה בני כמה מדקדקים התנאים בלשונם להרמיז הסוד שהרי אמרו הכל מה שלא צריך כדי להרמיז בה' אחרונה שבשם בן ד' וביסוד הנקרא כ"ל והנצח אין צריך להרמיז כי הוא נכלל בחסד, והוד בפחד, אבל יסוד ועטרה צריך להרמיזם בעלייתם, וגם ארז"ל ר"ה שחל בשבת אין תוקעין אלא בב"ד המקדשין החודש שכן השופר בבית דין המקדשין החודש ר"ל היא עם החסד ות"ת ויסוד המקדשים העטרה, אבל במקום אחר לא שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר או יוציאנו מרשות לרשות, אל"ר מאי האי תקיעת שופר עשה ושבת לא תעשה ועשה וכרת ודוחהו בתקיעה במקום ב"ד ואין מזהירין.
א"ל חכמה היא ואינה מלאכה.
א"ל מילה נמי נימא לא ימול בשבת גזירה דלמא יוציא הולד או דבר אחר מצרכי המילה מרשות לרשות.
א"ל הא כתיב וביום השמיני ימול אפילו בשבת.
א"ל הא נמי כתיב באחד לחודש יום תרועה ואפי' בשבת ודחינן משום גזירה.
א"ל התם במילה חותך וקורע דהוי חבלה ומוצץ ואמרה תורה לדחות עשה ולאו וכרת הוא השבת אבל שופר לא אמרה תורה רק לתקוע שהיא חכמה ואינה מלאכה וליכא דחיית שבת בתקיעה שאינו עושה עבירה, וא"כ יש לחוש לשמא יוציא ושמא יעביר והכוונה תקיעת שופר בשבת אינו מתקן בתקיעה מה שמקלקל בהוצאה מרשות לרשות אבל המילה מתקנת אפילו חילול שבת שהרי מוציא ערלה בחוץ: