Chesed LeAvraham · Even Shetiya, Maayan 3, Chapter 15
1
נהר טו - במעלת מיתת ארץ ישראל וחו"ל:
River 15: On the Superiority of the Death of Those in the Land of Israel vs. Outside of It:
2
ונאמר שהם ד' מדריגות דרך כלל, א' משובחי ארץ ישראל, ב' שאר יושבי ארץ ישראל, הג' משובחי חו"ל, הד' שאר יושבי חו"ל, והכל בעם י"י הקדוש, המעלה הא' משובחי ארץ ישראל, לא יצדק בהם לשון המות כלל אלא ע"ד שיתוף השם ועליהם נאמר גויעה, והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית לא יצא ולא יבא, כך האיש המשובח, ואף בשרו ישכון לבטח, כענין רבי אליעזר שעמד שנה בלא קבורה קיים כדאיתא במסכת בבא מציעא, וכענין ר' אחאי בר יאשיהו דגששיה וכו', וכמה יחידים בדורות , ומכללם בתוספת מעלה האבות, וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו הרהור, והם כאלו אינם מתים:
It is said that there are generally four levels: 1. The most praiseworthy of those in the Land of Israel. 2. The rest of the inhabitants of the Land of Israel. 3. The most praiseworthy of those outside the Land of Israel. 4. The rest of the inhabitants outside the Land of Israel. And this applies to the holy people of the Lord. The first level, the most praiseworthy of those in the Land of Israel, is not appropriately described by the term "death" at all, except metaphorically. For them, the term "passing away" is used. They are likened to a person lying on their bed, confined to their house, neither going out nor coming in. So is the praiseworthy person, whose flesh rests securely, as in the case of Rabbi Eliezer, who remained a year without burial as mentioned in the Talmud, Tractate Bava Metzia, and similarly, Rabbi Aḥai bar Yoshiya, and other such individuals throughout generations. Among them, with additional virtue, are the patriarchs. This is because they sanctified themselves even in what was permissible to them, even in thought, and they are as if they do not die at all.
3
וקרובה למעלה זו היא מעלות הקדושים המתים בחו"ל כענין יעקב, ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחיצונים עליו שלא נהנה ממנו, וכזה היה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה כמ"ש רז"ל, וכן מעלת משה רבינו ע"ה שנתעסק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עמו בקבורתו, ומעלת מיתת אהרן ומרים הכל מעלה א' מפני קדושתם, ואלו אינם חייבים כליון הגוף בעפר, מפני שברחו להם מעון אדם הראשון וטיהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה וגופם קיים, ולא מתו אלא גוועו והם ישיני עפר:
And close to this level is the status of the holy ones who die outside of the Land of Israel, like Jacob. Therefore, his body's ascent to the Land of Israel was not hindered, as it was known that there was no claim against him by external forces since he did not benefit from it. Such was the sanctity of Rabbi at the time of his death when he raised his ten fingers and declared that he did not derive benefit, as our sages of blessed memory stated. Similarly, the status of Moses our teacher, peace be upon him, whom the Holy One, blessed be He, personally attended to at his burial, and the status of the deaths of Aaron and Miriam — all share the same level due to their sanctity. These individuals are not required to undergo bodily decay in the earth because they distanced themselves from the sin of Adam and purified themselves from it as much as possible. They became a divine chariot, and their bodies remain intact. They did not die but rather passed away gently, and they are the sleepers in the dust.
4
המעלה הג' היא מעלת מתי שאר בני אדם בארץ ישראל, שהם אינם חייבים לקליפה מה שניזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה, שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסותיה תחת יד ורשות הבורא, לכך כשתבא לדרוש מה אכלת יאמר לו וכי מדלכון אכלית ושתית, מדילי אכל ושתה, אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומיד הגוף כלה ונשמתו מתקדשת, ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד הקליפה הראשונה שפגם אדם הראשון ודבקה בהם המות:
.The third level is the status of the deceased among the rest of the people in the Land of Israel. They are not obligated to the klipah (impurity) because they were nourished by the delights of the world without having consumed from it, as the sustenance and provisions of the Land of Israel are under the hand and authority of the Creator. Therefore, when questioned about what they ate, it will be said, "Did I eat and drink of yours? I ate and drank of Mine." However, they are obligated to bodily decay due to the sin of Adam, from which they did not distance themselves and thus came under the punishment "for you are dust, and to dust you shall return." As a result, the body perishes, and the soul becomes sanctified. For this reason, they become impure through contact and carrying, because of the initial klipah (impurity) that Adam introduced and that adhered to them, resulting in death.
5
המעלה הד' היא מתי חוץ לארץ, שעם היות שהיו כשרים ונטהרו מכל עון, יש לקליפה תביעה עליהם, שנתפרנסו וניזונו במזונות חוץ לארץ, והם לא נשמרו מלחם רע עין הטמא ונתעדנו מהם, ויש לחיצונים ליקח את שלו מידם. ואם נכנסים לארץ אחר מיתה קודם עיכול הבשר, הטמא נכנס אחריהם עד שיפרע מהם ויענישם בעונש כליון הגוף, טומאה נוספת על טומאת שאר מתי ארץ ישראל, והיינו טומאת נבלה שנשחט על ידי סכין פגום הוא הממית הטמא בחוץ לארץ, שוחט פגום מלאך המות טמא, והבשר נבלה (שכל החיצונים שולטים) [שנבל החיצוני שולט] בה, מה שאין כן מתי ארץ ישראל מעם י"י כשוחט בהמה כשרה בסכין כשר, על ידי שוחט טהור וכשר, כי הסכין הוא הקליפה הטהורה שהיא המות הנפרדת הנפש מן הגוף על ידי מלאך טהור וקדוש, אמנם אין נטהרים מקליפת פגם אדם הראשון כנזכר, וזמש"ל:
The third level is the status of the deceased among the rest of the people in the Land of Israel. They are not obligated to the klipah (impurity) because they were nourished by the delights of the world without having consumed from it, as the sustenance and provisions of the Land of Israel are under the hand and authority of the Creator. Therefore, when questioned about what they ate, it will be said, "Did I eat and drink of yours? I ate and drank of Mine." However, they are obligated to bodily decay due to the sin of Adam, from which they did not distance themselves and thus came under the punishment "for you are dust, and to dust you shall return." As a result, the body perishes, and the soul becomes sanctified. For this reason, they become impure through contact and carrying, because of the initial klipah (impurity) that Adam introduced and that adhered to them, resulting in death.
נהר טו - במעלת מיתת ארץ ישראל וחו"ל:
River 15: On the Superiority of the Death of Those in the Land of Israel vs. Outside of It:
ונאמר שהם ד' מדריגות דרך כלל, א' משובחי ארץ ישראל, ב' שאר יושבי ארץ ישראל, הג' משובחי חו"ל, הד' שאר יושבי חו"ל, והכל בעם י"י הקדוש, המעלה הא' משובחי ארץ ישראל, לא יצדק בהם לשון המות כלל אלא ע"ד שיתוף השם ועליהם נאמר גויעה, והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית לא יצא ולא יבא, כך האיש המשובח, ואף בשרו ישכון לבטח, כענין רבי אליעזר שעמד שנה בלא קבורה קיים כדאיתא במסכת בבא מציעא, וכענין ר' אחאי בר יאשיהו דגששיה וכו', וכמה יחידים בדורות , ומכללם בתוספת מעלה האבות, וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו הרהור, והם כאלו אינם מתים:
It is said that there are generally four levels: 1. The most praiseworthy of those in the Land of Israel. 2. The rest of the inhabitants of the Land of Israel. 3. The most praiseworthy of those outside the Land of Israel. 4. The rest of the inhabitants outside the Land of Israel. And this applies to the holy people of the Lord. The first level, the most praiseworthy of those in the Land of Israel, is not appropriately described by the term "death" at all, except metaphorically. For them, the term "passing away" is used. They are likened to a person lying on their bed, confined to their house, neither going out nor coming in. So is the praiseworthy person, whose flesh rests securely, as in the case of Rabbi Eliezer, who remained a year without burial as mentioned in the Talmud, Tractate Bava Metzia, and similarly, Rabbi Aḥai bar Yoshiya, and other such individuals throughout generations. Among them, with additional virtue, are the patriarchs. This is because they sanctified themselves even in what was permissible to them, even in thought, and they are as if they do not die at all.
וקרובה למעלה זו היא מעלות הקדושים המתים בחו"ל כענין יעקב, ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחיצונים עליו שלא נהנה ממנו, וכזה היה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה כמ"ש רז"ל, וכן מעלת משה רבינו ע"ה שנתעסק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עמו בקבורתו, ומעלת מיתת אהרן ומרים הכל מעלה א' מפני קדושתם, ואלו אינם חייבים כליון הגוף בעפר, מפני שברחו להם מעון אדם הראשון וטיהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה וגופם קיים, ולא מתו אלא גוועו והם ישיני עפר:
And close to this level is the status of the holy ones who die outside of the Land of Israel, like Jacob. Therefore, his body's ascent to the Land of Israel was not hindered, as it was known that there was no claim against him by external forces since he did not benefit from it. Such was the sanctity of Rabbi at the time of his death when he raised his ten fingers and declared that he did not derive benefit, as our sages of blessed memory stated. Similarly, the status of Moses our teacher, peace be upon him, whom the Holy One, blessed be He, personally attended to at his burial, and the status of the deaths of Aaron and Miriam — all share the same level due to their sanctity. These individuals are not required to undergo bodily decay in the earth because they distanced themselves from the sin of Adam and purified themselves from it as much as possible. They became a divine chariot, and their bodies remain intact. They did not die but rather passed away gently, and they are the sleepers in the dust.
המעלה הג' היא מעלת מתי שאר בני אדם בארץ ישראל, שהם אינם חייבים לקליפה מה שניזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה, שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסותיה תחת יד ורשות הבורא, לכך כשתבא לדרוש מה אכלת יאמר לו וכי מדלכון אכלית ושתית, מדילי אכל ושתה, אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומיד הגוף כלה ונשמתו מתקדשת, ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד הקליפה הראשונה שפגם אדם הראשון ודבקה בהם המות:
.The third level is the status of the deceased among the rest of the people in the Land of Israel. They are not obligated to the klipah (impurity) because they were nourished by the delights of the world without having consumed from it, as the sustenance and provisions of the Land of Israel are under the hand and authority of the Creator. Therefore, when questioned about what they ate, it will be said, "Did I eat and drink of yours? I ate and drank of Mine." However, they are obligated to bodily decay due to the sin of Adam, from which they did not distance themselves and thus came under the punishment "for you are dust, and to dust you shall return." As a result, the body perishes, and the soul becomes sanctified. For this reason, they become impure through contact and carrying, because of the initial klipah (impurity) that Adam introduced and that adhered to them, resulting in death.
המעלה הד' היא מתי חוץ לארץ, שעם היות שהיו כשרים ונטהרו מכל עון, יש לקליפה תביעה עליהם, שנתפרנסו וניזונו במזונות חוץ לארץ, והם לא נשמרו מלחם רע עין הטמא ונתעדנו מהם, ויש לחיצונים ליקח את שלו מידם. ואם נכנסים לארץ אחר מיתה קודם עיכול הבשר, הטמא נכנס אחריהם עד שיפרע מהם ויענישם בעונש כליון הגוף, טומאה נוספת על טומאת שאר מתי ארץ ישראל, והיינו טומאת נבלה שנשחט על ידי סכין פגום הוא הממית הטמא בחוץ לארץ, שוחט פגום מלאך המות טמא, והבשר נבלה (שכל החיצונים שולטים) [שנבל החיצוני שולט] בה, מה שאין כן מתי ארץ ישראל מעם י"י כשוחט בהמה כשרה בסכין כשר, על ידי שוחט טהור וכשר, כי הסכין הוא הקליפה הטהורה שהיא המות הנפרדת הנפש מן הגוף על ידי מלאך טהור וקדוש, אמנם אין נטהרים מקליפת פגם אדם הראשון כנזכר, וזמש"ל:
The third level is the status of the deceased among the rest of the people in the Land of Israel. They are not obligated to the klipah (impurity) because they were nourished by the delights of the world without having consumed from it, as the sustenance and provisions of the Land of Israel are under the hand and authority of the Creator. Therefore, when questioned about what they ate, it will be said, "Did I eat and drink of yours? I ate and drank of Mine." However, they are obligated to bodily decay due to the sin of Adam, from which they did not distance themselves and thus came under the punishment "for you are dust, and to dust you shall return." As a result, the body perishes, and the soul becomes sanctified. For this reason, they become impure through contact and carrying, because of the initial klipah (impurity) that Adam introduced and that adhered to them, resulting in death.