אבן שתיה, עין הארץ 10

נהר י - לבאר סוד ארץ ישראל וישיבתה:

בענין ארץ ישראל הם ו' חלוקות, הא' מי שלא נכנס בה כלל ועיקר, הב' מי שראה אותה ברחוק ראייה לבד, הג' מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה, הד' מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם, הה' מי שנולד בה וכל ימי חייו בה לעולם, הו' מי שנכנסו עצמותיו אחר מותו שם. וחלוקת אלו הם זו על זו במעלה, ולהם רמז בדברים העליונים, ואין ספק כי כל העולם השפל הוא כנגד המלכות, וכללו ג' בחינות, הא' ים, הב' יבשה ארץ, הג' ארץ ישראל, וכל אחד מוקפת מחבירתה, כי הים מקיף את כל היבשה, ובחינה הנקרא ים הוא כנגד לובן שבעין והוא כנגד החסד, ושאר הארצות הנק' חוצה לארץ הוא כנגד שחרות שבעין והוא כנגד הגבורה, ומשם נמשך היתוך הזהב וסיגיו, לפיכך אויר הארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק לע' שרים (מצד) [שהם] האומות החיצונים בסוד הקליפות, וארץ ישראל נגד קו ירוק המקיף את בת עין, וזהו מצד הת"ת הנקרא ישראל, ובאמצעות א"י ירושלים, שהיא כנגד בת עין, שהיא עצם השכינה, וג' גוונין הקודמים הם סובבים ומקיפין אותה והם סוד שבת שפי' ש' ב"ת, דהיינו שי"ן ג' אבות ולא ג' אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם ג' קישוטי המלכות, וב"ת היינו בת עין שהוא עצם המלכות הנקרא בת שהיא בת ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד י' קדושות:

והנה מי שאינו בא"י פירשו רבותינו ז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה, להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדוש, ולפי האמת אין כח בקליפה באמיתות לשלוט בו, מפני כי חלק י"י עמו ואינו חלק השרים, ונמצא שאין ההשר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם שכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבש באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא, ונמצא לפי זה שאין לו אלוה, ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה, בזולת עוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא, בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא, בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה אל ארץ ישראל כי שם שער השמים לכניסת הנשמה בגן עדן כדפי' רבותינו ז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה ומשם לגן עדן של מעלה:

And behold, those who are not in the land of Israel, our sages of blessed memory explained that it is similar to someone who has no God, meaning that his soul is distant from the holy place. In truth, the power of the kelipah (impure spiritual shell) does not truly rule over him, because the portion of the Lord is with him, and he is not a portion of the ministers. Thus, it is found that the minister does not rule over him fundamentally, and even the Shekhinah (Divine presence) does not rest upon him, because he is within the depths of the impure nations' atmosphere, which is enveloped by the impure spiritual shell, and from their side, he is impure and causes impurity. Therefore, according to this, he has no God, and there is no doubt that his soul, spirit, psyche, and body are clothed within the shells and impurity, except that his actions and Torah are not pure because they are clothed in the atmosphere of the impure nations. However, at the time of death, the soul does not ascend in purity because it is clothed in that kelipah unless it needs to wander from place to place until it comes to the land of Israel, where the gateway to heaven is for the entry of the soul into the Garden of Eden, as explained by our sages of blessed memory, for the way of the Cave of Machpelah is the entrance of the soul into the Garden of Eden below and from there to the Garden of Eden above.

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוץ לארץ נמצאת בג' בחינות, בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות, הא' מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם. הב' מענין פטירת הנפש מן הגוף. הג' מענין התחיה אחר כך:

And when we discern the virtue of the land of Israel compared to outside of it, we find it in three aspects, except that under each aspect there are several sub-aspects: 1. The first aspect pertains to the observance of the commandments with purity and cleanliness throughout one's life in the world. 2. The second aspect pertains to the departure of the soul from the body.3. The third aspect pertains to the resurrection thereafter.

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו ודאי, כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואו אל הגוף בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים, והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם לארץ ישראל קודם י"ג שנים יזכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה בהאדם עד י"ג כדפי' רבותינו ז"ל, ולפעמים ג"כ הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר, וכן כל מצוותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה, ונמצא שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. והנה העולה לעת זקנותו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה, וגם התחייה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו זה ודאי אינו זוכה כי אם בתחייה לבד, וגם אל מעלת פקידת הנפש לעצמות בסוד ועצמותיך יחליץ על היותו בטהרה בארץ ישראל:

Now, these three divisions will not be equal, for someone whose entire life was in the land of Israel finds his soul, even when entering the body, in a state of purity and cleanliness, untainted by the atmosphere of the impure nations. This is of great elevation and assistance to his spiritual work. Even if a person enters the land of Israel in his youth, before the age of thirteen, he will merit some aspect of this, for the good inclination and soul are not present in a person until the age of thirteen, as our sages of blessed memory have said. Sometimes the spirit and sometimes the soul, as mentioned in the Zohar, and likewise all his commandments that he performs with purity and cleanliness until his departure from this world. Thus, he grows in good name and departs in good name. Now, ascending to the land of Israel in one's old age does not encompass this aspect, and one only merits it concerning the years related to departure and also resurrection, as will be clarified. Ascending after death in one's bones, this certainly does not merit this aspect but only resurrection alone. Also, concerning the elevation of the soul to the bones, "And your bones will be quickened" refers to being in purity in the land of Israel.

ועתה כשנבא לספור במעלת החלוקה א' הם רבות, הא' שהנשמה לא נטמאת מעולם, ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר. ב' שמצוותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר, ואותו הרוחניות המתהוות מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. ג' כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בח"ל ועומד במצוה והטהרה ודאי אותם המצות ישפיע לו, ואותו השפע א"א להיותו נשפע עליו אם לא על ידי אותו השר אשר הוא שם בחלק ארצו וזה פשוט. וזהו היה דוקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם השרים כדפירשנו. ד' עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ, ואין ספק כי מפני היותו מעלת המצות האלה גדולה עד מאד אין ראוי לקיימם בח"ל, כי כח קדושה כזו אין ראוי שיושפע בחו"ל, עד שאמרו רבותינו ז"ל אין מביאין חלה מח"ל לארץ ישראל, ואם הביאו תשרף כחמץ בערב פסח, וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה, וזהו ודאי מפני מעלת המצות האלה כנזכר. ה' היות התפלה של ארץ ישראל ראויה ורצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשת באויר טמא, ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת לראש מלכו של עולם, מה שאין כן בחו"ל שצריכים להתלבש באויר טמא, ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד הכנסתם לארץ ישראל, ואחר, טהרה ונקיון כדי לעלות במקום גבוה:

And now, when we come to enumerate the greatness of the first division, they are numerous: The soul has never been defiled, nor has it ever been clothed in the atmosphere of the impure nations. His commandments, all of which he performed with utmost purity, and that spirituality derived from the commandments and Torah were not clothed in that shell and impurity. The influence emanating from Torah and commandments did not reach the rulers because the Israelite standing in the diaspora and observing the commandments and purity would certainly be influenced by those commandments, and that influence cannot reach him if not through that ruler who is present in his portion of land, and this is straightforward. This was specifically during the time when the Shekhinah was primarily in the land of Israel, for then it certainly would be accepted through the ruler. This is what King David, peace be upon him, meant when he said, "For they have driven me out today from being joined to the inheritance of the Lord, saying: 'Go, serve other gods.'" Literally, it means he served and influenced other gods, which are the rulers, as we have explained. Additionally, there are several mitzvot that are permitted only in the land, and there is no doubt that due to the great stature of these commandments, it is not appropriate to fulfill them in the diaspora, for such a holy power is not suitable to be derived in the diaspora. This is why our sages of blessed memory said, "One does not bring challah from the diaspora to the land of Israel, and if one does, it shall be burned like leaven on the eve of Passover." Similarly, with regard to tithes, offerings, and many other such mitzvot. This is certainly because of the greatness of these commandments as mentioned.The prayer of the land of Israel is more proper, desirable, and accepted, for there are not so many detractors, because those letters formed by the mouth are not clothed in impure air. Therefore, they are desirable and immediately become a crown and a diadem to the head of the King of the world, unlike in the diaspora, where they need to be clothed in impure air, and there are several external factors that detract from them until they are brought into the land of Israel. Afterward, purity and cleanliness are required to ascend to a higher place.

וכשנבא לספר במעלת החלוקה הב' נמצאם גם כן רבות, הא' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות, אלא על ידי מלאך קדוש המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא והיא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה, אבל המת בחו"ל על ידי סמא"ל סכין פגום והוא נעשה נבלה. הב' כי הנפטר בחו"ל נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכחות אויר ארץ העמים ומטמאות על ידי כך ודאי צריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות [אח"כ אל מנוחתה ] ודאי. הג' טורח גלגולה עד בואה ממקום דירתה בח"ל עד הגיעה לארץ ישראל, ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל, כי וודאי יאחזוהו צירים וחבלים, ועל כזה וכיוצא בו אמרו רבותינו ז"ל אינו דומה קולטתו חיים וגו':

When we come to recount the greatness of the second division, we find many aspects: 1. That the one who dies in the land of Israel does not die by the hand of the Angel of Death, but rather by a holy angel who clothes himself in strength to perform that action. It is like an animal slaughtered with a fine knife, and it is pure. However, the one who dies in the diaspora, it is by Samael with a flawed knife, and he becomes a carcass. 2. That the one who passes away in the diaspora, their soul upon leaving their body becomes clothed in the powers of the atmosphere of the impure nations, and thus becomes defiled. Certainly, it requires considerable effort until it reaches the gates of heaven, where it purifies itself from its impurity in order to ascend to its resting place afterward. 3. The toil of its transmigration until it comes from its place of residence in the diaspora to arrive in the land of Israel, and even if it needs to pass through the borders of many rulers until it reaches the land of Israel, for certainly, they will seize it with ropes and chains. Concerning this and similar cases, our sages of blessed memory said, "It is not like grasping the living."

וכשנבא לספר במעלת החלוקה הג' נמצאם עוד הרבה, הא' הוא טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. הב' כי תקדים תחיית המתים ארץ ישראל לחו"ל כדפירשו רבותינו ז"ל. הג' כי בכל ריש ירחי ושבתי הנפשות פוקדת הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחו"ל יוכרח שיתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבואה לפקוד הגוף לא יהיה להם יחד נחת רוח:

When we come to recount the greatness of the third division, we find many more aspects: 1. The toil of transmigration from chamber to chamber according to its essence and deeds. 2. That the resurrection of the dead precedes in the land of Israel over the diaspora, as our sages of blessed memory explained. 3. That at the beginning of every lunar month and Sabbath, the souls visit the body, as mentioned in the Zohar. And when buried in the diaspora, the soul will inevitably become defiled by the atmosphere of the impure nations when it comes to visit the body. There will not be for them together a pleasant experience.

ועתה במה שסופר במעלת הארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם מיום הלידה עד לאחר מיתה כי זה זכה לכל המעלות כולם ודאי. והנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר בארץ העמים. אמנם מי שעומד עד שגדל ואחר כך בא גם אם זכה בקצת לעסוק בקצת במצות בארץ ישראל, עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא, ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת בה זה ישיג אל שני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. והעולה בעצמותיו לבד, זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחיה ופקודת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא, והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו העפר מחויבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קודש. ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיצא לחו"ל דינו כעפר חו"ל, ועפר חו"ל שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר הארץ, וזה סוד הגרים, ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה ואם להפך להפך. וזהו סיבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלהו תכף למיתתו:

And now, regarding what is written about the virtue of the Land, it is explained that the virtue of one who dwells in it is eternal, from the day of his birth until after his death, for he has merited all the virtues completely. And one who enters it in his youth will merit them, but not to the same degree, for he was already born in the air of the lands of the nations. However, one who stands and grows up, and then later comes, even if he merited to engage in some mitzvot in the Land of Israel, he will not attain that great virtue, but he will attain some of it. But one who enters it and dies in it, he will attain two aspects alone, for the first one has already been lost to him. And one who ascends in his bones alone, he will only merit the third aspect, which is the revival and appointment of the soul alone. And one who ascends in his flesh after his death, he will merit further, for the dust which is the dust of the altar, since the person was created from the place of his atonement, and behold, we the created beings are certainly obligated to bring it back to the place it was quarried, which is holy. And it is known that the law is that the dust of the Land of Israel that went out to the Diaspora, its law is like the dust of the Diaspora, and the dust of the Diaspora that entered the Land of Israel, its law is like the dust of the Land. And this is the secret of the converts. Therefore, one whose flesh decays in the dust of the Land, his virtue is great, and if the opposite, then the opposite. And this is the reason for our father Jacob's command that he be brought up immediately after his death.

ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותה מרחוק אם לא יכנס בה, כי אמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה וגו' כי נראה שהראייה היא מעלה, ועוד שמשה רבינו ע"ה למעלה גדולה ניתן לו זה סמוך למיתתו, כדכתיב עלה אל הר העברים הזה וכתיב ויעל משה וגו' ויראהו י"י את כל הארץ וגו', מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אותה ואם לא יכנס בה, וענין זה כבר כתבנוהו בעין הקורא נהר ל"ג ע"ש, וזמש"ל:

However, it remains for us to know what is the virtue of one who sees it from afar if he does not enter it, for the Scripture says "if a man sees these people" etc., for it seems that the seeing itself is a virtue. Moreover, our teacher Moses was granted a great elevation near his death, as it is written "Ascend this mountain of the Abarim" and it is written "And Moses ascended" and "And the Lord showed him the entire land" - all this indicates that there is some virtue for one who sees it, even if he does not enter it. And this matter we have already written about in the eye of the reader in River 33, see there, and this is what he said: