בריות נצחיות יח. ויחד עם זה מיושבת קושיא ה', שהקשינו איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי נצחיות, הוות ונפסדות. ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות. ונצחיותנו זו מחייבת בהכרח שקליפת הגוף שניתנה לנו רק לעבודה, תהיה כלה ונפסדת. כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו אז היינו נשארים נפרדים ח"ו מחי החיים לנצחיות. וכבר אמרנו באות י"ג שצורה זו של הגוף שלנו שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו במציאות הב' כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל.
ETERNAL CREATURES This also answers our fifth inquiry. We asked: How is it possible that from the Eternal will emerge transient creatures that come into being and cease to be? The answer to this question is now clear. For we emerged from before Him in a manner that is appropriate for His eternality; [we emerged] as eternal and entirely perfect creatures. This eternality necessarily requires that the husk of the body, which was given to us only for service [of God], be temporary and cease to be. For had it [the body] remained in eternality, God forbid, then we would remain eternally separate from the Life-Force of the Living. We have already stated (see 13 above) that this form of our bodies, the selfish desire to receive, is not at all present in the eternal plan for creation. There [in the eternal], we have the [perfected] forms of the third stage. Still, we must exist in the second form [for a time] in order to enable the repair, as discussed.
2
ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה כמ"ש להלן (באות לט), וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו, על כן הנה עולות ויורדות עמו בלי שום חשבון לעצמן.
Do not ask at all about creatures in the world other than humans. For humans are the center of creation, as we will discuss later in chapter 39. The rest of the creatures are not at all valuable in themselves, except to the extent that they contribute to humanity by bringing [people] to perfection. Hence, they [other creatures] rise and fall with him [man], and they are insignificant in themselves.
בריות נצחיות
יח. ויחד עם זה מיושבת קושיא ה', שהקשינו איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי נצחיות, הוות ונפסדות. ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות. ונצחיותנו זו מחייבת בהכרח שקליפת הגוף שניתנה לנו רק לעבודה, תהיה כלה ונפסדת. כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו אז היינו נשארים נפרדים ח"ו מחי החיים לנצחיות. וכבר אמרנו באות י"ג שצורה זו של הגוף שלנו שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו במציאות הב' כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל.
ETERNAL CREATURES
This also answers our fifth inquiry. We asked: How is it possible that from the Eternal will emerge transient creatures that come into being and cease to be? The answer to this question is now clear. For we emerged from before Him in a manner that is appropriate for His eternality; [we emerged] as eternal and entirely perfect creatures. This eternality necessarily requires that the husk of the body, which was given to us only for service [of God], be temporary and cease to be. For had it [the body] remained in eternality, God forbid, then we would remain eternally separate from the Life-Force of the Living. We have already stated (see 13 above) that this form of our bodies, the selfish desire to receive, is not at all present in the eternal plan for creation. There [in the eternal], we have the [perfected] forms of the third stage. Still, we must exist in the second form [for a time] in order to enable the repair, as discussed.
ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה כמ"ש להלן (באות לט), וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו, על כן הנה עולות ויורדות עמו בלי שום חשבון לעצמן.
Do not ask at all about creatures in the world other than humans. For humans are the center of creation, as we will discuss later in chapter 39. The rest of the creatures are not at all valuable in themselves, except to the extent that they contribute to humanity by bringing [people] to perfection. Hence, they [other creatures] rise and fall with him [man], and they are insignificant in themselves.