Sefer Yesodei HaTorah · Sefer Yesodei HaTorah, Chapter 38
1
ואולם עם כל מה שחזקה התורה האמונה הזאת, היות ישראל עם סגלה, ועם כל מה שהרחיקה אותם מהתערב עם הגוים עובדי אלילים, מעולם לא הבדילה התורה בין העברי והנכרי בשום דבר ממה שמשפטי הצדק והיושר מחייבים כל אדם לחברו. לא אמרה תורה לא תרצח בני עמך, לא תנאף את העבריה, לא תגנוב את העברי. ולא הבדילה בין העברי והנכרי אלא בארבעה משפטים פרטיים שאין שורת הדין מחייבת אותם, ואינם נוהגים אצל שאר העמים אפילו אצל הכשרים שבהם, והם חדוש שחדשה תורה לצוות אותם לישראל, למען יתנהגו זה עם זה לא בשורת הדין לבד, אלא לפנים משורת הדין, כאלו כלם אנשים אחים. והם.
However, with all of the Torah's strengthening this belief, Israel's being a treasured people, and with all of its distancing them from mingling with the idolatrous nations, the Torah never distinguished between a Hebrew and a gentile in all that the laws of righteousness and justness require of a man in relation to his neighbor. The Torah did not say "Do not kill the people of your nation," "Do not commit adultery with a Hebrew woman," "Do not steal from a Hebrew." And it distinguished between a Hebrew and a gentile only in four special laws which are not required by the attribute of justice and which do not obtain among the other nations, even the most upright among them, and which are "innovations" for Israel in particular, so that they relate to each other not according to the attribute of justice alone, but above and beyond the attribute of justice, as befits brothers. And these are:
2
א) להלוות כספנו בלא רבית, לא הרבה ולא מעט, וזה ידוע שאין שורת הדין מחייבתו, והרבית המוגבלת מותרת אצל כל האומות.
1) to lend our money without any interest, not much and not little. And it is well known that the attribute of justice does not demand this and that limited interest is permitted among all nations.
3
ב) שלא לתבוע המלוה אחרי שנת השמטה, וגם זה חק לפנים משורת הדין, ואינו נוהג אצל שאר האומות.
2) not to reclaim a loan after the shemitah year (the year of "release"), this, too, being a statue above and beyond the statute of justice, which does not obtain with other nations.
4
ג) להוציא העבדים חפשי מקץ שש שנים, וליעד האמה לו או לבנו, או להשתדל בפדיונה. וגם זה לפנים משורת הדין, ובלתי נהוג אצל שאר אומות.
3) to set slaves free at the end of six years and to designate a maid-servant for himself or for his son or to exert himself to redeem her, this, too, being above and beyond the attribute of justice and not obtaining in other nations.
5
ד) שלא לנקום ולנטור, ואין לך דבר לפנים משורת הדין ומדת חסידות יותר מזה. כי אמנם במה הכתוב מדבר? אם לחבול בגופו או בממונו כבר אסרה תורה והזכירה ענשו. הא אינו מדבר אלא כגון לומר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, ולהמנע גם מזה הוא לפנים משורת הדין.
4) not to take revenge or to bear a grudge, there being nothing more above the attribute of justice and constituting saintliness than this. For, in truth, of what is the Torah speaking here? If of injuring another in his body or in his possessions, the Torah has already forbidden this and indicated its punishment. It must be speaking, then, of one's saying to his neighbor "I will not lend you just as you did not lend me." To abstain even from this is above and beyond the attribute of justice.
ואולם עם כל מה שחזקה התורה האמונה הזאת, היות ישראל עם סגלה, ועם כל מה שהרחיקה אותם מהתערב עם הגוים עובדי אלילים, מעולם לא הבדילה התורה בין העברי והנכרי בשום דבר ממה שמשפטי הצדק והיושר מחייבים כל אדם לחברו. לא אמרה תורה לא תרצח בני עמך, לא תנאף את העבריה, לא תגנוב את העברי. ולא הבדילה בין העברי והנכרי אלא בארבעה משפטים פרטיים שאין שורת הדין מחייבת אותם, ואינם נוהגים אצל שאר העמים אפילו אצל הכשרים שבהם, והם חדוש שחדשה תורה לצוות אותם לישראל, למען יתנהגו זה עם זה לא בשורת הדין לבד, אלא לפנים משורת הדין, כאלו כלם אנשים אחים. והם.
However, with all of the Torah's strengthening this belief, Israel's being a treasured people, and with all of its distancing them from mingling with the idolatrous nations, the Torah never distinguished between a Hebrew and a gentile in all that the laws of righteousness and justness require of a man in relation to his neighbor. The Torah did not say "Do not kill the people of your nation," "Do not commit adultery with a Hebrew woman," "Do not steal from a Hebrew." And it distinguished between a Hebrew and a gentile only in four special laws which are not required by the attribute of justice and which do not obtain among the other nations, even the most upright among them, and which are "innovations" for Israel in particular, so that they relate to each other not according to the attribute of justice alone, but above and beyond the attribute of justice, as befits brothers. And these are:
א) להלוות כספנו בלא רבית, לא הרבה ולא מעט, וזה ידוע שאין שורת הדין מחייבתו, והרבית המוגבלת מותרת אצל כל האומות.
1) to lend our money without any interest, not much and not little. And it is well known that the attribute of justice does not demand this and that limited interest is permitted among all nations.
ב) שלא לתבוע המלוה אחרי שנת השמטה, וגם זה חק לפנים משורת הדין, ואינו נוהג אצל שאר האומות.
2) not to reclaim a loan after the shemitah year (the year of "release"), this, too, being a statue above and beyond the statute of justice, which does not obtain with other nations.
ג) להוציא העבדים חפשי מקץ שש שנים, וליעד האמה לו או לבנו, או להשתדל בפדיונה. וגם זה לפנים משורת הדין, ובלתי נהוג אצל שאר אומות.
3) to set slaves free at the end of six years and to designate a maid-servant for himself or for his son or to exert himself to redeem her, this, too, being above and beyond the attribute of justice and not obtaining in other nations.
ד) שלא לנקום ולנטור, ואין לך דבר לפנים משורת הדין ומדת חסידות יותר מזה. כי אמנם במה הכתוב מדבר? אם לחבול בגופו או בממונו כבר אסרה תורה והזכירה ענשו. הא אינו מדבר אלא כגון לומר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, ולהמנע גם מזה הוא לפנים משורת הדין.
4) not to take revenge or to bear a grudge, there being nothing more above the attribute of justice and constituting saintliness than this. For, in truth, of what is the Torah speaking here? If of injuring another in his body or in his possessions, the Torah has already forbidden this and indicated its punishment. It must be speaking, then, of one's saying to his neighbor "I will not lend you just as you did not lend me." To abstain even from this is above and beyond the attribute of justice.