Sefer Yesodei HaTorah · Sefer Yesodei HaTorah, Chapter 29
1
וקרוב לזה הוא ג"כ ענין הצווי להכרית את עמלק, עם האזהרה לא תשכח, וכל זה אינו אלא להתעיב בעיני ישראל מעשה הרמיה כמו שיהיה מעשה עמלק, כי לא היה לו דין ודברים עם ישראל, והם לא קרבו אליו להלחם בו, והוא בא להם מאחריהם, וישראל היו אז עיפים ויגעים, ועמלק בלא חמלה ובלא יראת אלקים הרג הנחשלים שבהם. לפיכך אחר שהזהיר על המרמה במדה ובמשקל, וחתם ואמר. כי תועבת ה' כל עושה עול, הזכיר ענין עמלק, שגם הוא עשה עול ותרמית, ופירש גנות מעשהו ואמר אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, והעמיד אותו לאות ולמופת לבני רמיה וצוהל הכריתו בלא שכחה והתרשלות. ומזה ילמדו כמה הוא מתועב לפני האל כל בוגד בגד, ומה חמור העונש אשר יגיעהו מאת ה'. והנה גם הצווי הזה אין ספק שלא עשה בלב ישראל שום רושם מתנגד לתקון המדות, אבל בהפך הועיל להם להרחיקם מן המעשים המגונים, בראותם כמה האל שונא אותם, ומעניש עושיהם.
Comparable to this is the coupling of the commandment to cut off Amalek with the exhortation (Devarim 25:10) "You shall not forget." All this, to render despicable in the eyes of Israel the act of deceit, the act of Amalek. For he had no complaint against Israel, and Israel was not coming to wage war with him. But he sneaked up from behind them, when Israel was weak and fatigued, and without compassion or fear of G-d killed those who straggled behind. For this reason, after Moses exhorted them against deceit in weights and measures, concluding with (Ibid. 16) "For the abomination of the L-rd is … all who do wrong," he mentioned Amalek; for he, too, was guilty of wrong and deceit, Moses epitomizing Amalek's turpitude in (Ibid. 18) "who met you upon the way and cut off all who straggled behind you when you were weak and weary and (he) did not fear G-d." And He set Amalek up as a sign and an omen for "the sons of deceit," commanding to cut him off without forgetting or relenting. From this they (Israel) would learn how despicable to the L-rd was every man of perfidy and how sore his punishment at the hands of the L-rd. And, beyond a doubt, this commandment, too, did not leave any negative impress on the heart of Israel, but, to the contrary, availed to distance them from repugnant acts when they saw how much the Almighty despised them and punished their perpetrators.
וקרוב לזה הוא ג"כ ענין הצווי להכרית את עמלק, עם האזהרה לא תשכח, וכל זה אינו אלא להתעיב בעיני ישראל מעשה הרמיה כמו שיהיה מעשה עמלק, כי לא היה לו דין ודברים עם ישראל, והם לא קרבו אליו להלחם בו, והוא בא להם מאחריהם, וישראל היו אז עיפים ויגעים, ועמלק בלא חמלה ובלא יראת אלקים הרג הנחשלים שבהם. לפיכך אחר שהזהיר על המרמה במדה ובמשקל, וחתם ואמר. כי תועבת ה' כל עושה עול, הזכיר ענין עמלק, שגם הוא עשה עול ותרמית, ופירש גנות מעשהו ואמר אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, והעמיד אותו לאות ולמופת לבני רמיה וצוהל הכריתו בלא שכחה והתרשלות. ומזה ילמדו כמה הוא מתועב לפני האל כל בוגד בגד, ומה חמור העונש אשר יגיעהו מאת ה'. והנה גם הצווי הזה אין ספק שלא עשה בלב ישראל שום רושם מתנגד לתקון המדות, אבל בהפך הועיל להם להרחיקם מן המעשים המגונים, בראותם כמה האל שונא אותם, ומעניש עושיהם.
Comparable to this is the coupling of the commandment to cut off Amalek with the exhortation (Devarim 25:10) "You shall not forget." All this, to render despicable in the eyes of Israel the act of deceit, the act of Amalek. For he had no complaint against Israel, and Israel was not coming to wage war with him. But he sneaked up from behind them, when Israel was weak and fatigued, and without compassion or fear of G-d killed those who straggled behind. For this reason, after Moses exhorted them against deceit in weights and measures, concluding with (Ibid. 16) "For the abomination of the L-rd is … all who do wrong," he mentioned Amalek; for he, too, was guilty of wrong and deceit, Moses epitomizing Amalek's turpitude in (Ibid. 18) "who met you upon the way and cut off all who straggled behind you when you were weak and weary and (he) did not fear G-d." And He set Amalek up as a sign and an omen for "the sons of deceit," commanding to cut him off without forgetting or relenting. From this they (Israel) would learn how despicable to the L-rd was every man of perfidy and how sore his punishment at the hands of the L-rd. And, beyond a doubt, this commandment, too, did not leave any negative impress on the heart of Israel, but, to the contrary, availed to distance them from repugnant acts when they saw how much the Almighty despised them and punished their perpetrators.