למה שהיה האדם שוה המזג ומשיג במחשבה ועיון יותר מכל שאר הבעלי חיים, הנה הוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מהם. אם שווי מזגו, יראה לפי שהוא מתפעל מן ההפכים בשוה. ואם השגתו במחשבה ועיון, יראה מהיותו ממציא המלאכות והחכמות.
Man, being equable in temperament and more capable of thought and reflection than the other animals, is a nobler and more perfect object of creation than they. The equableness of his temperament is evident from the fact that he is equally affected by the contrary qualities, while his ability to think and reflect is shown in his invention of the arts and sciences.
2
ואין ראוי שיחשב כי להיות שאר הבעלי חיים בלתי צריכין צל מחורב ומחסה מזרם, ולא יצטרכו לעשות שום תקון אל המזון כדי שיהיו ניזונים בו, כי מזונם נמצא כמו כן, ונמצא להם גם כן קצת תחבולות, כמו שנמצא לבעלי הטרף והעופות הדורסים ערמות ותחבולות לצוד ולהשיג מחיתם, שיהיו בעבור זה שלמי היצירה יותר ממין האדם, כמו שהיה בקדמונים מי שחשב זה, והיה אומר כי האדם חסר היצירה בערך אל שאר הבעלי חיים, כי הם לא יצטרכו בהמות לרכוב עליהם ללכת ממקום אל מקום, כי הם בעצמם קלי התנועה יותר ממין האדם, וכן לא יצטרכו להכין להם כלי מלחמה להלחם באויביהם, כי כלי מלחמתם הם נוצרים עמהם בטבע, כקרנים לשור והמלתעות לחזיר והקוצים לקפוד והמגן לחומט ודומיהן, וכן לא יצטרכו לעשות שום מלבוש, כי לבושם נוצר עמם בטבע, וגם לא יצטרכו שום תקון אל המזון, כי מזונם נמצא תמיד כמו כן, והאדם חסר מכל זה, כי יצטרך מלבושים חוץ מגופו ובנינים להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר, וצריך לעשות הכנות רבות אל המזון כדי שיהיה ראוי אל שיזון בו, וכאלה רבות כמו שבא זה במאמר הי״ד מספר הבעלי חיים.
We must not say that the animal species are more perfect in their organization than man because they require no shade or shelter from the heat and the storm, nor preparation of the food they need, which nature provides ready for their use. Moreover they have certain instincts, like the beasts and birds of prey, which they use in hunting their prey to sustain life. Among the ancients there was one who maintained this very thing. He said that man is an inferior creation in comparison with the other animals. For the latter do not need other animals to ride on in order to go from place to place, being more swift of movement than man. Similarly they do not have to prepare weapons with which to fight against their enemies, for they are provided with natural weapons, the ox has horns, the boar has tusks, the porcupine has quills, the turtle has a shell, and so on. Nor do they need to make themselves any garments, for their garments too are given them by nature, and they do not have to prepare their food, for they use it as found in nature; whereas man is devoid of all these things. For he requires garments to cover his body, and buildings to serve as shelter and protection against the wind and rain. His food must be subjected to many processes of preparation before it is fit for his nourishment, and many other things of this sort, as is found in the fourteenth book of the treatise On Animals.
3
כי זה הדעת כשיעויין בו ימצא נפסד הפסד גמור, וזה שאנחנו כאשר חפשנו ענין הצורות הנמצאות בחמרים בכל הנמצאים השפלים המתהוים, נמצא אותם כלם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת, רצה לומר שהצורה המתאחרת יותר נכבדת מן הקודמת לה, וכאלו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החסרון אל מדרגת השלמות, כי יקבל ראשונה הצורה היותר פחותה ואחר הצורה היותר נכבדת, ויעלה מדרגה אחר מדרגה מן המציאות החסר אל היותר שלם. שהרי החומר מקבל ראשונה צורות היסודות, ואחר יעלה למדרגת המחצבים, והיסודות הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יעלה למדרגת הצמחים, והמחצבים הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יעלה למדרגת הבעלי חיים, והצמחים הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יתעלה למדרגת מין האדם, והבעלי חיים במדרגת ההיולי למין האדם, ובו תעמוד היצירה. וכמו שבתנועה האחת יהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, כן יראה שיהיה הענין במתהוים השפלים שיהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, וגם כן כמו שהתנועה תכלה אל תכלית מה הוא היה סבת כל התנועות החלקיות, כן ההויה תעלה מדרגה אחר מדרגה עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית ותעמוד בה, לפי שהיא תכלית כל ההויות השפלות.
But on reflection we shall find this idea quite erroneous. If we consider the various forms as they exist in their matters in the genesis of the lower forms of existing things, we find that they form an ascending series in regard to quality. The later form is superior to the prior one, as though the matter in receiving forms proceeds from imperfection to perfection, first receiving a lower form and then a higher form, and thus gradually ascending from an inferior grade of existence to a more perfect one. Thus matter first receives the forms of the elements, then it rises to the stage of minerals, to which the elements stand in the relation of matter. Then it attains to the grade of plants to which minerals bear the relation of matter. Then it ascends to the degree of animals, to which plants are related as matter, and then it rises to the grade of man, animals being in the position of matter. Here the process comes to an end. As in a given motion, every part of the motion is for the sake of the part which comes after, so it seems, in the genetic process of the lower forms of existence, that every part is for the sake of the part that comes after. And as a given motion ends up with a result which is the final cause of all the partial motions, so the genetic process rises gradually until it attains finally to the human form, where it stops, because this is the end of all the lower genetic processes.
4
ומה שיורה על שהחומר מתנועע תמיד מן המציאות החסר אל המציאות השלם כפי מה שיתעלה ההתמזגות, הוא מה שנמצא האלמוג שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח, ונמצא האספוג הימיי שאין לו אלא חוש ההרגש בלבד, והוא כמו האמצעי בין הצומח והחי, ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני הבעל חי ומין האדם, ובמין האדם תעמוד ההויה, אם כן אי אפשר מבלי שיהיה האדם שהוא תכלית היצירות השפלות יותר נכבד ושלם מכלן אחר התקבץ בו כל הצורות הקודמות, והן כמו היולי אליו, ועל כן היה גדול על כלן וכובש כל הבעלי חיים תחתיו ורודה בהם, לפי שהשגותיו כולן הן כוללות והשגות כל הבעלי חיים הן פרטיות כי לא ישיגו ענינים כוללים, ועל כן ימצאו להם כלים פרטיים ותחבולות פרטיות כפי השגותיהם הפרטיות, כי ימצאו להם כלים פרטיים להלחם בהם מין ממיני המלחמה, כמלתעות לחזיר והקרנים לשור והקוצים בעור הקפוד והמגן לחומט להגין עליו, אבל האדם להיותו סוף כל ההויות השפלות ונתקבצו בו כל השלמיות הפרטיות שנמצאו בכל שאר הבעלי חיים, היו השגותיו כלליות ושכלו כללי, רצה לומר שהוא משיג השגות כל הבעלי חיים ומשיג גם כן כללי הדברים ולא דבר פרטי מיוחד, ועל כן היו כליו כלליים, כמו הידים שהם בכח כל כלי המלחמה להלחם בכל הבעלי חיים בכל מיני המלחמות ולכבוש אותם תחתיו, כי יקח בהם הרומח מקום הקרנים בבעלי הקרנים והסייף מקום המלתעות בחזיר, ויקח המגן בידו או ילבש השריון להגין עליו מקום חמגן בחומט, ולא נבראו עמו כל כלי המלהמה כמו שהוא בבעלי חיים, כדי שלא יהיו לו למשא כבד לנשאם עליו תמיד.
That matter always moves from a less perfect to a more perfect form of existence, as the character of the composition rises in quality, is proved by the coral, which is intermediate, so to speak, between mineral and plant; by the marine sponge, which has only the sense of touch, and is intermediate as it were between plant and animal; and by the ape, which stands midway between the animal species and man, where the process stops. It follows necessarily, therefore, that man, who is the end of all the lower creatures, is nobler and more perfect than all, since in him are combined all the earlier forms, which stand to him in the relation of matter. Therefore he is greater than all the others, and subdues all the animals and rules them, because he has the power of comprehending the general, whereas the lower animals perceive only the particular, having no power to comprehend the universal. Therefore they have particular organs and particular instincts corresponding to their perception of the particular. Thus, they have particular organs to fight with in a specific way, the boar with his tusks, the ox with his horns, the porcupine with his quills, the turtle using his shell as a protection. But man who is the end of all the lower existences, and in whom are combined all the particular perfections of the other animals, is endowed with general comprehension and intelligence. He comprehends all that the other animals do, and besides understands the general and not merely a particular thing. Therefore his organs are general, like the hands which are potentially every kind of weapon to fight against all kinds of animals in all possible ways and to subdue them. The spear takes the place of horns, the sword represents the tusks of the boar, the shield or the coat of mail protects him as the shell protects the turtle. All these weapons and arms are not born with the human being as is the case with the animals, so that he might not have to carry a heavy burden with him all the time.
5
ולזה התחכם הבורא ביצירתו לעשות לו כלים כלליים הם בכח כל כלי המלחמה, ונתן לו שכל כללי במה שישיג כללי הדברים ולא פרטיותם, וכן שיוכל להשיג בו כלל כל ההשגות הפרטיות אשר בכל הבעלי חיים, וישתמש מן הכלים ההם בפנים שונים לעת הצורך ויניחם כשלא יצטרך אליהם ולא יהיו עליו למשא כבד, וכן המלבושים הם דבר חוץ מגופו, כדי שיקח מהם הצריכין לו בעת החורף ויקל אותם מעליו בעת הקיץ ולא יכבד עליו כצמר לכבשים שיכבד עליהם ויצטרכו לגוזזים, ונתן לו חכמה ותבונה לבנות בנינים חזקים להסתר שם מרגשת פועלי און, מקום חורי עפר וכפים אשר לבעלי חיים.
Therefore the Creator in forming man used His wisdom in giving him organs general in their utility, which are potentially all kinds of weapons, and an intellect capable of comprehending generalities rather than particulars, that he may be able to understand all that the animals perceive in the way of particulars, and utilize the weapons above mentioned in different ways when he needs them and lay them aside when he does not need them, so that they may not be a burden to him. Similarly man’s garments are not attached to his body, so that he may use such clothes as he needs in winter and take them off in summer that they may not be a burden, as their wool is to lambs, who have to be sheared. Intelligence and understanding is given to man to build strong buildings where he can fortify himself against the violence of wrong-doers instead of holes of the earth and of the rocks used by the animals.
6
וכן יוכל להשיג בשכל הכללי אשר בו כל התחבולות הפרטיות אשר בכל אחד מהבעלי חיים וכל ההשגות והמדות הפרטיות אשר להם, כמאמר איוב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, ואין רצונו לומר שהבהמות והעופות הם יותר חכמים ונבונים ממין האדם שיצטרך האדם ללמוד מהם, כי החוש יכזיב זה, להיותו מושל על כלן ורודה בהם, אבל יאמר כי האדם מצד ששכלו וכליו כלליים, ילמוד מכל הבעלי חיים כל התחבולות וההשגות הפרטיות אשר להם, ויתקבצו כולם בו ויהיו בו כלליים, כמאמר חכמינו ז״ל אמר ר׳ חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ, זו פרדה שכורעת ומשתנת, ומעוף השמים יחכמנו, זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל, אמר רבי יוחנן אלמלי לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה. וזה מבואר על הדרך שכתבנו, כי המדות הפרטיות אשר בבעלי חיים ראוי לו לאדם שילמד אותם מצד שכלו ויתקבצו כלם בו ויחזרו בו כלליים, כי כמו שמצד שכלו וכליו הוא כאלו נבראו עמו כל כלי המלחמה וכאלו נבראו עמו המלבושים מקום הצמר בכבשים, וכן שידע לתקן מזונו באופן נאות אל מזגו מרכיב המאכלים זה בזה באופן שיהיה ערב ובריא אל מזגו, כן ראוי שילמד כל המדות הטובות הפרטיות אשר בכל אחד מן הבעלי חיים ויקבץ אותם כדי שימצאו כלן בו, וימציא בזה המלאכות והחכמות.
By means of his general intellect he can comprehend all the particular instincts of the animals and their particular perceptions and characteristics, as is said in Job, “Who teacheth us through the beasts of the earth, and maketh us wise through the fowls of heaven.” The meaning is not that the beasts and the fowls are wiser and more intelligent than the human species, and that the latter must learn from them, for experience belies this, seeing that man rules and manages them. The meaning is that man with his general intelligence and instruments learns from all the animals all their particular instincts and perceptions, combines them all and makes them general. So we find in the Talmud: “Said R. Hiyya, The verse, ‘He teacheth us through the beasts of the earth,’ refers to the mule which urinates kneeling, while the verse, ‘And maketh us wise through the fowls of heaven,’ alludes to the cock, who pets his consort before copulation. Said R. Johanan, If the Torah had not been given to Israel, we should learn modesty from the cat, prohibition of robbery from the ant, and the wrongfulness of incest from the dove.” This can be explained in the way expressed above, namely that the particular characteristics of the animals man should learn with his intellect, which combines them and makes them general. In the same way, as, on account of his intellect and organs he is just as capable as though he were provided by nature with all instruments of war and with garments corresponding to the wool of sheep, and is able to prepare his food by combining articles of diet in a way that is appropriate and agreeable and wholesome for his nature and temperament, so he should learn all the particular good characteristics of the various animals and combine them, and thus invent the arts and the sciences.
7
ועל הכונה הזאת נתיסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז״ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואין הכונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב, כמו אמרתי אני בלבי, והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה, כמו שאמרו שם שמים מה הם אומרים השמים מספרים כבוד אל וגו׳, ואומרים ואומר הנזכר שם בכל פרק שירה, לרמוז על ההוראה, כאמרם ז״ל זאת אומרת, ורוצה לומר כי מתנועת השמים יש לקחת ראיה על המצא מניע אותם בלתי מתנועע, והוא בתכלית היכולת והעצמה, שהוא מניע גופים נוראים כאלו הוא האלוה יתברך, וזהו דבר חכמת בינה כמו שנתבאר במקומו.
This is the meaning of “Perek Shirah,” concerning which the Rabbis say, “Whoever says Perek Shirah every day is assured of a share in the hereafter.” “To say,” means not merely to repeat by rote, but to understand with the mind, as in the expression, “I said in my heart.” The meaning is that one should consider the fact that every visible creature has something to teach us, a good quality, or a moral lesson, or some wise inference. To quote an example from Perek Shirah, “What do the heavens say? ‘The heavens declare the glory of God, etc.’ ” The word “say” that is used throughout Perek Shirah has the same meaning as “signify,” like the talmudic expression, “This says,” meaning, this signifies. The meaning is that from the motion of the heavens we may infer that there is a Being who moves them without being Himself in motion, and that He is omnipotent, seeing that He moves such tremendous bodies, that is, He is God. This is a philosophic inference, as is explained in the proper place.
8
וכן אמרו שם כלבים מה הם אומרים, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו, ורוצה לומר כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו והוא נכנע תמיד לפניו ומחזיק לו טובה בכל יכלתו מאשר בידו לעשות, יש לקחת מזה מוסר השכל להודות לאל על כל הטובה שהוא מטיב לנו וזן ומפרנס אותנו, ולהשתחות לפניו ולעבוד עבודתו מאשר תשיג ידנו כעל כל אשר הוא גומל לחייבים טובות, ושלא נהיה כפויי טובה.
We also read there, “What do the dogs say? ‘Come, let us bow down and bend the knee; Let us kneel before the Lord our Maker.’ ” The meaning is that from the dog, who knows his master or any one who treats him well, and is obedient, loyal and grateful to him as far as lies in his power, we may learn the moral lesson of thanking God for the good He has done us in providing us with food; of submission and obedience as far as lies in our power, even as He does good also to those who are guilty; and we should not be ungrateful.
9
וכן אמרו נמלה מה היא אומרת, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ורוצה לומר כי כשיסתכל האדם בנמלה שהיא בריה קטנה ותכין בקיץ לחמה ואגרה בקציר מאכלה, ילמד מדת החריצות ויבין כי ה׳ נותן לחם לכל בשר ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, בשנתן בהם טבע לבקש טרפם בעת הראוי ומדבר הראוי, ולכן האדם אחר שנתן בו מדע והשכל, צריך שישתדל בהשגתו ולא יתרשל בזה, כי ברכת השם היא תעשיר למכינים עצמם לקבל אותה, כמו שאמרו רבותינו ז״ל, למען יברכך ה׳ אלהיך, יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה.
Another example is, “What does the ant say? ‘Who giveth food to all flesh, for His mercy endureth forever.’ ” The meaning is that if one reflects upon the ant, which is a tiny creature and yet prepares her food in the summer and gathers it in the harvest, he will learn the quality of industry, and will understand that God gives food to all flesh and prepares sustenance for all the creatures that He has created in that He has endowed each one with the instinct of seeking its food at the proper time and from the proper source. Man, therefore, who is endowed with knowledge and understanding, must make efforts to obtain food and not to be idle. For the blessing of God makes rich those who prepare themselves to receive it, as the Rabbis say in commenting on the biblical expression, “In order that the Lord, thy God may bless thee.” To prevent the inference that God’s blessing comes to the idle, the sequel reads, “In all the work of thy hand which thou doest.”
10
וכדי שלא יאמר אדם אחר שהדבר תלוי בהשתדלותי אגנוב או אגזול או אעשוק כאשר תשיג ידי, אמרו למדנו גזל מנמלה, כי לעולם לא תגנוב ולא תגזול ולא תקח דבר ממה שזכתה בו חברתה, על דרך שנסו המנסים פעמים הרבה לקחת גרגיר חטה מאחת מהם ולהניחו בפני האחרות, ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא יקחו דבר שאינו ראוי, ועל זה אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל, רוצה לומר שאין לה קצין שוטר ומושל שיכריחנה על הגזל, ואף על פי כן תזהר ממנו ותשתדל להכין בקיץ לחמה מזולת גזל.
But a man might say: inasmuch as the matter depends upon my own efforts, I will steal and rob and plunder as I find opportunity. To counter this they say, we learn the wrongfulness of robbery from the ant, which never steals or robs or takes anything that belongs to another. The experiment has often been tried to take a grain of wheat from one of them and put it in front of the others. When they approach it they know by the smell that it belongs to another ant and pass it by, refusing to take what does not belong to them. This is what Solomon meant when he said: “Go to the ant, thou sluggard: Consider her ways, and be wise; which having no chief, overseer, or ruler, …” i. e. none to prohibit robbery, yet keeps away from it and takes pain to prepare her food in summer without robbery.
11
וכן מה שאמרו יונה מה היא אומרת, יונתי בחגוי הסלע וגו׳, רוצה לומר כי לכך נמשלו ישראל ליונה כדי ללמוד מדרכיה, כמו שאמרו במדרש חזית, מה יונה זו צנועה אף ישראל צנועין, מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירתו באחר, אף ישראל משעה שהכירוהו להקדוש ברוך הוא לא המירוהו באחר, וזה כענין מה שאמרו למדנו עריות מיונה, ושם במדרש חזית דמיונים הרבה שמדמים את ישראל ליונה.
We read in the same place, “What does the dove say? ‘O my dove, that art in the clefts of the rock …’ ” The meaning is that Israel is compared to a dove, so that they may learn her ways, as we read in Midrash Hazit: The dove is modest, and so is Israel. The dove never changes her mate after she knows him, and similarly Israel never changed their God from the time that they knew Him. This is similar to the passage mentioned before, where it is said that we can learn to reject incest from the dove. In Midrash Hazit there are many similarities expressed between Israel and the dove.
12
וכן מה שאמרו שם בפרק שירה, תפוח מה הוא אומר, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, על זה הדרך יתפרש, כי לכך נמשל הקדוש ברוך הוא בתפוח כמו שאמרו במדרש חזית, לומר לך אף על פי שאילן התפוח אין אדם נהנה בצלו לפי שאין לו צל גדול כשאר אילנות, מכל מקום לתקות טובת הפרי וריחו ומתיקותו וערבותו אל החיך ישתוקק האדם לישב בצל המועט ההוא, כך אף על פי שיסורין באין על האדם העובד את השם ואינו מצליח בעולם הזה בהיותו יושב בסתר עליון ובצל שדי יתלונן, ראוי לו שלא יעזוב תומו בהיותו מקוה השכר העתיד לבא ומתיקותו וערבותו למכירים בו, וכן אמר במדרש חזית, מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי, ועל הדרך הזה יתפרש כל הפרק ההוא. והורו בו כי מכל הנמצאים המוחשים אחד לאחד יש לו לאדם לקחת ראיה על מה שראוי לו לעשות ולהתנהג בו, כי שכלו הוא כללי, וראוי שיתקבצו בו כל הענינים הפרטיים ההם. ולזה יראה שהוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מכל הבעלי חיים, להתקבץ בו כל הדברים הפרטיים, מה שלא נמצא כן בשום מין ממיני הבעלי חיים, ולהיותו מושל על כלם בחכמתו וכובש אותם תחתיו, כמאמר הכתוב תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו.
We also find in Perek Shirah, “What does the apple say? ‘As an apple-tree among the trees of the wood so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit, and its fruit was sweet to my taste.’ ” The meaning is that God is compared to the apple-tree, as is said in Midrash Hazit. An apple-tree does not give as much shade as other trees, and yet one desires to sit in that small shade, because of the expectation of the fruit, which is so good and sweet smelling and agreeable to the taste. In the same way though a person who serves God may meet with trouble and suffering and find no prosperity in this world as long as he “dwells in the covert of the Most High and abides in the shadow of the Almighty,” nevertheless he should not abandon his innocence, because of the expectation of future reward, which is so sweet and agreeable to those that know it. We also find in Midrash Hazit, “As all run away from the apple-tree in the hot season because it has no shade, so the gentile nations refused to dwell in God’s shadow at the time when the Torah was revealed. Was Israel guilty of the same act? No! ‘Under its shadow I delighted to sit.’ ” In this way should the entire Perek Shirah be interpreted. The teaching of the whole composition is that man can learn a lesson from all existing things which he perceives with his senses, a lesson concerning conduct. For the human intellect is general and must combine in it all the particulars observable in nature. It is clear therefore that he is more noble and more perfect than the other animals because he combines all particulars in a way no other animal does, and because he rules over them by his wisdom and subjects them to himself, as the Bible says, “Thou hast made him to have dominion over the works of Thy hands; Thou hast put all things under his feet.”
למה שהיה האדם שוה המזג ומשיג במחשבה ועיון יותר מכל שאר הבעלי חיים, הנה הוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מהם. אם שווי מזגו, יראה לפי שהוא מתפעל מן ההפכים בשוה. ואם השגתו במחשבה ועיון, יראה מהיותו ממציא המלאכות והחכמות.
Man, being equable in temperament and more capable of thought and reflection than the other animals, is a nobler and more perfect object of creation than they. The equableness of his temperament is evident from the fact that he is equally affected by the contrary qualities, while his ability to think and reflect is shown in his invention of the arts and sciences.
ואין ראוי שיחשב כי להיות שאר הבעלי חיים בלתי צריכין צל מחורב ומחסה מזרם, ולא יצטרכו לעשות שום תקון אל המזון כדי שיהיו ניזונים בו, כי מזונם נמצא כמו כן, ונמצא להם גם כן קצת תחבולות, כמו שנמצא לבעלי הטרף והעופות הדורסים ערמות ותחבולות לצוד ולהשיג מחיתם, שיהיו בעבור זה שלמי היצירה יותר ממין האדם, כמו שהיה בקדמונים מי שחשב זה, והיה אומר כי האדם חסר היצירה בערך אל שאר הבעלי חיים, כי הם לא יצטרכו בהמות לרכוב עליהם ללכת ממקום אל מקום, כי הם בעצמם קלי התנועה יותר ממין האדם, וכן לא יצטרכו להכין להם כלי מלחמה להלחם באויביהם, כי כלי מלחמתם הם נוצרים עמהם בטבע, כקרנים לשור והמלתעות לחזיר והקוצים לקפוד והמגן לחומט ודומיהן, וכן לא יצטרכו לעשות שום מלבוש, כי לבושם נוצר עמם בטבע, וגם לא יצטרכו שום תקון אל המזון, כי מזונם נמצא תמיד כמו כן, והאדם חסר מכל זה, כי יצטרך מלבושים חוץ מגופו ובנינים להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר, וצריך לעשות הכנות רבות אל המזון כדי שיהיה ראוי אל שיזון בו, וכאלה רבות כמו שבא זה במאמר הי״ד מספר הבעלי חיים.
We must not say that the animal species are more perfect in their organization than man because they require no shade or shelter from the heat and the storm, nor preparation of the food they need, which nature provides ready for their use. Moreover they have certain instincts, like the beasts and birds of prey, which they use in hunting their prey to sustain life. Among the ancients there was one who maintained this very thing. He said that man is an inferior creation in comparison with the other animals. For the latter do not need other animals to ride on in order to go from place to place, being more swift of movement than man. Similarly they do not have to prepare weapons with which to fight against their enemies, for they are provided with natural weapons, the ox has horns, the boar has tusks, the porcupine has quills, the turtle has a shell, and so on. Nor do they need to make themselves any garments, for their garments too are given them by nature, and they do not have to prepare their food, for they use it as found in nature; whereas man is devoid of all these things. For he requires garments to cover his body, and buildings to serve as shelter and protection against the wind and rain. His food must be subjected to many processes of preparation before it is fit for his nourishment, and many other things of this sort, as is found in the fourteenth book of the treatise On Animals.
כי זה הדעת כשיעויין בו ימצא נפסד הפסד גמור, וזה שאנחנו כאשר חפשנו ענין הצורות הנמצאות בחמרים בכל הנמצאים השפלים המתהוים, נמצא אותם כלם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת, רצה לומר שהצורה המתאחרת יותר נכבדת מן הקודמת לה, וכאלו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החסרון אל מדרגת השלמות, כי יקבל ראשונה הצורה היותר פחותה ואחר הצורה היותר נכבדת, ויעלה מדרגה אחר מדרגה מן המציאות החסר אל היותר שלם. שהרי החומר מקבל ראשונה צורות היסודות, ואחר יעלה למדרגת המחצבים, והיסודות הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יעלה למדרגת הצמחים, והמחצבים הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יעלה למדרגת הבעלי חיים, והצמחים הם במדרגת ההיולי להם, ואחר יתעלה למדרגת מין האדם, והבעלי חיים במדרגת ההיולי למין האדם, ובו תעמוד היצירה. וכמו שבתנועה האחת יהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, כן יראה שיהיה הענין במתהוים השפלים שיהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, וגם כן כמו שהתנועה תכלה אל תכלית מה הוא היה סבת כל התנועות החלקיות, כן ההויה תעלה מדרגה אחר מדרגה עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית ותעמוד בה, לפי שהיא תכלית כל ההויות השפלות.
But on reflection we shall find this idea quite erroneous. If we consider the various forms as they exist in their matters in the genesis of the lower forms of existing things, we find that they form an ascending series in regard to quality. The later form is superior to the prior one, as though the matter in receiving forms proceeds from imperfection to perfection, first receiving a lower form and then a higher form, and thus gradually ascending from an inferior grade of existence to a more perfect one. Thus matter first receives the forms of the elements, then it rises to the stage of minerals, to which the elements stand in the relation of matter. Then it attains to the grade of plants to which minerals bear the relation of matter. Then it ascends to the degree of animals, to which plants are related as matter, and then it rises to the grade of man, animals being in the position of matter. Here the process comes to an end. As in a given motion, every part of the motion is for the sake of the part which comes after, so it seems, in the genetic process of the lower forms of existence, that every part is for the sake of the part that comes after. And as a given motion ends up with a result which is the final cause of all the partial motions, so the genetic process rises gradually until it attains finally to the human form, where it stops, because this is the end of all the lower genetic processes.
ומה שיורה על שהחומר מתנועע תמיד מן המציאות החסר אל המציאות השלם כפי מה שיתעלה ההתמזגות, הוא מה שנמצא האלמוג שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח, ונמצא האספוג הימיי שאין לו אלא חוש ההרגש בלבד, והוא כמו האמצעי בין הצומח והחי, ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני הבעל חי ומין האדם, ובמין האדם תעמוד ההויה, אם כן אי אפשר מבלי שיהיה האדם שהוא תכלית היצירות השפלות יותר נכבד ושלם מכלן אחר התקבץ בו כל הצורות הקודמות, והן כמו היולי אליו, ועל כן היה גדול על כלן וכובש כל הבעלי חיים תחתיו ורודה בהם, לפי שהשגותיו כולן הן כוללות והשגות כל הבעלי חיים הן פרטיות כי לא ישיגו ענינים כוללים, ועל כן ימצאו להם כלים פרטיים ותחבולות פרטיות כפי השגותיהם הפרטיות, כי ימצאו להם כלים פרטיים להלחם בהם מין ממיני המלחמה, כמלתעות לחזיר והקרנים לשור והקוצים בעור הקפוד והמגן לחומט להגין עליו, אבל האדם להיותו סוף כל ההויות השפלות ונתקבצו בו כל השלמיות הפרטיות שנמצאו בכל שאר הבעלי חיים, היו השגותיו כלליות ושכלו כללי, רצה לומר שהוא משיג השגות כל הבעלי חיים ומשיג גם כן כללי הדברים ולא דבר פרטי מיוחד, ועל כן היו כליו כלליים, כמו הידים שהם בכח כל כלי המלחמה להלחם בכל הבעלי חיים בכל מיני המלחמות ולכבוש אותם תחתיו, כי יקח בהם הרומח מקום הקרנים בבעלי הקרנים והסייף מקום המלתעות בחזיר, ויקח המגן בידו או ילבש השריון להגין עליו מקום חמגן בחומט, ולא נבראו עמו כל כלי המלהמה כמו שהוא בבעלי חיים, כדי שלא יהיו לו למשא כבד לנשאם עליו תמיד.
That matter always moves from a less perfect to a more perfect form of existence, as the character of the composition rises in quality, is proved by the coral, which is intermediate, so to speak, between mineral and plant; by the marine sponge, which has only the sense of touch, and is intermediate as it were between plant and animal; and by the ape, which stands midway between the animal species and man, where the process stops. It follows necessarily, therefore, that man, who is the end of all the lower creatures, is nobler and more perfect than all, since in him are combined all the earlier forms, which stand to him in the relation of matter. Therefore he is greater than all the others, and subdues all the animals and rules them, because he has the power of comprehending the general, whereas the lower animals perceive only the particular, having no power to comprehend the universal. Therefore they have particular organs and particular instincts corresponding to their perception of the particular. Thus, they have particular organs to fight with in a specific way, the boar with his tusks, the ox with his horns, the porcupine with his quills, the turtle using his shell as a protection. But man who is the end of all the lower existences, and in whom are combined all the particular perfections of the other animals, is endowed with general comprehension and intelligence. He comprehends all that the other animals do, and besides understands the general and not merely a particular thing. Therefore his organs are general, like the hands which are potentially every kind of weapon to fight against all kinds of animals in all possible ways and to subdue them. The spear takes the place of horns, the sword represents the tusks of the boar, the shield or the coat of mail protects him as the shell protects the turtle. All these weapons and arms are not born with the human being as is the case with the animals, so that he might not have to carry a heavy burden with him all the time.
ולזה התחכם הבורא ביצירתו לעשות לו כלים כלליים הם בכח כל כלי המלחמה, ונתן לו שכל כללי במה שישיג כללי הדברים ולא פרטיותם, וכן שיוכל להשיג בו כלל כל ההשגות הפרטיות אשר בכל הבעלי חיים, וישתמש מן הכלים ההם בפנים שונים לעת הצורך ויניחם כשלא יצטרך אליהם ולא יהיו עליו למשא כבד, וכן המלבושים הם דבר חוץ מגופו, כדי שיקח מהם הצריכין לו בעת החורף ויקל אותם מעליו בעת הקיץ ולא יכבד עליו כצמר לכבשים שיכבד עליהם ויצטרכו לגוזזים, ונתן לו חכמה ותבונה לבנות בנינים חזקים להסתר שם מרגשת פועלי און, מקום חורי עפר וכפים אשר לבעלי חיים.
Therefore the Creator in forming man used His wisdom in giving him organs general in their utility, which are potentially all kinds of weapons, and an intellect capable of comprehending generalities rather than particulars, that he may be able to understand all that the animals perceive in the way of particulars, and utilize the weapons above mentioned in different ways when he needs them and lay them aside when he does not need them, so that they may not be a burden to him. Similarly man’s garments are not attached to his body, so that he may use such clothes as he needs in winter and take them off in summer that they may not be a burden, as their wool is to lambs, who have to be sheared. Intelligence and understanding is given to man to build strong buildings where he can fortify himself against the violence of wrong-doers instead of holes of the earth and of the rocks used by the animals.
וכן יוכל להשיג בשכל הכללי אשר בו כל התחבולות הפרטיות אשר בכל אחד מהבעלי חיים וכל ההשגות והמדות הפרטיות אשר להם, כמאמר איוב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, ואין רצונו לומר שהבהמות והעופות הם יותר חכמים ונבונים ממין האדם שיצטרך האדם ללמוד מהם, כי החוש יכזיב זה, להיותו מושל על כלן ורודה בהם, אבל יאמר כי האדם מצד ששכלו וכליו כלליים, ילמוד מכל הבעלי חיים כל התחבולות וההשגות הפרטיות אשר להם, ויתקבצו כולם בו ויהיו בו כלליים, כמאמר חכמינו ז״ל אמר ר׳ חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ, זו פרדה שכורעת ומשתנת, ומעוף השמים יחכמנו, זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל, אמר רבי יוחנן אלמלי לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה. וזה מבואר על הדרך שכתבנו, כי המדות הפרטיות אשר בבעלי חיים ראוי לו לאדם שילמד אותם מצד שכלו ויתקבצו כלם בו ויחזרו בו כלליים, כי כמו שמצד שכלו וכליו הוא כאלו נבראו עמו כל כלי המלחמה וכאלו נבראו עמו המלבושים מקום הצמר בכבשים, וכן שידע לתקן מזונו באופן נאות אל מזגו מרכיב המאכלים זה בזה באופן שיהיה ערב ובריא אל מזגו, כן ראוי שילמד כל המדות הטובות הפרטיות אשר בכל אחד מן הבעלי חיים ויקבץ אותם כדי שימצאו כלן בו, וימציא בזה המלאכות והחכמות.
By means of his general intellect he can comprehend all the particular instincts of the animals and their particular perceptions and characteristics, as is said in Job, “Who teacheth us through the beasts of the earth, and maketh us wise through the fowls of heaven.” The meaning is not that the beasts and the fowls are wiser and more intelligent than the human species, and that the latter must learn from them, for experience belies this, seeing that man rules and manages them. The meaning is that man with his general intelligence and instruments learns from all the animals all their particular instincts and perceptions, combines them all and makes them general. So we find in the Talmud: “Said R. Hiyya, The verse, ‘He teacheth us through the beasts of the earth,’ refers to the mule which urinates kneeling, while the verse, ‘And maketh us wise through the fowls of heaven,’ alludes to the cock, who pets his consort before copulation. Said R. Johanan, If the Torah had not been given to Israel, we should learn modesty from the cat, prohibition of robbery from the ant, and the wrongfulness of incest from the dove.” This can be explained in the way expressed above, namely that the particular characteristics of the animals man should learn with his intellect, which combines them and makes them general. In the same way, as, on account of his intellect and organs he is just as capable as though he were provided by nature with all instruments of war and with garments corresponding to the wool of sheep, and is able to prepare his food by combining articles of diet in a way that is appropriate and agreeable and wholesome for his nature and temperament, so he should learn all the particular good characteristics of the various animals and combine them, and thus invent the arts and the sciences.
ועל הכונה הזאת נתיסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז״ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואין הכונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב, כמו אמרתי אני בלבי, והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה, כמו שאמרו שם שמים מה הם אומרים השמים מספרים כבוד אל וגו׳, ואומרים ואומר הנזכר שם בכל פרק שירה, לרמוז על ההוראה, כאמרם ז״ל זאת אומרת, ורוצה לומר כי מתנועת השמים יש לקחת ראיה על המצא מניע אותם בלתי מתנועע, והוא בתכלית היכולת והעצמה, שהוא מניע גופים נוראים כאלו הוא האלוה יתברך, וזהו דבר חכמת בינה כמו שנתבאר במקומו.
This is the meaning of “Perek Shirah,” concerning which the Rabbis say, “Whoever says Perek Shirah every day is assured of a share in the hereafter.” “To say,” means not merely to repeat by rote, but to understand with the mind, as in the expression, “I said in my heart.” The meaning is that one should consider the fact that every visible creature has something to teach us, a good quality, or a moral lesson, or some wise inference. To quote an example from Perek Shirah, “What do the heavens say? ‘The heavens declare the glory of God, etc.’ ” The word “say” that is used throughout Perek Shirah has the same meaning as “signify,” like the talmudic expression, “This says,” meaning, this signifies. The meaning is that from the motion of the heavens we may infer that there is a Being who moves them without being Himself in motion, and that He is omnipotent, seeing that He moves such tremendous bodies, that is, He is God. This is a philosophic inference, as is explained in the proper place.
וכן אמרו שם כלבים מה הם אומרים, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו, ורוצה לומר כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו והוא נכנע תמיד לפניו ומחזיק לו טובה בכל יכלתו מאשר בידו לעשות, יש לקחת מזה מוסר השכל להודות לאל על כל הטובה שהוא מטיב לנו וזן ומפרנס אותנו, ולהשתחות לפניו ולעבוד עבודתו מאשר תשיג ידנו כעל כל אשר הוא גומל לחייבים טובות, ושלא נהיה כפויי טובה.
We also read there, “What do the dogs say? ‘Come, let us bow down and bend the knee; Let us kneel before the Lord our Maker.’ ” The meaning is that from the dog, who knows his master or any one who treats him well, and is obedient, loyal and grateful to him as far as lies in his power, we may learn the moral lesson of thanking God for the good He has done us in providing us with food; of submission and obedience as far as lies in our power, even as He does good also to those who are guilty; and we should not be ungrateful.
וכן אמרו נמלה מה היא אומרת, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ורוצה לומר כי כשיסתכל האדם בנמלה שהיא בריה קטנה ותכין בקיץ לחמה ואגרה בקציר מאכלה, ילמד מדת החריצות ויבין כי ה׳ נותן לחם לכל בשר ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, בשנתן בהם טבע לבקש טרפם בעת הראוי ומדבר הראוי, ולכן האדם אחר שנתן בו מדע והשכל, צריך שישתדל בהשגתו ולא יתרשל בזה, כי ברכת השם היא תעשיר למכינים עצמם לקבל אותה, כמו שאמרו רבותינו ז״ל, למען יברכך ה׳ אלהיך, יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה.
Another example is, “What does the ant say? ‘Who giveth food to all flesh, for His mercy endureth forever.’ ” The meaning is that if one reflects upon the ant, which is a tiny creature and yet prepares her food in the summer and gathers it in the harvest, he will learn the quality of industry, and will understand that God gives food to all flesh and prepares sustenance for all the creatures that He has created in that He has endowed each one with the instinct of seeking its food at the proper time and from the proper source. Man, therefore, who is endowed with knowledge and understanding, must make efforts to obtain food and not to be idle. For the blessing of God makes rich those who prepare themselves to receive it, as the Rabbis say in commenting on the biblical expression, “In order that the Lord, thy God may bless thee.” To prevent the inference that God’s blessing comes to the idle, the sequel reads, “In all the work of thy hand which thou doest.”
וכדי שלא יאמר אדם אחר שהדבר תלוי בהשתדלותי אגנוב או אגזול או אעשוק כאשר תשיג ידי, אמרו למדנו גזל מנמלה, כי לעולם לא תגנוב ולא תגזול ולא תקח דבר ממה שזכתה בו חברתה, על דרך שנסו המנסים פעמים הרבה לקחת גרגיר חטה מאחת מהם ולהניחו בפני האחרות, ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא יקחו דבר שאינו ראוי, ועל זה אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל, רוצה לומר שאין לה קצין שוטר ומושל שיכריחנה על הגזל, ואף על פי כן תזהר ממנו ותשתדל להכין בקיץ לחמה מזולת גזל.
But a man might say: inasmuch as the matter depends upon my own efforts, I will steal and rob and plunder as I find opportunity. To counter this they say, we learn the wrongfulness of robbery from the ant, which never steals or robs or takes anything that belongs to another. The experiment has often been tried to take a grain of wheat from one of them and put it in front of the others. When they approach it they know by the smell that it belongs to another ant and pass it by, refusing to take what does not belong to them. This is what Solomon meant when he said: “Go to the ant, thou sluggard: Consider her ways, and be wise; which having no chief, overseer, or ruler, …” i. e. none to prohibit robbery, yet keeps away from it and takes pain to prepare her food in summer without robbery.
וכן מה שאמרו יונה מה היא אומרת, יונתי בחגוי הסלע וגו׳, רוצה לומר כי לכך נמשלו ישראל ליונה כדי ללמוד מדרכיה, כמו שאמרו במדרש חזית, מה יונה זו צנועה אף ישראל צנועין, מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירתו באחר, אף ישראל משעה שהכירוהו להקדוש ברוך הוא לא המירוהו באחר, וזה כענין מה שאמרו למדנו עריות מיונה, ושם במדרש חזית דמיונים הרבה שמדמים את ישראל ליונה.
We read in the same place, “What does the dove say? ‘O my dove, that art in the clefts of the rock …’ ” The meaning is that Israel is compared to a dove, so that they may learn her ways, as we read in Midrash Hazit: The dove is modest, and so is Israel. The dove never changes her mate after she knows him, and similarly Israel never changed their God from the time that they knew Him. This is similar to the passage mentioned before, where it is said that we can learn to reject incest from the dove. In Midrash Hazit there are many similarities expressed between Israel and the dove.
וכן מה שאמרו שם בפרק שירה, תפוח מה הוא אומר, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, על זה הדרך יתפרש, כי לכך נמשל הקדוש ברוך הוא בתפוח כמו שאמרו במדרש חזית, לומר לך אף על פי שאילן התפוח אין אדם נהנה בצלו לפי שאין לו צל גדול כשאר אילנות, מכל מקום לתקות טובת הפרי וריחו ומתיקותו וערבותו אל החיך ישתוקק האדם לישב בצל המועט ההוא, כך אף על פי שיסורין באין על האדם העובד את השם ואינו מצליח בעולם הזה בהיותו יושב בסתר עליון ובצל שדי יתלונן, ראוי לו שלא יעזוב תומו בהיותו מקוה השכר העתיד לבא ומתיקותו וערבותו למכירים בו, וכן אמר במדרש חזית, מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי, ועל הדרך הזה יתפרש כל הפרק ההוא. והורו בו כי מכל הנמצאים המוחשים אחד לאחד יש לו לאדם לקחת ראיה על מה שראוי לו לעשות ולהתנהג בו, כי שכלו הוא כללי, וראוי שיתקבצו בו כל הענינים הפרטיים ההם. ולזה יראה שהוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מכל הבעלי חיים, להתקבץ בו כל הדברים הפרטיים, מה שלא נמצא כן בשום מין ממיני הבעלי חיים, ולהיותו מושל על כלם בחכמתו וכובש אותם תחתיו, כמאמר הכתוב תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו.
We also find in Perek Shirah, “What does the apple say? ‘As an apple-tree among the trees of the wood so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit, and its fruit was sweet to my taste.’ ” The meaning is that God is compared to the apple-tree, as is said in Midrash Hazit. An apple-tree does not give as much shade as other trees, and yet one desires to sit in that small shade, because of the expectation of the fruit, which is so good and sweet smelling and agreeable to the taste. In the same way though a person who serves God may meet with trouble and suffering and find no prosperity in this world as long as he “dwells in the covert of the Most High and abides in the shadow of the Almighty,” nevertheless he should not abandon his innocence, because of the expectation of future reward, which is so sweet and agreeable to those that know it. We also find in Midrash Hazit, “As all run away from the apple-tree in the hot season because it has no shade, so the gentile nations refused to dwell in God’s shadow at the time when the Torah was revealed. Was Israel guilty of the same act? No! ‘Under its shadow I delighted to sit.’ ” In this way should the entire Perek Shirah be interpreted. The teaching of the whole composition is that man can learn a lesson from all existing things which he perceives with his senses, a lesson concerning conduct. For the human intellect is general and must combine in it all the particulars observable in nature. It is clear therefore that he is more noble and more perfect than the other animals because he combines all particulars in a way no other animal does, and because he rules over them by his wisdom and subjects them to himself, as the Bible says, “Thou hast made him to have dominion over the works of Thy hands; Thou hast put all things under his feet.”