העונש הזה שאמרנו שהוא מגיע אם לגוף ולנפש ביחד ואם לנפש בלבד יתחלף באנשים כפי חלוף מדרגותיהם, כי מי שיש בידו מעשים טובים קצת ויש בידו קצת עבירות, אי אפשר שיהיה נדון תמיד בצער המופלג ההוא שאמרנו, כי הזמן יספיק לשכח ההרגל והמנהג, ולפי מה שאמרו רבותינו ז״ל הזמן הזה הוא שנים עשר חדש, ואחר שנים עשר חדש שהתמיד העונש ההוא יזכו למדרגה מה כפי המעשים הטובים אשר בידם, ויש שאחר שנים עשר חדש שנשתכח מהם ההרגל והמנהג על ידי הצער ההוא ואין בידם מעשים טובים כדי שיזכו בהם לשום מדרגה, שישארו נעדרים אחר שאין בהם הכנה כלל לקבל השכר ההוא הרוחני, וזהו הכרת הנזכר בתורה על הנפש, ועליהן הוא שאמרו רבותינו ז״ל לאחר י״ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים.
The punishment of which we have been speaking, which is inflicted upon the body and the soul together or upon the soul alone, differs according to the different degrees of the individuals. If a person has a few good deeds to his credit and is also guilty of a few transgressions, he can not be continually punished in the extraordinary manner that we mentioned, for a limited period will make him forget his habit [of committing sins]. According to the Rabbis, this period lasts twelve months. After twelve months of punishment, the individual attains to some degree [of reward] according to the number of good deeds which he has to his credit. Then there are individuals who, after they have forgotten their habits through twelve months’ punishment, have no good deeds to entitle them to any degree of reward, and so they become non-existent, since they have no preparation at all for receiving spiritual reward. This is what the Bible means when it speaks of the soul being cut off. In reference to these the Rabbis say that after twelve months their body is destroyed, their soul is burned, and they are scattered by the wind under the soles of the feet of the righteous.
2
ויש רשעים אחרים שנדונים בעונש נצחי כפי מעשיהם, והם אותם שכפרו בתורה ובעקרים כמו שיבא בעזרת השם, ולאלו צריך הגבלת מקום אל הנפש להתמיד בו העונש כמו שאמרנו, ויש שאחר י״ב חדש יזכו למדרגה גדולה, שהרי אמרו על שמואל הנביא שהיה צדיק גמור שכל י״ב חדש היתה נשמתו עולה ויורדת, ואמרו שבעבור זה היתה יכולה בעלת אוב להעלותו לפי שהיה תוך י״ב חדש, כמו שאמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ, אבל לאחר י״ב חדש נשמה עולה ואינה יורדת, וזה ממה שיורה שאפילו הצדיקים הגמורים יקשה עליהם בתחלה להעתק מהדברים החמריים שהורגלו בהם עד שיזדככו זמן מה, והזכוך ההוא מתמיד י״ב חדש, כלומר זמן מקיף בד׳ תקופות שהם כוללים כל החלופים שיקרו בזמן, וזהו מה שאמרו בבבא מציעא ברבה בר נחמני כי סמוך למיתתו בהיותו בורח מפני הפרש פקיד המלך שהיה רוצה לתפשו, ראה או שמע בחלום או במראה שהיו הנפשות אחר המות מתעסקות בדיני הנגעים שהורגלו בהם בחייהם, עד ששמע אותן חולקות באם בהרת קודמת לשער לבן וכו׳, ושאם הוא ספק מתיבתא דרקיעא אמרי טמא וקודשא בריך הוא אומר טהור, ושמע שהיו אומרים מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דבקי באהלות וכו׳, שיראה מכל אותו הענין שנזכר שם שהנפשות הן משתוקקות אחר המות להתעסק במה שהורגלו בו בהיותן בחיים, וזה שאפילו נפשות הצדיקים הן מתעסקות בדיני הנגעים והטהרות והטומאות שהיו מתעסקות בהן בהיותן בחיים, אבל התשוקה ההיא אמרו שתכלה בי״ב חדש.
Then there are other wicked men who are punished eternally for their misdeeds, those, for example, who deny the principles of the Torah, as we shall see later with the help of God. The souls of these men must be confined in a place that they may receive continuous punishment, as we explained before. There are others who after twelve months attain a great degree, as the Rabbis say concerning Samuel, who was a perfectly righteous man, that the entire twelve months his soul went up and down, and that this was the reason the witch was able to bring him up, because it was within the twelve months, as she said: “I see a god-like being coming up out of the earth.” But after twelve months the soul goes up but does not come down. This shows that even perfectly righteous men find it hard to give up the material things to which they have been accustomed, until they have been purified for a certain length of time. This purification lasts twelve months, a period embracing the four seasons, which include all temporal changes. This is the meaning of the passage in which we are told concerning Rabbah bar Nahamani that shortly before his death, when he was fleeing from a horseman, an officer of the king who wanted to capture him, he saw or heard in a dream or in a vision that after death the souls study the laws of the plagues as they used to do in life, and he heard them discussing: “If the bright spot comes before white hair … If it is doubtful, the celestial college said, the man was unclean and God said, he was clean. Then he heard them say: Who shall decide the matter? Answer: Rabbah bar Nahamani, who is an expert in the subject of clean and unclean …” From the entire context there it is clear that the souls after death are eager to occupy themselves with the things to which they were accustomed in life, for even the souls of the righteous are engaged in studying the laws of the plagues and of the clean and unclean with which they occupied themselves in life. This desire, they say, disappears after twelve months.
3
וכבר הפליגו רבותינו ז״ל בזה במקומות רבים עד שאמרו על רבינו הקדוש כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ומקדש, להורות שאף אחר המות ישתוקקו נפשות הצדיקים לעשות המצות שהורגלו בעשיתן בהיותן בחיים, עד שרבינו הקדוש היה בא לביתו בכל לילי שבת לקדש, וזה הענין נמצא לקצת החסידים אבל לא יעבור שנים עשר חדש, כמו שאמרו לאחר שנים עשר חדש נשמה עולה ואינה יורדת. וענין אליהו שהוא עולה ויורד תמיד הן עוד היום לא נמצא כן לזולתו מן הצדיקים, כמו שכתוב בספר הזוהר בפרשת ויקהל, אמרו שם רזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר באינון תולדות דעלמא ורוחא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה ובההוא גופא יסלק וישתלל גופיה וישתאר בסערא וגופא דנהורא אוחרא יזדמן ליה למיהוי גו מלאכי וכד יחות יתלבש בההוא גופא דאשתאר בסערא ובההוא גופא יתחזי לתתא ובגופא אוחרא יתחזי לעילא ודאי איהו רזא דמי עלה שמים וירד לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא בר מאליהו דהא איהו דסליק לעילא ונחית לתתא, עד כאן לשונו שם, וזהו סוד המלבוש שנזכר בדברי חכמי הקבלה, ולא אוכל לפרש יותר מזה:
The Rabbis speak of this frequently in different places. Concerning Rabbi Judah ha-Nasi they say that he came to his house every Friday evening and pronounced the Sabbath benediction, thus indicating that even after death the souls of the righteous are eager to perform the commandments which they were accustomed to perform during life, so much so that R. Judah ha-Nasi came home every Sabbath eve to pronounce the Kiddush. We find the same thing in a few other pious men, but it never lasts more than twelve months, as the Rabbis say: After twelve months the soul goes up but she does not come down. The case of Elijah, who goes up and down all the time, is unique even now among the righteous men, as we find in the Zohar on the section “Vayakhel:” “We find a mystery in the book of Adam, which says that among the generations of the world there will be one spirit that will go down to the earth and clothe itself in a body. His name is Elijah. In this body he will go up, put it off and leave it in the storm. Then he will put on another body of light, in which he will remain among the angels. Later he will go down again and put on the body which remained in the storm, and appear in it down below. With the other body he appears above. This is the mystery contained in the words: ‘Who hath ascended up into heaven, and descended?’ There is no human being whose spirit ascended to heaven and then came down, except Elijah. He it is who ascended above and then descended.” This is also the mystery of the “garment,” which is mentioned in the works of the Cabalists, but I can not say more.
העונש הזה שאמרנו שהוא מגיע אם לגוף ולנפש ביחד ואם לנפש בלבד יתחלף באנשים כפי חלוף מדרגותיהם, כי מי שיש בידו מעשים טובים קצת ויש בידו קצת עבירות, אי אפשר שיהיה נדון תמיד בצער המופלג ההוא שאמרנו, כי הזמן יספיק לשכח ההרגל והמנהג, ולפי מה שאמרו רבותינו ז״ל הזמן הזה הוא שנים עשר חדש, ואחר שנים עשר חדש שהתמיד העונש ההוא יזכו למדרגה מה כפי המעשים הטובים אשר בידם, ויש שאחר שנים עשר חדש שנשתכח מהם ההרגל והמנהג על ידי הצער ההוא ואין בידם מעשים טובים כדי שיזכו בהם לשום מדרגה, שישארו נעדרים אחר שאין בהם הכנה כלל לקבל השכר ההוא הרוחני, וזהו הכרת הנזכר בתורה על הנפש, ועליהן הוא שאמרו רבותינו ז״ל לאחר י״ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים.
The punishment of which we have been speaking, which is inflicted upon the body and the soul together or upon the soul alone, differs according to the different degrees of the individuals. If a person has a few good deeds to his credit and is also guilty of a few transgressions, he can not be continually punished in the extraordinary manner that we mentioned, for a limited period will make him forget his habit [of committing sins]. According to the Rabbis, this period lasts twelve months. After twelve months of punishment, the individual attains to some degree [of reward] according to the number of good deeds which he has to his credit. Then there are individuals who, after they have forgotten their habits through twelve months’ punishment, have no good deeds to entitle them to any degree of reward, and so they become non-existent, since they have no preparation at all for receiving spiritual reward. This is what the Bible means when it speaks of the soul being cut off. In reference to these the Rabbis say that after twelve months their body is destroyed, their soul is burned, and they are scattered by the wind under the soles of the feet of the righteous.
ויש רשעים אחרים שנדונים בעונש נצחי כפי מעשיהם, והם אותם שכפרו בתורה ובעקרים כמו שיבא בעזרת השם, ולאלו צריך הגבלת מקום אל הנפש להתמיד בו העונש כמו שאמרנו, ויש שאחר י״ב חדש יזכו למדרגה גדולה, שהרי אמרו על שמואל הנביא שהיה צדיק גמור שכל י״ב חדש היתה נשמתו עולה ויורדת, ואמרו שבעבור זה היתה יכולה בעלת אוב להעלותו לפי שהיה תוך י״ב חדש, כמו שאמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ, אבל לאחר י״ב חדש נשמה עולה ואינה יורדת, וזה ממה שיורה שאפילו הצדיקים הגמורים יקשה עליהם בתחלה להעתק מהדברים החמריים שהורגלו בהם עד שיזדככו זמן מה, והזכוך ההוא מתמיד י״ב חדש, כלומר זמן מקיף בד׳ תקופות שהם כוללים כל החלופים שיקרו בזמן, וזהו מה שאמרו בבבא מציעא ברבה בר נחמני כי סמוך למיתתו בהיותו בורח מפני הפרש פקיד המלך שהיה רוצה לתפשו, ראה או שמע בחלום או במראה שהיו הנפשות אחר המות מתעסקות בדיני הנגעים שהורגלו בהם בחייהם, עד ששמע אותן חולקות באם בהרת קודמת לשער לבן וכו׳, ושאם הוא ספק מתיבתא דרקיעא אמרי טמא וקודשא בריך הוא אומר טהור, ושמע שהיו אומרים מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דבקי באהלות וכו׳, שיראה מכל אותו הענין שנזכר שם שהנפשות הן משתוקקות אחר המות להתעסק במה שהורגלו בו בהיותן בחיים, וזה שאפילו נפשות הצדיקים הן מתעסקות בדיני הנגעים והטהרות והטומאות שהיו מתעסקות בהן בהיותן בחיים, אבל התשוקה ההיא אמרו שתכלה בי״ב חדש.
Then there are other wicked men who are punished eternally for their misdeeds, those, for example, who deny the principles of the Torah, as we shall see later with the help of God. The souls of these men must be confined in a place that they may receive continuous punishment, as we explained before. There are others who after twelve months attain a great degree, as the Rabbis say concerning Samuel, who was a perfectly righteous man, that the entire twelve months his soul went up and down, and that this was the reason the witch was able to bring him up, because it was within the twelve months, as she said: “I see a god-like being coming up out of the earth.” But after twelve months the soul goes up but does not come down. This shows that even perfectly righteous men find it hard to give up the material things to which they have been accustomed, until they have been purified for a certain length of time. This purification lasts twelve months, a period embracing the four seasons, which include all temporal changes. This is the meaning of the passage in which we are told concerning Rabbah bar Nahamani that shortly before his death, when he was fleeing from a horseman, an officer of the king who wanted to capture him, he saw or heard in a dream or in a vision that after death the souls study the laws of the plagues as they used to do in life, and he heard them discussing: “If the bright spot comes before white hair … If it is doubtful, the celestial college said, the man was unclean and God said, he was clean. Then he heard them say: Who shall decide the matter? Answer: Rabbah bar Nahamani, who is an expert in the subject of clean and unclean …” From the entire context there it is clear that the souls after death are eager to occupy themselves with the things to which they were accustomed in life, for even the souls of the righteous are engaged in studying the laws of the plagues and of the clean and unclean with which they occupied themselves in life. This desire, they say, disappears after twelve months.
וכבר הפליגו רבותינו ז״ל בזה במקומות רבים עד שאמרו על רבינו הקדוש כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ומקדש, להורות שאף אחר המות ישתוקקו נפשות הצדיקים לעשות המצות שהורגלו בעשיתן בהיותן בחיים, עד שרבינו הקדוש היה בא לביתו בכל לילי שבת לקדש, וזה הענין נמצא לקצת החסידים אבל לא יעבור שנים עשר חדש, כמו שאמרו לאחר שנים עשר חדש נשמה עולה ואינה יורדת. וענין אליהו שהוא עולה ויורד תמיד הן עוד היום לא נמצא כן לזולתו מן הצדיקים, כמו שכתוב בספר הזוהר בפרשת ויקהל, אמרו שם רזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר באינון תולדות דעלמא ורוחא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה ובההוא גופא יסלק וישתלל גופיה וישתאר בסערא וגופא דנהורא אוחרא יזדמן ליה למיהוי גו מלאכי וכד יחות יתלבש בההוא גופא דאשתאר בסערא ובההוא גופא יתחזי לתתא ובגופא אוחרא יתחזי לעילא ודאי איהו רזא דמי עלה שמים וירד לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא בר מאליהו דהא איהו דסליק לעילא ונחית לתתא, עד כאן לשונו שם, וזהו סוד המלבוש שנזכר בדברי חכמי הקבלה, ולא אוכל לפרש יותר מזה:
The Rabbis speak of this frequently in different places. Concerning Rabbi Judah ha-Nasi they say that he came to his house every Friday evening and pronounced the Sabbath benediction, thus indicating that even after death the souls of the righteous are eager to perform the commandments which they were accustomed to perform during life, so much so that R. Judah ha-Nasi came home every Sabbath eve to pronounce the Kiddush. We find the same thing in a few other pious men, but it never lasts more than twelve months, as the Rabbis say: After twelve months the soul goes up but she does not come down. The case of Elijah, who goes up and down all the time, is unique even now among the righteous men, as we find in the Zohar on the section “Vayakhel:” “We find a mystery in the book of Adam, which says that among the generations of the world there will be one spirit that will go down to the earth and clothe itself in a body. His name is Elijah. In this body he will go up, put it off and leave it in the storm. Then he will put on another body of light, in which he will remain among the angels. Later he will go down again and put on the body which remained in the storm, and appear in it down below. With the other body he appears above. This is the mystery contained in the words: ‘Who hath ascended up into heaven, and descended?’ There is no human being whose spirit ascended to heaven and then came down, except Elijah. He it is who ascended above and then descended.” This is also the mystery of the “garment,” which is mentioned in the works of the Cabalists, but I can not say more.