וראוי שנבאר כאן אם אפשר שתפול אהבה בין השם יתברך והאדם כמו שתפול בין האדם והשם, וזה כי יש לאומר שיאמר, כי אמנם יצדק שיאהב האדם את השם אם מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב ואם מצד קבלת התועלת ממנו שהוא מצד המועיל או מצד הערב, אבל השם יתברך את האדם שאין בו אחת מכל הסבות הללו לא ידומה שאפשר שתהיה ממנו אהבה אל האדם, וזה כי האהבה בין האוהבים תהיה כאשר יתכן שיאהב האחד לאחר והאחר אליו בין רב למעט, ואבל כאשר יהיו בתכלית המרחק זה מזה לא ידומה שאפשר שיפול בין שניהם אהבה, לפי שהם כמו הפכים, כי ההפכים הם אשר הם בתכלית המרחק כל אחד מחבירו כי כל הפך יברח מן ההפך, ולא ידומה שתהיה אהבה אלא בדומים, ולזה ישתוקקו האנשים שיכבדום ויאהבום החכמים ואנשי המעלה כדי שידומה שיש ביניהם הדמות מה, ובעבור זה תהיה האהבה בין שני האנשים יותר שלמה כאשר ישתוו שניהם בשלמות או במעלה מה, וכאשר יהיה ההתחלפות ביניהם גדול תהיה האהבה יותר מעטה, עד שבעבור זה יש מן האנשים שלא יכספו הטובות לחבריהם כדי שלא יעלו למדרגה גדולה וישתנה השווי אשר ביניהם ותפסד או תמעט האהבה, אלא אם כן היה האוהב בתכלית הדבקות לחברו כאב לבן עד שידמה כאלו הוא הוא, ואז יכסוף שיגיעו הטובות לחבירו כמו שיכסוף אותם לעצמו כי לא ישער זולתיות בינו ובין חבירו, אבל האוהבים שיש ביניהם זולתיות אי אפשר שיהיה ביניהם אהבה שלמה כלל.
We must now explain whether it is possible that there should be love between God and man as there is between man and God. A person may say, It is indeed right that man should love God, first, because of the love of the good as such; second, because of the benefits he receives from Him, and third, because He is pleasant. But it is inconceivable that God should love man, who has not one of these qualities. Love can exist between two persons when it is mutual, though different in degree. But if they are at the opposite poles it does not seem that there can be love between them, because they are like opposites. For opposites are at the extreme distance from each other. But the opposite flees the opposite, and love can be, it would seem, only between things which are like. This is why persons are eager to be honored and loved by wise men and men of worth, in order that it may seem that they have something in common with them. And for the same reason love between persons is more complete if they are alike in a certain virtue or accomplishment. On the other hand, if the difference between them is great, the love is slight, so much so that some persons do not wish their friends prosperity for fear that if they rise high in the world the equality between them will change and friendship will cease or diminish. The exception is when the friend is so closely attached to the other as a father is to a child, where the two personalities are almost one. Then he wishes all the good things to his friend as he wishes them to himself, because he recognizes no difference between himself and his friend. But those friends who do recognize a distinction can not have a perfect love for each other.
2
וזה מבואר מענין האנשים שהם בתכלית השלמות בענין המעלה והטוב עם האנשים שהם בתכלית הרוע שלא תמצא ביניהם אהבה ודבקות כלל, ושאין שום אחד מהם מכין עצמו אליה, וכן האנשים שהם שפלים במדרגה מאד לא ישימו אל לבם ולא יעלה על דעתם שיאהבום המלכים, להיות המרחק ביניהם יותר מאד, וכל שכן המרחק שבין האלוה והאדם שהוא בלתי בעל תכלית.
This can be shown in experience. There can be no friendship or attachment at all between the extremely good and the extremely bad, and neither expects it. Similarly men in a very lowly station do not expect to be, nor does it occur to them that they might be, loved by kings, because the distance between them is very great. What shall we say then of the distance between man and God, which is infinite?
3
ולזה הוא מבואר כי אף אם תפול אהבה מהאדם אל השם יתברך בסבת התועלת המקובל ממנו או הערבות שיש בהשגת מה שיושג ממנו או מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב, שאי אפשר שתפול מדרגת אהבה מהשם יתברך אל האדם לא מצד הטוב ולא מצד המועיל ולא מצד הערב. ואם כן איך אפשר שתהיה אהבה בין האלוה והאדם כמו שנמצא מיועד בתורה האלהית, אמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלהיך וגו׳ ואהבך וברכך והרבך, ואמר הנביא אהבתי אתכם אמר ה׳, ה׳ אוהב צדיקים.
It is clear therefore that though man may feel love for God because of the benefits which he receives from Him, or the pleasure he feels in that which he attains of Him, or for love of the good as such, God can have no kind of love for man, either as the good or as the beneficial or as the pleasant. How, then, can there be love between God and man, as we are promised in the divine Torah: “And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the Lord thy God shall keep with thee the covenant … and He will love thee and bless thee and multiply thee …?” The prophet also says: “I have loved you, saith the Lord;” “The Lord loveth the righteous.”
4
ותשובת דבר זה כי האהבה תמצא בין האוהבים בשלשה סוגים.
The answer to the question is that there are three kinds of love between friends.
5
האחד היא אהבת השווי או הדמיון, והיא כאשר ישתוו שני האוהבים בענין מה או במעלה מה או בשלמות או בקבלת תועלת, כאלו תאמר שיקבל כל אחד מהם תועלת מחבירו או שיתענג כל אחד מהם בחבירו או ישתוו בטוביות. ומי שיגדל אצלו קבלת התועלת יותר ראוי שיאהב את חבירו יותר כפי יתרון קבלת התועלת או הערבות אשר ישיג בחבירו או יתרון הטוב והשלמות אשר לחבירו עליו, וכשישתוו בקבלת התועלת או הערבות או בטוביות תהיה האהבה יותר שלמה בלי ספק, כי זה הסוג מן האהבה כבר יפול בה השווי בכמות.
First, there is the love of equality or similarity, the kind that obtains between friends who are equal in a certain respect in a virtue, in an accomplishment, or in beneficence, i. e. if each derives a benefit from the other or finds pleasure in the other, or they are both equal in goodness. That one of the two who receives more benefit than he gives must love his friend more than his friend loves him because of the greater benefit or pleasure he receives from the other or because of his friend’s superior goodness. If they are equal in beneficence, pleasure or goodness, their love is without doubt more complete. This kind of love admits of quantitative equality.
6
והסוג השני היא האהבה הטבעית, והיא ב׳ מינין, אם אהבת המוליד לולד לפי שהוא חלק ממנו, ואם אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה, ולזה תאהבנה האמהות את הבנים יותר מן האבות להתקבץ בהן אלו הב׳ ענינים יותר מבאב, כי הבן יש בו חלק יותר גדול מהאם לפי שהן יתנו החומר ואם לפי שהן טורחות בגדולם יותר.
The second kind is natural love, and has two subdivisions, the love which a parent has for his child because it is a part of him, and the love which an artificer feels for the art which he invented by his pains and efforts. This is why mothers love their children more than fathers, because they combine both these elements, more so than the fathers. The greater part of the child comes from the mother, who contributes the material part, and the mother takes more trouble in bringing up the child.
7
והסוג הג׳ היא האהבה היחסיית והיא ג׳ מינים.
The third kind is proportional love, which has three subdivisions.
8
הא׳ האהבה שבין המלך והעם או המנהיג והמונהגים ממנו, כי אין האהבה אשר בין המלך והעם משתוה בכמות כלל אבל ביחס וערך, כי ראוי שיהיה המלך נאהב מן האנשים יותר מאהבתו אליהם, גם אין המבוקש מאהבת המלך לעם שוה אל המבוקש מאהבת העם למלך, כי המבוקש מן המלך הוא שייטיב לעם בשמירת היושר ביניהם והשלמות עניניהם בשמירת קניניהם באופן נאות ושלם כפי מה שאפשר לו, והמבוקש מן העם הוא שיכבדו את המלך וינשאוהו ויכירו ממשלתו ומעלתו עליהם והטבתו להם וצרכם אליו, ובזה תמשך האהבה מן המלך להטיב לעם ומן העם לכבד המלך ולרוממו.
First, love between the king and the people, or between the governor and the governed. Love between the king and the people is not equal in quantity on the two sides, but only in ratio and proportion. It is proper that the king should be loved by his people more than they are loved by him. Moreover the purpose intended in the king’s love for the people is not the same as the purpose intended in the people’s love for the king. What is expected from the king is that he should benefit the people by maintaining justice among them, protecting their possessions as far as possible and maintaining their welfare; whereas what is expected from the people is that they should honor the king and exalt him, and recognize his rule and superiority and beneficence and their dependence upon him. In this way the king’s love prompts him to benefit the people, and the people’s love induces them to honor and exalt him.
9
והמין הב׳ האהבה שבין האב והבן, כי מזולת האהבה הטבעית אשר בין המוליד והולד כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית דומה לאהבת המלך והעם, כי המבוקש לבן מהאב שיעשה עמו מעשה האב להטיב לבנו כפי מה שאפשר לו, והמבוקש מן הבן לאב שיכבדהו.
Second, the love between a father and a son. In addition to the natural love between the parent and the child, there is also another love between them, a proportional love, similar to the love between a king and his people. The son expects from the father that he should treat him as a father by being good to him as far as is in his power. The father expects that the son should honor him.
10
והמין הג׳ האהבה שבין האיש והאשה, כי מזולת האהבה הטבעית אשר ביניהם כאהבת כל זכר לנקבה לקיום המין, כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית דומה לאהבת המנהיג והמונהגים מאתו, כי המבוקש מן האיש הוא שישלים צרכי האשה ויכבדה וישלים חקה כפי מה שאפשר לו באופן הנאות, והמבוקש מן האשה שתשרת את האיש ותכבדהו ותשמור קניניו ולא תאהב זולתו, ובזה הסוג מן האהבה היחסיית ראוי שתהיה אהבת השפל במדרגה אל היותר טוב או יותר גדול יותר גדולה מאהבת הגדול אליו, ועל כן יהיה השווי בזה הסוג על יחס וערך לא השווי בכמות.
The third subdivision is love between husband and wife. In addition to the natural love between them, the love of male and female for the perpetuation of the race, there is also another kind of love between them, a proportional love, similar to the love between the governor and the governed. For the husband is expected to supply the wants of the wife, to honor her, and to provide for her in as honorable a manner as possible. The wife, on the other hand, is expected to attend upon the husband, to honor him, and to take care of his property, and not to love another. In the third kind, namely in proportional love, the love of the inferior for the superior must be greater than the love of the superior for the inferior. The equality in this kind of love is therefore not arithmetical but proportional.
11
ואהבת השם את האדם הוא מבואר שאי אפשר שתהיה מן הסוג הא׳ שהיא אהבת הדומים, ואבל כבר יחשב שתהיה מהסוג השני שהיא האהבה הטבעית. ולזה נמצא משה רבנו עליו השלום ירמוז אל שני המינים ממנה, אמר הלוא הוא אביך קנך, לרמוז אל אהבת המין הראשון שהיא אהבת אב לבן, ואמר הוא עשך ויכוננך, לרמוז אל המין השני מאהבת האומן למלאכתו, וכן נמצא הנביא בתפלתו רומז אל שני אלו המינים, אמר ועתה ה׳ אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו, כלומר ומזה הצד ראוי שתשגיח בנו לרחם עלינו כרחם אב על בנים, וגם מן הצד השני מן האהבה הטבעית ראוי לך שתאהב אותנו, כי מעשה ידך כלנו ואפילו החומר אתה יצרתו קודם שתתן בו הצורה השכלית, וזהו שסיים מעשה ידך כלנו, כלומר וראוי לך שתשגיח בנו כמו שישגיח כל פועל במעשה ידיו הן שיהיה ראוי או בלתי ראוי.
Now it is clear that the love of God for man can not belong to the first kind, which is the love of equals. But one might suppose that it is of the second kind, natural love. And Moses alludes to the two subdivisions of this kind. “Is not He thy father that hath gotten thee?”—this refers to the first subdivision, the love of a parent for his child. “Hath He not made thee and established thee?”—this refers to the second subdivision, the love of an artificer for his art. The prophet, too, in his prayer alludes to these two subdivisions: “But now, O Lord, Thou art our Father; we are the clay, and Thou our potter.” The meaning is, And therefore Thou oughtest to provide for us and have mercy on us as a father has mercy on his children. But Thou shouldst love us also with the second species of natural love, for “we all are the work of Thy hand”. Thou didst even create the matter before Thou didst put the intellectual form upon it. Hence Thou oughtest to provide for us as every agent provides for the work of his hands whether it is worthy or not.
12
ואבל כאשר יעויין היטב נמצא שכל זה נאמר בהעברה, כי אין הצורה ולא החומר חלק מן השם כבן מן האב, וגם אחר שפעולתו במאמר אין לומר בו שראוי שישתדל לשמור מעשיו, כי כל פועל אמנם ישתדל לשמור מעשה ידיו בסבת הטורח אשר טרח בו, ומזה הצד הוא שיאהבו המשוררים שיריהם, אבל מי שלא יפול בו לא טורח ולא עמל לא יפול בו האהבה אשר מזה המין. ועל כן הוא מבואר כי אהבת השם את האדם אי אפשר שתהיה אלא מן הסוג השלישי שהיא האהבה היחסית.
However, if we examine the matter carefully we shall find that all these expressions are figurative. Neither the form nor the matter is a part of God, as the son is a part of the father. Moreover, since God produces by verbal command, we can not say that He should endeavor to take care of His work. All other agents endeavor to take care of the work of their hands because they have taken trouble in producing it, as the poet loves his poems, but one who takes neither trouble nor pains can not have a love of this kind. It is clear therefore that the love of God for man can only be of the third kind, proportional love.
13
ועל כן נמצא הכתוב יתאר השם יתברך במלך ואב ובעל. במלך, כי מלך כל הארץ אלהים, כה אמר ה׳ מלך ישראל וגואלו, ה׳ מלכנו הוא יושיענו. באב, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, הלוא הוא אביך קנך, וכן רבים. וזה כי כמו שהמלך והאב משלימין צרכי העם והבן ולא יבוקש מהם אלא שיכבדו אותם כמו שאמרנו, כן השם יתברך משלים צרכי האנשים ולא יבקש מהם רק לתת כבוד לשמו, כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.
This is why the Bible describes God as King, Father and Lord. As King: “For God is the King of all the earth;” “Thus saith the Lord, the King of Israel, and his Redeemer;” “The Lord is out King; He will save us.” As Father: “For Thou art our Father; for Abraham knoweth us not;” “Is He not thy Father that hath gotten thee?” and many other passages. As the king and the father supply the wants of the people and the son respectively, and all that is expected of the latter is that they should honor their benefactors, as we said before, so God supplies the wants of mankind, and all that He expects from them is to do honor to His name, as we read in the Bible: “Every one that is called by My name, and whom I have created for My glory.”
14
ועל כן נמצא השם יתברך מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים בו כבוד כדרך הבן עם האב, ומורא כדרך העבד עם אדוניו, אמר בן יכבד אב ועבד אדוניו אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ואף על פי שהוא יתברך אינו צריך שיכבדוהו זולתו כי הוא מולך על כל הכבוד כמו שבארנו בפרק ארבעה עשר משני, מכל מקום היה מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים כראוי כדי שיהיו מוכנים אל שיחול או ידבק בהם השפע האלהי והשגחתו לשמרם ממקרי המערכת אשר לא יחול אלא על המכין עצמו לכך, וזה בשיכבד את השם יתברך כבן לאב ויירא מלפניו כעבד מלפני אדוניו, וכן אמר הנביא אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וגו׳ וארותי את ברכותיכם וגו׳, תנו לה׳ אלהיכם כבוד וגו׳.
This is why we find that God blames the Israelites for not giving Him honor as a son is expected to give to his father, and for not fearing Him, as a servant fears his master: “A son honoureth his father, and a servant his master: if then I be a father, where is My honour? And if I be a master, where is my fear?” Not that the Lord needs the honor of any one, for He is the King of all honor, as we explained in the fourteenth chapter of the Second Book. Nevertheless, He blamed Israel because they did not conduct themselves properly in order that they should be prepared to receive the divine influence and His providence, which would protect them from the accidents due to the heavenly bodies. Such influence does not come except to the one who prepares himself for it by honoring God as a son honors his father, and by fearing Him as a servant fears his master. Thus the prophet says: “If ye will not hearken, and if ye will not lay it to heart, to give glory unto My name … Then will I send the curse upon you, and I will curse your blessings …;” “Give glory to the Lord your God …”
15
וכן ידמה הכתוב אהבת השם יתברך לישראל אל האהבה היחסיית אשר בין הבעל לאשה, אמר כי בועליך עושיך, וארשתיך לי באמונה, תקראי אישי, ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה, כלומר לפי שלא היתה נוהגת כאשר ראוי שתתנהג האשה עם בעלה, וזה להורות כי כמו שהבעל יחוייב להשלים כל צרכי האשה אשר לקח ויחד אותה לו מזולתה מן הנשים, כן ראוי להשלים השם יתברך כל צרכי ישראל שהם העם אשר בחר לנחלה לו מכל העמים אשר על האדמה, ועל כן ראוי לישראל לאהוב ולכבד אותו וליראה מפניו ולשמור מצותיו וחקיו ושלא לאהוב זולתו, כאשר תחוייב האשה לכבד את בעלה ולאהוב אותו וליראה מפניו ושלא לאהוב זולתו.
The Bible also compares God’s love of Israel to the proportional love between husband and wife: “For thy Maker is thy husband;” “And I will betroth thee unto Me in faithfulness;” “Thou shalt call Me Husband;” “Plead with your mother, plead; for she is not My wife, neither am I her husband.” The meaning is, She did not behave as a wife should to her husband. As a husband is obliged to supply all the needs of the wife whom he married and singled out of all other women, so God should supply all the needs of Israel, the people which He chose as His possession out of all the peoples which are upon the earth. Therefore Israel must love and honor and fear Him, and observe His commandments and statutes, and not love any one else, as a wife is obliged to honor, love and fear her husband, and not love another.
16
ולהורות שאהבת השם יתברך אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבת ההדמות ולא כאהבה הטבעית אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם, יכנה הכתוב אהבת השם יתברך אל ישראל בשם חשק, אמר חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, ושם חשק יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם, כמו שאהבת האיש אשה מיוחדת מזולתה אף על פי שהיא נאה הימנה יקרא חשק להיותה בלי טעם, אמר הכתוב שכם בני חשקה נפשו בבתכם, כלומר אף על פי שהוא מוצא אחרת נאה ממנה, וכן אהבת השם יתברך את ישראל היא כחשק בלי טעם. וכל ספר שיר השירים מיוסד על חקוי זה החשק אשר בין השם יתברך וכנסת ישראל כדוד החושק עם הרעיה החשוקה בלי שום טעם.
To show that God’s love of Israel in preference to every other nation and tongue is not like the love of equals, nor like natural love, but a free love, due to the will of the lover alone and without any reason, the Bible calls God’s love of Israel by the name heshek (desire): “The Lord … set His love (hashak) upon you … [and] choose you.” The word heshek is applied to extraordinary love without a reason. Thus the love of a man for a particular woman in preference to another more beautiful is called heshek because it is without a reason. Thus we read: “The soul of my son Shechem longeth (hashekah) for your daughter,” i. e. even though he can find one more beautiful. So God’s love of Israel is like that love (heshek) which is without a reason. The entire book of Canticles is based upon this analogy between the love of God for Israel and the love of a man for his sweetheart, which is without a reason.
17
ולזה הוא שקרא הכתוב את האהבה הזאת סגולה, אמר כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך, בך בחר ה׳ אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה, לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, ובאור זה כי כמו שהסגולה תמצא דבקה במין לא תפרד ממנו, ואינה נמצאת בו לא מצד הכמות ולא מצד האיכות, כן האהבה הזאת ענין סגולה דבק באומה לא מצד הכמות, כי לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם, וגם לבאר שלא היתה מצד האיכות אמר במקום אחר לא בצדקתך וביושר לבבך וגו׳ כי עם קשה ערף אתה, אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד, והוא שהבטיח עליה בשעת מתן תורה בשכר קבלתם התורה, אמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים.
This is why the Bible calls this love “peculiar” (segulah): “For thou art a holy people unto the Lord thy God: The Lord thy God hath chosen thee to be His own peculiar people (segulah) out of all peoples that are upon the face of the earth. The Lord did not set His love upon you, nor choose you because ye were more in number than any people …” The meaning is that just as a property (segulah) pertains to a species and is inseparable from it, and yet is not to be explained either by the quantity or the quality of the thing, so this love is in the nature of a property attaching to the people not because of their quantity: “The Lord did not set His love upon you … because ye were more in number …” Nor is it because of their quality: “Not for thy righteousness, or for the uprightness of thy heart … for thou art a stiff-necked people.” This love is like the love (heshek) which has no reason, but is due solely to the will of the lover. And it is this love which was promised to the people at the time of the Sinaitic revelation, as a reward for accepting the Torah: “Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own peculiar property (segulah) from among all peoples …”
18
כי כמו שמסגולת החושק כי המועט המושג אליו מחשוקו יותר נכבד וערב אצלו מהרבה מזולתו, כן השם יתברך מעט העבודה המגיע אליו מאומת ישראל יותר נחשב אצלו מהרבה מאומה אחרת או מכל האומות, וזהו אמרו מכל העמים כי לי הארץ וגו׳. או יהיה אמרו כי לי כל הארץ דבק עם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳, כלומר אחר שכל הארץ שלי וכל הממשלות הם ממני אני יכול להבטיח אתכם להגדילכם על כל העמים אשר תחת כל השמים, כי ממשלתי כוללת הכל ואין אלוה מבלעדי שיוכל לתת ממשלה לאומה אחרת זולתכם אף על פי שתהיה יותר גדולה מכם, כי זהו ענין הסגולה, כלומר אהבה דבקה בלי טעם כענין החשק.
As it is the character of a lover that a little which he obtains of his beloved is more appreciated and enjoyed than a great deal of another, so God appreciates more a small service coming from Israel than a great deal coming from another nation or from all the nations, hence the expression, “from among all peoples; for all the earth is Mine.” Or it may be that the words, “For all the earth is Mine,” are connected with the sequel, “And ye shall be unto Me a kingdom of priests …” That is, since all the earth is Mine and all the governments come from Me, I can promise you that I will make you greater than all the peoples that are under the heaven, for My rule includes all, and there is no God outside of Me, who can give power to a people other than you, even though it be greater than you. For this is the nature of a property (segulah), love attaching without any reason like that called heshek.
19
וכן נמצא הנביא מבאר זה, אמר אהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו, כלומר כי האהבה שהוא במאמר בלבד אינה כלום עד שימשכו מן האוהב פעולות מורות על האהבה, ועל כן אמר הלוא אח עשו ליעקב נאם ה׳ ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגו׳, רוצה לומר אף על פי שמצד דרך אהבת האב לבנים היה ראוי שאבחר בעשו כי הוא הבכור, ולא עשיתי כן אבל שנאתיו ואשים את הריו שממה.
The prophet also explains the same thing: “I have loved you, saith the Lord. Yet ye say: ‘Wherein hast Thou loved us?’ ” The meaning is, love in word alone is not worth anything unless it is followed by acts which show love. Hence He says in the sequel, “Was not Esau Jacob’s brother? Saith the Lord; yet I loved Jacob; but Esau I hated …” That is, although as a father I should have chosen Esau, the first born, yet I did not do so, but I hated him, “And made his mountains a desolation.”
20
וכן נמצא גם כן כי יפליג הכתוב באהבת השם יתברך את ישראל כאב לבן מכל צד שאפשר שתהיה האהבה ביניהם, כי בעבור שמדרך האב לאהוב בנו הבכור כי הוא ראשית אונו, אמר הכתוב כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, בני בכורי ישראל, וכן בעבור שלפעמים יאהב האדם את הבן מצד השרות שהוא משרת לפניו כנער, אמר הכתוב כי נער ישראל ואהבהו, וגם לפי שלפעמים שתהיה אהבת האב את הבן מפני חשיבותו שהוא בן יקיר לו או מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, אמר הכתוב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, שנפשי קשורה באהבתו כאב בבן יקיר לו או בילד שעשועיו עד שמדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, כמו שמדרך האוהב שהוא מתענג בזכירת אהובו תמיד, ועל כן יחזור לזכור אותו כשמדבר בו, וגם לגודל חשיבותו בעיני ואהבתי אותו המו מעי לו ונכמרו רחמי עליו כאדם המתפעל מצער בנו החביב לו, ועל כן ראוי לי לרחם עליו כמו שירחם האב על ילד שעשועיו או על הבן החביב לו, וזהו רחם ארחמנו נאם ה׳.
We find also that the Bible emphasizes God’s love of Israel on the analogy of a father’s love for his son, in every way in which such love can exist: As a father usually loves his eldest son because he is the first born, the Bible says: “For I am become a father to Israel, and Ephraim is My first-born;” “Israel is My son, My first-born.” Also, inasmuch as sometimes one loves his son because he attends him like a boy (i. e. servant), the Bible says: “For Israel is a boy, therefore I love him.” Sometimes also a father loves his son for his worth, because he is a darling child, or because he is small and his father dandles him. Hence the Bible says: “Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled?” That is, is my soul so attached to him in love as that of a father to his darling son or to the child that he dandles, that “as often as I speak of him I do earnestly remember him still?”, as a lover always finds delight in thinking of his friend and hence thinks of him again and again when he speaks of him. Also, by reason of his great worth in My eyes and My love for him, “My heart yearneth for him,” and My sympathies are aroused, like a person who is moved to pity on account of the pain of his beloved son. Therefore I must have pity upon him as a father has pity upon the child which he dandles, or his darling son. Hence the conclusion of the verse, “I will surely have compassion upon him, saith the Lord.”
21
ולפי שלא נמצא רחמי שום נמצא על זולתו יותר מרחמי האב על הבן, נזכור תמיד בתפלותינו אבינו מלכנו יהמו נא רחמיך עלינו, כי נאמר אבינו לבקש על הכמרת הרחמים כאב על הבן, ונאמר מלכנו לומר שיש בידו יכולת להושיענו כמלך את עבדיו.
As no one has more compassion upon another than a father upon the son, we always say in our prayers, “Our Father, our King, may Thy compassion be moved for us.” “Our Father,” is intended t6 show that we pray the kind of compassion which a father has upon the son. “Our King,” means that He has power to help us as a king helps his subjects.
22
ונתבאר בכל זה כי אהבת השם יתברך ויתעלה את ישראל היא אהבה יחסיית כמלך את עבדיו וכאב לבנים וכבעל לאשה. ולהורות שאהבה זו ענין שכלי וקיים בלתי משתנה, אמר הכתוב ואהבת עולם אהבתיך. ונתבאר גם כן שאהבת האדם את השם אף על פי שהיא מזה הסוג השלישי שהיא אהבה יחסיית, אפשר שתהיה מכל הפנים, רוצה לומר מצד הטוב או מצד המועיל או מצד הערב, ובעבור זה יחוייב האדם לאהוב את השם יתברך תכלית האהבה, והיתה האהבה אל השם יתברך תכלית כל התורה לפי שהיא תמשיך אהבת השם יתברך אליו על הדרך שכתבנו. וזה מה שרצינו לבאר מענין האהבה.
All this makes clear that God’s love for Israel belongs to proportional love, like that of a king for his subjects, of a father for his children, of a husband for his wife. And in order to indicate that this love is an intellectual thing, and that it is permanent and unchanging, the Bible says: “I have loved thee with an everlasting love.” It is also clear that man’s love of God, though it belongs to this third kind, viz. proportional love, may nevertheless embrace all three aspects, the good, the useful and the agreeable. Therefore man is obliged to love God to his utmost ability. The love of God is the purpose of the whole Torah, because it brings the love of God to man, as we have explained. So much for the subject of love.
23
ובכאן נשלם המאמר השלישי שהוא בבאור העקר השני שהוא תורה מן השמים. והשבח לאל אשר עד הנה עזרנו. יתברך ויתרומם ויתנשא על כל ברכה ותהלה, אמן ואמן סלה סלה:
Here ends Book Three, which explains the second principle, divine revelation of the Torah. Praise be to God who has helped us till now. He is blessed and exalted and uplifted above all blessing and praise. Amen, Selah.
וראוי שנבאר כאן אם אפשר שתפול אהבה בין השם יתברך והאדם כמו שתפול בין האדם והשם, וזה כי יש לאומר שיאמר, כי אמנם יצדק שיאהב האדם את השם אם מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב ואם מצד קבלת התועלת ממנו שהוא מצד המועיל או מצד הערב, אבל השם יתברך את האדם שאין בו אחת מכל הסבות הללו לא ידומה שאפשר שתהיה ממנו אהבה אל האדם, וזה כי האהבה בין האוהבים תהיה כאשר יתכן שיאהב האחד לאחר והאחר אליו בין רב למעט, ואבל כאשר יהיו בתכלית המרחק זה מזה לא ידומה שאפשר שיפול בין שניהם אהבה, לפי שהם כמו הפכים, כי ההפכים הם אשר הם בתכלית המרחק כל אחד מחבירו כי כל הפך יברח מן ההפך, ולא ידומה שתהיה אהבה אלא בדומים, ולזה ישתוקקו האנשים שיכבדום ויאהבום החכמים ואנשי המעלה כדי שידומה שיש ביניהם הדמות מה, ובעבור זה תהיה האהבה בין שני האנשים יותר שלמה כאשר ישתוו שניהם בשלמות או במעלה מה, וכאשר יהיה ההתחלפות ביניהם גדול תהיה האהבה יותר מעטה, עד שבעבור זה יש מן האנשים שלא יכספו הטובות לחבריהם כדי שלא יעלו למדרגה גדולה וישתנה השווי אשר ביניהם ותפסד או תמעט האהבה, אלא אם כן היה האוהב בתכלית הדבקות לחברו כאב לבן עד שידמה כאלו הוא הוא, ואז יכסוף שיגיעו הטובות לחבירו כמו שיכסוף אותם לעצמו כי לא ישער זולתיות בינו ובין חבירו, אבל האוהבים שיש ביניהם זולתיות אי אפשר שיהיה ביניהם אהבה שלמה כלל.
We must now explain whether it is possible that there should be love between God and man as there is between man and God. A person may say, It is indeed right that man should love God, first, because of the love of the good as such; second, because of the benefits he receives from Him, and third, because He is pleasant. But it is inconceivable that God should love man, who has not one of these qualities. Love can exist between two persons when it is mutual, though different in degree. But if they are at the opposite poles it does not seem that there can be love between them, because they are like opposites. For opposites are at the extreme distance from each other. But the opposite flees the opposite, and love can be, it would seem, only between things which are like. This is why persons are eager to be honored and loved by wise men and men of worth, in order that it may seem that they have something in common with them. And for the same reason love between persons is more complete if they are alike in a certain virtue or accomplishment. On the other hand, if the difference between them is great, the love is slight, so much so that some persons do not wish their friends prosperity for fear that if they rise high in the world the equality between them will change and friendship will cease or diminish. The exception is when the friend is so closely attached to the other as a father is to a child, where the two personalities are almost one. Then he wishes all the good things to his friend as he wishes them to himself, because he recognizes no difference between himself and his friend. But those friends who do recognize a distinction can not have a perfect love for each other.
וזה מבואר מענין האנשים שהם בתכלית השלמות בענין המעלה והטוב עם האנשים שהם בתכלית הרוע שלא תמצא ביניהם אהבה ודבקות כלל, ושאין שום אחד מהם מכין עצמו אליה, וכן האנשים שהם שפלים במדרגה מאד לא ישימו אל לבם ולא יעלה על דעתם שיאהבום המלכים, להיות המרחק ביניהם יותר מאד, וכל שכן המרחק שבין האלוה והאדם שהוא בלתי בעל תכלית.
This can be shown in experience. There can be no friendship or attachment at all between the extremely good and the extremely bad, and neither expects it. Similarly men in a very lowly station do not expect to be, nor does it occur to them that they might be, loved by kings, because the distance between them is very great. What shall we say then of the distance between man and God, which is infinite?
ולזה הוא מבואר כי אף אם תפול אהבה מהאדם אל השם יתברך בסבת התועלת המקובל ממנו או הערבות שיש בהשגת מה שיושג ממנו או מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב, שאי אפשר שתפול מדרגת אהבה מהשם יתברך אל האדם לא מצד הטוב ולא מצד המועיל ולא מצד הערב. ואם כן איך אפשר שתהיה אהבה בין האלוה והאדם כמו שנמצא מיועד בתורה האלהית, אמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלהיך וגו׳ ואהבך וברכך והרבך, ואמר הנביא אהבתי אתכם אמר ה׳, ה׳ אוהב צדיקים.
It is clear therefore that though man may feel love for God because of the benefits which he receives from Him, or the pleasure he feels in that which he attains of Him, or for love of the good as such, God can have no kind of love for man, either as the good or as the beneficial or as the pleasant. How, then, can there be love between God and man, as we are promised in the divine Torah: “And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the Lord thy God shall keep with thee the covenant … and He will love thee and bless thee and multiply thee …?” The prophet also says: “I have loved you, saith the Lord;” “The Lord loveth the righteous.”
ותשובת דבר זה כי האהבה תמצא בין האוהבים בשלשה סוגים.
The answer to the question is that there are three kinds of love between friends.
האחד היא אהבת השווי או הדמיון, והיא כאשר ישתוו שני האוהבים בענין מה או במעלה מה או בשלמות או בקבלת תועלת, כאלו תאמר שיקבל כל אחד מהם תועלת מחבירו או שיתענג כל אחד מהם בחבירו או ישתוו בטוביות. ומי שיגדל אצלו קבלת התועלת יותר ראוי שיאהב את חבירו יותר כפי יתרון קבלת התועלת או הערבות אשר ישיג בחבירו או יתרון הטוב והשלמות אשר לחבירו עליו, וכשישתוו בקבלת התועלת או הערבות או בטוביות תהיה האהבה יותר שלמה בלי ספק, כי זה הסוג מן האהבה כבר יפול בה השווי בכמות.
First, there is the love of equality or similarity, the kind that obtains between friends who are equal in a certain respect in a virtue, in an accomplishment, or in beneficence, i. e. if each derives a benefit from the other or finds pleasure in the other, or they are both equal in goodness. That one of the two who receives more benefit than he gives must love his friend more than his friend loves him because of the greater benefit or pleasure he receives from the other or because of his friend’s superior goodness. If they are equal in beneficence, pleasure or goodness, their love is without doubt more complete. This kind of love admits of quantitative equality.
והסוג השני היא האהבה הטבעית, והיא ב׳ מינין, אם אהבת המוליד לולד לפי שהוא חלק ממנו, ואם אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה, ולזה תאהבנה האמהות את הבנים יותר מן האבות להתקבץ בהן אלו הב׳ ענינים יותר מבאב, כי הבן יש בו חלק יותר גדול מהאם לפי שהן יתנו החומר ואם לפי שהן טורחות בגדולם יותר.
The second kind is natural love, and has two subdivisions, the love which a parent has for his child because it is a part of him, and the love which an artificer feels for the art which he invented by his pains and efforts. This is why mothers love their children more than fathers, because they combine both these elements, more so than the fathers. The greater part of the child comes from the mother, who contributes the material part, and the mother takes more trouble in bringing up the child.
והסוג הג׳ היא האהבה היחסיית והיא ג׳ מינים.
The third kind is proportional love, which has three subdivisions.
הא׳ האהבה שבין המלך והעם או המנהיג והמונהגים ממנו, כי אין האהבה אשר בין המלך והעם משתוה בכמות כלל אבל ביחס וערך, כי ראוי שיהיה המלך נאהב מן האנשים יותר מאהבתו אליהם, גם אין המבוקש מאהבת המלך לעם שוה אל המבוקש מאהבת העם למלך, כי המבוקש מן המלך הוא שייטיב לעם בשמירת היושר ביניהם והשלמות עניניהם בשמירת קניניהם באופן נאות ושלם כפי מה שאפשר לו, והמבוקש מן העם הוא שיכבדו את המלך וינשאוהו ויכירו ממשלתו ומעלתו עליהם והטבתו להם וצרכם אליו, ובזה תמשך האהבה מן המלך להטיב לעם ומן העם לכבד המלך ולרוממו.
First, love between the king and the people, or between the governor and the governed. Love between the king and the people is not equal in quantity on the two sides, but only in ratio and proportion. It is proper that the king should be loved by his people more than they are loved by him. Moreover the purpose intended in the king’s love for the people is not the same as the purpose intended in the people’s love for the king. What is expected from the king is that he should benefit the people by maintaining justice among them, protecting their possessions as far as possible and maintaining their welfare; whereas what is expected from the people is that they should honor the king and exalt him, and recognize his rule and superiority and beneficence and their dependence upon him. In this way the king’s love prompts him to benefit the people, and the people’s love induces them to honor and exalt him.
והמין הב׳ האהבה שבין האב והבן, כי מזולת האהבה הטבעית אשר בין המוליד והולד כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית דומה לאהבת המלך והעם, כי המבוקש לבן מהאב שיעשה עמו מעשה האב להטיב לבנו כפי מה שאפשר לו, והמבוקש מן הבן לאב שיכבדהו.
Second, the love between a father and a son. In addition to the natural love between the parent and the child, there is also another love between them, a proportional love, similar to the love between a king and his people. The son expects from the father that he should treat him as a father by being good to him as far as is in his power. The father expects that the son should honor him.
והמין הג׳ האהבה שבין האיש והאשה, כי מזולת האהבה הטבעית אשר ביניהם כאהבת כל זכר לנקבה לקיום המין, כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית דומה לאהבת המנהיג והמונהגים מאתו, כי המבוקש מן האיש הוא שישלים צרכי האשה ויכבדה וישלים חקה כפי מה שאפשר לו באופן הנאות, והמבוקש מן האשה שתשרת את האיש ותכבדהו ותשמור קניניו ולא תאהב זולתו, ובזה הסוג מן האהבה היחסיית ראוי שתהיה אהבת השפל במדרגה אל היותר טוב או יותר גדול יותר גדולה מאהבת הגדול אליו, ועל כן יהיה השווי בזה הסוג על יחס וערך לא השווי בכמות.
The third subdivision is love between husband and wife. In addition to the natural love between them, the love of male and female for the perpetuation of the race, there is also another kind of love between them, a proportional love, similar to the love between the governor and the governed. For the husband is expected to supply the wants of the wife, to honor her, and to provide for her in as honorable a manner as possible. The wife, on the other hand, is expected to attend upon the husband, to honor him, and to take care of his property, and not to love another. In the third kind, namely in proportional love, the love of the inferior for the superior must be greater than the love of the superior for the inferior. The equality in this kind of love is therefore not arithmetical but proportional.
ואהבת השם את האדם הוא מבואר שאי אפשר שתהיה מן הסוג הא׳ שהיא אהבת הדומים, ואבל כבר יחשב שתהיה מהסוג השני שהיא האהבה הטבעית. ולזה נמצא משה רבנו עליו השלום ירמוז אל שני המינים ממנה, אמר הלוא הוא אביך קנך, לרמוז אל אהבת המין הראשון שהיא אהבת אב לבן, ואמר הוא עשך ויכוננך, לרמוז אל המין השני מאהבת האומן למלאכתו, וכן נמצא הנביא בתפלתו רומז אל שני אלו המינים, אמר ועתה ה׳ אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו, כלומר ומזה הצד ראוי שתשגיח בנו לרחם עלינו כרחם אב על בנים, וגם מן הצד השני מן האהבה הטבעית ראוי לך שתאהב אותנו, כי מעשה ידך כלנו ואפילו החומר אתה יצרתו קודם שתתן בו הצורה השכלית, וזהו שסיים מעשה ידך כלנו, כלומר וראוי לך שתשגיח בנו כמו שישגיח כל פועל במעשה ידיו הן שיהיה ראוי או בלתי ראוי.
Now it is clear that the love of God for man can not belong to the first kind, which is the love of equals. But one might suppose that it is of the second kind, natural love. And Moses alludes to the two subdivisions of this kind. “Is not He thy father that hath gotten thee?”—this refers to the first subdivision, the love of a parent for his child. “Hath He not made thee and established thee?”—this refers to the second subdivision, the love of an artificer for his art. The prophet, too, in his prayer alludes to these two subdivisions: “But now, O Lord, Thou art our Father; we are the clay, and Thou our potter.” The meaning is, And therefore Thou oughtest to provide for us and have mercy on us as a father has mercy on his children. But Thou shouldst love us also with the second species of natural love, for “we all are the work of Thy hand”. Thou didst even create the matter before Thou didst put the intellectual form upon it. Hence Thou oughtest to provide for us as every agent provides for the work of his hands whether it is worthy or not.
ואבל כאשר יעויין היטב נמצא שכל זה נאמר בהעברה, כי אין הצורה ולא החומר חלק מן השם כבן מן האב, וגם אחר שפעולתו במאמר אין לומר בו שראוי שישתדל לשמור מעשיו, כי כל פועל אמנם ישתדל לשמור מעשה ידיו בסבת הטורח אשר טרח בו, ומזה הצד הוא שיאהבו המשוררים שיריהם, אבל מי שלא יפול בו לא טורח ולא עמל לא יפול בו האהבה אשר מזה המין. ועל כן הוא מבואר כי אהבת השם את האדם אי אפשר שתהיה אלא מן הסוג השלישי שהיא האהבה היחסית.
However, if we examine the matter carefully we shall find that all these expressions are figurative. Neither the form nor the matter is a part of God, as the son is a part of the father. Moreover, since God produces by verbal command, we can not say that He should endeavor to take care of His work. All other agents endeavor to take care of the work of their hands because they have taken trouble in producing it, as the poet loves his poems, but one who takes neither trouble nor pains can not have a love of this kind. It is clear therefore that the love of God for man can only be of the third kind, proportional love.
ועל כן נמצא הכתוב יתאר השם יתברך במלך ואב ובעל. במלך, כי מלך כל הארץ אלהים, כה אמר ה׳ מלך ישראל וגואלו, ה׳ מלכנו הוא יושיענו. באב, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, הלוא הוא אביך קנך, וכן רבים. וזה כי כמו שהמלך והאב משלימין צרכי העם והבן ולא יבוקש מהם אלא שיכבדו אותם כמו שאמרנו, כן השם יתברך משלים צרכי האנשים ולא יבקש מהם רק לתת כבוד לשמו, כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.
This is why the Bible describes God as King, Father and Lord. As King: “For God is the King of all the earth;” “Thus saith the Lord, the King of Israel, and his Redeemer;” “The Lord is out King; He will save us.” As Father: “For Thou art our Father; for Abraham knoweth us not;” “Is He not thy Father that hath gotten thee?” and many other passages. As the king and the father supply the wants of the people and the son respectively, and all that is expected of the latter is that they should honor their benefactors, as we said before, so God supplies the wants of mankind, and all that He expects from them is to do honor to His name, as we read in the Bible: “Every one that is called by My name, and whom I have created for My glory.”
ועל כן נמצא השם יתברך מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים בו כבוד כדרך הבן עם האב, ומורא כדרך העבד עם אדוניו, אמר בן יכבד אב ועבד אדוניו אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ואף על פי שהוא יתברך אינו צריך שיכבדוהו זולתו כי הוא מולך על כל הכבוד כמו שבארנו בפרק ארבעה עשר משני, מכל מקום היה מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים כראוי כדי שיהיו מוכנים אל שיחול או ידבק בהם השפע האלהי והשגחתו לשמרם ממקרי המערכת אשר לא יחול אלא על המכין עצמו לכך, וזה בשיכבד את השם יתברך כבן לאב ויירא מלפניו כעבד מלפני אדוניו, וכן אמר הנביא אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וגו׳ וארותי את ברכותיכם וגו׳, תנו לה׳ אלהיכם כבוד וגו׳.
This is why we find that God blames the Israelites for not giving Him honor as a son is expected to give to his father, and for not fearing Him, as a servant fears his master: “A son honoureth his father, and a servant his master: if then I be a father, where is My honour? And if I be a master, where is my fear?” Not that the Lord needs the honor of any one, for He is the King of all honor, as we explained in the fourteenth chapter of the Second Book. Nevertheless, He blamed Israel because they did not conduct themselves properly in order that they should be prepared to receive the divine influence and His providence, which would protect them from the accidents due to the heavenly bodies. Such influence does not come except to the one who prepares himself for it by honoring God as a son honors his father, and by fearing Him as a servant fears his master. Thus the prophet says: “If ye will not hearken, and if ye will not lay it to heart, to give glory unto My name … Then will I send the curse upon you, and I will curse your blessings …;” “Give glory to the Lord your God …”
וכן ידמה הכתוב אהבת השם יתברך לישראל אל האהבה היחסיית אשר בין הבעל לאשה, אמר כי בועליך עושיך, וארשתיך לי באמונה, תקראי אישי, ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה, כלומר לפי שלא היתה נוהגת כאשר ראוי שתתנהג האשה עם בעלה, וזה להורות כי כמו שהבעל יחוייב להשלים כל צרכי האשה אשר לקח ויחד אותה לו מזולתה מן הנשים, כן ראוי להשלים השם יתברך כל צרכי ישראל שהם העם אשר בחר לנחלה לו מכל העמים אשר על האדמה, ועל כן ראוי לישראל לאהוב ולכבד אותו וליראה מפניו ולשמור מצותיו וחקיו ושלא לאהוב זולתו, כאשר תחוייב האשה לכבד את בעלה ולאהוב אותו וליראה מפניו ושלא לאהוב זולתו.
The Bible also compares God’s love of Israel to the proportional love between husband and wife: “For thy Maker is thy husband;” “And I will betroth thee unto Me in faithfulness;” “Thou shalt call Me Husband;” “Plead with your mother, plead; for she is not My wife, neither am I her husband.” The meaning is, She did not behave as a wife should to her husband. As a husband is obliged to supply all the needs of the wife whom he married and singled out of all other women, so God should supply all the needs of Israel, the people which He chose as His possession out of all the peoples which are upon the earth. Therefore Israel must love and honor and fear Him, and observe His commandments and statutes, and not love any one else, as a wife is obliged to honor, love and fear her husband, and not love another.
ולהורות שאהבת השם יתברך אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבת ההדמות ולא כאהבה הטבעית אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם, יכנה הכתוב אהבת השם יתברך אל ישראל בשם חשק, אמר חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, ושם חשק יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם, כמו שאהבת האיש אשה מיוחדת מזולתה אף על פי שהיא נאה הימנה יקרא חשק להיותה בלי טעם, אמר הכתוב שכם בני חשקה נפשו בבתכם, כלומר אף על פי שהוא מוצא אחרת נאה ממנה, וכן אהבת השם יתברך את ישראל היא כחשק בלי טעם. וכל ספר שיר השירים מיוסד על חקוי זה החשק אשר בין השם יתברך וכנסת ישראל כדוד החושק עם הרעיה החשוקה בלי שום טעם.
To show that God’s love of Israel in preference to every other nation and tongue is not like the love of equals, nor like natural love, but a free love, due to the will of the lover alone and without any reason, the Bible calls God’s love of Israel by the name heshek (desire): “The Lord … set His love (hashak) upon you … [and] choose you.” The word heshek is applied to extraordinary love without a reason. Thus the love of a man for a particular woman in preference to another more beautiful is called heshek because it is without a reason. Thus we read: “The soul of my son Shechem longeth (hashekah) for your daughter,” i. e. even though he can find one more beautiful. So God’s love of Israel is like that love (heshek) which is without a reason. The entire book of Canticles is based upon this analogy between the love of God for Israel and the love of a man for his sweetheart, which is without a reason.
ולזה הוא שקרא הכתוב את האהבה הזאת סגולה, אמר כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך, בך בחר ה׳ אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה, לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, ובאור זה כי כמו שהסגולה תמצא דבקה במין לא תפרד ממנו, ואינה נמצאת בו לא מצד הכמות ולא מצד האיכות, כן האהבה הזאת ענין סגולה דבק באומה לא מצד הכמות, כי לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם, וגם לבאר שלא היתה מצד האיכות אמר במקום אחר לא בצדקתך וביושר לבבך וגו׳ כי עם קשה ערף אתה, אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד, והוא שהבטיח עליה בשעת מתן תורה בשכר קבלתם התורה, אמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים.
This is why the Bible calls this love “peculiar” (segulah): “For thou art a holy people unto the Lord thy God: The Lord thy God hath chosen thee to be His own peculiar people (segulah) out of all peoples that are upon the face of the earth. The Lord did not set His love upon you, nor choose you because ye were more in number than any people …” The meaning is that just as a property (segulah) pertains to a species and is inseparable from it, and yet is not to be explained either by the quantity or the quality of the thing, so this love is in the nature of a property attaching to the people not because of their quantity: “The Lord did not set His love upon you … because ye were more in number …” Nor is it because of their quality: “Not for thy righteousness, or for the uprightness of thy heart … for thou art a stiff-necked people.” This love is like the love (heshek) which has no reason, but is due solely to the will of the lover. And it is this love which was promised to the people at the time of the Sinaitic revelation, as a reward for accepting the Torah: “Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own peculiar property (segulah) from among all peoples …”
כי כמו שמסגולת החושק כי המועט המושג אליו מחשוקו יותר נכבד וערב אצלו מהרבה מזולתו, כן השם יתברך מעט העבודה המגיע אליו מאומת ישראל יותר נחשב אצלו מהרבה מאומה אחרת או מכל האומות, וזהו אמרו מכל העמים כי לי הארץ וגו׳. או יהיה אמרו כי לי כל הארץ דבק עם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳, כלומר אחר שכל הארץ שלי וכל הממשלות הם ממני אני יכול להבטיח אתכם להגדילכם על כל העמים אשר תחת כל השמים, כי ממשלתי כוללת הכל ואין אלוה מבלעדי שיוכל לתת ממשלה לאומה אחרת זולתכם אף על פי שתהיה יותר גדולה מכם, כי זהו ענין הסגולה, כלומר אהבה דבקה בלי טעם כענין החשק.
As it is the character of a lover that a little which he obtains of his beloved is more appreciated and enjoyed than a great deal of another, so God appreciates more a small service coming from Israel than a great deal coming from another nation or from all the nations, hence the expression, “from among all peoples; for all the earth is Mine.” Or it may be that the words, “For all the earth is Mine,” are connected with the sequel, “And ye shall be unto Me a kingdom of priests …” That is, since all the earth is Mine and all the governments come from Me, I can promise you that I will make you greater than all the peoples that are under the heaven, for My rule includes all, and there is no God outside of Me, who can give power to a people other than you, even though it be greater than you. For this is the nature of a property (segulah), love attaching without any reason like that called heshek.
וכן נמצא הנביא מבאר זה, אמר אהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו, כלומר כי האהבה שהוא במאמר בלבד אינה כלום עד שימשכו מן האוהב פעולות מורות על האהבה, ועל כן אמר הלוא אח עשו ליעקב נאם ה׳ ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגו׳, רוצה לומר אף על פי שמצד דרך אהבת האב לבנים היה ראוי שאבחר בעשו כי הוא הבכור, ולא עשיתי כן אבל שנאתיו ואשים את הריו שממה.
The prophet also explains the same thing: “I have loved you, saith the Lord. Yet ye say: ‘Wherein hast Thou loved us?’ ” The meaning is, love in word alone is not worth anything unless it is followed by acts which show love. Hence He says in the sequel, “Was not Esau Jacob’s brother? Saith the Lord; yet I loved Jacob; but Esau I hated …” That is, although as a father I should have chosen Esau, the first born, yet I did not do so, but I hated him, “And made his mountains a desolation.”
וכן נמצא גם כן כי יפליג הכתוב באהבת השם יתברך את ישראל כאב לבן מכל צד שאפשר שתהיה האהבה ביניהם, כי בעבור שמדרך האב לאהוב בנו הבכור כי הוא ראשית אונו, אמר הכתוב כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, בני בכורי ישראל, וכן בעבור שלפעמים יאהב האדם את הבן מצד השרות שהוא משרת לפניו כנער, אמר הכתוב כי נער ישראל ואהבהו, וגם לפי שלפעמים שתהיה אהבת האב את הבן מפני חשיבותו שהוא בן יקיר לו או מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, אמר הכתוב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, שנפשי קשורה באהבתו כאב בבן יקיר לו או בילד שעשועיו עד שמדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, כמו שמדרך האוהב שהוא מתענג בזכירת אהובו תמיד, ועל כן יחזור לזכור אותו כשמדבר בו, וגם לגודל חשיבותו בעיני ואהבתי אותו המו מעי לו ונכמרו רחמי עליו כאדם המתפעל מצער בנו החביב לו, ועל כן ראוי לי לרחם עליו כמו שירחם האב על ילד שעשועיו או על הבן החביב לו, וזהו רחם ארחמנו נאם ה׳.
We find also that the Bible emphasizes God’s love of Israel on the analogy of a father’s love for his son, in every way in which such love can exist: As a father usually loves his eldest son because he is the first born, the Bible says: “For I am become a father to Israel, and Ephraim is My first-born;” “Israel is My son, My first-born.” Also, inasmuch as sometimes one loves his son because he attends him like a boy (i. e. servant), the Bible says: “For Israel is a boy, therefore I love him.” Sometimes also a father loves his son for his worth, because he is a darling child, or because he is small and his father dandles him. Hence the Bible says: “Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled?” That is, is my soul so attached to him in love as that of a father to his darling son or to the child that he dandles, that “as often as I speak of him I do earnestly remember him still?”, as a lover always finds delight in thinking of his friend and hence thinks of him again and again when he speaks of him. Also, by reason of his great worth in My eyes and My love for him, “My heart yearneth for him,” and My sympathies are aroused, like a person who is moved to pity on account of the pain of his beloved son. Therefore I must have pity upon him as a father has pity upon the child which he dandles, or his darling son. Hence the conclusion of the verse, “I will surely have compassion upon him, saith the Lord.”
ולפי שלא נמצא רחמי שום נמצא על זולתו יותר מרחמי האב על הבן, נזכור תמיד בתפלותינו אבינו מלכנו יהמו נא רחמיך עלינו, כי נאמר אבינו לבקש על הכמרת הרחמים כאב על הבן, ונאמר מלכנו לומר שיש בידו יכולת להושיענו כמלך את עבדיו.
As no one has more compassion upon another than a father upon the son, we always say in our prayers, “Our Father, our King, may Thy compassion be moved for us.” “Our Father,” is intended t6 show that we pray the kind of compassion which a father has upon the son. “Our King,” means that He has power to help us as a king helps his subjects.
ונתבאר בכל זה כי אהבת השם יתברך ויתעלה את ישראל היא אהבה יחסיית כמלך את עבדיו וכאב לבנים וכבעל לאשה. ולהורות שאהבה זו ענין שכלי וקיים בלתי משתנה, אמר הכתוב ואהבת עולם אהבתיך. ונתבאר גם כן שאהבת האדם את השם אף על פי שהיא מזה הסוג השלישי שהיא אהבה יחסיית, אפשר שתהיה מכל הפנים, רוצה לומר מצד הטוב או מצד המועיל או מצד הערב, ובעבור זה יחוייב האדם לאהוב את השם יתברך תכלית האהבה, והיתה האהבה אל השם יתברך תכלית כל התורה לפי שהיא תמשיך אהבת השם יתברך אליו על הדרך שכתבנו. וזה מה שרצינו לבאר מענין האהבה.
All this makes clear that God’s love for Israel belongs to proportional love, like that of a king for his subjects, of a father for his children, of a husband for his wife. And in order to indicate that this love is an intellectual thing, and that it is permanent and unchanging, the Bible says: “I have loved thee with an everlasting love.” It is also clear that man’s love of God, though it belongs to this third kind, viz. proportional love, may nevertheless embrace all three aspects, the good, the useful and the agreeable. Therefore man is obliged to love God to his utmost ability. The love of God is the purpose of the whole Torah, because it brings the love of God to man, as we have explained. So much for the subject of love.
ובכאן נשלם המאמר השלישי שהוא בבאור העקר השני שהוא תורה מן השמים. והשבח לאל אשר עד הנה עזרנו. יתברך ויתרומם ויתנשא על כל ברכה ותהלה, אמן ואמן סלה סלה:
Here ends Book Three, which explains the second principle, divine revelation of the Torah. Praise be to God who has helped us till now. He is blessed and exalted and uplifted above all blessing and praise. Amen, Selah.