And behold that which the rabbi wrote, that the commandment of Pharaoh was to kill them before they went out to the atmosphere [were born], are words that behoove him. However the reason for the matter appears to me [as follows]: It is since a Jew is not forbidden about [the killing of] fetuses and is only liable from when it comes out to the atmosphere, and we know that it has finished its months [of normal gestation]. So behold, Pharaoh was afraid [that] they maybe would not listen to him about murder. Hence he gave them the counsel to kill them before they go out into the atmosphere, so that it not be considered murder. Through this, [he thought] they would listen to him, and he gave them an indication about this. And [this was the case] even though Noachides are forbidden regarding [the killing of] fetuses, as we say in the chapter [entitled] Arba Mitot (Sanhedrin 57b): They said in the name of Rabbi Yishmael, “[Noachides] are forbidden even regarding fetuses. […] As it is written: One who sheds the blood of a person, by a person [baadam, literally in a person], etc. (Genesis 9:6). What is a person that is in a person? You must say this is a fetus that is in its mother’s womb.” And likewise did Rambam decide (MT, Laws of Kings 9:4). Nevertheless, it is well-known that the elders of the world disagreed if the Jewish people, before the giving of the Torah, had completely left the category of Noachides. As Ramban holds that they left the category of Noachides from the days of Abraham, and as they said in the Gemara (Kiddushin 18a) concerning Esau, “Maybe it is different with an apostate Jew?” And that is also the opinion of Rash Yaffe. However the rabbis of France and Reem held that they did not leave the category of Noachides until the giving of the Torah. And that which they kept all of the Torah was only [when it was] to be stringent and not to be lenient [as it would be in this case], as all of this has been explained at length earlier in Derekh HaAtarim (Sermon 1), see there. So behold, Pharaoh held that they left the category of Noachides before the giving of the Torah, and they had the legal status of an actual Jew, even to be lenient. And it is because of this that he commanded to kill the children before they go out into the atmosphere. For the midwives would not be forbidden [by the Torah] about this.
דֶּרֶךְ צְדָקָה
וּבוֹ שְׁנֵי דְרוּשִׁים לְמַעֲלַת הַצְּדָקָה
הַדְּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן (דרוש יז): לְהוֹדִיעַ כִּי אוֹת הִיא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. / צִוָּה פַּרְעֹה לְהָמִית הַיְלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם. / אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי גָבוֹהַּ, הָאוֹמֵר שׁוֹר זֶה עוֹלָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. / הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ אֱכֹל עִמִּי סְתָם, פָּטוּר מִדְּמֵי הָאֲכִילָה. / אֵיךְ הֻתַּר לְאַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִם גּוֹיִם?
הַדְּרוּשׁ הַשֵּׁנִי (דרוש חי): גָּדוֹל כֹּחַ הַצְּדָקָה שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים.
דְּרוּשׁ שִׁבְעָה עָשָׂר
בְּרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר לֶךְ לְךָ (פרשה מד סימן ג) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (משלי יא, יח): "רָשָׁע עֹשֶה פְעֻלַּת שָׁקֶר, וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת". 'רָשָׁע עֹשֶה פְעֻלַּת שָׁקֶר' — זֶה נִמְרוֹד, שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר; 'וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת' — זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". עַד כָּאן.
גֹּדֶל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא לְאוֹת אֱמֶת עַל הַשֵּׁם הַמְיֻחָד אֲשֶׁר פִּי יְיָ יִקֳּבֶנּוּ (דברים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם". וְאָמְרִינַן בְּסִפְרִי: "בָּנִים אַתֶּם לַייָ" — אַתֶּם קְרוּיִים בָּנִים. וְהָכֵי תְּנַן בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים (אבות פ"ג מי"ד): חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. וַעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה הִיא לְאוֹת עַל שֵׁם זֶה, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְבָבָא בָּתְרָא (י ע"א): שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אָמַר לוֹ: כְּדֵי לְהִנָּצֵל אָנוּ בָּהֶם מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אָמַר לוֹ: אַדְּרַבָּה, זוֹ מְחַיַּבְתְּכֶם לְגֵיהִנָּם. אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְגָזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ, וְהָלַךְ אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ. לִכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא כּוֹעֵס עָלָיו. וְאַתֶּם קְרוּיִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים". אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְכוּ'. וְאָנוּ קְרוּיִין בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם". נִמְצִינוּ לְמֵדִין, שֶׁמִּצְוַת הַצְּדָקָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל לְפִי שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי יד, לד-לה): "צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל" וְגוֹמֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּפֶרֶק הַשֻּׁתָּפִין (ב"ב י ע"ב) אָמְרוּ: 'צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי' — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א יז, כא): "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ"; 'וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת' — כָּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁהַגּוֹיִם עוֹשִׂים חַטָּאת הוּא לָהֶם, שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ו, י): "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי". וְהִנֵּה כְּפִי פֵּרוּשָׁם, מַאי דִּכְתִיב 'וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת' מַיְרֵי כְּנֶגֶד הַנּוֹתְנִים, דְּהַיְנוּ שֶׁהַצְּדָקָה שֶׁעוֹשִׂים הַגּוֹיִם עִם יִשְׂרָאֵל הוּא לְחַטָּאת לָהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים אוֹתָהּ אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל. אַךְ כְּפִי דַרְכֵּנוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר דְּהַכָּתוּב מַיְרֵי כְּנֶגֶד הַמְקַבְּלִים, וְיִתְיַשֵּׁב מַאי דִּסְמִיךְ לֵהּ 'רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל'.
וְהַכַּוָּנָה: 'צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי' — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. כְּלוֹמַר, שֶׁדַּוְקָא בְּיִשְׂרָאֵל נֶחְשֶׁבֶת הַצְּדָקָה לְמִצְוָה, לְפִי שֶׁהֵם קְרוּיִים בָּנִים, וְאַף שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ, מִי שֶׁבָּא וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ — הַמֶּלֶךְ מְשַׁגֵּר לוֹ דוֹרוֹן. אֲבָל 'וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת', כְּלוֹמַר, הַחֶסֶד שֶׁנַּעֲשֶׂה עִם הַגּוֹיִם הוּא לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁהֵם קְרוּיִים עֲבָדִים, וּ'רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל' דַּוְקָא, וְזֶה שֶׁכָּעַס עָלָיו הַמֶּלֶךְ וְגָזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ, וְהָלַךְ זֶה וֶהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ, כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ הוּא כּוֹעֵס עָלָיו.
וּבָזֶה יִתְבָּאֵר מַאי דְּאָמְרִינַן בִּשְׁמוֹת רַבָּה (פרשה טו סימן כג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (משלי ה, יז) — הַצְּדָקָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, יג): "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה". עַד כָּאן. וּמַהֲרַ"שׁ יָפֶה נִדְחַק בְּפֵרוּשׁ מַאֲמָר זֶה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָן, שֶׁהַצְּדָקָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים; אֲבָל לַגּוֹיִם הִיא לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁהֵם עֲבָדִים, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה עִמָּהֶם הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עָלָיו.
וְעַל פִּי זֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּשְׁמוֹת רַבָּה (פרשה א סימן חי) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (שמות א, יז). 'לָהֶן' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אֲלֵיהֶן'. מְלַמֵּד, שֶׁתָּבַע אוֹתָן לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שם). וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַיְלָדִים?! לָמָה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים"? יֵשׁ קֶלֶס בְּתוֹךְ קֶלֶס — לֹא דַיָּן שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְיַלְּדוֹת וּמַגְבּוֹת מַיִם וּמָזוֹן וְכוּ' וְהֵן מְחַיּוֹת אֶת בְּנֵיהֶן. הוּא שֶׁכָּתוּב: "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים". עַד כָּאן. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְסוֹטָה (יא ע"ב). וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַעֲמֹד בָּזֶה כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּדֶרֶךְ הָאֲתָרִים (דרוש ב), יְעֻיַּן שָׁם. אָמְנָם אַכַּתִּי נִשְׁאַר לִי לְדַקְדֵּק, דִּלְפִי דִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל צָרִיךְ לוֹמַר דְּגַם שְׁאֵלַת פַּרְעֹה שֶׁאָמַר (שמות א, יח): "מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים", הַיְנוּ שֶׁנּוֹדַע לְפַרְעֹה מַה שֶּׁהָיוּ מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן וְתָפַס עֲלֵיהֶן עַל כָּךְ. וְכֵן כָּתַב בְּפֵרוּשׁ מַהֲרַ"שׁ זַ"ל. וְהִנֵּה דְבָרָיו הֵם מֻכְרָחִים לְדַעַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁהַקֻּשְׁיָא הִיא מִיִּתּוּרָא דִקְרָא, דְּהָכֵי נָמֵי בִּשְׁאֵלַת פַּרְעֹה אִיכָּא יִתּוּרָא, דִּכְתִיב: "מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים". וּבִפְרָט לִסְבָרַת רַשִׁ"י בַּגְּמָרָא, שֶׁכָּתַב שֶׁדְּרָשַׁת הַגְּמָרָא הִיא מִדְּלָא כְּתִיב 'וְלֹא הֵמִיתוּ', דְּוַדַּאי שֶׁקֻּשְׁיָא זוֹ שָׁיְכָא נָמֵי גַבֵּי שְׁאֵלַת פַּרְעֹה, דֲּהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר 'וְלֹא הֲמִתֶּן אֶת הַיְלָדִים', וְאָמַר 'וַתְּחַיֶּיןָ', מַשְׁמַע שֶׁנּוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁהָיוּ מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן. וּלְפִי זֶה יֵשׁ לִתְמֹהַּ בָּזֶה, דְּאִם כֵּן מַה תְּשׁוּבָה הֵשִׁיבוּ הַמְיַלְּדוֹת בְּאָמְרָם (שם שם, יט): "כִּי לֹא כַנָּשִׁים" וְגוֹמֵר. וּתְמֵהַנִי מִמַּהֲרַ"שׁ יָפֶה אֵיךְ לֹא נִרְגַּשׁ מִזֶּה.
וְנִרְאֶה דְּיָבוֹא לִכְלַל יִשּׁוּב עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְמַסֶּכֶת סוֹטָה (יא ע"ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם" (שמות א, טז). מַאי 'אָבְנָיִם'? אָמַר רַבִּי חָנִין: סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן, אָמַר לָהֶן: בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת כַּאֲבָנִים. עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: סִימָן גָּדוֹל — שֶׁלֹּא תִּטְּלֶנּוּ הָאֵם וְתַחְבִּיאֶנּוּ וְתֹאמַר נֵפֶל הָיָה; זֶה לָכֶם הַסִּימָן שֶׁל לֵדָה, תִּטְּלוּהוּ וְתַהַרְגוּהוּ. עַד כָּאן. וּמַהֲרַ"שׁ יָפֶה בִּשְׁמוֹת רַבָּה (פרשה א סימן יז) הֵבִיא דִבְרֵי רַשִׁ"י הַלָּלוּ, וְכָתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְלִבִּי מְהַסֵּס בְּפֵרוּשׁוֹ, כִּי הַמְיַלֶּדֶת עוֹמֶדֶת עַל הָאִשָּׁה עַד לִדְתָּהּ, וּמַה פַּחַד שֶׁתִּטְּלֶנּוּ הָאֵם וְתַחְבִּיאֶנּוּ. וְלִי הָיָה נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁמִּצְוַת פַּרְעֹה לַהֲמִיתָם קֹדֶם צֵאתָם לַחוּץ לְהַסְתִּיר הַדָּבָר כֹּל שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁתַּחְשֹׁב הָאֵם שֶׁמֵּת בְּבִטְנָהּ. וְלָכֵן אָמְרוּ (סוטה שם): "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ" (שמות שם) — אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן: בֵּן פָּנָיו לְמַטָּה, בַּת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה. כִּי קֹדֶם יְצִיאָתָם לַחוּץ, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִרְאֶה זַכְרוּתָם, הָיָה מְצַוֶּה לְהָרְגָם. וְזֶה כְּשֶׁהַוָּלָד עוֹמֵד לָצֵאת חוּץ, כְּשֶׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר, שֶׁהַמְיַלֶּדֶת מְסַיַּעַת בְּהוֹצָאָתוֹ, תַּכְנִיס יָדָהּ וְתַחְנְקֵהוּ. עַד כָּאן.
וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב שֶׁמִּצְוַת פַּרְעֹה הָיְתָה לַהֲמִיתָם קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, הֵם דְּבָרִים רְאוּיִים אֵלָיו. אַךְ בְּטַעְמָא דְמִלְתָא נִרְאֶה לִי, דְּהַיְנוּ מִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל אֵינָם מֻזְהָרִים עַל הָעֻבָּרִים, וְאֵינָם חַיָּבִים אֶלָּא אַחַר שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְיָדְעִינַן שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. וְהִנֵּה פָּחַד פַּרְעֹה אוּלַי לֹא יִשְׁמְעוּ אֵלָיו בִּשְׁפִיכַת דָּמִים, וּלְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם עֵצָה לַהֲמִיתָם קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב לִשְׁפִיכַת דָּמִים בָּזֶה יְקַיְּמוּ דְבָרָיו, וְנָתַן לָהֶם סִימָן עַל זֶה. וְאַף שֶׁבְּנֵי נֹחַ מֻזְהָרִין עַל הָעֻבָּרִים, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין נז ע"ב): מִשֻּׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף עַל הָעֻבָּרִים, דִּכְתִיב (בראשית ט, ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם" וְגוֹמֵר. אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא בְּאָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה עֻבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ. וְכֵן פָּסַק הָרַ"ם (פ"ט מהלכות מלכים דין ד). מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר יָדוּעַ, שֶׁנֶּחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם אִם יִשְׂרָאֵל קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי. דְּהָרַמְבַּ"ן סְבִירָא לֵהּ דְּמִימֵי אַבְרָהָם יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (קידושין יח ע"א) גַבֵּי עֵשָׂו: וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל מוּמָר שָׁנֵי? וְכֵן הוּא דַעַת מַהֲרַ"שׁ יָפֶה. אַךְ רַבָּנֵי צָרְפַת וְהָרְאֵ"ם סְבִירָא לְהוּ דְּעַד מַתַּן תּוֹרָה לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וּמַה שֶּׁהָיוּ מְקַיְּמִים כָּל הַתּוֹרָה הַיְנוּ דַוְקָא לְהַחְמִיר וְלֹא לְהָקֵל, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֵר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת לְעֵיל בְּדֶרֶךְ הָאֲתָרִים (דרוש א), יְעֻיַּן שָׁם. וְהִנֵּה פַּרְעֹה הָיָה סָבוּר דְּקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ וְיֵשׁ לָהֶם דִּין יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וַאֲפִלּוּ לְהָקֵל, וּמִשּׁוּם הָכֵי צִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַיְלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, דְּבָזֶה לֹא הָיוּ מֻזְהָרוֹת הַמְיַלְּדוֹת.
And behold that which the rabbi wrote, that the commandment of Pharaoh was to kill them before they went out to the atmosphere [were born], are words that behoove him. However the reason for the matter appears to me [as follows]: It is since a Jew is not forbidden about [the killing of] fetuses and is only liable from when it comes out to the atmosphere, and we know that it has finished its months [of normal gestation]. So behold, Pharaoh was afraid [that] they maybe would not listen to him about murder. Hence he gave them the counsel to kill them before they go out into the atmosphere, so that it not be considered murder. Through this, [he thought] they would listen to him, and he gave them an indication about this. And [this was the case] even though Noachides are forbidden regarding [the killing of] fetuses, as we say in the chapter [entitled] Arba Mitot (Sanhedrin 57b): They said in the name of Rabbi Yishmael, “[Noachides] are forbidden even regarding fetuses. […] As it is written: One who sheds the blood of a person, by a person [baadam, literally in a person], etc. (Genesis 9:6). What is a person that is in a person? You must say this is a fetus that is in its mother’s womb.” And likewise did Rambam decide (MT, Laws of Kings 9:4). Nevertheless, it is well-known that the elders of the world disagreed if the Jewish people, before the giving of the Torah, had completely left the category of Noachides. As Ramban holds that they left the category of Noachides from the days of Abraham, and as they said in the Gemara (Kiddushin 18a) concerning Esau, “Maybe it is different with an apostate Jew?” And that is also the opinion of Rash Yaffe. However the rabbis of France and Reem held that they did not leave the category of Noachides until the giving of the Torah. And that which they kept all of the Torah was only [when it was] to be stringent and not to be lenient [as it would be in this case], as all of this has been explained at length earlier in Derekh HaAtarim (Sermon 1), see there. So behold, Pharaoh held that they left the category of Noachides before the giving of the Torah, and they had the legal status of an actual Jew, even to be lenient. And it is because of this that he commanded to kill the children before they go out into the atmosphere. For the midwives would not be forbidden [by the Torah] about this.
וּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר. שֶׁפַּרְעֹה שָׁאַל לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁלֹּא הֲמִתֶּן אֶת הַיְּלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁאֵינְכֶן מֻזְהָרוֹת עַל הָעֻבָּרִים, שֶׁכְּבָר יְצָאתֶן מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי. וְכִי תֹּאמְרוּ שֶׁאַתֶּן סְבוּרוֹת כִּסְבָרַת הַחוֹלְקִים, דִּסְבִירָא לְהוּ דְּקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ כִּי אִם לְהַחְמִיר וְלֹא לְהָקֵל, וְכֵיוָן שֶׁבְּנֵי נֹחַ מֻזְהָרִים עַל הָעֻבָּרִים גַּם אַתֶּן מֻזְהָרוֹת עַל הָעֻבָּרִים, אִם כֵּן אֵפוֹא לָמָה הֱיִיתֶן מְסַיְּעוֹת לְהַחֲיוֹתָם בַּמֶּה שֶׁהֱיִיתֶן מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן? וַהֲלוֹא כְּפִי דִבְרֵיכֶן שֶׁלֹּא יְצָאתֶן מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אֵין אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנִים כִּי אִם עֲבָדִים, וְהַצְּדָקָה לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים; אַךְ אִם נִקְרָאִים עֲבָדִים — אִסּוּרָא נָמֵי אִיכָּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס: זוֹ הִיא שֶׁמְּחַיַּבְתָּם. נִמְצָא שֶׁקֻּשְׁיַת פַּרְעֹה הִיא קֻשְׁיָא עֲצוּמָה מִלֹּא יִמָּנַע: דְּאִי סְבִירָא לְהוּ לַמְיַלְּדוֹת דְּיָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי — לָמָּה לֹא הֵמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵאַחַר דְּיִשְׂרָאֵל אֵינָם מֻזְהָרִים עַל הָעֻבָּרִים; וְאִי סְבִירָא לְהוּ דְּלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וּמִשּׁוּם הָכֵי לֹא הֵמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים אֲפִלּוּ קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִשּׁוּם דִּבְנֵי נֹחַ מֻזְהָרִים עַל הָעֻבָּרִים — אִם כֵּן לָמָה הֱיִיתֶן מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי נֹחַ אֵינָן נִקְרָאִין בָּנִים אֶלָּא עֲבָדִים.
לָזֶה הֵשִׁיבוּ הַמְיַלְּדוֹת: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים" וְגוֹמֵר. כְּלוֹמַר, מַה שֶּׁלֹּא הֵמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם — אֵין הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּאִית לְהוּ דְּלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אֶלָּא הַיְנוּ מִשּׁוּם "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת" וְגוֹמֵר. וְאִם כֵּן לֵיכָּא קֻשְׁיָא כְּלָל, דִּלְעוֹלָם סְבִירָא לְהוּ לַמְיַלְּדוֹת דְּיָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי, וּמִשּׁוּם הָכֵי הָיוּ מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן מִשּׁוּם דְּנִקְרְאוּ בָּנִים וְאִיכָּא בְּהוּ מִצְוָה בַּעֲשִׂיַּת הַצְּדָקָה; וּמַה שֶּׁלֹּא הֵמִיתוּ אֶת הַיְלָדִים קֹדֶם צֵאתָם לָעוֹלָם הוּא מִטַּעְמָא אַחֲרִינָא: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים" וְגוֹמֵר. בְּאֹפֶן שֶׁבִּתְשׁוּבָה זוֹ הֵשִׁיבוּ לִשְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת.
וּבָזֶה יִתְבָּאֲרוּ קְצָת פְּסוּקִים בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא (בראשית יח, יז-יט), הֵם הַמְדַבְּרִים: "וַייָ אָמָר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" וְגוֹמֵר. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּהוּ טוּבָא. חֲדָא, בְּמַאי דְּקָאָמַר "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם", וְקָאָמַר דְּזֶה לֹא יִתָּכֵן מִשּׁוּם דְּ"אַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה", דְּאֵיךְ תָּלוּי זֶה בָּזֶה? וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ב"ר פרשה מט סימן א) נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ, שֶׁאֵינוֹ נְתִינַת טַעַם לְ"הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם", אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב (משלי י, ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הִזְכַּרְתִּי אֶת הַצַּדִּיק וְאֵינִי מְבָרְכוֹ?! "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל". וְהֵבִיא רַשִׁ"י אַגָּדָה זוֹ בְּפֵרוּשׁוֹ. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּמֶּה שֶׁסִּיֵּם "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", דְּמָה עִנְיַן זֶה לְכָאן? דְּבִשְׁלָמָא "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל" הִיא בְּרָכָה לְאַבְרָהָם בְּעַצְמוֹ, אֲבָל מַה שֶּׁיִּתְבָּרְכוּ בּוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ מַאי שְׁיָטֵהּ הָכָא? וְתוּ, בְּמַאי דְּקָאָמַר "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה", דְּנִרְאֶה שֶׁהוּא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁאָמַר "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל", כְּלוֹמַר, לָמָה אֲנִי מְבָרְכוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל — לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלָה זוֹ שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, דִּלְמַאי אִצְטְרִיךְ לָזֶה? דִּפְשִׁיטָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן שָׂכָר טוֹב לַהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו. וְתוּ, וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה אַבְרָהָם?! וַהֲלוֹא נִתְנַסָּה בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרָיו! וְאִם כֵּן, לָמָּה נָקַט מַעֲלָה זוֹ שֶׁל צְדָקָה טְפֵי מִכַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ בְּאַבְרָהָם?
וְהִנֵּה בְּטַעַם הַתֵּמַהּ שֶׁתָּמַהּ הַשֵּׁם וְאָמַר: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מְאַבְרָהָם", אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי נָתַתִּי לוֹ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ח): "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן" וְגוֹמֵר; כְּרַכִּים הַלָּלוּ שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י, יט): "גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה", וְלֹא אוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּסְדֹם?! עַד כָּאן. וְהִנֵּה כָּל זֶה הוּא אִי אָמְרִינַן דְּאַבְרָהָם זָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, וּכְדִכְתִיב (שם יג, טו): "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם", וְכֵיוָן שֶׁזָּכָה בָּהּ אַבְרָהָם הֻצְרַךְ הַשֵּׁם לְהַגִּיד לוֹ מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בִּסְדֹם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מֵהָרָאוּי שֶׁיִּטְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ בִּלְתִּי יְדִיעָתוֹ. אַךְ אִי אָמְרִינַן שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אַבְרָהָם מֵעַכְשָׁו כִּי אִם לְאַחַר דּוֹר רְבִיעִי, וּכְדִכְתִיב (שם טו, טז): "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה", וְאִם כֵּן לֹא נִתְּנָה לוֹ הָאָרֶץ בְּמַתָּנָה כִּי אִם לְאַחַר זְמַן, וְאִם כֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ הַשֵּׁם לְהוֹדִיעַ לְאַבְרָהָם מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בִּסְדֹם, לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁיִּמָּצֵא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁל דּוֹר רְבִיעִי. וָעוֹד, דְּהָא קַיְמָא לָן (רמב"ם הלכות מכירה פ"ה ה"ט), דְּהַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע לְאַחַר זְמַן, כֹּל שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ מֵעַכְשָׁו — שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ כָּתַב הָרַ"ן בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א בִּנְדָרִים (ל ע"א), דַּאֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי גָבוֹהַּ, הָאוֹמֵר שׁוֹר זֶה עוֹלָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם — יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; דְּאַף עַל גַּב דַּאֲמִירָה לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָה לְהֶדְיוֹט, מִכָּל מָקוֹם גַּבֵּי הֶדְיוֹט נָמֵי, כֹּל שֶׁאָמַר קְנֵי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף שֶׁמְּסָרָהּ לוֹ — יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְהִנֵּה אֲמִתּוּתָן שֶׁל דְּבָרִים הוּא שֶׁאַבְרָהָם זָכָה בָּאָרֶץ מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְךָ בְּלֶכְתְּךָ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ (דרוש ט), שֶׁהִכְרַחְתִּי מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁזָּכָה אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיָּד שֶׁנִּתְּנָה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁיְּעֻיַּן שָׁם.
וּבְפֶרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים (ב"ב לה ע"ב) אָמְרִינַן: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי — הֲרֵי הוּא כְּגוֹי: מַה גּוֹי אֵין לוֹ חֲזָקָה, אַף יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי אֵין לוֹ חֲזָקָה. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ הַאי מֵימְרָא לְעִנְיַן קִנְיָן דִּלְאַלְתַּר, וּמִשּׁוּם הָכֵי פָּסַק בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מֵהִלְכוֹת מְכִירָה (דין יז) שֶׁהַגּוֹי אֵינוֹ קוֹנֶה בַּחֲזָקָה, וְכֵן כָּתַב בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מֵהִלְכוֹת זְכִיָּה (דין יד), יְעֻיַּן שָׁם. וּלְפִי זֶה, אִי אָמְרִינַן דְּאַבְרָהָם לֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אִם כֵּן לֹא זָכָה בָּאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי נֹחַ אֵינָם קוֹנִים בַּחֲזָקָה, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ לֹא הָיָה צָרִיךְ הַשֵּׁם לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַהֲפֹךְ אֶת סְדֹם. אַךְ אִם נֹאמַר דְּיָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ — אָז קָנָה בַּחֲזָקָה, כְּדִין יִשְׂרָאֵל שֶׁקּוֹנֶה בַּחֲזָקָה, וְאִם כֵּן הֻצְרַךְ הַשֵּׁם לְהוֹדִיעַ לְאַבְרָהָם מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בִּסְדֹם, דְּהַיְנוּ לְהָפְכָהּ, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהּ אַבְרָהָם.
עוֹד נַקְדִּים מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֲתָרִים (דרוש ב), דְּמַה שֶּׁהָיָה אַבְרָהָם מִתְיָרֵא מֵהַמַּזָּל וְאָמַר: נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן, וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, הוּא לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָם תַּחַת הַמַּזָּל, אַךְ בְּנֵי נֹחַ הֵם תַּחַת הַמַּזָּל, וְאַבְרָהָם הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְאִם כֵּן הוּא תַּחַת הַמַּזָּל, וְהֵשִׁיב לוֹ: צֵא מֵהַמַּזָּל, לְפִי שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה יָצָאתָ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ.
עוֹד נִתְבָּאֵר בַּדְּרוּשׁ הַנִּזְכָּר, דְּמִדְּקָאָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "וְנִבְרְכוּ בְךָ" (בראשית יב, ג), מֻכְרָחִים אָנוּ לוֹמַר שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ לְאַבְרָהָם כָּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁחָטָא קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וַאֲפִלּוּ מִדִּינֵי אָדָם פָּטוּר. וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחִין לוֹמַר שֶׁיָּצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי, וּמִשּׁוּם הָכֵי פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה דִינוֹ. דְּאִי לֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּדִינֵי אָדָם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁתַּנָּה דִינוֹ; וְכָל מִי שֶׁחַיָּב בְּדִינֵי אָדָם, אַף שֶׁפָּטוּר בְּדִינֵי שָׁמַיִם — אֵין מֵיטִיבִין לַאֲחֵרִים בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁיְּעֻיַּן שָׁם בְּאֹרֶךְ.
וּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַפְּסוּקִים. שֶׁהַשֵּׁם אָמַר: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה", וַהֲלוֹא כְּבָר זָכָה אַבְרָהָם בְּכָל הָאֲרָצוֹת הָאֵל בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיק, שֶׁהָלַךְ בָּהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְאִם כֵּן צָרִיךְ אֲנִי לִמָּלֵךְ עִמּוֹ בָּזֶה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הַלָּלוּ. וְכִי תֵּימָא: מְנָלַן שֶׁזָּכָה בֶּעָרִים הַלָּלוּ? אֵימָא דְאַבְרָהָם לֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וּבְנֵי נֹחַ אֵינָם קוֹנִים בַּחֲזָקָה, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אַבְרָהָם אֵין צֹרֶךְ לְהוֹדִיעַ לְאַבְרָהָם הֲפִיכַת הֶעָרִים הַלָּלוּ. לָזֶה אָמַר דְּזֶה אֵינוֹ. חֲדָא, דְּ"אַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל", וְאִם אִיתָא דְלֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ — אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאַבְרָהָם יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל? וַהֲלוֹא בְּנֵי נֹחַ הֵם תַּחַת הַמַּזָּל, וְאֵין הַשֵּׁם מְשַׁדֵּד הַמַּזָּל בִּשְׁבִיל בְּנֵי נֹחַ. אֶלָּא עַל כָּרְחִין לוֹמַר דְּאַבְרָהָם יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ. וְזֹאת שֵׁנִית, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ: "וְנִבְרְכוּ בְךָ" וְגוֹמֵר — שֶׁאֲנִי מֵיטִיב לַאֲחֵרִים בִּשְׁבִילוֹ, וְגַם זֶה הוּא הוֹכָחָה שֶׁיָּצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי. דְּאִי אִיתָא דְלֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אִם כֵּן הֲרֵי הָיָה חַיָּב אַבְרָהָם בְּדִינֵי אָדָם מִמַּה שֶּׁחָטָא קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁתַּנָּה לֹא דִינוֹ וְלֹא מִיתָתוֹ; וְכֹל שֶׁחַיָּב בְּדִינֵי אָדָם, אַף שֶׁפָּטוּר בְּדִינֵי שָׁמַיִם, אֵין הַשֵּׁם מֵיטִיב לַאֲחֵרִים בִּשְׁבִילוֹ. וְאִם כֵּן, כֵּיוָן דִּ"וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", עַל כָּרְחִין לוֹמַר דְּיָצָא אַבְרָהָם מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְאִם כֵּן מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדִיעַ לְאַבְרָהָם הֲפִיכַת סְדֹם, שֶׁהֲרֵי כְּבָר זָכָה אַבְרָהָם בָּאֲרָצוֹת הַלָּלוּ בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהֶם.
וְכִי תֹּאמַר: אַעִקָּרָא דְדִינָא פִּרְכָא, דְּלָמָּה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הוֹצֵאתָ אֶת אַבְרָהָם מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ עַד שֶׁשִּׁנִּיתָ אֶת הַמַּזָּל בַּעֲבוּרוֹ, וְגַם שֶׁאַתָּה מֵיטִיב לַאֲחֵרִים בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֵם הוֹרָאוֹת שֶׁיָּצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ? הָיָה לְךָ לְהַנִּיחוֹ בְּדִין בְּנֵי נֹחַ, וִיקַיֵּם הַתּוֹרָה לְחֻמְרָא בְּעָלְמָא, וְלֹא יֵצֵא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ. לָזֶה הֵשִׁיב הַשֵּׁם, כִּי תַּבְלִין מָצָאתִי בְּאַבְרָהָם לְהוֹצִיאוֹ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְשִׁלַּמְתִּי לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וָהוּא: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה", וְאִם כֵּן מֻכְרָחִים אָנוּ לוֹמַר דְּאַבְרָהָם בִּצְדָקָה זוֹ שֶׁהָיָה זָהִיר בָּהּ הַרְבֵּה וּמְצַוֶּה לְבָנָיו אַחֲרָיו לַעֲשׂוֹתָהּ, גִּלָּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְגַּיֵּר אַף קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי וְנִקְרָאִים בָּנִים, וּמִשּׁוּם הָכֵי עוֹשֶׂה צְדָקָה עִמָּהֶם. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכֵי, אֶלָּא דְלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אִם כֵּן אֵין נִקְרָאִים בָּנִים אֶלָּא עֲבָדִים, וְאִם כֵּן זוֹ הִיא שֶׁמְּחַיַּבְתָּם לְגֵיהִנָּם, וְכִסְבָרַת טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס. וְכֵיוָן שֶׁהוּא סָבוּר דְּכָל מִי שֶׁמִּתְגַּיֵּר יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, גַּם אֲנִי שִׁלַּמְתִּי לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְהוֹצֵאתִי אוֹתוֹ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְשִׁדַּדְתִּי מַעַרְכוֹת הַשָּׁמַיִם בִּשְׁבִילוֹ: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל", וְכֵן "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", שֶׁהֵם שְׁתֵּי הוֹרָאוֹת שֶׁיָּצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, כְּבָר זָכָה בָּאֲרָצוֹת הַלָּלוּ בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהֶן בַּהֲלִיכָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְאִם כֵּן מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדִיעַ לְאַבְרָהָם הֲפִיכַת הֶעָרִים הַלָּלוּ, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶם, וּכְדִכְתַבְנָא.
וְעַל פִּי זֶה יֵשׁ לְיַשֵּׁב סֵדֶר הַפְּסוּקִים פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יג, יד-יז): "וַייָ אָמַר אֶל אַבְרָם וְגוֹ' שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וְגוֹ'. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וְגוֹ'. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה". וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּבַתְּחִלָּה הִבְטִיחוֹ בִּבְשׂוֹרַת הָאָרֶץ, כְּדִכְתִיב: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה", וְחָזַר וּבִשְּׂרוֹ בִּבְשׂוֹרַת הַזֶּרַע, כְּדִכְתִיב: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ" וְגוֹמֵר, וְחָזַר לוֹמַר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" וְגוֹמֵר; וּמִן הָרָאוּי שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר לוֹ "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה", הָיָה לוֹ לוֹמַר "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ", שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִנְיַן בְּשׂוֹרַת הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לוֹ "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ" וְגוֹמֵר.
אַךְ לְפִי דַרְכֵּנוּ נִיחָא. דְּמַה שֶּׁאָמַר לוֹ "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" הוּא הֶכְרֵחַ גַּם כֵּן לְהַבְטָחַת בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע. וְהִנֵּה כְּבָר נִתְבָּאֵר, שֶׁאַבְרָהָם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהַמַּזָּל, לְפִי שֶׁרָאָה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ בֵּן, וְהָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁהֲרֵי בִּבְנֵי נֹחַ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה הַמַּזָּל. וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה כְּבָר יָצָאתָ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הִבְטִיחוֹ בַּתְּחִלָּה בִּבְשׂוֹרַת הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ הִבְטִיחוֹ בִּבְשׂוֹרַת הַזֶּרַע וְאָמַר לוֹ: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר לוֹ רְאָיָה לִשְׁתֵּי הַבְטָחוֹת אֵלּוּ שֶׁיִּתְקַיְּמוּ: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּקְנֶה אוֹתָהּ בַּחֲזָקָה, וְאִם כֵּן כְּבָר נִתְקַיֵּם בְּשׂוֹרַת הָאָרֶץ וְגַם בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע. דְּמֵאַחַר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתִּקְנֶה הָאָרֶץ בַּחֲזָקָה, יִתְבָּרֵר לְךָ בֵּרוּר גָּמוּר שֶׁאֵין לְךָ דִין בְּנֵי נֹחַ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי בֶּן נֹחַ אֵינוֹ קוֹנֶה בַּחֲזָקָה; וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי לְךָ שֶׁיָּצָאתָ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, גַּם בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע יִתְקַיֵּם לְךָ, שֶׁכְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, וּכְדִכְתַבְנָא.
מֵעַתָּה אֶשָּׂא עֵינַי לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם. וְאִיכָּא לְמֵידַק, דְּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן קְרָא דְּנִמְרוֹד הָרָשָׁע הָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר וְאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה זוֹרֵעַ לִצְדָקָה, כִּי מִי לֹא יֵדַע בְּכָל אֵלֶּה? וּמַהֲרַ"שׁ יָפֶה נִדְחַק הַרְבֵּה בְּפֵרוּשׁ מַאֲמָר זֶה. וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּאֵינוֹ מַקְבִּיל מַה שֶּׁאַבְרָהָם הָיָה עוֹשֶׂה צְדָקָה לְנִמְרוֹד שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר, וְהַמַּקְבִּיל שֶׁל מַעֲשֵׂה נִמְרוֹד הוּא מַה שֶּׁאַבְרָהָם הִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ וְהוֹדִיעוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם.
אָמְנָם עַל פִּי הַקְדָּמָתֵנוּ יִתְבָּאֵר הֵיטֵב. שֶׁכְּבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁלֹּא הֻתְּרָה הַצְּדָקָה לַעֲנִיִּים אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָנוּ קְרוּיִים בָּנִים. וְאָמְרִינַן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר לֶךְ לְךָ (פרשה מג סימן ח), שֶׁאַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל עוֹבְרִים וְשָׁבִים וּמַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם. וּבְסֵדֶר וַיֵּרָא (פרשה מט סימן ז) אָמְרִינַן: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" — בַּתְּחִלָּה צְדָקָה וּלְבַסּוֹף מִשְׁפָּט. הָא כֵּיצַד? אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אָמַר לָהֶם: בָּרְכוּ וְאִמְרוּ 'בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'. אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבָרֵךְ — הֲוָה אָכֵל וְשָׁתֵי וְאָזֵל; וְאִי לָא מְקַבֵּל עֲלֵהּ וּבָרֵךְ — הֲוָה אָמַר לֵהּ: הַב מָה דַעֲלָךְ וְכוּ'. מִן דַּהֲוָה חָמֵי הַהִיא עָקְתָא דַּהֲוָה עָקֵי לֵהּ, הֲוָה אָמַר 'בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'. הֱוֵי: לְכַתְּחִלָּה צְדָקָה וּלְבַסּוֹף מִשְׁפָּט. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּאִי עַל מְנָת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ הֲוָה יָהֵב לְהוּ — תְּחִלָּה צְדָקָה, זוֹ מִנַּיִן? וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת מַחֲשַׁבְתּוֹ — מִתְּחִלָּה נָמֵי מִשְׁפָּט הָוֵי, וְלֹא תִּפֹּל עָלָיו מִלַּת צְדָקָה בְּשׁוּם זְמַן אֶלָּא בַּסּוֹף כַּד הֲווֹ מְקַבְּלִי לְהִתְגַּיֵּר. וְתוּ קָשֶׁה, מַאי דַּעְתֵּהּ דְּאַבְרָהָם לְהַאֲכִילָם בִּסְתָם וְאַחַר כָּךְ לִתְבֹּעַ מֵהֶם דְּמֵי הָאֲכִילָה? דְּאִם בִּסְתָם כַּוָּנָתוֹ בְּתוֹרַת מַתָּנָה, אַף לְבַסּוֹף לָא מָצֵי תָּבַע מֵהֶם.
וְיֵרָאֶה דְּרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל קָבְעוּ דְרָשָׁתָם בְּפָסוּק "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג). וְאָמְרוּ זַ"ל (ב"ר פרשה נד סימן ח): רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר: פַּרְדֵּס, וְחַד אָמַר: פֻּנְדָּק. עַל דַּעְתֵּהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וּמַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם, וַהֲוָה אָמַר לְהוּ 'בָּרְכוּ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ' וְכוּ'. וְנִרְאֶה, דִּלְעוֹלָם אַבְרָהָם הָיָה מַאֲכִילָם תְּחִלָּה חִנָּם אֵין כָּסֶף. דְּכָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ אֱכֹל עִמִּי סְתָם — פָּטוּר מִדְּמֵי הָאֲכִילָה, דְּמִסְּתָמָא בְּחִנָּם קָאָמַר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ן בְּפֶרֶק שְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵרוֹת בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א אַהַהִיא דְמִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ (כתובות קז ע"ב), וּלְכָךְ קָרֵי לֵהּ צְדָקָה תְּחִלָּה, כֵּיוָן דְּלֹא הָיָה יָכוֹל לִתְבֹּעַ מֵהֶם דְּמֵי הָאֲכִילָה. מִיהוּ אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְלָא בְּעוֹ בָּרוֹכֵי, הֲוָה אָתֵי עֲלַיְהוּ בְּתוֹרַת מִשְׁפָּט. וְהָעִנְיָן הוּא, דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (ברכות דף לה): רַבִּי לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב (תהלים קטו, טז): "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", וּכְתִיב (שם כד, א): "לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ". לָא קַשְׁיָא, כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה, כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה. נִמְצָא, דְּאִם לֹא בֵּרְכוּ — אַף אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הָיָה זוֹכֶה בָּהּ וְאֵינָהּ מִשֶּׁלּוֹ, דְּ'לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ' כְּתִיב; וּמַה בֶּצַע אִם הָיָה מְפַרְנֵס אוֹתָם בִּסְתָם בְּתוֹרַת מַתָּנָה, אִם הַדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִין אֵינָן שֶׁלּוֹ, וְנִמְצָא יָהֵב לְהוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ דְּלֹא זָכָה הַמְקַבֵּל. וְזֶהוּ "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם", דְּמֵאַחַר דְּקֹדֶם בְּרָכָה 'לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ', וְהוּא אֵל עוֹלָם, לָא מָצֵי יָהֵב לְהוּ. וְהַשְׁתָּא אָתֵי שַׁפִּיר דְּבַתְּחִלָּה צְדָקָה וּלְבַסּוֹף מִשְׁפָּט.
וְכָתַב מַהֲרַ"שׁ יָפֶה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְאֵין לְהַקְשׁוֹת, שֶׁיֵּרָאֶה כְּלַעַג שֶׁמַּאֲכִילָם לְשֶׁיְּקַבְּלוּ אֱמוּנָתוֹ, וּכְשֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים בָּא עֲלֵיהֶם בַּעֲלִילָה, כִּי אָסוּר לוֹ לְחוֹנֵן רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, עַל דֶּרֶךְ (ב"ב ח ע"א): אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִּתִּי לְעַם הָאָרֶץ. עַד כָּאן.
וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּאַכַּתִּי אֵיךְ הֻתַּר לוֹ לְאַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִם גּוֹיִם? וַהֲלוֹא לֹא הֻתְּרָה הַצְּדָקָה אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, אֲבָל בְּגוֹיִם אִסּוּרָא נָמֵי אִיכָּא. אֶלָּא עַל כָּרְחִין לוֹמַר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה מְגַיְּרָן לְגַמְרֵי, וְכִדְאָמְרִינַן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה טל סימן כא): "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה). אָמַר רַב הוּנָא: אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הַנָּכְרִי וּמְגַיְּרוֹ — כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְכָתַב מַהֲרַ"שׁ יָפֶה, דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי (יבמות כב ע"א). וְטַעַם זֶה אֵינוֹ צוֹדֵק אֶלָּא בְּגֵר גָּמוּר שֶׁבָּא לִכְלַל יִשְׂרָאֵל. וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחִין סְבִירָא לֵהּ לְאַבְרָהָם דִּבְאוֹתוֹ הַגִּיּוּר הָיוּ יוֹצְאִין מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי וְהָיוּ נִקְרָאִים בָּנִים, כְּדִין כָּל הַגֵּרִים שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים; שֶׁאִם לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי כִּי אִם לְהַחְמִיר, וְאֵינָם נִקְרָאִים בָּנִים כִּי אִם עֲבָדִים — הָא אִיכָּא אִסּוּרָא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס: זוֹ הִיא שֶׁמְּחַיַּבְתָּם לְגֵיהִנָּם.
וּבְהָא נִיחָא מַאי דְּקַשְׁיָא לִי בְּדִבְרֵי הָרְאֵ"ם פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (ד"ה כי כסתה פניה ) (בראשית לח, טו), שֶׁכָּתַב: וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ הֻתַּר לוֹ לָבוֹא עַל הַזּוֹנָה וְכוּ'. וּבְסוֹף דְּבָרָיו כָּתַב: וְשֶׁמָּא יֵשׁ לוֹמַר, דְּאוֹתוֹ גְדִי שֶׁנָּתַן לָהּ וְחוֹתָמוֹ וּפְתִילוֹ וּמַטֵּהוּ לְעֵרָבוֹן לֹא הָיָה אֶלָּא לְפִיּוּס בְּעָלְמָא, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם קִדְּשָׁהּ אַחַר כָּךְ בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ. עַד כָּאן. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ, דְּהֵיכִי מַשְׁכַּחַת לַהּ קִדּוּשִׁין? וַהֲלוֹא קַיְמָא לָן (קידושין סה ע"ב): הַמְקַדֵּשׁ בְּלֹא עֵדִים, אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים — אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, דְּאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב קְרוֹבִים הָיוּ לִיהוּדָה, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵהּ מְקַדֵּשׁ בְּלֹא עֵדִים דְּלָא הָוְיָא מְקֻדֶּשֶׁת, וְאִם כֵּן מַה הוֹעִיל מַה שֶּׁקִּדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר? וְנִרְאֶה שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּפְנֵי גֵרִים שֶׁגִּיְּרָם אַבְרָהָם. וְאָמְרִינַן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר וַיֵּשֶׁב (פרשה פד סימן ב) שֶׁגַּם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ מְגַיְּרִים גִּיּוֹרִים. וְעַל כָּרְחִין לוֹמַר שֶׁהָיוּ מְגַיְּרִים אוֹתָם לְגַמְרֵי כְּדִין יִשְׂרָאֵל; דְּאִם לֹא הָיוּ אֶלָּא גֵר תּוֹשָׁב שֶׁקִּבְּלו שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ, אַכַּתִּי פְּסוּלֵי עֵדוּת הֵם לְקִדּוּשִׁין וְחָשׁוּב מְקַדֵּשׁ בְּלֹא עֵדִים.
וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר לֶךְ לְךָ (פרשה מג סימן ב) אָמְרִינַן: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד, יד) — בַּעֲלֵי חֲנִיכָתוֹ, שְׁמָם אַבְרָם כִּשְׁמוֹ. עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ מַהֲרַ"שׁ יָפֶה, שֶׁהַגֵּרִים הָיוּ נִקְרָאִים כִּשְׁמוֹ, כְּדַרְכֵּנוּ הַיּוֹם לִקְרֹא הַגֵּרִים אַבְרָהָם, כִּי הוּא הָיָה תְּחִלָּה לַגֵּרִים. עַד כָּאן. אַלְמָא שֶׁהָיוּ גֵרִים גְּמוּרִים, וְיָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי.
וּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר. דְּרַבִּי אָבִין סְבִירָא לֵהּ, דְּהַטַּעַם שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכִי לֹא יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל לְאוֹהֲבָיו וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו?! אֶלָּא הַיְנוּ מִשּׁוּם דַּהֲוָה סְבִירָא לֵהּ שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי. וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, דְּבֶן נֹחַ אֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְאִם נֶהֱרַג וְלֹא עָבַר — הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּדֶרֶךְ הָאֲתָרִים (דרוש ב), וְלָזֶה רָצָה לְאָנְסוֹ לְאַבְרָהָם שֶׁיַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאָמַר לֹא יִמָּנַע: אִם יַעֲבֹד — הֲרֵי נַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ, וְאִם יִמְסֹר עַצְמוֹ לְמִיתָה — פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם לוֹ נֵס, דְּמֵאַחַר דְּאֵינוֹ מְצֻוֶּה אִסּוּרָא קָא עָבֵד לִמְסֹר עַצְמוֹ. וְלָזֶה אָמַר: 'רָשָׁע עֹשֶה פְעֻלַּת שָׁקֶר' — זֶה נִמְרוֹד, שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר. מִשּׁוּם דִּלְפִי הָאֱמֶת, אַבְרָהָם יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי, וְהָיָה מְצֻוֶּה לִמְסֹר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וּמִשּׁוּם הָכֵי הִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְכִי תֵּימָא: מִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּמְרוֹד לֹא צָדַק בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁפְּעֻלּוֹתָיו שֶׁקֶר? אֵימָא דִּלְעוֹלָם צָדַק, מִשּׁוּם דְּלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וּמַה שֶּׁנִּצּוֹל אַבְרָהָם הוּא בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט, כב): "כֹּה אָמַר יְיָ אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם". לָזֶה אָמַר: 'וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת' — זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". וּמִדְּחָזֵינַן דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ שָׂכָר לְאַבְרָהָם עַל מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה צְדָקָה עִם בָּאֵי עוֹלָם, עַל כָּרְחִין הַטַּעַם לְפִי שֶׁמִּשֶּׁנִּתְגַּיְּרוּ יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי וְנִקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם; דְּאִי לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אִם כֵּן לָא מִקְּרוּ בָּנִים כִּי אִם עֲבָדִים, וְאֵיךְ שִׁבְּחוֹ הַכָּתוּב בַּמֶּה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְדָקָה? וַהֲלוֹא אִסּוּרָא נָמֵי אִיכָּא! אֶלָּא וַדַּאי דְּקֻשְׁטָא דְמִלְּתָא דְּיָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְאִם כֵּן קְרָא דְ'רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר' מִתּוֹקַם שַׁפִּיר בְּנִמְרוֹד הָרָשָׁע שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁטָּעָה בַּמֶּה שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, וְהִנֵּה אֱמֶת שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי וּבְדִין הוּא שֶׁיִּטֹּל שְׂכָרוֹ. וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם.