פרשת דרכים 8

דְּרוּשׁ שְׁמִינִי

בַּמִּדְרָשׁ: מִפְּנֵי מָה לֹא נִכְנַס משֶׁה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כְּדֵי שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא דּוֹר הַמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם". מַה טַּעַם "שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן"? מִשּׁוּם "וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם". עַד כָּאן.

מוּדַעַת זֹאת לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל מַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי רַבָּה הִיא. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: כָּל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ — מִגְרָעוֹת נָתַן. וּכְבָר הֶאֱרִיךְ הָרַמְבַּ"ן זַ"ל בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה, אָמַר מַר, שֶׁהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, דְּהַיְנוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וּלְדָבְקָה בּוֹ, אֵינוֹ כִּי אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵינָהּ תַּחַת שַׂר, אֶלָּא מֻשְׁגַּחַת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד. וְאַשְׁכְּחַן לְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל דְּאָמְרוּ, דִּזְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַגְּנָא וּמַצְּלָא לְבַטֵּל יֵצֶר הָרָע דַעֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְגָרְסִינַן בְּסוּגְיָא פֶּרֶק תְּשִׁיעִי דַעֲרָכִין (לב ע"ב) וְזֶה פִּרְיָהּ: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן" וְגוֹמֵר (נחמיה ח, יז). אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשׂוּ סֻכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא?! אֶלָּא דִבְעוֹ רַחֲמֵי עַל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה וּבַטְּלוּהוּ, וְאַגֵּן זְכוּתָא עֲלַיְהוּ כִּי סֻכָּה. וְהַיְנוּ דְקָא קָפֵד קְרָא עִלָּוֵהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתָא כְּתִיב 'יְהוֹשֻׁעַ' וְהָכָא כְּתִיב 'יֵשׁוּעַ'. בִּשְׁלָמָא משֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה לֵהּ זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ, דַּהֲוָה לֵהּ זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַּאי לָא בָּעֵי רַחֲמֵי עַל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה וּבַטְּלֵהּ? עַד כָּאן.

This is known [alluding to Isaiah 12:5] before the entire congregation, the virtue of the land of Israel, as it is great. In truth, they said: Anyone who adds to its praises has [only] provided minimizations [alluding to I Kings 6:6]. And Ramban, may his memory be blessed, has already written at length in [his] commentary on the Torah [about this]. The master said, "The attainment of spiritual perfection, meaning to serve God and to cling to Him, is only [found] in the land of Israel, since it is not under a minister [angel], but is governed by Him, may He be blessed. The eyes of the Lord are upon it, He scrutinizes it constantly [alluding to Deuteronomy 11:12]." And we find that our Rabbis, may their memory be blessed, said that the merit of the land of Israel protects and saves, to negate the evil impulse for idolatry, as we teach in the discussion in the ninth chapter of Arakhin (32b), The whole community that returned from the captivity made booths and dwelt in the booths—the Israelites had not done so from the days of Joshua son of Nun, etc. (Nehemiah 8:17). Is it possible that David came [and the Jews in his time and all subsequent generations] did not make sukkot, until Ezra came? Rather, he prayed for mercy with regard to the evil impulse for idolatry and negated it, and that merit protected them like a sukkah. And this is the reason that the verse criticizes Joshua. As in every other place, his name is written, Yehoshua, and here it is written, Yeshua. Granted, Moses did not pray, as he did not have the merit of the land of Israel; but Joshua, who had the merit of the land of Israel, why didn’t he pray for mercy? To here [is the citation].

וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים ד, כב-כג): "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן" וְגוֹמֵר. "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל" וְגוֹמֵר. דְּיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּאָמְרוֹ 'כִּי אָנֹכִי מֵת', דְּאֵיךְ הוּא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁרוֹצֶה לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה? וַהֲלוֹא אַף אִלּוּ הָיָה חַי אֶלֶף שָׁנִים, בְּדִין הוּא שֶׁיַּזְהִירֵם עַל מִצְו‍ֹת הַשֵּׁם. וּכְבָר הִרְגִּישׁוּ בָּזֶה הַמְפָרְשִׁים וְתֵרְצוּ, יְעֻיַּן שָׁם. אַךְ לְפִי דַרְכֵּנוּ הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן. שֶׁרָמַז לָהֶם משֶׁה, שֶׁזֶּה שֶׁאֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ לָכֶם תְּמוּנַת כָּל סָמֶל (שם שם, טז), הַיְנוּ מִשּׁוּם 'כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן', וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, לְפִי שֶׁאֵין לִי זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁאִם אֲנִי הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן — לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לוֹמַר לָכֶם שֶׁלֹּא תַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, לְפִי שֶׁהָיִיתִי מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ בִּימֵי עֶזְרָא.

And through this, the stated verse is understood: For I must die in this land; I shall not cross the Jordan, etc. Take care, then, not to forget the covenant that the Lord your God concluded with you, and not to make for yourselves a sculptured image, etc. (Deuteronomy 4:22-24). As there is a precise inference to be made about his saying, I must die. As how is that giving a reason for his wanting to warn them not to worship idolatry? For is it not that even if he had lived a thousand years, it would [still] have been justified to warn them about God's commandments? And the commentators already sensed this and answered [it], see there. However, according to our approach, the words are like their simple understanding, as Moses was hinting to them that this which I warn you to not make for yourself a depiction of any symbol (Deuteronomy 4:16) is because I must die in this land; I shall not cross the Jordan, so that I cannot negate the impulse of idolatry, since I do not have the merit of the land of Israel. For if I were to cross the Jordan, I would not need to say to you not to worship idolatry. As I would negate the impulse of idolatry in the way they did during the days of Ezra.

וְדֶרֶךְ אַגַּב הִנֵּה בָּאתִי לְעוֹרֵר מַאי דְּקַשְׁיָא לִי בִּגְזֵרַת הַשֵּׁם, הַהוּא אָמַר (במדבר כ, יב): "לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם", דְּאִם כֵּן הֵיאַךְ כָּבַשׁ משֶׁה אֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג, שֶׁהֲרֵי בִּכְלַל שִׁבְעָה עֲמָמִין הֵם. וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ בְּפָסוּק "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִיא" (דברים ג, כג) — לְאַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֶּדֶר (ספרי ומובא ברש"י שם). וְהַדָּבָר בָּרוּר דְּכַוָּנַת משֶׁה הָיְתָה, לְפִי שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג הֵם בִּכְלַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה בָּא בְּטַעֲנָה לוֹמַר: נֶדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ — הֻתַּר כֻּלּוֹ (נדרים סו ע"א). וּלְפִי הָאֱמֶת יֵשׁ לִתְמֹהַּ: מַה נִּשְׁתַּנָּה אֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג טְפֵי מִשְּׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וּמַהֲרִ"י אַדְרַבִּי זַ"ל מִכֹּחַ קֻשְׁיָא זוֹ רָצָה לוֹמַר, שֶׁמּשֶׁה הָיָה סָבוּר שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג הֵם בִּכְלַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל קֻשְׁטָא דְמִלְּתָא שֶׁאֵינָם בִּכְלַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עָלָיו, דְּמִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא שֶׁהֵם בִּכְלַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָעֵד עַל זֶה, דְּתַנָּא דְמַתְנִיתִין (בכורים פ"א מ"י) מִעֵט אֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג מִן הַבִּכּוּרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וּלְעִנְיַן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת חִיּוּבָם מִן הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב מָרָן. וְהָרַמְבַּ"ן זַ"ל כָּתַב, שֶׁהַטַּעַם שֶׁלֹּא צִוָּה הַשֵּׁם פָּרָשַׁת גִּעוּלֵי מִדְיָן בְּמִלְחֶמֶת סִיחוֹן וָעוֹג הוּא, מִפְּנֵי שֶׁסִּיחוֹן וָעוֹג הוּא מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין, וּבְשִׁבְעָה עֲמָמִין כְּתִיב (דברים כ, יד): "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חולין יז ע"א): אֲפִלּוּ קָדְלֵי דַחֲזִירֵי, וְכָל שֶׁכֵּן גִּעוּלֵי נָכְרִים. הֵן אֱמֶת, דִּכְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת מְלָכִים (פרק ח, דין א), שֶׁלֹּא הֻתַּר לָהֶם דָּבָר שֶׁל אִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁאֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, אֵין תֵּרוּצוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ן עוֹלֶה כַּהֹגֶן, אַךְ דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם תְּמוּהִים בְּעֵינַי. דִּבְפֶרֶק קַמָּא דְחֻלִּין (יז ע"א) אִבַּעְיָא לָן: אֵיבְרֵי בְּשַׂר נְחִירָה שֶׁנִּכְנְסוּ עִם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ מַהוּ? וּבָעֵי בַּגְּמָרָא: אֵימָת? אִילֵימָא בְּשֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחָלְקוּ — הַשְׁתָּא קָדְלֵי דַחֲזִירֵי אִשְׁתְּרִי, בְּשַׂר נְחִירָה מִבַּעְיָא?! וְאִם כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם אֵין כָּאן קֻשְׁיָא. כִּי עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהָרַמְבַּ"ן דָּחָה דִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם. שׁוּב רָאִיתִי לְהָרַמְבַּ"ן שֶׁהֵבִיא דִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַנִּזְכָּרִים וְתָמַהּ עֲלֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם לָמַדְנוּ שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג הִיא מִכְּלַל שִׁבְעָה עֲמָמִין. וְעוֹד רְאָיָה מִמַּה שֶּׁכָּתַב רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה (דברים יח, ב), שֶׁאַזְהָרַת הַכָּתוּב בַּכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה הִיא אַף בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וָעוֹג. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם סוֹף הִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל, וְצָרִיךְ עִיּוּן.

וְעַל פִּי הַקְדָּמָתֵנוּ נִתְּנָה רֹאשׁ לְיַשֵּׁב מַאֲמָר הַפּוֹנֶה קָדִים. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בּוֹ, דְּאֵיךְ תָּלָה מִיתַת משֶׁה רַבֵּנוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ עִם מַה שֶּׁבָּאִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לָעוֹלָם הַבָּא? שֶׁאִם הַכַּוָּנָה הִיא דְּאַגַּב שֶׁיָּקוּם משֶׁה בִּזְמַן הַתְּחִיָּה יָקוּמוּ גַם כֵּן דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁהֵם קְבוּרִים אֶצְלוֹ — דָּבָר זֶה רָחוֹק בְּעֵינַי, שֶׁאִם רָשָׁע קָבוּר אֵצֶל צַדִּיק, שֶׁבְּסִבַּת תְּחִיַּת הַצַּדִּיק שֶׁיִּחְיֶה גַם כֵּן הָרָשָׁע. וָעוֹד, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קח ע"א), דִּמְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן אִיכָּא מָאן דְּאָמַר הָתָם, דַּעֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הֲרֵי שֶׁאַף שֶׁהֵם קְבוּרִים אֵצֶל משֶׁה, מִכָּל מָקוֹם אֵינָם בָּאִים לָעוֹלָם הַבָּא; וְאִם כֵּן, אִם דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵינָם כְּדָאִים מִצַּד עַצְמָם, מַאי אַהַנְיָא לְהוּ מַה שֶּׁקְּבוּרִים אֵצֶל משֶׁה רַבֵּנוּ? וְאִם הַכַּוָּנָה דְּבִזְמַן הַתְּחִיָּה יִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם משֶׁה — אַף שֶׁיִּכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִקָּבֵר שָׁם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּחְיוּ בִּזְמַן הַתְּחִיָּה, דִּתְפִלַּת משֶׁה רַבֵּנוּ נִשְׁמַעַת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

וְיֵרָאֶה דְּזֶה יוּבַן עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֲמִישִׁי דִנְדָרִים (מו ע"א): הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נְכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר. וְכָתַב הָרַ"ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ, דְּכִי הֵיכִי דְבַיִת זֶה חָמוּר מִבֵּיתְךָ לְעִנְיַן מְכָרוֹ לְאַחֵר, הָכֵי נָמֵי בֵּיתְךָ חָמוּר מִבַּיִת זֶה לְעִנְיַן נְפִילָה. דְּאִם אָמַר בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, וְנָפַל וּבְנָאוֹ — אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ, דְּכֹל שֶׁהוּא בֵּיתְךָ מַשְׁמַע; וְאִם אָמַר בַּיִת זֶה וְנָפַל, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּבְנָאוֹ — מֻתָּר בּוֹ, דְּכֵיוָן דְּנָפַל אָזְדָא לֵהּ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְרָאִיתִי לְהָרַשְׁבָּ"א בְּחִדּוּשָׁיו לְגִטִּין פֶּרֶק הַמֵּבִיא תִּנְיָן (כא ע"ב), אַהָא דְאָמְרִינַן: עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם — אֵין זֶה כְּרִיתוּת, שֶׁהִקְשָׁה דְּאַמַּאי לָא הָוֵי כְּרִיתוּת? וְהָא קַיְמָא לָן, דְּאִם מְכָרָן הָאָב אוֹ שֶׁמֵּת — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהֶם, וְכִדְאָמְרִינַן בִּנְדָרִים. וְתֵרֵץ, דְּלָאו דַּוְקָא נָקַט לָשׁוֹן זֶה דְעַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ, אֶלָּא מַיְרֵי בְּאוֹמֵר לָהּ שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבַיִת זֶה, דַּאֲפִלּוּ מְכָרוֹ הָאָב אוֹ מֵת אֲסוּרָה לִכָּנֵס. וְהֻקְשָׁה לוֹ, דְּאַכַּתִּי אֶפְשָׁר דְּנָפַל הַבַּיִת בְּחַיֶּיהָ וְהָוֵי לֵהּ כְּרִיתוּת. וְתֵרֵץ, דְּאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתַּר הַבַּיִת לָא אָמְרִינַן בְּכִי הָא נָפַל אָזְדָא לֵהּ. דְּהָתָם גַּבֵּי שׂוֹכֵר אָמְרִינַן נָפַל אָזְדָא לֵהּ, דִּלְדִירָה שְׂכָרוֹ וְלֹא לִרְאוֹת בּוֹ בְּחֻרְבָּנוֹ; אֲבָל הָכָא גַבֵּי אִסּוּר, אַף בְּקַרְקָעוֹ אָסוּר לִכָּנֵס, דַּאֲפִלּוּ דְרִיסַת הָרֶגֶל אָסַר עָלֶיהָ הַבַּיִת, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת תְּנָאוֹ אוֹ שֶׁנָּפַל לְאַחַר מִכָּאן — לְעוֹלָם אָסוּר בּוֹ, שֶׁכְּנִיסַת קַרְקַע אָסַר עָלֶיהָ וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת. עַד כָּאן. נִמְצָא דְּהָרַשְׁבָּא פְּלִיג עֲלֵהּ דְּהָרַ"ן, דִּלְהָרַ"ן בְּבַיִת זֶה כֵּיוָן שֶׁנָּפַל אָזְדָא לֵהּ וּמֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ, וּלְהָרַשְׁבָּ"א אַף בְּבַיִת זֶה אִם נָפַל אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ.

וְהָרִיטְבָ"א בְּחִדּוּשָׁיו דָּחָה דִבְרֵי הָרַשְׁבָּ"א, וּסְבִירָא לֵהּ דְּאִם נָפַל מֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה מִמַּאי דְּאָמְרִינַן בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ויק"ר לב, ב): "אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" (תהלים צה, יא) — לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וּדְחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בְּנוֹ לַפָּלָטִין. מֶה עָשָׂה? הָיְתָה בְּנוּיָה וּסְתָרָהּ וְחָזַר וּבְנָאָהּ וְהִכְנִיסוֹ. נִמְצָא מַכְנִיס בְּנוֹ וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ. עַד כָּאן. וְהִנֵּה כְּפִי סְבָרַת הָרִיטְבָ"א, אֲפִלּוּ בְּאוֹמֵר קוֹנָם לְבֵיתְךָ, אִם נָפַל וּבְנָאוֹ — מֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ; שֶׁהֲרֵי אֵין חִלּוּק בֵּין אוֹמֵר קוֹנָם לְבֵיתְךָ לְאוֹמֵר קוֹנָם לְבֵיתִי, דִּבְכֻלָּם מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ מֻתָּר, וְאִם נָפַל — אַלִּבָּא דְהָרַ"ן אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ, דְּכֵיוָן דְּקָאָמַר בֵּיתִי — כֹּל שֶׁהוּא בֵּיתוֹ אָסוּר. וְיֵשׁ בָּזֶה אֲרִיכוּת דְּבָרִים, לֹא עֵת הֵאָסֵף. הַכְּלָל הָעוֹלֶה: דִּלְהָרִיטְבָ"א, הָאוֹמֵר קוֹנֵם לְבֵיתְךָ אוֹ לְבֵיתִי שֶׁאַתָּה נִכְנָס, אִם נָפַל — מֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ. וּמִטַּעַם זֶה בָּאִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לֶעָתִיד לָבוֹא, מִשּׁוּם דְּנֶחֱרַב הַבַּיִת וְהַשֵּׁם נִשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', וְהַכַּוָּנָה הִיא לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים לִמְנוּחָה אַחֶרֶת; אַךְ אִם לֹא הָיָה נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָבוֹא לֶעָתִיד לָבוֹא מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַשֵּׁם.

עוֹד נַקְדִּים, דְּאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ: אִלְמָלֵי הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה נֶחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בְּיִשְׂרָאֵל. עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ בְּבִיאַת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם חֻרְבַּן הַבַּיִת? וּמִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן שֶׁאָמְרוּ: שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט אוֹיֵב בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּפֶרֶק קַמָּא דְסוֹטָה (ט ע"א): דָּרַשׁ רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: מַאי דִּכְתִיב (תהלים לג, א): "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה"? אַל תִּקְרֵי 'נָאוָה תְהִלָּה', אֶלָּא 'נָוֶה תְהִלָּה'. זֶה דָוִד וּמשֶׁה, שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ שׂוֹנְאִים בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. דָּוִד, דִּכְתִיב (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ". משֶׁה, דְּאָמַר מַר: מִשֶּׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד, קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. עַד כָּאן. וּמִיהוּ עֲדַיִן יֵשׁ לְדַקְדֵּק כְּפִי דֶרֶךְ זֶה, דְּאֵיךְ יְחֻיַּב שֶׁאִם משֶׁה הָיָה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תֵּכֶף וּמִיָּד? וַהֲלוֹא מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת עָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה עַד אֲשֶׁר הֵנִיחַ הַשֵּׁם אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מֵאוֹיְבֵיהֶם. וְאוּלַי יֹאמְרוּ, שֶׁאִם משֶׁה הָיָה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מִזְדָּרֵז הַרְבֵּה וְהָיָה כּוֹבֵשׁ אֶת כָּל הָאֻמּוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בְּיִשְׂרָאֵל מְנָא לְהוּ? דְּאַף דְּנֵימָא שֶׁלֹּא הָיְתָה שׁוֹלֶטֶת יַד הָאוֹיֵב בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה נִטְבָּע בָּאָרֶץ. דּוּמְיָא דִשְׁעָרִים דְּדָוִד, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה יַד הָאוֹיֵב בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים 'טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ', וְשָׁלְטוּ הָאֻמּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.

אָמְנָם לְפִי דַרְכֵּנוּ יָבוֹא עַל נָכוֹן. שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֵר, שֶׁאִם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה. וְהַדָּבָר יָדוּעַ, כִּי מַה שֶּׁגָּרַם חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּת בָּא לָעוֹלָם שֶׁגָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ הָיָה בַּעֲו‍ֹן עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְדִכְתִיב (ישעיה כח, כ): "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (יומא ט ע"ב). וּבְפֶרֶק חֲמִישִׁי דְשַׁבָּת (נו ע"ב) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע — לֹא נֶחֶלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא גָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּסִבַּת שֶׁנֶּחֶלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַיְנוּ הָעֲגָלִים שֶׁהֶעֱמִיד יָרָבְעָם, וּבְסִבַּת הָעֲגָלִים גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ. וְזֶהוּ כַּוָּנַת אָמְרָם: אִלְמָלֵי הָיָה משֶׁה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה נֶחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּנוּ. כְּלוֹמַר, שֶׁאִם הָיָה משֶׁה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא הָיָה נֶחֱרָב הַבַּיִת וְלֹא גָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ.

וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִתְחַלְנוּ: מִפְּנֵי מָה לֹא נִכְנַס משֶׁה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כְּדֵי שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ דוֹר הַמִּדְבָּר. כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין דּוֹר הַמִּדְבָּר בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא בְּטַעֲנַת לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. כְּלוֹמַר, שֶׁיֵּחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיִבָּנֶה עוֹד, וּבָזֶה מְקַיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי'. וְאִלְמָלֵי הָיָה משֶׁה נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא הָיָה נֶחֱרָב הַבַּיִת, וְאִם כֵּן לֹא הָיוּ דוֹר הַמִּדְבָּר בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי'; אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁלֹּא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְגָרְמוּ הָעֲו‍ֹנוֹת שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת, לְפִי זֶה כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּאִים דּוֹר הַמִּדְבָּר בַּטַּעֲנָה דְּלִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת.

וּבָזֶה יוּבַן מָה דְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ (ספרי וילך שה), שֶׁלְּאַחַר שֶׁמֵּת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְצָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה, אָמַר לוֹ: וְכִי לְךָ לְבַדְּךָ מֵת?! וַהֲלוֹא לִי מֵת! שֶׁמִּיּוֹם שֶׁמֵּת אֵבֶל לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב, יב): "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי צְבָאוֹת לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד". עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּמַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ בְּמִיתַת משֶׁה רַבֵּנוּ עִם קְרָא דְ'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי צְבָאוֹת לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד' דְּמַיְרֵי בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעִם מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן, דְּעִקַּר מִיתַת משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לְסִבָּה שֶׁיֵּחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ אָמְרוֹ: שֶׁמִּיּוֹם שֶׁמֵּת אֵבֶל לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי צְבָאוֹת לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד". כְּלוֹמַר, מִיּוֹם שֶׁמֵּת כְּבָר יָדַעְתִּי שֶׁעָתִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב, שֶׁבִּשְׁבִיל זֹאת הַסִּבָּה נִגְזַר עָלָיו שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְזֶהוּ כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (דברים ג, כה). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, אִם יֵשׁ 'אֶעְבְּרָה נָּא' אֵין כָּאן 'סְלַח נָא' (במדבר יד, יט), וְאִם יֵשׁ 'סְלַח נָא' אֵין כָּאן 'אֶעְבְּרָה נָּא'. עַד כָּאן. וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים, דְּאֵיךְ תָּלוּי זֶה בָּזֶה? וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ נִיחָא שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם: אִם יֵשׁ 'אֶעְבְּרָה נָּא' אֵין כָּאן 'סְלַח נָא', לְפִי שֶׁאִם משֶׁה רַבֵּנוּ עוֹבֵר הוּא מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁמְּבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ נֶחֱרָב הַבַּיִת, וְאִם כֵּן אֵין כָּאן 'סְלַח נָא', לְפִי שֶׁאֵינָם בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי'.

וּבָזֶה יוּבַן מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קד ע"ב): "בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" (איכה א, ב). אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל עִסְקֵי לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, א): "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה שֶׁל דּוֹרוֹת. עַד כָּאן. וְהָרַמְבַּ"ן בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה תָּמַהּ עַל מַאֲמָר זֶה וְכָתַב: וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה רֶמֶז שֶׁבַּפָּרָשָׁה הוֹצִיאוּ זֶה. אֲבָל מִקְרָא מָלֵא הוּא (תהלים קו, כד-כז): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ. וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ. וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת". אוּלַי יִדָּרֵשׁ זֶה מִפָּסוּק (במדבר יד, לא) "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה". יֹאמַר: וְטַפְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה בְּבוֹא עֵת פְּקֻדָּתָם, כִּי אֲנִי פּוֹקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם עַתָּה שֶׁיֵּדְעוּ אֶת הָאָרֶץ יְדִיעָה בִּלְבַד, אֲבָל לֹא שֶׁיִּירְשׁוּ אוֹתָהּ לְדוֹרוֹת. עַד כָּאן. וְהִנְּךָ רוֹאֶה כַּמָּה יֵשׁ מֵהַדֹּחַק בְּפֵרוּשׁ זֶה. שֶׁאִם נֹאמַר שֶׁבַּעֲו‍ֹן דּוֹר הַמִּדְבָּר נֶחֱרַב הַבַּיִת, נִמְצָא שֶׁהַשֵּׁם פּוֹקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דוֹרוֹת, וְזֶה לֹא מָצִינוּ אֶלָּא דַוְקָא עַד דּוֹר רְבִיעִי, וּכְדִכְתִיב (שמות כ, ה): "פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". אַךְ כְּפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁבִּשְׁבִיל מַה שֶּׁבָּכוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִמְנוּחַת הַשֵּׁם, וְהַתִּקּוּן הָיָה שֶׁיֵּחָרֵב הַבַּיִת, וּמִפְּנֵי זֶה מֵת משֶׁה רַבֵּנוּ בַּמִּדְבָּר כְּדֵי שֶׁיֵּחָרֵב הַבַּיִת, וּבָזֶה יֵשׁ הֶתֵּר לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', שֶׁאָמַר: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת, שַׁפִּיר קָאָמַר הַשֵּׁם: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁבִּשְׁבִילָם יֵחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ לֶעָתִיד לָבוֹא.

וְזֶהוּ כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּאָמְרָם (תנחומא ואתחנן ו): "אֶעְבְּרָה נָּא". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת נִשְׁבַּעְתִּי, נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. לְבַטֵּל שְׁתֵּיהֶן אִי אֶפְשָׁר. אִם תִּרְצֶה, מְאַבֵּד אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל וְתַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כֵּן אָמַר: מֵאָה כְּמשֶׁה יָמוּתוּ וְאַל תְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּאֵיךְ תָּלוּי זֶה בָּזֶה, דְּקָאָמַר: לְבַטֵּל שְׁתֵּיהֶן אִי אֶפְשָׁר, וְאַחַת מֵהֶן אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל, וּבָחַר משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁתִּתְבַּטֵּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע הַשֵּׁם לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַה שֶּׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן שֶׁתִּתְקַיֵּם. אַךְ לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ נִיחָא, דְּמַה שֶּׁנִּשְׁבַּע לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל הַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּלְשׁוֹן אֲבֵדָה צוֹדֵק עַל זֶה, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קח ע"א): עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג): "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". וּבְפֶרֶק שְׁלִישִׁי דְמַכּוֹת (כד ע"א) אָמְרִינַן: אָמַר רַב: מִסְתְּפֵינָא מֵהַאי קְרָא (ויקרא כו, לח): "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" וְגוֹמֵר. הֲרֵי שֶׁלְּשׁוֹן אֲבֵדָה נֶאֱמַר עַל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תִּקּוּן עוֹד. וְעַל זֶה אָמַר הַשֵּׁם לְמשֶׁה: אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לֶעָתִיד, וּכְדִכְתִיב: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי", וַאֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. לְבַטֵּל שְׁתֵּיהֶן אִי אֶפְשָׁר, לְפִי שֶׁאִם אַתָּה עוֹבֵר — אַתָּה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרָב, וְנִמְצָא שֶׁדּוֹר הַמִּדְבָּר אֵינָם בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִי שֶׁאֵין שׁוּם פֶּתַח לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי' אִם אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְחוֹזֵר וְנִבְנֶה. אִם תִּרְצֶה, יֹאבְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁאִם אַתָּה עוֹבֵר מֻכְרָח הוּא שֶׁיֹּאבְדוּ יִשְׂרָאֵל. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ בָּחַר, שֶׁמַּה שֶּׁנִּשְׁבַּע הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ שֶׁתִּתְקַיֵּם שְׁבוּעָה זוֹ וְלֹא תֹּאבַד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִכֵּיוָן שֶׁמּשֶׁה אֵינוֹ נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרָב, וְאָז לֹא תֹּאבַד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל וְכֻלָּם בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ פֶּתַח לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם לוֹמַר: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת.

הַכְּלָל הָעוֹלֶה מִמַּה שֶּׁכָּתַבְנוּ, שֶׁעִקַּר מִיתַת משֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיָה כְּדֵי שֶׁיֵּחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', וְאָמְרִינַן דְּלִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת, וּכְהָרִיטְבָ"א דְּאִית לֵהּ דְּאַף בְּאוֹמֵר קוֹנֵם בֵּיתְךָ אוֹ בֵּיתִי, אִם נָפַל — הֻתַּר לוֹ לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא חָל הָאִסּוּר אֶלָּא בְּאוֹתוֹ בִּנְיָן דַּוְקָא.

וּבָזֶה יוּבְנוּ קְצָת פְּסוּקֵי הַשִּׁירָה (שמות טו, יג-טז): "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" וְגוֹמֵר. "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" וְגוֹמֵר. וְרָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ (מכילתא שם): "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ" — נִתְנַבֵּא משֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר 'תְּבִאֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ'. עַד כָּאן. וּכְבָר הֵבִיא רַשִׁ"י אַגָּדָה זוֹ בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה. וְלֹא יָדַעְתִּי לְאֵיזֶה תַּכְלִית נִתְנַבֵּא משֶׁה רַבֵּנוּ נְבוּאָה זוֹ. שֶׁהֲרֵי גַבֵּי "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה" (שמות ו, א), שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סנהדרין קיא ע"א): בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, כָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהַגְּזֵרָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל מֵי מְרִיבָה, מִכָּל מָקוֹם בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהִקְשָׁה לְדַבֵּר וְאָמַר (שמות ה, כב): "לָמָה הֲרֵעֹתָה", גִּלָּה לְמשֶׁה מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֶּעָתִיד כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר. וּכְדֶרֶךְ מַה שֶּׁאָמַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם (בראשית טו, יג): "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם", וּלְחִזְקִיָּהוּ אָמַר לוֹ הַשֵּׁם (מ"ב כ, יז-יח): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים" וְגוֹמֵר, "וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל"; שֶׁאַף שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ בַּעֲו‍ֹן הַבָּנִים, מִכָּל מָקוֹם לְאַבְרָהָם וְחִזְקִיָּה הָיָה לְעֹנֶשׁ לְצַעֲרָם בַּהוֹדָעָה הַלֵּזוּ בִּשְׁבִיל חֶטְאָם, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה מַהֲרַ"שׁ יָפֶה, יְעֻיַּן שָׁם. וְאִם כֵּן יֵשׁ בַּדָּבָר תֵּמַהּ, דְּלָמָּה חָזַר הַשֵּׁם וְהוֹדִיעוֹ דָבָר זֶה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָדַע משֶׁה רַבֵּנוּ כָּל זֶה. וָעוֹד, כִּי לֹא מָצִינוּ לְמשֶׁה כָּאן שׁוּם עָו‍ֹן אֲשֶׁר חָטָא כְּדֵי שֶׁיֵּעָנֵשׁ בְּהוֹדָעָה זוֹ. וְאִם הַכַּוָּנָה הִיא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ יִשְׂרָאֵל כָּל זֶה וְיִצְטַעֲרוּ, דְּאַף שֶׁהַשֵּׁם גִּלָּה לְמשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ בְּאָמְרוֹ 'עַתָּה תִרְאֶה', לֹא יָדְעוּ דָבָר זֶה יִשְׂרָאֵל, וְרָצָה הַשֵּׁם שֶׁיֵּדְעוּ דָבָר זֶה וְיִצְטַעֲרוּ בִּשְׁבִיל עֲו‍ֹנָם, כְּדִכְתִיב (תהלים קו, ז): "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף", מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר קָשֶׁה אֶצְלִי, כִּי לֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה הֲגוּנָה לְכָךְ, כִּי בְּעִדַּן חֶדְוָה חֶדְוָה וּבְעִדַּן עַצְבוּתָא עַצְבוּתָא, וּבְשָעָה זוֹ שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וְנוֹתְנִים הוֹדָאָה וָשֶׁבַח לְהַשֵּׁם עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם יְצַעֲרֵם הַשֵּׁם בְּהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁמּשֶׁה אֵינוֹ נִכְנָס לָאָרֶץ? וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרְאֵ"ם, שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר משֶׁה 'תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ' הוּא עַל דֶּרֶךְ נִבָּא וְלֹא יָדַע מַה נִּבָּא, גַּם בָּזֶה לֹא נִתְקָרְרָה דַעְתִּי, דִּלְאֵיזֶה תַּכְלִית נִזְרְקָה נְבוּאָה זוֹ בְּפִיו. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, דְּמֵאַחַר דִּכְתִיב "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן", שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָאֻמּוֹת, לָמָּה חָזַר וּפָרַט פְּלִשְׁתִּים וֶאֱדוֹם וּמוֹאָב, וּמַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן? עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּמִלַּת 'אָז' שֶׁאֵין לָהּ מוּבָן, דְּמַשְׁמַע דְּמִשּׁוּם דְּחִיל אָחַז יוֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וְאֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, וְאֵין לָהֶם שַׁיָּכוּת זֶה עִם זֶה, וְהָכֵי הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר: חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת וְנִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וְאֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּמֶּה שֶׁסִּיֵּם וְאָמַר: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", דְּתֹאַר זֶה דְ'כוֹנְנוּ יָדֶיךָ' מַאי שְׁיָטֵהּ הָכָא? דְּמִי לֹא יָדַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הֵם מַעֲשֵׂה יָדָיו, וְאִם כֵּן לָמָּה פָּרַט בְּכָאן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ הוּא מַעֲשֵׂה יָדָיו? וְעוֹד יֵשׁ דִּקְדּוּקִים אֲחֵרִים, וּלְיִרְאַת הָאֲרִיכוּת אָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֵם, אַךְ מִתּוֹךְ דְּבָרֵינוּ יוּבְנוּ הַדִּקְדּוּקִים.

וְיֵרָאֶה לְיַשֵּׁב בְּהָא דְגָרְסִינַן בִּמְכִילְתָּא: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (שמות טו, טו). וַהֲלוֹא לֹא הָיָה לָהֶם לִירֹא כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים, כְּדִכְתִיב (דברים ב, ד-ה): "אַתֶּם עֹבְרִים" וְגוֹמֵר, "אַל תִּתְגָּרוּ בָם"; וּכְתִיב נָמֵי (שם שם, ט): "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" וְגוֹמֵר. אֶלָּא מִפְּנֵי אֲנִינוּת, שֶׁהָיוּ מִתְאוֹנְנִים וּמִצְטַעֲרִים עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עַד כָּאן. וְרָאִיתִי לְהָרְאֵ"ם שֶׁתָּמַהּ עַל זֶה וְאָמַר: וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים תְּמוּהִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בָּאַזְהָרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל אֱדוֹם וְשֶׁל מוֹאָב אֶלָּא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, כְּשֶׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוַת "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר כה, יז). כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק שׁוֹר שֶׁנָּגַח (ב"ק דף לח, ע"א): וְכִי מֶה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? אֶלָּא נָשָׂא משֶׁה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמַה מִּדְיָנִים, שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לַעְזֹר אֶת מוֹאָב, אָמְרָה תּוֹרָה: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים"; מוֹאָבִים עַצְמָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! וְכוּ'. וְ'שָׁמְעוּ עַמִּים' הָיְתָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מִיָּד שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם כָּל אוֹתָן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻזְהֲרוּ לֹא בְּאַזְהָרַת 'אַל תִּתְגָּרוּ בָם' וְלֹא בְּאַזְהָרַת 'אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם'. וְתֵרֵץ עִם מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם, דְּנָשָׂא קַל וָחֹמֶר דְּקָאָמַר לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא כְּלוֹמַר: עָתִיד משֶׁה דְּיִשָּׂא קַל וָחֹמֶר אִם לֹא שֶׁהִזְהִירוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה. דְּקֹדֶם נֶאֱמַר 'אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב' וְכוּ', יְעֻיַּן שָׁם.

וַאֲנִי תָּמֵהַּ בָּזֶה, דִּנְהִי שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים לוֹמַר דְּקֹדֶם נֶאֱמַר 'אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב' מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר 'צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים', שֶׁהֲרֵי דָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל" (במדבר כב, ד) — מְלַמֵּד, שֶׁלֹּא הָיָה מִתְיָרֵא בָּלָק אֶלָּא מִלְּחִיכָה בְּעָלְמָא, שֶׁלֹּא הָיוּ מֻתָּרִים אֶלָּא בְּאַנְגַּרְיָא, וּקְרָא דְמִדְיָן אַחַר מַעֲשֶׂה דְבָלָק הָיָה, וְאִם כֵּן עַל כָּרְחִין לוֹמַר דְּמָה דְאָמְרִינַן לְפִי שֶׁנָּשָׂא משֶׁה קַל וָחֹמֶר וְכוּ' — לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא לְפִי שֶׁעָתִיד משֶׁה לַעֲשׂוֹת קַל וָחֹמֶר, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַשֵּׁם וְאָמַר לוֹ 'אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב', וְנֶאֱמַר לוֹ קֹדֶם מַעֲשֶׂה דְבָלָק. אֲבָל מְנָא לַהּ לַמְּכִילְתָּא שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד נֶאֶמְרָה אַזְהָרָה זוֹ דֶאֱדוֹם וּמוֹאָב? שֶׁהֲרֵי כְּפִי דִבְרֵי הָרַב, 'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן' הָיָה תֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם כָּל אוֹתָן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, וְאִם כֵּן נֵימָא שֶׁאַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ עַמִּים וְנִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וְאֵילֵי מוֹאָב נֶאֶמְרוּ אַזְהָרוֹת אֵלּוּ.

וְעַל כָּרְחִין אַזְהָרוֹת אֵלּוּ דֶאֱדוֹם וּמוֹאָב לֹא הָיוּ אֶלָּא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. שֶׁהֲרֵי בְּאַזְהָרַת אֱדוֹם כְּתִיב (דברים ב, ז): "כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְגוֹ', זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר", הֲרֵי שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב (שם שם, ח-ט): "וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב, וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה", הֲרֵי שֶׁשְּׁתֵי אַזְהָרוֹת אֵלּוּ הָיוּ בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. וּמִיהוּ נִרְאֶה שֶׁהָיָה קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים. שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (שם שם, טז-יח): "וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ מְרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר בַּפָּרָשָׁה 'וַיְדַבֵּר' אֶלָּא 'וַיֹּאמֶר'. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל שְׁמוֹנֶה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים לֹא נִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים וְכוּ', וְהָכֵי אִיתָא בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (ב"ב דף קכא-ב). וּבְאַזְהָרַת אֱדוֹם וּמוֹאָב כְּתִיב בְּהוּ 'וַיֹּאמֶר'. וְנִרְאֶה, שֶׁכָּל שָׁלשׁ אַזְהָרוֹת אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּשָׁנָה אַחַת, בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, אֶלָּא שֶׁאַזְהָרַת אֱדוֹם וּמוֹאָב נֶאֶמְרָה קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים, וּמִשּׁוּם הָכֵי כְּתִיב בְּהוּ לִשָּׁנָא דְ'וַיֹּאמֶר', אַךְ אַזְהָרַת עַמּוֹן נֶאֶמְרָה אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים, שֶׁתַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת, וּמִשּׁוּם הָכֵי כְּתִיב 'וַיְדַבֵּר יְיָ'. וְאִם כֵּן, כְּפִי מַה שֶּׁהָרַב גּוֹזֵר דְּ'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן' הָיָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה, מַה הֻקְשָׁה לָהֶם וַהֲלוֹא לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים, וַהֲלוֹא אַזְהָרוֹת אֵלּוּ בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים נֶאֶמְרוּ וּכְדִכְתַבְנָא. וְצָרִיךְ עִיּוּן.

עוֹד אֲנִי תָּמֵהַּ בְּדִבְרֵי הָרַב, דְּאַעִקָּרָא דְמִלְּתָא אַחֲרֵי בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה הָרְאוּיָה קֻשְׁיָא לֵיכָּא. שֶׁזֶּה שֶׁהָרַב גּוֹזֵר דְּ'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן' הָיָה תֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנַעֲשׂוּ לָהֶם אוֹתָן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, פַּשְׁטֵהּ דִּקְרָא לָא מַשְׁמַע הָכֵי. דִּכְתִיב: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת" וְגוֹמֵר. הֲרֵי דְמַשְׁמַע שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר: כְּשֶׁנָּחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ וְנֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ, דְּהַיְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַשֵּׁם הָיָה רוֹצֶה לְהַכְנִיסָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָז שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן וְחִיל אָחַז יוֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת וְנִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וְאֵילֵי מוֹאָב אֲחָזָם רָעַד. וְעַל זֶה הִקְשׁוּ בַּמְּכִילְתָּא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה לָהֶם לִירֹא, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּי הָאַזְהָרוֹת: אַזְהָרַת אֱדוֹם דְּ'אַל תִּתְגָּרוּ בָם' וְאַזְהָרַת מוֹאָב דְּ'אַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה'. וְתֵרְצוּ מִפְּנֵי הָאֲנִינוּת וְכוּ'.

וּבְפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת (חולין ס ע"ב) אָמְרִינַן: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַרְבֵּה מִקְרָאוֹת שֶׁרְאוּיִין לִשָּׂרֵף וְהֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה. "הָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה" (דברים ב, כג). מַאי נָפְקָא לָן מִנַּהּ? מִדְּאַשְׁבְּעֵהּ אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם (בראשית כא, כג): "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵיתוֹ כַּפְתּוֹרִים וְלִיפְּקוּ מֵעַוִּים, דְּהַיְנוּ פְּלִשְׁתִּים, וְלֵיתוֹ יִשְׂרָאֵל וְלִיפְּקוּ מִכַּפְתּוֹרִים. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (במדבר כא, כו): "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִיא, וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב". מַאי נָפְקָא מִנַּהּ? דַּאֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵיתֵי סִיחוֹן וְלִיפֻּק מִמּוֹאָב, וְלֵיתוֹ יִשְׂרָאֵל וְלִיפְּקוּ מִסִּיחוֹן. וְהַיְנוּ דְאָמַר רַב פַּפָּא: עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן. עַד כָּאן. וְאֵין סָפֵק, שֶׁמַּה שֶּׁהֻתְּרוּ יִשְׂרָאֵל לִקַּח אֶרֶץ מוֹאָב מִיַּד סִיחוֹן הוּא מִשּׁוּם דִּכְשֶׁהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" הוּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב (דברים ב, ט): "כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ", וְגַבֵּי אֱדוֹם נָמֵי כְּתִיב (שם שם, ה): "כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם"; וְקַיְמָא לָן, דְּהָאוֹמֵר קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, קוֹנָם לְבֵיתִי שֶׁאִי אַתָּה נִכְנָס, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לַאֲחֵרִים — מֻתָּר לִכָּנֵס. דְּכֹל שֶׁאוֹמֵר בְּכִנּוּי, דְּהַיְנוּ בֵּיתְךָ אוֹ בֵּיתִי, הוּא דַוְקָא כְּשֶׁהַבַּיִת בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל כֹּל שֶׁאֵין הַבַּיִת בִּרְשׁוּתוֹ מֻתָּר לְהִכָּנֵס בּוֹ. וְכֵן הָכָא גַבֵּי אֱדוֹם וּמוֹאָב, שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱסַר אַרְצָם הוּא בְּכִנּוּי, דְּהַיְנוּ 'אַרְצָם' וְ'אַרְצוֹ', וְכֹל שֶׁבָּאוּ אֲחֵרִים וּלְקָחוּם מִיַּד אֱדוֹם וּמוֹאָב הֻתַּר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לָקַחַת אוֹתָם. וְכֵן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים הֻתַּר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִקַּח אוֹתָהּ מִיַּד כַּפְתּוֹרִים, שֶׁהֲרֵי שְׁבוּעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי", וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ כַּפְתּוֹרִים וְלָקְחוּ מֵעַוִּים, הֻתַּר לְיִשְׂרָאֵל לִקַּח מִיַּד כַּפְתּוֹרִים מַה שֶּׁלָּקְחוּ מֵעַוִּים.

וּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַכְּתוּבִים (שמות טו יג-יד): "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן". כְּלוֹמַר, בְּשָׁעָה שֶׁ'נֵּהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ', דְּהַיְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה הָיִיתָ רוֹצֶה לְהַכְנִיסָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, 'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן', דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת רָגְזוּ. וְחָזַר וְאָמַר, דְּלָא מִבָּעֵי הָאֻמּוֹת שֶׁהֻבְטְחוּ עַל אַרְצָם, כְּגוֹן יוֹשְׁבֵי כְּנַעַן, דִּפְשִׁיטָא שֶׁרָגְזוּ וְחָלוּ מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר יָדְעוּ שֶׁכָּל מְגַמָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה לִכְבּשׁ אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִים; אֶלָּא אֲפִלּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהִתְגָּרוֹת בָּם, אֲפִלּוּ הָכֵי אֲחָזָם רַעַד. וְאָמַר: "חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת", וְיוֹשְׁבֵי פְּלֶשֶׁת לֹא הָיָה לָהֶם לִירֹא, מִפְּנֵי שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, דִּכְתִיב: "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי". וְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְסוֹטָה (ט ע"ב - י ע"א): "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שופטים יג, ה). אָמַר רַבִּי אַדָּא בַּר חֲנִינָא: הוּחַלָּה שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי". עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: הוּחַלָּה שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ — בֻּטְּלָה. לְשׁוֹן "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל, ג). לְפִי שֶׁהֵם עָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה תְּחִלָּה. עַד כָּאן. נִמְצָא, שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא הָיוּ יְכוֹלִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְגָּרוֹת בַּפְּלִשְׁתִּים מִפְּנֵי שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, וְאִם כֵּן מִפְּנֵי מָה אֲחָזָם חִיל לְיוֹשְׁבֵי פְּלֶשֶׁת? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאוּ שֶׁכַּפְתּוֹרִים לָקְחוּ מֵעַוִּים אַרְצָם וְחָזְרוּ יִשְׂרָאֵל וְלָקְחוּ מִכַּפְתּוֹרִים, אָמְרוּ פְּלִשְׁתִּים: אִם כֵּן אֵין לָנוּ שׁוּם תּוֹעֶלֶת מִשְּׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁאִם הַשֵּׁם יִרְצֶה לְהוֹרִישׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים — יַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיָּבוֹאוּ אֲחֵרִים וְיִקְחוּ אֶת אַרְצֵנוּ, וְיַחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֶת אַרְצֵנוּ מִיָּדָם. וּמִשּׁוּם הָכֵי "חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת".

וְאָמַר: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד". כְּלוֹמַר, כְּשֶׁרָאוּ אֱדוֹם וּמוֹאָב שֶׁחִיל אָחַז לַפְּלִשְׁתִּים, אַף שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִלָּחֵם בָּם מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ, אֲפִלּוּ הָכֵי אֲחָזָם חִיל, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ שֶׁהַשֵּׁם מְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁיִּזְכּוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם וְהֵבִיא אֶת הַכַּפְתּוֹרִים דְּלִיפְּקוּ מֵעַוִּים וְיִשְׂרָאֵל יִקְחוּ מֵעַוִּים, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וְאֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, וְאָמְרוּ: גַּם עָלֵינוּ תַּעֲבָר כּוֹס כָּזֶה. שֶׁאַף שֶׁאָנוּ מֻבְטָחִים שֶׁאֵינָם בָּאִים עָלֵינוּ, לְפִי שֶׁהַשֵּׁם הִזְהִירָם וְאָמַר גַּבֵּי אֱדוֹם 'אַל תִּתְגָּרוּ בָם' וְעַל מוֹאָב אָמַר 'אַל תִּתְגָּר בָּם', מִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם מְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁיִּזְכּוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצֵנוּ, שֶׁיָּקִים אֲחֵרִים שֶׁיִּקְחוּ אֶת אַרְצֵנוּ וְיָבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֶת אַרְצֵנוּ מִיָּדָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בַּפְּלִשְׁתִּים. וּמִשּׁוּם הָכֵי אָמַר: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד". וְחָזַר וְאָמַר: "נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן", שֶׁהֵם הָאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעִקַּר מְגַמָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיָה עֲלֵיהֶם לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם. וְכַוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְהוֹדִיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל: רְאוּ חִבַּתְכֶם לְפָנַי, שֶׁאֲפִלּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינְכֶם רַשָּׁאִים לְהִתְגָּרוֹת בָּם אֲנִי מְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁתִּזְכּוּ בְּאַרְצָם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲנִי מֵקִים אֲחֵרִים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִקְחוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדָם וְאַחֲרֵי כֵן תּוּכְלוּ אַתֶּם לִירשׁ אֶת אַרְצָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְחָזַר וְאָמַר: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ". כְּלוֹמַר, נְהִי שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ שֶׁאַף אֱדוֹם וּמוֹאָב שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהִתְגָּרוֹת בָּם מִכָּל מָקוֹם הַשֵּׁם מְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁנִּירַשׁ אֶת אַרְצָם, דְּהַיְנוּ שֶׁבָּאִים אֲחֵרִים וְלוֹקְחִים אֶת אַרְצָם וְאַחַר כָּךְ בָּאִים יִשְׂרָאֵל וְזוֹכִים בְּאַרְצָם, וְהַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁכָּתוּב "כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם", וְכֵן כָּתוּב "כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ", וְכֵיוָן שֶׁנֶּאֶמְרָה הָאַזְהָרָה בְּכִנּוּי לֹא חָל הָאִסּוּר אֶלָּא בִּהְיוֹתָהּ תַּחַת יָדָם, וְכִדְאָמְרִינַן: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לַאֲחֵרִים — מֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָוֵי אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר דְּכֹל שֶׁהוּא בְּכִנּוּי לֹא חָל הָאִסּוּר אֶלָּא בִּהְיוֹת אוֹתוֹ דָבָר בִּרְשׁוּת הַנֶּאֱסָר, אִם כֵּן דָּרְשִׁינַן נָמֵי הַכִּנּוּי לוֹמַר שֶׁהָאוֹמֵר קוֹנָם לְבֵיתְךָ אֲפִלּוּ אִם נָפַל אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ, וְכִסְבָרַת הָרַ"ן דְּאִית לֵהּ דִּכְשֵׁם דְּדָרְשִׁינַן לְהֶתֵּר לוֹמַר שֶׁאִם מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁמֻּתָּר לִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת, הָכֵי נָמֵי דָרְשִׁינַן לֵהּ לְאִסּוּרָא לוֹמַר שֶׁאִם נָפַל וְחָזַר וּבְנָאוֹ דְּאָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ, דְּבֵיתְךָ קָאָמָר — כֹּל שֶׁהוּא בֵּיתוֹ אָסוּר לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאִם כֵּן, דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵינָם בָּאִים לֶעָתִיד לָבוֹא, מִטַּעַם שֶׁנִּשְׁבַּע הַשֵּׁם וְאָמַר 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי'; וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱרַב וְחָזַר וּבְנָאוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֹּל שֶׁהוּא בְּכִנּוּי אֲפִלּוּ שֶׁנָּפַל וְחָזַר וּבְנָאוֹ אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ. לָזֶה אָמַר דְּלֵיתַנְהוּ לְהָנָךְ מִלֵּי, אֶלָּא הִלְכְתָא כְּהָרִיטְבָ"א, דַּאֲפִלּוּ שֶׁאָמַר בְּכִנּוּי, אִם נָפַל וְחָזַר וּבְנָאוֹ — מֻתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ בַּיִת, וּלְפִיכָךְ יְכוֹלִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לָבוֹא אַף שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', מִשּׁוּם דְּדָרְשִׁינַן: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. וְהִכְרִיחַ זֶה מִ'תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ', וְלֹא אָמַר 'תְּבִאֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ', לוֹמַר שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כָּרְחִין הַטַּעַם הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֶחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאִם הָיָה משֶׁה נִכְנָס לֹא הָיָה הַבַּיִת נֶחֱרָב, לְפִי שֶׁהָיָה מְבַטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ; אַךְ עַכְשָׁו שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס — אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבַּיִת נֶחֱרָב, וּלְפִי זֶה יְכוֹלִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לָבוֹא לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לִשְׁבוּעַת הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', וְדָרְשִׁינַן: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת.

וְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם, שָׁלְטָה בָּהֶם יַד הָאֻמּוֹת; אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁעָתִיד לְהִבָּנוֹת עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֵט בּוֹ. וּבִמְכִילְתָּא (שירתא פ"י) וֶהֱבִיאָהּ רַשִׁ"י זַ"ל בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ", וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ'יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד' — לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ. עַד כָּאן. וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב: הַטַּעַם שֶׁ'תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ' וְאֵינִי מַכְנִיסָם לָאָרֶץ הוּא, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ דוֹר הַמִּדְבָּר 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ', שֶׁהוּא לֶעָתִיד לָבוֹא. לְפִי שֶׁאִם אֲנִי נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לָבוֹא לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאֵינִי מַכְנִיסָם יְכוֹלִים לָבוֹא לְ'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ', לְפִי שֶׁנֶּחֱרָב הַבַּיִת וְיֵשׁ הֶתֵּר לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', דְּדָרְשִׁינַן: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת.

הַכְּלָל הָעוֹלֶה: שֶׁכַּוָּנַת הַכְּתוּבִים לוֹמַר, שֶׁאַף שֶׁהַשֵּׁם דּוֹרֵשׁ הַכִּנּוּי לְטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְדוֹרֵשׁ 'מֵאַרְצָם' וּ'מֵאַרְצוֹ' דַּוְקָא כְּשֶׁהִיא תַּחַת רְשׁוּתָם, אֲבָל כְּשֶׁיָּצְאָה מֵרְשׁוּתָם הֻתְּרָה לְיִשְׂרָאֵל, וּכְדִינָא דְמַתְנִיתִין דְּקוֹנָם בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס דְּאִם מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁמֻּתָּר לְהִכָּנֵס בָּהּ, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ דוֹרֵשׁ הַכִּנּוּי לְרָעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁאִם נָפַל שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בּוֹ, דְּבֵיתְךָ קָאָמַר וּבֵיתוֹ הוּא, וְכִסְבָרַת הָרַ"ן, וְאִם כֵּן אֵינָם בָּאִים דּוֹר הַמִּדְבָּר לֶעָתִיד לָבוֹא מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע 'אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', אֶלָּא סְבִירָא לֵהּ כִּסְבָרַת הָרִיטְבָ"א, דְּאַף שֶׁאָמַר בְּכִנּוּי אִם נָפַל וְחָזַר וּבְנָאוֹ מֻתָּר לְהִכָּנֵס בּוֹ, וּבָזֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר בָּאִים הֵם לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לִשְׁבוּעַת הַשֵּׁם שֶׁאָמַר 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי', וְדָרְשִׁינַן: לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה.