המאמר הראשון, הכלל הראשון 12

בבאור ההקדמה הי״ב האומרת שכל כח נמצא מתפשט בגשם הנה הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית: הנה ארסטו באור ההקדמה הזאת (כא') [בשמיני] מהשמע. וסדר המופת כן כל גשם אם שיהיה בעל תכלית או בלתי בעל תכלית אבל מציאות גשם בלתי ב״ת נמנע כמו שהתבאר במה שקדם נשאר אם כן שיהיה הכח בגשם בעל תכלית והנה מציאות כח בלתו ב״ה בו יראה שהוא נמנע אחר הניחנו הקדמה אחת מפוארת בעצמה והיא שהכחות המתפשטים אשר בגשמים מתחלקים בהחלק הגשמים ושכל מה שיהיה הגשם יותר גדול יהיה כח תנועתו יותר גדול כאשר נראה בחלק הגדול מהארץ יותר גדול הנעה מהחלק הקטן ממנה וכאשר התישב זה סדר ההקש כן. אם ימצא כח בלתי ב״ת בגשם בעל תכלית יתחייב אחד משני דברים אם שיניע מתנועע מה בעתה או שיהיו כח בלתי בעל תכלית וסח בעל תכלית שוים בהנעה ושניהם מבוארי הבטול ואיך [שיהיה] יתחיי' זה כפי מה שאומר. נניח הגשם אשר בו כח בלתי בעל תכלית יניע מתנועע מה בזמן מה. הנה כבר אפשר במניע בעל תכלית שיניע המתנועע ההוא למה. שעלינו להניחו בשיעור שיניעהו המניע בעל תכלית. ואין ספק שיצטרך בהנעתו אל זמן. יותר גדול מהמניע הבב״ת והנה לא ימלט המני' הבב״ת אם שיניעהו בעתה או בזמן. ואם יניעהו בזמן יהיה בהכרח חלק ידוע מהזמן היותר גדול. והוא ידוע שאפשר לנו שנקח מהגשם הבב״ת חלק יהיה יחסו אל הב״ת האחד יחס הזמן הקטן אל הזמן הגדול ויהי א״כ חלק הבב״ת שהוא ב״ת בהכרח שוה בהנעה אל הכח הבב״ת התבאר אם כן חיוב התדבקות הנמשך לקודם. והוא שאם ימצא כח בלתי בעל תכלית לגשם בעל תכלית יתחייב אחד משני דברים אם שיניע המניע הבלתי בעל תכלית מתנועע מה בעתה. ואם שיהיו כח בב״ת וכח בעל תכלית שוים בהנעה.

On ikinci öncülün açıklaması: Bu öncül, bir cisimde yayılmış olarak bulunan her gücün sonlu olduğunu söyler; çünkü cisim sonludur. Aristoteles bu öncülü Fizik’in sekizinci kitabında açıklamıştır. Kanıtın düzeni şöyledir: Her cisim ya sonludur ya da sonsuzdur. Fakat sonsuz cismin varlığı, daha önce açıklandığı gibi olanaksızdır. Öyleyse cisimde bulunan güç sonludur. Cisimde sonlu olmayan bir gücün bulunmasının olanaksızlığı ise, kendiliğinden açık seçik bir öncülü kabul ettiğimizde görülür: Cisimlere yayılmış olan güçler, cisimlerin bölünmesiyle bölünür; cisim ne kadar büyükse onun hareket gücü de o kadar büyük olur. Gerçekten de toprağın büyük parçasının hareket ettirme gücü, ondan küçük bir parçanınkinden daha büyüktür. Bu yerleştirildikten sonra tasım şöyle kurulur: Eğer sonlu bir cisimde sonsuz bir güç bulunsaydı, iki şeyden biri zorunlu olurdu: Ya belirli bir hareketliyi bir anda hareket ettirirdi ya da sonsuz güç ile sonlu güç hareket ettirme bakımından eşit olurdu. Bu ikisinin de geçersiz olduğu açıktır. Bunun nasıl zorunlu çıktığını şöyle açıklayalım: Sonsuz güce sahip cismin belirli bir hareketliyi belirli bir zamanda hareket ettirdiğini varsayalım. Sonlu bir hareket ettiricinin de aynı hareketliyi hareket ettirmesi olanaklıdır; çünkü onu, bu hareketliyi hareket ettirecek ölçüde varsaymamız gerekir. Şüphesiz onun hareket ettirmesi, sonsuz hareket ettiriciden daha uzun bir zamana ihtiyaç duyar. Şimdi sonsuz hareket ettiricinin onu ya bir anda ya da bir zaman içinde hareket ettirmesi gerekir. Eğer bir zaman içinde hareket ettirirse, bu zaman zorunlu olarak daha uzun zamanın belirli bir parçası olur. Bilindiği üzere, sonsuz güce sahip cisimden, sonlu olan bir parça almamız olanaklıdır; bu parçanın bütün sonsuz güce oranı, küçük zamanın büyük zamana oranı gibi olur. Böylece sonsuz cismin zorunlu olarak sonlu olan bir parçası, hareket ettirme bakımından sonsuz güce eşit olur. Böylece bu sonucun önceki önermeden zorunlu olarak çıktığı açıklanmış olur: Eğer sonlu bir cisimde sonsuz bir güç bulunursa, iki şeyden biri zorunlu olur: Ya sonsuz hareket ettirici belirli bir hareketliyi bir anda hareket ettirir; ya da sonsuz güç ile sonlu güç hareket ettirme bakımından eşit olur.