המאמר השלישי, חלק ב׳, הכלל הראשון 2

הפרק הב׳ בברכת כהנים: האמונה הנתלות במצוה זאת באה בתורה בפירוש ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואם היה שנחלקו בגמרא סוטה בפירוש יש מי שפירש אברכם לישראל ויש מי שפירש אברכם לכהנים הנה ישראל לא יצאו מכלל הברכה ולפי שלא בא בתנאי בשלמות הכהן או בחסידותו בכלל הנה נאמין שבעת היותנו ראוים לקבל הברכה רוצה לומר שלא תהיה המניעה מצדנו הנה לא תהיה המניעת מצד הכהנים אלא אם יש שם דברים המעכבים המצוה כמו שנתבאר שם וממה שיורה על זה שהשכור הנושא את כפיו דבר תורה אלא שמדברי סופרים אסור גם החשוד בעבירה אמרו שם שהוא נושא את כפיו ולזה הוא מבואר שאין מתנאי המצוה היותו חכם או צדיק והיה זה כי לפי שהכהנים באמצעיים בין ישראל לאביהם שבשמים כשהברכה הזאת היא לבקשת הצבור כי אז הם חייבים במצוה הזאת כמו שדרשו מאמרו אמור להם לכהנים הנה כבר תלו בטחונם בו יתברך ולפי שהשרש אצלנו שתפלת הצבור יותר נשמעת כמו שבא בגמרא ברכות הנה אין כפרה בכהנים שיהיו שלמים באופן שאם לא היו שלמים יוסד התועלת לגמרי מצורף אל זה שהמצות שם בהם השם יתברך סגולות מיוחדות כענין בסמים וכמו שהסמים פועלים באיכותם ובכלל עצמיהם בן מצית התורה בשוה וכמו שסם אחד יערבב סגולת שם אחד כן במצות בשיה עם העבירות שפעמים שססגולת המצוה האחת להמשך ממנה טוב גופיי מה וימנע ממנו אותו הטוב דבר עבירה אחת או ההפך שיתחייב מעבירה אחת רע גופיי מה וימנע ממנו הרע דבר מצוה אחת שיהיה מסגולת הטוב מה והנה לפי מה שנתבאר בתורה שם השם יתברך סגולה זאת בכהנים להיות אמצעיים לקבל׳ הברכה ממנו ולהשפיע לישראל ולזה מה שנצטוו לישראל בפיהם למעלה כאלו הם מקבלים הברכה בידיהם לתתה לישראל. וכבר נתפרסם היות הידים מוכנים לקבל הברכה אמר ולברך את כל מעשה ידיך והנה נתבאר בקבלת בפירוש שקבלת התפלה תהיה בייחוד לדבק העובד ואם אין מדרגתו גדולה בחכמת התורה יותר מהגדול בחכמה אלא שאיננו באותה מדרגה מהעבודה. ובגמרא ברכות בא מעשה יורה על אמתת מה שאמרנו והוא אמרם כשחלה רי״בז וכו׳ ואסרה לו אשתו וכי ר׳ חנינא גדול ממך אסר לה היא דומה לעבד לפני מלך ואני דומה בשר לפני המלך. וראוי שיובן שהשדרה ההיא היתה עצם מדרגתו בחכמה יותר מר' חנינא אלא שהיה ר' חנינא פרוש ועובד בהתמדה ולזה היתה תפלתו יותר נשמעה. וזה מה שראינו לבארו וההתהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה אמן:

İkinci Bölüm: Kohanim Berakhası Hakkında Bu mitsvaya bağlı inanç Tora’da açıkça gelmiştir: “Adımı Bene İsrael’in üzerine koyacaklar; Ben de onları kutsayacağım.” Sotah Gemarası’nda bu ifadenin açıklaması konusunda görüş ayrılığı edilmiş olsa da, bazıları “İsrael’i kutsayacağım” diye, bazıları ise “kohanim’i kutsayacağım” diye açıklamıştır; her durumda İsrael berakhanın kapsamı dışına çıkmış değildir. Kohenin yetkinliği veya dindarlığı genel bir şart olarak gelmediğine göre, biz şuna inanırız: Berakhayı almaya hak ettiğimizde, yani engel bizim tarafımızdan gelmediğinde, engel kohanim tarafından gelmez. Ancak orada açıklandığı gibi, mitsvayı engelleyen bazı özel şeyler bulunursa durum değişir. Bunu gösteren şeylerden biri şudur: Sarhoş olan kişinin ellerini kaldırıp berakha vermesi Tora hükmü bakımından geçerlidir; fakat bilgelerin sözleriyle yasaktır. Aynı şekilde, günahla şüpheli görülen kişi hakkında da orada onun ellerini kaldırıp berakha verdiği söylenmiştir. Bu nedenle, bu mitsvanın şartı kohenin bilge veya doğru kişi olması değildir. Bunun sebebi şudur: Kohanim, İsrael ile göklerdeki Babaları arasında aracı konumundadır. Bu berakha toplumun isteği olarak yapıldığında, “Onlara söyle” ifadesinden öğrendikleri gibi, kohanim bu mitsvayla yükümlüdür. Bu durumda toplum güvenini yüce Tanrı’ya bağlamıştır. Bizdeki kök ilke, Berakhot Gemarası’nda geldiği üzere, toplum duasının daha çok işitilmesidir. Bu yüzden kohanim’in kesinlikle yetkin olması gerekmez; aksi durumda yetkin olmadıkları zaman faydanın bütünü ortadan kalkmış olurdu. Buna şunu da eklemek gerekir: yüce Tanrı mitsvalara, ilaçlardaki özelliklere benzer özel etkiler yerleştirmiştir. İlaçlar kendi nitelikleri ve özleri bakımından etkide bulunduğu gibi, Tora’nın mitsvaları da böyledir. Bir ilaç başka bir ilacın özel etkisini karıştırabildiği gibi, mitsvalar ve günahlar konusunda da durum böyledir. Bazen bir mitsvanın özel etkisi belirli bir bedensel iyiliğin ondan doğmasıdır; fakat bir günah o iyiliği engeller. Bazen de bunun tersi olur: Bir günah belirli bir bedensel kötülüğü gerektirir; fakat özel etkisi iyilik olan bir mitsva o kötülüğü engeller. Tora’da açıklandığı üzere, yüce Tanrı bu özel etkiyi kohanim’e yerleştirmiştir: Onlar, berakhayı O’ndan almak ve İsrael’e aktarmak için aracı kılınmışlardır. Bu nedenle İsrael’i ağızlarıyla yukarıya doğru kutsamakla emredilmişlerdir; sanki berakhayı elleriyle alıp İsrael’e vermektedirler. Ellerin berakhayı almaya hazır olduğu da bilinmektedir. Gerçekten de şöyle denmiştir: “Ellerinin bütün işini kutsamak için.” Gelenekte açıkça açıklanmıştır ki duanın kabulü, özellikle ibadetle Tanrı’ya bağlanan kişi için geçerlidir. Böyle bir kişinin Tora bilgisi derecesi, bilgelikte daha büyük olan fakat ibadet bakımından aynı derecede bulunmayan kişiden üstün olmasa bile, duası daha çok kabul edilir. Berakhot Gemarası’nda söylediğimiz şeyin doğruluğunu gösteren bir olay vardır. Bilgeler şöyle anlatır: Rabbi Yohanan ben Zakkai hastalandığında —veya ilgili olayda— eşi ona, “Rabbi Hanina senden daha mı büyük?” dedi. O da şöyle cevap verdi: “O kralın önündeki bir köleye benzer; ben ise kralın önündeki bir bakana benzerim.” Bunun anlamı şudur: Rabbi Yohanan ben Zakkai’nin bilgelik derecesi Rabbi Hanina’dan daha yüksekti; fakat Rabbi Hanina daha ayrılmış, daha sürekli ibadet eden biriydi. Bu nedenle onun duası daha çok işitilirdi. Açıklamak istediğimiz şey budur. Övgü yalnız Tanrı’yadır; O, her bereketin ve övgünün üstünde yücedir. Amen.