פרק הד' בהתר קצת ספקות הנופלים בו: וזה שכבר ישיגו ספקות עצומות בענין בעצמו ובאופן שהונח תחלה באפשרות הענין בעצמו וזה שכבר קדם לנו בכלל הג' מהמאמר הב' שמה שאפשרות מציאותו בלתי מצוייר אצל השכל לא יכול עליו שם היכולת ולזה לא יפול שם היכולת על המושכלות שסודרם נמנע וכאשר היה זה כן והיה בהפסד האיש המורכב שנעדרו חלקיו הפשוטים אל יסודות' אף אם יתאמת שישובו החלקים שהיו חלק ראובן להתחבר ברצון האל יתברך הנה אין המלט משיהיה בריאה חדשה ולא יתאמת בו היות הוא הוא ולפי שהונח אחד התכליות העצומים בנס הזה להראות בו היושר האלהי לתת הגמול והעונש לאיש ההוא בעצמו ב׳ אם נודה שבהתחבר חלקי המורכב הפשוטים יראה בו היושר האלהי הנה אם היו החלקים ההם קצתם בגבנינות יסוד האש וקצתם במרכז הארץ או במורכבים זולתם עד שהיו קצתם מנויות האריה וקצתם חלק מהנמלה האם יתפרדו הבעלי חיים וישובו חלקי האיש ההוא הזוכה לתחייה הנה זה רחוק הרבה משיצוייר. ג׳ אחר שהונח אחר התכליות העצמיים להראות בו היושר האלהי הנה איך יעבור שיהיה הנס הזה בקצתם ובקצתם לא שכבר הונח כן בפרק הא' מהכלל הזה וזה שהיושר האלהי לא יראה באותו קצת שלא יזכה לנס הזה. ד׳ כבר יסופק אם תהיה התחייה לכל אומתנו כפשט המשנה שאמרה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אם ימותו כלם קודם זמן התחייה וזה שהמאמר כשיקומו ויחיו אחרי מותם ואף אם ימותו אחר התחי' מגונה מאד שכבר יתחייב שימשך הענין כן בהתמדה והנה הכתוב צווח ואומר לפני בא יום י"י הגדול והנורא. וכבר יורה זה שהנס הכולל הזה יהיה בעת אחד לא ימשך כן בהתמדה. הה' לפי שנמצא בנביאים ייעודים לכלל אומתינו עוברים המנהג הטבעי כמו אריכות הימים כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וכמו הייעוד בנבואה באמר' ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון באוהבם הזיונות יראו הנה כבר יסופק אם הייעודים האלה בזמן התחייה או לימות המשיח ואיך שיהיה הוא דבר מתמיה וזה שאם היו הייעודים האלה בעת התחייה כבר יראה שישתמשו בחושיהם ושימותו והיא הפך מה שהונח ואם הוא לימות המשיח הנה מאמר שמואל הוא הפך זה שאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הנה אלו הם הספקות שישיגו העניין הזה כפי מה שהוגה וראוי שנאמר בהתרם אם הא' והב' הנתלים באפשרות העניין בעצמו הנה למה שהתבאר היות יכולת השם יתברך בלתי בעל תכלית וידיעתו ג״כ מקפת עניינים בב״ת וכל אחד מהדברים אצלו אף אם היו רחוקים מהטבע בתכלית המרחק קרובים אצלו בתכלית הקרבה על יחס אחר אין הפרש ביניהם הנה איננו רחוק שבזמן שגזרה חכמתו להיות דנס העצום הזה יהיו חלקי המורכב באופן שיובנו לשוב להתחבר כבראשונה מבלתי שיצטרך פרוד חלקי בא׳ או' זולתו אלא שכבר יראה שלא יתחייב בנס הזה שיהיו החלקים ההם בעצמם וזה שלפי שהוא מבואר שאף בחיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים וכל שכן אם יצטרך להפרדים מבא זולתם אלא שכבר יראה בהם היושר האלהי כי אם בריאה יברא י״י במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל ולא יפול משערת ראשו ארצה שהוא עצם עומד בעצמו מתאחר אל הבריאה הזאת אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון הנה בגוף הזה תזכור מעמדה הראשון כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים שהיה גופו בתחלה מורכב מהם כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל אם תהיה מקערורית היסוד או מנבנינותו וזה מבואר בנפשו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף היה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלהי ואיך לא והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך הנה אם היה שחלקי גפו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופי והוא מבואר בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו ואם הוא בכלל גופי עצם אחר כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה שהוא על תבונת ראובן בשוה אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת הם עצם אחד ממה ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ומתן לו עצמותו הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו ולפי שהנפש לא תשתנה עצמותה הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה יהיה נגרר עמה כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון ושב להיותו גופו וכבר יראה זה ממה שקבלו רז״ל ואמרו עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה. והכוונה במאמר הזה למה שגלות הערוה מגונה שכבר גזר השם באדם בדעתו טוב ורע ויעש להם כותנות עור וילבישם אין ראוי שיעמדו ערומים ולקחו הק״ו מהחטה להורות בו שהשם יתברך ימציא הדברים באופן היותר משובח וכשם שהחטה יוצאת בלבושה לשמירתה מהפגעים כן הצדיקים עומדים בלבושיהם לשמירתם מהגנות אלא שהתבארו המאמר שכאשר אין קפדה בלבוש אם הוא מהחלקים עצמם שנקבר בו ובלבד שיהיה בתבניתו וכאלו הוא ישן במלבושיו שבזה הוראה מה ביחוד האיש כן הגוף אין קפדה בו שיהיו חלקי היסודות אותן חלקים שנפרדו ממנו ובלבד שיהיו באותו יחס עצמו וכמו שאמרנו ואם אין המלט משנאמר משיהיו' החלקים ההם שנפרדו מהמורכב הראשון אין הזיק כזה. הנה יראה בהתר אלו הספקות. ואולם הג' הנתלה במה שהונח היות חנס בקצתם ובקצתם לא איך יעבור זה בהק היושר האלהי הנה ראה שנצרף לו מה שיעדנו בפ׳ הא' והוא באור החלק שתאמת בו הראות היושר האלהי ואומר לפי שאין המלט מפשט הכתוב חמורה שלא תהיה התחייה כוללת והיה שכבר התבאר שאחר התכליות העצמיים בהראות היושר האלהי כבר יראה שתהיה התחייה בצדיקים גמורים וברשעים גמורים וזה שרי בהם הראות היושר האלהי לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמנם הבינוניות ואותם שלא הגיעו למדרגה שעשה הנס הגדול והנורא הזה בעבורם הנה להם בגמול הנפש. ואם היה שלא ישיגו מהגמול הנפשי בחייהם קרה להם זה למעוט מדרגתם. והנה נאמן הדיין לשקול במאזני חכמתו שיעור הגמול הגשמי ההוא שהיה ראה לתת לו פי שנים או כאשר יגזור חסדו הפשוט בגמול הנפשי והנה יצדק היושר האלהי באלה במשקולת שני מיני הגמול לזה יראה שאמר המשורר משפטי י״י אמת צדקו יחדו כלומר שאם היה שהגמול הגשמי לא יצדק בקצת בני אדם הנה יצדקו יחד הגשמי והנפשי והנה ראינו לפרש זה על משפטי י״י המשלו לאדם ולא ראינו לפרשו בהגהת המשפטים כי באלה לא יפול עליו אמת ושקר אלא נאה ומגונה או נכון ונאות או בלתי נכון ונאות והנה לפי זה הזוכים לתחיה הם הצדיקים הגמורים שהבינוניים שאינם ראוים לנס הגדול היה היושר האלהי יתן להם שלא יזכו בו ולפי זה יהיה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אחד מב' עניינים אם שנאמר שירצה בו רוב ישראל למה שהשרש אצלנו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ואם נאמר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כלומר שהוא ירושה להם ייעוד בתורה הזאת ואם היה בתורות האלהיות שעברו לא תיעד לעולם עד שאם היו כולם צדיקים היו זוכין לזה והוכיחו זה מפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ והיא ארץ החיים מה שאין כן בעם אחר ואם שנאמר שהעולם הבא כולל זמן התחיה והגמול הנפשי אחר המות וכבר יראה באמרם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואינו נראה שיזכו לנועם התחיה וכן נראה ממטבע ברכת מאורות של שבת שיש בה הוראה על ד' עתות באמרם אין ערוך לך י״י אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים. וידמה שלוקחו כסדרן תחלה בעולם הזה שהוא הקודם ואחריו העולם הבא שהוא אחר המות מיד ואחריו המשיח שהוא קודם לתחיה ואחריו תחית המתים שהוא כולל הקימ׳ והטעם הנמשך אחריה ולפי שהמאמר האחר וזולתו מהמאמרים יחייבו שהעולם הבא ירצו בו זמן התחיה הנה יראה שהשם הזה יכלול שניהם ואולם אם נאמר שאינו כולל רק זמן התחיה הנה יצטרך לפרש במטבע הברכה שהעולם הזה כולל העולם הזה בחיים ובמות. והעולם הבא ירצו בו נועם זמן המחיה אחרי הקימה וסדרו ראשונה שתי קצות הזמן ואחר סדרו האמצעיים והם ימות המשיח והקימה והוא אשר רצו בתחיית המתים והנה איך שיהיה מפי השם הזה כאשר נתבאר בתכלית הנרצה בנס הוה ותועלותיו והוא הראות היושר האלה להיות הגמול והעונש מתיחס והקנאת האמונה והתכלית אשר בבריאה הוא מבואר שאין מקום לתפיסת הרב המורה בדעת הנכון האומר שהזוכים לתחיה לא ימותו ולא יאכלו כפשט אלא המאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם רוצה לומר ועטרות שלמותן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה וזה שכבר היה מן ההכרח להיות בגופן ובאיבריהם ובכלי שמושן למען הראות היושר האלהי ועוד שאם היה שלא יאכלו ולא ישתמשו בחוש הטעם ובאיברי התולדה הנה ידברו וישמעו ויעבדו את ה׳ ויחזיקו בתורה בענין כאליהו ויעוד שאם זה יקנו האמונה הנכונה לזולתם כמו שיתבאר עוד בהתר הספק הד'. ואמנם הד׳ הנתלה בזמן שקודם התחיה אם ימותו כולם וזה שאם נקח המשנה כפשטה לומר מכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הנרצה בו תחית המתים כבר יחשב שהיה מן ההכרח שימותו כלם קודם התחייה ואומר שאף כשנקח המאמר כפשוטו בתחיה ושתהיה הקדמה כוללת הנה לא יתחייב מות כלם קודם לכן. וזה שהעולם הבא יכלול הקימה וזמן שאחרי הקימה לזה הדו׳ אשר בע׳ הקימה אם היה שלא יזכו לדבקות וההתאחדות והיה שישתמשו בחושיהם וימותו הנה יהיה להם חלק לעולם הבא למה שכבר קדם שמתועלת הנס הזה להקטין אמונה בלב זולתם אשר מהצד ההוא יזכו למה שהיו זוכין בו עם דנם ההוא ויתאמת אם כן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ויסבול שהמאמר המחייב לחסידי אומות העולם שיש לחם חלק לעולם הבא נאמר על הדור ההוא שבזמן התחיה והדורות הנמשכין אחרי כן מבלתי שיתחייב שיזכו לקימה ואיך שיהיה חתר הספק החמישי ממה שיקל מאד והוא שהייעודים הנמצאים בדברי הנביאים יתקיימו בדור ההוא שממן התחיה ובדורות הנמשכין שהם יושפעו מהקמים מרוח דעת ויראת י״י ואם היה שישתמשו בחושיהן כלם ויאריכו ימים ויולידו מבלתי שיקרה מזה בטל זהו מה שיראה בהתר אלו הספקות לפי ההקדמות שבידנו מהקבלה וממה שיראה מהסברא ומשקול הדעת והאל יתברך יודע ישתבח שמו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
Dördüncü Bölüm: Bu Konuda Ortaya Çıkan Bazı Şüphelerin Çözümü
Bu konuda hem meselenin kendisine hem de onun varsayılış biçimine dair büyük şüpheler ortaya çıkar.
İlk şüphe, meselenin kendi olanağı hakkındadır. Daha önce ikinci incelemenin üçüncü genel bölümünde, akıl tarafından varlığı düşünülemeyen bir şey hakkında güç adının geçerli olamayacağı açıklanmıştı. Bu yüzden kendi içinde çelişkili kavramlar hakkında güç adı uygulanmaz. Böyle olduğuna göre, bileşik insanın bozulması sırasında basit parçaları unsurlarına döndüğünde, Reuven’in parçası olan bu parçaların yüce Tanrı’nın iradesiyle yeniden birleşeceği doğrulansa bile, bunun yeni bir yaratılış olmasından kaçış yoktur; onun “aynı kişi” olduğu doğrulanmaz. Oysa bu mucizede konulan büyük amaçlardan biri, Tanrısal adaleti göstermek ve ödül ile cezayı o kişinin kendisine vermektir.
İkinci şüphe şudur: Bileşiğin basit parçaları birleştiğinde Tanrısal adaletin bunda görüneceğini kabul etsek bile, bu parçaların bir kısmı ateş unsurunun üst bölgesinde, bir kısmı yerin merkezinde veya başka bileşiklerde bulunursa; hatta bazısı aslanın organlarından, bazısı karıncanın parçası olursa, canlılar ayrışacak ve dirilişe hak kazanan o kişinin parçaları geri mi dönecektir? Bu düşünülmekten çok uzaktır.
Üçüncü şüphe şudur: Bu mucizedeki temel amaçlardan birinin Tanrısal adaleti göstermek olduğu kabul edildiğine göre, bu mucizenin bazılarında gerçekleşip bazılarında gerçekleşmemesi nasıl olanaklı olur? Gerçekten de bu genel bölümün birinci bölümünde böyle kabul edilmişti. Çünkü bu mucizeye hak kazanmayan kısımda Tanrısal adalet görünmez.
Dördüncü şüphe şudur: Mişna’nın basit anlamında söylediği gibi “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” ifadesi gereği diriliş bütün milletimiz için olacaksa, hepsi diriliş zamanından önce ölecek midir? Çünkü onların ölümlerinden sonra kalkıp yaşamaları anlamı böyle görünür. Dirilişten sonra ölseler bile bu çok uygunsuz görünür; çünkü bu durumda bu sürecin sürekli devam etmesi gerekir. Oysa ayet açıkça “HaŞem’in büyük ve korkunç günü gelmeden önce” demektedir. Bu da bu kapsayıcı mucizenin tek bir zamanda gerçekleşeceğine, sürekli böyle devam etmeyeceğine işaret eder.
Beşinci şüphe şudur: Peygamberlerde milletimizin bütünü için doğal düzeni aşan vaatler bulunur. Uzun ömür vaadi böyledir: “Yüz yaşında ölen çocuk sayılacak; yüz yaşında günahkar ise lanetli sayılacaktır.” Peygamberlik vaadi de böyledir: “Oğullarınız ve kızlarınız peygamberlik edecek; yaşlılarınız rüyalar görecek; gençleriniz görümler görecek.” Bu vaatlerin diriliş zamanında mı yoksa Maşiah günlerinde mi olduğu şüpheli olabilir. Her iki durumda da mesele hayret vericidir. Eğer bu vaatler diriliş zamanında ise, dirilenlerin duyularını kullanacağı ve öleceği görünür; bu daha önce kabul edilenin tersidir. Eğer Maşiah günlerinde ise, Şmuel’in “bu dünya ile Maşiah günleri arasında yalnızca krallıkların boyunduruğu farkı vardır” sözü bunun tersinedir.
Bu mesele hakkında, yukarıda açıklanan biçimiyle ortaya çıkan şüpheler bunlardır. Şimdi onların çözümünü söylemek gerekir.
Birinci ve ikinci şüpheler meselenin kendi olanağına bağlıdır. Yüce Tanrı’nın gücünün sonsuz olduğu ve bilgisinin de sonsuz şeyleri kuşattığı daha önce açıklanmıştı. Şeyler bize doğadan son derece uzak görünse bile, Tanrı açısından hepsi başka bir oran içinde son derece yakındır; onlar arasında fark yoktur. Bu nedenle bilgeliğinin bu büyük mucizenin gerçekleşmesine hükmettiği zamanda, bileşik varlığın parçalarının yeniden ilk durumları gibi birleşmeye hazırlanmış olması uzak değildir. Bunun için herhangi bir canlıdan veya başka bir varlıktan parçaların ayrılması gerekmez.
Fakat bu mucizede o parçaların tam olarak aynı parçalar olmasının zorunlu olmadığı görünür. Çünkü hayatta bile bu parçaların tam olarak aynı kalması, kişinin “aynı kişi” olduğunu doğrulamaz. Öyleyse parçaların yeniden toplanmasında bir fayda yoktur; hele bunların başkalarından ayrılması gerekiyorsa. Aksine, Tanrısal adalet bunlarda şöyle görünür: HaŞem yeni bir yaratılış yaratırsa; bu yaratılış, mizacı ve yapısı bakımından mesela Reuven olacak şekilde var edilirse ve başının tek bir teli bile yere düşmezse; bu yaratılıştan sonra kendi başına duran bu özde, o ruh ve güçleri bedenle birleştiğinde Reuven’in bedenini kullandığı gibi bu bedeni de aynı şekilde kullanır. Ruhun güçleri içinde hatırlama ve hayal gücü de bulunduğundan, bu bedende ilk durumunu hatırlar; sanki bedeni başlangıçta kendilerinden oluşan basit unsurların parçalarıyla birleşmiş gibidir. Çünkü mesela su unsurundan alınan bir ölçünün, unsurun çukur kısmından mı yoksa dışbükey kısmından mı olduğu önemli değildir. Bu kendi başına açıktır. Bu ruh böyle bir bedeni kullandığında, Tanrısal adaletin onda doğrulanması doğru olur.
Nasıl olmasın? Reuven örneğin küçük bedenli olarak, gelişme ruhuyla doğar ve sonra büyür. Bedeninin parçaları bedensel araçlarından gelen besinden oluşmuş olsa da, bedeninin her bir parçasının dışarıdan gelen besinden oluştuğu açıktır. Daha sonra bedenin tamamı tek bir öz olarak kabul edilir. Bu bedenle birleşen ruh, Reuven’in yapısına tamamen uygun olduğunda, bedeninin parçası dış yerlerden gelmiş olsa bile, bu parçalar bu ruhla birleşince bir bakımdan tek öz olurlar. Ruh, canlı varlığın özsel biçimi olduğundan ve ona özünü verdiğinden, bu ruh bedene biçim olur ve ona özünü verir. Ruhun özü değişmediğine göre, onunla birleşen bedenin ona bağlı olması zorunludur; tıpkı besinin, beslenen şeye bağlı olup onun bedeni durumuna gelmesi gibi.
Bu, Bilgelerimizin kabul ettiği şu sözden de görünür: “Gelecekte Doğru kişiler elbiseleriyle kalkacaklardır; bu buğdaydan çıkarılan bir kal va-homer’dir.” Bu sözün amacı şudur: Çıplaklığın açığa çıkması çirkin olduğundan, Tanrı Adam için iyi ve kötüyü bilmesinden sonra “deri giysiler yaptı ve onları giydirdi.” Bu yüzden Doğru kişilerin çıplak kalkması uygun değildir. Bilgeler bu kal va-homer’i buğdaydan aldılar; bununla yüce Tanrı’nın şeyleri en üstün biçimde var edeceğini göstermek istediler. Buğday kendisini zararlardan korumak için kabuğuyla çıktığı gibi, Doğru kişiler de çirkinlikten korunmak için elbiseleriyle kalkarlar.
Fakat bu sözün açıklaması şudur: Elbisede, onun gömüldüğü elbisenin aynı parçalarından oluşması zorunlu değildir; yeter ki onun biçiminde olsun. Sanki kişi kendi elbiseleri içinde uyumuştur. Bu, kişinin bireyselliğine belli bir işaret verdiği gibi, bedende de unsurların parçalarının ondan ayrılan aynı parçalar olması şart değildir; yeter ki aynı oran içinde olsunlar, dediğimiz gibi. Eğer yine de ilk bileşikten ayrılan parçaların aynı parçalar olması gerektiğini söylemek zorunda kalırsak, bunda da bir zarar yoktur. Bu şüphelerin çözümü böyle görünür.
Üçüncü şüphe, mucizenin bazılarında olup bazılarında olmamasının Tanrısal adalet açısından nasıl olanaklı olacağına bağlıdır. Buna, birinci bölümde vadettiğimiz şeyi eklemek uygun olur: Tanrısal adaletin hangi kısımda görüneceğinin açıklanması. Şöyle derim: Ayetin güçlü basit anlamından, dirilişin genel olmayacağından kaçış yoktur. Tanrısal adaletin görünmesinin temel amaçlardan biri olduğu açıklandığına göre, dirilişin tam Doğru kişilerde ve tam kötülerde olacağı görünür. Çünkü Tanrısal adaletin görünmesi bunlarda uygundur: “Bunlar sonsuz hayata; bunlar da utanca ve sonsuz iğrençliğe.”
Orta derecedekilere ve bu büyük, korkunç mucizenin kendileri için yapılacağı dereceye ulaşmamış olanlara gelince, onların payı ruhun ödülündedir. Eğer hayattayken ruhun ödülünden elde edemeyecekleri bir şey olmuşsa, bu onların derecesinin azlığından kaynaklanır. Güvenilir Yargıç, bilgeliğinin terazisinde o maddeye bağlı ödülün ölçüsünü tartar ve ona ruhun ödülünde iki katını ya da katıksız iyiliğinin gerektirdiği şeyi verir. Böylece Tanrısal adalet bu kişilerde iki ödül türünün tartısıyla doğrulanır. Bu yüzden mezmur yazarının “HaŞem’in yargıları gerçekliktir; birlikte adildirler” dediği görünür. Yani maddeye bağlı ödül bazı insanlarda tek başına adil görünmese bile, maddeye bağlı ve ruha ait ödül birlikte adil olur. Biz bunu insana yöneltilen HaŞem’in yargıları hakkında açıklamayı uygun gördük; hukuk hükümlerinin düzeltilmesi hakkında açıklamadık. Çünkü bu hükümler hakkında doğru ve yanlış değil, güzel ve çirkin, uygun ve yerinde veya uygunsuz ve yersiz bu olur.
Buna göre dirilişe hak kazananlar tam doğru kişilerdir. Orta derecedekiler büyük mucizeye uygun olmadıklarından, Tanrısal adalet onların ona hak kazanmamasını gerektirir. Buna göre “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü iki anlamdan biriyle anlaşılır. Ya burada “İsrael’in çoğunluğu” kastedilmiştir; çünkü bizde temel ilke şudur: “Genel ifadelerden kesin hüküm çıkarılmaz; ‘hariç’ denilen yerde bile.” Ya da “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü, bunun onlara miras olarak verilen bir vaat olduğu anlamındadır. Bu Tanrısal Tora’da vaat edilmiştir; önceki Tanrısal Toralarda ise hiç vaat edilmemişti. Eğer hepsi doğru olsaydı buna hak kazanırlardı. Bunu “Halkın hepsi doğrudur; sonsuza kadar yeri miras alacaklar” ayetiyle kanıtladılar. Bu “yer” hayat ülkesidir; başka bir millet için böyle değildir.
Veya şöyle de denebilir: Gelecek Dünya hem diriliş zamanını hem de ölümden sonraki ruha ait ödülü kapsar. Gerçekten de “milletlerin hasidlerinin Gelecek Dünya’da payı vardır” sözlerinden bu görünür; onların diriliş lezzetine hak kazanacakları ise görünmez. Şabat’ın Maorot berakhasının kalıbından da bu görünür. Orada dört zamana işaret vardır: “Bu dünyada Senin gibi yoktur, HaŞem Tanrı’mız; Gelecek Dünya hayatı için Senden başkası yoktur, Kralımız; Maşiah günleri için Senden başkası yoktur, Kurtarıcımız; ölülerin dirilişi için Sana kim benzer, Kurtarıcımız?” Bunların sırayla alındığı düşünülebilir: Önce bu dünya, çünkü önce gelir; sonra ölümden hemen sonraki Gelecek Dünya; sonra dirilişten önce olan Maşiah; sonra da kalkışı ve ardından gelen lezzeti kapsayan ölülerin dirilişi.
Fakat başka sözler ve benzeri ifadeler, “Gelecek Dünya” ile diriliş zamanını kastettiklerini zorunlu kıldığı için, bu adın iki anlamı da kapsadığı görünür. Eğer onun yalnız diriliş zamanını kapsadığı söylenirse, berakha kalıbını şöyle açıklamak gerekir: “Bu dünya” hem hayattaki bu dünyayı hem de ölüm durumundaki bu dünyayı kapsar. “Gelecek Dünya” ise kalkıştan sonraki diriliş zamanının lezzeti demektir. Bu durumda önce zamanın iki ucu düzenlenmiş, sonra orta zamanlar düzenlenmiştir: Maşiah günleri ve kalkış; “ölülerin dirilişi” ile kastedilen de budur.
Her durumda bu adın anlamı nasıl alınırsa alınsın, bu mucizede gözetilen amaç ve faydalar açıklanınca —ki bu, ödül ve cezanın uygun olması için Tanrısal adaletin görünmesi, inancın kazandırılması ve yaratılışın amacıdır— doğru görüş konusunda More Nevukhim’in yazarının itirazına yer kalmadığı açıktır. Doğru görüş, dirilişe hak kazananların ölmeyeceğini ve yeme içmeyeceklerini basit anlamıyla söyleyen görüştür. “Doğru kişiler oturur, taçları başlarında olur” sözü ise “yetkinlik taçları başlarında olur” demektir; Şehina’nın parıltısından haz alırlar. Çünkü Tanrısal adaletin görünmesi için onların bedenleriyle, organlarıyla ve kullanım araçlarıyla bulunmaları zorunludur. Ayrıca yemeseler ve tat alma duyusunu ya da üreme organlarını kullanmasalar bile konuşacak, işitecek, HaŞem’e hizmet edecek ve Tora’yı güçlendireceklerdir; Eliyahu gibi. Bununla başkalarına doğru inancı kazandıracaklardır; dördüncü şüphenin çözümünde de açıklanacağı gibi.
Dördüncü şüphe, dirilişten önceki zamanda herkesin ölüp ölmeyeceğine bağlıdır. Mişna’yı basit anlamıyla alıp “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözünde kastedilenin ölülerin dirilişi olduğunu söylersek, herkesin dirilişten önce ölmesinin zorunlu olduğu düşünülebilir. Şöyle derim: Bu sözü diriliş hakkında basit anlamıyla alsak ve onun kapsayıcı bir giriş olduğunu kabul etsek bile, herkesin önceden ölmesi zorunlu olmaz. Çünkü Gelecek Dünya kalkışı ve kalkıştan sonraki zamanı kapsar. Bu nedenle diriliş sırasında yaşayan kuşak, sürekli bağlılık ve birleşmeye erişemez, duyusal hayatı sürdürür ve sonunda ölürse bile Gelecek Dünya’da pay sahibi olur. Çünkü bu mucizenin faydalarından birinin, başkalarının kalbinde inanç yerleştirmek olduğu daha önce geçmişti. Bu yönden onlar, kendi o nesilleriyle hak kazanacakları şeye hak kazanırlar. Böylece “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü doğrulanır. “Milletlerin hasidlerinin Gelecek Dünya’da payı vardır” sözünün de diriliş zamanındaki o nesil ve ondan sonra gelen nesiller hakkında söylenmiş olması olanaklıdır; kalkışa hak kazanmaları zorunlu olmadan.
Her durumda beşinci şüphenin çözümü çok kolaydır. Peygamberlerin sözlerinde bulunan vaatler, diriliş zamanındaki o nesilde ve ondan sonra gelen nesillerde gerçekleşecektir. Onlar kalkmış olanlardan bilgi ruhu ve HaŞem korkusu bakımından etkileneceklerdir. Duyularının hepsini kullansalar, uzun ömürlü olsalar ve çocuk sahibi olsalar bile bundan bir geçersizlik doğmaz.
Gelenek yoluyla elimizde bulunan öncüllere ve akla dayalı kanaat ile akla uygun değerlendirmedan görünen şeye göre, bu şüphelerin çözümü böyle görünür. Yüce Tanrı bilir; adı övülmüş ve her bereket ile övgünün üstünde yüceltilmiş olsun.
פרק הד' בהתר קצת ספקות הנופלים בו: וזה שכבר ישיגו ספקות עצומות בענין בעצמו ובאופן שהונח תחלה באפשרות הענין בעצמו וזה שכבר קדם לנו בכלל הג' מהמאמר הב' שמה שאפשרות מציאותו בלתי מצוייר אצל השכל לא יכול עליו שם היכולת ולזה לא יפול שם היכולת על המושכלות שסודרם נמנע וכאשר היה זה כן והיה בהפסד האיש המורכב שנעדרו חלקיו הפשוטים אל יסודות' אף אם יתאמת שישובו החלקים שהיו חלק ראובן להתחבר ברצון האל יתברך הנה אין המלט משיהיה בריאה חדשה ולא יתאמת בו היות הוא הוא ולפי שהונח אחד התכליות העצומים בנס הזה להראות בו היושר האלהי לתת הגמול והעונש לאיש ההוא בעצמו ב׳ אם נודה שבהתחבר חלקי המורכב הפשוטים יראה בו היושר האלהי הנה אם היו החלקים ההם קצתם בגבנינות יסוד האש וקצתם במרכז הארץ או במורכבים זולתם עד שהיו קצתם מנויות האריה וקצתם חלק מהנמלה האם יתפרדו הבעלי חיים וישובו חלקי האיש ההוא הזוכה לתחייה הנה זה רחוק הרבה משיצוייר. ג׳ אחר שהונח אחר התכליות העצמיים להראות בו היושר האלהי הנה איך יעבור שיהיה הנס הזה בקצתם ובקצתם לא שכבר הונח כן בפרק הא' מהכלל הזה וזה שהיושר האלהי לא יראה באותו קצת שלא יזכה לנס הזה. ד׳ כבר יסופק אם תהיה התחייה לכל אומתנו כפשט המשנה שאמרה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אם ימותו כלם קודם זמן התחייה וזה שהמאמר כשיקומו ויחיו אחרי מותם ואף אם ימותו אחר התחי' מגונה מאד שכבר יתחייב שימשך הענין כן בהתמדה והנה הכתוב צווח ואומר לפני בא יום י"י הגדול והנורא. וכבר יורה זה שהנס הכולל הזה יהיה בעת אחד לא ימשך כן בהתמדה. הה' לפי שנמצא בנביאים ייעודים לכלל אומתינו עוברים המנהג הטבעי כמו אריכות הימים כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וכמו הייעוד בנבואה באמר' ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון באוהבם הזיונות יראו הנה כבר יסופק אם הייעודים האלה בזמן התחייה או לימות המשיח ואיך שיהיה הוא דבר מתמיה וזה שאם היו הייעודים האלה בעת התחייה כבר יראה שישתמשו בחושיהם ושימותו והיא הפך מה שהונח ואם הוא לימות המשיח הנה מאמר שמואל הוא הפך זה שאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הנה אלו הם הספקות שישיגו העניין הזה כפי מה שהוגה וראוי שנאמר בהתרם אם הא' והב' הנתלים באפשרות העניין בעצמו הנה למה שהתבאר היות יכולת השם יתברך בלתי בעל תכלית וידיעתו ג״כ מקפת עניינים בב״ת וכל אחד מהדברים אצלו אף אם היו רחוקים מהטבע בתכלית המרחק קרובים אצלו בתכלית הקרבה על יחס אחר אין הפרש ביניהם הנה איננו רחוק שבזמן שגזרה חכמתו להיות דנס העצום הזה יהיו חלקי המורכב באופן שיובנו לשוב להתחבר כבראשונה מבלתי שיצטרך פרוד חלקי בא׳ או' זולתו אלא שכבר יראה שלא יתחייב בנס הזה שיהיו החלקים ההם בעצמם וזה שלפי שהוא מבואר שאף בחיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים וכל שכן אם יצטרך להפרדים מבא זולתם אלא שכבר יראה בהם היושר האלהי כי אם בריאה יברא י״י במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל ולא יפול משערת ראשו ארצה שהוא עצם עומד בעצמו מתאחר אל הבריאה הזאת אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון הנה בגוף הזה תזכור מעמדה הראשון כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים שהיה גופו בתחלה מורכב מהם כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל אם תהיה מקערורית היסוד או מנבנינותו וזה מבואר בנפשו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף היה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלהי ואיך לא והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך הנה אם היה שחלקי גפו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופי והוא מבואר בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו ואם הוא בכלל גופי עצם אחר כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה שהוא על תבונת ראובן בשוה אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת הם עצם אחד ממה ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ומתן לו עצמותו הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו ולפי שהנפש לא תשתנה עצמותה הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה יהיה נגרר עמה כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון ושב להיותו גופו וכבר יראה זה ממה שקבלו רז״ל ואמרו עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה. והכוונה במאמר הזה למה שגלות הערוה מגונה שכבר גזר השם באדם בדעתו טוב ורע ויעש להם כותנות עור וילבישם אין ראוי שיעמדו ערומים ולקחו הק״ו מהחטה להורות בו שהשם יתברך ימציא הדברים באופן היותר משובח וכשם שהחטה יוצאת בלבושה לשמירתה מהפגעים כן הצדיקים עומדים בלבושיהם לשמירתם מהגנות אלא שהתבארו המאמר שכאשר אין קפדה בלבוש אם הוא מהחלקים עצמם שנקבר בו ובלבד שיהיה בתבניתו וכאלו הוא ישן במלבושיו שבזה הוראה מה ביחוד האיש כן הגוף אין קפדה בו שיהיו חלקי היסודות אותן חלקים שנפרדו ממנו ובלבד שיהיו באותו יחס עצמו וכמו שאמרנו ואם אין המלט משנאמר משיהיו' החלקים ההם שנפרדו מהמורכב הראשון אין הזיק כזה. הנה יראה בהתר אלו הספקות. ואולם הג' הנתלה במה שהונח היות חנס בקצתם ובקצתם לא איך יעבור זה בהק היושר האלהי הנה ראה שנצרף לו מה שיעדנו בפ׳ הא' והוא באור החלק שתאמת בו הראות היושר האלהי ואומר לפי שאין המלט מפשט הכתוב חמורה שלא תהיה התחייה כוללת והיה שכבר התבאר שאחר התכליות העצמיים בהראות היושר האלהי כבר יראה שתהיה התחייה בצדיקים גמורים וברשעים גמורים וזה שרי בהם הראות היושר האלהי לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמנם הבינוניות ואותם שלא הגיעו למדרגה שעשה הנס הגדול והנורא הזה בעבורם הנה להם בגמול הנפש. ואם היה שלא ישיגו מהגמול הנפשי בחייהם קרה להם זה למעוט מדרגתם. והנה נאמן הדיין לשקול במאזני חכמתו שיעור הגמול הגשמי ההוא שהיה ראה לתת לו פי שנים או כאשר יגזור חסדו הפשוט בגמול הנפשי והנה יצדק היושר האלהי באלה במשקולת שני מיני הגמול לזה יראה שאמר המשורר משפטי י״י אמת צדקו יחדו כלומר שאם היה שהגמול הגשמי לא יצדק בקצת בני אדם הנה יצדקו יחד הגשמי והנפשי והנה ראינו לפרש זה על משפטי י״י המשלו לאדם ולא ראינו לפרשו בהגהת המשפטים כי באלה לא יפול עליו אמת ושקר אלא נאה ומגונה או נכון ונאות או בלתי נכון ונאות והנה לפי זה הזוכים לתחיה הם הצדיקים הגמורים שהבינוניים שאינם ראוים לנס הגדול היה היושר האלהי יתן להם שלא יזכו בו ולפי זה יהיה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אחד מב' עניינים אם שנאמר שירצה בו רוב ישראל למה שהשרש אצלנו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ואם נאמר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כלומר שהוא ירושה להם ייעוד בתורה הזאת ואם היה בתורות האלהיות שעברו לא תיעד לעולם עד שאם היו כולם צדיקים היו זוכין לזה והוכיחו זה מפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ והיא ארץ החיים מה שאין כן בעם אחר ואם שנאמר שהעולם הבא כולל זמן התחיה והגמול הנפשי אחר המות וכבר יראה באמרם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואינו נראה שיזכו לנועם התחיה וכן נראה ממטבע ברכת מאורות של שבת שיש בה הוראה על ד' עתות באמרם אין ערוך לך י״י אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים. וידמה שלוקחו כסדרן תחלה בעולם הזה שהוא הקודם ואחריו העולם הבא שהוא אחר המות מיד ואחריו המשיח שהוא קודם לתחיה ואחריו תחית המתים שהוא כולל הקימ׳ והטעם הנמשך אחריה ולפי שהמאמר האחר וזולתו מהמאמרים יחייבו שהעולם הבא ירצו בו זמן התחיה הנה יראה שהשם הזה יכלול שניהם ואולם אם נאמר שאינו כולל רק זמן התחיה הנה יצטרך לפרש במטבע הברכה שהעולם הזה כולל העולם הזה בחיים ובמות. והעולם הבא ירצו בו נועם זמן המחיה אחרי הקימה וסדרו ראשונה שתי קצות הזמן ואחר סדרו האמצעיים והם ימות המשיח והקימה והוא אשר רצו בתחיית המתים והנה איך שיהיה מפי השם הזה כאשר נתבאר בתכלית הנרצה בנס הוה ותועלותיו והוא הראות היושר האלה להיות הגמול והעונש מתיחס והקנאת האמונה והתכלית אשר בבריאה הוא מבואר שאין מקום לתפיסת הרב המורה בדעת הנכון האומר שהזוכים לתחיה לא ימותו ולא יאכלו כפשט אלא המאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם רוצה לומר ועטרות שלמותן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה וזה שכבר היה מן ההכרח להיות בגופן ובאיבריהם ובכלי שמושן למען הראות היושר האלהי ועוד שאם היה שלא יאכלו ולא ישתמשו בחוש הטעם ובאיברי התולדה הנה ידברו וישמעו ויעבדו את ה׳ ויחזיקו בתורה בענין כאליהו ויעוד שאם זה יקנו האמונה הנכונה לזולתם כמו שיתבאר עוד בהתר הספק הד'. ואמנם הד׳ הנתלה בזמן שקודם התחיה אם ימותו כולם וזה שאם נקח המשנה כפשטה לומר מכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הנרצה בו תחית המתים כבר יחשב שהיה מן ההכרח שימותו כלם קודם התחייה ואומר שאף כשנקח המאמר כפשוטו בתחיה ושתהיה הקדמה כוללת הנה לא יתחייב מות כלם קודם לכן. וזה שהעולם הבא יכלול הקימה וזמן שאחרי הקימה לזה הדו׳ אשר בע׳ הקימה אם היה שלא יזכו לדבקות וההתאחדות והיה שישתמשו בחושיהם וימותו הנה יהיה להם חלק לעולם הבא למה שכבר קדם שמתועלת הנס הזה להקטין אמונה בלב זולתם אשר מהצד ההוא יזכו למה שהיו זוכין בו עם דנם ההוא ויתאמת אם כן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ויסבול שהמאמר המחייב לחסידי אומות העולם שיש לחם חלק לעולם הבא נאמר על הדור ההוא שבזמן התחיה והדורות הנמשכין אחרי כן מבלתי שיתחייב שיזכו לקימה ואיך שיהיה חתר הספק החמישי ממה שיקל מאד והוא שהייעודים הנמצאים בדברי הנביאים יתקיימו בדור ההוא שממן התחיה ובדורות הנמשכין שהם יושפעו מהקמים מרוח דעת ויראת י״י ואם היה שישתמשו בחושיהן כלם ויאריכו ימים ויולידו מבלתי שיקרה מזה בטל זהו מה שיראה בהתר אלו הספקות לפי ההקדמות שבידנו מהקבלה וממה שיראה מהסברא ומשקול הדעת והאל יתברך יודע ישתבח שמו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
Dördüncü Bölüm: Bu Konuda Ortaya Çıkan Bazı Şüphelerin Çözümü Bu konuda hem meselenin kendisine hem de onun varsayılış biçimine dair büyük şüpheler ortaya çıkar. İlk şüphe, meselenin kendi olanağı hakkındadır. Daha önce ikinci incelemenin üçüncü genel bölümünde, akıl tarafından varlığı düşünülemeyen bir şey hakkında güç adının geçerli olamayacağı açıklanmıştı. Bu yüzden kendi içinde çelişkili kavramlar hakkında güç adı uygulanmaz. Böyle olduğuna göre, bileşik insanın bozulması sırasında basit parçaları unsurlarına döndüğünde, Reuven’in parçası olan bu parçaların yüce Tanrı’nın iradesiyle yeniden birleşeceği doğrulansa bile, bunun yeni bir yaratılış olmasından kaçış yoktur; onun “aynı kişi” olduğu doğrulanmaz. Oysa bu mucizede konulan büyük amaçlardan biri, Tanrısal adaleti göstermek ve ödül ile cezayı o kişinin kendisine vermektir. İkinci şüphe şudur: Bileşiğin basit parçaları birleştiğinde Tanrısal adaletin bunda görüneceğini kabul etsek bile, bu parçaların bir kısmı ateş unsurunun üst bölgesinde, bir kısmı yerin merkezinde veya başka bileşiklerde bulunursa; hatta bazısı aslanın organlarından, bazısı karıncanın parçası olursa, canlılar ayrışacak ve dirilişe hak kazanan o kişinin parçaları geri mi dönecektir? Bu düşünülmekten çok uzaktır. Üçüncü şüphe şudur: Bu mucizedeki temel amaçlardan birinin Tanrısal adaleti göstermek olduğu kabul edildiğine göre, bu mucizenin bazılarında gerçekleşip bazılarında gerçekleşmemesi nasıl olanaklı olur? Gerçekten de bu genel bölümün birinci bölümünde böyle kabul edilmişti. Çünkü bu mucizeye hak kazanmayan kısımda Tanrısal adalet görünmez. Dördüncü şüphe şudur: Mişna’nın basit anlamında söylediği gibi “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” ifadesi gereği diriliş bütün milletimiz için olacaksa, hepsi diriliş zamanından önce ölecek midir? Çünkü onların ölümlerinden sonra kalkıp yaşamaları anlamı böyle görünür. Dirilişten sonra ölseler bile bu çok uygunsuz görünür; çünkü bu durumda bu sürecin sürekli devam etmesi gerekir. Oysa ayet açıkça “HaŞem’in büyük ve korkunç günü gelmeden önce” demektedir. Bu da bu kapsayıcı mucizenin tek bir zamanda gerçekleşeceğine, sürekli böyle devam etmeyeceğine işaret eder. Beşinci şüphe şudur: Peygamberlerde milletimizin bütünü için doğal düzeni aşan vaatler bulunur. Uzun ömür vaadi böyledir: “Yüz yaşında ölen çocuk sayılacak; yüz yaşında günahkar ise lanetli sayılacaktır.” Peygamberlik vaadi de böyledir: “Oğullarınız ve kızlarınız peygamberlik edecek; yaşlılarınız rüyalar görecek; gençleriniz görümler görecek.” Bu vaatlerin diriliş zamanında mı yoksa Maşiah günlerinde mi olduğu şüpheli olabilir. Her iki durumda da mesele hayret vericidir. Eğer bu vaatler diriliş zamanında ise, dirilenlerin duyularını kullanacağı ve öleceği görünür; bu daha önce kabul edilenin tersidir. Eğer Maşiah günlerinde ise, Şmuel’in “bu dünya ile Maşiah günleri arasında yalnızca krallıkların boyunduruğu farkı vardır” sözü bunun tersinedir. Bu mesele hakkında, yukarıda açıklanan biçimiyle ortaya çıkan şüpheler bunlardır. Şimdi onların çözümünü söylemek gerekir. Birinci ve ikinci şüpheler meselenin kendi olanağına bağlıdır. Yüce Tanrı’nın gücünün sonsuz olduğu ve bilgisinin de sonsuz şeyleri kuşattığı daha önce açıklanmıştı. Şeyler bize doğadan son derece uzak görünse bile, Tanrı açısından hepsi başka bir oran içinde son derece yakındır; onlar arasında fark yoktur. Bu nedenle bilgeliğinin bu büyük mucizenin gerçekleşmesine hükmettiği zamanda, bileşik varlığın parçalarının yeniden ilk durumları gibi birleşmeye hazırlanmış olması uzak değildir. Bunun için herhangi bir canlıdan veya başka bir varlıktan parçaların ayrılması gerekmez. Fakat bu mucizede o parçaların tam olarak aynı parçalar olmasının zorunlu olmadığı görünür. Çünkü hayatta bile bu parçaların tam olarak aynı kalması, kişinin “aynı kişi” olduğunu doğrulamaz. Öyleyse parçaların yeniden toplanmasında bir fayda yoktur; hele bunların başkalarından ayrılması gerekiyorsa. Aksine, Tanrısal adalet bunlarda şöyle görünür: HaŞem yeni bir yaratılış yaratırsa; bu yaratılış, mizacı ve yapısı bakımından mesela Reuven olacak şekilde var edilirse ve başının tek bir teli bile yere düşmezse; bu yaratılıştan sonra kendi başına duran bu özde, o ruh ve güçleri bedenle birleştiğinde Reuven’in bedenini kullandığı gibi bu bedeni de aynı şekilde kullanır. Ruhun güçleri içinde hatırlama ve hayal gücü de bulunduğundan, bu bedende ilk durumunu hatırlar; sanki bedeni başlangıçta kendilerinden oluşan basit unsurların parçalarıyla birleşmiş gibidir. Çünkü mesela su unsurundan alınan bir ölçünün, unsurun çukur kısmından mı yoksa dışbükey kısmından mı olduğu önemli değildir. Bu kendi başına açıktır. Bu ruh böyle bir bedeni kullandığında, Tanrısal adaletin onda doğrulanması doğru olur. Nasıl olmasın? Reuven örneğin küçük bedenli olarak, gelişme ruhuyla doğar ve sonra büyür. Bedeninin parçaları bedensel araçlarından gelen besinden oluşmuş olsa da, bedeninin her bir parçasının dışarıdan gelen besinden oluştuğu açıktır. Daha sonra bedenin tamamı tek bir öz olarak kabul edilir. Bu bedenle birleşen ruh, Reuven’in yapısına tamamen uygun olduğunda, bedeninin parçası dış yerlerden gelmiş olsa bile, bu parçalar bu ruhla birleşince bir bakımdan tek öz olurlar. Ruh, canlı varlığın özsel biçimi olduğundan ve ona özünü verdiğinden, bu ruh bedene biçim olur ve ona özünü verir. Ruhun özü değişmediğine göre, onunla birleşen bedenin ona bağlı olması zorunludur; tıpkı besinin, beslenen şeye bağlı olup onun bedeni durumuna gelmesi gibi. Bu, Bilgelerimizin kabul ettiği şu sözden de görünür: “Gelecekte Doğru kişiler elbiseleriyle kalkacaklardır; bu buğdaydan çıkarılan bir kal va-homer’dir.” Bu sözün amacı şudur: Çıplaklığın açığa çıkması çirkin olduğundan, Tanrı Adam için iyi ve kötüyü bilmesinden sonra “deri giysiler yaptı ve onları giydirdi.” Bu yüzden Doğru kişilerin çıplak kalkması uygun değildir. Bilgeler bu kal va-homer’i buğdaydan aldılar; bununla yüce Tanrı’nın şeyleri en üstün biçimde var edeceğini göstermek istediler. Buğday kendisini zararlardan korumak için kabuğuyla çıktığı gibi, Doğru kişiler de çirkinlikten korunmak için elbiseleriyle kalkarlar. Fakat bu sözün açıklaması şudur: Elbisede, onun gömüldüğü elbisenin aynı parçalarından oluşması zorunlu değildir; yeter ki onun biçiminde olsun. Sanki kişi kendi elbiseleri içinde uyumuştur. Bu, kişinin bireyselliğine belli bir işaret verdiği gibi, bedende de unsurların parçalarının ondan ayrılan aynı parçalar olması şart değildir; yeter ki aynı oran içinde olsunlar, dediğimiz gibi. Eğer yine de ilk bileşikten ayrılan parçaların aynı parçalar olması gerektiğini söylemek zorunda kalırsak, bunda da bir zarar yoktur. Bu şüphelerin çözümü böyle görünür. Üçüncü şüphe, mucizenin bazılarında olup bazılarında olmamasının Tanrısal adalet açısından nasıl olanaklı olacağına bağlıdır. Buna, birinci bölümde vadettiğimiz şeyi eklemek uygun olur: Tanrısal adaletin hangi kısımda görüneceğinin açıklanması. Şöyle derim: Ayetin güçlü basit anlamından, dirilişin genel olmayacağından kaçış yoktur. Tanrısal adaletin görünmesinin temel amaçlardan biri olduğu açıklandığına göre, dirilişin tam Doğru kişilerde ve tam kötülerde olacağı görünür. Çünkü Tanrısal adaletin görünmesi bunlarda uygundur: “Bunlar sonsuz hayata; bunlar da utanca ve sonsuz iğrençliğe.” Orta derecedekilere ve bu büyük, korkunç mucizenin kendileri için yapılacağı dereceye ulaşmamış olanlara gelince, onların payı ruhun ödülündedir. Eğer hayattayken ruhun ödülünden elde edemeyecekleri bir şey olmuşsa, bu onların derecesinin azlığından kaynaklanır. Güvenilir Yargıç, bilgeliğinin terazisinde o maddeye bağlı ödülün ölçüsünü tartar ve ona ruhun ödülünde iki katını ya da katıksız iyiliğinin gerektirdiği şeyi verir. Böylece Tanrısal adalet bu kişilerde iki ödül türünün tartısıyla doğrulanır. Bu yüzden mezmur yazarının “HaŞem’in yargıları gerçekliktir; birlikte adildirler” dediği görünür. Yani maddeye bağlı ödül bazı insanlarda tek başına adil görünmese bile, maddeye bağlı ve ruha ait ödül birlikte adil olur. Biz bunu insana yöneltilen HaŞem’in yargıları hakkında açıklamayı uygun gördük; hukuk hükümlerinin düzeltilmesi hakkında açıklamadık. Çünkü bu hükümler hakkında doğru ve yanlış değil, güzel ve çirkin, uygun ve yerinde veya uygunsuz ve yersiz bu olur. Buna göre dirilişe hak kazananlar tam doğru kişilerdir. Orta derecedekiler büyük mucizeye uygun olmadıklarından, Tanrısal adalet onların ona hak kazanmamasını gerektirir. Buna göre “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü iki anlamdan biriyle anlaşılır. Ya burada “İsrael’in çoğunluğu” kastedilmiştir; çünkü bizde temel ilke şudur: “Genel ifadelerden kesin hüküm çıkarılmaz; ‘hariç’ denilen yerde bile.” Ya da “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü, bunun onlara miras olarak verilen bir vaat olduğu anlamındadır. Bu Tanrısal Tora’da vaat edilmiştir; önceki Tanrısal Toralarda ise hiç vaat edilmemişti. Eğer hepsi doğru olsaydı buna hak kazanırlardı. Bunu “Halkın hepsi doğrudur; sonsuza kadar yeri miras alacaklar” ayetiyle kanıtladılar. Bu “yer” hayat ülkesidir; başka bir millet için böyle değildir. Veya şöyle de denebilir: Gelecek Dünya hem diriliş zamanını hem de ölümden sonraki ruha ait ödülü kapsar. Gerçekten de “milletlerin hasidlerinin Gelecek Dünya’da payı vardır” sözlerinden bu görünür; onların diriliş lezzetine hak kazanacakları ise görünmez. Şabat’ın Maorot berakhasının kalıbından da bu görünür. Orada dört zamana işaret vardır: “Bu dünyada Senin gibi yoktur, HaŞem Tanrı’mız; Gelecek Dünya hayatı için Senden başkası yoktur, Kralımız; Maşiah günleri için Senden başkası yoktur, Kurtarıcımız; ölülerin dirilişi için Sana kim benzer, Kurtarıcımız?” Bunların sırayla alındığı düşünülebilir: Önce bu dünya, çünkü önce gelir; sonra ölümden hemen sonraki Gelecek Dünya; sonra dirilişten önce olan Maşiah; sonra da kalkışı ve ardından gelen lezzeti kapsayan ölülerin dirilişi. Fakat başka sözler ve benzeri ifadeler, “Gelecek Dünya” ile diriliş zamanını kastettiklerini zorunlu kıldığı için, bu adın iki anlamı da kapsadığı görünür. Eğer onun yalnız diriliş zamanını kapsadığı söylenirse, berakha kalıbını şöyle açıklamak gerekir: “Bu dünya” hem hayattaki bu dünyayı hem de ölüm durumundaki bu dünyayı kapsar. “Gelecek Dünya” ise kalkıştan sonraki diriliş zamanının lezzeti demektir. Bu durumda önce zamanın iki ucu düzenlenmiş, sonra orta zamanlar düzenlenmiştir: Maşiah günleri ve kalkış; “ölülerin dirilişi” ile kastedilen de budur. Her durumda bu adın anlamı nasıl alınırsa alınsın, bu mucizede gözetilen amaç ve faydalar açıklanınca —ki bu, ödül ve cezanın uygun olması için Tanrısal adaletin görünmesi, inancın kazandırılması ve yaratılışın amacıdır— doğru görüş konusunda More Nevukhim’in yazarının itirazına yer kalmadığı açıktır. Doğru görüş, dirilişe hak kazananların ölmeyeceğini ve yeme içmeyeceklerini basit anlamıyla söyleyen görüştür. “Doğru kişiler oturur, taçları başlarında olur” sözü ise “yetkinlik taçları başlarında olur” demektir; Şehina’nın parıltısından haz alırlar. Çünkü Tanrısal adaletin görünmesi için onların bedenleriyle, organlarıyla ve kullanım araçlarıyla bulunmaları zorunludur. Ayrıca yemeseler ve tat alma duyusunu ya da üreme organlarını kullanmasalar bile konuşacak, işitecek, HaŞem’e hizmet edecek ve Tora’yı güçlendireceklerdir; Eliyahu gibi. Bununla başkalarına doğru inancı kazandıracaklardır; dördüncü şüphenin çözümünde de açıklanacağı gibi. Dördüncü şüphe, dirilişten önceki zamanda herkesin ölüp ölmeyeceğine bağlıdır. Mişna’yı basit anlamıyla alıp “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözünde kastedilenin ölülerin dirilişi olduğunu söylersek, herkesin dirilişten önce ölmesinin zorunlu olduğu düşünülebilir. Şöyle derim: Bu sözü diriliş hakkında basit anlamıyla alsak ve onun kapsayıcı bir giriş olduğunu kabul etsek bile, herkesin önceden ölmesi zorunlu olmaz. Çünkü Gelecek Dünya kalkışı ve kalkıştan sonraki zamanı kapsar. Bu nedenle diriliş sırasında yaşayan kuşak, sürekli bağlılık ve birleşmeye erişemez, duyusal hayatı sürdürür ve sonunda ölürse bile Gelecek Dünya’da pay sahibi olur. Çünkü bu mucizenin faydalarından birinin, başkalarının kalbinde inanç yerleştirmek olduğu daha önce geçmişti. Bu yönden onlar, kendi o nesilleriyle hak kazanacakları şeye hak kazanırlar. Böylece “bütün İsrael’in Gelecek Dünya’da payı vardır” sözü doğrulanır. “Milletlerin hasidlerinin Gelecek Dünya’da payı vardır” sözünün de diriliş zamanındaki o nesil ve ondan sonra gelen nesiller hakkında söylenmiş olması olanaklıdır; kalkışa hak kazanmaları zorunlu olmadan. Her durumda beşinci şüphenin çözümü çok kolaydır. Peygamberlerin sözlerinde bulunan vaatler, diriliş zamanındaki o nesilde ve ondan sonra gelen nesillerde gerçekleşecektir. Onlar kalkmış olanlardan bilgi ruhu ve HaŞem korkusu bakımından etkileneceklerdir. Duyularının hepsini kullansalar, uzun ömürlü olsalar ve çocuk sahibi olsalar bile bundan bir geçersizlik doğmaz. Gelenek yoluyla elimizde bulunan öncüllere ve akla dayalı kanaat ile akla uygun değerlendirmedan görünen şeye göre, bu şüphelerin çözümü böyle görünür. Yüce Tanrı bilir; adı övülmüş ve her bereket ile övgünün üstünde yüceltilmiş olsun.