המאמר השלישי, חלק א', הכלל הראשון 1

הפרק א נזכור בו טענות מאמיני ההקדמות: מה שמצאנו מהם בספרי הטבע ומה שאחרי שהם יתחזקו בדעת הזה. אם מפאת הזמן. אם מפאת התנוע אם מפאת הגר׳ השמימי אם מפאת החומר הראשון. אם מפאת הפועל. אמנם מפאת הזמן הם יעשו בזה שלשה טענות. הראשונה זה עניינה אם הזמן. נצחי הנה שם בהכרח מתנועע נצחי אבל הזמן נצחי מחוייב בהכרה שיהיה שם מתנועע נצחי והנה חיוב הנמשך מבואר בעצמו למה שהזמן מקרה דבק לתנועה ולא תצוייר תנועה בזולת מתנועע. ואמנם הקודם יתבאר גם כן. אם היה הזמן הוה היה בהכרה הוה קודם הוויו והוא שקר מבואר. ואולם איך יתחייב זה הנה כפי מה שאוסר אם היה הזמן נעדר קודם שיהיה נמצא. ואמר כי קודם הוא מהבדלו הזמן הנה היה הזמן נמצא ונעדר יחד וכן התבאר שאי אפשר בו שיפסד בדרך הזה בעצמו ואם איננו הווה ולא נפסד הנה היא בהכרה נצחי. והנה חזק הפלוסוף זאת הטענה כשאמר שהיא גזרה מוסכמה שכל הוה הוה בזמן. והב' אם היה הזמן הזה יתחייב שיהיה שם עתה אין לפניו זמן והוא שקר. והנה שקרות זה יתבאר מאשר העתה יחלוק הקודם והמתאחר והקודם והמתאחר הם מהבדלי הזמן. ואולם איך יחוייב בעת שיחלוק הקודם והמתאחר לפי שכבר ידמה שיהיה הענין בעתה בענין בנקדה אשר תחלוק הקו. וזה שהנקודה ממנה בפעל כנקודה אשר בתכלית הקו וממנה בכח לבד והיא הנקודה אשר תחלוק הקו. והנקודה שזה דרכה היא התחלה ותכלית אחד. אבל העתה למה שלא ימצא בפעל לפי שהזמן עצמו בלתי נמצא בפעל וכ״ש בעתה. ועוד שאם היה נמצא בפעל יהיה נמצא בזמן המתחלק ולזה הוא מבואר היותו בכח ולזה יתחייב שיהיה העתה הראשון יחלוק הקודם והמתאחר. וכבר היה ראשון זה חלוף. הג' זה עניינה אם היה העולם הווה יחוייב שיהיה מציאותו בכח קודם למציאותו בפעל בזמן למה שהכח והפעל סותרים וא״א שימצאו בזמן אחד מצד א' ואם היה הזמן קודם הנה שם תנועה ומתנועע קדום שאם היה מחודש יתחייב גם כן מציאות הכח קודם בזמן וזה לבלתי תכלית. ולזה חייבו מפאת הזמן היות שם מתנועע נצחי. ואולם מפאת התנועה הם יעשו בזה שני טענות הא' סדורה כך. לפי שהתבאר בטבעיות שתנועת ההעתק היא הקודמת שבתנועות והוא מחוייב בהכרה שתכלה אל מתנועע ראשון מפאת עצמו הנה אם הונח העולם הוה יחוייב שיהיה שם מתנועע תנועת אליו יתברך תעלה הוייתו. וכן יחוייב זה במתנועע ההוא אם היה הווה ולפי שאי אפשר שילך זה לבלתי תכלית יחויייב שיכלה זה אל מתנועע ראשון בלתי הווה. הב' סדורה כך אם א״א בתנועה שתהי׳ מחודשת במוחלט יחוייב אם כן שיהיה שם מתנועע נצחי אבל אי אפשר בו שתהיה מחודשת במוחלט יחוייב אם כן שיהיה שם מתנועע נצחי. והנה חיוב הנמשך מבואר בעצמו. ואולם הקודם אופן באורו כך. אם הנחנו תנועה מחודשת במוחלט ראשונה לא ימלט המתנועע בה משיהיה הווה או בלתי הווה. ואם היא הווה הנה התנועה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה כי כבר תקדם לה תנועת ההויה. ואם הנחנו תנועת ההויה ראשונה הנה יחוייב כה ג"כ שתהי' בלתי ראשונה. וזה אם מצד הפוע' אם מצד המתפע׳ אולם מצד הפועל לפי שכבר יחשב שכל הווה יחריב שיקדם לו שינוי הנה א"כ תנועת ההורי׳ שהונחה ראשונה בלתי ראשונה ואם הנחנו השינוי ההוא הראשון הנה יחוייב שקדם לו אפשרות חדוש כי הכח קודם לפועל בכל הדברים המתחדשים ואפשרות חדוש השינוי גם כן שינוי נמשך לשיני וזה לאין תכלית והוא מבואר מזה גם כן שהחייוב אשר מצד המתפעל היא שוה איך שהונח המתנועע ראשון ור״ל הווה או בלתי הווה. ולזה חייבו מפאת התנועה היות שם מתנועע נצחי. ואולם מפאת הגרם השמימיי הם יעשו בזה ב׳ טענות. הא׳ סדורה כך. כל הווה הוא הווה מהפכו ונפסד אל הפכו ויתחייב לפי זה שמה שאין לו הפך אינו הווה ולא נפסד. ולפי שהתבאר בטבעיית שהגרם השמימיי אין הפך לו יתחייב בו שלא יהיה הווה ולא נפסד. הב' סדורה כך כל הווה נפסד יתחייב אם כן בגרם השמימיי שאי אפשר בו שיהיה נפסד שהוא בלת הווה והנה שהגרם השמימיי אפשר בו שיפסד הוא דבר כבר התבאר בספר שמים ועולם למה שאין לו סבת ההפסד. ואולם הקודם ר״ל הוות כל הווה נפסד באר זה ארסטו בטענות והרבה דברים אמר אם ימצא לדבר הא' בעינו כח על דברים מתנגדים הנה ראוי שיהיו הכחות מוגבלים וזמני פעולות הם מוגבלים ולזה אי אפשר שימצאו בדבר אחד בעינו כהות מתנגדים בלתי מוגבלים עד שימצא בה המצואות בב״ת וכח ההעדר בב״ת וזה שאם היה אפשר זה לא ימלט מאחד מג' אם שלא נציע פעולה אחת מב' הכחות נמצא בעת מן העתים והוא שקר במציאות והעדר אחר שאין ביניהם אמצעית או שנציע שפעולת שני הכחות יחד בכל הזמן וזה גם כן שקר או שנציע שפעולה אחת מב׳ הכחות היא נמצאת תמיד ופעולה האחרת נעדרת תמיד אחר שהונחו הכחות בלתי מגבלות וזה החלק יחשב בו היותו אפשרי ואיננו כן שאם נניח שהגרם השמימיי בו כח תמיד שימצא ושייעדר ונניח פעולת כח המציאות נמצאת תמיד ופעלת כח ההעדר בלתי נמצאת בעת מן העתים הנה לא ימלט פעולות כח ההעדר אם ההעדר שיהיה אפשרי צאתו אל הפעל או מחוייב או נמנע לבטל שיהיה מחריב או נמנע כי שניהם סותרים האפשר בו. ולזה מחריב שנניח שמציאותה וצאתה אל הפעל אפשר ואם נניח האפשרות שלא יצא אל הפעל יהיה כזב אפשר אבל כשנניחהו בפעל יתחייב ממנו שקר והוא שתהיינה שתי הפעולות המקבילות יחד רוצה לומר שיהיה הדבר ההוא בעצמו תמידי המציאות וההעדר אם כן אין בתמידי המציאות כח ההעדר כלל. ולזה יחריב אצלם שא״א בדבר התמיד המציאות במה שעבר שיהיה נפסד לעתיד. ובזה הדרך בעצמו יתבאר שאי אפשר בהווה שישאר נצחי. ועוד כי למה שזמן מציאות העולם בלתי בעל תכלית וכן זמן העדרו בלתי בעל תכלית חוייב אצלם שיהיה נמצא ונעדר יחד וזה שאם הנחנו זמן החולף בלתי בעל תכלית נעדר והזמן העתיד בב״ת נמצא יהיה בב״ת חלק לבב״ת והוא בטל. ולזה יחריב אצלו שיהיה כל אחד מזמנים ב״ת ומוגבל. ועוד שכבר יחשב שהאמצע בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד יצדק עליו שלילת ב׳ הקצוות והוא לא נמצא תמיד ולא נעדר תמיד ומה שהוא בזה התאר הוא הווה ונפסד אשר הוא סותר כלאחד מהקצוות ועוד שהדבר הבלתי הווה והבלתי נפסד אי אפשר שיהיה מציאיתם במקרה כי אם מצד טבעם. וזה כי להתחלף טבעי הדברים יקבל קצתם ההורה וההפסד וקצתם לא. ולזה אם היה הנה טבע מקבל ההויה וההפסד אשר א״א שימצא נצחי אלא א״כ היה אפשרי שיעתק טבע האפשר אל ההכרחי, ועוד שכבר יראה בחפוש באישי הנמצאים שכל הויה נפסד וכל נפסד הווה. ולזה חוייב אצלו בגרם השמימיי שהוא אצלו בלתי נפסד שהוא בלתי הווה. ואולם מפאת החמר הם יעשו בזה שני טענות. ה״א סדורה כך. החמר הראשון איננו הווה ולא נפסד וזה שאם היה הווה היה לו נושא יתהווה ממנו. ולפי שמציאותו בכח שיהיה הוא הנושא בעצמו או שיהיה בפעל וזה שלא יצוייר נושא אם לא יהיה בפעל וכאשר התבאר שאיננו הויה והצטרף אל זה הקדמה ידועה בה והיא שהוא נמנע בחמר הראשון שימצא רק מצורה יחריב אצלם שיהיה העולם קדום. והב׳ סדורה כך אם לא יהיה החמר הראשון קדום והיה העולם בכללו הווה במוחלט יתחייב שיתהוה מלא דבר היא שקר כי התהוות גשם מלא דבר שקר גם שיתחייב לזאת ההנחה שיהיה שם דקות. וכן התחוות הגשם מחומר רק מצורה הוא נמנע בעצמו למה שהחמר אי אפשר שימצא רק מצור ולזה חייבו שיהיה הגשם בלתי הווה. ואולם מפאת הפועל הם יעשו בזה ב׳ טענות הא׳ בהם יראו שהפועל בכח כאשר שב פעל בפעל יחריב שיהיה שם שינוי וכ׳׳ש אם היה בכח זמן בב״ת כאשר יחריב אם נניח העולם הווה והוא נמנע שייוחס לו יתביך שינוי. והב׳ מצד הצירוף לפועל שכבר התחדש לו צורות עם הפועל המתחדש והוא גם כן נמנע בהקו יתברך עם שהוא מן הפלא מה הביאו לפעול בעת זולת עת. והג׳ שאחר היות השי׳ נמוס הנמצאים וסדורם הסודם שאין ראוי שיהיה בזולת הנמצאות כי המושכל אשר אין לו נושא חוץ לנפש יחשב שיהיה כוזב. וכ״ש אם השם מניע מיוחד לאחד מהגלגלים כשיהיה לו פעם קשר עמו ופעם לא ועוד חזק ארסטו ידיעתו בדברים הקודמים ששמו השמים משכן לשם יתברך לנצחיותם. אלו הם הטענות שקיימו בהם דעתם כת מאמיני הקדמות. והוא מה שכיווננו בזה הפרק והתהלה לאל יתברך אמן:

Birinci Bölüm: Evrenin Başlangıçsız Olduğunu Savunanların Kanıtları Doğa kitaplarında ve ondan sonra gelen eserlerde bulduğumuz kadarıyla, onlar bu görüşü birkaç yönden güçlendirirler: zaman yönünden, hareket yönünden, göksel cisim yönünden, ilk madde yönünden ve etken yönünden. Zaman yönünden üç kanıt getirirler. Birinci kanıtın anlamı şudur: Eğer zaman başlangıçsız ise, zorunlu olarak başlangıçsız bir hareketli vardır. Zaman başlangıçsız olduğuna göre, zorunlu olarak başlangıçsız bir hareketli bulunmalıdır. Sonucun zorunluluğu kendiliğinden açıktır; çünkü zaman harekete bağlı özsel olmayan bir niteliktir ve hareket eden bir şey olmadan hareket düşünülemez. Önermenin kendisi de şöyle açıklanır: Eğer zaman meydana gelmiş olsaydı, meydana gelmesinden önce de meydana gelmiş olması gerekirdi; bu ise açıkça yanlıştır. Çünkü “önce”, zamanın ayrımlarındandır. Böyle olunca zaman aynı anda hem var hem yok olurdu. Aynı yolla zamanın yok olmasının da olanaksızlığı açıklanır. Eğer o meydana gelmemiş ve yok olmuyorsa, zorunlu olarak başlangıçsızdır. Filozof bu kanıtı şu kabul edilmiş hükümle güçlendirmiştir: Meydana gelen her şey zaman içinde meydana gelir. İkinci kanıt şudur: Eğer zaman meydana gelmiş olsaydı, kendisinden önce zaman bulunmayan bir “şimdi” bulunması gerekirdi. Bu yanlıştır. Çünkü “şimdi”, önce ve sonrayı ayırır; önce ve sonra ise zamanın ayrımlarıdır. “Şimdi”nin önce ve sonrayı nasıl ayırdığına gelince: Bu, çizgiyi bölen noktanın durumu gibidir. Noktanın bir kısmı edimsel durumdadır; çizginin ucundaki nokta gibi. Bir kısmı ise yalnızca gizil durumdadır; çizgiyi bölen nokta gibi. Böyle bir nokta hem başlangıç hem sondur. Fakat “şimdi” edimsel olarak bulunmaz; çünkü zamanın kendisi edimsel olarak bulunmaz, “şimdi” ise bundan daha da böyledir. Ayrıca edimsel olarak bulunsaydı, bölünebilir zaman içinde bulunurdu. Bu yüzden onun gizil durumda olduğu açıktır. Buna göre ilk “şimdi”nin önce ve sonrayı ayırması gerekirdi. Oysa onun ilk olduğu varsayılmıştı; bu çelişkidir. Üçüncü kanıtın anlamı şudur: Eğer evren meydana gelmiş olsaydı, onun eylemi varlığından önce, zaman içinde gizil durumdaki varlığı bulunmak zorunda olurdu. Çünkü güç ve eylem birbirine zıttır ve aynı bakımdan aynı zamanda bulunmaları olanaklı değildir. Eğer zaman önceyse, orada başlangıçsız bir hareket ve başlangıçsız bir hareketli vardır. Eğer bu hareketli meydana gelmişse, yine gizil durumdaki varlığın zaman bakımından önce gelmesi gerekir; bu sonsuza kadar gider. Bu yüzden zaman yönünden başlangıçsız bir hareketli bulunduğunu zorunlu saydılar. Hareket yönünden iki kanıt getirirler. Birinci kanıtın düzeni şöyledir: Doğa biliminde yer değiştirme hareketinin hareketler arasında önce olduğu açıklanmıştır. Bu hareketin, kendisi bakımından ilk olan bir hareketliye varması zorunludur. Eğer evren meydana gelmiş kabul edilirse, orada varlığı o harekete önce gelen bir hareketli bulunması gerekir. Eğer o hareketli de meydana gelmişse, onun hakkında da aynı şey zorunlu olur. Bu sonsuza kadar gidemeyeceğine göre, iş meydana gelmemiş ilk bir hareketliye varmak zorundadır. İkinci kanıtın düzeni şöyledir: Eğer hareketin salt anlamda sonradan meydana gelmesi olanaksızsa, zorunlu olarak başlangıçsız bir hareketli vardır. Hareketin salt anlamda sonradan meydana gelmesi olanaksızdır. Öyleyse zorunlu olarak başlangıçsız bir hareketli vardır. Sonucun zorunluluğu kendiliğinden açıktır. Önermenin açıklaması şöyledir: Salt anlamda ilk ve sonradan meydana gelmiş bir hareket varsayarsak, o hareketle hareket eden şey ya meydana gelmiştir ya da meydana gelmemiştir. Eğer meydana gelmişse, ilk kabul edilen hareket ilk değildir; çünkü ondan önce meydana geliş hareketi gelmiştir. Eğer meydana geliş hareketini ilk varsayarsak, onun da ilk olmaması gerekir. Bu hem etken yönünden hem etkilenen yönünden böyledir. Etki eden yönünden böyledir; çünkü meydana gelen her şeyden önce bir değişimin gelmesi gerektiği düşünülür. Öyleyse ilk kabul edilen meydana geliş hareketi ilk değildir. Eğer o değişimi ilk varsayarsak, ondan önce de yenilenmenin olanağının gelmesi gerekir; çünkü sonradan meydana gelen her şeyde güç eylemden öncedir. Değişimin yenilenme olanağı da başka bir değişime bağlı bir değişimdir; bu sonsuza kadar gider. Etkilenen yönünden gelen zorunluluk da aynıdır; ilk hareketlinin meydana gelmiş ya da meydana gelmemiş kabul edilmesi fark etmez. Bu yüzden hareket yönünden başlangıçsız bir hareketli bulunduğunu zorunlu saydılar. Göksel cisim yönünden iki kanıt getirirler. Birinci kanıtın düzeni şöyledir: Meydana gelen her şey zıddından meydana gelir ve zıddına bozulur. Buna göre zıddı bulunmayan şey meydana gelmiş de değildir, bozulur da değildir. Doğa biliminde göksel cismin zıddı bulunmadığı açıklandığı için, onun meydana gelmiş ve bozulur olmaması gerekir. İkinci kanıtın düzeni şöyledir: Meydana gelen her şey bozulur. Öyleyse bozulması olanaklı olmayan göksel cismin meydana gelmemiş olması gerekir. Göksel cismin bozulmasının olanaklı olmadığı, Gök ve Evren kitabında açıklanmıştır; çünkü onun bozulma sebebi yoktur. Önermeyi, yani meydana gelen her şeyin bozulur olduğunu Aristoteles birçok kanıt ve sözle açıklamıştır. Şöyle der: Aynı şeyde zıt şeylere yönelik güç varsa, bu güçlerin ve eylemlerinin zamanlarının sınırlı olması gerekir. Bu nedenle aynı şeyde, sonsuz varlık gücü ve sonsuz yokluk gücü bulunacak şekilde sınırsız zıt güçlerin bulunması olanaklı değildir. Çünkü bu olanaklı olsaydı üç ihtimalden biri olurdu: Ya iki güçten hiçbirinin eylemini hiçbir zamanda var kabul etmeyiz ki bu, varlık ve yokluk arasında orta bulunmadığı için yanlıştır. Ya iki gücün eylemini bütün zamanlarda birlikte kabul ederiz ki bu da yanlıştır. Ya da iki güçten birinin eylemini daima var, diğerinin eylemini daima yok kabul ederiz; güçlerin sınırsız olduğu varsayıldığında bu ihtimal olanaklı sanılabilir, fakat değildir. Çünkü göksel cisimde daima var olma ve yok olma gücü bulunduğunu, varlık gücünün eyleminin daima var olduğunu ve yokluk gücünün eyleminin hiçbir zamanda var olmadığını varsayarsak, yokluk gücünün edimselleşmesi ya olanaklıdır, ya zorunludur ya da olanaksızdır. Zorunlu veya olanaksız olması geçersizdir; ikisi de olanakla çelişir. Öyleyse onun varlığını ve edimselleşmesinı olanaklı kabul etmek gerekir. Fakat bu olanağın edimselleşmediğini varsayarsak, bu yalancı bir olanak olur. Onu eylemde varsaydığımızda ise yanlış bir sonuç çıkar: Karşıt iki eylem birlikte bulunur; yani aynı şey hem sürekli var olur hem yok olur. Öyleyse sürekli var olanda yokluk gücü hiç yoktur. Bu nedenle onlara göre geçmişte sürekli var olmuş bir şeyin gelecekte bozulur olması olanaksızdır. Aynı yolla meydana gelmiş olanın sonsuz kalmasının olanaksızlığı da açıklanır. Ayrıca onlara göre dünyanın varlık zamanı sonsuz ve yokluk zamanı da sonsuz olduğundan, onun aynı anda hem var hem yok olması gerekir. Çünkü geçmiş zamanı sonsuz yokluk, gelecek zamanı da sonsuz varlık kabul edersek, sonsuzun bir kısmı sonsuza ait olmuş olur; bu geçersizdir. Bu yüzden onlara göre bu zamanların her birinin sonlu ve sınırlı olması gerekir. Bir başka gerekçe de şudur: Daima var olan ile daima yok olan arasındaki orta durum hakkında iki ucun olumsuzlanması doğrudur: O ne daima vardır ne de daima yoktur. Bu nitelikte olan şey meydana gelmiş ve bozulurdur; bu da uçların her birinin karşıtıdır. Ayrıca meydana gelmemiş ve bozulmaz şeylerin varlığı tesadüfi değil, doğaları gereğidir. Çünkü şeylerin doğaları farklı olduğundan bazıları meydana gelmeyi ve bozulmayı kabul eder, bazıları kabul etmez. Eğer meydana gelme ve bozulmayı kabul eden bir doğa başlangıçsız bulunacak olsaydı, olanaklı doğanın zorunlu doğaya dönüşmesi olanaklı olurdu. Dahası, var olan fertler üzerinde yapılan araştırmada her meydana gelenin bozulur, her bozulurun da meydana gelmiş olduğu görülür. Bu yüzden onlara göre bozulmaz olan göksel cismin meydana gelmemiş olması zorunludur. İlk madde yönünden iki kanıt getirirler. Birinci kanıtın düzeni şöyledir: İlk madde meydana gelmez ve bozulmaz. Çünkü meydana gelmiş olsaydı, kendisinden meydana geldiği bir konu bulunması gerekirdi. Onun varlığı gizil durumda olduğuna göre bu konu ya kendisi olurdu ya da edimsel olarak başka bir şey olurdu. Oysa konu ancak edimsel olarak olduğunda düşünülebilir. İlk maddenin meydana gelmiş olmadığı açıklanınca ve buna bilinen şu öncül eklenince —ilk maddenin biçimden boş olarak bulunması olanaksızdır— onlara göre dünyanın başlangıçsız olması zorunlu olur. İkinci kanıtın düzeni şöyledir: Eğer ilk madde başlangıçsız değilse ve evren bütünüyle salt anlamda meydana gelmişse, onun hiçbir şeyden meydana gelmesi gerekir. Bu yanlıştır; çünkü cismin hiçbir şeyden meydana gelmesi yanlıştır. Ayrıca bu varsayımdan boşluğun bulunması sonucu da çıkar. Aynı şekilde cismin, biçimden boş maddeden meydana gelmesi de kendi içinde olanaksızdır; çünkü madde biçimden ayrı bulunamaz. Bu yüzden cismin meydana gelmemiş olmasını zorunlu saydılar. Etki eden yönünden ise şu kanıtları getirirler. Birincisi: Gizil durumdaki etken edimsel duruma geçtiğinde, orada bir değişim bulunması gerekir. Hele evrenin meydana geldiğini varsaydığımızda, etkenin sonsuz zaman boyunca gizil durumda olduğu kabul edilirse, bu daha da zorunlu olur. Oysa yüce Tanrı’ya değişim atfetmek olanaksızdır. İkincisi, etkenle ilişki yönündendir: Yeni meydana gelen eylemle birlikte O’na yeni bir ilişki meydana gelmiş olur; bu da yüce HaŞem hakkında olanaksızdır. Ayrıca O’nu bir zamanda eyleme geçiren şeyin başka bir zamanda değil de o zamanda olması hayret vericidir. Üçüncüsü: HaŞem varlıkların yasası, düzeni ve tertibidir; bu yüzden O’nun varlıklar olmadan bulunması uygun değildir. Çünkü yalnız zihinde bulunan ve dış dünyada karşılığı olmayan bir tasarımın gerçek dışı olduğu kabul edilir. Hele HaŞem gök kürelerinden birinin özel hareket ettiricisi ise, bazen onunla ilişkisinin bulunması bazen de bulunmaması daha da olanaksız olur. Ayrıca Aristoteles, kendisinden önce gelenlerin gökleri sonsuzlukları sebebiyle yüce HaŞem’in meskeni saymalarından hareketle bu konudaki bilgisini güçlendirmiştir. Başlangıçsızlık görüşüne inanan topluluğun kendi görüşlerini ayakta tutmak için kullandıkları kanıtlar bunlardır. Bu bölümde amaçladığımız şey budur. Övgü yüce Tanrı’yadır. Amen.