אגרות צפון 9

תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: "מספר עריך היו אלהיך יהודה!" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא "התורה" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק "ה' אלהיו ותעודתו" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי "רוח" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא "ה' הוא אלהיו!" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה,

Only for a short time was Israel able to attain its ideal, the fulfilment of its mission in prosperity. Even the first leader of the nation, Moses, foretold that upon God's soil they would forget God; that, led astray by the example of the other nations, they would esteem only wealth and pleasure worthy of seeking, and would become oblivious to their mission. There came the time when, even in Israel, the prophet could lament — "As the number of thy cities were thy gods, O Judah." It became necessary to take away the abundance of earthly good, the wealth and the land, which had led it away from its mission; it was obliged to leave the happy soil which had seduced it from its allegiance to the Most High; nothing should be saved except the soul of its existence, the Torah; no other bond of unity should henceforth exist except "God and its mission," which are indestructible, because spiritual. Through the annihilation of Israel's state-life its mission did not cease, for that had been intended only as a means to an end. On the contrary, this destruction itself was a part of its fate; so strangely commingled of divine and human elements, in exile and dispersion its mission was to be resumed in a different manner. No other sins had been committed in the Israel-state than appear in the life of other nations, but that which could be tolerated among others could not be excused in Israel; for its special office was to preserve itself pure from all sin and perversity, since "ה" was its God. Destruction and misfortune are therefore no less instructive for Israel than prosperity. The dispersion opened a new, great, and wide-extended field for the fulfilment of its mission. But before the great wandering through the ages and the nations began, God gathered them again upon their home-soil, as a father, who is forced to send his children forth into the world, gathers them together in his house before their departure, to extend to them at once his parental blessing and his fond farewell. There, in their national home, they bound closer to themselves the Torah-bond which henceforth was alone to join them together. On the very eve of the exile, a branch left the parent tree, which was obliged to surrender largely the characteristics of the parent stem, in order to bring to the world, which had relapsed into polytheism, violence, immorality, and inhumanity, the tidings of the existence of the All-One and of the brotherhood of man and his superiority to the beast, and to proclaim the deliverance of mankind from the bondage of wealth-and-lust worship. Assisted greatly by this offshoot in rendering intelligible to the world the objects and purposes of Israel's election, the nation was scattered into the four quarters of the earth, unto all peoples and all zones, in order that in the dispersion it might better fulfill its mission.

"עוד הפעם במדבר"! קול הנביא קורא:

"To the wilderness again," proclaimed the Prophet's voice.

קול קורא במדבר! פנו דרך ה'!

"Into the wilderness again; prepare there the path of the Lord."

ישרו בערבה מסלה לאלהינו!

Make smooth in evening gloom a way for our God.

כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו,

When every valley will be lifted; when hill and mount are lowered;

והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,

When the rough ground is smoothed; when the ridges are made even,

ונגלה כבוד ה',

Then will be revealed the glory of the Lord,

וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.

And all flesh shall see that the mouth of God hath spoken."

ויותר מבימי אשרו והצלחתו מלא את תפקידו בימי עניו ומרודו, בחיותו בגולה.— על ידי הגלות המר ייטיב בתחלה את עצמו —, הלא בעיניו ראה, כי נשבר כל גאון עזו, צבי תפארתו והדרו, אשר המה הועילו להותו ואחריהם נפתה לבו לכבדם כבני אלים וללכת אחרי התהו, ואיככה יכול עוד מני אז לחשוב את הקנין וההנאה ושכיות החמדה, כי אלהים חיים המה? — בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו. והרוח ומלאת חוקי התורה תורת חיים, אוצר כל סגולה, שהיא נשארה לו לפליטה, נשאו אותו על אברתם לשמרו מכל רע, צרה וצוקה, לחץ, עמל ותלאה, אשר סבל משאון לאומים בשלהם רסן דמיונם חפשי. —

Israel accomplished its task better in exile than in the full possession of good fortune. Indeed, improvement and correction were the chief purposes of the Galuth — exile. With its own eyes the nation saw the destruction of the power and the splendor which had dazzled it, and which it had begun to revere as its gods. Could it ever again revere wealth, power, and grandeur as the gods of life? Without power, without splendor, without brilliant show of human grandeur, it preserved its faithfulness toward the All-One and the spirit and the maintenance of its only rescued treasure, the Torah—preserved it alive amidst suffering and agony, enabled it to endure all the blows of savage fanaticism unchained.

מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם נשמדו מתחת שמי ה' — וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקים בתבל ארצה ע"י אמונתו בה' ותורתו, ויחי עוד לנצח, ואיככה לא יכבד את אלהיו אלהי ישראל, הבורא היחיד, מושל בלאומים, ואת תורתו שהיא תעודת קיומו, נצחו ותוחלתו?

On every side states in all the glory of human power and pride disappeared from the face of the earth, while Israel, upheld only by its fidelity to God and His law, maintained successfully its existence. Could, then, Israel refuse to acknowledge this All-One as its God, or to accept His Torah as its only mission on earth ?

גם הוכיח לדעת כי הנסיון ע"י הגלות והחנוך הזה לא היה לריק. — אלפי פעמים בכח וקסם דמיון תועה ומקסם שוא, הפותח שער לכל תאוה וחמדת החיים, נפתה לישראל הדרך לשפע הצלחת תבל ארצה, אם רק באומר אחד יתכחש בצור ישועתו ויסיר לבו מאל היחיד ומאחרי תורתו; אבל בכל עת תמיד השליך ארצה את המפתח, הפותח שער בנקל להשיג למכביר הקנינים אשר בעפר יסודם, — ויט שכמו לסבול צרות רבות ורעות, ויבז בלבו את הרכוש וההנאה אשר יתור לב האדם ויזנה אחריהם, ויקדש לה' כל כחו וחילו, גם הצלחתו המעטה, את כל קניניו והנפשות היקרות לו בחיים, אשה ובנים, הורים, אחים ואחיות וכל שמחות החיים, גם את נפשו נתן כפר דתו ואמונתו; — הוא כתב בדמי לבבו על כל עלה. מתולדות בני אדם את התורה הזאת: כי יאהב ויכבד רק האל האחד ומיוחד, כי יכיר וידע ערך האדם וגדלו, כי נעלים המה מהרכוש ומהנאה! הוא חתם בדם ברית, את אמונתו בה' ותורתו, גם ביסורים קשים ומרים ממות. כל קורות גלותו הנם מזבח, אשר הקריב עליו כל משכיות לבב אנוש וכל חמדת עין, אשר יזנו אחריהם המון אדם רב. הוא הקריב את כל אשר לו, בעד דת אלהים ותורתו ובין כל העמים וכל משפחות האדמה באפסי ארץ הקימו מזבחות כאלה להעלות עליהם זבחי רצון בדם ואש ותמרות עשן. — ומכל אלה האם לא ילמדו לדעת את ה', המכלכלם, המנטלם והמנשאם בצרות תכופות כאלה? — האם לא ילמדו באמונה כזאת את תעודת האדם? —

And, in very truth, it proved that this training was not in vain. A thousand times delusions, armed with material power and passions aroused by these delusions, opened to Israel the path to the full enjoyment of earthly happiness, if it would, with but a single word, declare its rejection of the All-One — its disregard of His Torah; but, as often as temptation met it, it would cast away in scorn this easy key, preferring rather to extend the neck to the blow of the executioner. It sacrificed its own scanty measure of happiness, the most precious possession of earthly existence, wives, children, parents, brothers, and sisters, life, property, and all the joys of life. With Israel's heart-blood is written on all the pages of history the doctrine that there is but one God, and that there are higher and better things for mankind than wealth and pleasure. Its entire Galuth history is one vast altar, upon which it sacrificed all that men desire and love for the sake of acknowledging God and His law. Among all nations and in every region such altars have smoked. Did they not teach, could they fail to teach, a most impressive lesson? Deeply upon the heart of Israel they impressed the conviction that a more than human power was sustaining them in their unparalleled tribulations. In this power they learned to worship the All-One; in faithful devotion to Him, they recognized their mission.

ואם גם יחדלו מזבחות כאלה להעלות עשן, אם גם נדחי ישראל ינוחו מעט מעמלם ומרגזם והעמים ילקחום לחסות בצלם, ויתנו להם זכות אזרח, לפתח בשובה ונחת את גדל חיי ישראל, אם ישראל ימלא אחרי דברי החוזה, בדבר חובתו לארץ מולדתו, ובכל מדינה ומדינה ידרשו את שלום הארץ והעיר אשר נאחזו בה,

And now that these altars have ceased to smoke, and the scattered ones of Israel are tolerated, protected, even accepted as citizens, how beautiful, nay, how necessary were it that they should, in accordance with the permission of the nations, develop in peace and quietude all the grandeur of the Israel life. How beautiful it would be if Israel, obeying the word of its prophet, should attach itself closely to every state which has accepted its children in citizenship, and should seek to promote the welfare and the peace thereof.

ובקרב אנשי תבל המבקשים להם רק רכוש וההנאה, ישראל יבלה ימיו בשלות השקט בצדק ומשפט ואהבת אדם, ואם גם מצב האדם ירד פלאים ללכת ארחות עקלקלות, לבקש להם רק תאות לבב וחמדת עין, בני ובנות ישראל ינובבו במדות טובות ומוסר השכל, תום ויושר. אם כל בתי אבות יחדלו מלטעת נטעי נעמנים זרע קדש, בני אל חי, בכל בית אב לישראל יבנה היכל ליראת שדי, אהבת ה' ובטחון בו. אם בכל מקום אהבת הבצע, ההנאה ואהבת עצמו תמצאנה קן למו, להיות מסבות להניע את פעולות האדם ותק עלילותיו, אך בכל יהודי, בחייו השאננים, נראה משל נאמן ולקח טוב, בצדק ואהבה, — אם היהודים בגלותם, יתיצבו לפנינו בשלות השקט בתור "כהני ה'" במקדש האנושית הטהורה. אהובי בנימין! מי יתן והיינו את אשר עלינו להיות!! אם חיינו יהיו דמות ותכנית תורתנו, מה רב כחנו לפעול ישועות בעד התכלית הכללית לחנוך האנושית!! בהשקט, אבל גבוה ונשא מאד מפעולתנו בעד התעודה הזאת ע"י צרות ותלאות הגלות, נוכל לפעול אז ביתר עז להכרת התגלות ה' והאנושית!—

If in the midst of a world which reveres wealth and lust, it should live a tranquil life of righteousness and love; if, while everywhere the generation is rapidly sinking into sensuality and immorality, Israel's sons and daughters should bloom forth in the best adornment of youth, purity and innocence; if, though everywhere the habitations of men should cease to be the orchards in which are grown human fruit pleasing in the sight of God and man, every Israelitish house should, nevertheless, be a temple of true faith in God, of reverence and love for Him; if, though everywhere avarice, lust, and greed should become the motives of human actions, every Jew should still, in despite thereof, be a silent example and teacher of universal righteousness and universal love — if thus the dispersed of Israel should show themselves everywhere on earth the glorious priests of God and pure humanity, O my Benjamin, if we were, if we would become, what we should be — if our lives were a perfect reflection of our law — what a mighty engine we would constitute for propelling mankind to the final goal of all human education! More quietly, but more forcefully and profoundly, would it effect mankind than even our tragical record of sorrows, powerfully though this latter teaches the intervention of providence in human affairs.

בשנות ראינו רעה עמל ותלאה ולעג השאננים, לא היתה לאל ידנו להשיג זאת בעצם שלמותה, אך אם העתים אשר ישתנו לטוב תקראנה לנו, כי כל יהודי וכל יהודית על ידי חייהם הפרטיים והשאננים יהיו כהנים וכהנות במקדש ה' והאנושית הטהורה, אם עתידים אנחנו לתעודת רעיון נעלה ולקח טוב כזה, האם נוכל עוד, בנימין יקירי! להתאונן על מנת גורלנו?! —

In the centuries of passion and scorn our mission was but imperfectly attainable, but the ages of mildness and justice, now begun, beckon us to that glorious goal; that every Jew and every Jewess should be in his or her own life a modest and unassuming priest or priestess of God and true humanity. When such an ideal and such a mission await us, can we still, my Benjamin, lament our fate?

הברו נשאי כלי ה'!

"Be pure, O ye that bear the weapons of the Lord,

כי לא בחפזון תצאו

For not in lightness should ye go forth,

ובמנוסה לא תלכון,

Nor in carelessness should ye walk;

כי הילך לפניכם ה'

For He that walketh before you is the Lord,

ומאספכם אלהי ישראל

And He that guardeth you is the God of Israel.

הנה, — ישכיל עבדי

Behold, if my servant be but wise,

ירום ונשא וגבה מאד,

He shall be high and exalted and very great.

כאשר שממו עליך רבים:

As many were amazed at thee,

"כן משחת מאיש

Saying, "His appearance is corrupted from manly semblance,

מראהו ותאיו מבני אדם"

His likeness from the children of men."

כן יזה גוים רבים,

So shall light come to many peoples,

עליו יקפצו מלכים פיהם,

And kings shall close their mouths,

כי אשר לא ספר להם ראו,

For what was not told unto them they shall see,

ואשר לא שמעו התבוננו.

And what they never heard they shall contemplate.

מי האמין לשמעתנו!

Wondering, they shall say, "Who would believe our report?"

וזרוע ה', על מי נגלתה!

"The arm of the Lord, upon whom is it revealed?"

ויעל כיונק לפניו,

He rises as a sapling before him

וכשרש מארץ ציה,

And as a root from arid land.

לא תאר לו ולא הדר, ונראהו,

He had nor form nor beauty that we should see him.

ולא מראה, ונחמדהו;

Nor comeliness that we should desire him.

נבזה וחדל אישים,

He was despised and forsaken of men;

איש מכאבות, וידוע חלי; —

A man of sorrows, acquainted with sickness.

וכמסתר פנים ממנו

And when God hid His face from him,

נבזה ולא חשבנהו,

We despised him and considered him not.

אפן חלינו הוא נשא,

Yet 'twas but sickness from us he bore;

ומכאבינו סבלם;

Pains we had inflicted were his burden.

ואנחנו — חשבנהו נגוע,

And we deemed him plagued.

מכה אלהים ומענה!

Stricken of God and afflicted.

והוא — מחלל מפשעינו,

But he, though stricken through our sins,

מדכא מעונותינו

Though crushed through our iniquities.

מוסר שלומנו עליו

The bond of our peace he took upon him,

ובחברתו נרפא לנו,

And in his congregation was healing for us.

כלנו כצאן תעינו,

We all had gone astray as sheep;

איש לדרכו פנינו;—

Each one had turned to his own way;

וה' הפגיע בו

But the Lord afflicted only him —

את עון כלנו.

Smote him for the sin of us all.

גש, והוא נענה

He was oppressed, was harshly persecuted,

— ולא יפתח פיו,

Silent endured and opened not his mouth.

כשה לטבח יוכל

As a sheep to the slaughter he was led,

נאלמה, — וכרחל לפני גזזיה

As a lamb before the shearers was he dumb.

ולא יפתח פיו!

Nor opened he his mouth.

מעצר וממשפט לקח —

Of kingly rule and judgeship was he deprived,

ואת־דורו מי ישוחח!

And his fate, who could tell it?

כי נגזר מארץ חיים —

For he was cut off from the land of life,

מפשע עמי נגע למו,

Through the sin of the nation came affliction unto him.

ויתן את רשעים קברו

The wicked brought him to the grave,

ואת עשיר במתיו,

The great and wealthy to his death,

על לא חמס עשה

Though violence he had never used

ולא מרמה בפיו,

And deceit was not in his mouth.

וה' חפץ דכאו החלי,

But the Lord had willed his affliction and sickness.

אם תשים אשם נפשו,

That he should yield himself as guilt offering, (Nevertheless destruction was not God's plan, but that)

יראה זרע — יאריך ימים

He should see posterity, prolong days,

וחפץ ה' בידו יצלח.

And the purpose of the Lord through his hand should be fulfilled.

מעמל נפשו יראת,

Through suffering he should gain insight,

ישבע;

Should learn to be content.

בדעתו יצדיק צדיק,

And with this knowledge propagate the right

עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול.

And do My service unto the many whose sins he bore.

לכן אחלק לו ברבים,

Therefore shall I give him a portion among the many.

ואת עצומים יחלק שלל

With mighty ones booty shall he yet divide,

תחת אשר הערה למות נפשו

Because he laid bare to death his soul,

— ואת פשעים נמנה,

And with sinners suffered himself to be counted,

והוא חטא — רבים נשא

Whereas he had borne the sin of many

— ולפשעים יפגיע".

And for sinners suffered himself to be stricken."

רני עקרה לא ילדה,

"Shout gladly, O barren one, that hath never borne,

פצחי רנה וצהלי

Break forth in gladsome shouting and rejoice,

לא חלה;

Thou that hath never known the pains of child-birth.

כי רבים בני שוממה

For more are the children of the desolate one

מבני בעולה, אמר ה'.

Than of her that hath a husband, saith the Lord.

הרחיבי מקום אהלך,

Make broad the space of thy tent,

ויריעות משכנותיך — יטו

The curtains of thy dwellings, let them expand,

— אל תחשכי!

Keep them not back;

האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי!

Make long thy cords, thy pegs make firm,

כי ימין ושמאול תפרצי

For to the right and to the left shalt thou spread forth.

— וזרעך גוים יירש

Thy seed shall inherit nations,

וערים נשמות יושיבו.

And desolate cities they shall inhabit.

אל תיראי כי לא תבושי!

Fear not, thou shalt not be put to shame,

ואל תכלמי כי לא תחפירי!

Be not abashed, for thou shalt not grow pale,

כי בשת עלומיך תשכחי,

For the shame of thy mouth thou shalt forget,

וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.

The disgrace of thy widowhood no more remember.

כי בעליך עשיך, ה' צבאות שמו,

For thy Lord and thy Creator, "Reconciler of Contradictions" is His name,

וגאלך קדוש ישראל, אלהי כל הארץ יקרא.

And thy Redeemer, the Holy One of Israel, God of the whole earth is He called.

כי כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'.

For as a wife forsaken and sad, the Lord recalls thee,

ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך.

And as to the spouse of youth, once rejected, does thy God speak.

ברגע קטן עזבתיך,

For a short moment I forsook thee.

וברחמים גדולים אקבצך.

But with great love I take thee back.

כשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך

In overwhelming wrath I hid my face a moment from thee.

ובחסד עולם רחמתיך,

But in everlasting mercy I have compassion upon thee,

אמר גאלך ה'.

Saith thy Redeemer, the Lord.

כי מי נח זאת לי,

For as Noah's flood is this unto me;

אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ,

For as I swore that Noah's flood should no more come to pass,

כן נשבעתי,

Thus have I sworn no more to be wroth with thee.

מקצף עליך ומנער בך.

No more o'er thee my anger hot to pour.

כי ההרים ימושו,

Though the mountains should be moved

והגבעות תמוטינה

And the hills be shaken,

וחסדי מאתך לא ימוש

My mercy from thee shall not be moved,

וברית שלומי לא תמוט

And my covenant of peace shall not be shaken,

— אמר מרחמך ה'.

Saith He that hath compassion with thee, the Lord.

עניה, סערה, לא נחמה!

O thou poor, storm-driven one, unconsoled.

הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך

Behold, in rare clay shall I set thy stones.

ויסדתיך בספירים.

With sapphires will I build thy fundaments.

ושמתי כדכד שמשתיך,

Of crystal shall I make thy windows

ושעריך לאבני אקדח,

Of flashing carbuncles thy gates,

וכל גבולך לאבני חפץ

And all thy boundary-walls of precious jewels.

וכל בניך למודי ה',

And all thy children shall be disciples of the Lord

ורב שלום בניך.—

And great shall be the peace of thy children.

בצדקה תכונני,

Only through righteousness canst thou be established;

רחקי מעשק כי לא תיראי,

Keep far from oppression, for thou needst not fear,

וממחתה כי לא תקרב אליך

From terror, for it will not come nigh unto thee

גור יגור אפס מאותי

None shall fear aught but me, who, therefore, among thee

מי גר אתך עליך יפול?

Could fear that aught would befall thee?

הן אנכי בראתי חרש,

Verily, I have created every artizan

נפח באש פחם

That bloweth in the fire the coal

ומוציא כלי למעשהו,

And bringeth forth a tool for his work;

ואנכי בראתי

I have created every destroyer

משחית להבל!

That begetteth evil and harm.

כל כלי יוצר עליך, לא יצלח.

But no weapon, formed against thee, shall succeed.

וכל לשון, תקום אתך — למשפט — תרשיעי.

Every tongue that riseth 'gainst thee in judgment, thou shalt refute;

את נחלת עבדי ה'

This is the inheritance of the servants of the Lord

וצדקתם מאתי נאם ה'.

And of those whose righteousness is from me, saith the Lord.

הוי כל צמא לכו למים ,לכו שברו ואכלו;

All ye that are thirsty, come to the water,

ואשר אין לו כסף,

Ye that have no silver, come, buy and eat;

לכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר

Come, buy without silver and without price

יין וחלב!

Wine that revives and milk that nourisheth.

למה תשקלו כסף בלוא לחם

Why weigh ye out silver for that which is not bread,

ויגיעכם בלוא לשבעה?

Your earnings for that which satisfieth not?

שמעו שמוע אלי ואכלו טוב,

Hearken unto me and eat that which is good

ותתענג בדשן נפשכם.

And may your soul be delighted with fatness.

הטו אזנכם ולכו אלי; שמעו ותהי נפשכם.

ואכרתה לכם ברית עולם,

And I will make with you an eternal covenant,

חסדי דוד הנאמנים;

Even the ever faithful love of David.

הן עד לאומים נתתיו,

For, behold, I gave him as a witness to the peoples,

נגיד ומצוה לאמים. —

Communicating and enjoining duty to the nations.

הן גוי, לא תדע, תקרא,

Behold, a people, which thou knowest not, thou wilt call.

וגוי לא ידעוך, אליך ירוצו,

And nations, that know thee not, unto thee will hasten,

למען ה' אלהיך, ולקדוש ישראל, כי פארך.

Even to the Lord thy God, to the Holy One of Israel, that maketh thee beautiful.

"דרשו ה' בהמצאו,

Seek ye the Lord, the ever present;

קראהו בהיותו קרוב

Call upon Him, the ever near.

"יעזב רשע דרכו,

Let the passionate forsake his way,

ואיש און מחשבתיו,

The man of violence his counsel,

"וישב אל ה'

Let him return to the Lord,

וירחמהו;

He will have compassion upon him;

ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" —

Even to our God for He doth much forgive.

"כי לא מחשבותי מחשבותיכם,

Verily, my thoughts are not your thoughts

ולא דרכיכם דרכי נאם ה',

And your ways are not my ways, saith the Lord.

"כי גבהו שמים מארץ,

For as the heavens are high above the earth.

כן גבהו דרכי מדרכיכם

Thus are my ways high above your ways

ומחשבותי ממחשבותיכם.

And my thoughts above your thoughts.

כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים

For as the rain and the snow fall from heaven

ושמה לא ישוב,

And return not thither again

כי אם הרוה את הארץ והולידה

Until it has watered and made it bear

והצמיחה

And caused plants to spring forth;

ונתן זרע לזרע ולחם לאכול, כן יהיה

דברי אשר יצא מפי

Thus also my word, which goeth forth from my mouth,

לא ישוב אלי ריקם,

Shall not return empty unto me

כי אם עשה את אשר חפצתי

Until it has done what I desired

והצליח אשר שלחתיו,

And accomplished that for which I sent it.

כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.

In joy shall ye go forth, in peace return,

ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה

Mountains and hills shall greet you with joyful shouting

וכל עצי השדה ימחאו כף,

And all the trees of the field shall clap their hands;

תחת הנעצוץ יעלה ברוש,

Beneath the thorn-bush the cedar shall rise;

תחת הסרפד יעלה הדס

Beneath the thistle the myrtle shall spring forth;

והיה לה' לשם,

Shall remain, as glory to the Lord,

לאות עולם לא יכרת. —

Reminder of hidden time, shall nevermore be uprooted.

כה אמר ה': שמרו משפט!

Thus hath the Lord said, "Take heed of justice!"

ועשו צדקה! קרובה ישועתי לבוא

Practise righteousness; then will my salvation soon come,

וצדקתי להגלות

My righteousness then will soon be revealed.

אשרי אנוש יעשה זאת

Happy the man that practises this,

ובן אדם יחזיק בה,

The son of Adam that holds fast to it,

ג) שומר שבת מחללו

Who gives heed to the Sabbath that he profane it not.

ושמר ידו מעשות כל רע.

Gives heed to his hand that it do no evil.

ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה'

Neither should the stranger, that joins himself to the Lord,

אמר: "הבדל יבדילני ה' מעל עמו"!

Say, "Verily, the Lord will separate me from His people;"

ד) ואל יאמר הסריס "הן אני עץ יבש!"

Nor should the childless speak, "I am a dry tree!"

כי כה אמר ה' לסריסים, אשר ישמרו את שבתותי

For thus saith the Lord to the childless ones who keep my Sabbaths,

ובחרו באשר חפצתי

Who choose what I desire and hold fast to my covenant,

ומחזיקים בבריתי,

"Verily, I shall give them in My house, within My walls,

ונתתי להם בביתי ובחומתי

A place and a name, better than sons and daughters,

יד ושם, טוב מבנים ומבנות,

A name eternal, which shall never be cut off;

שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.

And the sons of the stranger, who join themselves to the Lord

ובני הנכר הנלוים על ה',

To serve Him, to love the name of the Lord,

לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות

Even to be unto Him as servants.

לו לעבדים,

Whosoever gives heed to the Sabbath, not to profane it,

כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי,

Whosoever holdeth fast to my covenant,

הביאותים אל הר קדשי,

I shall bring them all to My holy mountain,

ושמחתים בבית תפלתי,

I shall cause them all to rejoice in My house of prayer.

עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי,

Their burnt offerings and sacrifices shall be pleasing upon My altar,

כי ביתי — בית תפלה יקרא לכל העמים. —

For My house, a house of prayer shall it be called for all the nations.