אגרות צפון 15

אתה, בנימין יקירי, לקחת לך לפתגם חייך והליכות עולמך את הכתוב הדר מנעים זמרות ישראל: "גם עבדך וגו'", גם נדרת בלבך, לבל תשקוט ולבל תנוח עד אשר תקנה לך השלמות והזהר הזה; גמרת אומר לבל תכונן לך בית נכון, בטרם תרכוש לך, עם שפע הצלחתך בקנינים החיצוניים, גם את הקנינים הפנימיים ממקור התורה, למען תשתמש בהם בהשכל ודעת לפי רצון ה', ותעצור כח על ידם לכונן את ביתך, להיות נוח שאנן ברוח התורה, בעד איש-ישראל.

You tell me, my dear Benjamin, that you have taken as your device the utterance of the Psalmist, "O, that Thy servant might be illumed by them, to keep them is the great path of life;" that you have vowed to know no rest until you have gained this inner light; to establish not your house until you have added to your rich store of external goods the internal treasures of the Torah, in order that you may be able to use your possessions worthily and in accordance with the will of God, and in order that your house be established in the Torah-spirit for Israel — humanity.

— אות ומופת לי, כי לא כליתי לריק דברי בכתובים.

These words are to me proof and guarantee that I have not written in vain.

— בוא נא אלי, ידידי, כאשר גמרת בדעתך, למען אוכל פה אל פה, להשלים לך את הגיוני רוחי ואת מערכי לבבי ביסוד מוסד עד תומם, אשר עד כה הכרת לדעת רק בהבנה שטחית ובראשי מלים. אבל אל תחשוב ידידי, כי עיניך הרואות אז את מורך, תחזינה בו איש הבלתי עלול למשגה (אונפעהלבאר); בתום לבבי אראך את הענינים שנעלמו גם ממני וחשכת הספק יעיב את שכלי ואקראך, כי בכח בינתך בעצמך תוסיף לחקור אותם י — כמו כן הסר מעלי העמל והיגיעה לסתור את כל דברי מכתבך הראשון אחד אחד; הן אתה לבדך בחנתו ומצאת עליו תשובה כהלכה, אף ישמח לבי מאד כי כה עשית; בכל זאת התשובה על המכתב ההוא ערוכה ושמורה אתי בתור הצעה (ענטוואורף) גם אשוה אותה לנגד עיניך באופן כזה, רק להשוותה ולהתאימה עם רעיוני לבבך, לכן אל תקוה ממני לקבל בזה, רק שברי רעיונות. מטבע הענין, עליך היה למצוא אז, כי היהדות שלך מתנגדת אל מושגך ע"ד תעודת האדם, אשר מושג כזה באמת לא תכיר היהדות לטוב ונגד פעולות המושג הזה השפלות: "בקשת ההנאה ואלקיות הקנינים" מלחמה לה מדור דור,

Do come to me in accordance with your resolution; you have my most cordial invitation, and I shall endeavor to explain to you verbally and in detail what you now have become acquainted with in mere sketchy outlines. Do not expect, however, to find in me an infallible master. I shall confess to you honestly whenever I myself am in doubt and darkness, and shall endeavor to incite you thus to independent research. You wish me to spare myself the trouble of refuting your first letter; you have examined it thoroughly in the light of your new knowledge and answered it yourself. I am, indeed, overjoyed that you have done so. I have, however, already prepared my answer, although only in the first rough cast. I send it to you so that you may compare it with your own thoughts; you need expect nothing more than fragments of thoughts. It was but natural that you found Judaism in contradiction to your conception of the purpose of human existence, inasmuch as your conception was one which Judaism rejects, and against whose lower elements, desire of pleasure and deification of material possessions, it wages unceasing warfare.

פעולות כאלה אשר אנשי המעלה יבקשו להכשיר ולעדן את טבען, אבל לא יסירון מכל וכל, המושג ההוא נמצא לך בהשקפתך על התבל מבלי שים לב על ה' הפועל ובהתבוננך על ה' מבלי שים לב על התבל שברא לכבודו ולעבודתו. — היהדות תדע ותכיר מעלה אחרת גבוהה ונשאה מזה, ואת המעלה הרמה הזאת תכונן לה לשם אמצעי לתכליתה הגבוה מעל גבוה. האסון הלאומי יתבאר לך מצד אחד, כי הוא בסבת תעתועים לאומיים, תעתועים כאלה אשר על ידם ישראל לא נופל הוא בשום אופן מיתר העמים; כי עם ישראל לא חטא עוד חטא כזה אשר לאומים אחרים לא חטאו גם המה כמוהו, אבל הדבר אשר בעם הזה לבד נדרש היה להביא חרבן אשר המדיני החיצון תיכף בעקב התעתועים האלה. זה הדבר בעצמו הנהו חלק מתכנית (פלאן) תעודתו הנעלה.

These lower potencies in the materialistic view of the world are somewhat refined and spiritualized by the higher professors of that system, but are not essentially altered or abrogated. The essential notion of this system is either that of the world without an active God or of God without a world that serves Him. Judaism takes another and a higher view, and predicates even the highest and best as means only to that higher end. Doubtless you now comprehend our national misfortunes as the product of our national shortcomings, shortcomings which do not, by any means, however, lower us in point of righteousness below the standard of the other nations. Israel never committed a sin which the other nations of the world did not also commit. But the standard applied to Israel was a higher one; what Deity readily pardons to others He would not forgive to us; the destruction of the Israel-state, which had fallen short of its high ideals, was the direct consequence of these universal sins; it was a part of the Divine administration of Israel's career.

["וה' - הפגיע בו את עון כלנו"].

"And God punished in him the sin of us all."

מצד השני נוכחת ידידי עתה לדעת כי השלילה והשדוד מעם ישראל גדולתו החיצונה היתה בכונה ותכלית מאת ה', אשר מראש לא בסתר גלה לעמו חלקו בחיים ומנת גורלו; וכל זאת לא תפריע את תעודתו ולא תשפיל את גדולתו, יען יכיר לו גדולה אחרת, אשר גם בהיותו בגולה נפתח לפניו כר נרחב למלאות כל הנדרש לכבוד שם תעודתו. —

Israel's material weakness and deprivation of worldly joys and glory seem to you now a part of the scheme of its God-revealing existence; you realize that the external humility of the nation's lot did not disturb its mission nor diminish its greatness. It simply exchanged one kind of greatness for another, and in dispersion there was opened to it a new and broader field for the fulfillment of its mission.

והתורה הזאת, ההיא תתיצב כצר ותעצור בעדנו לבלי נשמח בשמחות החיים, אף תאסור עלינו כל הנאה שבעולם? — צא ולמד בתורה הזאת וראה, איזה הנאה טבעית תאסור עלינו, ואם שואלת היא מאתנו להמית בקרבנו כל נטיה טבעית ותשוקה רצויה?

And as for the Law, is it really a preventative of all the joys of life, a hindrance and an obstacle to the gratification of the natural human craving for pleasure? Examine once the precepts and ordinances of the Law from beginning to end and tell me what legitimate desire it forbids to gratify, what natural impulse it would destroy or extirpate.

האם לא תעדן ולא תכשיר כל הגאה טבעית ותקדש כל זאת להשתמש בה בהשכל ודעת למטרה היעודה מאדון עולם?

On the contrary, it purifies and sanctifies even our lower impulses and desires by applying them with wise limitation to the purposes designated by the Creator.

הצדק הוא חותם תכנית התורה, וההנאה ומלאת החשק לא היו מעולם לפי רוחה תכלית ומטרה, ולכן נכנעות הנה תחת חוק גבוה, ומפני זה בחכמת ה' ולפי מטרת חכמתו זאת נתנו להן גבול וקצב, — אך אמצעי הן, ובתור אמצעי תכנעינה תחת חוק גבוה ותקדשנה לשם מטרתן להיות קדושות וטהורות באנושיות, כמו כל אחד ממלואי חובות האדם לתכלית תעודתם,

Righteousness is the Law's typical end and aim, the gratification of physical lust and passion is never its object. Therefore are the lower cravings subordinated to higher law and limited by the Creator's wisdom for His infinitely wise purposes; but as means of attaining proper and necessary ends, the Law recognizes these desires as perfectly moral, pure, and human, and their carrying out as just and as legitimate as the fulfillment of any other human task or mission.

- מלחמה להתורה רק נגד אלקיות הקנין והנאה, בחשבנו אותם כי תכלית חיינו הם, — אבל להגיע אליהם ולהשתמש בהם בתור אמצעי ובגבול אשר גבלה אותם חכמת ה', לא לבד כי תרשה לנו את ההתחרות להשגתם ושמושנו בהם, כי עוד על פיה, כל אלה חוב קדוש כיתר החובות שעלינו למלאות בתעודת האדם; גם לחטא ועון יחשב לסגף עצמנו בלי כל מטרה ולחסר מנפשנו ההנאות המותרות.— ואיככה יוכל היות אחרת! ה' שם בקרבנו הכנה לזה, ואיככה ע"י החוק ירדוף אותה אח"כ באף להכחידה כלה!! עבודת אלהים היותר נעלה על פי התורה הזאת היא: "לחדות בשמחה את פני ה'" חדות החיים הבאה לנו מהידיעה הברורה: לחיות, לחשוב, להרגיש, לדבר ולפעול, להגות ולסבול תחת עין ה' והשגחתו! ובמלאנו אותת כדת, עצב ושמחה יחד נשתוו! — הכל לקח טוב; ותכלית החיים הנצחית האחת: לפתור אותו ברוח צהלה ושמחה!!—

What the Law, however, firmly and unyieldingly opposes is the deification of wealth and lust as the sole aim and controlling impulse of our lives; but it not only permits their pursuit within the limits set by Divine wisdom, but declares the effort to gain them a duty as sacred and binding as any other human obligation, and condemns the purposeless and unreasonable abstinence from permitted indulgences as sin. How could the reverse of this be possible? Is it conceivable that God would bestow upon man any power or capacity and then, by utter prohibition of its use, legally annihilate it? Highest and truest worship is it to be "joyous before the Lord;" to pass one's life in gladsome lightness of spirit because of the consciousness that we live under the eye of God and that His protecting hand is ever outstretched to guide and guard us in every danger and trial; to think and feel, to speak and work, to enjoy and to endure. Then, through a higher comprehension of them both, shall we be reconciled to suffering and happiness alike, realizing that all our varied experiences belong to our task, and that our only eternal purpose in life is joyously to solve its problems.

והעם הזה האם לא פעל מאומה לבנין עולם הגדול של האנושית? לא אחפוץ לשאול אותך: מי הוא העם מכל העמים אשר הניח את אבן הפנה לזה בהכרה ובדעת עצמו? לא אשאל, האם לא כמעט כלם, רק עמלו בזה, ואבני הבנין היו ביד ה'; לא אשאל, הבכל אלה הביאו ברכה לעולם? - אכן את זאת אשאל: האם ישראל אשר בהכרה נאמנה ובתקרובות חייו ועצמותו, עומד ומציל את הסגולה האחת והיחידה ממשברי גלי הזמנים והתמורות ואשר מתחת למדרגתה יכניע את המדעים, תקון עולם הטבע, חרושת המעשה וההמצאות להיות בתור אמצעים, האם לא נוכל לחשוב כי הוא המכין באמת אבני הבנין לתועלת ולישועת העולם? האם ישנו גודל אנושית גבוה ונשא מזה, להיות נושא דגל התורה, דעת את ה' ותעודת האדם, ולהורות ע"י מנת גורלו וחלקו בחיים, כי ישנו עוד גבוה ונשא מקנין והגאה, ממדעים ותקון הטבע, בעוד כל אלה ישרתו לו רק בתור אמצעים?! —

Has this people furnished no contribution to the great edifice of human civilization? I shall not ask whether any of the other peoples ever consciously did anything with a view to the furtherance of universal human happiness. I shall not ask whether they did not all seek only their own welfare, nor whether they ever performed any deed of general value except unconsciously, as blind instruments in the hand of God; neither shall I inquire whether all was indeed productive of blessing, but I shall, indeed, challenge the world to deny that Israel, consciously, and at the sacrifice of its earthly peace and well-being, saved as a palladium from the shipwreck of its fortunes the only thing through which science, culture, art, and inventive skill could become the means of bringing true blessing and salvation to the world. Is there any truer greatness for men than to be the bearers of revealed instruction concerning God and the duty of man, and to show by example and life that there are higher things than wealth and pleasure, than science and culture, to which these should be but subordinate means of fulfillment?

והתורה הזאת האם היא תבדילנו מיתר העמים? אמנם כן! כי לולא זה ישראל זה כבר לא היה עוד ישראל בקוראי שמו. הבט נא וראה, מה כבד הוא הדבר להחזיק ולכלכל את טהרת היהדות בקרב ישראל גם בהיות ישראל עם נבדל. אבל האם ההבדלה הזאת היא מפני שנאה? מגאוה? האם ה' איננו אלהי כל בשר, האם לא אל אחד בראנו? משגה איום ונורא!

Does not this law erect a wall of separation between its adherents and the rest of mankind? It does, I admit, but had it not done so Israel would long since have lost all consciousness of its mission, would long since have ceased to be itself. Do you not perceive what struggles the preservation of the true Israel-spirit in our midst requires, despite this separation? How, then, could the holy flame have been kept burning in our breasts had there been no distinctive laws and ordinances to remind us that we are consecrated to a sacred duty, a Divine mission? But whosoever honestly thinks that our isolation is the result of pride or of hostility to our fellow beings is the victim of a deplorable delusion. Is not God the loving Father of all creatures, of all human beings ?

הן לישראל אין כל תעודה אחרת, רק להכיר ולדעת את אלהיו, את ה' היחיד הקורא לכל אדם להכירו ולעבדו ע"י הנסיון והחנוך, ולהפיץ את הידיעה המאד נעלה הזאת ע"י מנת גורלו וחייו! — הלא השם "סגולה" בהוראתה לא תביע אומר, כי ה' איננו אלהי עם אחר, רק כי ישראל איננו עם אלהים אחרים, כי לא יכיר עליו כל נמצא אחר בעולם לאלהות! האם לא ימצא ישראל תכליתו ותעודתו באחות האנושית הכללית? האם לא נשפוך שית בכל יום בתפלותינו, כי יגיענו ה' לתכלית הנעלה הזאת? — בבנין עולם רם ונשא נעבוד כלנו, כל העמים שהיו ושהנם עתה, בארבע כנפות הארץ: מזרח וים תימן וצפון. — כל אחד בהופיעו ובהעלמו מעל פני במת התולדה, ככל דבר אשר ירכוש לו ובכל אשר יאבד, במעשי צדקותיו ובחטאתיו, בחכמתו ובהבלי תעתועיו, בעליתו ובירידתו ובסכום המציאות אשר ינחיל לנחלה לדורות הבאים.

Has Israel any other task than to teach all the races of man to recognize and worship the Only-One as their God? Is it not Israel's unceasing duty to proclaim through the example of its life and history Him as the Universal Lord and Sovereign? The Bible terms Israel סגלה, "a peculiar treasure," but this designation does not imply, as some have falsely interpreted, that Israel has a monopoly of the Divine love and favor, but, on the contrary, that God has the sole and exclusive claim to Israel's devotions and service; that Israel may not render Divine homage to any other being. Israel's most cherished ideal is that of universal brotherhood of mankind. Almost every page of the prayers we utter contains supplication for the hastening of this consummation. We are all helping to rear a great edifice, Divinely ordained for the well-being of man; all nations that were or are anywhere upon the surface of the earth, whether in the east or the west, the north or the south, each with its life and its disappearance from the stage of history, with its successes and its failures, with its virtues and its vices, its wisdom and its folly, its rise and its fall, in a word, with whatsoever it leaves to posterity as the sum total of the results and products of its existence.

— הכל חומר ולבנים לבנין האנושית, כלם כאחד עולים במעלות אל ה' אחד ג)!

All of these efforts and actions are bricks contributed to the edifice of human history; all tend to the carrying out of the plan of the one, same God.

בגלל הדבר הזה היו והיו חסידי אומות העולם אשר היו לאות ולמופת בצדקתם בלי תועלת עצמם ובכבוד האדם האמתי. לזאת יפעלו הנאורים מכל העמים אשר באומר ובפועל העלו את אחיהם למעלת הכרת האל היחיד, ולשום כבוד לצדק ומשפט ולרומם את מותר האדם על הבהמה, לזאת העלו היונים את רוח האדם בכשרון המעשה, הנעשה בטהרה, באמתיות, הנמצאות בחכמתם, האירו הנפשות; לאחדות העמים הונפה חרב הרומאים; בשלום ובמישור פעל למענהו מסחר האירופיים, לאחד לאומים ולהתחבר כאחים גם יחד, ולזאת גם ישראל יפתור את מתנת חלקו כפי תעודתו.

This is the lesson of the life of all the good and virtuous of all nations, of whosoever gave the example of unselfish righteousness and the true dignity of humanity; this is what has been striven for by all whose souls have been illumed by light from on high and who, by word or deed, have helped to lift their brethren up to the All-One, to diffuse respect for justice and to elevate man above the beast; the same result is attained by the art of the Greeks when morally pure and devoted to the refinement of the mind, and of their science, when sharpening the intellect to the better apprehension of truth; even the sword of the Roman and the peaceful commerce of the European have united nations in brotherhood for the working out of the same ideals: — and Israel has done and will do its share of the glorious task.

הבאמת יכנע וישפל הרוח ע"י מסירת נפש אשר תדרוש מאתנו התורה? — אמנם, הגידה לי את מי תכבד ביותר, ומי הוא החזק באמת? אם היהודי השפל והנבזה, אשר גם בעפר שפלותו כחו חדש עמו ורוחו לא יעזבהו; על מתנגדו ירחם, את חרפת מחרפיו יקבל באהבה, בחשבו כי בזה ינסה אותו ה', וכי הוא זר, חלק ממנת גורל עמו; — או את הבליעל, אשר בגודל גאותו יכניע את החלש ויתאמר כי צדקה נפשו בהשליכו נעל על דל ובלעגו על מסת נקיים, ורשע מכתיר את הצדיק יתברך בלבבו, כי זה כבודו ורום תפארתו? —

Is not the spirit prostrated and degraded by the absolute devotion which this law requires, so that the observant Jew loses the courage and the strength which free contact with the world and participation in its affairs give? The question is "Whom do you respect more, who is really the stronger, the downtrodden Jew, who possesses in the dust of humility sufficient strength of mind and character to pity his opponent and to accept the scorn heaped upon him as a trial sent by God and as a part of the destiny of his nation, or the ruffian, who, in his overweening pride, abuses the weakness of his fellow man, seems to consider himself privileged to revile the feeble and impotent and to find therein his claim to greatness?"

גם חלילה לך לאמר: כי התורה הזאת: תורת אלהים, תורת העולם ותורת האנושית תפריע את ההשכלה! מלאכת מחשבת, מעשה אנוש לעשות לו פסל ותמונה? אמנם כן! למן העת אשר בני אדם שכחו את אדון העולם היחיד והמיוחד, ויעבדו וישתחוו להנבראים, עבדי ה', ויחשבום לאלילים, ויתנו כבוד אלהים גם לנטיותיהם הבהמיות, בהרגישם כחן וממשלתן עליהם ויכבדו. אותן בפסילי אבן, מני אז כל פסל ותמונת אליל מזכרת דראון עולם להאנושית, אשר ירדה פלאים מגדולתה, אמנם כן! למן העת ההיא הרחיקה היהדות ממנה מעשי חרשים כלם, יען האמת יקרה לה מחרישת מלאכת מחשבת כזאת! לכן חרש אמן מישראל המלא רוח דעת ותבונה, לא ערב לבו לקהת מחוגה, חרט וששר לעשות ולתאר ולצייר פסל ותמונה אשר הוליד אותם כח הדמיון הלא טהור, ואשר על ידם יעוררו בקרב האדם את נטיותיו הבהמיות, לכלכלן ולהחזיקן. או האם המדות הדגולות וטהרת האנושית כקליפות השום וכלא תחשבנה בעינינו, האם לא נוכל לנהל את פעולתנו רק על פיהן?

Do not say that this conception of God, the world, and humanity clogs the progress of science, and as for art, the plastic arts, why, since men began to forget the All-One and to deify His creatures, even to worship their own animal impulses, whose omnipotence they felt, and to glorify them in symbols of stone, so that every god statue became a sad memento of human degradation; since then, truly, Judaism interdicts the making and possession of such images, for to it truth is higher and greater than art. Certainly, no artist inspired with the true spirit of Judaism would take the chisel, the brush, or the pencil in his hand to form an art-work adapted only to stir up impure imaginations and to rouse the animal in man; for, if such productions of art be deemed useful and proper, then are morality and virtue mere empty words and not, as we conceive them to be, in reality the standard and the measure of our actions.

עיקרים? עיקרי אמונה? תרי"ג מצות תכיר היהדות, לא חוקי אמונה: — האמתיות אשר היהדות תשים לה ליסוד מוסד תגלה ותודיע בתור אמת לאמתה, גם תביע אומר לאשר יכרה אזן להקשיב דבר אמת, — וע"י תעודותיה תפתח כר נרחב להעמיק ולחדור בהכרת כל נמצא, עם היחס והאחדות של כל יצור נברא: עולם, אדם, אנושית בהתפתחות תולדות בני אדם ובכונת ה' על ידה, ועבור הכל לקנות מושג נאמן ע"י התבוננות, נסיון ותורה, ובכל דבר נקח לנו את התורה ליסוד מוסד (פאקטום) והוכחה, כי לא זאת היא חקירה אמתית לכונן תבל בעינים ובאזנים סגורות מבלי דעת אותה ורק בציור השכל העיוני הפנימי. החקירה האמתית תקח לה את הטבע, את האדם, את התולדה למעשים שהם (פאקטא) ותחקור בהם עד אשר תוציא לה מהם הכרה נכונה, והיהדות תצרף להם את התורה שהיא ג"כ יסוד מוסד (פאקטום) כמו השמיים והארץ; אבל היא לא תחשוב כל חקירת השכל והתבונה, כל עוד לא תמנן תכליתה ומטרתה אל חיי עבודה ופעולה; היא תראה לנו את גבול כח מושגנו ותזהיר אותנו להשתמר מחקירה בלי יסוד ובסיס, אשר בעצמה לא תדע כי אזלת כהה, חקירה הנראית, כמו תעצור כה לכונן מעלת רוחה על איזה יסוד, אבל סופה מקסם כזב, כי מבלי דעת את הגבול אשר הוצב לה, עליה לשום אל השכל הנובע ממקור החושים פניה, למצוא בו מנוחה ומרגוע אמת הדבר, כי רוח הזמן החדש נהיה לרוח בוחן ובודק; אבל השקפה היה על התבל ומלואה חסרה לו; המה לא ילמדו בעד החיים, עבור ידיעת התבל והכרת חובות האדם; החקירה נהיתה לתכלית ולא לאמצעי; את עצם הענין של החקירה ישוו לנגד עיניהם רק מתי מספר; אמנם יחקרו את תורת היהדות, אך שכחו לקנות להם את מושג היהדות ממקור "התנ"ך". אך לא זאת היא דרך היהדות הטהורה; נגד החקירה הזאת התקוממו תמיד חכמינו ז"ל; נגד זה יש לנו מופתים מחכמי קדם, אשר הם למדו תנ"ך וש"ס מנקודת ההשקפה האחת של תעודתם בעד החיים: "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות"! וכל דבר אשר חקרו עפ"י החוק השקיפו עליו מראש כמו חי, או לקחו את ההשקפה הזאת מהמדע. — אין מדע בעולם כמוה אשר יוכל יותר ממנה לפתח את הרוח ב־השקפה מקפת וכללית וביסוד מוסד, — כי התורה אשר תשים: את היראה, האהבה והאמונה לאבני היסוד לא תוכל להעכיר את הלב, ובקנותנו לנו מושג נאמן ממנה ותך שרשיה ברוחנו, אזי מלאת התורה הוא תוצאות חיים מבפנים החוצה ואיננה עוד ננס השכל העיוני, ונהפוך הוא, היא רק היא תקרא להתפתחות חפשית ולשמש בכל הכחות; — את זאת הוכחת לדעת גם אתה, כי אמת נכון הדבר.—

You speak of dogmas, dogmas of faith! In answer thereto, I would briefly say that Judaism enjoins six hundred and thirteen duties, but knows no dogmas. The sublime truths which lie at its basis, it reveals as axioms, clearly intelligible to all who have ears to hear and minds to comprehend, and in this way opens a field for the broadest investigation and profoundest research into the essence and relations of all things to each other; it rouses us to the endeavor to understand the world, man, human history, and God's plan operating therein. In this effort personal study and thought, universal human experience and the Torah are to be alike utilized, for the latter is as real and actual a source of instruction as the two former. True speculation does not consist, as many would-be thinkers suppose, in closing the eye and the ear to the world round about us and in constructing out of our own inner Ego a world to suit ourselves; true speculation takes nature, man, and history as facts, as the true basis of knowledge, and seeks in them instruction and wisdom; to these Judaism adds the Torah, as genuine a reality as heaven or earth. But it regards no speculation which does not lead to active, productive life as its ultimate goal; it points out the limits of our understanding and warns us against baseless reasoning, transcending the legitimate bounds of our intellectual capacity, however brilliantly put together and glitteringly logical it may appear to be, for all such intellectual pyrotechnics are, after all, but puerile sport, useful chiefly to still the conscientious scruples of a sensual nature, oblivious alike to the limitations and the ideals of humanity. To be sure, the Jewish spirit, in its most recent form, was chiefly devoted to abstract and abstruse speculation; a vivid consciousness of the real world was lacking, and therefore the object of study was not what it should chiefly have been, the attainment of knowledge of duty, for use in the world and in life. Study became the end instead of the means, the subject of investigation became a matter of indifference, the dialectic subtleties thereof the chief concern; people studied Judaism but forgot to search for its principles in the pages of Scripture. That method is, however, not truly Jewish; our great masters have always protested against it; many pages of the classic works of Jewish literature are filled with the objections of their authors to this false and perverted method. Bible and Talmud are to be studied with one sole object in view, to ascertain the life-duties which they inculcate, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, "to learn and to teach — to observe and to do," and every topic treated of in the Law should be viewed objectively or a comprehension thereof obtained from science. There is no science which trains the mind to a broader and more practical view of things than does the Torah, pursued in this manner. That the Law, which lays down Reverence, Love, and Faithfulness as its three foundation-stones, does not cripple the heart, but that, when comprehended and assimilated to the mind, its fulfillment becomes a new power, a life from within, not a mere barren and external dwarf of existence, stimulating all the faculties to a freer development and a more intense use — you have already demonstrated by your adhesion.

טעות כפולה ומכופלת ע"ד מושג השם "חסיד". חסיד הוא האיש, אשר יכונן ארחות חייו באהבה, אשר לא יתגאל בתאוות הבהמיות וכל אשר לו יקריב בעד התבל — והכל רק בעבור יוכל לחיות ולפעול באהבה בעד התבל; הוא לא ירחיק עצמו ממנה, רק יחיה ביחוד בקרב התבל עמה ובעדה. — "חסיד" בעד עצמו כלא הוא,— והכל הנהו רק בעד התבל אשר ימשכנה חסד. — לכן דוד המלך, אשר חי מנעוריו בעד עמו ובלי הרף פעל ועשה רק בעד תועלתו החיצונית והפנימית, ולעומת זה להיטיב לו בעד הרעה אשר גמל לו שאול ובכלל כל הנוגע לטובת מנת גורלו הפקיד ביד ה': הוא נקרא בשם "חסיד"; הלא ידעת מאמר האבות: "שלך שלך שלי שלך חסיד"? אבל חיים נבדלים מהעולם, חיי התבוננות, חיים של פרישות יתרה, תפלה וצום אינם חיים ברוח היהדות; "תורה ועבודה" רק הנה הדרך המביאה לידי מעשה! "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה"! אמרו חז"ל, וציץ ופרי כל תפלותינו הנה "הברכות", החלטת הדעת וההשתדלות לפעול בחיים כפי רצון ה', זאת לבד היא בכל עת ובכל מקום התכלית.

"Chasid," pious one! a glorious name, but misunderstood and deformed through ignorant or malicious misconception coming from without; the true חסיד is he who devotes himself in love entirely to the service of the Higher Power, who does not seek for himself aught, but relinquishes his claims upon the world in order that he may live more actively and carry out more thoroughly works of love for the world; he does not withdraw from its midst, but lives in it, with it, and for it. The Chasid is for himself, nothing; for the world, everything. David, therefore, who labored from his earliest youth continuously and exclusively for the internal and external well-being of his people, and who left the reparation of the injury done him by Saul and the disposal of his own affairs to the wisdom of Deity alone; he, indeed, deserves to be called חסיד. You know the Rabbinical definition of the term "שלך שלך ושלי שלך חסיד." He who says, "That which is thine is thine and mine is also thine, is a Chasid," but a life of seclusion devoted only to meditation and prayer is not Judaism. Study and worship are but paths which lead to work, גדול שמביא לידי מעשה תלמוד. "Great is study, for it leads to practical fulfillment of the precepts," is a saying of our sages, and the flower and fruit of our devotions should be the resolve to lead a life of activity, pervaded with the spirit of God. Such a life is the only and universal goal.

— אבל איך באו השגגות והתעתועים האלה בשדה החכמה והמדע והשקפה על החיים, על זאת נדבר אולי בעת אחרת

As for the causes which produced these errors in the theory and practice of life, we shall speak of them, perhaps, on some later occasion.

אבל ההכבדות למלאות את מצות התורה בימינו אלה, ההגבלות על מסעינו ובהתהלכנו עם אינם יהודים, בכשרון המעשה? נניח לעת עתה, כי בצדק יתלוננו בני הזמן על ההכבדות וסבל החוקים. אך הכה נתבונן על משאלות החיים כמו שהם ועל היהדות במושג הנאמן של תעודתה ואת אשר עלינו לשאת ולסבול בכל המסבות העתים והזמנים, ואת היהדות בתור חוקי החיים של חובות האדם ונשאל: האם כובד איזה חוב למלאותו יוכל לבטל את החוב בעצמו? האם לא הכבדות תגדיל בעינינו את ערך מלוא חוב כזה?

But how about the difficulty of obeying this law in our time — the trouble which it causes while travelling, in intercourse with Gentiles, and in business? I will admit, for the sake of argument, that all the complaints which the children of the age give utterance to concerning the difficulty and trouble of obeying the Jewish law are true. If our view of life is earnest and serious; if we comprehend Judaism as the charge with which we are entrusted, and which we are to bear through time and tribulation; if we realize that it is our life-code of duty, can the difficulty, the burdensomeness of an obligation dispense us from its fulfillment? Should it not rather make the duty of fulfillment more solemn and urgent?

אך אם נתבונן היטב על ההכבדות האלה, אם לא כצל תחלפנה ברוח היהדות, נפן נא בראשונה אל טענתך האחרונה: "עבודה ומלאכה".

But let us examine the alleged difficulties more closely — from the standpoint of the spirit of Judaism — and they will disappear altogether. We will take up your last first — business.

בן זמננו! אתה לא תוכל למלאות את התורה, יען כי תדרוש ממך לשבות "חלק השביעי" מעתותיך עלי אדמות ולחדול בה מעבודה ומלאכה, אשר אמנם בזה תראה לדעת, כי רק מה' לבדו לך הכח והצדק לרכוש לך דבר מה בעולמו, מידו לך זאת הברכה, ועל ידי זה תקדש ותשפר את מעשיך למשול ולהשתמש בהם בתור סוכן על קנין ה', רק כפי רוחו וחפצו; הלא זה החלק השביעי מזמנך יביא את הרוח והקדושה ליתר הששה החלקים מעתות חייך — יען ידרוש ממך החלק השביעי למנוע ידך מעבודה ומלאכה בעד החיים, רק להתבונן בחלק חייך זה ע"ד תעודת ישראל ולפתור את שאלת קיומו הרוחני, לבחון אם מלאת חובותיך בחיים ולשוב ולהתרומם אליה;

O! son of age, do you really think that you cannot fulfill the Law because it commands your business to cease during one-seventh of your time, in order that you should thereby manifest your conviction that in God is the source of your strength and your right to the possession of the world; that from Him comes the blessing, and in order that you may consecrate yourself and make yourself worthy to use His blessings as sacred, Divine gifts according to His desire; do you really deem yourself unable to obey the Law, because it asks you to reserve another seventeenth of your time, not for the ordinary tasks of daily existence, but to lead your thoughts again to your mission as an Israelite, and to strengthen you to fulfill properly your nation's allotted task on earth?

— — בן זמננו! האם לא תבוש ולא תכלם על תלונה כזאת? אמנם! אם תחשוב עצמך, כי נולדת רק לרכוש ולהנות; אם לפי גודל או מעוט קניניך והנאתך יערך ערכך עליך; אם הכל לך לתכלית נחשבה ולא לאמצעי, אז צדקת, אמנם כן, אם תחשוב בעבודתך ומלאכתך להוסיף חיל ולרכוש רב יותר ממעשה האכר אשר יפזר ויפקיד הזרע בחיק האדמה, למען קרני השמש וגשם נדבות, ברכת ה', יגדל, להציץ ציץ ופרי, אם תחשוב כי כחך ועוצם ידך עשו לך החיל הזה, ורק המה יבנו את בנין אשרך למעלה ראש ולא ה' — וכי אתה — רק אתה לבדך! ומפני ההתחרות וההשתדלות יסוגו אחור כל החובות האחרים; — אמנם אז —!

Son of the present! do you not blush to utter such a complaint? Certainly, if you consider yourself born only to possess and to enjoy; if the quantity and extent of your possessions and enjoyments are for you the measure of your importance; if you look upon these things, not as a means, but as ends in themselves; if you think that your business activity is essentially different from that of the agriculturist, who can do no more than to place the seed in the earth, but must look to the blessing of God's sun and God's rain to ripen and develop it; if you believe that your strength and the power of your hand can carry the edifice of your prosperity to its summit; not God, but you alone, and that all other considerations must yield to this one ambition, then — then, indeed!

אבל ברוח היהדות! אם רק תשיג ותבין אל נכון את ערך קדושת יום השבת, אם רק תראה ותשכיל את אשר לפניך ותבין היטב, כי היום ההוא הוא יסוד מוסד לתעודתך, ובשמירת יום השבת כדת ברוח נכון הנך נועד להיות עד אמונים: כי אכן יש ה', אל יחיד ומיוחד, והאדם נקרא רק לעבודתו! ואחרי כל אלה, אם תתבונן היטב על מחשבת און ופגול -לחלל את השבת בעבור עבודה ומלאכה"! "לכלכל את נפשי, להגדיל ולהרחיב את ברכת ביתי ולהכין לי את האמצעים למלאות את חובותי נגד ה' — הלא בזה אומר: כי אין ה', אשר לו התבל ומלואה, אראה בזה, כי לא מיד ה' נתנו החיים וברכת החיים, אומר: כי הקנין וההנאה תעודתי, ותכליתי רק מלאת רצוני!— ולמען כלכלת גוי כופר הנני בה' ובתעודת האדם!!" - אמנם, את כל זאת תביע, אם תחלל את השבת מפני עבודה ומלאכה; האם לא ההתבוננות האחת הזאת תוריד את ידך אשר הרימותה לעבוד עבודה בשבת? — אבל אם רק פעם אחת תתבונן ותשקיף על חייך ברוח השבת — אם רק פעם אחת תביט על עצמך כי הנך עומד תחת השגחת ה', כאשר יורך יום השבת, אם אך פעם תתבונן, כי הנך יצור חי בעולם המלא מפה אל פה כבוד ה' ובחיים נהוגים רק מידו, אז תרגיש בעצמך, כי הנך בן ועבד ה', — תרגיש, כי כל מציאותך וחייך תלויים בפי האב היחיד ואדון העולם, כל נשמת אפך נדבתו, כל כח — מתנתו, כל מפעל ומעשה בחייך — השגחתו; ואם תשכיל נפשך באופן כזה בברכות ה' הגדולות והקטנות, כי הנך עבד ה' וכל חייך מלואי התעודה הזאת! התשים לבך עוד לתלונתך? אתה תראה, כי בקשת הרכוש והקנין חוב הוא ככל שאר חובותיך, גם לא תעריך את ערכם לפי היקף הקנין שרכשת, רק לפי מלאת רצון ה' בעת תרכוש לך כל זה, ואז עליך לפי רצון ה' להשתמש בו ולהיות סוכן עליו! תראה, כי ששת ימים יתנו לך את האמצעים החיצונים לתעודתך, ויום השביעי — את קדושת תעודתך, תעצומות רוחך, כי כל פעל פעלת ושמושך בו, עליך לעשות ברוח ה'; אתה תראה, כי ה' הוא לבדו הנותן לך כח לעבוד, וישלח ברכה במעשה ידך. תראה, כי לא קצרה יד ה' לתת לך "מן" באהלך לכלכלך בששת הימים, עד כי לא תרעב ביום השביעי, — אתה תראה, כי לא כעבור זה, יען יכולת להוציא מפיך תלונה כזאת, עליך לחדול מהיות יהודי, רק יען כי חדלת מהיות יהודי, תוכל לשאת על שפתיך תלונה כזאת. — אבל המשא ומתן עם אינם יהודים! היהודי כה נכר ונבדל, עד כי מיד יכירוהו, כי יהודי הנהו". בן זמננו! מי יאמר לך כי תתכחש, כי הנך יהודי? היה יהודי! היה יהודי נאמן, התאמץ למלאות תעודת רעיון יהודי נאמן במלוא התורה הנוסדה על צדק ואהבה, למען יכבדוך בעבור זה יען כי יהודי. הנך מבלי הגיד לך: "אף כי" הנך יהודי! דע את עצמך בתור איש יהודי וחפץ את המושג הזה על ידי דבריך וביותר על ידי תהלוכות חייך בקרב אחיך האינם יהודים; — ואז רק אז לא תתאונן עוד במאומה על היהדות שלך, אשר לא תוכל להתנכר. — אבל מעלת הרעות והאחוה לא תוכל להשיג לך — אם לא למצער— אם לא תוכל לאכול אתם כמשתה יחד ולשתות מיין מסכו לך?" עוד הפעם אומר לך: היה פועל צדק ואהבה, כאשר תורך התורה — היה צדיק במעשיך, נאמן בדבורך, שמור אהבה בלבך נגד אחיך האינם יהודים, כאשר תורך התורה; — פרוס לרעבים מהם את לחמך, הלבש את ערומיהם, השיבה נפש חוליהם, נחם אבליהם, עוץ נא עצה לאובדי עצות, היה עוזר בצר להם בעצה ובמפעל, שפך עליהם נדבת רוחך, נדבת רוח ישראל, ואז האם לא יכבדוך ולא יאהבוך? ואם לא תגיע אז אל מעלת הרעות והתקשרות כפי אשר תוכל שאת בחייך?

Not so is the spirit of Judaism! If you would comprehend the Sabbath and its beautiful, ideal lessons; if you would realize that in and through it are given to you at once the basis of your earthly task, and its sublimest, most spiritual fulfillment; that it proclaims you a witness that a God, that one God is, and that man is created for His service; if, on the other hand, you would thoroughly reflect on all the insane monstrousness of the thought, "for the sake of gain to desecrate the Sabbath;" in order to gain my daily bread or to increase my wealth, that I may possess the means better to fulfill my duties to God, I deny that there is a God to whom belongs the world and the fullness thereof; I deny that from Him come life and its blessings, I affirm that wealth and the gratification of desire are my only purpose, fulfillment of my will my only object; I negate both God and the mission of humanity; . . . surely, these reflections should cause you to let fall again the hand which lust for gain had raised to desecrate the Sabbath. Yes, if you would but contemplate your life in the spirit of the Sabbath, if you would for but one single moment comprehend yourself as viewed by the eternal gaze of God, as the Sabbath teaches that you are; if you would comprehend yourself as vivified of God, in a God-filled world, the totality of its life directed by God; if you would feel yourself child and servant of the All-One; all your existence dependent upon the will of the All-Only Father and Lord, every breath His gift, every faculty His offering, every event in your history His doing; you, His servant, your whole life fulfillment of His commandments ; — would you then still comprehend your present complaint? You would then comprehend that your longing to possess is but one of your duties, and essentially the same as any of the others, and esteem your possessions, not according to the amount of the property you have acquired, but according to the degree of compliance with the Divine commandments you have observed in accumulating it, as well as in using and applying it; you would understand that though the six days bring you the external means of fulfilling your mission, the seventh alone can afford you the inner means, spiritual power and consecration, and that these blessed results can only be attained if both gain and disposal be in accordance with the Divine precept; you would see that since God it is who has given you power to earn and blessing in the accumulation, He is also rich and strong enough to shower upon your dwelling so much manna in six days that on the seventh you would not lack, then you would feel that you do not, because of that complaint, cease to be a Jew, but that you must have ceased to be a Jew, in the only true and real sense, before you could utter such a complaint. "But how about intercourse with non-Jews? One makes oneself so conspicuous, is recognized at once as a Jew!" Son of the present, who tells you to deny or conceal the fact that you are a Jew? Be a Jew; be it really and truly; endeavor to attain to the ideal of the true Jew in fulfillment of the law of justice, righteousness, and love, then will you be respected, not in spite of the fact that you are a Jew, but because of it; comprehend yourself as Jew, and disseminate that comprehension by word and deed among your non-Jewish brethren, and you will have no occasion to complain that your Judaism cannot travel incognito. "But one cannot become truly intimate, truly sociable, if one does not, at least, eat and drink with them at their banquets!" Again, I would say, practise righteousness and love as the Holy Law bids you; be just in deed, truthful in word, bear love in your heart for your non-Jewish brethren, as your Law teaches you; feed his hungry, clothe his naked, console his mourners, heal his sick, counsel his inexperienced, assist him with counsel and deed in need and sorrow, unfold the whole noble breadth of your Israeldom, and can you think that he will not respect and love you, or that there will not result as great a degree of social intimacy as your life can concede?

— אבל יותר מזה! להיות חבר משפחה? האם אינך רואה, כי עד המדרגה ההיא לא תגיע ולא תוכל לבוא, לא מאיבה, רק מטעם תעודתך להיות איש ישראל! אתה לא תקצוף על החוק אשר תאסור עליך ההתחתנות עם אינם יהודים, יען כי עליך לחנך את בניך, פרי אהבת ה', רק על פי תורתנו ותרחיק אותם מהתורה, אם לא יהיה להם אב ישראל או אם ישראלית; — ואתה האם לא תחזיק טובה ותודה להחוק, אשר יחפוץ לשמור, כי בני ישראל לא יתאוו תאוה לקחת נשים מבנות אינם יהודים ובני אינם יהודים לא יתאוו לקחת להם לנשים מבנות ישראל?! ——

But you would have more; the right to enter into his family as a member thereof! Do you not see that, until the advent of the age of universal brotherhood, you should not, cannot, desire that? Not, however, on account of enmity or hostility, but because of your Israel-mission. You cannot be angry with the Law, if it interdicts for you marriage alliance outside of Israel, because you should rear your children, the most precious pledges of the Divine love, only for His Torah, and it would mean to lead them away from the Torah, if you would not be to them an Israelitish father, or would give them other than an Israelitish mother. You must be grateful, therefore, to the Law that it seeks to prevent the sons of Israel from amorous attachment to non-Israelitish daughters or non-Israelitish sons to the daughters of Israel.

שים לבך על מטרת חייך, התבונן על חוב היהדות וחיש תחלופנה כל ההכבדות אשר החלו להרגיש בימינו אלה, יען וביען כי רופפה רוח היהדות, ואשר אחדות מהנה באמת הכבידו אכפן על בני ישראל, יען, כי בני ישראל לא יכירו עוד את עצמם, יען כי בני ישראל לא ידעו עוד להוקיר את עצמם, ויען כי אחדים מבני ישראל ידרשו ויחפצו לפרוק מעליהם עול התורה והמצוה. —

Comprehend the object of your life, comprehend the Israel-duty, and there will disappear as a thin mist all the alleged difficulty of upholding Judaism, felt so keenly in our time only because the Israel-spirit has vanished, or because Israel's sons know not nor respect themselves; because they even, in part, demand the violation of the Israel-duty.