אבל האמת כי ענין לשמה פירש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר ר"א בר' צדוק (נדרים נ"א א') עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. ז"ל עשה דברים לשם פעלן. לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד"ת יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ"ל.
But the truth is that the matter of “for its own sake” means for the sake of the Torah. And the matter is as the Ro”sh971The Ro”sh is Rabbi Asher ben Y’khiel, the author of the Toor. (OBM) explained on the statement by Rabbee Elazar b’rebbee Tza-doke (N’darim 62a): “‘Do things for the sake of their Maker’—For the Holy One’s (blessed be He) name, who did all of it for His own sake. ‘And discuss them for their own sake’—All of your discussions and give and take about the words of Torah should be for the Torah’s sake, for example to know and to understand, to increase even more the lessons learned, and to make the effort to have an even deeper understanding, and not to provoke others, nor for egotistical reasons.” This concludes his words.
2
דקדק לבאר שינוי לשונו דר"א ב"צ שבעשיה אמר לשם פעלן. ובדבור אמר לשמן. לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו'.
He carefully explained Rabbee Elazar b’rebbee Tza-doke’s variation in language—that regarding action he said “for the sake of their Maker”, while for speech he said “for their own sake”. For that reason in the context of action he explained “for the sake of the Holy One’s (blessed be He) name, who did it all for His own sake”; while in the context of study972He interprets “discussion” as the context of study he explained “for the sake of the Torah…”.
3
וכוונתו ז"ל מבואר היינו כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו. כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים. זהו לשם פעלן כי כל פעל ה' למענהו וארז"ל לקילוסו.
And his (OBM) intention is clear, specifically, that the performance of the commandment must certainly be as fulfillment of the commandment to the highest possible degree of perfection, with attachment and the purest of the pure of thought, according to his intellect and ability, so that the praise ascends to cause the rectification of the worlds and the powers and the supernal structures. This is what “for the sake of their Maker” means, for “all of God’s-YHV”H actions are for His sake” (Mishlei 16:4). And the sages (OBM) stated: “as praise for Him973Heb.: l’kee-loo-so”.974The performance of the mitzvote should be done with the highest possible perfection and attachment (d’veikoot). The effect is to cause the greatest possible rectification of the worlds. Involvement with Torah perhaps has another purpose.
4
ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל. והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' על נכון בע"זה עכ"ז מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשי' בפועל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה.
And even if it’s certain that regarding commandments too, the primary requirement for them is the act of doing, and the additional intention and purity of thought is not required for fulfilling [the commandment] in any way, as was explained above at the end of Gate 1 with certainty (with God’s help), even so, he should join holiness and purity of thought to the primary act of doing, to arouse and cause even greater rectifications in the worlds than there would have been if the commandment was performed without attachment and holiness of thought.
5
אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר ודבר בהן ר"ל הדבור בעניני המצות והלכותיהן. יהיה לשמן. פי' לשם הד"ת היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול.
But regarding a person’s behavior at the moment of his involvement with Torah addressing the laws of the commandments and their associated rules, he stated: “and discuss them”, meaning to teach us that the discussion of the matters of the commandments and their associated rules should be for their sake, meaning for the sake of the words of Torah—specifically to know and understand and to increase even more the lessons learned and to make the effort to have an even deeper understanding975And not with any special attention to attachment. At this point in Rav Chayyim’s discussion, it’s not clear whether involvement with Torah for its own sake does or does not cause rectification of the worlds..
6
(ורש"י ז"ל גי' אחרת היתה לו שם ודבר בהן לשם שמים. לכן פירש שתהא כל כונתך לשמים. אמנם ענין ופי' לשמה שארז"ל בכ"מ ודאי שגם רש"י ז"ל יפרש כפירוש הרא"ש ז"ל כאן לפי גרסתו. וגם רש"י ז"ל כאן אין כונתו דביקות. אלא דאתי לאפוקי שלא יהא לימודו לשם קינטור וגיאות כמ"ש הרא"ש ז"ל. כדמוכח מסיום דברי ראכ"צ אל תעשה עטרה להתגדל בהם כו').
(And RaSh”Y (OBM) had another interpretation there: “and discuss them for the sake of heaven”. For that reason he explained that your entire intention should be toward heaven. However, the context and explanation of “for its own sake” that the sages (OBM) stated in many places, certainly RaSh”Y (OBM) too would explain per the Ro”sh’s (OBM) explanation here, according to his interpretation. And RaSh”Y (OBM) too here, his intention is not attachment, rather it comes to exclude [specific purposes]: that his learning shouldn’t be to provoke [others] or for egotistical reasons, as the Ro”sh (OBM) wrote, and as is confirmed by the conclusion of the words of Rabbee Elazar b’rebbee Tzadoke: “Do not make them a crown to glorify yourself therewith”.)
7
וזהו שמסיים הש"ס גבי ריב"ז שלא הניח כו' לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש כו'. שמבואר הענין שם בכל אותה הפרשה שהוא מאמר התורה הקדושה עצמה אשר בחוץ תרונה. שיש לאל ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש. היינו להוסיף בה לקח ופלפול. וזהו אוהבי:
And what the Sha”s concludes regarding Rabbee Yokhanan ben Zakkai, that he never set it down… was to fulfill what is stated (Mishlei 8:21): “I have what to bequeath to those who love Me…”, that the matter is explained there in that entire section, which is the holy Torah’s own statement that should be sung out publicly976Ref.: Mishlei 1:20: that it has within its ability to bequeath and to offer a goodly reward to all who think about it and involve themselves with it [fem.] based on their actual love for it [fem.], namely to increase even more the lessons learned, and specifically to make the effort to have an even deeper understanding. And that is what “to those who love Me” means.
אבל האמת כי ענין לשמה פירש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר ר"א בר' צדוק (נדרים נ"א א') עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. ז"ל עשה דברים לשם פעלן. לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד"ת יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ"ל.
But the truth is that the matter of “for its own sake” means for the sake of the Torah. And the matter is as the Ro”sh971The Ro”sh is Rabbi Asher ben Y’khiel, the author of the Toor. (OBM) explained on the statement by Rabbee Elazar b’rebbee Tza-doke (N’darim 62a): “‘Do things for the sake of their Maker’—For the Holy One’s (blessed be He) name, who did all of it for His own sake. ‘And discuss them for their own sake’—All of your discussions and give and take about the words of Torah should be for the Torah’s sake, for example to know and to understand, to increase even more the lessons learned, and to make the effort to have an even deeper understanding, and not to provoke others, nor for egotistical reasons.” This concludes his words.
דקדק לבאר שינוי לשונו דר"א ב"צ שבעשיה אמר לשם פעלן. ובדבור אמר לשמן. לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו'.
He carefully explained Rabbee Elazar b’rebbee Tza-doke’s variation in language—that regarding action he said “for the sake of their Maker”, while for speech he said “for their own sake”. For that reason in the context of action he explained “for the sake of the Holy One’s (blessed be He) name, who did it all for His own sake”; while in the context of study972He interprets “discussion” as the context of study he explained “for the sake of the Torah…”.
וכוונתו ז"ל מבואר היינו כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו. כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים. זהו לשם פעלן כי כל פעל ה' למענהו וארז"ל לקילוסו.
And his (OBM) intention is clear, specifically, that the performance of the commandment must certainly be as fulfillment of the commandment to the highest possible degree of perfection, with attachment and the purest of the pure of thought, according to his intellect and ability, so that the praise ascends to cause the rectification of the worlds and the powers and the supernal structures. This is what “for the sake of their Maker” means, for “all of God’s-YHV”H actions are for His sake” (Mishlei 16:4). And the sages (OBM) stated: “as praise for Him973Heb.: l’kee-loo-so”.974The performance of the mitzvote should be done with the highest possible perfection and attachment (d’veikoot). The effect is to cause the greatest possible rectification of the worlds. Involvement with Torah perhaps has another purpose.
ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל. והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' על נכון בע"זה עכ"ז מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשי' בפועל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה.
And even if it’s certain that regarding commandments too, the primary requirement for them is the act of doing, and the additional intention and purity of thought is not required for fulfilling [the commandment] in any way, as was explained above at the end of Gate 1 with certainty (with God’s help), even so, he should join holiness and purity of thought to the primary act of doing, to arouse and cause even greater rectifications in the worlds than there would have been if the commandment was performed without attachment and holiness of thought.
אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר ודבר בהן ר"ל הדבור בעניני המצות והלכותיהן. יהיה לשמן. פי' לשם הד"ת היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול.
But regarding a person’s behavior at the moment of his involvement with Torah addressing the laws of the commandments and their associated rules, he stated: “and discuss them”, meaning to teach us that the discussion of the matters of the commandments and their associated rules should be for their sake, meaning for the sake of the words of Torah—specifically to know and understand and to increase even more the lessons learned and to make the effort to have an even deeper understanding975And not with any special attention to attachment. At this point in Rav Chayyim’s discussion, it’s not clear whether involvement with Torah for its own sake does or does not cause rectification of the worlds..
(ורש"י ז"ל גי' אחרת היתה לו שם ודבר בהן לשם שמים. לכן פירש שתהא כל כונתך לשמים. אמנם ענין ופי' לשמה שארז"ל בכ"מ ודאי שגם רש"י ז"ל יפרש כפירוש הרא"ש ז"ל כאן לפי גרסתו. וגם רש"י ז"ל כאן אין כונתו דביקות. אלא דאתי לאפוקי שלא יהא לימודו לשם קינטור וגיאות כמ"ש הרא"ש ז"ל. כדמוכח מסיום דברי ראכ"צ אל תעשה עטרה להתגדל בהם כו').
(And RaSh”Y (OBM) had another interpretation there: “and discuss them for the sake of heaven”. For that reason he explained that your entire intention should be toward heaven. However, the context and explanation of “for its own sake” that the sages (OBM) stated in many places, certainly RaSh”Y (OBM) too would explain per the Ro”sh’s (OBM) explanation here, according to his interpretation. And RaSh”Y (OBM) too here, his intention is not attachment, rather it comes to exclude [specific purposes]: that his learning shouldn’t be to provoke [others] or for egotistical reasons, as the Ro”sh (OBM) wrote, and as is confirmed by the conclusion of the words of Rabbee Elazar b’rebbee Tzadoke: “Do not make them a crown to glorify yourself therewith”.)
וזהו שמסיים הש"ס גבי ריב"ז שלא הניח כו' לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש כו'. שמבואר הענין שם בכל אותה הפרשה שהוא מאמר התורה הקדושה עצמה אשר בחוץ תרונה. שיש לאל ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש. היינו להוסיף בה לקח ופלפול. וזהו אוהבי:
And what the Sha”s concludes regarding Rabbee Yokhanan ben Zakkai, that he never set it down… was to fulfill what is stated (Mishlei 8:21): “I have what to bequeath to those who love Me…”, that the matter is explained there in that entire section, which is the holy Torah’s own statement that should be sung out publicly976Ref.: Mishlei 1:20: that it has within its ability to bequeath and to offer a goodly reward to all who think about it and involve themselves with it [fem.] based on their actual love for it [fem.], namely to increase even more the lessons learned, and specifically to make the effort to have an even deeper understanding. And that is what “to those who love Me” means.