חורב 447

יג המזון: מאכלות אסורות.

א: וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם. ואת השפן וגו׳ ואת הארנבת וגו׳ ואת החזיר, כי מפריס פרסה וגו׳ והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (ויקרא י״א א׳ — ז׳).

את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת וגו׳ וכל אשר אין לו וגו׳ שקץ הם לכם (שם ט׳).

וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וגו׳ כי אני ה׳ אלקיכם והתקדשתם והייתם קדשים, כי קדוש אני (שם מ״א).

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה, אשר הבדלתי לכם לטמא. והייתם לי קדשים, כי קדוש אני ה׳, ואבדל אתכם מן העמים להיות לי (שם כ׳ כ״ה).

זאת הבהמה, אשר תאכלו: שור שה כשבים ושה עזים וגו׳ וכל בהמה מפרסת פרסה וגו׳ (דברים י״ד ד׳).

את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו (שם י״ד ט׳).

וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס וגו׳ (שם י־ד י״ב).

ב: דבר אל בני ישראל לאמר: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וגו׳ כי כל אכל חלב וגו, ונכרתה הנפש האכלת מעמיה. וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה. כל נפש, אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה (ויקרא ז׳ כ״ג).

ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם, אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האכלת את הדם וגו׳ כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח, לכפר על נפשתיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר (שם י״ז י׳).

חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (שם ג׳ י״ז).

רק חזק לבלתי אכל הדם, כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וגו׳. לא תאכלנו, למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי תעשה הישר בעיני ה׳ (דברים י״ב כ״ג).

ג: ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו (שמות כ״ב ל׳).

לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה׳ אלקיך (דברים י״ד כ״א).

ד: כי ירחק ממך המקום וגו׳ וזבחת מבקרך ומצאנך, אשר נתן ה׳ לך, כאשר צויתך ואכלת בשעריך (דברים י״ב כ״א).

ולא תאכל הנפש עם הבשר (שם י״ב כ״ג).

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט׳ ד׳).

ה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות ל״ד כ״ו, דברים י״ד כ״א).

ו: אך את הזהב ואת הכסף, את הנחשת, את הברזל, את הבדיל ואת העפרת. כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים (במדבר ל״א כ״ב).

לא בגלל השמירה ביחוד, לבל יחלה ולבל יחלש גופך, סדר ה׳ בעדך את חוקי המזון האלה, רק דברו הוא צום, בדבר קדשו נתן לך את חוקי החיים ועליך לשמור אותם — כמו קדושת ״בית המקדש״ החיצון, שהוא יתאר לך את מערכת תכנית תעודתך הקדושה, והוא יקדש אותך אליה, שהיא תתחלל ע״י ״הטומאה״, הלא הוא, ע״י כל דבר הגרוע, לעמוד בחוץ ולרדת מתחת למדרגת חוג האנושי (ראה מערכת ״עבודה״ פרק כ״א), כן הוא בעד ״המקדש״ של עצמך, הלא הוא בעד ״גופך״, בעד ״נפשך״, בעד ״רוחך״ — בהיותם כלם כאחד המכונה לחרושת הפעולה של עצמותך, שהיא מיועדה לקדושה, — בעדה המאכלות האסורות המה ״טמא״ הלא הוא, לא במגע בלבד — רק באכלך מהם, בהביאך אותם בהתאחדות עם פנימיות עצמותך, ולוא גם אלה המאכלים ייטיבו לכלכל את גופך, לוא גם ישמינו את בשרך, אבל על ידם תתעורר בגופך ביתר עז הנטיה הבהמית — או גופך זה על ידם ירפה ויחלש וירד במעלתו, מבלי יוכשר עוד, להיות כראוי כלי יוצר לנפשך, עד כי תחת להתפעל מרגש־יה, תחת היותה קדושה וטהורה, תחת לרומם ולעלה את קדושתך, לחוש בקרבה את מותר האדם ממעל למדרגת הבעלי חיים, תרד ותשפל, להיות בהמה לה או רפויה ונחלשה — אף רוחך נאלץ הנהו על ידם, להיות ערוך תמיד למלחמה כבדה ביותר, גם נבצרה ממנו היכולת, להתחמש כהוגן מול פני המלחמה הכבדה ההיא — טמא הוא לכם! אל תטמאו בהם! — יען כי ״טמא״ תהיה על ידם! בקריאה כזאת תקרא אליך התורה כמה פעמים, אתה תהיה ״טמא״ על ידם, הלא הוא, בלתי ראוי ומוכשר עוד לתעודתך הקדושה, ועליכם הלא להיות ״אנשי קדש״ — חברי אגודה קדושה הנכם כלכם כאחד — לזאת הלא נבחרתם, נבדלתם ונקדשתם להדבק בה׳, כה יאמר אליכם ה׳, יען אני, שהנני ה׳ אלקיכם לבדי, אשר ממני לבדי נתן לכם הכח, להכניע בחופש את הפעולות לחיים כגדולה כקטנה — ״קדוש אני״,! לכן עליכם, לשמור את גופכם, כי יובל להיות ״מקדש״ קדוש וטהור בעד עצמות רוחכם, שהיא חלק אלוה ממעל. אל תביאו אליו כחות כאלה, שעל ידם הבהמה בכם תגבר חילים, להכריע את כף המשקל ולמשוך אחריה את הנפש. הן גם גופכם שלי, של ה׳, הנהו, ואת הנקוב כפי הנהוג בשם ״טומאה״ מצד אחר תכנה את זאת גם בשם ״שקץ״ (עקקעל), ״שקץ״ הלא הוא כל דבר, שהנהו לך לזרא, שהוא בלתי מתאים עם עצמותך, עד כי בגועל נפש תבדילהו ותרחיקהו ממך. — הבה! עליך לחוש, כי כמו גופך ישקץ מטבעו וירחיק ממנו את הדבר, אשר טעם, בחן ומצא, כי הנהו זר ומוזר לו, או בלתי נאות עם עצמותו הגופנית, כן עליך, לשקץ ולהרחיק בגועל נפש את ״המאכלים האסורים״ לך, יען ״שקץ״ המה לעצמות הרוחנית שלך, זרים ומוזרים המה לה ובלתי נאותים עמה, לבל תהפך גם עצמותך הרוחנית להיות ״שקץ״, לבל תהיה גם היא זרה ומוזרה אל התעודה הקדושה, שעליך לכונן אותה אליה, בהיותך איש ישראל, כמו כן נקראו בשם ״תועבה״ (אבשיי) ׳ וכי על רוחך לתעב אותם, יען כי יתיצבו כצר נגד תעודתך הרוחנית, בעוד המה יכלכלו רק את רוח הבהמה אשר בך — את זאת יגיד לך דבר ה׳ בתורתו.

It is not for the sake of the prevention of bodily sickness that God arranged these laws about your food. Rather the Torah itself explains their reason: Just like the Temple of God, which symbolizes the ideal of the holy and sanctifies you for His sake, becomes defiled by impurity - that is, anything that is foreign to, or below the human realm (see the section on Service, Chapter 21) - so too are the forbidden foods "impure" for the holy sanctuary that you yourself constitute. Your body, your soul and your spirit form the essential playing field of your existence, which is designated for holiness. If you eat these foods, your body may well be nourished and become fatter. However, your animal impulse will be greatly aroused; or your body will only become a tool for your spirit. Instead of your soul becoming sanctified - meaning raising itself above any trace of animalism - it will descend to this low level, or become apathetic and lethargic. And your spirit can expect to encounter a greater struggle for which it is less equipped. It calls out to you again and again: It is impure to you! Do not defile yourselves with them! You will become impure from them! The meaning of becoming impure is to compromise preparedness for the designation of holiness. And behold you have been designated to be holy people, the children of a great holy congregation; and you have been chosen to attach yourselves to God and to walk in His ways. God said to you to be holy, "since I, your God, am holy." So then, you must guard your bodies like the holy sanctuary for your divine souls. As behold, the body is also for God. And that which is generally referred to as impure (tumah) is also referred to as something repulsive (sheketz), a disgusting thing. Something repulsive and disgusting is something that you reject on your own as a foreign body that is unfit for your constitution. And so just like your body naturally rejects anything that the sense of taste finds to be a foreign substance or unfit; so too must you reject these foods because they are repulsive, foreign and unfit for your spiritual constitution. Lest your spiritual constitution itself become repulsive, and you become distanced and turn away from your holy designation which you are meant to carry as a Jew. Likewise, abomination (toevah) - your spiritual constitution should abominate these foods, since they are antithetical to your spiritual designation and only nourish your animal impulse. These are the words of God's Torah.