HaEmunot veHaDeot · [Treatise VI] The Soul and Death, Chapter 7
1
וכיון שבארתי אלה הענינים, צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הגוף? ואומר כי רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפריד ביניהם, יתראה לאדם כצורת אש ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה, מכוין אליו בה, וכאשר יראהו, יחרד למראה, והתפרד נפשו מגופו. וכאשר הסתכלתי בכתוב, מצאתי הענין בו כמו שהודיעונו, באמרו בעת המגפה (ד"ה א' כ"א ט"ז) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך יי' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו. וכאשר התפלל והקריב, אמר אחר כן, (שם כ"א כ"ז) ושיאמר יי' למלאך וישב חרבו אל נדנה. ולמדתי שגוף המלאך מאש ירקרקת, מאמרו (יחזקאל א' י"ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. וכלו מלא עינים, באמרו (שם ו' י"ב) וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב. ושאש העינים כעין חשמל, כי אם היתה ירקרקת כמו הגוף, לא היו נכרים שהם עינים, אבל הם נכרים בהשתנות מראיהן, והוא עין החשמל הנזכר. וכבר ידעת כי ראות האש הגדולה, כמעט שלא מתו אבותינו ממנה, כמו שנאמר (דברים ה' כ"ה) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדול' הזאת. וכל שכן כשמכונין אל האדם בה עם חרב שלופה. וכבר ידעת עוד שדוד מפני שראה את המלאך אעפ"י שלא כונן אליך בשום חזק, איך הבהילו והרעידו כמו שאמר (ד"ה א' כ"א ל') כי נבעת מפני חרב מלאך יי'. ולא סר מן היום ההו' מרעיד בלתי מתחמם עד יום מותו, כאשר אמר (מ"א א' א') ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו. כל שכן מי שמכוונין אליו בה ואם יאמר אומר, למה לא נראה הנפש כשהיא יוצאה מן הגוף? בעבור זכותה והדמותה לאויר בזכותו, כאשר לא נראה הגלגלים בעבור נקיות גרמיהם וזכותם, וכאשר מנהגי להמשיל, כי אם היה לוקח אדם עשרה עששיות זכוכות זך, ושם כל אחת מהן בתוך חברתה, ושם בתוכם נר דולק, לא היה מי שרואהו מרחוק שהוא תוך עשר עששיות, בעבור עבור האש בגרמיהם, ועבור הראות באור, וזה דבר גלוי. אחר כן מה יהיה מענינה אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב במה שקדמתי זכרו, שהוא תהיה שמורה אל עת הגמול, כאשר אמר (משלי כ"ד י"ב) ונוצר נפשך הוא ידע. ויהיה הזך ממנה מקום שמירתו למעלה, והעכור למטה, כאשר הקדמתי מאמרו, כזהר הרקיע (דניאל י"ב ג'). ומאמרו העולם היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד, ושם רשעים משוטטת בעולם ואין לה מנוחה, וזה והדומה לו ההפרש שביניהם. ובתחלת זמן הפרוד, תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה, עד שיכלה הגוף. וענין זה שיתפרקו חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא, מה שתדעהו ממה שיעבור על הגוף מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לאדם כשהוא רואה ביתו אשר היה שוכן בו חרב ועולה בו שמיר ושית. והקושי הזה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה כפי שהוא רואי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב. ובזה אמרו רז"ל, קשה רמה למת, כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י״ד:כ״ב). וזהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר. ואחר כן אומר שזמן עמידתם נפרדים יהיה, עד שיתקבצו שאר הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא בריאתם, והוא אחרית עמידת העולם, וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, תחוברנה הנפשות עם גופיהם, כאשר אבאר במאמר הסמוך לזה ויגמול אותם במה שראוי להם. וזה עם מה שבארנוהו במה שקדם מן המאמר, יתבאר עוד ממה שאמר החכם, כי אחר שאמר (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הודיענו שסוף ענינם אל הגמול באמרו אחר כן, (שם י"ג י"ד) סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. ואמרו את כל מעשה, רוצה בו הגוף והנפש יחדיו. ואמרו על כל נעלם, רוצה בו מה שהוא נעלם ממנו מענין הנפש הוא גלוי אצל הבורא, ואז יביא אותה מן השמים ויביא הגוף מן הארץ ויגמלם, כמו שאמר (תהלים נ' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ישתבח החכם ויתברך! ונשאל ממנו שידריכנו בדרך הטובה, אך מה שיהיה מן הגמול והענש? אני עתיד לבארו במאמר התשיעי בעזרת האל:
Bu konuları açıkladıktan sonra, bedeninden ayrıldığı sırada nefeşin durumunun nasıl olacağını açıklamam gerekir. Derim ki Rabbilerimiz bize, Yaratan’ın nefeş ile bedeni birbirinden ayırmak üzere göndereceği meleğin insana yeşilimsi ateş suretinde görüneceğini, gözlerinin parıltılı ateşle dolu olacağını, elinde çekilmiş bir kılıç bulunacağını ve onu insana doğrultacağını bildirmişlerdir. İnsan onu gördüğünde bu görünüşten dehşete kapılır ve nefeşi bedeninden ayrılır. Kutsal Yazı’ya baktığımda, konunun Rabbilerimizin bize bildirdiği gibi olduğunu gördüm. Salgın sırasında şöyle denmiştir: “David gözlerini kaldırdı ve HaŞem’in meleğini yer ile gök arasında dururken, elinde çekilmiş kılıcıyla gördü” (Divre HaYamim I 21:16). David dua edip sunu getirdikten sonra şöyle denmiştir: “HaŞem meleğe söyledi ve o kılıcını kınına geri koydu” (Divre HaYamim I 21:27). Meleğin bedeninin yeşilimsi ateşten olduğunu şu sözden öğrendim: “Canlıların görünüşüne gelince, onların görünüşü ateş korları gibiydi” (Yehezkel 1:13). Onun bütünüyle gözlerle dolu olduğunu ise şu sözden öğrendim: “Bütün bedenleri, sırtları, elleri, kanatları ve tekerlekleri çevrelerinde gözlerle doluydu” (Yehezkel 10:12). Gözlerin ateşinin parıltılı olduğunu da öğrendim; çünkü gözler beden gibi yeşilimsi olsaydı, onların göz olduğu anlaşılmazdı. Fakat görünüşlerinin değişik olmasıyla tanınırlar; bu da anılan haşmal görünümüdür. Büyük ateşi görmenin atalarımızı neredeyse öldüreceğini zaten bilirsin. Nitekim “Şimdi niçin ölelim? Çünkü bu büyük ateş bizi yiyip bitirecek” (Devarim 5:25) denmiştir. Hele çekilmiş bir kılıçla insana yöneltildiğinde bu daha da böyledir. Yine bilirsin ki David, melek ona hiçbir güçle yönelmediği halde meleği gördüğü için nasıl ürkmüş ve titremiştir. Nitekim “Çünkü HaŞem’in meleğinin kılıcından korkuya kapılmıştı” (Divre HaYamim I 21:30) denmiştir. O günden sonra ölüm gününe kadar ısınmadan titremekten kurtulmamıştır. Nitekim “Onu giysilerle örttüler, fakat ısınmadı” (Melahim I 1:1) denmiştir. Hele ona yöneltilen kimsenin durumu daha da böyledir. Eğer biri, “Nefeş bedenden çıkarken neden görülmez?” derse, bunun sebebi onun inceliği ve inceliği bakımından havaya benzemesidir. Nitekim felekler de cisimlerinin temizliği ve inceliği sebebiyle görülmez. Benim örnek verme adetim şudur: Eğer bir insan on tane saf cam kandil alsa, her birini diğerinin içine koysa ve içlerine yanan bir ışık yerleştirse, onu uzaktan gören kişi onun on kandilin içinde olduğunu bilmez; çünkü ateş onların cisimlerinden geçer ve görme ışıkta geçiş bulur. Bu açık bir şeydir. Sonra, nefeş bedenden çıktıktan sonra durumu ne olur? Daha önce andığım şeyle cevap veririm: Ödül zamanına kadar korunur. Nitekim “Nefeşini koruyan O bilir” (Mişle 24:12) denmiştir. Onun saf olanının korunma yeri yukarıdadır; bulanık olanınınki ise aşağıdadır. Daha önce “gök kubbenin parlaklığı gibi” (Daniel 12:3) sözünü ve “yukarı çıkan odur” (Kohelet 3:21) sözünü öne almıştım. Rabbilerimiz z”l de şöyle demiştir: “Doğruların neşamaları Görkem Tahtı’nın altında saklıdır; kötülerin neşamaları ise dünyada dolaşır ve huzuru yoktur.” Bunun ve benzerlerinin anlamı, ikisi arasındaki farktır. Ayrılış zamanının başlangıcında nefeş, beden tükeninceye kadar bir süre huzursuz halde kalır. Bunun anlamı, bedenin parçalarının çözülmesidir. O sırada, bedenin başından geçecek kurtçuk, çürüme ve benzeri şeyleri bilmesi nefeşe ağır gelir; tıpkı insanın içinde oturduğu evinin yıkıldığını, üzerinde diken ve çalı bittiğini gördüğünde ona ağır gelmesi gibi. Bu ağırlık nefeş için az veya çok olabilir; onun için uygun olana göre ona ağır gelir. Aşağı iniş derecesi de az veya çok olduğu gibi. Bu konuda Rabbilerimiz z”l “Kurt, ölü için diri ete batan iğne gibidir” demişler ve bunu Kutsal Yazı’nın “Fakat eti onun üzerinde acı çeker, nefeşi onun için yas tutar” (İyov 14:22) sözüne dayandırmışlardır. Buna kabir yargısı veya kabrin sarsılması denir. Sonra derim ki nefeşlerin ayrı halde kalma süresi, Yaratan’ın hikmetinin yaratılmalarını gerekli kıldığı diğer nefeşler toplanıncaya kadardır. Bu, dünyanın ayakta kalışının sonudur. Sayıları tamamlanıp toplandığında nefeşler bedenleriyle birleştirilecek; bunu bundan sonraki bölümde açıklayacağım; sonra onlara hak ettikleri karşılığı verecektir. Bu, önceki bölümde açıkladıklarımızla birlikte, bilgenin şu sözünden de açıklığa kavuşur: “Ruh onu veren Tanrı’ya döner” (Kohelet 12:7) dedikten sonra, işlerinin sonunun ödül ve yargı olduğunu bize bildirmiş ve ardından “Sözün sonu, her şey işitildi: Tanrı her işi yargıya getirecek” (Kohelet 12:13–14) demiştir. “Her iş” sözüyle beden ve nefeşi birlikte kastetmiştir. “Her gizli şey için” sözüyle ise nefeş konusunda bizden gizli olanın Yaratan katında açık olduğunu kastetmiştir. O zaman nefeşi göklerden, bedeni yerden getirecek ve onlara karşılık verecektir. Nitekim “Halkını yargılamak için yukarıdaki göklere ve yeryüzüne seslenir” (Tehilim 50:4) denmiştir. Bilge olan övülsün ve kutsansın! O’ndan bizi iyi yolda yürütmesini isteriz. Ödül ve cezanın ne olacağına gelince, bunu Tanrı’nın yardımıyla dokuzuncu bölümde açıklayacağım.
וכיון שבארתי אלה הענינים, צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הגוף? ואומר כי רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפריד ביניהם, יתראה לאדם כצורת אש ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה, מכוין אליו בה, וכאשר יראהו, יחרד למראה, והתפרד נפשו מגופו. וכאשר הסתכלתי בכתוב, מצאתי הענין בו כמו שהודיעונו, באמרו בעת המגפה (ד"ה א' כ"א ט"ז) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך יי' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו. וכאשר התפלל והקריב, אמר אחר כן, (שם כ"א כ"ז) ושיאמר יי' למלאך וישב חרבו אל נדנה. ולמדתי שגוף המלאך מאש ירקרקת, מאמרו (יחזקאל א' י"ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. וכלו מלא עינים, באמרו (שם ו' י"ב) וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב. ושאש העינים כעין חשמל, כי אם היתה ירקרקת כמו הגוף, לא היו נכרים שהם עינים, אבל הם נכרים בהשתנות מראיהן, והוא עין החשמל הנזכר. וכבר ידעת כי ראות האש הגדולה, כמעט שלא מתו אבותינו ממנה, כמו שנאמר (דברים ה' כ"ה) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדול' הזאת. וכל שכן כשמכונין אל האדם בה עם חרב שלופה. וכבר ידעת עוד שדוד מפני שראה את המלאך אעפ"י שלא כונן אליך בשום חזק, איך הבהילו והרעידו כמו שאמר (ד"ה א' כ"א ל') כי נבעת מפני חרב מלאך יי'. ולא סר מן היום ההו' מרעיד בלתי מתחמם עד יום מותו, כאשר אמר (מ"א א' א') ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו. כל שכן מי שמכוונין אליו בה ואם יאמר אומר, למה לא נראה הנפש כשהיא יוצאה מן הגוף? בעבור זכותה והדמותה לאויר בזכותו, כאשר לא נראה הגלגלים בעבור נקיות גרמיהם וזכותם, וכאשר מנהגי להמשיל, כי אם היה לוקח אדם עשרה עששיות זכוכות זך, ושם כל אחת מהן בתוך חברתה, ושם בתוכם נר דולק, לא היה מי שרואהו מרחוק שהוא תוך עשר עששיות, בעבור עבור האש בגרמיהם, ועבור הראות באור, וזה דבר גלוי. אחר כן מה יהיה מענינה אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב במה שקדמתי זכרו, שהוא תהיה שמורה אל עת הגמול, כאשר אמר (משלי כ"ד י"ב) ונוצר נפשך הוא ידע. ויהיה הזך ממנה מקום שמירתו למעלה, והעכור למטה, כאשר הקדמתי מאמרו, כזהר הרקיע (דניאל י"ב ג'). ומאמרו העולם היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד, ושם רשעים משוטטת בעולם ואין לה מנוחה, וזה והדומה לו ההפרש שביניהם. ובתחלת זמן הפרוד, תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה, עד שיכלה הגוף. וענין זה שיתפרקו חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא, מה שתדעהו ממה שיעבור על הגוף מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לאדם כשהוא רואה ביתו אשר היה שוכן בו חרב ועולה בו שמיר ושית. והקושי הזה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה כפי שהוא רואי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב. ובזה אמרו רז"ל, קשה רמה למת, כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י״ד:כ״ב). וזהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר. ואחר כן אומר שזמן עמידתם נפרדים יהיה, עד שיתקבצו שאר הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא בריאתם, והוא אחרית עמידת העולם, וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, תחוברנה הנפשות עם גופיהם, כאשר אבאר במאמר הסמוך לזה ויגמול אותם במה שראוי להם. וזה עם מה שבארנוהו במה שקדם מן המאמר, יתבאר עוד ממה שאמר החכם, כי אחר שאמר (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הודיענו שסוף ענינם אל הגמול באמרו אחר כן, (שם י"ג י"ד) סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. ואמרו את כל מעשה, רוצה בו הגוף והנפש יחדיו. ואמרו על כל נעלם, רוצה בו מה שהוא נעלם ממנו מענין הנפש הוא גלוי אצל הבורא, ואז יביא אותה מן השמים ויביא הגוף מן הארץ ויגמלם, כמו שאמר (תהלים נ' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ישתבח החכם ויתברך! ונשאל ממנו שידריכנו בדרך הטובה, אך מה שיהיה מן הגמול והענש? אני עתיד לבארו במאמר התשיעי בעזרת האל:
Bu konuları açıkladıktan sonra, bedeninden ayrıldığı sırada nefeşin durumunun nasıl olacağını açıklamam gerekir. Derim ki Rabbilerimiz bize, Yaratan’ın nefeş ile bedeni birbirinden ayırmak üzere göndereceği meleğin insana yeşilimsi ateş suretinde görüneceğini, gözlerinin parıltılı ateşle dolu olacağını, elinde çekilmiş bir kılıç bulunacağını ve onu insana doğrultacağını bildirmişlerdir. İnsan onu gördüğünde bu görünüşten dehşete kapılır ve nefeşi bedeninden ayrılır. Kutsal Yazı’ya baktığımda, konunun Rabbilerimizin bize bildirdiği gibi olduğunu gördüm. Salgın sırasında şöyle denmiştir: “David gözlerini kaldırdı ve HaŞem’in meleğini yer ile gök arasında dururken, elinde çekilmiş kılıcıyla gördü” (Divre HaYamim I 21:16). David dua edip sunu getirdikten sonra şöyle denmiştir: “HaŞem meleğe söyledi ve o kılıcını kınına geri koydu” (Divre HaYamim I 21:27). Meleğin bedeninin yeşilimsi ateşten olduğunu şu sözden öğrendim: “Canlıların görünüşüne gelince, onların görünüşü ateş korları gibiydi” (Yehezkel 1:13). Onun bütünüyle gözlerle dolu olduğunu ise şu sözden öğrendim: “Bütün bedenleri, sırtları, elleri, kanatları ve tekerlekleri çevrelerinde gözlerle doluydu” (Yehezkel 10:12). Gözlerin ateşinin parıltılı olduğunu da öğrendim; çünkü gözler beden gibi yeşilimsi olsaydı, onların göz olduğu anlaşılmazdı. Fakat görünüşlerinin değişik olmasıyla tanınırlar; bu da anılan haşmal görünümüdür. Büyük ateşi görmenin atalarımızı neredeyse öldüreceğini zaten bilirsin. Nitekim “Şimdi niçin ölelim? Çünkü bu büyük ateş bizi yiyip bitirecek” (Devarim 5:25) denmiştir. Hele çekilmiş bir kılıçla insana yöneltildiğinde bu daha da böyledir. Yine bilirsin ki David, melek ona hiçbir güçle yönelmediği halde meleği gördüğü için nasıl ürkmüş ve titremiştir. Nitekim “Çünkü HaŞem’in meleğinin kılıcından korkuya kapılmıştı” (Divre HaYamim I 21:30) denmiştir. O günden sonra ölüm gününe kadar ısınmadan titremekten kurtulmamıştır. Nitekim “Onu giysilerle örttüler, fakat ısınmadı” (Melahim I 1:1) denmiştir. Hele ona yöneltilen kimsenin durumu daha da böyledir. Eğer biri, “Nefeş bedenden çıkarken neden görülmez?” derse, bunun sebebi onun inceliği ve inceliği bakımından havaya benzemesidir. Nitekim felekler de cisimlerinin temizliği ve inceliği sebebiyle görülmez. Benim örnek verme adetim şudur: Eğer bir insan on tane saf cam kandil alsa, her birini diğerinin içine koysa ve içlerine yanan bir ışık yerleştirse, onu uzaktan gören kişi onun on kandilin içinde olduğunu bilmez; çünkü ateş onların cisimlerinden geçer ve görme ışıkta geçiş bulur. Bu açık bir şeydir. Sonra, nefeş bedenden çıktıktan sonra durumu ne olur? Daha önce andığım şeyle cevap veririm: Ödül zamanına kadar korunur. Nitekim “Nefeşini koruyan O bilir” (Mişle 24:12) denmiştir. Onun saf olanının korunma yeri yukarıdadır; bulanık olanınınki ise aşağıdadır. Daha önce “gök kubbenin parlaklığı gibi” (Daniel 12:3) sözünü ve “yukarı çıkan odur” (Kohelet 3:21) sözünü öne almıştım. Rabbilerimiz z”l de şöyle demiştir: “Doğruların neşamaları Görkem Tahtı’nın altında saklıdır; kötülerin neşamaları ise dünyada dolaşır ve huzuru yoktur.” Bunun ve benzerlerinin anlamı, ikisi arasındaki farktır. Ayrılış zamanının başlangıcında nefeş, beden tükeninceye kadar bir süre huzursuz halde kalır. Bunun anlamı, bedenin parçalarının çözülmesidir. O sırada, bedenin başından geçecek kurtçuk, çürüme ve benzeri şeyleri bilmesi nefeşe ağır gelir; tıpkı insanın içinde oturduğu evinin yıkıldığını, üzerinde diken ve çalı bittiğini gördüğünde ona ağır gelmesi gibi. Bu ağırlık nefeş için az veya çok olabilir; onun için uygun olana göre ona ağır gelir. Aşağı iniş derecesi de az veya çok olduğu gibi. Bu konuda Rabbilerimiz z”l “Kurt, ölü için diri ete batan iğne gibidir” demişler ve bunu Kutsal Yazı’nın “Fakat eti onun üzerinde acı çeker, nefeşi onun için yas tutar” (İyov 14:22) sözüne dayandırmışlardır. Buna kabir yargısı veya kabrin sarsılması denir. Sonra derim ki nefeşlerin ayrı halde kalma süresi, Yaratan’ın hikmetinin yaratılmalarını gerekli kıldığı diğer nefeşler toplanıncaya kadardır. Bu, dünyanın ayakta kalışının sonudur. Sayıları tamamlanıp toplandığında nefeşler bedenleriyle birleştirilecek; bunu bundan sonraki bölümde açıklayacağım; sonra onlara hak ettikleri karşılığı verecektir. Bu, önceki bölümde açıkladıklarımızla birlikte, bilgenin şu sözünden de açıklığa kavuşur: “Ruh onu veren Tanrı’ya döner” (Kohelet 12:7) dedikten sonra, işlerinin sonunun ödül ve yargı olduğunu bize bildirmiş ve ardından “Sözün sonu, her şey işitildi: Tanrı her işi yargıya getirecek” (Kohelet 12:13–14) demiştir. “Her iş” sözüyle beden ve nefeşi birlikte kastetmiştir. “Her gizli şey için” sözüyle ise nefeş konusunda bizden gizli olanın Yaratan katında açık olduğunu kastetmiştir. O zaman nefeşi göklerden, bedeni yerden getirecek ve onlara karşılık verecektir. Nitekim “Halkını yargılamak için yukarıdaki göklere ve yeryüzüne seslenir” (Tehilim 50:4) denmiştir. Bilge olan övülsün ve kutsansın! O’ndan bizi iyi yolda yürütmesini isteriz. Ödül ve cezanın ne olacağına gelince, bunu Tanrı’nın yardımıyla dokuzuncu bölümde açıklayacağım.