שאין ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות שבא הצווי בעשייתם כל חלק וחלק בפני עצמו:
That it is inappropriate to count parts of work, that are required by a command, on their own.
2
ידוע שאנחנו נמצא פעמים שנצטוינו על מעשה מן המעשים ואחרי כן יבוא הכתוב לבאר איכות המעשה ההוא ויבאר השם שזכר ויאמר על מה שהוא נופל, אם כן אין ראוי שימנה כל צווי שבא באותו הבאור מצוה בפני עצמה. כמו ועשו לי מקדש, שזה מצות עשה אחת מכל המצות והוא שיהיה לנו בית מוכן יבאו אליו ויחוגו בו ובו תהיה ההקרבה ובו יהיה הקבוץ במועדים, ואחר כך בא לתאר חלקיו ואיך יעשה, ואין ראוי שימנה כל מה שאמר בו ועשית מצוה בפני עצמה. ועל זה הדרך בעצמו ילך הענין בקרבנות הנזכרים בויקרא, וזה כי המצוה האחת היא כלל המלאכה המתוארה בכל מין ומין ממיני הקרבנות. והמשל בזה העולה הנה נצטוינו שתהיה מלאכת העולות כך, והיא שישחטנה ויפשיטנה וינתחנה ויזרוק דמה על תואר כך ויקריב חלבה ואחר כך ישרוף כל בשרה עם שיעור כך מסלת בלולה בשמן ושיעור כך מיין והם הנסכים ושיהיה עורה לכהן שיקריבנה. והמלאכה הזאת בכללה היא מצות עשה אחת והיא תורת העולה, כי כמו זאת המלאכה חייבה התורה שתעשה כל עולה. וכמו כן היא מלאכת החטאת כלה מזביחתה והפשטתה והקרבתה מה שיקריב ממנה ורחיצת הכלים שיזה מדמה עליהם ורחיצת הכלים שתבושל בהם או שבירתם הכל היא תורת החטאת והיא מצוה אחת. וכן תורת האשם מצוה אחת ותורת זבח השלמים גם כן והיותו על תודה בלחם או בלתי לחם ולקיחת הכהן ממנה חזה ושוק והנפתו הכל מכלל זבח השלמים והיא מצוה אחת, ואלו הן כל מיני הקרבנות שכולל חיובן ליחיד וצבור זולת האשם שהוא קרבן יחיד לעולם כמו שבארנו בפתיחת סדר קדשים. וזהו הסבה כי המלאכה היא המצוה ואין ראוי למנות כל חלק וחלק מחלקי המלאכה מצוה אלא אם הם צוויין כוללים מיני הקרבנות כלם ולא יתיחדו במין זולת זה המין אז ראוי שימנה כל צווי מהם למצוה בפני עצמה לפי שאינו אז חלק מחלקי מלאכת הקרבן מהקרבנות, כמו הזהירו מהקריב בעל מום, או צוותו שיהיה תמים, וצוותו שיהיה בלתי מחוסר זמן והוא אמרו ומיום השמיני והלאה, וצוותו שימלח כל קרבן והוא אמרו על כל קרבנך תקריב מלח, והזהירו מהשביתו ולא תשבית מלח, וצוותו לאכול מה שיאכל ממנו, שכל אחד מאלו הצוויין היא מצוה בפני עצמה כי הם אין מהם גם אחד חלק מחלקי המצוה מכל מלאכת הקרבן מיוחד אבל צוויין כוללים כל קרבן כמו שנבאר במנותנו אותם.
It is well-known that there are times when we are commanded about some action, and Scripture afterwards comes to explain the nature of this action; such that the topic mentioned is explained and it says what it is about. If so, it is inappropriate to count each command that comes in that explanation as a separate commandment. For example - "And let them make Me a sanctuary," is one of the positive commandments: And that is that we should have a house in which it is fit to come and celebrate, and in which sacrificing and gathering take place on holidays. And afterwards, He comes to describe its parts and how to make it. Yet it is inappropriate to count everything that is said about it as a separate commandment. And the topic of sacrifices mentioned in Leviticus follows in this very same way. And that is that the singular commandment is the whole process described for each and every type of sacrifice. For example - with the burnt-offering - it is that we were surely commanded that the process of the burnt-offerings be like this. And that is that it be slaughtered, flayed, dissected, that its blood be sprinkled as described, that its fat be offered, that all of its flesh afterward be burnt with a certain measurement of fine flour mixed with oil and a certain measurement of wine - which are the libations - and that its hide go to the priest that sacrifices it. And this process as a whole is a positive commandment - and that is the precept of the burnt-offering. As the Torah is obligating to do every burnt-offering through this process. And likewise, with the whole process of the sin-offering - its sacrifice, its flaying, offering that which needs to be offered from it and the washing of the vessels in which it was cooked or their breaking. It is all the precept of the sin-offering and it is one commandment. And likewise the precept of the guilt-offering is one commandment. And likewise the precept of the sacrifice of the peace-offerings - and that is that if it is a thanksgiving-offering, it is with bread, or [otherwise] without bread, the priest's taking of the breast and the thigh and waving it - it is all one commandment. And these are all types of sacrifices that include obligations of the individual and the community, except for the guilt-offering - which is always an obligation of the individual, as we explained in our introduction to the Order of Kedoshim (Commentary on the Mishnah). And the reason [to count each as only one commandment] is because the process is the commandment, such that it is inappropriate to count each and every part of the process as a commandment. This is unless they are commands that include all of the sacrifices, and are not specific to one type but not another type - then it would be appropriate to count each of those commands as a separate commandment. For then they would not be one of the parts of the process of one of the sacrifices. For example, His prohibiting sacrificing an animal with a defect; or His command that it be unblemished; or His command that it not be lacking in its time - and that is His saying, "and from the eighth day onward" (Leviticus 22:27); and His commanding that every sacrifice be salted - and that is His saying, "on all your offerings you must offer salt" (Leviticus 2:13); and His prohibition not to leave it [unsalted] - "and you shall not omit salt" (Leviticus 2:13), and His command to eat that which is to be eaten from it. As each one of these commands is a commandment on its own. For not one of them is a part of the commandment of the whole process of a specific sacrifice. Rather their commands include every sacrifice, as we will discuss when we count them.
3
והוא מבואר כי היות הכהן לוקח מה שיש לו לקחת הוא חלק מחלקי המצוה כמו שזכרנו בעור העולה, וגם כן ראשית הגז כלל המצוה היא שנתנהו לכהן כמו שנוציא מעשר ראשון שנתנהו ללוי. וכבר טעו בזה עד שמנו מתנות כהונה מצוה אחר מנותם קצת המצות שאותן המתנות חלק מהם כמו שבארנו בעור העולה וחזה ושוק משלמים, ובעבור שנעלם מזולתנו השרש הזה ולא הרגישו אליו כלל ולא השיגו אותו עד שהניע שמנו מצות בפני עצמן יציקות ובלילות פתיתות ומליחות הגשות והנפות והקטרות ולא ידעו כי אלו כלם הם חלקי מלאכת המנחה, וזה שאנו נצטוינו שנקריב מנחה ואחר כך באר בזה השם על איזה דבר נופל וזאת תורת המנחה, ואמר שהיא תהיה מן הסלת ומן הלחם העשוי על תואר כך או תואר כך כלומר מחבת או מרחשת או מאפה תנור ויבלול השמן על שיעור כך ויעשה אותו פתים וישים עליו מלח ולבונה ויגיש ויניף ויקמוץ ממנו ויקטיר על הפנים שבארו במסכת מנחות. ואלו כלם הם חלקי המלאכה ועל הדבר העשוי על התואר הזה כלו יפול שם המנחה אם כן המצוה היא הצווי שתהיה מלאכת קרבן הלחם או הסלת שנקריבהו על סדר זה כלו, ודמיון הדברים אלו במצות המנחה כלומר היציקה והבלילה והפתיתה והמליחה והתנופה וההגשה וההקטרה הוא כמו אמרו יתעלה בחליצה וחלצה נעלו וירקה בפניו וענתה ואמרה, וכמו שמצות חליצה אחת ולא נמנה חליצה ורקיקה אחר שהמקובץ מהם היא מלאכת החליצה והיא מצוה אחת כמו כן לא ימנה ויצקת עליה שמן ונתן עליה לבונה במלח תמלח והניף והגיש והקטיר, וזה לא יעלם אלא למי שיקח הדברים בתחלת מחשבה ולא ישים עיון שכלי בהם כמו שאמרו ז"ל אגב שטפיה אמרה, כלומר בלי השתכלות אלא בתחלת עיון שעלה במחשבה נאמר. וזה השרש צווי הקרבנות ואיך ראוי שימנה עד שלא יתחדש דבר בו מן הטעות ולא ערבוב כלל כמו שבארנו:
And it is clear that the priest taking that which he may take is one of the parts of the commandment, as we mentioned with the hide of the burnt-offering. Likewise the first shearings - the whole commandment, is that we separate it and [then] give it to the priest - and likewise the tithe that we give to the Levite. But they have already erred about this, such that they have counted the gifts to the priesthood as a commandment after they have counted some of the commandments that those gifts were a part of - as we explained with the hide of the burnt-offering, and the breast and the thigh of the peace-offerings. And because this principle was hidden from others besides us and they were not aware of it all and they did not comprehend it - they came to counting pouring, mixing, crumbling, salting, presenting, waving and incinerating as separate commandments; and they did not know that they were all parts of the process of the grain-offering. And that is that we were commanded the grain-offering; and afterwards He explained about this topic that was mentioned and what it is about - and that is the precept of the grain-offering. And He said that it should be from fine flour and from bread that is made according to this description or that description - meaning [in] a pan, or a deep-pan or baked in an oven - that it be mixed in oil according to a certain measure, crumbled, that salt and frankincense is put upon it, that it is presented, waved, some of it is taken and incinerated, according to the facets that were explained in Tractate Menachot. But these are all parts of the process. And the matter that follows this whole description is called a grain-offering. If so, the commandment is the command that the process of the sacrifice of bread or of fine flour be that we offer it completely according to this arrangement. And similar to these things in the commandment of the grain offering - meaning its pouring, its mixing, its crumbling, its salting, its presenting, its waving and its incinerating - is His, may He be exalted, saying about chalitsah, "and she shall remove his shoe, spit in front of him, and declare and say" (Deuteronomy 25:9). And just like the commandment of chalitsah is one and we do not count chalitsah (removing the shoe) and spitting [separately] - since it is their combination, which is the process of chalitsah, that is one commandment - so too, would we not count [separately], "and you shall pour oil upon it," "and he shall place frankincense upon it," "you shall surely salt it," "and he shall wave" and "and he shall incinerate." And this would only be hidden from someone who bases his words on his first impressions without [further] analyzing them - as the Sages, may their memory be blessed, say, "He said it on the run" - meaning it was said without observation, but rather what first came to his mind. And this principle [relates to] the commands of the sacrifices and how it is appropriate to count them, such that no new mistakes or confusion creep in at all - as we have explained.
שאין ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות שבא הצווי בעשייתם כל חלק וחלק בפני עצמו:
That it is inappropriate to count parts of work, that are required by a command, on their own.
ידוע שאנחנו נמצא פעמים שנצטוינו על מעשה מן המעשים ואחרי כן יבוא הכתוב לבאר איכות המעשה ההוא ויבאר השם שזכר ויאמר על מה שהוא נופל, אם כן אין ראוי שימנה כל צווי שבא באותו הבאור מצוה בפני עצמה. כמו ועשו לי מקדש, שזה מצות עשה אחת מכל המצות והוא שיהיה לנו בית מוכן יבאו אליו ויחוגו בו ובו תהיה ההקרבה ובו יהיה הקבוץ במועדים, ואחר כך בא לתאר חלקיו ואיך יעשה, ואין ראוי שימנה כל מה שאמר בו ועשית מצוה בפני עצמה. ועל זה הדרך בעצמו ילך הענין בקרבנות הנזכרים בויקרא, וזה כי המצוה האחת היא כלל המלאכה המתוארה בכל מין ומין ממיני הקרבנות. והמשל בזה העולה הנה נצטוינו שתהיה מלאכת העולות כך, והיא שישחטנה ויפשיטנה וינתחנה ויזרוק דמה על תואר כך ויקריב חלבה ואחר כך ישרוף כל בשרה עם שיעור כך מסלת בלולה בשמן ושיעור כך מיין והם הנסכים ושיהיה עורה לכהן שיקריבנה. והמלאכה הזאת בכללה היא מצות עשה אחת והיא תורת העולה, כי כמו זאת המלאכה חייבה התורה שתעשה כל עולה. וכמו כן היא מלאכת החטאת כלה מזביחתה והפשטתה והקרבתה מה שיקריב ממנה ורחיצת הכלים שיזה מדמה עליהם ורחיצת הכלים שתבושל בהם או שבירתם הכל היא תורת החטאת והיא מצוה אחת. וכן תורת האשם מצוה אחת ותורת זבח השלמים גם כן והיותו על תודה בלחם או בלתי לחם ולקיחת הכהן ממנה חזה ושוק והנפתו הכל מכלל זבח השלמים והיא מצוה אחת, ואלו הן כל מיני הקרבנות שכולל חיובן ליחיד וצבור זולת האשם שהוא קרבן יחיד לעולם כמו שבארנו בפתיחת סדר קדשים. וזהו הסבה כי המלאכה היא המצוה ואין ראוי למנות כל חלק וחלק מחלקי המלאכה מצוה אלא אם הם צוויין כוללים מיני הקרבנות כלם ולא יתיחדו במין זולת זה המין אז ראוי שימנה כל צווי מהם למצוה בפני עצמה לפי שאינו אז חלק מחלקי מלאכת הקרבן מהקרבנות, כמו הזהירו מהקריב בעל מום, או צוותו שיהיה תמים, וצוותו שיהיה בלתי מחוסר זמן והוא אמרו ומיום השמיני והלאה, וצוותו שימלח כל קרבן והוא אמרו על כל קרבנך תקריב מלח, והזהירו מהשביתו ולא תשבית מלח, וצוותו לאכול מה שיאכל ממנו, שכל אחד מאלו הצוויין היא מצוה בפני עצמה כי הם אין מהם גם אחד חלק מחלקי המצוה מכל מלאכת הקרבן מיוחד אבל צוויין כוללים כל קרבן כמו שנבאר במנותנו אותם.
It is well-known that there are times when we are commanded about some action, and Scripture afterwards comes to explain the nature of this action; such that the topic mentioned is explained and it says what it is about. If so, it is inappropriate to count each command that comes in that explanation as a separate commandment. For example - "And let them make Me a sanctuary," is one of the positive commandments: And that is that we should have a house in which it is fit to come and celebrate, and in which sacrificing and gathering take place on holidays. And afterwards, He comes to describe its parts and how to make it. Yet it is inappropriate to count everything that is said about it as a separate commandment. And the topic of sacrifices mentioned in Leviticus follows in this very same way. And that is that the singular commandment is the whole process described for each and every type of sacrifice. For example - with the burnt-offering - it is that we were surely commanded that the process of the burnt-offerings be like this. And that is that it be slaughtered, flayed, dissected, that its blood be sprinkled as described, that its fat be offered, that all of its flesh afterward be burnt with a certain measurement of fine flour mixed with oil and a certain measurement of wine - which are the libations - and that its hide go to the priest that sacrifices it. And this process as a whole is a positive commandment - and that is the precept of the burnt-offering. As the Torah is obligating to do every burnt-offering through this process. And likewise, with the whole process of the sin-offering - its sacrifice, its flaying, offering that which needs to be offered from it and the washing of the vessels in which it was cooked or their breaking. It is all the precept of the sin-offering and it is one commandment. And likewise the precept of the guilt-offering is one commandment. And likewise the precept of the sacrifice of the peace-offerings - and that is that if it is a thanksgiving-offering, it is with bread, or [otherwise] without bread, the priest's taking of the breast and the thigh and waving it - it is all one commandment. And these are all types of sacrifices that include obligations of the individual and the community, except for the guilt-offering - which is always an obligation of the individual, as we explained in our introduction to the Order of Kedoshim (Commentary on the Mishnah). And the reason [to count each as only one commandment] is because the process is the commandment, such that it is inappropriate to count each and every part of the process as a commandment. This is unless they are commands that include all of the sacrifices, and are not specific to one type but not another type - then it would be appropriate to count each of those commands as a separate commandment. For then they would not be one of the parts of the process of one of the sacrifices. For example, His prohibiting sacrificing an animal with a defect; or His command that it be unblemished; or His command that it not be lacking in its time - and that is His saying, "and from the eighth day onward" (Leviticus 22:27); and His commanding that every sacrifice be salted - and that is His saying, "on all your offerings you must offer salt" (Leviticus 2:13); and His prohibition not to leave it [unsalted] - "and you shall not omit salt" (Leviticus 2:13), and His command to eat that which is to be eaten from it. As each one of these commands is a commandment on its own. For not one of them is a part of the commandment of the whole process of a specific sacrifice. Rather their commands include every sacrifice, as we will discuss when we count them.
והוא מבואר כי היות הכהן לוקח מה שיש לו לקחת הוא חלק מחלקי המצוה כמו שזכרנו בעור העולה, וגם כן ראשית הגז כלל המצוה היא שנתנהו לכהן כמו שנוציא מעשר ראשון שנתנהו ללוי. וכבר טעו בזה עד שמנו מתנות כהונה מצוה אחר מנותם קצת המצות שאותן המתנות חלק מהם כמו שבארנו בעור העולה וחזה ושוק משלמים, ובעבור שנעלם מזולתנו השרש הזה ולא הרגישו אליו כלל ולא השיגו אותו עד שהניע שמנו מצות בפני עצמן יציקות ובלילות פתיתות ומליחות הגשות והנפות והקטרות ולא ידעו כי אלו כלם הם חלקי מלאכת המנחה, וזה שאנו נצטוינו שנקריב מנחה ואחר כך באר בזה השם על איזה דבר נופל וזאת תורת המנחה, ואמר שהיא תהיה מן הסלת ומן הלחם העשוי על תואר כך או תואר כך כלומר מחבת או מרחשת או מאפה תנור ויבלול השמן על שיעור כך ויעשה אותו פתים וישים עליו מלח ולבונה ויגיש ויניף ויקמוץ ממנו ויקטיר על הפנים שבארו במסכת מנחות. ואלו כלם הם חלקי המלאכה ועל הדבר העשוי על התואר הזה כלו יפול שם המנחה אם כן המצוה היא הצווי שתהיה מלאכת קרבן הלחם או הסלת שנקריבהו על סדר זה כלו, ודמיון הדברים אלו במצות המנחה כלומר היציקה והבלילה והפתיתה והמליחה והתנופה וההגשה וההקטרה הוא כמו אמרו יתעלה בחליצה וחלצה נעלו וירקה בפניו וענתה ואמרה, וכמו שמצות חליצה אחת ולא נמנה חליצה ורקיקה אחר שהמקובץ מהם היא מלאכת החליצה והיא מצוה אחת כמו כן לא ימנה ויצקת עליה שמן ונתן עליה לבונה במלח תמלח והניף והגיש והקטיר, וזה לא יעלם אלא למי שיקח הדברים בתחלת מחשבה ולא ישים עיון שכלי בהם כמו שאמרו ז"ל אגב שטפיה אמרה, כלומר בלי השתכלות אלא בתחלת עיון שעלה במחשבה נאמר. וזה השרש צווי הקרבנות ואיך ראוי שימנה עד שלא יתחדש דבר בו מן הטעות ולא ערבוב כלל כמו שבארנו:
And it is clear that the priest taking that which he may take is one of the parts of the commandment, as we mentioned with the hide of the burnt-offering. Likewise the first shearings - the whole commandment, is that we separate it and [then] give it to the priest - and likewise the tithe that we give to the Levite. But they have already erred about this, such that they have counted the gifts to the priesthood as a commandment after they have counted some of the commandments that those gifts were a part of - as we explained with the hide of the burnt-offering, and the breast and the thigh of the peace-offerings. And because this principle was hidden from others besides us and they were not aware of it all and they did not comprehend it - they came to counting pouring, mixing, crumbling, salting, presenting, waving and incinerating as separate commandments; and they did not know that they were all parts of the process of the grain-offering. And that is that we were commanded the grain-offering; and afterwards He explained about this topic that was mentioned and what it is about - and that is the precept of the grain-offering. And He said that it should be from fine flour and from bread that is made according to this description or that description - meaning [in] a pan, or a deep-pan or baked in an oven - that it be mixed in oil according to a certain measure, crumbled, that salt and frankincense is put upon it, that it is presented, waved, some of it is taken and incinerated, according to the facets that were explained in Tractate Menachot. But these are all parts of the process. And the matter that follows this whole description is called a grain-offering. If so, the commandment is the command that the process of the sacrifice of bread or of fine flour be that we offer it completely according to this arrangement. And similar to these things in the commandment of the grain offering - meaning its pouring, its mixing, its crumbling, its salting, its presenting, its waving and its incinerating - is His, may He be exalted, saying about chalitsah, "and she shall remove his shoe, spit in front of him, and declare and say" (Deuteronomy 25:9). And just like the commandment of chalitsah is one and we do not count chalitsah (removing the shoe) and spitting [separately] - since it is their combination, which is the process of chalitsah, that is one commandment - so too, would we not count [separately], "and you shall pour oil upon it," "and he shall place frankincense upon it," "you shall surely salt it," "and he shall wave" and "and he shall incinerate." And this would only be hidden from someone who bases his words on his first impressions without [further] analyzing them - as the Sages, may their memory be blessed, say, "He said it on the run" - meaning it was said without observation, but rather what first came to his mind. And this principle [relates to] the commands of the sacrifices and how it is appropriate to count them, such that no new mistakes or confusion creep in at all - as we have explained.